לחייל הבודד שנהפך לטייס F-16 יש חלום ששווה לפחות 20 מיליארד דולר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לחייל הבודד שנהפך לטייס F-16 יש חלום ששווה לפחות 20 מיליארד דולר

מנהל ההשקעות טל קינן רוצה להפוך את ישראל למרכז פיננסי עולמי ■ יש לו תוכנית מפורטת, והוא בטוח שבישראל צריך ללמוד היסטוריה באנגלית - מכיתה א'

49תגובות

למנהל ההשקעות האמריקאי־ישראלי טל קינן יש חלום: להפוך את ישראל למרכז השקעות פיננסי. לשם כך, היעד שהוא ובית ההשקעות שייסד - Clarity Capital - הציבו לעצמם הוא לצמוח בחמש השנים הבאות ולנהל - מהמשרדים בישראל - תיקי השקעות בסכום של כ-20 מיליארד דולר, סכום שאפתני בהחלט.

כדי להגיע ליעד, קינן, 45, "נאלץ" לפני שנה להחליף את המשרד שלו במגדלי עזריאלי בתל אביב במשרד בשדרה החמישית בניו יורק, המשקיף על הסנטרל פארק. "ניהול ההשקעות הוא המחקר והפיתוח, וניהול הלקוחות זה השיווק שצריך להיעשות קרוב לשוק - כאן בניו יורק", מסביר קינן את ההחלטה לעבור לניו יורק. "כמו שלחברות היי־טק יש פעילות ב'חזית' בניו יורק, כך גם אנחנו חייבים שתהיה לנו כאן חזית. פה נמצאים הלקוחות. בניו יורק אנחנו בונים עכשיו את המרכז הגדול שלנו בארה"ב. אנחנו עומדים לפתוח גם משרדים בפלורידה ובקליפורניה. כדי לקדם את החברה הגענו למסקנה שטוב שאהיה בניו יורק. אני לא רואה ניגוד בין העובדה שאני עכשיו בניו יורק לבין זה שאנחנו פועלים בישראל. להפך, צריך להסתכל על שתי הכלכלות של יהודי ארה"ב וישראל כקהילה אחת".

דן קינן

קינן מאמין שהשילוב בין יהודי העולם וישראל חייב לקבל גם ביטוי פיננסי. במלים אחרות, הוא מאמין כי ישראל יכולה וצריכה ליהפך למרכז פיננסי גדול שייתן שירותים ליהודים באשר הם. "אם בישראל יתחילו לחשוב על תעשיית הפיננסים וההשקעות במונחים של יצוא, ושאנחנו צריכים להיות הכי טובים בתחום - זה יביא לישראל הרבה מוחות טובים, לא רק עולים חדשים. יש הרבה ישראלים שעובדים בארה"ב ובאירופה בניהול כספים, והם עושים עבודה מצוינת. יש בהם כאלה שמחפשים דרך לחזור הביתה. גם אצלנו בחברה עובדים ישראלים כאלה. למשל, מנהל ההשקעות הראשי של החברה, ערן פלג, שנסע ללימודי תואר שני באוקספורד ונתקע בבריטניה. הוא עבד בניהול השקעות וניהל תיקים במיליארדי דולרים. הוא חזר לישראל, היה יכול לפרוש, אבל רצה להמשיך. אנשים מהסוג הזה לא רוצים לעבוד בבנק ישראלי. הם רוצים לשחק בליגה הלאומית".

אתה באמת חושב שישראל יכולה ליהפך למרכז פיננסי עולמי?

