כך נהפכה השבת לזירת קרב מדממת - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מי אוהב את השבת?

כך נהפכה השבת לזירת קרב מדממת

מתחבורה ציבורית, דרך כשרות בבתי מלון, קיום משחקי כדורגל, פתיחת רשתות קמעוניות ומקומות בילוי ועד השבתת תערוכות בחו"ל, המאבק על השבת הוא אחד הוותיקים והנפיצים בישראל. לא הגיע הזמן לשנות את הכללים?

23תגובות

בין בני ברק לתל אביב / צבי זרחיה ושוקי שדה 

ירושלים היא אולי המקום הנפיץ והמורכב ביותר ביותר בכל הקשור לשמירה על השבת, והיא מתנהלת על התפר שבין בני ברק החרדית לתל אביב החילונית. מצד אחד, זה כמה שנים שבעיר פועלים בשבת בתי הקולנוע רב חן בשכונת תלפיות ולב סמדר בשכונת המושבה הגרמנית. כמו כן, לא מעט בתי קפה ומסעדות בבירה פתוחים בשבת, ובהם במרכז העיר. בעבר היתה ירושלים סגורה בשבת תרתי משמע. מי שרצה לבלות, לאכול טוב או לראות סרט - ובמיוחד צעירים וחיילים המגיעים הביתה לסוף השבוע - היה צריך לנסוע לשפלה. כיום, לא רק בתי קפה, מסעדות, ובתי קולנוע פועלים בשבת, אלא גם שורה של "פיצוציות" וחנויות נוחות.

אמיל סלמן

לפני כשנתיים אף נפתח מתחם התחנה, ליד תיאטרון החאן שבדרום העיר, שפעיל בשבת ומהווה עבור חילונים מתחם תרבות שבו אפשר לאכול במסעדה, לשתות קפה, לאכול גלידה או לשכור אופניים. המתחם נמצא לא רחוק ממתחם יס פלאנט שמדרום ומהסינמטק שמצפון, דבר שיוצר רצף מסוים של מוקדי בילוי עבור החילונים בדרום העיר.

מהצד השני, מתחם הסינמה סיטי החדש שבקרית הלאום בעיר סגור ומסוגר בשבת, ופתיחת של עסקים חדשים מעוררת מהומות חדשות: פתיחתו בשבת של מתחם הקולנוע יס פלאנט בשכונת אבו טור ובית הקפה החדש עלמה בגן העצמאות בירושלים, לפני כמה שבועות, גרמו להצתה מחודשת של המאבק בין דתיים לחילונים בעיר. ההסבר המקובל הוא כי החרדים כעסו על כך שלטענתם הופר הסטטוס קוו, שלפיו בתי קולנוע ומסעדות לא פועלים בשבת בבירה.

לא רק הבילויים מוגבלים בבירה, גם חלק מהכבישים חסומים. על הציבור בירושלים מקובל שכבישים בתוך שכונות חרדיות יהיו סגורים, ואולם עולה השאלה מה בנוגע לכבישים המחברים בין השכונות. המאבק הגדול סביב כביש בר אילן בשנות ה–90 הסתיים לכאורה בפשרה, שלפיה הכביש יהיה סגור רק בשעות התפילה, אך בשטח נראה שהניצחון כולו של החרדים. שלא בשעות התפילה, מעט מאוד מכוניות חילוניות נוסעות בכביש, לאחר פתיחת כביש בגין והעובדה שחלק מהשכונות שמובילות לכביש בר אילן התחרדו עם השנים. כתוצאה מכך, אפשר לראות חרדים הולכים על הכביש גם בשעות שאינן שעות התפילה. חלקם אף חוסמים על דעת על עצמם את הכביש שלא בשעות המורשות, ונהגים חילונים צריכים להזיז את החסימה בכוחות עצמם.
בשנים האחרונות נוצר מוקד מריבה חדש, כאשר חרדים דורשים לסגור את רחוב הנביאים במרכז העיר לתנועה, ולעתים מחליטים לעשות זאת באופן עצמאי. הרחוב מהווה עורק תנועה מרכזי בלבה של העיר, וסגירתו פירושה אובדן הסיכויים להחיות את האזור הזה בשבת.

