למה לעזאזל בתי המלון כל כך יקרים בישראל? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה לעזאזל בתי המלון כל כך יקרים בישראל?

המחיר לחדר בישראל הוא מהגבוהים בעולם ותל אביב נחשבת לעיר השישית ביוקר מלונותיה - לפני טוקיו, לונדון, ניו יורק וטורונטו ■ למרות זאת, שיעור הרווחיות של המלונאים בארץ דווקא נמוך. אז מה בעצם קורה כאן? עשר סיבות ליוקר החופשה

161תגובות

הילה, תושבת מרכז הארץ, נדהמה. ערב ראש השנה הצליחה לאתר לה ולמשפחתה צימר נעים וממוזג היטב בעל שני חדרים מאובזרים ונקיים, כולל טלוויזיה רב־ערוצית ומטבח עמוס בכפר יחזקאל — ב–500 שקל בלבד. אין ספק שהילה עלתה על עסקה מצוינת. החלופה הפנויה הקרובה ביותר היתה צימר בקיבוץ סמוך, במחיר של למעלה מ–1,000 שקל למשפחה. יותר מכפול. ועדיין, לא ברור מדוע שילמה 50% יותר מעמית לעבודה שהזמין ממש באותו יום חדר במלון 4 כוכבים בשדה התעופה של טוקיו.

המאבק האינסופי ביוקר המחיה בישראל רשם כמה הצלחות, אבל נראה שמחירי בתי המלון והצימרים הם יריב עיקש. תל אביב זכתה ביוני האחרון לכבוד מפוקפק כשדורגה במקום השישי ברשימת הערים שמחירי המלונות בהן הם הגבוהים בעולם. ירושלים פיגרה אחריה רק במעט, כשהתייצבה במקום 14 לפני מרכז פיננסי כמו סינגפור, שני מקומות לפני ניו יורק וחמישה מקומות לפני נסיכות הנפט אבו דאבי. בדו"ח של הפורום הכללי העולמי דורגה ישראל במקום שישי בעולם ביוקר מחירי החופשה שלה, ובמקום 19 במחירי המלונות בפרט.

יעל אנגלהרט

המחירים הגבוהים משמעותית של חדרי מלון בישראל אמורים היו לייצר רווחיות עודפת לענף המלונאות הישראלי, בהשוואה לרווחיות מלונות בעולם, אבל מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) עולה שהרווח EBITDA (תפעולי לפני פחת והפחתות) הממוצע בענף התיירות היה 18.8% מההכנסות ב–2014, לעומת 19.4% מההכנסות ב–2013.

לשם השוואה, לרשת אינטר־קונטיננטל יש רווחיות EBITDA של 39.7% מהמחזור ולרשת הילטון העולמית 33%. רשתות דן וישרוטל מציגות רווחיות משופרת ביחס לממוצע, של 23.7% ו–21.7% מההכנסות (בהתאמה), ככל הנראה בשל כוח השוק העודף שלהן.

לאור הרווחיות הנמוכה יחסית ולהלוואות המימון הגדולות, ברור שענף המלונות בישראל אינו מייצר תשואות יוצאות דופן על ההון שהשקיעו הבעלים. הסבר חלקי לרווחיות הנמוכה יחסית של המלונות בישראל הוא שהמחירים הגבוהים נשחקים על ידי סדרת עלויות שייחודיות להפעלת בתי מלון במדינה, ואינן מכבידות על העמיתים בשאר מדינות OECD. כמו כן, המחירים הגבוהים נובעים גם מהמיסוי בישראל, שגבוה מהמיסוי המקביל בחו"ל.

1. המצב הביטחוני

מה המחיר? ירידה מתמשכת של 11% בהכנסות מתיירות נכנסת מול תקופה מקבילה בשנה שקטה

האמת היא שהשאלות כיצד טיפסו מחירי בתי המלון בישראל לרמתם הסהרורית ומדוע הישראלים מוכנים לשלם אותם היו הליבה של כתבה שאמורה היתה להתפרסם לפני קצת יותר משנה. אלא שזמן קצר לפני פרסומה, היא נהפכה לבלתי־רלוונטית: מבצע צוק איתן פרץ, והדגים הלכה למעשה את אחת הסיבות המשמעותיות ליוקר הלינה בישראל.