"כאשר ננסה להתמודד על השוק העולמי בתחום הפיננסים, לא תהיה לנו ברירה אלא לנסות להיות הכי טובים, והדנ"א היהודי שלנו יכול לעזור לנו. תראה, היסטורית תמיד המוח היהודי היה טוב בפיננסים. כך שאני מאמין שיש בישראל פוטנציאל לעשות עבודה טובה בתחום. גם ב–1990 לא היו בישראל חברות היי־טק מרשימות, לא היתה צ'ק פוינט ולא היתה ווייז. תראה איזו תעשיית היי־טק מפוארת יש כיום בארץ. יש הרבה ישראלים מוכשרים שיכולים לעשות את העבודה בתחום הפיננסים. הכישרון בישראל ממש מדהים, ולמדנו זאת בתחום הטכנולוגי. הרבה יהודים שקשורים לתעשיית הפיננסים בעולם ירצו לבוא לישראל ולהשתלב בתעשיית פיננסים בינלאומית שמרכזה בישראל. תראה את המודל של החברה שלנו: אצלנו עובדים ישראלים - חוזרים וגם עולים. מי שמצליח בין העובדים שלנו יכול להרוויח מיליוני דולרים. זה מגרש משחקים תחרותי מאוד".

אבל התוכנית לגיוס 20 מיליארד דולר לא אמביציוזית מדי?

"זה יעד אמביציוזי, אבל בר־השגה. הצמיחה שלנו לא לינארית. הצמיחה יכולה לבוא גם כרכישה של חברות השקעה אחרות. סכום כזה ישים אותנו על המפה בניו יורק".

החייל הבודד שנהפך לטייס F-16

עופר וקנין

קינן נולד בארה"ב. אביו, שהיה נשוי ארבע פעמים, היה בצוות מפתחי פצצת האטום הראשונה, ואמו היתה אשתו השלישית של אביו. ההורים התגרשו כשהיה בן תשע והוא נשלח לפנימייה היוקרתית Exeter שבניו המפשייר, שם הוא הצליח למצוא נתיב ליהדות. בישראל הוא ביקר לראשונה בגיל 15, התאהב, וחזר אליה כמה פעמים עד שהחליט לעשות עלייה בגיל 20. הוא היה חייל בודד והצליח להגשים חלום שאף אחד מהחיילים הבודדים לא הצליח להגשים עד היום - הוא נהפך לטייס F-16 וסיים את שירותו הצבאי בדרגת רס"ן (ובהמשך סא"ל במיל').

לאחר שירותו הצבאי חזר קינן לארה"ב, השלים תואר במינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד, חזר לישראל והקים את קלאריטי, המנהלת כספים של עשירים ומוסדות צדקה, מרביתם מארה"ב, בסך כ-2.5 מיליארד דולר.

מי שיושב במועצת המנהלים של קלאריטי ומשמש מעין "פטרון" של קינן הוא המיליארדר והפילנתרופ מייקל שטיינהארדט, שבבעלותו גם ממשרדים במנהטן, שמהם פועלת קלאריטי. בנו דיויד, מנהל קרן גידור במקצועו, הוא שותף־מייסד של קלאריטי. "20 מיליארד דולר בניהול כספים זה הרבה כסף, אבל זה בהחלט אפשרי", אומר שטיינהארדט. "חברת וויזדום טרי, החברה שאני יושב הראש הלא אקזקיוטיבי שלה, הצליחה לגייס 60 מיליארד דולר לניהול, וזה קרה במשך עשר שנים. כך שבהחלט אפשרי להוציא את התוכנית לפועל".

וזה ריאלי לצפות שישראל תהפוך להיות מרכז חשוב בתחום הפיננסי?

ליאור מזרחי

"לתעשיית הפיננסים בישראל לא היו ביצועים טובים כמו אלה של תעשיית ההיי־טק. עם זאת, ככל שישראל תיהפך למרכז חשוב של העולם הפיננסי, כך גם יותר כסף יהודי ולא יהודי יגיע אליה. אבל נראה לי שמוקדם מדי לבנות את ישראל כמרכז פיננסי. למיטב ידיעתי, קלאריטי היא היחידה שעושה את מה שהם עושים, ויש להם ראייה רחבה של המתרחש בשוק ההשקעות בעולם כולו. יש כאן מידה רבה של חלוציות במה שהם עושים. אני בהחלט עוקב אחרי מה שהם עושים וזה בהחלט מרשים".

