"הציבור בגד בנו. עובדים קשה אבל רק משמיצים אותנו ומספרים אגדות על משכורות גבוהות" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כאן הסתיימו שידורנו

"הציבור בגד בנו. עובדים קשה אבל רק משמיצים אותנו ומספרים אגדות על משכורות גבוהות"

אחרי שנים של דיונים, ועדות מקצועיות, ביקורת ציבורית ולא מעט בחישה של פוליטיקאים, יצא השבוע לדרך הליך הפרישה מרצון של עובדי רשות השידור ■ העובדים שנשארו, בינתיים, 
ממשיכים להיות מבולבלים ועדיין לא יודעים מה יעלה בגורלם

82תגובות
עופר וקנין

אחרי עשרות שנים של דיונים לגבי עתידה של רשות השידור, 14 ועדות מקצועיות, תוכניות מקיפות לרפורמות משמעותיות ומאבקים בלי סוף, השבוע - דווקא בתקופת החג - נפל דבר בשידור הציבורי בישראל: הליך הסגירה של רשות השידור והקמת התאגיד החדש הגיע לשלב המכאיב ביותר של תחילת פרישת העובדים.

בזה אחר זה נערכו השבוע אירועי פרידה מצומצמים מעובדים שהועסקו ברשות השידור, חלקם עשרות שנים. השיא הגיע שלשום במחווה במהדורת מבט בערוץ 1, שהסתיימה בצילום מאחורי הקלעים של עשרות עובדים ותיקים ממחלקת החדשות של הערוץ שפרשו באותו יום - 30 בספטמבר - מעבודתם.

לכולם היה ברור שהרגע הזה יגיע. רפורמה דרמטית ברשות השידור היתה תהליך נחוץ והכרחי שזכה לגיבוי ציבורי נרחב. אבל הדרך שבה הדברים נעשו היתה הקשה ביותר. במשך חודשים ארוכים הגיע הלחץ והבלבול במסדרונות רשות השידור סביב תוכנית הפרישה מהרצון והאיום בפיטורים לממדים בלתי נסבלים. פיסות מידע נזרקו לאוויר והוכחשו, עובדים חששו כי היקף הפיצויים שלהם בפרישה מרצון - שלפי הכנ"ר (כונס הנכסים הרשמי, האחראי על פירוק הרשות) מגיע ל–600–700 אלף שקל לעובד מלבד קופת ההפרשות מהשכר הפנסיוני - יתכווץ אם לא יפרשו כעת.

בסופו של דבר, 205 עובדים עזבו השבוע את רשות השידור במסגרת הליך הפרישה מרצון, עוד כ–32 נמצאים בהליכי פרישה שונים ועשרות אחרים עדיין מתעניינים בהצעות הפרישה מרצון. בין הפורשים נכללים שמות מוכרים, בעיקר מקול ישראל - המגישה והעורכת יעל איילון; מנהלת מערכת רשת ב' בתל אביב, ענת דוידוב; המגישה רויטל עמית; מפיקת הכל דיבורים שוש פורמן ועוד עובדים רבים, רובם ותיקים, שעסקו בהפקה, בבימוי ובעבודות נוספות. בין הפורשים אין כמעט עיתונאים בטלוויזיה, למעט איתי ורד ודודי נסים.

עופר וקנין

לחתוך 10 מיליון שקל בהוצאות

גל הפרישה השבוע מצטרפת להליך פרישה טבעי ברשות השידור. לפי דו"ח הכנ"ר, דוד האן, בשנה האחרונה פרשו באופן טבעי 230 עובדים וכיום - לפני הליכי הפרישה מרצון - מועסקים ברשות 1,420 עובדים. כעת יצטמצם כוח האדם בארגון, שהגיע בשיאו לכ–1,800 איש, לכ–1,200.

