הטרגדיה האדירה של המדינה הענייה והעשירה ביותר בעולם - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הטרגדיה האדירה של המדינה הענייה והעשירה ביותר בעולם

מרבצים אינסופיים של נחושת, זהב ויהלומים הפכו את קונגו למדינה העשירה בעולם באוצרות טבע, אולם שליטיה הפכו אותה למדינה הענייה בהכנסה לנפש; כעת היא מנסה להשתחרר מאחיזת המוות של ההיסטוריה שלה

34תגובות

סרז' טשיטמבו נאווג' נמלט מקונגו כשהיה בן 12. מי שיחזור אליה כעבור שנים כעורך דין ממולח עם קשרים הדוקים לשלטון שמנסה להשתקם מהריסותיו, היה נער צעיר ומפוחד כשהוא ושלושת אחיו היגרו לבלגיה מחשש לביטחונם, בעוד הוריהם נשארים באפריקה. היה זה ב–1992, כשקונגו עוד נקראה זאיר ואזרחיה נאנקו תחת משטר האימים הרצחני של הרודן מובוטו ססה סקו.

עד עזיבתו, בן האצולה שהסתובב עם שומרי ראש צמודים מתאר ילדות מאושרת בקונגו. "חיינו חיים טובים. אני לא יודע אם זה רק מפני שהייתי ממשפחה עשירה, כי גם משפחות עניות דאגו אחת לשנייה בקונגו. כשאתה ילד, מספיק שאתה יכול לצאת החוצה ולשחק בשמש כדי שתהיה מאושר", הוא מספר. אבל נאווג' לא היה עוד ילד קונגולזי כחוש עם בטן נפוחה מרעב. כשהיה בן 10, בזמן שתפס עוד כמה רגעי אושר בחוץ, הוא גרם לדפיקות לב מואצות במשפחה. "שומרי הראש שלי לא מצאו אותי במשך שעה. כשהם איתרו אותי הם היו היסטרים. לא הבנתי אז שהחיים שלנו היו נתונים בסכנה, כי אמי היתה אופוזיציה למובוטו".

בלומברג

ב–2006, עם הבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו במדינה, חזר נאווג' לביקור מולדת ראשון זה 14 שנה. הוא סיים אז לימודי משפטים ופיננסים בבריסל וחיפש דרכים לפתח קריירה. "הגעתי לקונגו וראיתי המון הזדמנויות עסקיות, והבנתי שעלי לחזור לבלגיה כדי לרכוש התמחות במיומנויות שחסרות בקונגו", הוא מספר בראיון ל-Markerweek, שנערך בזמן ביקורו בישראל. בבלגיה הוא הקים עם כמה שותפים משרד עורכי דין בשם KYC ובמשך שבע שנים חי על קו בריסל־קינשאסה. ב–2011 הצטרף לפירמת DLA פייפר הבינלאומית ולפני כשנתיים, על רקע תנופת צמיחה חסרת תקדים באפריקה, השתקע בקונגו והקים את פרוקסימה (Proxima), משרד עורכי דין ששואף לספק שירותים ברמה בינלאומית ללקוחות זרים שמעוניינים להשקיע בקונגו ולפתח בה עסקים.

נאווג', 35, הוא כיום עורך דין מחויט ורהוט עם קשרים הדוקים במגזר העסקי של בריסל מצד אחד, ובצמרת השלטון של קונגו מנגד. "אנחנו עובדים בפרויקטים שונים בעסקות גדולות, אחת מהן היא פרויקט של 300 מיליון דולר בהקמת מפעלי מלט בקונגו", הוא מפרט. פעילותו העסקית הביאה אותו ביולי גם לישראל, במסגרת משלחת של אנשי עסקים אפריקאים שאירגן הוועד היהודי־אמריקאי (American Jewish Committee), מהארגונים היהודיים הוותיקים בארה"ב שיציין בשנה הבאה 100 שנה להיווסדו. נאווג', שמציין בגאווה כי שלושה מחבריו הטובים בבלגיה הם יהודים, הצטרף בביקורו הראשון בישראל לעוד תשעה אנשי עסקים צעירים מגאנה ומניגריה, שעוסקים בשוק ההון ובהשקעות. הם נפגשו עם נציגים של כ–30 חברות ישראליות, בהן שיכון ובינוי ונטפים, וקיימו פגישות עם בנקאים בבנק הפועלים ובנק לאומי. באחרונה הקים הוועד היהודי־אמריקאי מכון מיוחד שמתמקד באפריקה כדי לקדם הקשרים העסקיים והפוליטיים של ישראל עם היבשת הצומחת.