השר הפנים, אריה דרעי
אמיל סלמן

ניצחון חילוני מסוים בעניין חופש התנועה נרשם בפתיחת חניון קרתא, הסמוך לעיר העתיקה, לפני כשש שנים. למרות הפגנות קשות של חרדים, החניון נותר פתוח לרווחת המבקרים. עם זאת, הקניון הפתוח ממילא, אזור בילויים סמוך ותוסס בימות השבוע שבו שלל חנויות יוקרה, סגור בשבת.

החרדים מסרבים להמשך "הכרסום הזוחל", לטענתם, של הסטטוס קוו, כלומר לפתיחתם של עוד בתי קולנוע או מסעדות לרווחתם של התושבים. כך, ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, מיהר בשבועות האחרונים לדרוש את סגירתן של כמה מהפיצוציות במרכז העיר. על מה ולמה? כי החרדים - בני בריתו בקואליציה העירונית - כועסים.
ב-2013 פסל בית המשפט העליון את מדיניות אכיפת חוקי השבת של עיריית תל אביב, שהסתפקה בהטלת קנסות על מפרי החוק. העליון לא קבע מהי מדיניות אכיפה ראויה, אלא הותיר לעירייה שיקול דעת - ובלבד שתאכוף את החוק.

ב-1947, כשדוד בן גוריון חתם על "מסמך הסטטוס קוו" כמעין תשלום לחרדים על הקמת המדינה, הוא לא דיבר על איסור חילול השבת - אלא על סיפוק צורכי דת של התושבים לצד הימנעות מכפייה. פרשנויות לכך הורחבו לאיסור חילול השבת. ואולם, הסטטוס קוו בסוגיית פתיחת בתי עסק בשבת בתל אביב ובירושלים, כמו גם בערים אחרות, קיבל צביון שונה במהלך השנים. במרכזי הערים ברחבי המדינה פתוחים בתי עסק ובתי קולנוע, ובמתחמים הסמוכים למקומות מרכזיים פתוחים גם מרכזים מסחריים, שבהם פועלות חנויות ומסעדות.

השינוי הזה לא נתפש על ידי הפוליטיקאים. שר הכלכלה אריה דרעי התלונן השבוע בוועדת הכספים שעבודות פינוי ההריסות מגשר מעריב בתל אביב נעשו דווקא בשבת. הוא גם הורה על סגירתו של הביתן של מכון היצוא בתערוכת IBC באמסטרדם למשך שלושה ימים בסוף השבוע הקרוב. מדובר בתערוכה הגדולה בעולם לתקשורת בידורית ולתעשיית ההיי־טק - והמהלך עלול לגרום לכך שהמשלחות הישראליות יפסידו לקוחות חשובים. הדברים צריכים להתחיל להדליק נורה אדומה אצל קברניטי הממשל.

על ראשי העיריות, כמו גם על השלטון המרכזי, כלומר הממשלה, לנסח מחדש את  הסטטוס קוו. מדובר בהכרעה פוליטית קשה, ובעייתית שבעתיים בהרכבה של הקואליציה הנוכחית שבה יושבים הליכוד וכולנו יחד עם יהדות התורה, ש"ס והבית היהודי. אבל פה אין מדובר בעבודות חד־פעמיות לפינוי הריסות, אלא לניסוח מחודש שיאפשר לתושבי המדינה החילונים מחד גיסא והדתיים והחרדים מאידך גיסא לחיות אלה בצד אלה.

ניר קידר

כבר לא שבת של כדורגל / דור בלך

אמנם השבת לבסוף תתקיים הליגה כסדרה, אבל נדמה שהמונח "שבת של כדורגל" מעולם לא היה רחוק יותר מהמציאות. כבר שנים שמשחקי הליגה בישראל מפוזרים על פני השבוע, עד ששבת ישראלית של ים, חמין ולמגרש נעלמה מהאופק. כעת הכדורגל נמצא בעיצומה של מלחמת עולם - והסיבה היא השבת.

