"העיר היחידה שמזרימה לנחל חיתולים, טמפונים, מוצרים היגייניים - ועוד הרבה לכלוך" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"העיר היחידה שמזרימה לנחל חיתולים, טמפונים, מוצרים היגייניים - ועוד הרבה לכלוך"

מנכ"לית עמותת צלול, מאיה יעקבס: "החיפזון בנושא הגז גורם לעיגול פינות" ■ "במפרץ מקסיקו ניסו לחסוך 150 אלף דולר, אבל גרמו נזק של 50 מיליארד"

51תגובות

מנכ"לית עמותת צלול, מאיה יעקבס, מי לא אוהב את הים?

כולם אוהבים את הים. גם מי שאוהב לבלות בו וגם בעלי האינטרסים הכספיים הגדולים. אלא שאם לא נשמור על הים, הוא יחדל להתקיים כמו שהוא.

דודו בכר

איך שומרים על הים?

לדוגמה, מפסיקים להזרים את בוצת הביוב של השפד"ן לים. השפד"ן הוא אמנם פרויקט יפה, שמטהר את הביוב של כל גוש דן ומשקה אתו שטחי חקלאות בנגב. אבל לצד המים הנקיים נותר ביוב מרוכז, שקוראים לו בשם היפה "בוצה", ומדי שנה הם מזרימים חמישה מיליון טון לים. בכך השפד"ן הוא המזהם היחיד הגדול ביותר במזרח הים התיכון. לא עזה, לא מצרים - אנחנו הבעלים של הארגון שמהפתח שלו יוצאת הכי הרבה ג'יפה לים.

ולא עושים עם זה כלום?

השפד"ן מתחיל בימים אלה הרצת תהליך להפיכת הבוצה לקומפוסט. לכבוד זה הם מתכננים אירוע גדול, אף שבפועל יעברו שנים עד שיפסיקו לזהם. הם מצטיינים בהצהרות שווא ובטקסים. קודם שיסגרו את השיבר ואז נחגוג אתם. הסיבה להאצת התהליך היא שגרמנו להם לשלם היטל זיהום ים - ועכשיו זה כואב להם בכיס.

מה עוד מעצבן אותך?

מקומות שיש בהם כשלי שלטון או פרויקטים שבהם מישהו גוזר קופון על חשבון הציבור. עכשיו, לדוגמה, יש זיהום כספית במפרץ עכו, שנובע משטח נטוש של מפעל תעשיות אלקטרוכימיות - ואף אחד לא מקבל אחריות.

חגי פריד

איך הגעת מדוברות ויחסי ציבור להתעסק עם הג'יפה של גוש דן?

עברתי למגזר השלישי כי הבנתי שבפוליטיקה אהיה בורג קטן, ובצלול אני מובילה מאבקים חשובים. ומי יודע, אולי בסוף בכל זאת אגיע לפוליטיקה.

למה דווקא בענייני סביבה?

הביאו אותי לצלול בגלל הניסיון שלי בקמפיינים. בעבר לא הייתי סביבתית, אבל ככל שאני לומדת יותר אני מוטרדת יותר, כי לאנשים יש תחושה שהים סופג הכל, וזאת טעות חמורה.

מה המטרה האסטרטגית של העמותה?

הרעיון הוא לשנות את המדיניות ולהגן על הסביבה הימית. לשם כך יש צורך בחינוך וביצירת מודעות ולחץ ציבוריים. הים הוא מהמשאבים החשובים של ישראל, ואנחנו רוצים שיתייחסו לזיהומו כמו שמתייחסים לעישון במקומות ציבוריים או לבנייה באסבסט. אנחנו רוצים לעשות לים מה שעמותת לתת עשתה לעוני, מה שארגון עלם עשה לנוער בסיכון ומה שאור ירוק עשו לבטיחות בדרכים.

נחל הקישון
חגי פריד

מה הם עשו?

לקחו נושא ושמו אותו על סדר היום. אנחנו רואים בעצמנו "התנועה לאיכות השלטון" בכל מה שקשור לסביבה, לאינטרסים זרים, לידיים שנלחצות מתחת לשולחן ולרשויות שמעלימות עין.

ספרי על צלול.

העמותה הוקמה בסוף שנות ה–90 סביב המאבק להוצאת כלובי הדגים באילת. זה היה קמפיין שצלול הובילה, והוא נחשב עד היום לאחד המוצלחים בתולדות המדינה. זאת הפעם הראשונה שבה מפעל מזהם נסגר בגלל פגיעתו בסביבה. בהמשך היינו אלה שסייעו ללוחמי השייטת שנפגעו בצלילה בקישון, ועד היום אנחנו מלווים את המעקב אחרי העבודות בקישון.

