קובה תופסת אמריקה: "קומוניזם? סוציאליזם? קפיטליזם? לא משנה - 
רק שיהיה לנו איך להתפרנס" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הכוכב הבא
 של ארה"ב?

קובה תופסת אמריקה: "קומוניזם? סוציאליזם? קפיטליזם? לא משנה - 
רק שיהיה לנו איך להתפרנס"

אחרי שנות צנע קשות תחת משטר קשוח, תושבי קובה מקווים שהידוק היחסים עם ארה"ב יעניק להם קרש הצלה כלכלי ויאפשר להם ליהנות מאפשרויות מוגבלות פחות

5תגובות

אוטובוס עמוס בתיירים עוצר בשולי הכביש המהיר להוואנה. הנהג ועוזרו - בחולצה ובעניבה - יוצאים ונעלמים בבית שנמצא בצד הדרך. כעבור רבע שעה הם חוזרים עמוסים בשקיות מלאות בשר, פירות וירקות, כאילו כלום. אף אחד לא שואל שאלות והם לא טורחים לספק הסברים. לכולם ברור. לקובה יש חוקים משלה.

"זאת קובה, הכל פה לוקו", אומר נהג מונית. כשהוא נשאל על חוקי התחבורה במדינה, שבה כל אחד נוהג כפי יכולתו, לפי צרכיו ועל אחריותו בלבד - ללא חגורת בטיחות, עם עקיפות מימין, לא תמיד עם אורות, איתות הוא רק אופציה, עשן שחור שעולה מ–90% מהמכוניות ואם צריך (למשל, להגיע בזריזות לשדה התעופה) נוסעים גם נגד התנועה, הוא אומר: "זאת ארץ ענייה, לאף אחד אין זמן וכוח להתעסק עם זה".

אי־פי

אבל ייתכן שגורלה של קובה עומד להשתנות בקרוב. אחרי שנהפכה לקומוניסטית במהפכה שהנהיג פידל קסטרו ב–1959 והמשבר הכלכלי הקשה שאליו נקלעה ב–1990 עם התפרקות בריה"מ (שעליה נסמכה כלכלת האי), חידוש היחסים עם ארה"ב עשוי להיות מנוע הצמיחה שלו היא כה זקוקה. כבר לפני ביקורו של האפיפיור בקובה בתחילת השבוע שעבר, הודיע הבית הלבן על הקלות בהגבלות על נסיעות, סחר והשקעות בקובה כחלק מתוכניתו של ברק אובמה להפשיר את היחסים בין המדינות ועל רקע פתיחתן מחדש בקיץ של שגרירויות ארה"ב וקובה בהוואנה ובוושינגטון. ההקלות החדשות יאפשרו לחברות אמריקאיות, בהן חברות תקשורת וספקיות אינטרנט, לפתוח משרדים בקובה, לשכור בה עובדים ולהקל על עסקות כספיות בין המדינות.

עוד לפני ביקורו של "הפאפא" פרנסיסקוס, שתיווך בחשאי בשנה שעברה בשיחות בין אובמה לנשיא קובה ראול קסטרו, מסר הבית הלבן כי אובמה שוחח בטלפון עם הנשיא קסטרו ודן אתו בנורמליזציה של היחסים בין המדינות ועל "הצעדים שארה"ב וקובה יכולות לנקוט, יחד ולחוד, כדי לקדם את שיתוף הפעולה ההדדי, זאת על אף שימשיכו לחלוק בדעותיהן בנושאים חשובים ויטפלו בחילוקי הדעות האלה במישרין", אמר בכיר אמריקאי שצוטט ב"ניו יורק טיימס".

לדברי דובר הבית הלבן, ג'וש ארנסט, השינויים החדשים יעמיקו את הקשרים בין הקובנים לאמריקאים, יחשפו את אזרחי קובה לערכים אמריקאיים ובמקביל יסייעו לעסקים אמריקאיים. שר האוצר האמריקאי, ג'ייקוב לו, אמר כי ההקלות שהוכנו על ידי משרדו ומשרד המסחר עשויים לחולל "שינויים מועילים לעם הקובני", והוסיף כי "לקשרים חזקים ופתוחים יותר בין ארה"ב לקובה יש פוטנציאל ליצור הזדמנויות כלכליות לאמריקאים ולקובנים כאחד. בהקלת הסנקציות האלה", אמר לו, "ארה"ב מסייעת לעם הקובני במאמציו להשיג את החופש הכלכלי והפוליטי החיוני לבניית מדינה דמוקרטית, פורחת ויציבה".

