מה מסתתר מאחורי הדמות הצעקנית, המתריסה, הפרובוקטיבית והמסתחבקת של מירי רגב? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אנשי הכפיים

מה מסתתר מאחורי הדמות הצעקנית, המתריסה, הפרובוקטיבית והמסתחבקת של מירי רגב?

"מירי רגב יודעת להוליך שולל את התקשורת. אנשים זוכרים את הדיבורים שלה על הסודנים והאמנים, 
ולא את ההצבעות 
שלה בכנסת" ■ התורמים שהתרבו, הפוליטיקאים שתמכו והעוזרות שברחו - הדרך של מירי רגב למשרד התרבות והספורט

142תגובות
טלי מאייר

יום שלישי השבוע, 16:45, מכון וינגייט. ארבע שעות קודם לכן הוזעקו כתבי הספורט למסיבת עיתונאים עם שרת התרבות והספורט, מירי רגב. על הפרק: ההשבתה המתוכננת מצד ההתאחדות לכדורגל של כל הליגות בישראל, בעקבות המחלוקת סביב משחקים בשבת.

תחילתו של המשבר לפני קצת יותר משלושה שבועות, כששחקנים מהליגה הלאומית פנו לבית הדין לעבודה בדרישה שלא לעבוד בשבת. אז התברר שחוק הקובע שבישראל לא עובדים בשבת תקף גם לפעילות ספורטיבית. הגילוי הזה עורר מהומה רבה, שהגיעה עד רגב. השרה לא היססה, וכינסה בדחיפות מסיבת עיתונאים.

אולי בגלל העייפות ואולי בגלל שהיא עובדת קשה, לטענתה 20 שעות ביום, רגב נראתה מעט מבולבלת ולא מעודכנת. היא חזרה שלוש פעמים על כך שהליגה אמורה להיפתח מחר, על אף שעונת הכדורגל נפתחה כבר לפני שבועיים. וזאת היתה רק ההתחלה. במסיבת העיתונאים היא הציגה פתרון פשטני, שכינתה "פשרה": קבוצות שירצו לשחק בשבת ישחקו בשבת, ומי שלא ירצה לא ישחק. ומה לגבי קבוצות שבהן מתעוררת מחלוקת? לפי הפתרון של רגב, מספיקה דרישה של שבעה שחקנים בקבוצה כדי שהיא לא תשחק בשבת. כל זאת, מבלי שהיא נותנת את הדעת ללוח המשחקים שנקבע מראש ולהשלכות של פתרון מסוג זה על כלל ענפי הספורט בישראל.

רגב אף הוסיפה שהיא פנתה ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כדי שיתערב בנושא - אם בהקמת ועדה בדיקת ואם בהוראה על אי־אכיפת החוק, למשך 60 יום, עד שיימצא פתרון. "כרגע, המפתח הוא בידיו של היועץ המשפטי לממשלה, נקודה", אמרה לכתבים. ואולם, לטענת מקורות המצויים בנושא וינשטיין הבהיר לה, עוד לפני מסיבת העיתונאים, שהוא לא מתכוון להתערב. במלים אחרות: פיאסקו.

דודו בכר

עם זאת, ביום רביעי אחר הצהריים, אחרי שכבר נראה שלא יהיו משחקים בשבת הזאת, הוציא משרד המשפטים הודעה של היועץ המשפטי לממשלה, שבו הבהיר שהוא מתכוון להמשיך במדיניות של אי־אכיפת החוק בנוגע לקיום משחקי כדורגל בשבת, כפי שהיה במשך שנים, גם לאור הקמת הוועדה של רגב. בעקבות המכתב הודיעה ההתאחדות לכדורגל שהיא מבטלת את ההשבתה.

"נראה שהיא פשוט לא חשבה על הדברים לעומק", אומר מקור מתחום הספורט המכיר את הדברים. "יש כאן השלכות רחבות - כל קביעה לגבי משחקים בשבת יוצרת תקדים גם בענף הכדורגל וגם בענפים אחרים. זה משבר שגדל והולך. היא יכולה היתה להיערך אליו כבר מזמן, אבל נראה שהיא לא עשתה את זה. כנראה שהיא ומי שמסביבה פשוט לא הבינו את עומק הבור שאליו כולם נקלעו".

בעניין זה מסרה רגב בתגובה כי "השרה הגיבה במהירות וביעילות למציאות החדשה שנוצרה עם פסיקת בית הדין לעבודה, ולראיה הציגה הישג אדיר בכך שהצליחה למנוע את השביתה הצפויה. היועץ המשפטי לממשלה אימץ את המתווה שהשרה גיבשה ואת הצעתה להקמת צוות בין־משרדי שיגיע לפשרה בסוגייה".

חלק מהאנשים שעמם שוחחנו השבוע, ומכירים את רגב לאורך שנים, לא באמת הופתעו מההתנהלות שלה. לטענתם, מתחת לכל הרעש, הצלצולים, הפרובוקציות והמהומות, הנפות הדגל וה"כפיים" המפורסם, מדובר באשת ציבור שפחות מצטיינת באסטרטגיה או בראייה ארוכת טווח, ושחלק גדול מהחלטותיה הן בגדר "שליפה מהמותן". יתרה מזאת, מאז שרגב נכנסה לפוליטיקה, לפני כשבע שנים, אפשר להבחין לעתים בסתירות בין ההצהרות הפומביות והתדמית שהיא מנסה לייצר כלוחמת חברתית לבין מעשיה בפועל. למשל, בשנים האחרונות אפשר היה לשמוע ממנה אינספור הצהרות נגד הפליטים ומבקשי המקלט, כולל האמירה המפורסמת על כך שהם "סרטן בגב האומה". במקביל, היא לא היססה לתמוך בפומבי בהגדלת מספר העובדים הזרים בישראל, אף שגם הם עלולים להכביד על תושבי השכונות בדרום תל אביב.

מרק ישראל סלם

בשנה שעברה הציע שר האוצר דאז, יאיר לפיד, לבנות מתחמי דיור לזוגות צעירים במסגרת תוכנית שכונתה "ותמלי"ם". רגב, שהיתה אז יו"ר ועדת הפנים, לא פצתה פה כשח"כ אורלי לוי־אבקסיס אמרה לה בישיבת הוועדה שנציגי האוצר הסבירו לה שבמתחמים לא תהיה הקצאה לדיור ציבורי, מפני שזה מוריד את ערך הנדל"ן. "האם אני, האם את, מירי, שהיית זכאית של דיור ציבורי, ההורים שלנו היו בדיור הציבורי, האם אין בנו פוטנציאל? זו תפישה מעוותת. מירי, את יכולה לישון בשקט כששר האוצר עושה דבר כזה?", אמרה לוי למי שחשבה שיכולה להיות בעלת בריתה, אך לשווא.

