"אנחנו נכנסים לעידן שבו רחפנים ינועו מעלינו, יעבירו סחורות ואפילו חומרי נפץ" - תעשייה ומקרו - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנחנו נכנסים לעידן שבו רחפנים ינועו מעלינו, יעבירו סחורות ואפילו חומרי נפץ"

שוק הרחפנים נהפך בשנים האחרונות מתחביב של חובבי טכנולוגיה לכלי שילוח, טרור ומודיעין ■ בעוד התחום ממתין להסדרה, הפוטנציאל הגלום בו ממשיך להצית את דמיונם של מפתחים ישראלים: "רחפן יכול לשלוח בחמש שניות גלגל הצלה לאדם טובע, בעוד שמציל זקוק לכמה דקות"

3תגובות

"הזמנתי ספרים באמזון, ואני מחכה שהרחפן יוריד אותם בתחנה ליד הבית" - זהו משפט שלא יפתיע אדם סיני בשיחת חולין שגרתית. האם הוא יהיה גם חלק מהמציאות הישראלית? האם בקרוב ימלא זמזום הרחפנים את השמים שמעלינו?

לא מדובר במדע בדיוני, אלא באפשרות שניתן להפוך למציאות בטווח הזמן המיידי. ואולם כרגע הרגולציה מונעת אותה, וטוב שכך - שכן שוק הרחפנים המתפתח בעולם פרוץ ופרוע, והרגולטורים בארה"ב ובאירופה נדרשים להסדיר אותו.

שוק הרחפנים החל לצבור תאוצה לפני כחמש שנים ומכפיל עצמו מדי שנה. עלות רחפן היא 200–1,000 דולר. הרחפן הקל ביותר, שמשמש לצרכים צבאיים, שוקל 50 גרם, והכבד ביותר שוקל 10 ק"ג ויכול לשאת מצלמות וציוד במשקל של יותר מ-2 ק"ג.

החשיפה הציבורית לרחפנים בישראל היתה בעיקר באירועי חדירה מעבר לגבול - ואולם מדובר רק בסוג אחד של שימוש. מה שהתחיל כמשחק ילדים נהפך לעוד אמצעי שינוע או תצפית, שכל יחידת חירום תידרש להחזיק לצד כלי הרכב האחרים שלה. הבוקר יחשפו כמה חברות הזנק בתחום הרחפנים בסלון האווירי השנתי לכלים בלתי מאוישים 2015, ביוזמת חברת i–HLS, שנערך היום 
בראשון לציון.

"בסין פועלים 1,000 רחפנים שמעבירים 500 חבילות בחודש למקומות מרוחקים", אומר אמית רגב, שהקים לפני כשנתיים את חברת קולוגו (Colugo) ממושב ביצרון עם יוסי צוואנג ושותף נוסף. החברה מפתחת רחפן שמצויד בחיישנים ומצלמות, שיוכל לשמש להעברת פריטי דואר ולשאת מצלמות לשימוש באזורי אסון, או למודיעין ולחקלאות. את הניסויים עושה 
החברה בשדה החיטה של המשפחה במושב.

"הרחפן שלנו יודע להמריא ולנחות אנכית", אמר רגב. "כשהוא יהיה גדול יותר אנחנו מאמינים שאפשר יהיה לטוס אתו לחו"ל, ככלי טיס לכל דבר. פיתחנו קונצפט ייחודי של כנפיים שיכולות לשנות זווית שמאפשרות ריחוף, המראה ונחיתה מדויקות. הכנפיים מחוברות לגוף על ציר והן חופשיות. הרחפן שלנו יוכל לטוס שלוש שעות, בניגוד לרחפנים מתחרים שטסים שעה", הוא מוסיף.

ישראל הובילה בפיתוח מטוסים ללא טייס (מל"טים), אך נרדמה בשמירה כשהגיע עידן הרחפנים. הרחפנים החלו לתפוס תאוצה לשימושים אזרחיים, ולכן החברות הביטחוניות הגדולות עוסקות בו פחות. בנוסף, מדובר בעסקות קטנות יחסית של עשרות אלפי שקלים ליחידה, בעוד שהתעשיות הביטחוניות מייצרות מוצרים בעשרות מיליוני דולרים ויותר.

"התחום החל להתפתח בעולם בגלל הסלולר", אומר רגב. "ייצרו סוללות קלות וקטנות לסלולר, וזה איפשר לייצר כלי טיס קטן. פיתחו סמארטפון שיש לו מצפן, ג'י.פי.אס ומד בקרה, ולמעשה כל טלפון חכם יכול להיהפך לטייס קטן. כך אנשים פרטיים יכלו לבנות רחפנים. חברה אמריקאית פיתחה קוד פתוח לרחפנים, ויש עשרות אלפי אנשים שעובדים על הקוד", הוא מוסיף.

לדבריו, הלחץ מצד חברות שילוח על הממשל האמריקאי להסדיר את הרגולציה למשלוחים באמצעות רחפנים חייב להניב תוצאות. "זמן שינוע חבילה בניו יורק יתקצר מ–40 דקות לשמונה דקות, ומדובר באנרגיה חשמלית נקייה. הרחפן יכול לשלוח בחמש שניות גלגל הצלה לאדם טובע, בעוד שמציל זקוק לכמה דקות טובות להגיע אליו", הוסיף. לדבריו, בארה"ב יש אזורים פתוחים שבהם מותר להטיס רחפנים, אך חל איסור להטיס אותם מעל ערים.