אי־פי

על אף שהשבוע אמר קסטרו בנאומו בעצרת הכללית של האו"ם כי נורמליזציה בין שתי המדינות תוכל להתקיים רק כאשר האמברגו הכלכלי על קובה יוסר לחלוטין, ושטח בסיס חיל הים האמריקאי במפרץ גואנטנמו - שבו נמצא מתקן הכליאה המפורסם - ישוב להיות תחת ריבונות קובנית, קובנים רבים כבר חוככים ידיהם כשהם חולמים על זרם התיירים העתידי. סקר שערכה השנה חברת Bendixen&Amandi מצא כי 97% מהקובנים רוצים בחידוש הקשרים עם ארה"ב, ולפי הערכות חיוביות של פקידי ממשל קובנים, אם כל ההגבלות יוסרו, כ–1.5 מיליון אמריקאים יבקרו מדי שנה בקובה ויכניסו לקופת המדינה כ–2 מיליארד דולר בשנה.

"מצד אחד המשטר נותן,
 ומצד שני הוא לוקח - והרבה"

למרות האחיזה החזקה של השלטון באזרחים, מהצד נראית הוואנה כעיר ב"שיעור חופשי", כשהמורה לא הגיע לשיעור: כולם מנהלים את חייהם ברחובות הישנים והמתפוררים - ילדים זקנים וטף - נמלטים מהחום האדיר שבבתים, צועקים, צוחקים ושרים, מנסים לשדל את התיירים בסיגרים, כרטיסי אינטרנט אן קוקטיילים על בסיס הרום המקומי. אבל בדוכני הירקות ובסופרמרקטים יש פחות שמחת חיים: אין מבחר גדול ורבים מהמדפים עומדים ריקים. מה שרואים - זה מה יש.

רויטרס

"קומוניזם, סוציאליזם, קפיטליזם, זה לא מעניין אותי, העיקר שיהיה לי איך לפרנס את המשפחה שלי", אומר חואן מיגל, 40, מהוואנה, מהנדס מים בהכשרתו שמשמש כיום נהג מונית. "לאחר שבמשרה הממשלתית שבה עבדתי הרווחתי 16 דולר בחודש בלבד, נסעתי לעבוד שלוש שנים בקולומביה. כשחזרתי היה לי כסף לקנות אוטו - היחיד בכל המשפחה שלי - והתחלתי לעבוד כנהג מונית, שזו משרה הרבה יותר מכניסה כאן. ככה אני עוזר לפרנס את המשפחה המורחבת שלי. מערכות החינוך והבריאות בקובה הן אמנם בחינם, אבל אי אפשר לחיות כאן מעבר לזה, אז בטח שאני מחכה שהאמריקאים יגיעו, כי עוד תיירים זה עוד עבודה וזה יעשה רק טוב לכלכלה".

לפעמים נדמה שרוב תושבי הוואנה הם נהגי מונית - אם אלה נהגי המכוניות האמריקאיות הישנות והצבעוניות, רוכבי ה"אופני־מונית" וסתם כאלה בעלי לאדה ישנה שישמחו להסיע אותך תמורת כמה דולרים - או עובדים בתעשיית התיירות. כי מי שלא מנסה להוציא קצת כסף מהתיירים, נסמך על משכורת ממשלתית עלובה. כך, במדינה שבה לפי לשכת הסטטיסטיקה הקובנית מגיע השכר הממוצע לכ-20 דולר בחודש, הקובנים מתחלקים לשתי קבוצות - העצמאים שעובדים קשה כדי להרוויח את לחמם; ועובדי המדינה, שמשלימים עם גורלם והשכר הנמוך שמשלמת הממשלה ופחות חשוב להם להשקיע בעבודה. אגב, לפי מכון המחקר של אוניברסיטת פלורידה, כשליש מהקובנים מקבלים כיום עזרה כספית מקרובים ובני משפחה שחיים מחוץ לקובה.