בעוד שמדינות אפריקאיות כמו השכנה רואנדה הצליחו לעלות בשנים האחרונות על מסלול מהיר של מודרניזציה, יציבות פוליטית וצמיחה כלכלית של 8% בשנה, קונגו ממשיכה לדמם. ב–2009 עלה מספר האבידות על 45 אלף נפש בחודש, רובם ממגיפות ומרעב. גם האלימות אינה פוסקת לרגע: ב–2012, כמה חודשים לאחר שהנשיא ג'וזף קאבילה זכה בכהונה שנייה, השתלטה מיליציית מורדים M23 על המחוז הצפוני קיבו, טבחה בכל הנקרה בדרכה והניסה חצי מיליון איש מבתיהם. כעבור שנה התחולל מאבק שליטה עקוב מדם על לובמבאשי, העיר השנייה בגודלה במדינה, שהביא למנוסתם של 400 אלף תושבים. השנה פרצו הפגנות מחאה נגד קאבילה, אחרי שהעביר חוק המאפשר לו להישאר בשלטון הרבה מעבר לבחירות שמתוכננות להתקיים ב–2016, שאותן החליט להחרים. מלחמת אזרחים נוספת עלולה לפרוץ בכל רגע.

בשנים האחרונות קטפה קונגו כמה תארים מפוקפקים. ב–2013 זכתה בתואר המדינה הכושלת בעולם, מתוך 187 מדינות. היא מדורגת במקום הנמוך ביותר במדד הפיתוח האנושי של האו"ם, והיא גם בירת האונס של העולם, לפי מחקר מ–2011 שמצא כי בכל שנה נאנסות יותר מ–400 אלף נשים במדינה. רק ל–9% מתושביה יש גישה לחשמל, שליש מהאוכלוסיה אנלפבתים ותוחלת החיים במדינה היא 48 שנה. מדד השחיתות העולמי של טרנספרנסי אינטרנשיונל דירג אותה בשנה שעברה במקום 154 מתוך 175 מדינות.

קונגו, המשתרעת בלב לבה של אפריקה, היא המדינה העשירה והענייה ביותר בעולם: מרבצים אינסופיים של נחושת, יהלומים, זהב, קובלט וכל מינרל שאפשר לחשוב עליו הפכו אותה למדינה העשירה בעולם במונחי אוצרות טבע ביחס לשטחה (שווי של 24 טריליון דולר); ואולם היא המדינה הענייה בעולם במונחי הכנסה לנפש (365 דולר לשנה ב–2014). אם ממשלת קונגו היתה מחלקת את משאביה לתושביה, קונגולזי ממוצע המשתכר 1.3 דולרים ביום היה מקבל משאבים בשווי 358,209 דולר.

AFP

שטחה של קונגו הוא כגודל כל מערב אירופה, וחיים בה קרוב ל-80 מיליון איש. יש בה כמויות בלתי נדלות של מים מנהר הקונגו, השני בגודלו בעולם, אקלים נוח שרק משביח את האדמה הפורייה ואת השפע האדיר שהיא מצמיחה. היא יצואנית היהלומים השנייה בגודלה בעולם, יצרנית הנחושת החמישית בגודלה, באדמותיה אצורה מחצית מהעתודות העולמיות של מתכת הקובלט, החיונית לתעשיות נשק, ו-70% מהמינרל קולטאן, הדרוש לייצור של מחשבים וסמארטפונים. מאז גילו אותה סוחרים פורטוגזים ב–1480, כולם רוצים לבצוע ממנה נתח: הרודנים ששלטו בה, 250 שבטים שחיים בה, שכנותיה, אימפריות מאירופה, טייקוני יהלומים ונחושת, תאגידים בינלאומיים ציניים וממשלות מערביות שמתעלמות מהקטל המתמשך וממעשי זוועה מחרידים. את המחיר משלמים כבר יותר מ–100 שנה עשרות מיליוני תושביה, דור אחר דור אחר דור. קונגו אינה רק החמצה כלכלית בלתי נתפשת. היא טרגדיה. מאז תחילת המאה ה—20 נטבחו בה עשרות מיליוני תושבים, ואוצרותיה נהפכו לקללה.

