הציבור יודע מתי ח"כ פיהק במליאה אבל אין לו מושג אם מאות החלטות הממשלה מבוצעות בשטח - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הציבור יודע מתי ח"כ פיהק במליאה אבל אין לו מושג אם מאות החלטות הממשלה מבוצעות בשטח

"יש אזורים בממשלה שבפירוש פוחדים מאתנו, ואזורים אחרים שבהם בפירוש לא" ■ ריאיון עם תומר לוטן, מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח

2תגובות
מוטי מילרוד

תומר לוטן, מה אנחנו יודעים על מה שבאמת קורה בממשלה?

כמעט כלום. לציבור אין מושג מה השרים עושים. אם מישהו ישאל מה עשה שר התחבורה, שר הרווחה או שר הבריאות בקדנציה הזאת, הוא לא יקבל תשובה. מה שזוכרים זה את הפרשיות השליליות.

הזרקור מופנה לכנסת.

כן, הפער בין הממשלה לכנסת הוא עצום. אנחנו יודעים על כל פיפס שקורה שם, מתי ח"כ פיהק במליאה, מה הוא אמר על מי וכמה כסף הוא הוציא מתקציב הקשר עם הבוחר. אבל באותו זמן הממשלה מקבלת החלטות גורליות במיליארדי שקלים - ואנחנו לא שם.

לממשלה נוח עם זה.

בישראל זו בעיה במיוחד, כי הרשות המבצעת נהפכה לשחקנית המרכזית בכל פרמטר, וכיום היא משמשת למעשה גם רשות מחוקקת. אין כאן באמת שלוש רשויות, יש כאן שחקנית ענקית אחת, שהיא הממשלה - והיא לא מבוקרת, לא מפוקחת ולא מסוקרת כראוי.

עד כמה גדול הפער בין הממשלה לכנסת מבחינת הפעילות?

בחצי השנה האחרונה קראתי יותר מ-5,000 החלטות שהתקבלו בממשלה. בממוצע היא מקבלת כ-30 החלטות בשבוע וכ-1,000 החלטות בשנה. נכון שלרוב מדובר בהחלטות לא ביצועיות, כמו מינויים וחקיקה, ועדיין נשארנו עם 250–350 החלטות ביצועיות בשנה. זה המון.

אוליבייה פיטוסי

והכנסת?

הכנסת מחוקקת כ-120-100 תיקוני חוק בשנה. וכך, בזמן שהכנסת עסוקה באטיות בתיקוני חקיקה, הממשלה בעצם דורסת אותה ורצה קדימה. ומה שמדהים הוא שכל היוזמות הציבוריות, הארגונים החברתיים, כל הנוכחות הציבורית והתקשורתית, ובקיצור כל תשומת הלב, היא למה שנעשה ונאמר בכנסת.

אז התקשורת אשמה?

אני חושב שכן. הנוכחות התקשורתית בכנסת טובה, אבל זה קל מדי. את הממשלה באמת קשה לסקר. זה עולם אפור, מורכב ומשעמם.

ופחות שקוף.

ובכל זאת צריך לחנך את החברה ואת התקשורת לא להרפות, ולהמשיך לעקוב אחרי הממשלה, גם ובעיקר לאחר שיש החלטה חדשה או מדיניות שנקבעה, ולהיכנס לקרביים מבחינת בדיקת הביצוע. מדובר כאן על עיתונות חוקרת. גם את הממשלה צריך לחייב לעמוד בדיווחים, לבקר אותה ולדרוש ממנה לתת דין וחשבון על מה שהיא עושה.

ומה עם הכנסת, שאמורה לפקח על הממשלה?

כמובן שתפקידה של הכנסת הוא לפקח על הממשלה, אבל זה נתפש אצלנו כתפקיד שולי לעומת החקיקה. זה לא עובד כמו שצריך, וזה לא בסדר.

דניאל בר און

אז ספר לנו מה באמת קורה בממשלה, ומהי יכולת הביצוע שלה.