רגב מסרה בתגובה כי "בניגוד לנטען, השרה נאבקה להכניס ממד חברתי לחוק הותמ"ל. רגב הצליחה חרף לחצים כבדים שהופעלו עליה מתוך הקואליציה להכניס לחוק חובה שלפיה 30% בכל תוכנית תכלול דיור להשכרה לטווח ארוך וחיוב בניית דירות קטנות".

ולא רק זה, עד היום, לא מעטים במערכת הפוליטית מתקשים להבין כיצד רגב יצאה נגד מסקנות ועדת ששינסקי, שקבעה שיש להגדיל את חלקה של המדינה בתגליות הגז, אף שזאת היתה מדיניות הליכוד ושר האוצר דאז, יובל שטייניץ, שנועדה להיטיב עם הציבור ופחות עם הטייקונים. רגב תמכה בהפחתת ההיטל ששילמו חברות הגז, אך בפעם אחרת תמכה בדחיית אישור המסקנות בשנתיים. בסופו של דבר הצביעה בעד אישור המסקנות, לאחר תיקונים שהוכנסו בהן.

בעניין זה מסרה רגב כי "השרה תמכה בוועדת ששינסקי, אך התנתה את תמיכה בכך שתוקם קרן לחלוקת רווחים לטובת הפריפריה וצמצום פערים חברתיים. מרגע שהתיקון (הקרן הממשלתית) נכנס לחוק, הצביעה השרה רגב בעדו".

תומר אפלבאום

אנשים שעבדו עם רגב סיפרו שלעתים היא מתבטאת בנושאים מסוימים בלי שיש לה הבנה מעמיקה בהם, אלא בהסתמך על מה שיועצים או אנשים אחרים בסביבתה אמרו לה. "רגב היא אלופה בלסובב את התקשורת על האצבע הקטנה", אומר אדם שעבד אתה בעבר, "בגלל זה אנשים זוכרים את הדיבורים שלה על הסודנים ובתקופה האחרונה על האמנים, ופחות את ההצבעות שלה בכנסת. היא יודעת איך להוליך את התקשורת לסיפורים הפחות רציניים וחשובים".

"יותר מהכל, היא פשוט פוליטיקאית בכל רמ"ח איבריה", מוסיף יועץ תקשורת בכיר שהכיר אותה גם כדוברת צה"ל וגם בפוליטיקה. "היא יכולה לפגוש ברחוב חייל ששירת תחתיה ולשאול מה שלומו או מה שלום אבא שלו, גם אם לא היו בקשר קרוב או אולי אפילו אם רבו בעבר. זו לא מישהי עם אידיאולוגיה או משנה סדורה, אלא מישהי שיותר שולפת מהמותן, ולעתים גם לא מודעת להשלכות של הדברים שהיא אומרת. עם כל זה, צריך גם להגיד שאין בה ציניות. במובן הזה, היא פחות מסוכנת מפוליטיקאים רבים אחרים, שיודעים בדיוק מה הם עושים". יועצת לשעבר מוסיפה: "יש הרבה דברים בעייתיים בהתנהלות שלה, אבל היא באה לפוליטיקה עם כוונות טובות. בשורה התחתונה, הבעיה העיקרית היא שהדברים שמכריעים אצלה את הכף זה הפוליטיקה, אם זה יועיל או לא יועיל להמשך דרכה".

יש מה לדאוגוסט

בשבוע שעבר רגב עמדה במרכז השיח הציבורי, בעקבות חשיפת ערוץ 10 של מה שנראה כשיחת תיאום גרסאות בנוגע להעברת 2.5 מיליון שקל, ללא מכרז, למשרד הפרסום של רמי יהושע, העובד עם הטוטו. זאת, לשם פרסום פרויקט "לא לדאוגוסט", הנוגע לפעילות תרבות בשבועיים האחרונים של החודש, שיזמה רגב. לאחר הפרסום עבר העניין לבדיקת מבקר המדינה. תקציב הפרויקט כולו היה 16 מיליון שקל. מתוכם הקצה משרד התרבות והספורט 11 מיליון שקל והטוטו 5 מיליון שקל - כאשר 2.5 מיליון שקל מהתקציב יועדו לפרסום. בתשדירי הרדיו לקידום התוכנית נשמע קולה של רגב עצמה, מה שעומד לכאורה בניגוד להוראת היועץ המשפטי לממשלה. לפי ההוראה, שר אינו יכול לקדם את עצמו בתשדירים הקשורים לעניינים כלליים של משרד במצב שבו המשרד לא מימן את כל הפעילות, כפי שהיה במקרה זה.

לאחר פרסום שמות היישובים שנכללו בתוכנית פנו לא מעט ראשי רשויות למשרד התרבות, והתרעמו על הבחירה. כמה מהם אף טענו שהבחירה נעשתה משיקולים פוליטיים של רגב. מקורות במשרד התרבות הסבירו השבוע שהיו קריטריונים - עיר של 20 אלף תושבים לפחות ואשכול סוציו־אקונומי - והצביעו על כך שהיו שם לא מעט ערים שראשיהם ממפלגת העבודה או מפלגות עצמאיות, כולל ערים ערביות. עם זאת, תשובה זאת לא מניחה את דעתם של ראשי רשויות, הסבורים שלרגב יש את היכולת הפוליטית לחשוב על בניית קריטריונים שיתאימו גם לצורכיה הפוליטיים.

גיל כהן מגן

רמז לעניין פוליטי אפשר למצוא בדף הפייסבוק של ראש לשכתה של רגב, איתן כהן. ב–26 ביוני, כשהפרויקט רק התחיל לקרום עור וגידים, ביקר בלשכת השרה רגב נסים בוזגלו, סגן ראש עיריית קרית שמונה מטעם הליכוד, ודן עם רגב וראש הלשכה כהן בנושאים הקשורים לתרבות וספורט, כפי שעולה מסטטוס שהעלה בעניין בפייסבוק. "מאוד כעסתי, פניתי למשרד התרבות, אבל כבר חילקו את הכסף", אומר ראש עירייה שלא זכה לצ'ופרים מרגב. "לא היה שום קול קורא בעניין, והדברים לא נעשו בשקיפות".

אותו ראש עירייה מעלה נקודה נוספת: עבור רשויות קטנות, הסכום שהן קיבלו - כ-700 אלף שקל לכל עיר - הוא עצום, אבל הן נדרשו להוציא אותו תוך 24 שעות. בערים גדולות כתל אביב או ירושלים פרק זמן של 24 שעות נראה סביר, אבל לא ברור מדוע גם ערים קטנות, כקרית שמונה או דימונה, צריכות להוציא סכום כה גדול בפרק זמן כה קצר. לדברי מיכאל ביטון, ראש עיריית ירוחם, תקציב התרבות השנתי שירוחם מקבלת ממשרד התרבות הוא בין 400 ל–500 אלף שקל. רק תקציב הפרסום של הפרויקט, כאמור, גדול פי חמישה מתקציב זה.