פרופ' יוג'ין קנדל, יועצו הכלכלי של ראש הממשלה וראש הוועדה הלאומית לכלכלה שיסיים בקרוב את תפקידו, מכיר את קינן וטוען כי הרעיונות שהוא מעלה אינם חדשים לו. "הרעיון של הפיכת ישראל למרכז פיננסי עלה בעבר כמה וכמה פעמים. ועדת אריאב שהוקמה ב–2007 היתה אמורה לטפל ברעיון. היא טיפלה בכמה שינויי חקיקה, אבל בסופו של דבר, בגלל המשבר הכלכלי העולמי, הוועדה לא סיימה את עבודתה בעניין - אבל ניטעו זרעים של חקיקה. הרעיון היה להקל על גופים פיננסיים לבוא לישראל. יש הרבה יהודים וישראלים המתגוררים בחו"ל, וחשבנו שיהיה טוב שישראל תיהפך להיות משהו כמו המרכזים הפיננסיים בלונדון, בסינגפור ובהונג קונג. כאשר חיים שני היה מנכ"ל האוצר הוא רצה להביא לישראל את תחומי ה-IT של מוסדות פיננסיים גדולים, וכך באו לכאן סיטיבנק וברקליס, ויש עוד כמה מועמדים בדרך. אם יש כאן חברות טכנולוגיה, למה שלא יהיו חברות לשירותים פיננסיים?

"קלאריטי היא דוגמה לכך שאפשר לנהל בישראל כספים שמגיעים מחוץ למדינה. זה יכול ליצור מקומות עבודה איכותיים לאנשים שחושבים לעזוב את ישראל. אני לא חושב שחצי מדינת ישראל תתחיל לנהל כספים בשביל משקיעים מחו"ל, אבל זאת בהחלט תעשייה שיכולה לגדול במאות אחוזים. בניהול כספים יש הרבה תחומים, כמו עבודה במשרד האחורי של חברות פיננסיות גדולות. עבודה כזאת יכולים לעשות גם חרדים וגם ערבים, שהם כיום חלק לא גדול משוק העבודה, ולא חייבים תואר שני במימון לצורך כך. העבודה יכולה להתנהל במרכזי הערים הגדולות - וגם בערים כמו נצרת ושפרעם".

"הנתונים שאיפשרו לישראל ליהפך להצלחה בתחום ההיי־טק יכולים לשמש באותה מידה להצלחה עולמית בתחום הפיננסים", אומר דן סינור, ממחברי הספר "סטארט־אפ ניישן" ובכיר בקרן הגידור אליוט מנג'מנט. "יש בישראל הרבה אנשים מוכשרים שמוכנים לקחת סיכונים ויש להם מוטיווציה חזקה להצליח. גם הקשר בין טכנולוגיה לפיננסים, שקיים בישראל, יכול להוות פוטנציאל גדול לפיתוח. כושר המנהיגות שמפתחים הרבה ישראלים במהלך השירות הצבאי מסייע גם הוא, ולזה יש להוסיף את הסביבה הרגולטורית בישראל. כאשר בנימין נתניהו היה שר האוצר ב–2005, החוקים בישראל שונו כך שאפשר לייצא שירותים פיננסיים. על בסיס זה נכתבה התוכנית העסקית של קלאריטי. התפישה שלי היא שאפשר להקים בישראל חברות ברוקרים, אנליסטים, ניהול השקעות ובעצם כמעט את כל קשת השירותים הפיננסיים שאפשר לייצא".

"יש כאן עובדים מעולים בתחום", אומר קינן. "יש עולים חדשים שעבדו בוול סטריט ויש ישראלים שעבדו בתעשיית הפיננסים העולמית. כמו שיש חברות טכנולוגיה בארץ, אין סיבה שלא יהיו חברות למתן שירותים פיננסיים. בעולם יש יותר יהודים העוסקים בפיננסים מאשר בהיי־טק, אז למה לא לפתח בישראל גם את תעשיית הפיננסים? צמיחה של תעשיית הפיננסים בישראל תמשוך גם הרבה מאוד יהודים. אם תשווה את מספרם של היהודים בעולם הטכנולוגי למספרם בתעשיות הפיננסים, תראה שיש הרבה יותר יהודים בתחום הפיננסי. לא התחלנו אפילו לגרד את הפוטנציאל של התחום הזה. זה גם יהפוך את ישראל לחברה יותר קוסמופוליטית.