המצב לא טוב. יכולת הביצוע של הממשלה בישראל נמוכה, נקודה. אנחנו עוקבים אחרי עשרות החלטות ממשלה ומנטרים את הפעילות השוטפת שלה.

מי זה אנחנו?

אנחנו זה "המרכז להעצמת האזרח", שבראשו אני עומד, שפועל להגברת האפקטיביות של הממשלה, יכולת הביצוע וטיוב המגזר הציבורי.

ומה אתם מזהים?

אנחנו מזהים יותר ויותר בעיות שמונעות וממסמסות ביצועים, אנחנו מזהים קושי במבנה הארגוני של הממשלה וחוסר יכולת כללי של משרדי הממשלה לשתף פעולה, לפתור בעיות וסכסוכים ולהוציא דברים לפועל. התוצאה הסופית היא שהממשלה לא מיישמת את ההחלטות שהיא בעצמה קיבלה.

זה נורא.

יש שיח לא בריא, שמושפע גם מהאקדמיה וגם מארגונים חברתיים, שאוהבים להציג ניירות מדיניות והמלצות. הם עובדים קשה, ומבחינתם ההישג הוא בשינוי המדיניות של הממשלה.

כלומר, שהממשלה קיבלה החלטה בכיוון שהם המליצו עליו.

כן, והתקשורת מושפעת מזה ומגבה את זה. הבעיה היא שביום שאחרי ההחלטה כולם נעלמים והשינוי המיוחל יכול למות - איש כבר לא עוקב. יש הבדל גדול בין האנרגיה התקשורתית והציבורית שמושקעת בקביעת מדיניות לאנרגיה שמושקעת בבדיקה של ביצוע המדיניות.

מוטי מילרוד

אז חלק גדול מהצרות שלנו היו יכולות להיפתר רק אם היו מבצעים את מה שכבר הוחלט?

ברור. בהרצאות שאני עורך אני מבקש מהקהל להציע הצעות שיוכלו לשפר את מצבה של המדינה, ואני מגלה ש–90% מההצעות של הקהל להחלטות חדשות בעצם כבר התקבלו בעבר על ידי הממשלה - רק שהן תקועות ולא מתבצעות.

מה למשל?

קח למשל את צמצום מספר התלמידים בכיתה, קידום הפריפריה, שילוב בעלי מוגבלויות בעבודה ועידוד תחבורה ציבורית. אנחנו לא מזיזים את הצוואר ס"מ ימינה כדי לראות מה הוחלט בעבר ומה מתוך זה בוצע. לפני יותר משנה התקבלה החלטת ממשלה על גיבוש תוכנית ממשלתית לסיוע ליוצאי אתיופיה. ההחלטה הובילה לתהליך יפה, שנמשך עשרה חודשים, שבו גובשה תוכנית רחבה בשיתוף הציבור. התוכנית היתה אמורה להגיע לדיון בממשלה באוקטובר, אבל אז הממשלה התפרקה. עכשיו יש לממשלה תוכנית מוכנה, שרק ממתינה לאישור, והיא נפלאה וזמינה באינטרנט, אבל אף אחד לא תיקצב אותה.

ואז באה מחאת יוצאי אתיופיה.

והקטע המדהים הוא שכתגובה למחאה הממשלה החליטה להקים ועדה. למה צריך להקים ועדה אם כבר יש תוכנית מוכנה וחדשה שרק ממתינה ליישום? אז הוקמה ועדת שרים, שככל הידוע לי לא התכנסה, ועשרה חודשי עבודה על תוכנית שכבר אפשר היה ליישם עומדים לרדת לטימיון.

שלא לדבר על כך שאולי המחאה היתה מתייתרת או לפחות נחלשת אם היו מתחילים ליישם את התוכנית.

לא תאמינו כמה ועדות מוקמות אצלנו. בתקופת ממשלת נתניהו השנייה (2009–2013) הוקמו 52 ועדות שרים שונות, ובממשלה שקדמה לה הוקמו יותר מ–30 ועדות. אלה מספרים מטורפים.