הקריסה של 17% בכניסות התיירים ושל 25% בלינות תיירים בינואר־יוני 2015 לעומת התקופה המקבילה ב–2014 (כלומר ממש לפני פרוץ מבצע צוק איתן וההתאוששות האטית ממנו) מצביעים על אחת הסיבות למחירי המלונות הגבוהים בישראל.

ענף התיירות בישראל הוא ענף עתיר השקעות הוניות, שרמת הפעילות בו מושפעת לרעה מאירועים ביטחוניים. אלו לא חסרו בעשור וחצי האחרונים. לא פחות משבעה אירועים משמעותיים התרחשו מאז שנת 2000 (גל הפיגועים של 2000, האינתיפאדה השנייה, מבצע חומת מגן, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה, מבצע עמוד ענן ומבצע צוק איתן), כשהשניים הגדולים שבהם (מלחמת לבנון השנייה וצוק איתן) אירעו ביולי־אוגוסט, שהם החודשים הרווחיים ביותר בענף המלונאות.

היזמים ובעלי המלונות מתמודדים עם הסיכון לירידה של 11% מההכנסות מתיירות נכנסת — כפי שקרה בינואר־יוני 2015 לעומת התקופה המקבילה שנה קודם לכן (במונחים דולריים הנפילה בהכנסות היתה כואבת עוד יותר — 23%), באמצעות העלאת מחירים בתקופות הגאות, בניסיון לייצר תשואה סבירה על הסיכון להחזר ההשקעה.

מעוז ינון, מבעליו של הוסטל אברהם בירושלים ו–Fauzi Azar Inn בנצרת ואחד היזמים הבולטים בישראל בתחום התיירות העממית, מסביר: "אנחנו חיים כל רגע בפחד מהמלחמה הבאה. זה היומיום שלנו כשאנחנו מגייסים עוד עובד או פותחים עוד חדר. לצד חוסר הוודאות הקיצוני יש קשיים נוספים, כמו למשל שמיעוט מהתיירים מופשט ונחקר עם הגיעו לישראל, ונהפך מיידית לאויב של המדינה. אלה דברים שלא נותנים לענף להתפתח".

"צוק איתן גרם לתפוסות שלנו בנצרת ליפול מ–60%–70% לרמה חד־ספרתית למשך חודשים אחרי שהמבצע נגמר. מעט הכלים שהמדינה הציעה לנו כדי להתמודד עם המשבר איחרו להגיע, כמו למשל ההנחה בארנונה, שאותה קיבלנו שנה לאחר המבצע. כלים אחרים כמו מענקי שיווק עדיין לא הועברו לנו, ולכן המלונאים מנסים למקסם את ההכנסות כדי להיערך למשבר הבא". ינון מציע להקים קרן ביטוח למלונאות, שתהיה משותפת לממשלה ולמלונאים ותפצה אותם על ירידה חדה בהכנסות כתוצאה ממשבר ביטחוני, בדומה לקרן לביטוח נזקי טבע לחקלאות.

2. עלייה בשכר המינימום והתחזקות השקל

מה המחיר?210 מיליון שקל בשנה

אחד הגורמים שמגדילים בצורה עקבית ומתמשכת את הוצאות התפעול של בתי המלון בישראל הוא השילוב בין העלייה בשכר המינימום להתחזקות השקל מול הדולר והיורו. בינואר 2003 היה שכר המינימום החודשי 3,335 שקל — שהם 666 יורו או 716 דולר. מאז עלה שכר המינימום ב–39%, ובאפריל 2015 הוא עמד על 4,650 שקל לחודש. אלא שבשל היחלשות היורו והדולר, שכר המינימום עלה ל–1,066 יורו לחודש ול–1,195 דולר.

מכיוון שעלות העבודה מהווה 34% מכלל ההוצאות של בתי המלון בישראל (לפי נתוני הלמ"ס), ברור שעלייה של 39% בשכר העבודה במונחים שקליים תבוא לידי ביטוי גם במחירי חדרי המלון.