עופר וקנין

"מה שמטריד אותי כיום הוא העובדה שהעם היהודי, ובעיקר יהודי ארה"ב, נמצאים בתהליך הכחדה. 72% מהיהודים הלא אורתודוקסים מתחתנים עם לא יהודים. ילד מנישואים כאלה לא תמיד נשאר יהודי. תוך שני דורות נהיה 9% ממה שאנחנו כיום. אז מה שקורה כרגע זו באמת הכחדה. ההצלחה של יהודי ארה"ב היא תופעה מדהימה, אבל ההכחדה שלהם צריכה להדאיג אותנו. שלושת האחים הגדולים שלי התחתנו עם לא יהודיות. אני אוהב אותן, אבל הן לא יהודיות. אני לא יודע אם זה טראגי או לא, אלא רק יודע שנוצר כאן מצב בלתי הפיך.

"כאשר הגעתי לישראל בגיל 15 ההבזק הראשון במוחי היה שהנה, פתרנו את הבעיה של אובדן הזהות היהודית - היהודים בישראל פתרו את הבעיה הזאת. לקח לי שמונה שנים להבין שגם ישראל נמצאת במשבר, אבל אחר. האמת, הרגשתי קצת טיפש וזה היה משבר אמיתי. הבנתי שכדי להפוך לישראלי של ממש, חיל האוויר לא מספיק. כאשר שירתתי בחיל האוויר, ראיתי זאת כפסגת הישראליות והיהדות שלי. הגעתי לישראל עם משקפיים נאיביים כמו הרבה עולים חדשים. לא היו לי הכלים להבין את ישראל כמו שהיא. הייתי כל כך ירוק וכל כך עסוק בלהיות טייס, שההזדמנות הראשונה שלי להכיר את ישראל היתה רק בסוף השירות. בצבא ראיתי פלח מצומצם מאוד של החברה הישראלית. אפילו שירי ילדים אני לא מכיר. ישראל בשבילי היתה באותם הימים חיל האוויר. לא בעיות, לא מתח עדתי. הנסתר נשאר נסתר במשך שנים רבות, וכאשר התחלתי להתפכח לא כל כך אהבתי את מה שראיתי".

מה הבעיה העיקרית בישראל?

"ישראל יצרה יהדות בינונית. גנטית אנחנו לא שונים מיהדות ארה"ב, אבל בתוצאה - הישגים חינוכיים, תוצר לאומי (יהודי) לנפש, שליטה בשפות והבנת העולם - אנחנו אפילו לא מתקרבים אליה. התוצר הלאומי לנפש בישראל הוא 37–39 אלף דולר בשנה. זה דומה לממוצע האירופי. יהודים אף פעם לא התגאו בכך שהם חלק מהממוצע. אנחנו לא שמים לב שהתוצר הלאומי לנפש של יהודי־אמריקאי הוא 110–120 אלף דולר. אז נכון, היהודי האמריקאי לא משרת בצבא, הוא חי בסביבה פתוחה ואין לו מלחמה על סף הבית, וההבדל בתוצר הלאומי לנפש בין ישראל לארה"ב נובע בין השאר מכך שאנחנו משלמים מחיר על בינוניות ועל אי־שלום. אולי זו סיבה שכדאי להוסיף אותה לכך ששווה לחתור ולקחת סיכונים למען שלום. הרבה פעמים כאשר אנחנו קובעים עמדה בנוגע לשלום, אנחנו לא מביאים בחשבון את המחיר שאנחנו משלמים ברמת חיים.

"בישראל וגם בעולם היהודי אוהבים להסתכל על ההיי־טק הישראלי כיהלום שמייצג את הכלכלה הישראלית. אני מסכים שזהו יהלום, אבל רק 200 אלף איש חיים את היהלום הזה. מה קורה עם שאר שמונת המיליונים? וכאן אני מגיע לעניין הפערים בחברה הישראלית. פחות מפריע לי הפער בין עשירים לעניים. בכל חברה יש עשירים ועניים. מה שמפריע לי הוא הפערים בהזדמנויות. אם נולדת בתל אביב למשפחה מבוססת, יש לך סט הזדמנויות אחר לגמרי ממי שנולד בקרית שמונה למשפחה 'הלא נכונה'".