העונש הקבוע: כריתת יד ימין

כשנאווג' נמלט עם אחיו מקונגו, אם המשפחה, ד"ר אסטריד טשיקונג נאווג', היתה פוליטיקאית בולטת במפלגת האופוזיציה UFERI ונאבקה ברודן מובוטו בשנים האחרונות לשלטונו — שנים שהובילו לסכסוך הדמים הקטלני ביותר בעולם מאז מלחמת העולם השנייה. בדמדומי חייו של מובוטו, ב–1996–1997, היא כיהנה כשרת חקלאות בממשלת קואליציה חסרת סיכוי, על רקע מלחמת אזרחים משתוללת וכלכלה בקריסה. את כוחה הפוליטי שאבה ד"ר נאווג' מהיותה צאצאית למשפחת המלוכה של בני הלונדה, ששלטו בקונגו עד הפלישה הבלגית בסוף המאה ה–19.

המעבר לבלגיה חסך מנאווג' מחזה קשה מנשוא. "אמי היתה אשה חזקה במחוז קטנגה הדרומי, אז הנשיא מובוטו שלח אנשים לטפל בה", הוא מספר באנגלית מושלמת עם ניחוח צרפתי כבד. "הם היכו אותה עד זוב דם ושברו את שתי ידיה, כדי להרתיע אותה מלפעול נגדו".

100 שנה קודם לכן, הידיים של בני הלונדה לא נשברו. הן נכרתו. היה זה תחת שלטונו של מלך בלגיה דאז, לאופולד השני, שהפך את קונגו לממלכתו הפרטית בין 1885 ל–1908. את החזקה על אדמות קונגו הפוריות קיבל לאופולד לאחר שהקים אגודה בינלאומית לפיתוח מרכז אפריקה, בשיאו של הקולוניאליזם האירופי ביבשת השחורה. כתוצאה מכך נושלו קונגו ואוצרות הטבע האדירים שלה מידיהם של בני הלונדה, ששלטו בחלקה המזרחי של המדינה במשך יותר מ–200 שנה. ב–20 השנים הראשונות לשלטונו הצליח לאופולד לטפח תדמית של פילנתרופ המסייע לקונגולזים ולפיתוח המדינה, אולם בפועל הוא סייע רק לעצמו, וביצע בה רצח עם. קונגו נועדה להעשיר את הונו האישי ולפתח את בלגיה, ותושביה נהפכו לעבדים במקרה הטוב, או שמצאו את מותם.

על רקע תחרות עזה בין המושבות האירופיות באפריקה, אוצרותיה של קונגו הובילו את לאופולד לכונן בה משטר עבדות ודיכוי אכזרי, שכלל שביית נשים, הרס כפרים, התפרצות מגיפות ומוות של מיליונים. ממלכת הלונדה רוסקה, וגורלם של בני הלונדה נגזר לעבוד בפרך תחת שלטונו.

"הם גבוהים, בעלי פרופורציות טובות, מידות גוף רגילות וגוון בהיר יותר מאשר שבטים אחרים…הם נוהגים להשחיז את שיניהם, לקעקע את גופם, ולמשוח גופם בשמן. כל המטיילים לאפריקה מסכימים שבני הלונדה הם אנשים מתונים ולא תוקפניים, הידועים ביבשת בכבוד שהם מפגינים לנשותיהם". כשהערך הזה הופיע במהדורת 1905 של האנציקלופדיה הבינלאומית החדשה, בני הלונדה נטבחו במשטר העבדות של לאופולד וסבלו מהרעבה, התעללות ופגיעות גוף קשות. המצב הקשה ביותר שרר בתעשיית הגומי הטבעי, שהיתה לענף היצוא הגדול של ממלכת לאופולד: עבדים קונגולזים שלא עמדו במכסה השבועית ידעו כי הם עומדים בפני עונש קבוע — כריתת יד ימין. המובחרים שבכרותים הובאו לערי בלגיה, שם הוצגו לראווה בכלובים של קופים בגני חיות. בשלטים שהוצבו לידם נכתב כי חל איסור להאכיל אותם בבוטנים. ספק כמה מהמשפחות הבלגיות שחלפו על פני אותם כלובים בטיולי פארקים פסטורליים של סופי השבוע, ידעו כי בזכות חריצותם של כרותי היד ובני עמם שנטבחו באפריקה זכה לאופולד לכינוי "המלך הבונה", לאחר שבזז את אוצרותיה של קונגו כדי לחדש את פניהן של בריסל, אוסטנד ואנטוורפן.