אנחנו בכלל יודעים מה קרה עם כל הוועדות האלה? אילו החלטות הן קיבלו? מה בוצע ומה לא? יש פרוטוקלים של הדיונים?

אין כלום. אנחנו אפילו לא יודעים אם הן מתכנסות. לדעתי מדובר בכסת"ח אדיר.

אמיל סלמן

אם הממשלה היתה מיישמת את כל החלטותיה, איפה היינו כיום?

איכות החיים במדינה היתה משתפרת, הציבור היה מקבל שירותים טובים יותר ולהערכתי היתה השפעה חיובית גם על הצמיחה במשק. יש הרבה ביקורת על הממשלה, אבל לדעתי דווקא רוב ההחלטות הן חיוביות וכולם היו רוצים לראות אותן מיושמות.

וזה עיקר הפעילות שלכם? לעקוב אחרי ביצועי הממשלה?

אני מאמין גדול בזה, ויודע שהממשלה לא עושה את זה בעצמה. אחד הפרויקטים שלנו הוא בדיקה של 32 החלטות ממשלה גדולות ומשמעותיות. אלה החלטות שמאוד קשה לעקוב אחריהן.

אחרי אילו החלטות ממשלה אתם עוקבים?

למשל הורדת יוקר המחיה, עידוד תחבורה ציבורית, הרפורמה בהון האנושי בשירות המדינה, לימודי הליבה והסיוע לניצולי השואה. אנחנו עוקבים גם אחרי ההחלטה לחיזוק הנגב, שהיא החלטה ענקית שקשורה לגורמים רבים, ולכן המעקב אחריה מורכב.

נו, וחיזקו את הנגב?

בוא נאמר שיש עוד עבודה, אבל זאת באמת החלטה עצומה שהיישום שלה מורכב.

מוטי מילרוד

מי מבצע את המעקב?

יש לנו צוות של כ-30 תחקירנים שאנחנו מכשירים לניטור החלטות, רובם סטודנטים, וכן ארבעה עובדים בשכר. התקציב השנתי הוא כ-2 מיליון שקל.

אתם גם ביקורתיים כלפי ההחלטות או רק לגבי הביצוע?

אין ביקורת על החלטות, זה קו שאנחנו דבקים בו.

מוטי מילרוד

משרדי הממשלה כל כך לא יעילים?

צריך להתחשב קודם כל בעובדה שיש 26 משרדי ממשלה, כך שמלכתחילה כל משימה נהפכת למסובכת. רוב החלטות הממשלה דורשות מעורבות של כמה משרדים. החלטה ממוצעת מערבת חמישה־שבעה משרדים, והרבה דברים נופלים ככה בין הכיסאות.

אולי הפתרון הוא להוביל חקיקה שלא תאפשר לממשלה להתחמק מיישום ההחלטות שהיא מקבלת?

אני מסכים, ואנחנו חותרים לכך. אחד הדברים שקרו, לא מעט בגלל הלחץ שלנו, הוא שבתקנון הממשלה החדשה נכנס סעיף שקובע שהממשלה תעקוב אחרי החלטותיה. בפעם הראשונה בהיסטוריה, מנכ"לי משרדי הממשלה ידווחו למנכ"ל משרד ראש הממשלה על האופן שבו מילאו את החלטות הממשלה.

זו התקדמות יפה.

כן, ובעשור האחרון הממשלה עשתה קפיצת מדרגה בכל מה שקשור לתכנון ולאסטרטגיה. יש כיום תוכניות עבודה שנתיות ובכל משרד יש יחידות אסטרטגיות, וזה משמעותי, אבל ביכולת הביצוע לא קרה שום דבר, וגם לא מבחינת היכולת הנמוכה לתפקד ולהוציא לפועל.

אולי עודף הביורוקטיה תוקע את הכל.