"מאוד הצטערתי שירוחם לא היתה בפרויקט", אומר ביטון, "לדעתי היה כאן פספוס גדול. אני מקווה שבפעם הבאה זה לא יפסח על ערים קטנות ועל הפריפריה האמיתית. אם עושים את זה בדימונה ולא בירוחם, ולא במצפה, יש פה פגיעה". ראש עיריית דימונה, בני ביטון, היה מרוצה מהפרויקט, אך מודה שהיו גם דברים שאפשר היה לשפר: "עדיף לפזר את כל האירועים על פני יותר ימים. זאת מאסה רצינית מאוד של אירועים על פני 24 שעות".

בנוגע לפרויקט לא לדאוגוסט מסרה רגב בתגובה כי "הקריטריונים נקבעו ללא שיקולים פוליטיים. היישובים נבחרו על ידי חלוקה לפי רצועות: יהודי, ערבי, דרוזי וצ'רקסי, מועצות אזוריות ורשויות מקומיות, וניתנה עדיפות ליישובים עם מספר התושבים הרב ביותר בקטגוריה. ההשקעה הכספית נועדה להבטיח שהרשויות החלשות יזכו בפעילות איכותית משמעותית, ללא מצ'ינג, ומתוך רצון להביא אמנים מושכי קהל. משרד התרבות לא בחר בספק רמי יהושוע ולא העביר תקציב בעבורו. מדובר בספק של הטוטו, ופרסום שנעשה באמצעות הטוטו. הקמפיין פורסם בכל המדיות ובפרישה ארצית, מכיוון שמדובר בפרויקט שנעשה לראשונה והבאתו לידיעת הציבור היא הכרחית למימוש המטרה. בקמפיין הפרסום שולב תשדיר רדיו שבו הזמינה השרה את הציבור להשתתף בפרויקט. דברי השרה, לרבות הופעתה בתשדיר, אושרו על ידי היועצת המשפטית של המשרד בהתאם לנהלים המקובלים במשרדי הממשלה והנחיות היועץ המשפטי לממשלה".

חלוצי כבר לא מותק

דודו בכר

מירי רגב, לשעבר סיבוני, נולדה ב–1965 בקרית גת, בת בכורה בין ארבעה ילדים. היא למדה במגמה העיונית בתיכון רוגוזין בקרית גת, והיתה חברה בתנועת הנוער העובד והלומד, פעילה במועצת הנוער העירונית ואף מתנדבת במד"א. רגב מתגוררת בשכונת אנשי צבא הקבע בראש העין עם בעלה, דרור, מהנדס בתעשייה האווירית, ועם שלושת ילדיהם.

בצבא התחילה רגב את דרכה כמדריכת נוער בגדנ"ע ולאחר מכן המשיכה כקצינה. היא טיפסה ועלתה בדרגות עד שהגיעה לתפקיד דוברת צה"ל. גם בתקופה זו נשמעו טענות על התנהלותה האישית. עיקר הביקורת הוא על כך שרגב הפכה את הצבא למכונה משומנת של יחסי ציבור בתפקידה כראש ענף ייזום, בסוף שנות ה-90. במקום להסתפק בתדרוכי כתבים צבאיים ותגובות, היא שאפה להפוך את צה"ל למותג, כאילו צבא העם הוא חברה מסחרית.

"היא דחפה לכמה שיותר אייטמים 'רכים' על צה"ל בתקשורת ויזמה ספיישלים ב'דן שילון'", נזכרת חיילת שעבדה תחתיה. "לכל חייל היה תחום - יחצ"ן של הצנחנים, יחצ"ן של פיקוד מרכז, יחצ"ן של חיל הים. היא ניהלה את זה כמו משרד פרסום ויח"צ לכל דבר, כל הזמן דיברה על זה שצריך לשטוף את מסכי הטלוויזיה בירוק".

"היא היתה צעירה, נמרצת, עם תשוקה אדירה ודחף לכבוש את העולם. אני זוכר שהיא היתה אומרת שהיא תהיה דוברת צה"ל עוד כשהיתה רס"ן", מוסיף גורם שעבד תחתיה בצבא. "מבחינתה - להכניס כמה שיותר סיפורים על הצבא לתקשורת, ועדיף סיפורים אישיים. בשלב מסוים, זה הגיע לרוויה. היא הכניסה מצלמות ליחידות השונות בצה"ל, כנראה מתוך כוונה טובה, אבל במלחמת לבנון השנייה צה"ל נחשף במערומיו".

במקביל, רגב ידעה היטב איך להתנהל בפוליטיקה הצבאית, איפה כדאי לטוות את הקשרים הנכונים, למי כדאי להתקרב וממי להתרחק. "ההתקדמות המהירה שלה היתה מפתיעה", אומרת חיילת ששירתה תחתיה. "היא ידעה היטב איך למנף כל תפקיד שלה. למשל, היא היתה ראש מדור תקשורת מקומית, מדור לכאורה פחות חשוב, אבל הצליחה ליצור סביבו הרבה כוח ועניין. היא לא היתה כל כך מוערכת מקצועית, אבל ידעה לייצר בולטות, וידעה איך לעשות את הפוליטיקה הנדרשת בתוך היחידה - ולהתקדם. למשל, בכל פעם שהיה אירוע עם קצין בכיר, היא ידעה להיות שם".

אנשים ששירתו שם באותה תקופה מציינים שלרגב, כשהיתה קצינה בכירה בדובר צה"ל ולאחר מכן צנזורית ראשית, היה קו פתוח ל–75% מהאלופים במטכ"ל, והיא פיתחה קשר טוב במיוחד עם שאול מופז ודן חלוץ. מלבד יחסי הציבור והפוליטיקה הפנימית, היתה גם עבודה יום־יומית עם הכתבים. עדויות שפורסמו בכתבת פרופיל על רגב במקומון הירושלמי "כל העיר" ב–2005, לפני שמונתה לדוברת צה"ל, העלו התנהלות בעייתית של רגב במעלה הדרך. בין היתר, הובאו דוגמאות לכך שרגב ידעה "לשפץ" גרסאות של דובר צה"ל, ולא תמיד אמרה אמת לעיתונאים.