דיווחים על משטר הזוועות של לאופולד החלו לזרום לאירופה בתחילת המאה ה–20, מה שהוביל ללחץ בינלאומי לסיים את שלטונו. הלחץ גבר בעיקר הודות לכתבים נוקבים שפירסמו מארק טוויין וארתור קונן דויל, שניים מהסופרים המשפיעים בעולם דאז, נגד שלטונו האכזרי של מלך בלגיה. ב–1908 נכנע לאופולד ללחצים ומסר את הממלכה הפרטית שלו לידיה של ממשלת בלגיה. ב–23 שנות שלטונו נרצחו בקונגו יותר מ–10 מיליון מקומיים, לפי הערכות היסטוריונים — כמחצית האוכולוסיה. מכוח ההרגל ויעילות השיטה, מעשי הרצח והעינויים נמשכו עוד 12 שנה על ידי בעלי מטעים ומכרות.

"מתוך ספרו של מארק טוויין "המונולוג של מלך לאופולד

חצי מאה אחרי שהועברה מידיו של לאופולד לידי הממשלה הבלגית, קונגו זכתה בעצמאות ב–1960. רבים נוטים לבלבל בין קונגו הבלגית, הגדולה בשטחה, לבין שכנתה הקטנה ממערב, הרפובליקה של קונגו, שהיתה קולוניה צרפתית וזכתה גם היא בעצמאות ב–1960. כמו בשאר מדינות אפריקה הצעירות, הכאוס השלטוני בקונגו הבלגית החל מיומה הראשון. ב–1965, לאחר חמש שנים של מאבקי כוח, מהומות דמים והתערבות בלגית בלתי פוסקת, הנהיג הקולונל ג'וזף מובוטו הפיכה צבאית בסיוע בלגי ובתמיכת סוכנות הסי.אי.איי האמריקאית, שרצתה שהשליט החדש ייטה לצדה של ארה"ב במלחמה הקרה. שלטונו של מובוטו נהפך במהרה למשטר עריצות הרסני שנראה כאילו ספג השראה מימיו של לאופולד.

אחרי ביסוס שלטונו נקט מובוטו קו לאומני־אפריקאי וב–1971 שינה את שם המדינה לזאיר, על שם הנהר הגדול במדינה. גם את שמו שינה — למובוטו ססה סקו, או בקונגולזית: "הלוחם רב העוצמה אשר הודות לחוסנו ולרצונו הבלתי מתפשר לנצח צועד מניצחון לניצחון ומותיר אש בנתיבו".

מדיניות הפנים של מובוטו כללה הוצאות להורג ועינויים מנקרי עיניים ואיברים אחרים של מתנגדיו, תשלומי שוחד גדולים להבטחת התמיכה בו בשורות הצבא והשלטון, ופולחן אישיות גרוטסקי, שבמסגרתו נפתחה כל מהדורת חדשות כשדמותו של העריץ יורדת מהשמים דרך עננים.