נועם פיינר

"צריך ללמד היסטוריה באנגלית - כבר מכיתה א'"

קינן גם מוטרד מאוד מהנעשה בתחום החינוך בישראל. "מדובר במקצוע לא כל כך מבוקש, לא מעט מורים הם לא ברמה טובה מספיק, ומבחינת התלמידים וההורים יש בעיה. הרבה מאוד הורים השלימו עם העובדה שההזדמנויות של הילדים שלהם בינוניות. זה דבר מאוד לא יהודי. יהודים תמיד רצו שילדיהם יצטיינו. בישראל יותר ויותר הורים משלימים עם כך שילדיהם ממוצעים. ואם הילדים שלנו לא מצטיינים, אנחנו נשארים מאחור. העולם הולך קדימה, תלמידים בכל העולם עובדים קשה, ואנחנו בישראל שוקעים בבינוניות.

"בגולה, היהודי היה תמיד קוסמופוליטי, מחונך. בארץ גדלנו להיות חשדנים לגבי הידען, שבישראל נתפש כחוכמולוג. אולי ניסינו בכך להתנתק מסטריאוטיפים אנטישמיים. אני אוהב את השפה העברית, אבל אנחנו משלמים מחיר על אימוץ השפה באופן אקסקלוסיבי. היסטורית, יהודים דיברו שתיים־שלוש שפות. התפללנו בעברית, בקהילה דיברנו יידיש או לדינו ובנוסף דיברנו את שפת המקום - אם זה ערבית, ספרדית, גרמנית או כל שפה אחרת. כיום כמעט כולנו יכולים לדבר אנגלית בסיסית, אבל מעט מאוד באמת שולטים בשפה על בוריה ובניואנסים. וזה קורה בתקופה שבה האנגלית נהפכה להיות שלטת בעולם. אתה חייב לעשות הכל באנגלית. גם הקהילה האירופית מתנהלת באנגלית. ליהודים בחו"ל יש את השפות והשליטה בניואנסים. בישראל אין לנו את זה".

אז מה אפשר לעשות בעניין?

מוטי מילרוד

"תחום אחד שלדעתי צריך שיפור דרמטי הוא לימודי האנגלית. כדי להתחבר לעולם חייבים לדעת אנגלית על בוריה. זה לא מספיק שהילדים לומדים אנגלית דרך האינטרנט או דרך סרטים. צריך ללמד היסטוריה בשפה האנגלית, כן, מכיתה א'. רק ככה אפשר להגיע לאנגלית מושלמת. כיום אי־אפשר להתפשר על פחות מאנגלית מושלמת. אגב, ילדים לאנשים מבוססים בישראל דואגים בעצמם שילדיהם יידעו טוב אנגלית. אז שיקימו בתי ספר שמלמדים באנגלית לאו דווקא באזור המרכז, אלא בפריפריה. וכן, בתחילת הדרך שיהיו בפרפריה בתי ספר אליטיסטיים - ובהמשך הדרך יצטרפו אליהם אחרים. הרעיון הוא לא מקורי שלי. בהולנד לומדים כיום היסטוריה באנגלית ב-11 בתי ספר. בשוודיה יש 600 תוכניות לתואר שני שכולן באנגלית".

ולמרות כל המהפכות הפיננסיות והחינוכיות שאתה מדבר עליהן, אתה נשאר לגור בארה"ב. מתי תחזור לישראל?

"אני לא יודע. יש הרבה חלקים שנעים סביב השאלה הזאת. זה לא יקרה בשנה־שנתיים הקרובות. אבל יש גם את המחויבות כלפי הילדים והחינוך שלהם. לא עזבתי את ישראל, ישראל היא הבית שלי. נכון, אני עכשיו בניו יורק ואשאר כאן כמה שנים, יש לי כאן מטרה - להרחיב את פעילות החברה שלנו ולנהל בתוך חמש שנים כ-20 מיליארד דולר. מה שאני בהחלט יכול להגיד זה שהעוגן שלי בחיים נשאר בישראל".