אז מה בעצם קרה? ארגון שחקני הכדורגל מטעם ההסתדרות הגיש עתירה לבית הדין לעבודה וקבלו על קיום המשחקים בשבת, היות שהדבר מפר את חוק שעות העבודה והמנוחה. והשופטת אריאלה גילצר החליטה כי קיום ספורט בשבת הוא עבירה פלילית, ביטלה סטטוס קוו שקיים עוד מלפני קום המדינה - והכניסה את המערכת לסחרור. פחות משבע שעות לפני שהכדורגל הישראלי כולו היה אמור להכנס לשביתה, אישר היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין את בקשתה של שרת הספורט מירי רגב ל-60 ימי חסד שבהם לא ייאכף החוק על משחקי הכדורגל, בזמן שהיא תקים ועדה שתנסה למצוא פתרון.

אז למה דווקא עכשיו, יותר מ-90 שנה לאחר שהתחילו לשחק כאן כדורגל? הסכסוך התחיל חמישה ימים לפני פתיחת העונה, אז פורסמו מועדי המשחקים בליגה הלאומית. התברר אז כי עקב דרישת ערוץ הספורט, שאיבד את זכויות השידור של הליגה הספרדית ונשאר עם בור בשבתות, מרבית המחזור ייערך בשבת, ולא בשישי, כפי שהיה נהוג במשך שנים. שחקנים שומרי מסורת בליגה התאגדו ופנו לבית המשפט באמצעות ההסתדרות. מעבר לעניין החוקיות, הם טענו שההתראה הקצרה מפרה את חוזיהם, בגלל עקרון ההסתמכות - במשך שנים הם לא שיחקו בשבת, וההנחה היתה כי כך יימשך הדבר.

מה שהתחיל כמאבק נקודתי בליגה השנייה הסלים בעקבות החלטת בית המשפט, שלמעשה הפכה את ההתאחדות לכדורגל לעבריינית פלילית. מעבר לכך, על פי החוק, קבוצות שבהן משחקים נוצרים לא יוכלו לשחק בראשון וכאלה עם שחקנים מוסלמים לא יוכלו לשחק בשישי. בנוסף, אופ"א אינה מאשרת לקיים משחקים בימי שלישי, רביעי וחמישי, כי בימים אלה מתקיימים מפעלים אירופיים - מה שמותיר את הליגה עם יום בודד - שני - שבו היא לא עוברת על החוק בישראל ולא מפרה את הוראות התאחדות הכדורגל האירופית.

ההתאחדות לכדורגל פנתה למשרד הכלכלה כדי לקבל אישור ענפי, שיהפוך את הפעילות בשבת לכל העוסקים בדבר לחוקית. אליה צפויים להצטרף לאחר החג הוועד האולימפי והתאחדות אילת, היות שגם פעילויות הספורט העממיות - מרוצים, טריאתלונים וכן הלאה - נערכות בעיקר בשבת, מה שהופך גם אותן לעברייניות פליליות. במשרד הכלכלה עדיין לא דנו בנושא, והעובדה כי בראש המשרד עומד כעת אריה דרעי הופכת את הסוגיה למסובכת מבחינה פוליטית. בינתיים, מעבר ליוזמה של רגב, יו"ר שדולת הספורט ח"כ יואל רזבוזוב העלה הצעת חוק שתתיר את פעילויות הספורט בשבת.

לאחר שבועיים שבהם לא קיימה משחקים בשבת, ויותר מ-20 יום לאחר שהגישו את בקשת ההיתר לשר ועדיין לא נענו, בהתאחדות ובמינהלת הליגה החליטו להשבית את הכדורגל, בעיקר בעקבות ניסיונו של יו"ר ההתאחדות עופר עיני - שרק ככה מזיזים דברים בארץ. ועיני כמובן צדק. וינשטיין, כאמור, אישר לשחק בשבת, לפחות בחודשיים הקרובים. ומה יקרה בעוד חודשיים? כמו כל דבר במדינה - נטפל בכך אחרי החגים.

אילן אסייג

מסתפקים בתחבורה פרטית / אבי בר-אלי

באפריל האחרון, ערב כינונה של הממשלה החדשה, עורר שר התחבורה ישראל כ"ץ סערה ציבורית, לאחר שדחה קריאות פעילים חברתיים להרחבת שירות התחבורה הציבורית בשבתות ובחגים, בטענה כי מדובר ב"מזימה שמאלנית" שרקחו יריביו הפוליטיים.