במדיניות החוץ שמר מובוטו רשמית על נייטרליות וניהל קשרים עם מדינות משני צדי המלחמה הקרה, בהן ישראל, שעמה טיפח קשר רציף ויעיל מראשית ימי שלטונו. מתחילת שנות ה–80 סיפקה ישראל תמיכה ענפה למשטר הזוועות של מובוטו, לצד קשרים שהידקה אז עם שורה של משטרים רודניים, בהם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. במסגרת הסכם צבאי שנחתם עם זאיר ב–1983, ישראל חימשה ואימנה את יחידות העילית של הצבא הקונגולזי, והתעשייה הצבאית מכרה למובוטו אלפי רובים, מקלעים ותחמושת. מובוטו הכריז אז בראיונות לתקשורת כי "זאיר מטילה על ישראל את המשימה לארגן מחדש את כל צבאה", לפי דברים שהביאה שולמית אלוני, אז ח"כית במערך, בדיון שנערך בכנסת במארס 1983 על ההסכם השנוי במחלוקת. "אתם, הישראלים, צריכים להבין כי הרובים ושאר סוגי הסיוע הצבאי שאתם מספקים למובוטו יופעלו נגד אזרחים זאירים יותר משיופנו נגד איום חיצוני…איני מבין איזו תועלת מדינת ישראל סבורה שתוכל להפיק מההזדהות המוחלטת עם אחד ממשטרי הדיכוי המושחתים ביותר ביבשת אפריקה", ציטטה אז אלוני את חבר הקונגרס היהודי האוורד וולטי, מומחה לענייני אפריקה.

אחת העדויות המצמררות לקשר בין ישראל למובוטו היתה צילומי טלוויזיה ממלחמת האזרחים שפרצה בזאיר בסוף שנות ה–80. בתמונות, ששודרו למיליוני ישראלים בערוץ הראשון, נראים חיילים קונגולזים ואנשי מיליציות כשהם חמושים ברובי גליל ועוזי, שנוצלו למעשי טבח באוכלוסיה המקומית. ראשי המדינה דאז, הנשיא חיים הרצוג, שר החוץ יצחק שמיר ושר הביטחון אריאל שרון, אף הגיעו לזאיר באמצע שנות ה–80 כדי לחזות מקרוב מה עולל הנשק הישראלי. מובוטו ביקר כמה פעמים בישראל ונהג לענוד בקביעות את כנפי הצניחה של צה"ל על חולצתו, מאז ערך בארץ קורס צניחה מזורז בביקורו כרמטכ"ל ב–1963.

במדיניותו הכלכלית נקט מובוטו צעדים כמו גירוש משקיעים בינלאומים והלאמה גורפת של נכסי חברות זרות, שהועברו לרוב לבני משפחתו ומקורביו וסייעו לו לצבור הון של מיליארדי דולרים, בזמן שתושביו גוועים ברעב וארצו שוקעת במשבר כלכלי עמוק. אף ששלטונו המושחת הביא לקריסת התשתיות והמוסדות במדינה, המשיכו ארה"ב וקרן המטבע הבינלאומית לתמוך בו, דיפלומטית וכלכלית, בשל התנגדותו לקומוניזם, מיקומה האסטרטגי של קונגו ועושר המחצבים בה, ומתוך הנחה שכל אלטרנטיבה לשלטונו תדרדר את המדינה למלחמת אזרחים עקובה מדם ותיצור כאוס שעלול להתפשט באפריקה ולסכן את אוצרותיה, מהם נהנה המערב. מובוטו אף היה המנהיג הזר הראשון שהוזמן לביקור רשמי בארה"ב עם כניסתו של ג'ורג' בוש האב לבית הלבן בתחילת 1989.

גיל כהן מגן

עם התפרקות בריה"מ החלה הדעיכה במעמדו של מובוטו. הסרת האיום הקומוניסטי והשינוי החד במאזן הכוחות העולמי הובילו לנסיגה של התמיכה האמריקאית בו, על רקע לחץ בינלאומי גובר להפסקת מעשי הזוועה בזאיר. כוחות האופוזיציה זיהו את ההזדמנות והגבירו את מחאותיהם נגד משטרו. הלחצים הגוברים מבית ומחוץ החלישו את מובוטו, שאולץ להכריז על רפורמות ליברליות ולהסכים להקמת ממשלת קואליציה שתוביל לבחירות חופשיות וכינון חוקה. בפועל, כמובן, הרודן סירב לוותר על כוחו. לצד הממשלה שהוקמה ב–1992 בהובלת כוחות אופוזיציה, יצר מובוטו ממשלה משלו ומינה ראש ממשלה מטעמו, מה שהקצין את המתח בין תומכיו למתנגדיו לבין השבטים השונים, והוביל לתחילתה של מלחמת אזרחים עקובה מדם.