"רופא מרוויח כאן 40 דולר בחודש", אומר יואל, שהחל לעבוד לפני כמה שנים בחנות מזכרות בעיר טרינידד שעל שפת הים הקריבי, אחרי שקיבל לכך אישור מהממשל. לפני כן הוא היה מהנדס תוכנה בחברה ממשלתית, ולדבריו הרוויח אז כ–30 דולר בחודש, "אבל אחרי שפתחתי את החנות התחלתי להרוויח 30 דולר ביום! כשהתפטרתי המנהל שלי חשב שאני משוגע".

"למשטר כאן יש שתי פנים, מצד אחד הוא נותן, ומצד שני הוא לוקח - והרבה. כלפי חוץ, כשנוח לה, הממשלה נוהגת כקפיטליסטית, כלפי פנים - כלפי האזרחים - היא נוהגת כסוציאליסטית", אומר ריקרדו, 32, מסנטיאגו דה קובה, העיר השנייה בגודלה באי, שבה החלה המהפכה של קסטרו. כך למשל, החקלאים, בהם מגדלי הקקאו, הטבק והקפה, מחויבים למכור 90% מיבוליהם לממשלה במחיר נמוך מאוד, כאשר מותר להם לסחור באופן פרטי רק ב–10% הנותרים.

"כל הפולחן הזה ברחובות למהפכה הקומוניסטית, לצ'ה גווארה ופידל קסטרו והתמונות שלהם שמופיעות בכל מקום - זה בולשיט", אומר ריקרדו. "פעם קובה היתה הרבה יותר שמחה, אפילו אמא שלי אומרת את זה. המשטר לקח לאנשים את שמחת החיים. הם נותנים להם כל כך מעט, ואני שואל - לאיפה הולך כל הכסף של האנשים? אנחנו מקווים שעם הביקור של הפאפא (האפיפיור) משהו ישתנה, שהוא דיבר עם ראול ופידל, שיקלו קצת עם האנשים, שיחזירו להם את החיוך. לקראת הביקור של פרנסיסקוס בעיר עשו פה הצגה ותיקנו כמה כבישים, כדי שהוא לא יראה באמת כמה עניים יש פה ומה התנאים. חלק מהפתרון באמת יכול לבוא מהתיירים האמריקאים שיכולים להכניס לקובנים הרבה כסף, וחידוש המסחר עם ארה"ב יכול לעזור מאוד לכלכלה".

עבור יואל אין בכלל שאלה אם ההגעה הצפויה של השכנים תעשה טוב. "בשביל טרינידד זה טוב שהאמריקאים באים, כי העיר מבוססת על תיירות. האירופאים, שהם רוב התיירים כאן, אולי מנומסים ושקטים יותר, אבל האמריקאים קונים יותר", הוא אומר בחיוך.

אי־פי

אבל לפעמים הרדיפה האובססיבית אחרי התיירים גם יכולה להרתיע אותם. "הקובנים מאוד נחמדים ואדיבים, אבל חושבים שכסף זה לא בעיה בשבילנו, שאנחנו ארנק מהלך - ולוקחים כסף על הכל - על בתי שימוש בכל מקום, על תמונות כשבמקרה מצלמים אותם ברחוב, כל אחד שפוגשים או שואלים אותו שאלה יכול פתאום לסדר לנו כל מה שאנחנו צריכים - טיול, אופניים או שיעורי סלסה תמורת כמה דולרים. זה קצת מעצבן", אומרת יולי, סטודנטית מגרמניה, בשנות ה-20 לחייה. "הם לא מבינים שגם התיירים באים לפה עם תקציב מסוים".