"בישראל מפגרים 
אחרי המגמה"

חברת ההזנק איירו־סנטינל (aero sentinel), שהוקמה על ידי ישראל וסרלאוף, רואה את ההזדמנות של הרחפן שלה בתחום הביטחוני. איירו־סנטינל היא חברה בת של אירוסול אירונאוטיקל סולושנס אותה הקים וסרלאוף לפני כעשור. החברה, שמתמחה בייצור חומרים מרוכבים לחברות התעופה בישראל, פועלת באזור התעשייה סגולה בפתח תקוה ומעסיקה כ-30 עובדים.

"לפני שלוש שנים זיהינו את תופעת הרחפנים שבדרך להיכנס לתחום הצבאי, והקמנו את החברה הבת לפיתוח רחפן צבאי", אומר וסרלאוף.

החברה הבת לא גייסה הון, ומבססת את פעילותה על ההון העצמי של החברה האם. "לא האמנו שהמגמה תיהפך לשיגעון עולמי, אבל כיום יש רחפנים בכל מקום - למשלוחים, לפיקוח על ערים חכמות, לחקלאות ולצילום. כל חיינו ישתנו בגלל רחפנים. כיום אם המשטרה צריכה לקבל תמונה מהאוויר, היא מעלה לאוויר מסוק בעלות של אלפי דולרים לשעה. לעומת זאת, שעת רחפן עולה עשרות דולרים. זה כבר קורה בעולם, אבל אנחנו בישראל מפגרים אחרי המגמה", הוא מוסיף.

לדבריו, חיסכון בהון ובחיי אדם, נוחות שימוש ויעילות יובילו לכך שבכל יחידה צבאית יהיה רחפן כחלק מהתקן, כמו שיש לה ג'יפ ומאג. בכל היתקלות ניתן יהיה להרים לאוויר בזריזות רחפנים לצילום, או כנושאי חומר נפץ. מערכת משולבת של הרחפן, הכוללת מערכת מצלמות יקרות, תחנת שליטה קרקעית, מערכת תקשורות, חלקי חילוף והדרכה יכולה להגיע ל-50 אלף דולר. לדברי וסרלאוף, בשנה האחרונה נמכרו עשר מערכות כאלה בעולם.

התחיל כמצלמת סלפי - ונהפך לאיום

את השוק הפרוע של הרחפנים מנסה להסדיר ארטסיס 360 (ARTsys360), שהקים מאיר זורע ב-2013. החברה מבוססת על פטנט של הטכניון ששלושת מייסדי החברה קיבלו את הזכויות עליו לפיתוח רדאר קטן, שיכול לשמש לזיהוי רחפנים. הסטארט־אפ, שמשרדיו נמצאים בחולון ומעסיק שמונה עובדים, גייס יותר ממיליון דולר. חלק מהסכום גויס מהמדען הראשי במשרד הכלכלה וחלקו ממשקיעים פרטיים בישראל ובחו"ל. החברה נמצאת בשלבי פיתוח מתקדמים, ומתכננת להציג מוצר לשוק בסוף השנה. הזמנות כבר קיימות וממתינות למוצר.

המוצר של ארטסיס עלה לגמר עם שישה מוצרים נוספים בתחרות עולמית של "וול סטריט ג'ורנל", מתוך כ-250 חברות מ-60 מדינות.

הייחודיות של הרדאר היא גודלו ועלותו - עלות רדאר צבאי היא עשרות מיליוני דולרים ואף מאות מיליוני דולרים. מחיר הרדאר של החברה לא יהיה יותר מ-10,000 דולר. הוא מסוגל לסרוק את הסביבה ב–360 מעלות ללא אנטנה, ופותח מפתח של 45 מעלות מעל ומתחת לאופק.

"אנחנו מסוגלים לזהות מטרות כמו מכוניות ובני אדם בטווח של מאות מטרים, כולל רחפנים. הרדאר סורק את השטח, וכשהוא מזהה שינוי, הוא מפנה למקום את המצלמה", אומר זורע.

לדבריו, סוגיית הרחפנים נהפכה לפרועה בשנה האחרונה. "הם מצלמים מה שאסור, רחפן יכול להשליך אקדח בחצר בית סוהר, או לשמש פצצה אם מעמיסים עליו חומר נפץ. היעדים יכולים להיות מגוונים - תחנות כוח, כורים גרעיניים ובנייני פרלמנט. רוב הרדארים בנויים כך שהם פולטים קרינה מזיקה. הרדאר שלנו עומד בתקן אורבני.

"אנחנו נכנסים לעידן שבו ינועו רחפנים ויעבירו סחורה, ובשלב מתקדם יותר אולי בני אדם. כדי שהחזון יתממש, צריך לבנות מערכת שליטה ובקרה שתנטר את התעופה ותמנע התנגשויות ונפילות. יש צורך במערכת אורבנית שתנהל את תנועת הרחפנים, ואנחנו בשיחות עם גורמים בישראל להגדרת הפתרון", הוא מוסיף.

לדבריו, "התחום ממש מתפרע וגדל ב–100% בשנה. הכל התחיל כקוריוז של רחפנים לילדים. הפריצה הגדולה התחילה כשחיברו לזה מצלמות. לפני שנה וחצי אפשר היה לקנות רחפן, ולהשתמש בו לצילום מלמעלה, למשל בזמן שעושים סקי. זה התחיל כסלפי, וכיום אפשר להזמין באי־ביי רחפן בכמה מאות דולרים, לחבר לו כל מה שרוצים ולהוות איום.

"היו יותר מ-30 אירועים של רחפנים שטסו מעל כורים אטומיים בצרפת. בשנה האחרונה היה רחפן עם חומר רדיואקטיבי שעבר ליד ראש ממשלת יפן, רחפן שצילם את קנצלרית גרמניה וכמעט פגע בה פיזית, ובחצר הבית הלבן נחתו 
שני רחפנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#