מה יש לעקוב?

ניקוי הקישון נהפך לפרויקט דגל של המשרד להגנת הסביבה.

גליה פסטרנק

מה הבעיה עם זה?

התפקיד העיקרי של המשרד הוא להגן על הסביבה, כלומר לפקח על אחרים. אם הם לוקחים משהו והופכים אותו לפרויקט דגל - מי מפקח עליהם? כך, כשהתחילו העבודות בקישון, הם עבדו בלי לקבל אישורי הזרמה לנחל, כנדרש. אם מפעל היה עושה זאת, הוא היה מקבל קנס כבד. הם עיגלו פינות ויצרו תקדים בעייתי. כך גם עם מכל האמוניה המסוכן במפרץ חיפה, עוד מאבק שאנחנו מובילים שנים.

מה הסיפור עם האמוניה?

החוזה להקמת מפעל לייצור אמוניה בנגב אמור היה להיחתם כבר, ונדחה שוב ושוב כי המכרז לא קודם. המשרד הגדיל ראש ממקום טוב, כמו שגם לקישון הם באו ממקום טוב, אבל אם אין להם מומחיות והם גורמים לעיכובים. בפועל, צפוי עיכוב של לפחות שנתיים עד להוצאת המכל מחיפה - וזו סכנה לציבור. העבודה של צלול לאורך השנים הובילה להשקעה של 7 מיליארד שקל במכונים לטיהור שפכים, הצלחנו לגרום להפסקת הזרמת שפכים לכמה נחלים מרכזיים בישראל, וכיום אנחנו מנהלים מאבק גדול בקדרון מול עיריית ירושלים ותאגיד הגיחון.

ירושלים מזהמת את הסביבה?

שליש מהביוב של ירושלים זורם לים המלח, וזה אסור, אבל זה פחות מעניין אותם, כי נחל קדרון עובר דרך שטחים פלסטיניים. העיר היחידה שמזרימה לנחל חיתולים, תחבושות היגייניות, טמפונים ועוד הרבה לכלוך - זו ירושלים.

אמיל סלמן

בירת ישראל לנצח נצחים.

והשכונות שהביוב שלהן נשפך לנחל הן אלה שחיים בהן הכי הרבה ילדים בעיר.

אני דווקא חשבתי שהפלסטינים מזהמים לנו.

כן, אבל במקרה זה הקדרון הולך לכיוון השני, כי הזרימה יורדת מהרי ירושלים לכיוון ים המלח.

אבל ים המלח הוא שלנו, אז בעצם אנחנו מזהמים לעצמנו.

הים הוא שלנו, אבל בדרך אנחנו מזהמים שטחים פלסטיניים. אחרי עשרות שנות עיכובים בגלל ריבים ישראליים־פלסטיניים, עכשיו רשות המים תוקעת את הפתרונות, בין השאר, כי היא אישרה הקמת מתקן לסינון השפכים במועצת מגילות, בחלק התחתון של הנחל - עבור מים שאמורים להשקות את מטעי התמרים. לזה הם יודעים לדאוג.

גיל אליהו

מאיפה מגיע המימון של צלול?

באופן עקרוני אנחנו לא לוקחים כסף מהממשלה, כדי שנוכל לתקוף אותה ולא להיות תלויים בה, ורואים בעצמנו גוף נשכני. יש לנו שישה עובדים ויותר מ–3,000 חברים בקבוצת "מגני הים". התקציב שלנו הוא פחות מ–3 מיליון שקל בשנה, ורובו בא מקרנות פילנתרופיות, בעיקר מקרן של מוריס קאהן, ממייסדי אמדוקס. היו"ר שלנו, בנג'י קאהן, הוא בנו של מוריס.

מה אתם דורשים?

שהמדינה תתייחס לים כאל משאב. מאז 2011 אנחנו פועלים להקמת רשות ים וחופים. כיום יש 11 משרדי ממשלה ו–22 רשויות מקומיות עם סמכויות שונות בים — וזה בלי הכנרת, ים המלח וים סוף.

תני דוגמה להתנגשויות של סמכויות.

לדוגמה, כשהניחו את התשתיות לקידוחי הגז והתנגשו בכבלים של פרטנר, או כשאישרו הקמת אסדה באזור מיועד לשמורת טבע. לא מבינים את הים כמשאב רגיש. מדברים על איים מלאכותיים ועל עוד מתקני התפלה, כשאף אחד לא בודק את ההשפעה ואף אחד לא מנהל את משק המים כמו שצריך. גם הניהול של רשות המים בעייתי.