תהליך הפרישה מרצון הוא חלק מרכזי בביצוע החוק החדש לשידור הציבורי, שהוביל שר התקשורת לשעבר גלעד ארדן, שלפיו רשות השידור הישנה תיסגר ובמקומה יוקם תאגיד חדש לשידור הציבורי. החוק, שהתבסס על עבודתה של ועדה בראשות המפיק רם לנדס, יצא מנקודת הנחה שלא ניתן יותר לשקם את רשות השידור הישנה ויש צורך להקים גוף חדש עם תרבות ארגונית ראויה, שיהיה מנותק מהדרג הפוליטי.

ואולם הדרך לגוף החדש עוד ארוכה. עובדי רשות השידור, שבמשך שנים נאבקו ברפורמות ברשות - בהצלחה מבחינתם - חיו בחודשים האחרונים באי־ודאות. הדברים הגיעו לשיא עם אישורו לפני כחודש של התיקון לחוק השידור הציבורי שדחף משרד האוצר והוביל מנכ"ל משרד התקשורת, שלמה פילבר, איש אמונו של ראש הממשלה ושר התקשורת, בנימין נתניהו. לפי התיקון, מאוקטובר חייב הכנ"ר לחתוך בהוצאות רשות השידור כ–10 מיליון שקל בחודש.

הוצאות רשות השידור מושתות כיום בעיקר על תקציב המדינה, לאחר ההחלטה הבעייתית - שעוגנה רק בדיעבד בחוק - לא לאפשר גביית אגרה ב–2015. בשל איום בפיטורים, סיכמו ההסתדרות ואגודות העיתונאים על פרישה מיידית של 300 עובדים עד סוף ספטמבר - ואם לא יהיו 300 פורשים מרצון, הכנ"ר יוכל לפטר חלק מהעובדים.

היעד הזה עדיין לא הושג, בין השאר בשל תקופת החגים וצוואר הבקבוק שנוצר בימים האחרונים בעקבות פניות של עובדים שחששו לגורלם, ולכן הוחלט להאריך את מועד הפרישה מרצון עד סוף אוקטובר. במקביל, לחלק מהעובדים החיוניים לתפקוד הרדיו והטלוויזיה הוארך חוזה ההעסקה.

עובדי הרשות מתחו לא מעט ביקורת על הליכי הפרישה מרצון, ונטען כי הם לא נוהלו כראוי, וצריך היה לנהל באופן מושכל יותר את הליכי הפרישה. כתוצאה מכך עלולה להיות פגיעה משמעותית בהיקף השידורים, ובכל מקרה החוק מאפשר כעת לכנ"ר לצמצם את היקף השידורים, אם הדבר נעשה בשל פיטורי ההתייעלות.

ועדת מינויים ללא נשים

מלבד החשש של העובדים שפרשו כעת מהרשות מעתידם המקצועי וממקור פרנסתם - רובם בגילים מתקדמים שלא יוכלו להשתלב במקום עבודה חדש - האי־ודאות והלחץ של העובדים הנשארים ברשות עוד בשיאם. בשבועות הקרובים יחל הליך המינוי של בכירי התאגיד החדש לשידור הציבורי, שמנוהל על ידי המנכ"ל הזמני, אלדד קובלנץ. המינויים ייעשו על ידי ועדת איתור שבה חברים השופט בדימוס עזרא קמא (שעומד בראש ועדת האיתור למועצה ולמנכ"ל התאגיד), קובלנץ וסמנכ"ל הכספים של הרשות. הרכב זה, שאינו כולל נשים, עורר ביקורת חריפה מצד ארגונים פמיניסטיים.

דרג הסמנכ"לים הוא זה שיבחר מי מתוך עובדי הרשות הקיימים יעבור לתאגיד החדש. ההערכות הן כי חטיבת החדשות המאוחדת - לטלוויזיה, לרדיו ולמדיה החדשה - בתאגיד החדש תורכב מהעיתונאים הקיימים ברשות, אבל הקמתו של גוף כזה תהיה מורכבת ואף תגרום לביטול תקנים כפולים. גם לאחר בחירת 400 העובדים שהותר לקובלנץ לגייס כעת לתאגיד החדש, עדיין לא ברור כיצד בדיוק יוקם התאגיד, איך יפעל עם 400 עובדים בלבד, מהיכן יפעל ואיזה תוכן יהיה לו לשדר בעוד כחצי שנה, בעוד האוצר מסרב להעביר כעת תקציבים לרכש הפקות.