האסון הגדול ביותר 
בתולדות אפריקה

20 השנים שהעביר נאווג' בבריסל מאז 1992 העניקו לו את מנעמיה של מדינה מערבית עשירה, אך היו הקשות והטראגיות ביותר בתולדות קונגו. הטריגר למלחמת האזרחים שהשתוללה מ–1994, או בשמה הרשמי "מלחמת קונגו הראשונה", היה דווקא חיצוני: רצח העם ברואנדה השכנה הוביל לנהירה של 1.5 מיליון פליטים למזרח זאיר תוך כמה חודשים, החריף את המשבר הכלכלי במדינה והוביל לתסיסה אתנית־שבטית שסופה מלחמת ביזה משולחת רסן של הכל בכל: המלחמה הזאת כללה את שבטי הטוטסי וההוטו מרואנדה, צבאו של מובוטו, מיליציות של שבטים קונגולזיים מורדים, והתערבות צבאית של הרודנים מאוגנדה ומאנגולה השכנות, שבכישרונו הפך מובוטו לאויבים מרים.

ברית שכרת צבא הטוטסי עם האופוזיציה הקונגולזית ב–1996 הביאה להתקוממות נרחבת נגד מובוטו בשטחי זאיר. לאחר כישלון של מגעים להשכנת שלום ב–1997, הכוחות השתלטו על הבירה קינשאסה ומובוטו נמלט מקונגו לגלות במרוקו. מחלת הסרטן שממנה סבל הכניעה אותו באותה שנה. קונגו יצאה לדרך חדשה עם שלטונו של לורן דזירה קאבילה, שם חדש למדינה ("הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו") והסכם שלום שנחתם ב–1999.

ואולם התנאים הפוליטיים החדשים רק החריפו את מלחמת האזרחים ומספר המתים האמיר כתוצאה מקריסת השירותים הרפואיים במדינה ובשל ניסיונות הכוחות המורדים, בסיוע צבאות רואנדה ואוגנדה, להפיל את שלטונו השברירי של קאבילה. ב–2001 נרצח קאבילה ובנו ג'וזף קבילה, שעמד אז בראש הצבא, תפס את השלטון. אולם השליט האמיתי בקונגו היה התוהו ובוהו: בשנים 1998–2003 נקטלו קרוב ל–5 מיליון איש — האסון הגדול ביותר בתולדות אפריקה וסכסוך הדמים הקטלני שידע העולם מאז מלחמת העולם השנייה. והעולם, כמו עם כל אסון באפריקה, כבר התרגל לעצום עיניים.

כתב מה–BBC שערך ב–2013 מסע ברחבי קונגו, תיאר כך את המתרחש במדינה: "כמעט בלתי אפשרי לנסוע בה. הדרכים הרוסות, שודדים שולטים בלילה ואף דרך אינה מחברת בין הערים הגדולות. המסע שיצאתי אליו, דרך ההיסטוריה של קונגו, שבו טיילתי ברחבי ההווה הקרוע ממלחמות, היה החוויה המטרידה בקריירה שלי. פגשתי קורבנות אונס, קבוצות מורדים, פוליטיקאים מנופחים ותושבים רדופים במדינה שהפסיקה לתפקד — אנשים שנאבקים לשרוד במקום שקולל על ידי עבר שלא ניתן לתארו והיסטוריה שלא תרפה מהם באחיזת המוות שלה. ההווה האפוקליפטי של קונגו הוא תוצר ישיר של ההחלטות והפעולות שננקטו ב–500 השנים האחרונות".

"הבעיה הכי גדולה של קונגו היא חוסר הבנה של מי אנחנו", אומר נאווג'. "להרבה אנשים יש דעות שונות לגבי מי הם הקונגולזים. אנחנו לא צרפתים ולא בלגים. אנחנו עדיין מתייחסים לעצמנו בתור ההיסטוריה הקולוניאלית שלנו. בתקשורת אנשים רואים רק את האלימות והטלטלה הפוליטית, אבל זה משתנה. אולי אני אופטימי מדי, אבל אלה אתגרים שאנחנו גוברים עליהם. אנחנו נכנסים לעידן הדמוקרטי, אבל זה לוקח זמן. קונגו רק בת 55, יש מדינות שיש בהן דמוקרטיה כבר 450 שנה".