אמיל סלמן

אז את רוצה שתוקם עוד רשות שלא תנוהל כמו שצריך.

השטח הימי שלנו גדול משטח ישראל, והוא לא מנוהל. נדרש גוף אחד אחראי. במהלך הדיונים הקואליציוניים דיברתי עם אופיר אקוניס, שלפני הבחירות היה אחראי על המשרד להגנת הסביבה כסגן שר. ביקשתי ממנו שיפעל לקבל את תפקיד שר הים.

שר הים?

כן, במקום שר בלי תיק, שר הים.

מה הוא אמר?

שעם כל אהבתו לים - זה לא יקרה. כדי לייצר מדיניות ותכנון, צריך לדעת על מה מדברים. אתה יודע שבישראל יש מפה חלקית בלבד של קרקעית הים, שלא יודעת להגיד איפה האדמה מספיק יציבה להחזיק תשתיות, איפה יש יותר בעלי חיים? גם בחופים יש בעיה, ומינהל התכנון רוצה לבנות על החופים במרחק 30 מטר מקו המים. זה ממש שטח הפקר אחד גדול. האיומים על הים כוללים את הבלגן הזה, לצד הבעיות הכלל־עולמיות של התחממות והתחמצנות הים ואשפה ופלסטיק בים. אנחנו מובילים את המאבק נגד שקיות הפלסטיק בשיתוף המועצה לישראל יפה, וגם עוסקים בכל שאלת החד־פעמי. אין דבר פחות חד־פעמי מכפית פלסטיק, שתישאר כאן עד אחרי שהנכדים שלך ימותו. עד 2050 בכל ציפור על פני כדור הארץ תהיה לפחות חתיכת פלסטיק אחת. כל שלב בשרשרת המזון אוכל פלסטיק — וזה יחזור אלינו.

רויטרס

עיקר העיסוק שלכם באחרונה הוא בנושא הגז.

בשלוש השנים האחרונות זיהינו את הצד הסביבתי של הגז והנפט כנושא שלא מטופל, והיינו הראשונים להשמיע את הקול הזה. אם תסתכל על התגובה של המשרד להגנת הסביבה למתווה הגז, תראה שאין בה שום אזכור להגנת הסביבה הימית. איפה שאתה לא מסתכל בתחום הזה - שום דבר לא מנוהל כמו שצריך.

למה?

אם הייתי מצליחה לפצח את זה, הייתי שמחה. אני מניחה שהבעיה היא היעדר מודעות. התמונות מאסון מפרץ מקסיקו מ–2010 קיצוניות במיוחד, כי דליפת הנפט שם נמשכה שלושה חודשים, אבל תמונות דומות יש כל הזמן, פחות דרמטיות. רק ביום פרסום תגלית הגז הענקית במצרים היתה דליפה בנילוס, פשוט אף אחד לא מדבר על זה.

אבל אצלנו מדובר בגז ולא בנפט.

אין הבדל. כשמפיקים גז מפיקים תערובת של דלקים שדומה לסולר, ויש לה השפעה מזהמת בדיוק כמו זו של נפט. בקיץ האחרון ערך המשרד להגנת הסביבה, לראשונה אי־פעם, תרגיל הדמיה לדליפה בים. כיום, בעקבות הרחבת תעלת סואץ, יש תנועה מוגברת של מכליות נפט, והתרחיש שתירגלו היה שמכלית עם 400 אלף טון נפט טובעת מול חופי עזה והזרמים נעים צפונה. מתוך 400 אלף טון שדלפו, בשש שעות הם אספו רק 1,000 טון.

אי־פי

מה המשמעות הכלכלית של דליפה?

גדולה ומרחיקת לכת. זה כמו שביתת נמלים, אבל זה פוגע בעוד תחומים - כמו בביטחון הימי ובסחר העולמי. חברת החשמל לא תוכל להפיק חשמל מהמתקנים שלה, אי אפשר יהיה להתפיל מים, תיירות החופים תיפגע, וגם אחרי שינקו את החופים ייקח זמן לשקם אותם, כי לוקח זמן לשכנע אנשים לחזור. גם הדיג ייפגע, וכמובן תרבות הפנאי והספורט הימי.

מי אחראי על הטיפול במצב של דליפה?

למשרד להגנת הסביבה אין ציוד, הוא לא ערוך לזה, ועד היום לא יצאו מכרזים בעניין - אף שניתנו תקציבים מזמן. הכל בגלל ביורוקרטיה.

יש בעולם כללים או תקנים להתמודדות עם דליפה כזאת?