"גם אם שוק המניות נופל, 
זו לא סיבה להפסיד כסף"

רויטרס

את בית ההשקעות KCPS Clarity הקים טל קינן בישראל ב–2006. כיום מנהלת החברה כ–2.5 מיליארד דולר, ועם לקוחותיה נמנים עשירים אמריקאים, בנק שווייצי, קרנות פילנתרופיות ואף אנשי עסקים ערביים. "ההשקעות של קלאריטי מפוזרות בכל העולם ובתחומים מגוונים", אומר קינן. "איך אנחנו עובדים? למשל, מגיעה אלינו קרן פילנתרופית שאחראית על תקציב מוזיאון או פילנתרופיה. אנחנו צריכים להשקיע את הכסף בצורה מסוימת שתגן על הקרן מפני האינפלציה ותניב אחוז צמיחה מסוים. לצורך כך אנחנו יוצרים הרכב של מניות, אג"חים, סחורות, מטבעות ונגזרות. התיקים שלנו מגוונים מאוד, והמטרה היא להגן על הכסף. בנוסף, אנחנו מוסיפים מתודולוגיה של תכנון מס נכון. החלק הזה של תכנון מס נכון חוסך הרבה מאוד כסף למשקיעים לנו. האסטרטגיה שלנו היא שגם אם שוק המניות בארה"ב נופל, זו לא סיבה להפסיד כסף. המחיר הוא שאם יש חגיגה בשוק המניות, אנחנו לא חלק ממנה. הביצועים שלנו בדרך כלל טובים יותר כאשר השוק בנפילה".

"בישראל לא מבינים את החשיבות 
של העסקים הקטנים"

טל קינן הוא גם יו"ר מועצת המנהלים של קרן קורת, הפועלת בישראל ללא מטרות רווח ומספקת אשראי לעסקים קטנים, בדרך כלל בפריפריה. במשך השנים העניק הארגון הלוואות של יותר מ–350 מיליון דולר לעסקים קטנים בישראל. לדבריו, "הכסף מגיע אלינו מתורמים, ואנחנו ממנפים את הכסף הזה בכסף ממשלתי מישראל ומארה"ב וגם בבנקים ישראליים.

"אחת הדוגמאות לחוסר השוויון בהזדמנויות בחברה הישראלית מתרחש סביב העסקים הקטנים בארץ. במדינה כמו ארה"ב מבינים את החשיבות של העסקים הקטנים ורואים בהם מנוף עיקרי של הכלכלה. בישראל העסקים הקטנים נחשבים למין סרח עודף. הבנקים לא נותנים להם הלוואות. לחברה כמו טבע אין בעיה לגייס כספים, אבל למסגרייה בבאר שבע עם מחזור עסקים של כמה מיליוני שקלים, יש בעיה. מבחינת הבנקים ההתעסקות עם העסקים הקטנים זה כאב ראש. זה לא ניהול נכון של הכלכלה לא לסייע לעסקים הקטנים, וזה גם לא מתאים לאופיה של החברה הישראלית, שבה אנחנו אמורים להיות ערבים זה לזה".

לדברי קינן, "בבנקים אומרים לפונים: לא ניתן לכם אשראי, אבל תלכו לקורת. ואנחנו פועלים באזורים כמו נצרת, כרמיאל, באר שבע ולקיה. אם יש מסגר בבאר שבע שכל הקריירה שלו עבד לבד ואין לו כסף לקנות מכונות מתקדמות, אז הוא יישאר מאחור, והוא יודע שאין לו סיכוי מהבנק לקבל כסף. אז אנשים פושטים רגל ונהפכים למובטלים. כך משפחות שלמות נמצאות בבעיה. תאר לך מה היה קורה אם האיש היה מקבל הלוואה, קונה מכונות, מפתח את העסק ומעסיק עוד שניים־שלושה עובדים. אם היו נותנים אשראי נדיב לעסקים קטנים, זה היה משנה לחלוטין את החברה הישראלית מבחינה כלכלית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#