יש ביורוקרטיה מטורפת, אבל בסך הכל ביורוקרטיה יכולה להיות דבר טוב. הביורוקרטיה היא בעיה רק כשהיא רעה, ובישראל יש הרבה ביורוקרטיה רעה במגזר הציבורי.

חן גלילי

ביורוקרטיה יכולה להיות טובה?

המינהל הציבורי מנהל את החיים שלנו, וצריך לוודא שהוא פועל הכי טוב בעולם. ביורוקרטיה רעה היא ריבוי טפסים ותחנות, שהבסיס שלה הוא חוסר אמון באזרח. יוצאים מנקודת הנחה שהוא שקרן ולכן נכנסים בו בכל הזוויות. גם מחסור בטכנולוגיה מייצר ביורוקרטיה רעה, כשבמקום לשלוח מייל מחייבים לשלוח פקס. זו ביורוקרטיה רעה.

יש לנו בעיה של מקצועיות ותפקוד במגזר הציבורי.

בהחלט יש בעיה של ההון האנושי. זו בעיה ענקית. אני לא אומר שהעובדים עצלנים או רעים, אבל ברור שיש אי־התאמה בין ההון האנושי במערכת לבין המשימות שמוטלות עליו. כלי הניהול הממשלתיים הם על הפנים. אין יכולת לתמרץ עובדים, להניע אותם, לגייס ולפטר עובדים או לעשות התאמות. יכולת הניהול מוגבלת באופן דרמטי מאלף ואחת סיבות. לפעמים מדובר בהסדרי שכר או בתרבות ארגונית. איוש משרה בשירות המדינה היא משימה של 12 חודשים, וזה לא בגלל ההסתדרות, אלא סתם בגלל יכולת ניהול גרועה.

לכן גם תופרים מכרזים.

נכון, המנהלים פשוט תופרים מכרזים ותמיד נמצאים בבעיה מבחינת התאמת כוח אדם. תראו למשל עד כמה מסתמכים אצלנו על ממלאי מקום. יש המון ממלאי מקום בשירות הציבורי, וזו תופעה יוצאת דופן שאופיינית לישראל.

כמה ממלאי מקום מועסקים בשירות הציבורי?

גם אנחנו שואלים, אבל אין תשובה. הוצאנו בקשה לממשלה במסגרת חוק חופש המידע בנושא הזה. בכלל, יש בעיה להשיג נתונים מהממשלה.

מה צריך להשתפר ביכולות ניהול העובדים?

יש בעיה עם ארגז הכלים הניהולי, או במלים אחרות פער גדול בין סמכות לאחריות. בשורה התחתונה, מנהל בשירות הציבורי כמעט לא שולט על המשאבים שלו: לא על התקציב, לא על חוות דעת, לא על תקנים או כוח אדם. ולכל הסיפור הזה נכנסת משפטיזציה דומיננטית. אני לא חושב שזו הבעיה העיקרית של הממשלה, אבל זה נכון להגיד שידי המנהלים כבולות מעבר למה שמצופה.

יש גם את עניין דור א' הוותיק לעומת דור ב' הלא מספיק מתוגמל וכן שכבות של מינויים פוליטיים - אלה עוד דברים שתוקעים את המערכת ומונעים את התחדשותה.

אתה יכול להיכנס למשרד ממשלתי ולגלות שהוא מאוכלס בעיקר על ידי דור שמרן, שעיצב את המערכת הזאת ב–30 השנים האחרונות ונהנה ממנה - ולכן רוצה לשמר אותה.

ומה מאפיין אותו?

ביורוקרטיה, פחד מפני אזרחים ומפני חופש מידע.

איפה האזורים האלה מתקיימים?

בכל משרד, אבל זה בולט דווקא באזורים נידחים מבחינת תשומת הלב התקשורתית והציבורית, למשל ביחידות הסמך או ברשויות המקומיות. במקומות שנמצאים מתחת לפנס התקשורתי והציבורי, כמו משרד האוצר, משרד המשפטים ונציבות שירות המדינה, אפשר לראות כבר סדר חדש.