אחרי אסון מפרץ מקסיקו גילו בעולם שיש בעיה, והתחילו לעשות סדר. זה לקח זמן ומאבקים, אבל בדירקטיבה האירופית לקידוחי נפט וגז כתבו בסוף מסמך. ארגוני סביבה חושבים שהוא לא מחמיר מספיק ועדיין הוא מוסכם על כולם - התעשייה והממשלות, ובסופו של דבר גם ארגוני הסביבה. כבר לפני שנתיים תרגמנו אותו ואמרנו - בואו נלמד מזה ונהפוך אותו למחויב גם אצלנו, אבל המדינה לא רוצה. לכן הצטרפנו למלחמה במתווה הגז.

מה הדרישות שם?

למשל, שחברות אנרגיה יפקידו מראש ערבויות מספקות לצורך טיפול ופיצוי ראשוני של מי שנפגע מהדליפה, וקבלת אחריות על זיהום עתידי. או ביטוח, שנכון להיום לא קיים ברמה מספקת ולא ברור מה הוא מכסה. אין בארץ הגדרת נזקים סביבתיים, ולכן הוא בוודאי לא מכסה את הנזקים.

איזה סדר גודל של ערבויות דורשים מחברות הגז?

בעבר לא כולם נדרשו להפקיד וגם לא הפקידו. מאלה שכן הפקידו, הסכום הגבוה ביותר היה על קידוח לווייתן, שעמד על 30 מיליון דולר, וגם זה רק בעקבות תקלת הדליפה מלווייתן 2. כיום כבר אי אפשר לדרוש ערבויות בגובה זה, אפילו לא במצב של סיכון מוגבר. זאת מכיוון שבאופן הזוי, תגובת משרד האנרגיה לדו"ח מבקר המדינה על אי־גביית ערבויות היתה לפרסם הנחיות שמחייבות הפקדת ערבויות לכולם, אבל תוך הגדרת גובה מקסימלי נמוך משמעותית. כיום כשמקבלים רישיון לקידוח מפקידים ערבות של 2.5 מיליון דולר ולפני קידוח צריך לשלם ערבות נוספת. בים, הערבות הנוספת היא עד 5 מיליון דולר. ביבשה, אגב, זה נמוך עוד יותר. כלומר, המקסימום שיפקידו כערבות להגנה ולטיפול במקרה נזק הוא 7.5 מיליון דולר. לעומת זאת, נתנו לממונה על הנפט אפשרות להפחית את גובה הערבות הנוספת, על פי שיקול דעתו. בנוסף, למרות פניות שלנו לקבלת מידע במסגרת חוק חופש המידע, המדינה לא מוסרת מידע לגבי מצב הפקדת הערבויות בשישה רישיונות קידוח ובקידוח נוסף, שבו הופקד סכום נמוך מהקבוע בהנחיות ולא ברור למה. עתרנו בנושא זה נגד משרד האנרגיה יחד עם התנועה לחופש המידע.

איך זה בעולם?

מהשוואה שערכנו ביחס לעולם עולה שהקריטריונים הישראליים לגבי ביטחונות וקידוחים עמומים מאוד. בארה"ב, לעומת זאת, המחיר נקבע על פי Worst Case Scenario.

כל זה היה בתקשורת?

יש המון עיתונאים שקשה לדברר אצלם נושאים שקשורים לתעשיית הקידוחים בים, כי הם משתפים פעולה עם חברות הגז.

אז כרגע אין שום נייר או חוק או כללים שלפיהם פועלים בים?

לא, אין דרישות סביבתיות, רק טיוטת הנחיות, אבל זה לא קביל בבית משפט. בפועל אין דרישה רשמית תקפה. גם חוק אזורים ימיים לא מוסדר עדיין, ולכן יכולת הפיקוח של המדינה על האסדות מותנית בשיתוף הפעולה של החברות. בנוסף, אחד הדברים הראשונים שעליהם הוחלט בעקבות האסון במפרץ מקסיקו היה הפרדת רשויות בין מי שתפקידו לבנות את התעשייה - הממונה על הנפט במשרד האנרגיה - ומי שאחראי להגן על הסביבה והבטיחות - שיהיה מהמשרד להגנת הסביבה וממשרד הכלכלה. הבעיה היא שאצלנו לא מוכנים לזה.

אז מה המעמד של המשרד להגנת הסביבה?

הוא על תקן יועץ שלא תמיד מקשיבים לו.

והממונה על הנפט עושה את העבודה? מי זה בכלל?