"בפעם הבאה שקובני מציק לכם, תחשבו שזה כמו אדם שנסחף בנהר ובסך הכל מחפש שורש להיאחז בו - משהו שיציל אותו", מנסה יואל להסביר את המצב. "בכל מקום יש משטרה חשאית כדי להילחם בזה. אם שוטר סמוי רואה שאתה מדבר עם תייר יותר מדי זמן, הוא ניגש אליך וחוקר אותך ואז הוא מחתים אותך על מסמך שאומר שאסור לך לעשות את זה יותר, ואם אתה בכל זאת עושה את שוב, אתה יכול להגיע לארבע שנים בכלא".

"המדינה מחזיקה את העם כמו שמחזיקים בקרניים של שור"

אי־פי

"ההתקרבות לארה"ב היא שינוי חשוב מאוד לקובה", אומר מרסלו, 56, מהעיירה ויניאלס, השוכנת בעמק ירוק במערב המדינה, שם עדיין אפשר לראות חקלאים שחורשים את אדמתם בעזרת שני שוורים הרתומים למחרשה. "אני אמנם לא אזכה ליהנות ממנו כל כך, אבל הילדים שלי כן. ייפתחו בפניהם יותר הזדמנויות והם יוכלו להשתדרג כלכלית, אולי אפילו לבקר בחו"ל".

כאן נוגע נוגע מרסלו בנקודה כואבת עבור הקובנים, שרובם המכריע לא יצאו מעולם מגבולות מדינתם. "הייתי מאוד רוצה לטייל בעולם, כמו כל התיירים שמגיעים לכאן, אבל להוציא דרכון עולה 100 דולר לפחות, שלא לדבר על כרטיס הטיסה, ולאנשים כאן אין את הכסף הזה", אומר ראלף, 45, שומר במוזיאון הרום בהוואנה. "וזה לפני שמטרטרים אותך שנה להביא ולהוציא מסמכים וחוקרים אותך לאן אתה רוצה לנסוע ולמה".

יואל מתאר בפירוט את הקשיים שהערימה עליו המשטרה כשרצה לצאת מהמדינה לטיול בברזיל לפני ארבע שנים - כשקבוצת תיירים הציעה לממן עבורו את הטיול אל מחוץ למדינה. "ניגשתי למשטרה החשאית וביקשתי להוציא דרכון", הוא מספר. "הם חקרו אותי על הסיבות שבגללן אני רוצה לצאת מקובה - ובחקירה פתאום ראיתי שהם יודעים עלי הכל. 
הם ידעו שלמדתי מחשבים והתגאו בכך שהמדינה שילמה לי על הלימודים. אבל המדינה היא זו שקבעה גם מה אני אלמד. מה לעשות שהייתי תלמיד טוב בבית הספר ובגלל זה בחרו בי ללמוד מחשבים?".

רויטרס

"במשטרה אמרו לי לחזור אליהם כעבור חודש כדי לקבל את הדרכון", ממשיך יואל, "ואז חקרו אותי שוב ואמרו לי לחזור כעבור שבוע. רק אחרי שהתעקשתי על הזכות החוקית שלי לקבל דרכון - הם נתנו לי אותו. בחקירה שאלו אותי אם אני קומוניסט, והשבתי שאני חושב שיש בקומוניזם דברים טובים ודברים רעים כי אין כאן מידע חופשי - וזה רק הגביר את השאלות מצדם, אבל לא פחדתי להגיד את מה שאני חושב.

"המדינה מחזיקה את העם כמו שמחזיקים בקרניים של שור. היא אומרת שזה לטובת העם, אבל אין כאן שוויון זכויות אמיתי", אומר יואל כשהוא מתייחס לחיים הטובים של בכירי המשטרה המקומית, ומודה: "אני יכול להגיד את הדברים האלה רק באנגלית. בספרדית לא הייתי מעז להגיד את זה", מחשש שהמשטרה החשאית תשמע אותו. לדבריו, "לדבר עם תיירים גורם לי להרגיש חופשי. המשטרה רואה שיש לי אנגלית טובה ושאני יוצר קשר טוב עם תיירים, אז השוטר המקומי ניגש אלי ומבקש שאגיד דברים טובים על קובה. אבל הם לא יודעים מה אני אומר באמת".