מה מאפיין את הסדר החדש?

אני חושב שהאזרח צריך ללמוד לדבר ממשלית ושהממשלה צריכה ללמוד לדבר אזרחית, וזה מה שאנשי הסדר החדש עשו, אבל הסדר הישן עדיין שולט בהמון מקומות. אני מרגיש שאני חלק מגל אנרגטי, שחלקו בעמותות וחלקו בתקשורת, שמאתגר אותו.

יש לך ביקורת גם כלפי הדור החדש?

אולי קצת חוסר יציבות, כלומר מעבר תזזיתי מדי בין מקומות עבודה. הניסיון חשוב.

איפה אנחנו נמצאים ברפורמה בשירות הציבורי?

בשורה התחתונה, 50% ממנה תקוע ו–20% באיחור מבחינת לוחות זמנים.

מה אומרים על זה בנציבות?

אני מניח שלחלקים מסוימים בנציבות היה קשה עם הביקורת שלנו, אבל בעיקרון הם שיתפו פעולה עם המעקב שלנו. בדיון שנערך בנושא הזה בכנסת הצגנו את הממצאים הקשים, אבל הם העדיפו לדבר על ההצלחות ולא על החסמים והכישלונות. איש לא פיקפק בנתונים שהצגנו, כי אנחנו משתמשים במידע מהימן.

אתם בודקים מה גורם לעיכובים?

איתור החסמים הוא חלק חשוב מהעבודה שלנו. במקרה הזה, הרפורמה נתקעה בגלל ההסתדרות, שהכריזה על סכסוך עבודה, אבל אני חושב שלא היה מאמץ מספיק מתואם מצד משרדי הממשלה לעבוד על הדבר הזה. אין דיאלוג בין משרדי הממשלה בנושא הזה, וזה כך כבר שנתיים.

מה למשל תקוע?

הסוגיה של פרסום נתוני שכר בתפקידים במכרזי הממשלה תקועה, וזה פוגע במכרזים. יש אנשים שניגשים למכרז, עוברים את התהליך ואז מוותרים כשהם שומעים מה השכר. ולהפך, יש כאלה שלא ניגשים בכלל אבל לו היו יודעים מה השכר היו ניגשים.

מה צריך לעשות?

זה פשוט מאוד: בסך הכל צריך לייצר סביב כל מכרז טווח של שכר. אנחנו יודעים שהנציבות התחילה לטפל בנושא הזה.

איך הגעת לעסוק באפקטיביות המגזר הציבורי?

כשעבדתי במשרד החינוך כיועץ לשרה יולי תמיר, ראיתי מקרוב איך המשרד מתנהל. שמתי לב שיש המון כוונות טובות והמון רפורמות, אבל אתה מתעסק כל היום בפתיחת סתימות. תיפקדתי על תקן שרברב.

חוויה טראומטית.

טראומה זו מלה כבדה מדי, אבל נכון שיצאתי בתחושה לא טובה. זו חוויה קשה שעושה כאב בטן גדול, בעיקר מכיוון שהמון רצונות טובים לא מצליחים להתממש. כיום אני מבין שזאת הסיבה לכך שאני מתעסק בנושאים האלה.

יש גם רצונות לא טובים?

זה בעיני המתבונן. אני טוען שאם שר נבחר על סמך מדיניות מסוימת, אז ראוי שהוא יקדם אותה.

השאלה היא אם לכולם יש רצון להוביל אג'נדה של שינוי או שהעיסוק במינויים פוליטיים, בסיוע למקורבים וחברי מרכז, או סתם עצלנות - גובר?

פיתחנו ציניות הרסנית כלפי המערכת הפוליטית, וכיום קשה לנו להאמין שפוליטיקאים פועלים ממקום כן ואמיתי.

הם הרוויחו את היחס הזה בצדק.