שמו של הממונה על הנפט הוא יוסי וירצבורגר, שהיה קודם לכן הממונה על אוצרות הטבע. וירצבורגר הוא מינוי חדש אבל גם את הממונה הקודם, אלכסנדר ורשבסקי, שהיה ממונה במקביל גם על רשות הגז - אף אחד לא הכיר. רבים יודעים מיהו הממונה על הבנקים או הממונה על ההגבלים העסקיים, אבל מי ששולט על שוק האנרגיה הענק הוא דמות עלומה, ועוד במדינה שאין בה תוכנית אב לאנרגיה והקידוחים בה כל כך מרכזיים. יצירת התשתית לשנים קדימה כל כך חשובה אצלנו, ובכל זאת ריכזו את כל הסמכויות בידיים של אדם אחד, שגם ככה היה עסוק חצי מהזמן בדיוני מתווה הגז.

מי מפקח על הממונה?

רק שר האנרגיה. יש עוד גוף שאף אחד לא יודע עליו שום דבר ויש בו מינויים פוליטיים ואנשים שאין להם שום קשר לקידוחים - מועצת הנפט.

מועצת הנפט? יש דבר כזה?

כן, היא אמורה לייעץ לממונה לגבי חלק מהנושאים, אבל בפועל היא חותמת גומי של הממונה. על נוסח שטר חזקה, למשל, הוא לא מחויב להתייעץ אתם כלל. החברים בה לא מצליחים לקבל תשובות בעצמם מרוב חוסר שקיפות. לאחר שנות מאבק בנושא, הוסכם למנות נציגי משרד הגנת הסביבה, ולקח שנים עד שהם מונו בפועל. רק באחרונה מינו נציגים של האוצר. אין שם יו"ר קבוע כי היו"ר מת לפני שנה וחצי, ועכשיו זהות היו"ר נקבעת כל פעם בתחילת הישיבה בסבב בין החברים. ברגע שאין יו"ר קבוע, שאחראי על סדר היום, גם אין המשכיות. ביקשנו שיעשו להם יום עיון על נושאי סביבה, כמובן שלא עשו. מה שכן, במשרד האנרגיה הקימו אגף סביבה.

נשמע רציני.

זה אגף שמונה אדם אחד. למרות כוונותיו הטובות, הוא רק אדם אחד, ולכן כל נושא ההנחיות הסביבתיות תקוע. הוא עובד עם מומחים של חברות האנרגיה, אנשי המקצוע הטקסנים מנובל אנרג'י, שיש להם שנות ידע שאין לו. וגם אין לו את מי לשאול.

אמרת "הטקסנים של נובל אנרג'י"?

כן, ויש להם גם לוביסטים ישראלים חזקים, כמו השר לשעבר משה שחל, שמנסה כבר שנים למנוע את חוק אזורים ימיים, שאמור להכפיף את האסדות הפועלות במים הכלכליים של ישראל לחוקי המדינה. עצם העובדה שבעל אינטרס של חברות הגז הוא חלק מהדיון הזה בעייתי מאוד. לצערי, רק בעקבות דו"ח מבקר המדינה, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט פירסם את הטיוטה, בבוקר הדיון בוועדת ביקורת המדינה.

מה כתוב בטיוטה?

לא היתה בה התייחסות סביבתית ותכנונית הולמת, והיא מפקידה את כל הכוח בידי משרד האנרגיה בלבד. אנחנו הוספנו לה את כל מה שחסר לדעתנו, והגשנו אותה כהצעת חוק פרטית בהובלת ח"כ איתן כבל והשדולה הסביבתית בכנסת. המטרה היתה לאלץ אותם להוציא את הדיונים מחדרים סגורים. גם במתווה הגז גורמי הממשל בחרו להתעלם מההיבט הסביבתי־כלכלי. דיברתי על זה עם יוג'ין קנדל, שהיה עד לאחרונה ראש המועצה הלאומית לכלכלה. חברות הגז צריכות לקבל אחריות על סיכונים כלכליים. אני רוצה להזכיר שבעבר, כשיצחק תשובה היה צריך לקבל אחריות ולשלם חובות לציבור - זה נגמר בתספורת. כאן אין מנגנון של פיצוי, ואם למשק ייגרם נזק של מיליארדים כתוצאה מדליפה, מי ישלם? יש לנו 197 ק"מ של חוף. מספיקה עשירית ממה שדלף בשמורת הטבע בערבה, ובים תהיה קטסטרופה.

מה קנדל אמר?

הוא אמר שזה מתווה כלכלי בלבד, וזה לא קשור. ביקשתי שיפרט בכתב את כל מה שלא נכנס למתווה ושיש להסדירו, כדי שלא ייכנס תחת ההתחייבות של הממשלה להקפאת רגולציה לעשר שנים. הוא כמובן לא עשה את זה. בשימוע למתווה הגז באתי עם נערה בת 17, רשג"דית מצטיינת בצופים, אז וירצבורגר בדק אותנו אם היא באמת רשג"דית.