תומר אפלבאום

כך למשל, כשהיתה ראש ענף תקשורת מקומית טענה רגב בפני כתב "כלבו" אז, מרדכי אלון, בנוגע לתקרית ב–19 בנובמבר 1994, כי רס"ן כיוואן חאמד ז"ל נהרג באותה תקרית מאש חיזבאללה - בעוד שעדויות שהגיעו לאלון מצאו כי הוא נהרג מאש כוחות צה"ל. בסופו של דבר התברר שגרסת הכתב היתה נכונה, ואף נחשפו קלטות של אלוף פיקוד צפון אז, עמירם לוין, שהוכיחו את הדברים. אלון, שחשף את הפרשה במקומון, כתב אז כי "חמש או שש פעמים במשך ארבעה ימים דיברתי עם רגב, אמרתי לה שהתגובה שלה לא נכונה. בסוף הרמתי טלפון ללוין, והוא אישר לי את כל פרטי התחקיר". במקרה אחר נהרגו חמישה ילדים פלסטינים ברצועת עזה, בנובמבר 2001. רגב, שהיתה אז ראש ענף תקשורת בדובר צה"ל, נתנה לכתבים להבין שמטען פלסטיני גרם למות הילדים, בעוד שהיה זה מטען צה"לי שהונח שם בטעות.

ב–2002 היתה רגב סגנית של רות ירון, אז הדוברת שליוותה את הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון. יעלון, שלא הסתדר עם רגב, הזיז אותה מתפקידה. היא כמעט נאלצה לעזוב את הצבא ובכך גם לאבד את זכויות הפנסיה שלה, אך ברגע האחרון הושאלה למשרד ראש הממשלה אז, אריאל שרון, לתפקיד מרכזת צוות ההסברה למלחמת המפרץ השנייה, למקרה שייפלו פעם נוספת טילים על ישראל. התרחיש הזה לא התממש, אך לרגב יצא להתחכך עם אנשי פורום החווה שסביב שרון. בתקופה הזאת היא טיפחה את יחסיה הטובים עם דן חלוץ (בפיה של רגב: "חלוצי מותק"), אז אלוף במטכ"ל, שגם הוא היה קרוב לפורום החווה.

ממשרד ראש הממשלה היא עברה לתפקיד הצנזורית הראשית. בכובע זה היא יזמה הרחבה של סמכויות הצנזורה, על ידי הקמת ועדה בראשות אסא כשר. על מהלך זה נמתחה ביקורת באותו זמן מצד עורכים בכירים וכתבים צבאיים. שלא בפומבי, היו כאלה שטענו נגד רגב שהיא יזמה את הצעד הזה, שבסופו של דבר לא הגיע לכדי מימוש, כדי לשאת חן בעיני השלטון. ב–2005, כשחלוץ מונה לרמטכ"ל, הוא מינה אותה לדוברת צה"ל, תפקיד שאותו מילאה בזמן ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה.

כדוברת צה"ל רגב הקימה פורום בלתי־רשמי של יועצי תקשורת בכירים, שכלל בין היתר את אייל ארד, ראובן אדלר, אודי פרידן, משה גאון, יורם באומן וארנון פרלמן, שגויסו לתת לה עצות כאנשי מילואים. על הדרך, היא גם נחשפה ללא מעט קשרים. באומן, שכיום עובד מולה כראש מינהלת ליגות הכדורגל, אף תרם לה כסף בפעם הראשונה שהתמודדה בפריימריז בליכוד.

אחרי מלחמת לבנון השנייה, כוכבה דעך. חלק מהביקורת בזמן המלחמה הופנה גם אליה, על הפתיחות היתרה שהנהיגה בכלל, ובזמן המלחמה בפרט. רגב, לטענת מבקריה, לא הבינה את ההשלכות ארוכות הטווח של המדיניות שהנהיגה כדוברת צה"ל. על הדרך, גם יחסיה עם חלוץ עלו על שרטון, ונשמעו אז טענות מסביבתו כאילו היא הפקירה אותו בזירה התקשורתית. חלוץ סירב להתייחס לדברים. לדברי גורמים שעבדו אז בסביבתה של רגב, היא חששה מאוד ממסקנות ועדת וינוגרד לבדיקת מלחמת לבנון השנייה, שבה אמנם נמתחה ביקורת על יחידת דברור המלחמה, אך הביקורת היתה מינורית יחסית לזאת שנמתחה על הגנרלים שבשטח. "היא היתה מאוד מוטרדת, מאוד חששה אז. בין היתר, היא חששה איך זה ישפיע על עתידה הפוליטי", אומר מקור שהיה בסביבתה אז.

לדברי אורי מלכין, שעבד תחת רגב כשהיתה דוברת צה"ל ובימיה הראשונים בפוליטיקה, רגב בהחלט היתה מודעת לדברים. "אחרי המלחמה, היא דיברה במטה הכללי על הביקורת נגדה, היא אמרה 'מה אתם מצפים מהדוברות? זו פשוט היתה מלחמה לא טובה'", הוא אומר. "אנשים שכחו שהתפקיד שלה, כדוברת, זה לא למנוע מידע מהציבור על הצבא".

רגב מסרה בתגובה על הטענות כי "המדיניות התקשורתית שהובילה במהלך מלחמת לבנון השנייה נבדקה על ידי ארבע ועדות - כולן סיכמו כי המדיניות התקשורתית בהובלת דוברת צה"ל התבצעה בצורה נכונה וטובה, תוך מזעור נזקים ומקסום הצלחות הצבא. דובר צה"ל נסמך בתשובותיו על מידע שהוא מקבל מגורמי הפיקוד בצבא. לכן, כל הטענות בעניין 'שיפוץ הגרסאות' שקריות מיסודן. אם נפלה טעות בדיווח שהגיע מהשטח לאנשי דובר צה"ל, הופעלה מדיניות ברורה של הודאה ותיקון מהיר. אם לדעתו של הכותב שמירה על צורכי הביטחון היא בגדר מציאת חן בעיני השלטון, אז הבעיה היא אצל הכותב".

סלט עם נוחי דנקנר

ב–2008 פרשה רגב מצה"ל, אחרי שמילאה במשך שנה את תפקיד מרכזת חגיגות ה–60 לצה"ל, דבר שאפשר לה למצות את הזכויות שלה לפנסיה. רגב, שקיבלה הצעות מכמה כיוונים, החליטה להתפקד לליכוד. המנטור הראשון שלה בעולם הפוליטי, ובמידה מסוימת גם כיום, הוא שר הפנים לשעבר גדעון סער. הוא זה שהפגיש בינה לבין ראש הממשלה בנימין נתניהו, כשהתלבטה אם להיכנס לחיים הפוליטיים, ולאיזו מפלגה. במשך הזמן שהיה בפוליטיקה היא נחשבה מקורבת אליו. אם סער יחזור, וייתכן שאכן כך יהיה, סביר להניח שהיא תחזור לשתף אתו פעולה. אחרי מסע פריימריז שבו חרשה את המדינה, היא הצליחה להתברג למקום 27 בליכוד, בזכות שריון לנשים המתמודדות בפעם הראשונה. למזלה, באותן הבחירות הליכוד קיבל בדיוק 27 מנדטים.