ללא ספק, אבל אני עדיין מאמין שרוב הפוליטיקאים רוצים להצליח בתפקידם ולממש רפורמות, ורק חלקם הקטן נותן לתפל לגבור על העיקר.

למה למשל שר החינוך נפתלי בנט יוצא עם קמפיין על חמש יחידות במתמטיקה כשברור שהבעיות במערכת החינוך עמוקות הרבה יותר?

אני מסכים שחמש יחידות זה נושא משני. גם הצפיפות בכיתות היא לדעתי לא הבעיה העיקרית בחינוך. אבל אני מוריד את הכובע בפני פוליטיקאי שאומר משהו ואז עושה את זה. לדברים האלה יש נטייה להסתבך. אחרי ששר מכריז על תוכניות הוא צריך להתמודד עם הביצוע, ובדרך עם קיצוצים תקציביים והחלפת ממשלות. גם שיטת הממשל יוצרת ממשלות משוסעות ולא יציבות. לעתים המשרדים משתפים פעולה או לא משתפים פעולה ביניהם רק לפי המפלגות שמהן באים השרים הממונים עליהם. וכמו שאמרתי, רוב ההחלטות חייבות שיתוף פעולה בין־משרדי.

אז כמה החלטות ממשלה באמת מבוצעות?

ניר קידר

יש הנחה שקובעת ש-70% מהחלטות הממשלה לא מיושמות, אבל אני לא מאמין במספר הזה ולא רוצה לנקוב סתם במספרים, כי מאוד קשה למדוד את זה אם רוצים להתייחס לנושא ברצינות. אני יכול להגיד שרוב ההחלטות הגדולות והחשובות נמצאות במצב שבו הממשלה מתמקדת ביישום הסעיפים הקלים והפשוטים, והסעיפים המורכבים והמסובכים יותר נמצאים במצב לא טוב.

יכול להיות שגם ועדות חיצוניות, כמו אלאלוף וטרכטנברג, נועדו רק להתמודד עם הרעש התקשורתי ולדחות החלטות חשובות?

ועדות ציבוריות הן מערב פרוע. מוציאים להן כתב מינוי, אבל לא קובעים איזה סוג של דו"ח הן אמורות להגיש, לא קובעים מה יהיה מבנה ההמלצות, אם הן צריכות להתייחס לענייני תקציב או לא ועוד, ובסוף אתה מקבל ניירות שנראים מאוד שונים אחד מהשני. במצב כזה אני מסכים שהוועדות נועדו לדחות את כאב הראש של הממשלה, אבל הן היו יכולות להיות גם כלי אמיתי לשינוי. חבל.

מה למשל ההבדלים בין ועדת אלאלוף לוועדת וגרמן?

אלה שני דו"חות שנראים כאילו יצאו מוועדות שישבו בשתי פלנטות אחרות. דו"ח גרמן ענייני וחד ודו"ח אלאלוף מפותל ומפולפל, ולדעתי הרבה פחות מוצלח.

למה זה משנה? הממשלה קברה את ההמלצות של שתי הוועדות, וגם את המלצותיהן של ועדת לוקר ושל ועדת טרכטנברג.

אני ציני כלפי ועדות, אבל מבנה הדו"ח וההמלצות שבו יכולים להשפיע על היישום. אם ועדה משקיעה במבנה היישום וקובעת מי אחראי על מה, יש לה סיכוי גדול יותר להצליח, וככל שהניסוחים הצהרתיים ומעורפלים יותר הסיכוי שלה קטן. וחוץ מזה, בראייה היסטורית יש משמעות לוועדות האלה.

כי בהמשך יתייחסו לזה? כמו שוועדת בכר היתה מעין המשך של ועדת בייסקי, שעסקה במשבר מניות הבנקים של שנות ה-80?