למה זה מפריע?

כי זה מעיד על חוסר האמון שלהם כלפינו, על צורת ההקשבה מלכתחילה ואיך שהם ניהלו את השימוע. עאלק שימוע, זאת היה פארסה. בסופו אמרו לנו בפירוש שהתגובה שלנו היתה אחת הרציניות, ועדיין בחרו להתעלם מכל מה שאמרנו ולא הכניסו כלום. אם שר האנרגיה יובל שטייניץ היה רוצה לצאת חזק ולהראות לציבור שהוא בא לקראתו, הוא היה יכול לדרוש את הדרישות האירופיות, אלה דברים שקל יחסית לדרוש. אבל המשרד שלו מתנגד בעיקר משיקולי אגו, וזה רק מראה כמה הוא מתעמק בנושא. נובל אנרג'י מחויבת לכללים האירופיים בקפריסין, והם אמרו מזמן שאם ישראל היתה דורשת - היו מיישמים. גם חברת ENI האיטלקית מחויבת במצרים. ועוד לא דיברנו על נושא אבטחת האסדות.

בשביל זה יש את חיל הים לא?

כן, מיליארדים מהתמלוגים הולכים לחיל הים למימון השמירה, זו גם בעיה.

כמה זה עולה לנו?

לפי החשבון שאנחנו מכירים, עלות ההקמה הראשונית — ארבע הספינות, ציוד ורציפים - עלו כ-4.5 מיליארד שקל. העלות השנתית השוטפת היא כ–550 מליון שקל. לכל זה צריך להוסיף מקדם טעות והערכת חסר של 20%–30%, וכך אנו מגיעים לפרויקט של כ–5 מיליארד שקל עם עלות תפעול שוטפת שנתית של כ–650 מיליון שקל. הבעיה תמיד להבחין בין הוצאות קבועות למשתנות ואם יש הוצאות מיותרות. למשל, סיור ימי באזור יכול להתבצע עם ספינת תותחים קטנה ומהירה בעלות של 10 מיליון דולר, או עם ספינת טילים גדולה בעלות של 100–150 מיליון דולר. בקיצור, קשה לאמוד את המספר, אבל זה המון כסף שהולך ויילך מדי שנה לאבטחת האסדות.

טוב, ברור שצריך לשמור עליהן, לא?

המדינה צריכה לממן את אבטחת המאגרים, כל עוד אוצרות הטבע יכניסו הון שמצדיק את העלות הגבוהה. כלומר, צריך או להגדיל את התמלוגים משמעותית או לשמור על יותר גז לצורכי המשק הישראלי, כדי להצדיק את המהלך באופן כלכלי. כרגע, בעצם החברות כאילו שכרו את שירותי האבטחה של המדינה, על חשבון המדינה, באמצעות התמלוגים, ולמדינה ייצא מהקידוחים הרבה פחות מהמובטח. לא רק זאת, אלא שבפועל התברר בחודשים האחרונים שהתמלוגים שיועברו נמוכים בכמה מיליארדים ממה שהיו אמורים להיות, כך שייתכן בכלל שעלויות האבטחה יגיעו רק מכספי ציבור ולא מהתמלוגים. אחד הדברים שצלול מנסה לקדם הוא הקמת חברה ממשלתית לקידוחי גז ונפט, כפי שנהוג בנורווגיה, שבה המדינה מהווה שותפה אסטרטגית משמעותית בכל קידוח. במקרה כזה הגיוני שאבטחת האסדות תצא מהכיס הציבורי. אתה בטח יודע שעד היום לא הועברו תמלוגים כלל, אף שכבר מזמן מפיקים גז מתמר, וגם לא ברור מתי ייכנסו כספים מהקידוחים. המלצות דו"ח ששינסקי לא מיושמות כל עוד לא יהיו רווחים גדולים יותר, שכן ההכנסות תלויות בפער שבין ההשקעה לרווחים.

אולי לא מתייחסים אליכם ברצינות כי מצפים מארגוני סביבה שבכל מקרה יתנגדו לקידוח כזה?

נכון שזה נושא רגיש מלכתחילה ונכון שארגוני סביבה יוצאים נגד קידוחים כי זה מסוכן וזה עושה רעש ומזהם, אבל אנחנו מציאותיים. אנחנו רוצים גז ומבינים את הצורך לקדוח. אנחנו רק רוצים שינהלו את זה בצורה אחרת כי כמו שזה מנוהל כרגע, השאלה היא לא אם יקרה אסון אלא מתי וכמה מהר נתמודד עם זה. זה דבר שקורה סטטיסטית, וכשעושים קידוחים מואצים לצורכי יצוא - הסיכוי לתאונות גדל.