"הכסף עדיין ילך לכיס אחד 
- של הממשלה"

רויטרס

עד פתיחת השגרירות האמריקאית בקובה בשלהי יולי, לפי חוקי ארה"ב אסור היה לתיירים אמריקאים להגיע לקובה, והם הסתכנו בקנסות עם שובם למדינתם. אבל קורי צ'רלס מלאס וגאס הוא אחד מתיירים האמריקאים שכבר הגיעו לקובה עוד לפני פתיחת מסלול הטיסות הרשמי. "החברה שלי פחדה לבוא אתי לקובה, אז היא נשארה בבית, אבל אני לא פחדתי וטסתי לכאן דרך מקסיקו. בכניסה פשוט לא החתימו לי את הדרכון", אומר צ'רלס.

אבל אין מה לדאוג, האמריקאים לא מזבזים זמן: כבר בדצמבר הקרוב תתחיל אמריקן איירליינס להפעיל קו ישיר בין הוואנה ללוס אנג'לס. "יש עלייה גדולה בביקוש לתנועה לקובה", אמר אחרי ההודעה על פתיחת הקו הווארד קס, סגן נשיא באמריקן איירליינס לענייני יחסים רגולטוריים. "העמדה של אמריקן איירליינס היא כזו: אנחנו רוצים להתחיל בשירות סדיר, אם זה למעשה מה ששתי הממשלות רוצות לעשות. אנחנו חושבים שהמגבלות האחרות יוסרו עם הזמן ביחד עם הנורמליזציה ביחסים".

בקרוב תצטרף גם טיסה ישירה ממיאמי שנושקת לקובה, וגם מסלול השיט הוותיק, שהוביל להוואנה לפני המהפכה בקובה ב-1959 לקוחות רבים שפירנסו את מועדוני ההימורים במדינה ואת תעשיית הזנות - עד שזו הוצאה מהחוק מיד עם החילופים בשלטון.

קובה
בלומברג

אבל עם הציפייה לזריקת המרץ הכלכלית, אפשר למצוא גם חששות אצל הקובנים. "אני מקווה שהאמריקאים לא ישנו את האופי שלנו, כי יש לנו אופי מיוחד", מתארת עובדת תיירות בת 28 שביקשה להישאר בעילום שם את החשש שלה ושל תושבים רבים מפני השינוי באופי של המדינה אחרי שיזרמו אליו סקרנים אמריקאים. "בנוסף, אני לא בטוחה שכיום קובה יכולה להתמודד עם כל כך הרבה תיירים. באופן אישי, אני מעדיפה שהדברים יישארו כפי שהם. אנחנו עובדים עם תיירים בצורה מסוימת, ואנחנו לא רוצים שיגידו לנו לשנות דברים".

"זה שהאמריקאים יבואו לא ישנה כלום, כי הכסף ילך לכיס אחד - של הממשלה", אומר אלכס, מוכר גלידה כבן 30 מהוואנה, שמשוכנע שרבים מהתיירים האמריקאים שכבר הגיעו לאי הם סוכנים חשאיים. "המדיניות של אובמה לא תשנה כלום. אפילו דוכן הגלידה הזה שייך לממשלה פה. בגלל שאני משתכר כל כך מעט, 7–10 דולרים ביום, אין לי סיכוי להקים עסק כזה משלי ורק מי שלמעלה נהנה מהכסף".

בלחש מוסיף אלכס: "הממשלה דופקת אותנו, אבל מי שעובד עם תיירים - וגם בזה המון שירותים שייכים לממשלה - יכול להרוויח קצת טיפים. ככה שגם עם האמריקאים, הקובנים ימשיכו להיות עניים ולא ייווצרו להם הזדמנויות. אני לפחות מתנחם בזה שאני עובד במקום תיירותי, וככה לפחות העבודה שלי מעניינת ונחמד לי. עכשיו אני רק צריך למצוא חבר".