כן, אתה מניח נייר גדול, שגם אם הוא לא מיושם באותו שלב לוקחים ממנו רעיונות אחר כך. אנחנו למשל הופענו מול ועדת "עתודות לישראל" ואמרנו שצריך להקים לצד נציבות שירות המדינה, שאחראית על 70 אלף עובדים, נציבות שירות ציבורי, שכוללת יותר ממיליון עובדים במגזר הציבורי שלא ממש מטופלים. אמרו לנו שזה מרחיק לכת, אבל התעקשנו וביקשנו להוסיף את ההמלצה הזאת, כי גם אם לא יישמו אותה עכשיו היא תחלחל ואולי תשפיע על מקבלי ההחלטות עוד עשר שנים. נציבות שירות המדינה אחראית על כ–70 אלף עובדים, אבל ברשויות המקומיות, למשל, יש כ–150 אלף עובדים ורק שלושה־ארבעה אנשים שאחראים עליהם במינהל השלטון המקומי במשרד הפנים.

אין שום אינדיקציה לאפקטיביות של הממשלה?

ערכנו בדיקה של שיעור היישום של ההסכמים הקואליציוניים בשלוש הממשלות הקודמות, וגילינו שבממשלת אולמרט מומשו כ-65% מההסכמים, וכך גם בממשלת נתניהו מ–2009. בממשלת נתניהו הקודמת, שכיהנה פחות משנתיים, מומשו רק כ–42% מההסכמים הקואליציוניים.

ומה אתה מסיק מזה?

שגם ממשלה שמשלימה את ימיה מצליחה ליישם פחות מ-70% מההסכמים שהיא חותמת עליהם. וכאן עוד מדובר בהחלטות קלות לביצוע והחלטות שלשותפות הקואליציוניות יש אינטרס גדול ליישם. הרי עם זה הן הלכו לבחירות.

בדקתם איזו ממשלה היתה ביצועית יותר?

אחד הפרויקטים שלנו מנסה לייצר מדד של יכולות הביצוע של הממשלות האחרונות. קבוצת חוקרים שלנו עוסקת בזה והיא משתפת פעולה עם קבוצת מחקר מ–OECD.

הממשלה פוחדת מהעיתונות ומגופים כמו שלך, שמנסים לבדוק אותה?

יש אזורים בממשלה שבפירוש פוחדים מאתנו, ואזורים אחרים שבהם בפירוש לא פוחדים.

אבל אתה מרגיש שאתם עושים שינוי?

יש ניצוצות קטנים. למשל קק"ל. יש יותר קולות, יוזמות ופעולות הקוראות לפרק את ההסדר הישן בין קק"ל למדינה, הן בהיבטים של שקיפות והן בהיבטי תקצוב. זאת ראשיתה של דרך. אחרי 100 שנה המדינה אומרת לקק"ל שההון והקרקעות שהיא מחזיקה מעניינים אותה, וקק"ל נדרשת להיות שקופה יותר ולא להתנהל במחשכים. הדיון נהפך לציבורי ורחב, ולא רק בין עסקנים. בשנה שעברה ניסה משרד האוצר לקדם שינויים משמעותיים ביחס לקק"ל בחוק ההסדרים, שבסוף לא אושר בכנסת, אבל עצם העיסוק הזה חיובי מאוד. באחרונה פורסם שקק"ל מסכימה להעביר למדינה מיליארד שקל בכל שנה וחלק מההכנסות מהקרקעות שלה, וזה לא היה קורה אם הנושא לא היה עולה לדיון ציבורי.

זה ניצחון מבחינתך?

זה תחילתו של ניצחון. הסדר הישן עדיין שם, אבל הוא מופשט מול הקהל ואין לו את הלגיטימציה שהיתה לו בעבר.

את תחילת השינוי הזה הולידה המחאה החברתית?

למחאה היתה תרומה עצומה. אני אישית לא הייתי נכנס לעולם הזה ללא המחאה. בתקופה שבה פרצה המחאה עבדתי בג'וינט ישראל, והאנרגיות שחוויתי במחאה הובילו אותי להקים ארגון בשם מעש שעוסק בהתחדשות ההון האנושי בשירות הציבורי.