איך את מנתחת את ההתנהלות הממשלתית סביב הגז?

בעיני, זו חידה גדולה. למה העבירו את המתווה באמצע הלילה? למה הכל קורה בלי פרוטוקולים? למה אין שקיפות? למה לא מנהלים שיתוף ציבור כמו שצריך? אלה שאלות שראויות לחקירה. אני מבינה את הרצון של המדינה להפיק גז ולייצר בוננזה, אבל היא מובילה לכיוון בעייתי והפוך ממה שהיא רוצה. למשל, אין תוכנית להעברת התחבורה הישראלית לגז. החיפזון בעניין היצוא גורם לעייפות מצטברת, לאי־הקפדה ולעיגול פינות. מה שקרה במפרץ מקסיקו התחיל בחיסכון של 150 אלף דולר אבל גרם לנזק של 50 מיליארד. זה לא נעשה בזדון אבל דברים קורים. אחת הדרישות שלנו היתה שיהיו כמה שיותר עובדים ישראלים. בסקוטלנד, למשל, לכל עובד זר הצמידו עובד מקומי שלוקח לעצמו את האחריות, ותוך חמש שנים הכל מנוהל על ידי עובדים מקומיים. מעבר לסיוע בתעסוקה מדובר בעובדים שזה הבית שלהם והם יותר אכפתיים. אנחנו רוצים להיות כמו נורווגיה ולא כמו ניגריה - שבה התרחשה ב–2012 דליפה מאסיבית והדייגים שנפגעו הופקרו. חברה זרה השתלטה שם על הענף ונתנה שוחד. עיין ערך בנימין בן אליעזר, לכאורה.

מה לגבי בן אליעזר? לכאורה, לכאורה.

בן אליעזר נחשד בקבלת שוחד שקשור בהתנהלותו מול מועצת הנפט. יש לנו פרוטוקולים, מושחרים לצערי, אבל שם יש את כל הדיון.

למה זה מושחר?

ביקשנו בבקשת חופש מידע את כל הפרוטוקולים של מועצת הנפט החל ב–2010. לאחר פינג פונג עם משרד האנרגיה קיבלנו את הפרוטוקולים מושחרים, חלקם בצורה גסה מאוד, לעתים אפילו דיונים שלמים היו מושחרים, כמו במקרה שעליו אנחנו מדברים. קיבלנו מכתב מלווה שמנמק בכלליות את ההשחרות שלא כנדרש בחוק, כי החוק דורש שלצד כל השחרה תבוא ההנמקה הספציפית שלה. בהמשך ביקשנו לבחון שנית את ההשחרות לגבי דיונים ספציפיים וקיבלנו מענה שהנושא בבדיקה - ומאז הוא באותו סטטוס.

ונראה לכם ששם אפשר לגלות את עניין השוחד?

לאחר שנחשפו החשדות שלפיהם בן אליעזר הפעיל לחצים והיטה את החלטות מועצת הנפט בנושא העברת הזכויות מחברת ACC לחברת שמן ברישיון "ים 3" תמורת קבלת שוחד, חזרנו אל הפרוטוקולים וגילינו שנערכו שני דיונים בבקשת שמן במועצת הנפט בהפרש של ארבעה חודשים. בדיון הראשון נדחתה הבקשה ופרוטוקול הדיון היה חשוף לחלוטין; הדיון השני היה מושחר כולו למעט ההחלטה לאשר את הבקשה. ההחלטה לגבי שמן התקבלה על ידי הממונה הקודם ומועצת הנפט בהרכב אחר מזה שהחליט לגבי העברת והשחרת הפרוטוקולים. בעקבות ההבנה שההנמקה לגבי ההשחרה של הדיון הספציפי היתה שקרית עלה אצלנו החשד לגבי כלל ההשחרות ולגבי מה שהן מסתירות. פנינו למבקר המדינה ולשר האנרגיה לבחון את ההחלטות של המועצה ולחשוף את כלל הפרוטוקולים.

איך זה שכמעט כל מי שמתנגד למתווה מתויג כשמאלני?

הפכו את זה לנושא של שמאל וימין, אבל זו מניפולציה. בארה"ב זה עוד יותר מופרך, כי תעשיית הנפט משלמת את הכסף הגדול לרפובליקאים, וסנאטורים שם מתכחשים לקיומם של גזי חממה ולהתחממות גלובלית. יש כאן ספין כלכלי ציני. אנחנו עמותה א־פוליטית ואצלנו בקבוצת מגני הים יש המון דתיים וימנים, אבל כשזה מגיע לכסף יחסי הכוחות הם אחרים.