חנניה הרמן / לע"מ

ועדיין, איך קרה שקונגו, עם כל עושרה הטבעי, היא המדינה הענייה בעולם?

נאווג': "מדינה יכולה להיות עשירה במשאבי טבע וענייה במזומן. כל המינרלים ומשאבי הטבע שלנו מציבים אותנו במלכודת, כי כל העולם רוצה להניח את הידיים עליהם. אבל אנחנו צריכים לקבל את הנתח ההוגן שלנו, כך שצריך להגיע לאיזון בין משיכת משקיעים לכיבוד הריבונות שלנו. אם ננצל את זה כמו שצריך, קונגו תוכל להיות המדינה העשירה ביותר בעולם. יש לנו חלון הזדמנויות אדיר עכשיו בגלל הלך הרוח המתקדם של הדור הצעיר באפריקה. אם נחכה יותר מדי זמן נאבד את זה ואנשים ייהפכו להיות יותר ביקורתיים כלפי קשרים עם המערב. יש שינוי מרחיק לכת בגיאופוליטיקה והכלכלה העולמית, כולל אפריקה. זאת היבשת היחידה שאתה יכול למצוא בה צמיחה של 8% בשנה. אבל משקיעים במערב משקיעים הרבה פעמים בערוצים גרועים באפריקה, מפני שהם לא מכירים את היבשת ואין להם שותף מקומי".

דבריו של נאווג' מקבלים חיזוק מהרשמים של כתב ה–BBC: "איש עסקים ללא קשרים פוליטיים הדוקים בקונגו, עדיף שלא יטריח עצמו. העושר הפוטנציאלי של המדינה הפך את כל מנהיגיה למושחתים".

שני צדדים לשחיתות

מי שהצליח לטוות קשרים פוליטיים שהפכו אותו לאחד מאנשי העסקים המצליחים בקונגו הוא היהלומן הישראלי דן גרטלר, שהונו מוערך לפי "פורבס" ב–1.6 מיליארד דולר. גרטלר החרדי, נצר למשפחת יהלומנים ישראלית, נשוי ואב לעשרה מבני ברק, פרץ בעסקים בקונגו בתחילת שנות ה–2000 בזכות קשרים שטווה עם הנשיא דאז קאבילה, שהעניק לו זיכיון בלעדי ליצוא יהלומים. בתמורה גרטלר סיפק לקאבילה ייעוץ ביטחוני באמצעות גנרלים ישראלים בדימוס, בהם מאיר דגן. בעשור האחרון העמיק גרטלר את קשריו עם קאבילה וכך הצליח להרחיב משמעותית את עסקיו, באמצעות חברת גלנקור אינטרנשיונל שבבעלותו, המפעילה מכרות ענק של הפקת יהלומים, נחושת וקובלט, לצד עסקים ענפים נוספים. לפי בלומברג, חברת פלורט פרופרטיז של גרטלר מחזיקה בנתחים במגוון מכרות בקונגו, באמצעות כ–60 חברות אחזקה במקלטי מס כמו איי הבתולה הבריטיים.

ארגונים וגורמים שונים בקונגו האשימו את גרטלר בגניבת אוצרות הטבע של המדינה באמצעות קשריו עם הנשיא קאבילה. דו"ח של ארגון APP (ועדת הקדמה של אפריקה) מ–2013, בראשות מזכ"ל האו"ם לשעבר קופי אנאן, קבע כי חוזים מוזלים שקיבל גרטלר גרמו לממשלת קונגו הפסד הכנסות של 725 מיליון דולר. בעקבות הדו"ח ושורה של עסקות מושחתות שביצעה ממשלת קונגו, הקפיאה קרן המטבע הבינלאומית (IMF) את את התמיכה הפיננסית למדינה, המוערכת במיליארדי יורו. בתגובה השיב אז גרטלר ל–TheMarker כי "הקרן שהוקמה על ידי משפחת גרטלר משקיעה כבר שני עשורים בקונגו. ההשקעות החלו ב–1997, בשיאה של מלחמת האזרחים, כשאף משקיע זר לא רצה להשקיע במדינה. מדובר בהשקעות ענק, הגדולות ביותר במדינה לאורך זמן, ובגיוס משקיעים זרים, שמעולם לא השקיעו קודם לכן במדינה".