לצד העלייה בשכר המינימום לרמה גבוהה משמעותית מזו שקיימת ביוון וספרד, שלא לדבר על מדינות האזור כמו ירדן ומצרים, בולט גורם אחר שייחודי לישראל: חוקי העבודה בישראל מתקדמים יחסית, ומחייבים תשלום תוספת של 50% על עבודה בשבתות ובחגים (61 ימים בשנה). בנוסף, קיים איסור העסקה של עובד יותר משלוש שבתות רצופות ואיסור העסקה במשמרות לילה ביותר משבעה מתוך 21 ימים.

גורמים אלה מגדילים את הוצאות שכר העבודה בענף בהיקף ממוצע של 210 מיליון שקל בשנה, שהם 2.5% מהמחזור (על פי נתוני דו"ח ועדת בר ניר להוזלת מחירי הנופש בישראל שפורסם באוקטובר 2012).

3. כשרות

מה המחיר? 2.6% מהמחזור ו–3.2% מעלויות ההפעלה הישירות

גורם נוסף ייחודי לישראל הוא הכשרות; נושא ששייך לדיון נרחב יותר על השפעת הכפייה של אורח החיים הדתי־מסורתי על יוקר המחיה של הציבור החילוני. עם זאת, מאחר שלפחות מחצית מהציבור שומר כשרות, אמורה להיות מודעות רחבה לגלגול עלות מרכיב הכשרות לחשבון בצ'ק אאוט.

החזקת משגיח כשרות קבוע, כולל בסופי שבוע, כרוכה בהגדלת הוצאות התפעול של בית המלון — לעתים באופן שאינו מופיע בדו"חות הרשמיים, אך נוכח מאוד בדו"חות הרווח וההפסד.

מנהלי בתי מלון מספרים כי בסופי שבוע ובחגים דורשים חלק ממשגיחי הכשרות לארח את בני משפחתם בבית המלון כדי שיוכלו לחגוג את החג במחיצתם. משגיחי הכשרות משפיעים גם על עלות הרכש של מוצרי המזון, משום שהם מורים לכאורה במקרים לא מעטים לבתי המלון לרכוש את המזון מספק מסוים ולא מספק אחר, בנימוקי כשרות כמובן.

תופעת הכשרות מגדילה לא רק את הוצאות התפעול השוטפות של בתי המלון, אלא גם את הוצאות ההקמה הגבוהות ממילא בישראל. בתי מלון נדרשים לא רק להקים שטחי מטבח כפולים כדי לקיים את ההפרדה בין מזון בשרי לחלבי, אלא גם להצטייד במערכות סכו"ם ומפות כפולות. התאחדות בתי המלון מעריכה את העלות הכוללת של נושא הכשרות ב–2.6% ממחזור ההכנסות של בתי המלון וב–3.2% מעלויות ההפעלה הישירות. עלות העסקת משגיחי כשרות בענף המלונאות הוערכה ב–72 מיליון שקל. מדובר בעלות קבועה שמכבידה על רווחיות בתי המלון, במיוחד בתקופות של שפל בפעילות.

4. ארנונה

מה המחיר?עלות יתר של 1.7%–2% מהמחזור לעומת אירופה

גם הארנונה שמוטלת על מלונות בישראל היא ייחודית: המסים העירוניים שמוטלים על בתי מלון בחו"ל הם חלק מהתשלום שנגבה מהתייר על החדר והשירותים האחרים שהוא צורך. כלומר, מדובר במס על הפדיון — ולא במס קבוע שאינו מתחשב במצבו של הענף או בתזרים המזומנים של בית המלון, למשל בעונת החורף או בתקופות של משבר ביטחוני.

בישראל לא רק שהמס הוא קבוע, אלא הגדילו לעשות ובניגוד למיסוי העירוני על משרדים ונדל"ן מניב, הארנונה מוטלת גם על "שטחי ציבור", כולל מסדרונות ומעברים.