אחד המאבקים הראשונים שלה כחברת כנסת היה נגד כוונת ממשלת נתניהו להטיל מע"מ על מכירות פירות וירקות. רגב ניהלה קמפיין - וזכתה לרוח גבית מהעיתון "ידיעות אחרונות". לדברי מקור שהיה מעורב בנושא, באותם ימים היא גם עמדה בקשר ישיר עם נוחי דנקנר, אז בעל השליטה באי.די.בי, שהיה לו אינטרס ישיר בעניין - כבעל השליטה בשופרסל. "אני זוכר ששמעתי אותה מדברת בטלפון עם דנקנר", הוא אומר. "האמת, לא הבנתי מדוע בכלל. במיוחד משום שהיא הציגה את כל הקמפיין הזה כמלחמה למען החלשים".

בעניין זה מסרה רגב כי "מאבקה של רגב הוביל למניעת השתת מע"מ על פירות וירקות. רגב עובדת אצל מיליוני אזרחי ישראל, צרכני ירקות ופירות, ורק עבורם היא נאבקה ורק למען אינטרס זה היא פעלה. כל טענה אחרת מעמידה באור מגוחך את מי שמעלה אותה".

קשר חשוב נוסף שטיפחה רגב כבר בימיה כדוברת צה"ל הוא עם "ידיעות אחרונות". אנשים שעבדו בסביבתה בעבר מזכירים את השם חיים רוזנברג, סמנכ"ל בעיתון, כמקורב לרגב. רגב אמנם סופגת גם ביקורת מדי פעם בעיתון, אך מי שבוחן את הדברים במשך השנים יראה שפעמים רבות רגב זכתה לאייטמים מפרגנים. ב–2010 רגב גם היתה חתומה על אחת מהצעות החוק שנועדו לטרפד את עיתון "ישראל היום".

לפי אותה ההצעה, שעליה חתמה יחד עם חברי הכנסת המנוחים דוד רותם ומרינה סולודקין, תיאסר הפצת עיתון במחיר הנמוך ב-50% מעלות הייצור שלו. בסמוך לכך, היא קיבלה ראיון מפרגן של שישה עמודים במוסף "שבעה ימים". "התייחסו אליה כאילו היתה איש הרוח החשוב ביותר בגלקסיה מאז אריסטו", כתב על כך גונן גינת, בכיר ב"ישראל היום". עם זאת, רגב לא תמכה בחוק ישראל היום שקודם כעבור כמה שנים על ידי איתן כבל, ככל הנראה כדי לא להרגיז את נתניהו, שבו היתה תלויה לקבלת תפקיד שר. בשנה האחרונה, אומרים מקורות המכירים את הנושא, הקשר בין רגב ל"ידיעות" נחלש מעט.

רגב מסרה בתגובה כי "בנוגע לקשר עם 'ידיעות' או עם אנשים אחרים - אין בכוונתי לפרט את מערכות היחסים שלי".

פער נוסף בין התדמית החברתית לבין מעשיה כחברת כנסת נוגע לעמדת רגב ביחס לשהייתם של זרים בישראל בכלל, ובשכונות של דרום תל אביב בכלל. בשנים האחרונות רגב התבטאה בחריפות נגד הפליטים - 50–60 אלף בני אדם מאפריקה השוהים בישראל, בעיקר בדרום תל אביב. במקביל, היא תמכה בהבאת עובדים זרים לישראל ועל ידי קבלני כוח אדם פרטיים. ב–2012, בנאום במליאת הכנסת, אמרה כי "מדינת ישראל לא צריכה לעסוק ביבוא כוח אדם. צריך להעביר את זה לחברות כוח אדם מיומנות". כל עובד שמגיע דרך חברת כוח אדם משלם לחברה, כדי להגיע לישראל, דבר שמתאים מאוד לאינטרסים של קבלני כוח אדם. תחלופה גדולה של העובדים מתאימה גם לקבלני הבנייה, כדי לשמור על שכר נמוך שלהם. למרות הצהרות של רגב על תמיכתה בתושבי דרום תל אביב, היא לא פועלת למען מתן הכשרה מקצועית לאפריקאים שמתגוררים בשכונות האלה, כדי שיעבדו בענפים כמו חקלאות ובנייה, ובכך יתייתר הצורך בהבאת עובדים זרים. כך, "הדלת המסתובבת", השיטה שכבר פועלת בישראל שנים בכל הנוגע לעובדים זרים, ממשיכה להתקיים.

באופן כמעט פלאי, המדיניות של רגב תואמת את רשימת התורמים שלה. כך למשל, יהודה בן־סנאן, בעלים של כמה חברות כוח אדם מלהבים, תרם לרגב 10,000 שקל בפריימריז האחרונים לליכוד. טובה רוזנטל, תורמת מעומר, היא אשתו של אנדרי רוזנטל, בעלי חברת כוח האדם אדיר־עוז, שהחליפה את שמה ל"טובה כוח אדם". לדברי רוזנטל, "רגב בעד להביא עוד עובדים זרים מחו"ל? לא ידעתי. אם ככה, עוד יותר טוב שתרמנו". בין התורמים של רגב אפשר למצוא גם בעלי אינטרסים אחרים בתחום הבנייה. הקבלן הגדול ביותר שתורם לה הוא משה חדיף, המקושר לבכירים רבים בליכוד ובש"ס. חדיף תרם בין היתר גם לח"כ ז'קי לוי מבית שאן, בן דודו של חיים ביבס, מקורבה של רגב. ב–2009 קשה היה למצוא שמות של קבלני כוח אדם או קבלני בניין בין התורמים. מספרם של אלה גדל במיוחד במערכת הבחירות של 2015.

רגב מסרה בעניין העובדים הזרים כי "אני עושה הבחנה ברורה בין מסתננים, פליטים ועובדים זרים - מסתננים צריכים לחזור לארץ מוצאם, הם מהגרים בלתי־חוקיים, נקודה. פליטים יוכלו להיקלט בכל מקום בארץ, ויוכשרו לכל עבודה. עובדים זרים מועסקים בפיקוח המדינה כדי לתת מענה לענפי תעסוקה שבהם היצע כוח האדם נמוך משמעותית מהביקוש - בנייה, סיעוד וחקלאות".