התגובה הקיצונית והלא פרופורציונלית של כ"ץ ביטאה את הווטו הפוליטי המוחלט שמטילות לאורך השנים ממשלות ישראל על כל ניסיון להפר את הסדרי הסטטוס קוו ההיסטוריים שעוגנו בין ממשלת בן גוריון לראשי הציבור הדתי - אף שהמציאות החברתית, הכלכלית והתחבורתית השתנתה בינתיים לאין שיעור, ומחייבת שינוי גישה בהול בכל הקשור לניידות שוויונית ולמעבר לשימוש באמצעי הסעת המונים — על חשבון אחזקת כלי רכב פרטי.

ובכל זאת, גם אם רוב הציבור בישראל תומך בהסרת המגבלות על תחבורה ציבורית בימי מנוחה, הוא לא דרש עד כה מנציגיו בכנסת להסירן בחקיקה. כך יכולות הנהגות הימין, השמאל והמרכז לדבוק בפוליטיקה הצרה, ולהימנע מכל עיסוק בסוגייה הרגישה של קדושת השבת.

גם הפקידות המקצועית שבמשרדי הממשלה לא בהכרח להוטה לעניין. באוצר, למשל, לא מתלהבים מעידוד חלופה מלאה לכלי רכב פרטי — שממנו גוזרת קופת המדינה הכנסות שנתיות של כ–30 מיליארד שקל (בשקלול בלו על דלק, מס קנייה ואגרות). זאת, כשהרחבת השירות באוטובוסים לשבת כרוכה בהגדלת הסובסידיה השוטפת למפעילי התחבורה הציבורית.

גם במשרד התחבורה לא מתלהבים מפתיחת הסכמי הזיכיון מול מפעילי התחבורה הציבורית, מפתיחה במשא ומתן נדרש מול ועדי עובדים ומהסטת תקציבים נוספים על חשבון גזירות הסרטים המתוקשרות בתשתיות. גם במשרד הכלכלה עשויים להערים קשיים על הכנסת שינויים נדרשים בחוק שעות עבודה ומנוחה.

זו הסיבה לכך שהמוטיווציה לשדרוג השירות של התחבורה הציבורית לעולם לא תגיע מכיוונה של ממשלה. מי שכן יכולות לקחת על עצמן את ההובלה לאישור קווי אוטובוס ציבורי חדשים בימי מנוחה הן הרשויות המקומיות, שקשובות יותר לצורכי תושביהן. אלא שגם ראשיהן חוששים מלהכעיס את ציבור הבוחרים הדתי - גם במחיר של פגיעה ברוב החילוני.

הנושא עומד, אם כן, לפתחו של הציבור המעוניין בכך בלבד. ואמנם, לפי תקנות התעבורה, יכול הממונה על התעבורה (סמנכ"ל משרד התחבורה) להעניק רישיון קו להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה באחד מחמישה תרחישים שמועלים בפניו - שירות נוסעים נדרש לבית חולים, ליישוב ספר, שירות נוסעים ליישובים שתושביהם אינם יהודים או קווים חיוניים מבחינה ביטחונית. לפי תרחיש חמישי, שר התחבורה יכול להורות על הפעלת אוטובוסים בשבת ובחג גם בקו שלדעתו "חיוני מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית". כלומר, החוק מעמיד לכאורה הגדרה גמישה ורחבה יחסית להרחבת השירות, שרק מחכה למקרה בוחן שבו יוכחו צרכים תחבורתיים, חברתיים או כלכליים שידרשו את מימושה - חרף הסטטוס קוו.

תומר אפלבאום

הקואליציה הקמעונית / עדי דברת-מזריץ

בחודשים האחרונים עלה המאבק לסגירת המרכולים בסופי שבוע בתל אביב מדרגה - והתרחב לכלל חלקי המדינה ולתחומי מסחר נוספים. קבוצה של אנשי עסקים עתירי ממון משקיעה מכספה וממרצה כדי לשנות את המצב הקיים, שבו רשויות מקומיות מוסמכות לקבוע את שעות הפתיחה של בתי העסק בתחום שיפוטן, ושמה לעצמה למטרה להביא לחקיקת חוקים שיכפו סגירת עסקי מסחר בשבתות בכל המדינה.