הארנונה בישראל, שמשתנה מעיר לעיר (באילת 10–100 שקל למ"ר, בתל אביב 57–118 שקל למ"ר ובירושלים 66–138 שקל למ"ר) מוערכת ב–2.5%–3% מהמחזור, בעוד שבאירופה היא 0.8%–1% מהמחזור.

5. מע"מ

מה המחיר?17% לעומת 7%–13% במדינות אחרות באירופה

המע"מ הגבוה בישראל הוא עוד סוג של מס, שמעלה את מחיר חדרי המלון לאורחים ישראלים (אך לא לתיירים הנהנים מפטור על מע"מ). הישראלים סיפקו לבתי המלון 63% מהלינות בינואר־אוגוסט 2015.

המע"מ בישראל אמנם ירד השבוע מ–18% ל–17%, אבל גם ברמתו המופחתת הוא גבוה משמעותית משיעור המע"מ במדינות עשירות מישראל או במדינות באזור אגן הים התיכון, שבניגוד לישראל רואות בתיירות תעשייה שיש לקדם אותה. כך, למשל, יוון — שנאלצה להכפיל את המע"מ כחלק מחבילת החילוץ האחרונה שקיבלה — עדיין נהנית משיעור מע"מ של 13% בענף התיירות, וכמוה מדינות תיירות מובהקות כמו ספרד (10%), צרפת (10%) ואיטליה (7%); שתנועת התיירים אליהן גדולה פי 20, 29 ו–16 (בהתאמה) מתנועת התיירים לישראל. כולן, בניגוד לישראל, הפעילו מע"מ דיפרנציאלי ומופחת לתיירות.

6. יוקר המחיה בארץ

מה המחיר? עלויות היתר של מזון ותחזוקה אחראיות ל–5% מהמחזור

אי־אפשר לנתק את תעשיית המלונאות ממה שכל אחד מאתנו מכיר היטב מהכיס הפרטי שלו: יוקר המחיה הכולל הגבוה בישראל מגדיל את עלות ההפעלה של בתי המלון, ומתגלגל בסופו של דבר למחירי החדרים.

כך, למשל, על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מנובמבר 2014, מחירי המזון בישראל היו גבוהים ב–19% מהמחירים המקבילים במדינות OECD וב–25% ממחירם במדינות האיחוד האירופי. מזון מהווה 12%–16% מהוצאות בתי המלון, ומכיוון שהרכיבים היקרים ביותר ביחס למדינות OECD הם משקאות קלים (56% יותר) חלב (51%) ומשקאות אלכוהוליים (33%) ניתן לראות כיצד הריכוזיות וההחלטה להגן על סקטורים מסוימים במשק (כמו משק החלב) מעלה את יוקר המחיה גם בענף המלונאות, ומעבירה הון מכיסו של הישראלי הממוצע לכיסם של בעלי החברות לייצור חלב או משקאות קלים.

7. רגולציה

מה המחיר? רגולציה עודפת מגדילה את ההוצאות ב–1.8% מהמחזור

גם הרגולציה הישראלית מוסיפה עלויות בתחום האבטחה, התפעול והתחזוקה, שאינן חלות על המתחרים בחו"ל (עלויות היתר בתחום האבטחה הן 0.8% מהמחזור). ניתן לציין את ההוראה של פיקוד העורף להקים בבתי המלון מרחב מוגן קומתי, שפירושה השבתת שטח מלונאי מניב כדי שיוכל לשמש מקלט במצבי חירום. אילוץ נוסף הוא הקצאה עודפת של שטחים ציבוריים במלון, בניסיון להרתיע יזמים מהקמת מלונות־דירות, וזאת במקום לאכוף את החוק בצורה הדוקה יותר. שטחים אלו משמשים בלית ברירה לפעילות שאינה בליבת עסקיו של המלון.

עלויות אחרות שמקורן ברגולציה הן הקצאת משרה וחצי לפחות למציל ומשרה נוספת למפעיל בריכה, שעלותן 0.5% מהמחזור — מה שלא מחויב בחו"ל. בנוסף, מאבטחים ומשגיחים בחדרי כושר מגדילים את עלויות התפעול ב–0.8% מהמחזור. הרגולציה מחייבת גם התקנת מתזים לכיבוי אש ואפילו מערכות למניעת מחלת הליגיונלה (סוג של דלקת ריאות) במערכות חימום המים והמיזוג.