בקרב עובדי רשות השידור אין תמימות דעים כמעט באף נושא. המאבקים הפנימיים בין הוועדים השונים נערכים כל הזמן, וההאשמות מצד העובדים נגד ראשי הוועדים נמשכות. הפאניקה שבהם שרויים חלק גדול מהעובדים עדיין גבוהה. מצב כזה, אומרים עיתונאים בכירים ברשות, הוא אסוני לשידור הציבורי.

"עיתונאים מפוחדים הם עיתונאים חלשים שמעדיפים לוותר ולא להסתבך עם גורם כלשהו שאולי יכול להשפיע על עתידם המקצועי", אומר עיתונאי בכיר ברשות. "המצב הנוכחי הזמני והשברירי הזה טוב לפוליטיקאים. גם מנהלים שלא יודעים אם ימשיכו לתאגיד הבא לא יכולים להפעיל סמכות". לכך יש לצרף את "חוק ההשתקה" של ח"כ ישראל אייכלר ושר המדע אופיר אקוניס, שבשלב זה נמצא בתוקף - ואוסר על עיתונאי רשות השידור להביע את עמדתם.

אבל יש עדיין סיבה לאופטימיות: פילבר, נציגו של נתניהו, מצהיר שוב ושוב כי בכוונת המשרד ליישם את החוק ככתבו וכלשונו; והמנהל הזמני קובלנץ הוא איש מקצוע שזוכה לתשבחות רבות ומתכוון להוביל שינוי משמעותי בשידור הציבורי, לאחר שהפך את הטלוויזיה החינוכית לרלוונטית וליצירתית מתמיד. ואולם, בינתיים, עד שכל זה יקרה, עובדי רשות השידור לא מקבלים את כל התשובות לגבי עתידם.

"אני מחוברת למיקרופון בחבל הטבור"

אייל טואג

כמעט 60 אלף איש צפו בסרטון שהועלה השבוע בפייסבוק, שבו נראה השידור האחרון של רויטל עמית, קריינית ומגישה בכירה בקול ישראל זה כמעט 40 שנה. כשדמעות בעיניה היא הקריאה את דברי הפרידה, הסירה אט־אט את האוזניות מעל ראשה וקמה מכיסא המגישה, נטלה את תיקה והלכה הביתה. הסרטון הזה שיקף את אחד מרגעי הפרישה הקשים שחוו השבוע עובדים רבים ברשות השידור.

"היה לי כיף בקול ישראל", אמרה אתמול עמית 
ל–Markerweek. "אני מאוד אוהבת את מקום העבודה שלי. גם כשכולם הגיעו לשלב הקיטורים, ממני מעולם לא שמעו ביקורת. אני לא רוצה לדבר בלשון עבר. אני אוהבת להגיע כל בוקר לרדיו. באתי בשביל הנשמה, ואני אוהבת את האנשים פה. יש דברים נורא מעצבנים, אבל זו ברכה שהתחביב שלך נהפך למקצוע".

עמית החלה את הקריירה הרדיופונית שלה לפני 45 שנה, כששירתה בגלי צה"ל. "זו היתה דרמה שהתקבלתי לגלי צה"ל. הייתי ילדה מנתניה שכל חייה הופיעה בכיכר העיר כקריינית, ובבית ספר שיחקתי בתיאטרון, אבל בדרך כלל לא הגיעו אנשים מנתניה לתחנה", היא משחזרת.

בגלי צה"ל הגישה עמית תוכניות תרבות ומוסיקה כמו "מצעד המרגניות" ו"כל בו חלום", שיחקה בתסכיתים וקריינה בתוכניות רבות. אחרי שהשתחררה מצה"ל שיחקה יחד עם טוביה צפיר בהצגה שאותה כתב יוסף (טומי) לפיד המנוח, לימים מנכ"ל רשות השידור, וב–1976 עברה לקול ישראל. "זה היה מעבר טבעי מאוד. הייתי קריינית מוכרת והיה טבעי שאעבור לקול ישראל", היא אומרת.