בתחילה עזרו אותם אנשי עסקים, שחלק לא מבוטל מהם נמנה עם המגזר הדתי והחרדי, לממן את מאבק סגירת המכולות בשבת בתל אביב. המאבק עדיין לא נגמר, ומחכה להחלטת שר הפנים סילבן שלום אם לאשר את חוק העזר החדש של עיריית תל אביב, המאפשר פתיחת שני שליש מהמרכולים בעיר בשבתות. ואולם תל אביב היא לא הסוף: ביולי הושקה "הקואליציה לשבת שוויון", שמטרתה לחוקק חוקים שיחייבו סגירה בשבת של עסקים כמו סופרמרקטים, חנויות אופנה, חנויות רהיטים וקיוסקים, תוך שמירת עסקי בילוי פתוחים.

"הקואליציה" טוענת כי המאבק אינו דתי, ולנגד עיניה עומדים הנושאים של שוויון ושבת מנוחה, אך קשה להתעלם מכך שחברים בולטים בה הינם אנשי עסקים כמו אבי כץ, מייסד קופיקס, שהיה גם בין התורמים למאבק סגירת המכולות בשבת וייסד את חברת שבת מנוחה לסגירת עסקים בשבת; יהודה לניאדו, מנכ"ל רשת הסופרמרקטים החרדית אושר עד; עורכי דין מהמגזר הדתי והחרדי ואחרים. אחד מאותם פעילים אמר בעבר ל-TheMarker: "יש לנו מספיק כסף להוציא לפועל כל דבר שאנחנו רוצים", וסיפר כי השיגו מימון של כמה מיליוני שקלים למימון הפעולות. בקואליציה חברים גם אנשים שלא מהמגזר הדתי, כמו צביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, שבימים אלה מקים בית כנסת ברמת אביב ג', והתאחדות הסוחרים, המציגה את עמדתם של סוחרים הנפגעים לטענתם מפתיחה של עסקים מתחרים בשבת או שנאלצים לעבוד שבעה ימים בשבוע.

באחרונה הודיע כץ בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא פורש מהקואליציה ומהמאבק לסגירת עסקים בשבת. בפוסט (שנמחק זמן קצר לאחר כתיבתו) הסביר כץ שהאירועים האחרונים, ובראשם אירוע הדקירה בירושלים, הביאו אותו לשקול מחדש את מעשיו - ולהשעות את עצמו מהקואליציה ומכל פעילות חד-צדדית לסגירת עסקים בשבתות. כץ סיפר כי נפגש עם צעירים, והבין שיש שרואים את הקואליציה ככזאת שמתכננת פגיעה באורח החיים הרגיל שלהם. כץ החליט כי הוא יפתח בפעילויות של דו־שיח משותף, להבדיל מפעילויות חד־צדדיות של כפייה, כפי שמתכננת הקואליציה. ואולם כפי שזה נראה בינתיים, הפרישה של כץ לא תעצור את אותם אנשי עסקים מלנסות לצמצם את החיים המסחריים בשבתות.

אתה תנוח בשבת. בפקודה / טלי חרותי-סובר

חוק שעות עבודה ומנוחה, שנחקק בספטמבר 1951, הוא אחת מאבני הדרך החשובות בניהול הכלכלה הישראלית. סעיף 7 בחוק קובע כי המנוחה השבועית תימשך 36 שעות ברציפות, וכי עבור יהודים - שבת היא יום המנוחה. רוצים או לא רוצים, המדינה החליטה. מי שאינו יהודי רשאי לבחור את אחד הימים: שישי, שבת, או ראשון.

סעיף 9 לחוק אף מחמיר, וקובע כי לא רק ששבת היא יום המנוחה, אלא שנאסר להעסיק את העובד באותו יום. הכוונה טובה - למנוע ניצול על ידי המעסיק, אבל החוק יצר גם חוסר גמישות כמעט מוחלט בשוק העבודה, החילוני ברובו. למעט כ-400 חברות ומפעלים המקבלים אישור ממשרד הכלכלה בתנאים מיוחדים (הרשימה התפרסמה לראשונה ממש באחרונה), עובד יהודי ישבות.