ואחרי כל זה, רגב משקיעה את כל כוחה בחיזור אחרי אנשי מפלגת הליכוד - ויודעת לשמור על האינטרסים של חברי הליכוד, דבר שבא לידי ביטוי בעיקר ברשויות המקומיות. היא מקורבת, למשל, לחיים ביבס, יו"ר המרכז לשלטון מקומי וראש עיריית מודיעין, שסייע לה בפריימריז האחרונים להגיע למקום החמישי (ביבס הוא גם מקורב לנתניהו). כיו"ר ועדת הפנים בכנסת הקודמת, רגב סייעה לביבס במאבק של השלטון המקומי לפירוק תאגידי המים, בניגוד לעמדת הממשלה אז. דוגמה נוספת לניסיון של רגב לסייע לליכוד בשלטון המקומי היה בינואר 2014, כשכיו"ר ועדת הפנים היא הובילה חקיקת חוק שלפיו ברשויות מקומיות עם 200–500 אלף תושבים יוכלו לכהן עד חמישה סגנים לראש הרשות המקומית. חוק זה היה מיטיב מאוד עם פעילי ליכוד בערים השונות. ואולם בסופו של דבר הצעת חוק זו לא עברה.

מקרה אחר אירע ב–2014, כאשר רגב, כיו"ר ועדת הפנים, עשתה "זובור" לאולגה גורדון, היועצת המשפטית של עיריית נצרת עילית. גורדון היתה אחת משלושה פקידים בכירים בעירייה שבאומץ לב ציבורי יצאו נגד ראש העיר, שמעון גפסו, וחשפו מעשי שחיתות שלו. גפסו מועמד כיום לדין בגין אותם מעשים. רגב כינסה את ועדת הפנים לדיון בתפקודם של יועצי משפטים ברשויות מקומיות, אך במהרה גורדון נהפכה למרכז הדיון. "אני זוכר היטב את האירוע הזה", אומר מקור בשלטון המקומי. "זה לא מקרה שהיא נזפה ככה בגורדון. זה היה מדהים לראות איך היא מנצלת את הוועדה הזאת כדי לקדם אינטרס אישי של גפסו. איך היא הופכת דיון לגופו של עניין לדיון לגופו של אדם". רגב לא לא הסתפקה בכך, אלא ביקשה ליזום חוק שלפיו הקדנציה של יועצים משפטיים ברשויות מקומיות תוארך בכפוף להסכמת ראש הרשות. פירוש הדבר ברור - יצירת תלות של הגורם המקצועי הבכיר בנבחר הפוליטי, מה שמחליש את כוחו של היועץ המשפטי כשומר סף.

רגב מסרה בעניין זה כי "השרה לא עשתה כל 'זובור'. אלה טענות של חברי כנסת מהאופוזיציה. השרה קיימה כיו"ר ועדת הפנים דיון שכותרתו 'מערכות היחסים בין יועמ"ש לדרג נבחר'. הדיון עסק בשורה של שאלות חשובות הראויות לדיון ציבורי ולא עסק בגופו של עניין בראש עיר כזה או אחר. השרה תמכה בהצעת החוק הממשלתית בעניין חוק השעיית ראשי ערים בעקבות פסיקת בג"ץ".

רגב כטראומה

דוגמה נוספת להבדל בין הפער התדמיתי למציאות עולה בכל הנוגע ליחס של רגב לכפופים לה. השבוע העריכו עובדות לשעבר שלה בשיחה עם Markerweek שמאז שנכנסה לפוליטיקה, בשלהי 2008, עברו אצלה בין 60 ל-70 עוזרים. "עבדתי חודשיים אצלה, זה הספיק לי, ואני בן אדם מאוד חזק", אומרת יועצת לשעבר. "אפשר להגיד שעברתי שם טראומה. ח"כ מרב מיכאלי מנסה לחוקק עכשיו חוק האוסר התעמרות בעבודה. מהניסיון שלי, חייבים לתמוך בזה. אסור שאף מעסיק, בטח פוליטיקאי, יתעמר בצורה כזאת בעובדים שלו", היא אומרת.

"אני מכירה הרבה אנשים שעבדו אצלה שבוע־שבועיים, שלושה שבועות או חודש, ופשוט לא יכלו יותר", מוסיפה עוזרת אחרת שעבדה אצלה בעבר. "ידעתי שיהיה לא פשוט לעבוד אתה, אבל לא שיערתי עד כמה. לא ציפיתי לקבל מדליות, אבל גם לא להפך - שכל היום יצעקו עלייך ויאשימו אותך בדברים שאין לך קשר אליהם. הרבה פעמים זה פשוט נובע מבלגן שיש אצלה בלשכה - נותנים לך אחריות על משהו, ואחרי זה לוקחים ממך את זה, ואז בסוף מאשימים אותך ששום דבר לא קרה. פתאום סוגרים דברים לבד, ואז מאשימים אותך שלא ידעת מזה. על אף כל הזמן שעבר, התחושות הקשות עקב ההתעמרות שלה עדיין נותרו בי". בשבוע שעבר נחשף באתר וואלה שלאחרונה עזבו את לשכתה של רגב חמש עוזרות ויועצות, כולן במשרות אמון. לכך אפשר לצרף גם נהג שעזב את הצוות בתקופה האחרונה.

"התפישה שלה היא מאוד פיקודית, מאוד צבאית", מוסיפה עוד יועצת. "לפעמים נדמה שהיא בכלל לא מבינה שהיא עובדת במערכת אזרחית. היא יכולה להעיר לך על לבוש או על שרוך שלא שרכת, כאילו אתה חייל שלה. היא מתפארת בשעות העבודה הארוכות שלה, אבל איזו סיבה באמת יש לח"כ לעבוד מ–7:00 בבוקר עד 1:00 בלילה? כמובן שגם עוזרים, שמשתכרים שכר לא גבוה, לא אמורים לעבוד ככה. ראיתי אנשים יוצאים ממנה בוכים. עבדו אצלה מתמחים, בוגרי מדעי המדינה, גם להם לא היה קל. אני זוכרת שפעם מישהי ישבה לאכול צהריים, פותחת יותר מפעם אחת היא התפרצה רק בגלל שאחת העוזרות לא מילאה מים בקנקן או לא הביאה כיבוד ושתייה, כשחשבה שהיה צריך להביא. אתה שואל אם היא לא רואה סתירה בין התנהגות כזאת לבין הדגל החברתי שלה? התשובה היא שפשוט אין לה מודעות עצמית. היא מודעת היטב לגבי אחרים. לגבי עצמה פחות".

לדברי בכירה בתחום העסקי שעבדה תחת רגב בדובר צה"ל, גם בצבא ההתנהלות שלה היתה קשה. "היא היתה רודה באנשים, מבזה פקידות וקצינות על דברים שנראים כמה בכך. צורחת על מזכירות שלה, למשל, רק בגלל שניהלו סמול־טוק עם עיתונאים. למי שמעליה היא ידעה לתת יחס. אני זוכרת פעם אחת שהגיע הרמטכ"ל, היא הביאה מכונת קפה, במיוחד בשביל שיכינו לו קפוצ'ינו. יש חיילות שסוחבות גם אחרי שנים הקנטות והשפלות שספגו ממנה, בנוכחות אנשים אחרים".