8. בעיות מימון והון עצמי גבוה

מה המחיר? בניית בתי מלון בישראל נמשכת 12–15 שנה

למרות שרבות מהטענות על העלויות העודפות של בתי מלון בישראל מוצדקות, נראה שהן מספקות הסבר חלקי בלבד לפער העצום בין מחירי המלונות בישראל לבין מחירים בחו"ל. גם על פי חישוב של המחלקה הכלכלית של התאחדות המלונות בישראל, העלויות העודפות שניתנות לזיהוי מהוות כ–13% מהפדיון של בתי המלון ו–16% מהוצאותיהם.

גם אם חישוב זה אינו כולל את עלות הבנייה הגבוהה בישראל ואת עלות המשברים הביטחוניים, ברור שהפערים בהוצאות אינם יכולים להסביר לבדם פערי מחירים של 35% מול טוקיו, 22% מול אוסקה ו–32% בהשוואה לטורונטו — כולן ערים שנכללות בין 24 הערים היקרות בעולם בכל הקשור למחירי חדרי מלון. זאת, מבלי להזכיר את הפער של 54% בהשוואה לברלין, 52% בהשוואה לשיקגו או 41% בהשוואה לרומא.

אם כן, ברור שיש צורך בהסבר נוסף וטוב יותר למחירים הגבוהים של המלונות בישראל. אחד ההסברים הבולטים, והחשוב ביותר להערכת משרד התיירות, הוא הפרת האיזון בין ביקוש להיצע. בין שנת 2000 ל–2014 גדל מספר חדרי המלון בישראל ב–9.6% ואילו מספר התיירים צמח באותה תקופה ב–20%. מחירים גבוהים היו אמורים לכאורה לייצר ליזמים רווחיות גבוהה ולהביא לגידול בהיצע חדרי המלון, שידביק לפחות את הגידול בתנועת התיירים — אלא שלא כך קרה. לדברי יזמים, הימנעותם מבניית בתי מלון חדשים נובעת משילוב של סיכון, חוסר כדאיות של הקמת מלון מאפס ותהליכים ממושכים עד לקבלת היתרים.

התארכות התהליכים הביורוקרטיים עד לאישור הפרויקט פירושם בהכרח הוצאות מימון גבוהות על רכישת הקרקע וקשיים לגייס מימון בנקאי עד השלמת תהליכי התכנון והבנייה. תקופה מינימלית של חמש שנים לבניית מלון ועוד 15 שנים לפחות להחזר ההשקעה — פירושן תקופת החזר ממושכת של האשראי לבנקים, שלוקחים על עצמם את הסיכון התפעולי של היזם ואת הסיכון הפוליטי של הענף.

בהתחשב בביורוקרטיה המקומית, שהופכת במקרים לא מעטים חמש שנות קבלת אישורים לעשר ויותר; ובמספר מעשי האיבה שפרצו בעשרים השנים האחרונות — מובן מדוע הבנקים אינם נלהבים להקצות אשראי לענף.

המצב הזה מנפח את ההשקעה הכוללת בפרויקט ליזמים, מצריך השקעה גדולה יחסית של הון עצמי בפרויקט, וגורם לעליית מחירי הלינה בניסיון לאפשר את החזר ההשקעה המוגדלת.

מציאות זו גרמה לכך שיזמים ישראלים בנו וקנו בעשור האחרון חדרי מלון בחו"ל שמספרם עולה על כל חדרי המלון שנבנו בישראל ב–67 השנים האחרונות. אחד הגדולים שבהם אומר: "לבנות מלון בישראל לוקח 15–20 שנים. זהו קצב שאני לא יכול ולא רוצה לחיות אתו".