מכאן יוצא שאפילו אם חוק הרשויות המקומיות (איסור פתיחת עסקים וסגירתם ביום מנוחה), שיצר סטטוס קוו שלו מצייתות רוב הרשויות, לא היה קיים, הרי שלא היה מי שיפעיל את העסקים. זו גם הסיבה מדוע נראים בעיקר עובדים לא יהודים בשבתות באזורי המסחר הפתוחים מחוץ לערים, שהרי מעבר על אותו חוק, שאוסר העסקת יהודים בשבת, גורר קנס גדול, שעלול להגיע לעשרות אלפי שקלים לעובד.

והנה הבעיה: העובדה שרק לא יהודי יכול לעבוד בשבת מונעת מהעובד היהודי פריווילגיה כלכלית. על פי חוק, התמורה עבור עבודה בשבת היא 150% מהשכר השעתי הקבוע. בני נוער יהודים המועסקים בעסקים הפתוחים בשבת, כמו רשתות מזון מהיר, נפגעים עוד יותר - לא רק שהם צריכים לעבוד דווקא בימי לימודים, גם הפריווילגיה הכלכלית נמנעת מהם.

חוק שעות עבודה ומנוחה חשוב לשמירה על כוחות העובדים, אבל במתכונתו הנוכחית הוא חוק בעייתי: הוא מחייב עובד לנוח גם ביום שאינו מעוניין בו, ומונע ממנו להרוויח יותר. במקביל, חוק הרשויות המקומיות פוגע בפרנסתם של בעלי העסקים החילונים בתוך הערים, מכיוון שאינם יכולים להתחרות עם העסקים הפורחים מחוץ לערים, ומי שכן פותח בשבת צריך לחפש עובדים מסוימים, ולשלם יותר. הלקוח החילוני גם הוא נפגע. את יום המנוחה שנכפה עליו מטעם המדינה הוא לא יוכל לנצל בקלות ובזול לחידוש המלתחה, או למילוי המקרר.

מצלמים 
ביום חול - ועובדים בשבת / נתי טוקר

המונח "צולם ביום חול" נהפך לביטוי השגור בפי רבים. הכתובית הקטנה, שמופיעה מפעם לפעם בריאיונות שמתקיימים עם שומרי מצוות ומשודרים בשבת, משקפת את הפער בין התקשורת החילונית, העובדת כמעט כסדרה שבעה ימים בשבוע, לבין בני המגזר הדתי - שעל אף שניאותו להתראיין לשידור בשבת, התעקשו על גילוי נאות כי לא חיללו את השבת.

בפועל, השבת דילגה על העיתונות הישראלית והתקשורת הישראלית היומית, ומאות עובדים מועסקים בכלי התקשורת - טלוויזיה, רדיו ואינטרנט - גם במהלך השבת. העיתונים המודפסים יוצאים לאור באופן קבוע בימי ראשון, וחלק מהעבודה על העיתון - בעיקר על החדשות השוטפות - מתחיל במהלך השבת. שרשרת הייצור של העיתון, שמתחילה בכתב שמלקט את החומר ומבקש תגובות, עוברת בעורכים, במשכתבים ובגרפיקאים, עסוקה במהלך השבת בהפקת העיתון למנויים, אם כי בצורה מצומצמת יותר מאשר ביום רגיל או בעבודה מהבית ולא מהמערכת.

גם בתקשורת המשודרת העבודה נמשכת כרגיל, ושידורי החדשות המרכזיים והיוקרתיים בכל הערוצים הם מהדורות החדשות המרכזיות של ליל שישי - תוכניות כמו "אולפן שישי" בערוץ 2, "שישי" בחדשות 10 ו"יומן" בערוץ 1.

הפעילות בשבת בשידור הציבורי התחילה באנקדוטה ידועה סביב פסיקה בג"ץ התקדימית בנושא. מליאת רשות השידור החליטה ב-1969 לעבור לשדר בשבת, אבל ראש המשלה דאז, גולדה מאיר, נכנעה ללחץ הדתיים - והחליטה להקפיא את השידורים בשבת. בתגובה הגיש עו"ד יהודה רסלר עתירה לבג"ץ, וכמה שעות לפני תחילת השידורים החליט בג"ץ לאפשר את השידורים כבר באותו ערב - ומאז הטלוויזיה הישראלי משדרת בשבת.