רויטרס

"מתחיל עכשיו זרם של תיירים מארה"ב. המייל שלי מלא בבקשות ללינה ואני כבר לא יכולה לענות לכולם", מספרת איימי, בעלת בית בהוואנה שמשמש לאירוח תיירים, שגם היא מתייחסת לשינוי בחשדנות: "אם מישהו היה מרביץ לך כל הזמן ופתאום אומר לך: 'בוא נהיה חברים', היית מסכים מיד? צריך זמן עד שאפשר יהיה לסמוך עליו. רק ההיסטוריה תלמד אותנו אם זה טוב או לא".

"או שנשנה מסלול או שנטבע"

הכלכלה הקובנית עדיין בגדר חידה ואין הרבה נתונים רשמיים "בטוחים" שאפשר להשתמש בהם כדי להעריך מהו מצבה האמיתי של המדינה. מה שכן ידוע הוא שכלכלת המדינה האטה באופן משמעותי בשנים האחרונות.

בלומברג

רשות הסטטיסטיקה הלאומית של קובה מפרסמת בכל שנה את נתוני הצמיחה שלה, אך קשה מאוד לפרשם בגלל שיטת המטבע הנהוגה במדינה: תיירים המגיעים למדינה צריכים להשתמש בפזו "ניתן להמרה" (הנקרא קוק) שערכו מוצמד לשער הדולר, בעוד התושבים המקומיים יכולים להשתמש גם בפזו קובני (קופ) שערכו נקבע על ידי הבנק המרכזי במדינה ומגיע כיום לשער של 24 פזו קובני לדולר.

לפי ה-CIA, קובה מדורגת במקום 177 מתוך 222 מדינות מבחינת שיעור הצמיחה ב-2014. ב-CIA מעריכים כי הצמיחה במדינה הגיעה ב-2014 ל-1.3% בלבד - שיעור נמוך בהתחשב בפוטנציאל הצמיחה של קובה, שב-2013 צמחה ב-2.7% וב-2012 ב-3%, לפי אותן הערכות. קיימות סיבות רבות להאטה הקובנית, אך אחת הסיבות המרכזיות שבהן היא מחירי הנפט. קובה אמנם לא נחשבת ליצרנית נפט מרכזית, אך היא רוכשת נפט מבעלת בריתה הסוציאליסטית ונצואלה בהנחה משמעותית, וכשמחירי הנפט יורדים - כך גם ההנחה מאבדת מהשפעתה.

מאז שנכנס לתפקידו ב–2008, מבין נשיא קובה, ראול קסטרו, שהחליף בתפקיד את אחיו פידל, שעם כל הכבוד למהפכה ולקומוניזם, כלכלת המדינה זקוקה לרפורמות משמעותיות. "או שנשנה מסלול או שנטבע", אמר ראול קסטרו ב–2010 - שנה לפני שממשלתו הציגה את הרפורמות ששינו באופן מהותי את השיטה הכלכלית במדינה. הממשלה עדיין שולטת ברוב השוק, אבל 181 מקצועות כבר לא נשלטים בידי המדינה - כמו נהגי מוניות, חלק מעובדי האבטחה ועובדי בניין. במקצועות אחרים, כמו "קוצץ עצי תמר" או נהג מלגזה, נדרשים האזרחים לרכוש "רישיון" עבודה במקצוע, שלא קשור בהכרח להכשרתם.

בלומברג

הרפורמות הפריטו בסגנון קומוניסטי־קובני את כלכלת המדינה, אך חברות שבבעלות המדינה הן אלה שעדיין אחראיות על אספקת כל השירותים הבסיסיים לתושבים, כמו מים וחשמל, ולתושבים מוענקים שירותי בריאות וחינוך בחינם. אחרי הרפורמות, המגזר הפרטי במדינה אחראי ל–25.3% מהתמ"ג במדינה, על פי הערכות מ–2012 של האגודה למחקרי כלכלת קובה, בעוד שב–1989 הוא היה אחראי רק ל–5% מכלל התמ"ג במדינה.

גם מספר העצמאים במדינה מזנק: לטענת לשכת הסטטיסטיקה בקובה, ב–2013 8.6% מכלל העובדים במדינה (424 אלף עובדים) היו עצמאים - לעומת 2.8% בלבד משוק העבודה ב–2009.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#