9. מחסור בחדרי מלון ברמה בינונית

מה המחיר? תשתית תיירותית גרועה לרפורמת השמים הפתוחים

המחסור בחדרים ניכר במיוחד בחדרי מלון ברמה בינונית המיועדים לתיירות עממית (C ו–D על פי מדד של משרד התיירות, שבוחן את גודל החדרים). בסוף 2012, חדרי המלון בקבוצה זו היו רק 47% מכלל החדרים במלונות בישראל — שיעור נמוך משיעורם הממוצע בעולם. הדבר נובע מהרווחיות הנמוכה של מלונות ברמה זו ומהתשואה השלילית שהניבו על ההון שהושקע בהם. יתרה מכך, 75% מהסיוע הממשלתי במענקי השקעה התרכזו במלונות היקרים (A ו–B), מה שהגדיל את משקלם של החדרים בעלי דירוג גבוה בהיצע הכולל של חדרי המלון בישראל.

ההיצע המוגבל של חדרי מלון ברמות הבינוניות והנמוכות סיפק תשתית תיירותית גרועה לרפורמת השמים הפתוחים, שהורידה את המחיר הממוצע של כרטיס טיסה. לא סביר לצפות מתייר שהשקיע 250 דולר בכרטיס טיסה להוציא סכום דומה ללילה אחד במלון. מה עוד, התיירים שרגישים למחיר הטיסה מעדיפים להוציא את כספם על בילויים ולהסתפק ברמה מינימלית של שירותי לינה.

10. ענף ריכוזי וצרכן פראייר

מה המחיר? שלוש רשתות מחזיקות בכ–60% מחדרי המלון באילת

המחירים הגבוהים של חדרי המלון בישראל קשורים גם לבעיה שמוכרת לישראלי הממוצע משווקים ומוצרים אחרים — הריכוזיות — ולבעיה אחרת, שבה הישראלי הממוצע פחות אוהב להודות, והיא אחריותו האישית למצבו. גם אחרי המחאה החברתית של קיץ 2011, נשאר מקום רב לשיפור בתודעה הצרכנית של הישראלים. או, כפי שבכירים במשרד התיירות אומרים בפשטות: "הישראלי הוא פראייר".

כמעט מחצית מהלינות של ישראלים במלונות תיירות היו באילת, שבה שלוש רשתות מלונות — פתאל, דן וישרוטל — מחזיקות בנתח של 57% מחדרי המלון, כשהריכוזיות במלונות היקרים גבוהה עוד יותר. רמות כאלו של ריכוזיות בביקוש ובהיצע הבטיחו בעבר שישראלים ישלמו מחירים אסטרונומיים בקיץ, ולדחיית פניות של סוכני נסיעות זרים להשכרת חדרי מלון לתיירים, שלא הסכימו לשלם את הסכומים שהישראלים שולפים מהארנק בנפש חפצה.

נתונים שיתפרסמו בעתיד על הפדיונות באילת יראו עד כמה הושפעה העיר מרפורמת השמים הפתוחים, אבל נראה שהירידה של 3% במספר הטיסות לאילת בינואר־יוני 2015 — לעומת עלייה של 9% בטיסות לחו"ל בתקופה זו — יכולה לתת אינדיקציה ראשונית לשינוי בהתנהגות של הצרכן הישראלי.

גלגל הצלה בדמות Airbnb

במשרד התיירות שוברים את הראש איך לפתור את הבעיה, אבל האמת היא שיסודות המודל העסקי של ענף המלונאות עוברים בימים אלה טלטלה באפס זמן, השקעה או סיוע ממשלתי: אתרי אינטרנט להשכרת דירות לתיירים, שהבולט שבהם הוא airbnb, הגדילו משמעותית את ההיצע של חדרי המלון בישראל.

מספר הדירות בישראל שרשומות באתר קפץ מ–900 בתחילת 2012 ל–4,000 ב–2013, הוכפל ב–2014 ל–8,000 ומגיע כיום ל–13 אלף, שכמחציתן בתל אביב. מספר לינות התיירים בישראל דרך האתר הגיע ב–2014 ל-115 אלף (גידול של 48% בהשוואה ל–2013). העובדה ש-airbnb הגיעה לנתח של 5% מלינות התיירים בישראל ב–2014 לא מנעה ממחירי המלונות לעלות בעוד 8% במונחים דולריים, אבל ייתכן שהגידול החד בהיצע יבוא כבר בעתיד הלא רחוק לידי ביטוי גם בתפוסה ובמחיר — כפי שקרה בניו יורק, שבה נפלו מחירי המלונות ב–13.3% במחצית הראשונה של 2015 כתוצאה מהגידול המתמשך במספר הדירות הרשומות באתר.