העיתונות החרדית והדתית כמובן אינה עובדת בשבת, וגם האתרים החרדיים אינם מעודכנים בשבת. באחרונה היה ניסיון אחד להפסיק פעילות בשבת גם בעיתון מרכזי חילוני. בתקופה הקצרה שבה נשלט "מעריב" בידי שלמה בן צבי, הוא החליט להפסיק לחלוטין את משמרות העורכים בשבת. עובדי העריכה והגרפיקה התחילו לעבוד על העיתון רק לאחר צאת השבת. לאחר שהעיתון שוב קרס ונרכש על ידי אלי עזור, הופסקה המדיניות הזאת.

בתי מלון באילת
מורי חן

מעמידים פני דתיים בשביל צ'ק-אאוט מאוחר / רינה רוזנברג

תרצו חביתה לארוחת בוקר בבית המלון בשבת? קפה הפוך? זו לא אופציה ריאלית ברוב בתי המלון בישראל, בגלל המטבח הכשר. הם אמנם יכולים לוותר על הכשרות שלהם, אבל יחד עם הוויתור על הכשרות הם ייאלצו לוותר על הרבה מאוד לקוחות שומרי מסורת ודתיים, ועל האפשרות לארח חברות וכנסים, שמחפשים לרוב מקומות כשרים.

הלכה למעשה, מרבית המלונות בישראל כשרים - והמשמעות היא שכל האוכל צריך להיות מוכן לפני כניסת השבת, עד צהרי יום שישי, וכל השפים נערכים לכך. "זה כבר חלק מהדינמיקה של התנהלות בתי המלון", אומר בכיר בענף. "המטבח לא יכול אפילו לבצע פעולת חיתוך פשוטה של סלט, כי גם זה נחשב לעבודה אסורה בשבת".

נושא שמירת השבת לא נגמר רק בחדר האוכל והמטבח, וממשיך גם לחדרים עצמם. בית המלון מורגל כבר לאורחים שמגיעים ביום שישי לקבלה ומבקשים לקבל מפתח רגיל במקום הכרטיס הדיגיטלי שאתו נהוג לפתוח את החדרים בימי חול, והם גם יודעים שיהיו אורחים שיקפידו עוד יותר - ויבקשו לנתק את כיבוי האורות האוטומטי בחדרים. "מבחינתנו זה מבאס, כי זה אומר שכל הזמן המזגן והאורות דולקים גם כשאין צורך וכשהאנשים בכלל לא בחדר", אומר הבכיר. "קרה לא אחת שאחרי השבת אנחנו שוכחים לחזור ולחבר מחדש את הבקרה האוטומטית, והבזבוז באנרגיה ממשיך לאורחים הבאים".

נקודה נוספת שממנה סובלים בתי המלון בגלל השבת היא היציאה המאוחרת. ביום רגיל מתבקשים האורחים לעזוב את החדרים עד 11:00–12:00 בבוקר, אבל בשבתות העזיבה מתעכבת לפעמים עד אחרי יציאת השבת, והמשמעות היא שאי אפשר להכין את החדר ללקוח הבא. "זה מגיע למקומות כאלה, שאפילו היתה לנו קבוצה של תיירים הודים שאמרו לנו שהם שומרים שבת - הכל כדי לבצע צ'ק אאוט מאוחר ולעזוב את המלון רק בערב", אומר הבכיר בענף. "כשזה קורה באילת זה פחות בעייתי, כי אין הרבה אורחים שמבקשים לעשות צ'ק אין בשבת בצהריים, אבל כשזה קורה בתל אביב זו בעיה. מגיעים אלינו אנשי עסקים שנחתו ביום שבת כדי להתחיל את שבוע העבודה שלהם ברגוע ביום ראשון, אז מן הסתם הם רוצים להיכנס לחדר שלהם - ומהצד השני יש לקוחות אחרים שרוצים יציאה מאוחרת בגלל השבת, ואנחנו נמצאים בבעיה - מה אני אגיד להם? שבגלל שיש שומרי מסורת במלון אין לי חדר לתת להם?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#