בסביבת שרת התרבות והספורט מדברים על המסירות הגדולה של רגב, ההשקעה העצומה שלה, ועל כך שהיא דורשת "אפס תקלות" מצד עוזריה כסיבה לתובענות הגדולה שלה, מה שאולי מסביר גם את התחלופה הגבוהה. "אני עזבתי אחרי שנה, כי באופן אישי זה היה לי פשוט אינטנסיבי מדי", אומרת שרית מזוז, שעבדה אצל רגב עד לפני שנה. "זה עומס עבודה מטורף. מירי דורשת מעצמה ומאחרים המון. אבל זה בא ממקום חיובי, של עשייה ואכפתיות. מירי היא אשה נהדרת".

"היא עובדת מסביב לשעון, זה פשוט לא מתאים לכל אחד", מוסיף מלכין. "רמת הזמינות שהיא דורשת מכל אדם לא מתאימה לכל אחד. לא תמיד היה לי קל אתה, אבל ראיתי אותה מקרוב במשברים ובמצבים מלחיצים, וידעתי שהיא באה ממקום טוב".

בעניין זה מסרה רגב בתגובה כי היא "דורשת מאחרים את מה שהיא דורשת מעצמה: עבודה מקצועית, מסירות ומחויבות. כל הטענות שלפיהן השרה רגב מתעמרת באנשים היא דיבתית, פוגענית ולא נכונה. השרה מגלה רגישות כלפי בעיות אישיות של אנשי הצוות, לרבות סיוע ופתרונות. כל התיאורים המובאים בכתבה הם פרי דמיונו הפרוע של עובד ממורמר".

על אף התחלופה העצומה שסביב רגב בשנים האחרונות, ניתן לציין לפחות שני עוזרים ששומרים על יציבות. הראשון הוא איתן כהן, שכיום הוא ראש לשכתה. כהן, 51, היה עם רגב ממש מהימים הראשונים שלה בפוליטיקה. כהן פנה לרגב מיד לאחר כניסתה למפלגה, הציע לה את קשריו וניסיונו בליכוד - ונהפך במהרה לעוזרה הפרלמנטרי ולאיש הקרוב אליה ביותר. בין היתר, כהן קישר בתחילת הדרך את רגב לתורמים ולתומכים אחרים. כך למשל, הוא זה שקישר בינה לבין אייל הנדלר, לשעבר מנכ"ל חברת ב. יאיר וכיום ראש קבוצת הנדל"ן כנען. כהן והנדלר למדו בשנות ה-80 יחד באוניברסיטה העברית בירושלים. הנדלר תרם לרגב בבחירות 2009 וב-2013. בהזדמנויות שונות רגב גם נהגה להתייעץ עם הנדלר, שהוא גם בעלה של סטלה הנדלר, מנכ"לית בזק.

לכהן, לפי אנשים המכירים אותו, יש שאיפות פוליטיות משל עצמו, וייתכן שהוא אף יתמודד בפריימרייז הבאים בליכוד. כהן ממשיך בפעילותו הפוליטית על אף שהדבר אסור לפי תקנון שירות המדינה. בחודשים האחרונים, בזמן שהיה ראש לשכתה של רגב, הוא התמודד לתפקיד סגן יו"ר הליכוד העולמי וזכה בו. בנוסף, הוא חבר מרכז ליכוד וחבר ועדת הבחירות המרכזית בליכוד. כל זאת עומד לכאורה בניגוד לתקנון שירות המדינה, האוסר על פעילות מפלגתית של עובדי לשכה. ככל הידוע, כהן לא דיווח על תפקידיו ופעילותו בליכוד לנציבות שירות המדינה. לאחר פניית Markerweek נמסר מנציבות שירות המדינה כי "הנושא נמצא בבדיקה של הגורמים המקצועיים בנציבות". מקרה זה הובא גם לידיעת מבקר הליכוד, עו"ד שי גלילי, שמסר שהנושא ייבדק על ידו.

אדם נוסף שנמצא בסביבתה של רגב בשש השנים האחרונות, עם הפסקה של כשנה שבה חל קרע בין השניים, הוא יועץ התקשורת הוותיק מאיר סוויסה. סוויסה, שהיה כתב פלילים ב"מעריב", גרם למעין מבוכה עבור הבוסית שלו לפני כחצי שנה. זאת, לאחר חשיפה של יניב קובוביץ' בעיתון "הארץ", על תקופה שבה סוויסה היה יועץ תקשורת של רגב, כשהיתה יו"ר ועדת הפנים בכנסת.

בפרסום נחשף שב–2012 הועסק סוויסה על ידי אשתו של העבריין יוסי מוסלי, כדי לנהל קמפיין בסוגיית החזקת אסירים בתנאי הפרדה בישראל, תמורת עשרות אלפי שקלים. כחלק מעבודתו בקמפיין, סוויסה הצניע ולעתים לא ציין כי מי שעומד מאחוריו הוא מוסלי, המוגדר על ידי המשטרה ראש ארגון פשיעה. במסגרת הקמפיין סוויסה אף נפגש עם העבריין עמיר מולנר, שנחשב אחד מבכירי העבריינים בישראל. סוויסה, יש לציין, נהפך ליועץ התקשורת של הוועדה רק אחרי שהטיפול בעניין מוסלי הסתיים, אך לא דיווח על המעורבות שלו בקמפיין. זאת, גם כשסוגיות הקשורות לקמפיין עלו בעת דיוני הוועדה שהוא דיברר. מוסלי עצמו תבע את סוויסה על רקע סכסוך הנוגע לשכר טרחה, והמשפט התנהל בזמן שסוויסה היה דובר, אך גם כאן הוא לא דיווח על הדברים.

השבוע, אנשים המכירים את רגב ואת סוויסה תהו כיצד בכלל רגב המשיכה להעסיק אותו לאחר המבוכה הרבה שנגרמה לה בעקבות הפרסום. סוויסה הוא יועץ תקשורת חיצוני, המטפל במקביל בעניינים של לקוחות אחרים, וחתום על הסכם ניגוד עניינים כך שלא ייצג לקוחות מתחום התרבות. לצורך כך הוא מקבל שכר של 5,000 שקל בחודש.