כבר עכשיו בולטת לעין הירידה החזקה יותר בלינות התיירים במלונות תיירות (ירידה של 25% בינואר־יוני 2015) לעומת הירידה במספר כניסות התיירים (17.1% בינואר־יוני 2015), ונראה שלפחות חלק מהירידה החדה נובעת מהגידול בנתח השוק של Airbnb.

אולי העדות הטובה ביותר להשפעה המיטיבה שעשויה להיות לגידול בנתח השוק של Airbnb הוא הלחץ הבולט לעין של התאחדות המלונות בישראל, שמבקשת מרשות המסים לחייב את משכירי החדרים דרך האתר לשלם מס כחוק. עם זאת, ספק אם הכפפת הפעילות של השכרת החדרים לעולה של רשות המסים תבטל את יתרונותיה המרכזיים: שיתוף בהוצאות הקבועות של המשכיר, היעדרן של השקעות נוספות בבנייה ובציוד, הוצאות תפעול קטנות עד זניחות, ולא פחות חשוב — התחמקות כמעט מלאה מהוצאות מיותרות שנובעות מחריצות יתר של רגולטורים למיניהם.

 

יש מחסור במלונות — אך בתל אביב נוספו 800 חדרי בוטיק

 

הביקוש למלונות בתל אביב, שבתי המלון שלה טיפסו למקום השישי ברשימת הערים היקרות בעולם, יצר בעשור וחצי האחרון תוספת של כ–800 חדרי מלון חדשים במלונות בוטיק — כ–10% מכלל חדרי המלון בעיר — כולם במבנים שהוסבו ממבני מגורים או משרדים.

מלון הבוטיק הראשון, של רשת אטלס, נפתח ב–2001 במבנה ששימש בעבר את בית הקולנוע אסתר בכיכר דיזנגוף, וכיום הוא בית מלון סינמה שבו 83 חדרים. מאז התווספו אליו כ–20 מלונות.

מלונות הבוטיק נותנים מענה לקהל צעיר יותר, שמאס בסטנדרט המלונאי המקובל ומעדיף מלון אינטימי יותר, עיצוב חדשני וקרבה למרכזי הבילוי. בכל הקשור לרמת המחירים, לעומת זאת, אין במלונות הבוטיק בשורה.

אלי זיו, מנכ"ל התאחדות המלונות בתל אביב רבתי, מציין שאין הגדרה ברורה למלון בוטיק; ועם זאת הוא מעריך כי המחיר הממוצע של חדר במלונות הבוטיק גבוה מהמחיר הממוצע בעיר — 945 שקל — וחלקם, כמו מלון נורמן למשל, קובעים שיאי מחיר חדשים. לדבריו, הסיבה לכך אינה רק הסטנדרט המלונאי הגבוה במלונות אלו, אלא בעיקר העלייה החדשה במחירי הנדל"ן בתל אביב.

לטענתו, הרוב המוחלט של מלונות הבוטיק בתל אביב הם בנכסים שמושכרים לתקופה של 20 שנה, והעלייה החדה במחירי הנדל"ן ובתמורה שיכולים בעלי הנכסים לקבל משימושים חלופיים בהם (כמו בנייה למגורים) מקפיצים את דמי השכירות שמשלמים המלונאים.

זיו מעריך כי תופעת מלונות הבוטיק מתקרבת למיצוי בשל הקושי הגובר לבדל אותם במציאות שבה פועלים כמה עשרות מלונות מסוג זה, ומציין כי יש מחסור בולט בתל אביב במלונות של 3 כוכבים ברמת מחירים נמוכה יותר.

דניאל בר און


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#