מקום עבודתה - אז והיום - היה אולפני הרדיו במתחם דרום הקריה. "ביום שבו הגעתי אמרו לי 'זה זמני פה. בקרוב עוברים למקום אחר'. המשפט הזה חזר על עצמו 39 שנה, עד היום", אומרת עמית. רק כעת, במסגרת סגירת רשות השידור והקמת התאגיד החדש, אמורה הרשות לפנות את אולפני הרדיו הישנים במתחם שרונה ולעבור לאולפני רדיו חדשים - אך עדיין לא נקבע לאן בדיוק.

"חגגתי בקול ישראל", היא אומרת. "עשיתי שם הרבה דברים כל כך מגוונים. יש לי גם את הצד הקומי וגם את הקול הרציני, ולכן נתנו לי גם תוכניות של ספרות ברשת א' ותוכניות של מומחים, ומנגד יש לי תוכניות יומית ברשת ג' שפעם נקראה 'לי ולך שיר וברכה', ובשנות ה–80 חידשו אותה וכיום קוראים לה 'עוד להיט'. אז היו שולחים לנו דרישות שלום באמצעות גלויות, והיום אני מקריאה מסרונים שמופיעים אצלי על צג המחשב באולפן".

בנוסף, מגישה עמית גם תוכניות פופולריות של מוסיקה ישנה ב–88FM.

בינתיים, בעקבות האנדרלמוסיה בפרישה ההמונית מקול ישראל, הוארך החוזה של עמית לחודש נוסף שבו תמשיך לשדר את התוכניות הקבועות שלה.

עם רזומה וניסיון כמו שלך, למה בעצם פרשת?

"עשיתי שיקול קר מאוד. הרי בין כה יחליטו על העתיד שלי בעוד כמה חודשים. אנחנו נמצאים בפירוק, הולכים לסגור אותנו. במארס אמורה הרשות להיסגר לגמרי וייפתח התאגיד החדש, שאני לא יודעת מה יהיה טיבו ואם בכלל ירצו אותי, ומה תהיה צורת העבודה. הולכים גם לסגור את קול ישראל בתל אביב. כרגע נתנו אפשרות לפרוש מרצון ואיזשהו פיצוי, והבנתי שאין מה להמשיך".

יש כבר תוכניות לעתיד?

"אני ממש פתוחה להצעות. האוזניים שלי כרויות לכל הצעה יפה. אני הרי מחוברת בחבל הטבור למיקרופון. בינתיים נרשמתי לקורס במוזיאון ישראל, ואולי אמשיך לכתוב כל מיני הגיגים".

"הכפישו אותנו. השנאה עברה כל גבול"

עם חושים עיתונאיים מחודדים, שנוצרו מאלפי שעות שידור אקטואליה וחדשות בערוץ 1 - בימיו הטובים - הבמאית רינה הראל יודעת מצוין מהו סיפור עיתונאי טוב. במקרה של רשות השידור, היא משוכנעת שהתקשורת מפספסת בגדול את הסיפור של פרישת מאות עובדיה - או ליתר דיוק, זה פשוט לא מעניין אותה.

אוליבייה פיטוסי

"יש לכם מתחת ליד סיפור ענק, אבל זה עובר מתחת לרדאר ולאף אחד לא אכפת. אפילו את העניין הזה של איך לעשות סיפור שכחו פה", היא אמרה אתמול ל–Markerweek. היא קוראת לזה "בגידה" - לא רק של מקבלי ההחלטות והממשלה, אלא גם של הקולגות והציבור. "יש פה אי־צדק. נעשה משהו לא מוסרי לעובדים על ידי הממשלה, אבל השנאה המפעפעת כלפינו עברה כנראה כל גבול".

איך נוצרה השנאה הזאת?

"במשך השנים היו ברשות הנהלות שבאו בהצהרה לנקות את האורוות והעיפו את הכוחות החשובים והיצירתיים. הנהלה אחר הנהלה מונתה מטעם השלטון ונהפכה לעושת דברם. שכחו שזו טלוויזיה ממלכתית, והיא נהפכה לממשלתית".