סוויסה מסר בתגובה כי "לפני כארבע שנים הענקתי שירותי ייעוץ והקמה של אתר אינטרנט מקצועי עם תוכן אקדמי הנוגע לזכויות אדם ותנאי כליאה של אסירים, בעקבות פנייה של נשות אסירי הפרדה ועורכות דינן, שביקשו להגיש עתירה לבג"ץ בעניין. לאחר הקמת הפורטל וקידום הנושא של זכויות האסירים והעלאתו למודעות ביקשה אחת מנשות האסירים כי המשרד ישיב את כספה. הנושא התברר בבית המשפט, וזה קבע כי אין הם זכאים להחזר כספי, וכי מאיר סוויסה והחברה שלו ביצעו את עבודתם נאמנה. אנו גאים על כך שהמשרד לקח חלק בנושא בעל חשיבות ציבורית. הפגישה עם מולנר היתה יחד עם תחקירנית שתיעדה את המפגש לטובת קידום ראיון אישי ונדיר עם מולנר, שישב בתא הפרדה ויכול היה להעיד על הנזקים וההשלכות. לבסוף הריאיון לא יצא לפועל, כי נשות האסירים ועורכות דינן בחרו להפסיק".

רגב מסרה בעניין זה כי "סוויסה הוא אחד מיועצי התקשורת המוכשרים, היצירתיים והמוערכים בישראל. הוא לא שימש יועץ התקשורת של נשות האסירים ועורכי דינן בזמן ששימש כיועץ התקשורת שלי, כיו"ר ועדת הפנים. לכן, לא קיים חשש לניגוד עניינים. עניין הסכסוך הכספי האזרחי של סוויסה אינו רלוונטי לגבי, ולכן אני לא חושבת שהיה צריך לעדכן אותי בו. עם זאת, לטעמי, מאיר היה צריך לעדכן אותי כי בעבר ייצג את נשות האסירים ועורכי דינן, גם אם זה היה לפרק זמן קצר. איתן כהן אינו נמנה על הסגל הבכיר של משרד התרבות והספורט. כל פעילותו נעשית על פי חוות דעת משפטית שקבעה מה הפעילות שהוא רשאי לבצע".

מירי רגב וקפוצי התחת

בבחירות האחרונות, אחרי שנים של תשומת לב ציבורית רבה וקמפיין פריימריז מושקע במיוחד, ובתמיכתם של ביבס וח"כ חיים כץ, זכתה רגב במקום החמישי, ונהייתה האשה הראשונה בליכוד. היא מונתה לשרת התרבות, אף על פי שביקשה תפקיד חברתי משמעותי - שרת הרווחה או הבינוי. נתניהו ככל הנראה נזהר מלמנות את רגב לתפקידים בכירים, גם בגלל שנכווה ממנה בפרשת המע"מ על פירות וירקות, שבו יצאה נגד ממשלתו, ובכך העלתה סימני שאלה בנוגע לנאמנותה.

החודש הראשון שלה בתפקיד היה סוער במיוחד. האמנים, שזכרו את אמירותיה הקיצוניות של רגב מהעבר, מחו על עצם המינוי. היא, מצדה, יצאה בהצהרות על שלילת תקציבים ממוסדות תרבות על רקע פוליטי, כמו בפרשת תיאטרון אל־מידאן והשחקן נורמן עיסא, שמבחינה מצפונית סירב להופיע מעבר לקו הירוק. במקביל היא גם דיברה על הצורך להעביר יותר תקציבי תרבות לפריפריה, מטעמי שוויון. הדברים הגיעו לשיא כשבריאיון למגזין "את" אמרה רגב שהאמנים הם "קפוצי תחת".

בטקס הפתיחה של פסטיבל ישראל אף זכתה רגב לשריקות בוז רועמות. "זה מאוד פגע בה", אומר מקור שמכיר אותה מקרוב. "לדעתי, משהו השתנה בה אחרי האירוע ההוא. היא כמובן לא תוותר, אבל הבינה שאולי לא היה נכון לצאת ככה באופן חזיתי, שאולי אפשר לעשות את הדברים אחרת". בשבועיים האחרונים, אחרי כמה שבועות של שקט תקשורתי מצדה, רגב שבה לדבר על קריטריונים למוסדות תרבות הקשורים לעניינים פוליטיים, לפגיעה בדגל או ציון הנכבה.

"זה חבל לי, כי בעיני היא באה ממקום טוב של רצון לשנות", אומר בכיר באחד ממוסדות התרבות. "עולם התרבות באמת צריך ניעור, וטוב שהיא רוצה לעשות חלוקה מחדש של התקציבים. אבל היא צריכה לנהוג כמבוגר האחראי בסיפור הזה, ואני לא בטוח שהיא נוהגת כך. שינוי כמו שהיא רוצה לעשות צריך להיות מעמדה פלורליסטית - ולא מעמדה של פופוליזם. לצערי היא בוחרת באפשרות השנייה. מה פתאום היא מתערבת בתכנים של הצגות, להגיד שמי ששורף את דגל ישראל על הבמה, היא תיקח לו את התקציב? זו התערבות בוטה בחופש האמנותי".

מנגד, בסביבת רגב טוענים שהאמנים תוקפים אותה לא רק בגלל שהם מתנגדים לשינוי, אלא גם מתוך התנשאות שקשורה לרקע של רגב. "כאשכנזייה ושמאלנית, אני חשה שאט נפש על העליהום המדהים הזה שהאשה הזאת סופגת", אומרת שרה ארבל, מאמנת אישית לעסקים וחברה קרובה של רגב. "זאת אשה שבאה מבית פשוט, ממשפחה פשוטה, שלא קראו את גוגול ודוסטויבסקי או שמעו צ'ייקובסקי, אז מה? אם היא היתה אשכנזייה ושמאלנית, או לפחות אחד מהשניים, אז הביקורת עליה היתה פחותה בהרבה. אם היתה גבר, פחותה אף יותר. אני מקווה שהסיפור הזה יסתיים כבר. זה גורם לה לכאב אדיר וגובה ממנה מחיר כבד".

בעניין האמנים מסרה רגב כי "השרה מבקשת לייצר צדק תרבותי. עד לרגע זה לא פורסמו קריטריונים, מה שפורסם בשבוע שעבר היא הודעה שנמסרה לציבור ובה מוזכרים חוקים קיימים המחייבים גופים המבקשים להיתמך על ידי המדינה. בעניין הפקדת הטלפונים של מנהלי התיאטרונים - השרה ביקשה שהדיונים יתקיימו ללא הסחות דעת ובזבוז זמן".

לדבריה, "מדובר בכתבה מגמתית, שכל רצונה הוא להכפיש ולרפות את ידי. אף על פי כן, אמשיך לפעול על פי השקפת עולמי ולטובת הציבור. השגות לגבי העמקתה ויכולותיה האסטרטגיות של רגב, תא"ל במיל', בעלת שני תארים אקדמיים, האשה הראשונה ברשימת מפלגת השלטון ושרה בישראל, הן מגוחכות ואף נדמה כי הן נגועות בשוביניזם ובדעות קדומות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#