"הייתי תמים, האמנתי לאנשי האוצר" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
איפה טעיתי

"הייתי תמים, האמנתי לאנשי האוצר"

בתפקידים הבכירים שמילא פרופ' אבי בן בסט בשירות הציבורי הוא ניסה למצוא דרכים לסייע לפריפריה. למרות הכוונות הטובות, במציאות זה 
לא כל כך עבד

4תגובות

בשנת 1995 נקרא אבי בן בסט, חבר הנהלה בכירה והממונה על המחקר ומטבע חוץ בבנק ישראל, להשתתף בוועדה לעידוד הצמיחה, בראש הוועדה עמד מנכ"ל משרד האוצר אז , אהרון פוגל. מטרתה היתה בדיקת היעילות של החוק לעידוד השקעות הון, שנחקק ב־1959 כדי לעודד את הצמיחה בפריפריה.

"זיהינו בחוק הזה לא מעט בעיות", מספר בן בסט. "הבעיה המרכזית נבעה ממבנה התמריצים. החוק קבע שככל שההשקעה גדולה יותר, כך המענק מהמדינה גבוה יותר. הארץ חולקה אז לשלושה אזורים: אזור פיתוח א', שם עמד המענק על 38% מההשקעה מהמדינה; אזור פיתוח ב' שבו גובה המענק היה 20%; ומרכז הארץ שם לא קיבלו כל מענק. לכאורה היתה זו דרך מצוינת להביא מפעלים לפריפריה, מעשית, מבנה החוק יצר נהירה לפריפריה של מפעלים תעשייתיים גדולים ועתירי הון, קרי: מכונות יקרות, במקום מפעלים עתירי ידיים עובדות. כך נוצר מצב לפיו כל שקל שהמדינה נתנה יצר פחות מקומות עבודה בדרום מאשר במרכז הארץ. באופן אבסורדי, מפעלי טקסטיל במרכז יצרו יותר מקומות עבודה מאשר בדרום, שם ניתן לראות מפעלים שבהם יש אולמות ייצור עם הרבה מכונות גדולות שמפעיל אדם אחד. במשך השנים קיבל חוק עידוד השקעות הון שם נוסף – החוק לעידוד מכונות".

עיוות נוסף בחוק היה ההתעקשות על מתן הטבות לתעשייה ולתיירות בלבד. "היתה התנגדות למענקים לענפי שירותים. שרים שאלו 'איך ניתן מענק מטעם המדינה לבנק או לחברת ביטוח שיפתחו מוקד שירות לקוחות בפריפריה'? אנחנו רוצים הרי לתמוך בתעשייה, אבל כך נוצר מבנה ענפי מעוות, כשהשירותים מרוכזים במרכז הארץ, בעוד שבדרום ובצפון המפעלים מרובי המכונות מעסיקים מעט עובדים, ברובם לא משכילים".

אמיל סלמן

במקביל בדקה הוועדה חוק נוסף – חוק המו"פ, שנתן תמריצים גם במרכז הארץ. אמנם גם בו ניתנה עדיפות לפריפריה, אבל היא לא היתה משמעותית מספיק ביחס למרכז: במרכז הארץ היה המענק 20%־50% בעוד שבאזורי הפיתוח הוא נע בין 30%־60%. "איזה תעשיין יקים את המפעל שלו בדרום עבור 10% נוספים של מענק?", שואל בן בסט, ומבהיר כי שני החוקים גרמו לכך שעד היום הביטחון התעסוקתי של תושבי הגליל והנגב נפגע. בגלל שהחוק הוגבל לתעשייה ותיירות נוצר מבנה ענפי לא מאוזן. "בגלל שמענקי המו"פ ניתנו גם במרכז הארץ, רוב התעשייה המסורתית על מכונותיה הלכה לפריפריה, בעוד שתעשיית ההייטק נותרה ברובה המכריע במרכז. חלק גדול מהדור השני בפריפריה, רכש השכלה גבוהה, אך גילה שאין לו איפה לעבוד ועזב למרכז הארץ".