את בעצמך נחשפת להתערבות פוליטית?

"בישיבות שלי במערכת ובהחלטות שהתקבלו לידינו הבנתי מה קורה. ראיתי המון החלטות הזויות לחלוטין שהתקבלו בניגוד לדעת העובדים. מגוף מקצועי הידרדרנו להשקעות כספיות מופרכות, החלטות לצלם אירועים מסוימים בלי סיבה, ובהמשך בהנהלות האחרונות גם לשלטון של טרור אישי וסתימת פיות".

מצד שני, הראל מדגישה כי היחס העוין לרשות ניזון מ"הכפשות". לדבריה, "בשנתיים האחרונות יש שבר גדול. תחושה של בגידה. עובדים קשה אבל רק משמיצים אותנו ומספרים אגדות על המשכורות הענקיות שאנחנו מרוויחים. השחירו את פנינו בלי הצדקה. היו עובדים מסורים שוויתרו על המשפחה והחופשים כדי לעבוד ברשות. אני עובדת 35 שנה במקצוע שהוא לכאורה נחשב חשוב וכל המשכורת שלי היתה מבוססת על שעות נוספות. הכפישו אותנו. גם ההנהלות היו נגדנו".

הראל החלה לעבוד ברשות השידור ב–1980, כעובדת בסרטייה. "זה היה כבוד גדול לעבוד אז ברשות השידור. למדתי את המקצוע מאנשים ענקים בתחומם, כמו אליעזר יערי, מוטי קירשנבאום וישראל סגל. הסתכלתי עליהם אז מלמטה, ושאפתי להיות במאית".

בהמשך עברה לתפקידי הפקה, עוזרת במאית ולבסוף גם כבמאית בשידורי החדשות. "לקראת הסוף היו תקופות שלא אהבנו את העבודה. התקבלו החלטות שהקשו עלינו לעבוד. היתה גם תחושה שאנחנו משדרים רק במעגל סגור. אבל בעבר אהבתי את זה. יש בזה הרבה אדרנלין ועניין, ובעיקר הייתי בטוחה שזו עבודה חשובה. לכן גם ישבנו במשמרות של שעות בימי שישי, שבת וגם בחגים. כשקוראים לך כי פותחים שידור — אתה בא מיד בלי לשאול שאלות".

השידור הזכור ביותר להראל הוא אירוויזיון 1999, שבו נטלה חלק כחלק מצוות הבימוי. "זו היתה חוויה עצומה. הסתובבנו ב'היי' שלושה חודשים. נתנו לנו יד חופשית והתוצאה היתה מדהימה", היא אומרת.

הראל עדיין רחוקה כמה שנים מגיל הפרישה, ובכל זאת החליטה לנצל את ההזדמנות ולפרוש. "המצב נעשה קשה מאוד. הלכתי כי נתנו לי את המענקים שאני לא בטוחה שאקבל אם יפטרו אותי. האוצר וכונס הנכסים הרשמי (שאחראי על פירוק הרשות) דאגו לערפל מאוד את הדברים, והאנשים שנשארו חרדים מאוד שלא יקבלו את מה שהפורשים מקבלים עכשיו. אני גם לא מאמינה שייקחו אנשים כמוני לתאגיד החדש, כי בטח ייקחו אנשים צעירים בחצי שכר. הרי מגיעים בכל שנה סטודנטים חדשים שזולים לאחזקה - וזה על אף שאני לא מהמשכורות הכבדות ברשות".

יש תוכניות לעתיד?

"יש לי עוד כמה שנים טובות עד לפרישה. אני לא יודעת אם אמצא עבודה בתחום, ואני לא יודעת לעשות משהו אחר. יש הרבה מסלולים להתנדבות שכעת אוכל לפנות להם זמן ולהתחייב. הדבר הכי חשוב לי כרגע הוא לקחת קורס עזרה ראשונה. אחותי נפטרה לפני שלושה חודשים אחרי שנפלה בדיזנגוף סנטר ולא היה מי שיבצע בה פעולות החייאה. זה הדבר הראשון שאעשה כעת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#