אי־אף־פי

"כמובן ששמעתי על גרטלר, אם כי מעולם לא פגשתי אותו", אומר נאווג'. "בעיני הוא איש עסקים לגיטימי. אני יודע שזה עניין רגיש, אבל אם הוא עושה רווחים בקונגו כשאף אחד אחר לא היה מוכן להשקיע, אז מגיע לו להרוויח".

מה אתה חושב על הטענות שהוא עשה את הונו על גבם של בני עמך?

"בכל מדינה אנשים עשירים עושים כסף על חשבון האזרחים בגלל חוסר תפקוד ממשלתי ופרצות. אז אנחנו צריכים לוודא שיש לנו חוקים ראויים ואכיפה נכונה וארגונים נכונים. בסופו של דבר, תמיד יש לפחות שני צדדים לשחיתות: המשחית והמושחת. ראיתי את הצמיחה של קונגו בעשר השנים האחרונות, ואת היציבות של המדינה, ושתיהן יימשכו. אני תמיד אומר לאנשים — יציבות היא הדבר החשוב ביותר. אנשים צריכים להבין שחלק מהקונפליקטים בקונגו הובאו אליה מבחוץ. יש גורמים שרוצים לראות את קונגו חלשה ומפוצלת כדי לנצל אותה, אבל הם יורים לעצמם ברגל".

בלומברג

לצד חלומו לראות את ארצו מאמצת את דרך הקדמה והדמוקרטיה המערבית, נאווג' אינו חוסך ביקורת מיחס המערב כלפי אפריקה. "אנחנו רואים מה קורה בבית הדין הבינלאומי בהאג. היחידים שמובאים לדין הם אפריקאים, וזה לא בדיוק עוזר לתדמית של אפריקה. אני לא חושב שזאת הדרך הטובה לעשות דברים. הדרך הטובה ביותר היא היכרות תרבותית ושיתוף בין אנשים מאפריקה ומהעולם המערבי".

גם את נשיא ארה"ב ברק אובמה, שערך באחרונה ביקור היסטורי בקניה, בוחן נאווג' בעיניים ביקורתיות. אובמה, שאביו גדל בקניה ועשרות מבני משפחתו חיים בה, לא היסס להתעמת בביקורו עם מארחיו בנוגע לאפליה השוררת באפריקה נגד הומוסקסואלים ולסביות, ואף השווה אותה לאפליה הגזעית נגד השחורים בארה"ב. "אני חושב שזה קיצור דרך להשוות סוגיות של אפליה גזעית עם נטייה מינית, שהיא סוגיה משותפת לכל הגזעים", אומר נאווג'. "אני מניח שהשוואה כזאת היא הצורה הקלה ביותר לאחד בין כל הגזעים סביב סוגיה אחת, למטרות פוליטיות. אני תמיד אהיה מאוד חשדן כלפי המטרות האמיתיות של פוליטיקאים שמדגישים נושאים בוערים".

נאווג' מנסה להמחיש את הפטרונות שבה לדעתו נוהג הנשיא השחור, כאילו אמר אובמה: "ראו אחי המקומיים, יש לי שורשים קנייתיים אבל אני עדיין שומר על המנטליות האמריקאית שלי, אפילו כשסביר שרובכם לא חולקים את דעותי בנוגע לזכויות גאים. אני אהיה עקבי בהצהרותי ואראה לכם מהי עוצמת ההשפעה שלי בסוגיה כה קריטית בעולם". אובמה, לשיטתו של נאווג', לא מבין דבר אחד פשוט: "זכויות הקהילה הגאה יעלו לדיון כשאפריקה תהיה מפותחת, אך לעת עתה על אפריקה להתגבר על אתגרים קריטיים וחיוניים רבים, בניגוד למדינות המפותחות לכאורה. בינתיים, תבוא לקינשאסה ואראה לך איך הצעירים, כמו בתל אביב, גם אצלנו, פשוט רוצים לחיות חיים טובים וליהנות".

רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#