הוועדה, שזיהתה את המציאות, החלה לעבוד במרץ לתיקון חוק עידוד השקעות הון. "הבנו שהתמריצים לאזורי הפיתוח לא יעילים", אומר בן בסט. "ידענו גם שהתשתית בפריפריה נופלת במידה רבה ממרכז הארץ, ואם רוצים שאוכלוסייה מבוססת תגיע ותישאר, צריך לטפל גם בזה". בסופו של דבר, הוועדה הגישה המלצה מרכזית חשובה: היקף התמריץ לפריפריה יישאר על כנו אבל יתחלק אחרת: יוקטנו המעניקים להשקעה במכונות מ־38% ל־20%־24%, והמקורות שמתפנים יופנו לתוכניות מיוחדות לשיפור איכות החיים.

הממשלה אימצה את התוכנית ושיעור המענקים הופחת. עוד נקבע כי כחצי מיליארד שקל יופנו לעיירות הפיתוח באמצעות ועדה שבראשה עמד יורם גבאי, אז הממונה על הכנסות המדינה, שתפקידה היה להקצות את המקורות בין הרשויות. תהליך היישום יצא לדרך, אך בתוך פחות משלוש שנים הוא נעצר. בן בסט מכה על חטא: "כמו כל ועדה גם אנחנו ערכנו שימועים לבעלי העניין, ובין היתר הגיעו ראשי רשויות מקומיות. כולם אמרו שהרעיון מצוין, אבל שהם מתנגדים. חשוב לשפר את איכות החיים ולא רק לטפל בתעסוקה, אבל אנחנו מכירים את משרד האוצר: כיום המדינה מחויבת לתת את המענק על פי חוק, אבל גם אם ניתנת הבטחה תקציבית - היא יכולה להשתנות כל שנה. הם העריכו שהתוכנית לא תשרוד לאורך זמן".

בן בסט מספר שהקשיב לקולות הספקניים, אך החליט להתעלם מהאזהרות. "חשבתי שהמטרה ראויה והשתכנעתי שגם האוצר חושב ככה. לצערי התבדיתי. כבר אחרי שנה וחצי לא היה מימוש מלא של התוכנית, ואחרי שלוש שנים היא נסגרה. כמו שראשי הרשויות המקומיות חזו: ברגע שנוצרה בעיה תקציבית והיה צריך לקצץ – קיצצו. כך נשארנו עם מענק מופחת להשקעה במכונות (מהלך נכון כשלעצמו) ובלי השקעה בתחומים האחרים".

במבט לאחור המסקנה של בן בסט ברורה: "הייתי תמים, והייתי צריך להקשיב לבעלי הניסיון ברשויות המקומיות. ביטול התוכנית גרם לכך שאין תקציב לתוכניות חשובות בפריפריה וגם נתן שיעור רע מאוד באמינות. מאז שמעתי לא מעט פעמים את חוסר האמון בהבטחות הממשלה. לאובדן אמינות יש מחיר, כי אנשים לא מוכנים לוותר על מה שקיבלו בעבר תמורת הבטחות לא ודאיות לעתיד. בדרך זו קשה להוציא לפועל שינויים או רפורמה. אישית למדתי לקח חשוב – שבירת האמינות לא פחות חשובה מאי מימוש המדיניות".

ואיך נראה החוק לעידוד השקעות כיום?

"עדיין הוא טעון תיקון. יש להפחית את שיעור המענק להשקעות מצד אחד ולהרחיב את מגוון הענפים הזכאים לו מצד שני. חשוב להתחשב בתוספת התעסוקה שהמפעל יניב ולא רק בהיקף ההשקעה. ובעיקר, כדי למשוך יותר מפעלי הייטק יש להגדיל את הפער בתמריצי המו"פ בין הפריפריה למרכז". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#