הג'וינט זה מה שאתה קורא סדר ישן.

אני חושב שכן, זהו גוף ותיק וגדול, וחשבתי שיש צורך בארגונים חדשניים יותר. הבנתי שהדור הצעיר איכותי, ורוצה לתקן את המערכת הציבורית. קראתי לזה מרד קונסטרוקטיבי. רציתי לטפל בחסמי הכניסה שלהם לשירות הציבורי. הייתי חוזר הביתה מהעבודה, משכיב את הילדים לישון ועוסק בזה בלילות. התחלתי להבין שיש מקום למגזר אזרחי או ארגון חברתי שמתעסק בטיוב הממשלה ובמגזר הציבורי והאיכות שלו, גם בהיבטי כוח אדם וגם בהיבטים אחרים. ולפני שנה וחצי הגעתי למרכז להעצמת האזרח.

מה עושה מעש כיום?

מעש לקחה תפקיד חשוב, שמספק שירותים למועמדים ומפעיל מאגר מועמדים לשירות הציבורי. אני הבנתי שצריך מסגרת רחבה יותר שתפעל לצדה מבלי לטשטש את הפעילות של מעש. אני עדיין משמש יו"ר מעש.

מה פשר השם "המרכז להעצמת האזרח"?

זו עמותה שהוקמה ב–2002 על ידי יצחק נזריאן, איש עסקים יהודי־אמריקאי ממוצא פרסי, מתוך תחושה ששיטת הממשל גורמת לאי־יציבות. הוא התורם הראשי שלנו עד היום. המטרה הראשונית שלו היתה להקים מכון שיציע הצעות לקידום שינויים בשיטת הממשל. ב–2006 המרכז עשה את הפעולה הציבורית הכי גדולה שלו - וקידם את הקמת ועדת מגידור, שהוציאה מסמך המלצות לשינוי מבנה המשטר בישראל ולאחר מכן דחפה את יישומו. כשהגעתי למרכז נוצרה הזדמנות לקחת את הארגון הזה למקום חדש מעבר לשינוי שיטת הממשל, והחלטנו לשנות קצת כיוון. לגבי השם, אנחנו מאמינים שכשהממשל מתפקד באופן טוב יותר, יש לכך השפעה ישירה וחיובית על האזרח. היה חשוב גם לשדר מסר שלאזרחים יכולה גם להיות תרומה על שיפור עבודת הממשלה.

בני המשפחה של נזריאן מנסים להתערב ולהשפיע?

ממש לא. ולזכותו של נזריאן צריך לומר שהוא מהפילנתרופים שלא מתעסקים בפלסטרים. אני נמצא בקשר עם בתו הבכורה דורה קדישה, שהיא חברת הוועד המנהל. היא גדלה והתחנכה פה ונמצאת כאן המון וגם ילדיה.

מה החזון שלך לחמש השנים הקרובות?

אני חושב שיש לנו את הזירה של עבודה מול הממשלה, שהיא זירה שבה היינו רוצים לממש הישגים. אחד ההישגים הוא לנסות ולחוקק את חוק יסוד שירות המדינה בישראל ולהטמיע בו ערכים של אחריותיות ושקיפות. בטווח הארוך היינו רוצים לראות את הסדר החדש מחליף את הסדר הישן, במיוחד בתוך המגזר הציבורי. השקנו באחרונה את אפליקציית EzGov, שמציגה את כל החלטות הממשלה באופן קצר וברור, ויש לנו כבר 8,000 משתמשים. בכל פעם שמתקבלת החלטת ממשלה, הצוות שלנו מפרק אותה לגורמים ומעלה אותה לאפליקציה.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

אני כבר גדול, ובינתיים אני מאוד שמח עם מה שאני עושה. אני קם בבוקר ועושה את מה שאני אוהב, וחושב שזו עבודה חשובה. הייתי רוצה לראות שהתשתיות האלה יעמדו לאורך זמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#