שר האוצר משה כחלון משך את ידיו מהעניין, את לא חושבת שיצחק הרצוג היה מעביר את המתווה בדיוק כמו בנימין נתניהו?

היה קורה אותו דבר, הציניות של הכסף נכונה לכל צד במפה, אבל אז אולי השיח הציבורי היה שונה והיה מעניין לראות איך הימין היה מגיב. לרוב האנשים לא אכפת מהטבע, אכפת להם מהחצר של עצמם - זו תופעה של "נימבי" (Not In My Back Yard). אבל כל המדינה הקטנה שלנו היא כמו חצר אחורית. תראה איך כולם עומדים בפקק כדי לראות כמה כלניות בדרום. מצער שכחלון דבק בנבצרות שלו ושהוא לא נותן חופש הצבעה לח"כים שלו.

לכם אין לוביסטים כמו לנובל אנרג'י?

אין לנו כסף ללוביסטים, אבל אנחנו נמצאים בקשרים עם ח"כים ובכל דיון יש המון טלפונים לכל הח"כים. כמובן שגם הלוביסטים של חברות הגז עובדים קשה. למשל, התפרסמה כתבה בעיתון חרדי שסוקרת איך נובל מבטיחה את הצבעת הח"כים החרדים לטובת המתווה ונובל אנרג'י משקיעה המון בפרסומות באתרים חרדיים.

מה יקרה אם המתווה יתקבל?

המתווה מתחייב לעשר שנים של יציבות רגולטורית - בלי שינויים ותוספות חקיקה. בלי שהמתווה יציין זאת בפירוש, זה אומר שחברות הגז יוכלו אולי לעצור גם תהליכי חקיקה שמקודמים בעצלתיים כבר שנים, כמו חוק התלמ"ת - תוכנית לאומית למוכנות ותגובה לאירועי זיהום ים בשמן, שב–2008 הממשלה החליטה שצריך להעביר, וגם חוק אזורים ימיים. יש עוד חוקים שעדיין לא בתהליך או שצריך לתקן, כמו חוק הנפט מ–1952 שאין בו סעיף סביבתי, ואנחנו כותבים עכשיו חוק נזיקין לים עם ח"כ שלי יחימוביץ'.

הגיאולוג יוסי לנגוצקי העלה בעבר חשד שבעניין הגז מעורבים גם כספי שוחד.

אחד היועצים האנרגטיים מחו"ל אמר לי שאצלנו פועלים כמו מדינת עולם שלישי, רק שעניין השוחד יותר מתוחכם כאן.

השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, הוא בין הבודדים בקואליציה שהתנגדו למתווה. הוא מסייע לכם?

אני אמורה להיפגש אתו. בעולם נושא הגנת הים צובר תאוצה, מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי עשה כבר שני כנסים על זה. מייחסים לזה חשיבות ברמת ביטחון עולמי כי הים מספק לנו חמצן, מזון ומים לשתייה. כל מדינה רצינית מחוקקת חוקים, אבל בישראל אף אחד לא מרים את הכפפה. גם הנסיך צ'רלס עובד בשביל זה.

אצלנו אין נסיכים?

אצלנו כולם נסיכים. קיווינו שאשת הנשיא, נחמה ריבלין, תיקח על עצמה את הנושא. ארגוני הסביבה כתבו לנשיא וביקשו ממנו שייצג את ישראל בוועידת האקלים. שמעון פרס היה שם בעבר, אבל ריבלין הודיע שהוא לא ייסע.

ומה עם שרה נתניהו?

לא ניסינו.

אז מה יהיה הסוף?

לא מפנימים אצלנו שזה עניין רציני ולא של "מחבקי עצים". זו תחושה של מעטים מול רבים. אנחנו אנשים פרקטיים שדואגים לאדם ומגנים על הים בשביל הטבע, אבל גם בשבילנו כמשתמשים בו, ועושים את זה מתוך רצון שיהיה כאן טוב. עצוב שזה נתפש כאילו אנחנו מונעים את הקדמה ואת ההבטחה הגדולה ולא רואים את התמונה הגדולה יותר. אנחנו נמצאים במאבק לא רק על עתידה האנרגטי של ישראל. כמות הבעיות, המחטפים והאינטרסים שאנחנו מתמודדים עמם היא מדאיגה. אני מקווה שלא נמצא עצמנו כמו הצפרדע שמבשלים אותה בסיר ומחממים לאט־לאט כדי שהיא לא תרגיש, ובסוף הים כמו שאנחנו מכירים אותו פשוט לא ימשיך להתקיים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#