מי קובע כמה נשלם על כניסה - ולפי איזה היגיון? רשות הטבע, הגנים ולעשות מה שרוצים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי קובע כמה נשלם על כניסה - ולפי איזה היגיון? רשות הטבע, הגנים ולעשות מה שרוצים

מדוע כניסה לחורשת טל עולה יותר מכניסה לשמורת הבניאס, איך זה שהמחיר בחוף דור גבוה מבחוף הסמוך, מה גובה הקנס המוטל על מי שמטייל מחוץ לשביל ומי קבע שכרטיס הכניסה למצדה לא כולל נסיעה ברכבל?

73תגובות

מערות קומראן, בסמוך לקיבוץ קליה שבצפון ים המלח, נחשבות לאחד מאתרי הטבע והמורשת החשובים של רשות הטבע והגנים. זה המקום שבו נמצאו המגילות הגנוזות של ים המלח ושבו חיה כת האיסיים בימי הולדת הנצרות. באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים אפשר למצוא פרטים על שעות הפתיחה של האתר, אופן ההגעה ודמי הכניסה - מבוגר משלם 29 שקל, ילדים וגמלאים 15 שקל. לקבוצה יש הנחה של 10%.

יש כמה פרטים שאי־אפשר למצוא באתר: לדוגמה, מבקרים שאוכלים ארוחת צהריים במסעדה הנמצאת במרחק של כחצי ק"מ מהאתר יוכלו לקבל כניסה חינם לאתר. ברכישה משמעותית באחת החנויות הסמוכות למסעדה, אפשר להגיע לתוצאה דומה או לפחות להנחה גדולה. הדברים האלה נסגרים בעל פה, בהתאם למשא מתן שמתנהל במקום בין מנהל הקומפלקס, הנמצא בבעלות קיבוץ קליה, לבין המבקרים - מדריכי תיירים או מטיילים שהגיעו לבדם למקום.

משה גלעד

"זה די פשוט: אם אתה אוכל במסעדה, רוב הסיכויים שתיכנס בחינם לאתר", מסביר מדריך טיולים שביקר שם לאחרונה. "כמדריך, מספיק שתבוא עם חמישה־שישה תיירים ויותר, ותזכה לסידור הזה. אם מדברים על סדרי גודל של אוטובוס, הרי שמשמעות הדבר היא ש–40 או 50 איש לא משלמים דמי כניסה לאתר".

הסידור הזה אפשרי משום שקיבוץ קליה מקבל מרשות הטבע והגנים הנחה של 25% בכניסה לאתר. את ההנחה הזו, הלכה למעשה, מגלגל הקיבוץ ללקוחות הקומפלקס המסחרי שלו. כל זה מתרחש אף שבין הקיבוץ לבין רשות הטבע והגנים לא נעשתה התקשרות לאחר מכרז, שבאמצעותה יכולים הקיבוץ ורשות הטבע והגנים לייצר חבילות נופש של ארוחה במסעדה וכניסה לאתר. גם אם הקיבוץ מוגדר סוכן נסיעות, הרי שהדבר בעייתי משום שההנחה המקובלת לסוכנים מסתכמת ב–10%.

דוגמה אחרת לגמישות בהנחות שנותנת רשות הטבע והגנים נוגעת לגן הלאומי בית שאן. ב–2010 החליטה עיריית בית שאן לשפץ מבנה עותמאני הנקרא סראייה, שנמצא במרחק של 500 מטר מהכניסה לגן הלאומי. בתוך המבנה הוקם קומפלקס של חנויות ומסעדה, וחברת מתחם השלושה, בבעלותו של היזם שמעון סיבוני, זכתה במכרז שפירסמה עיריית בית שאן להפעלתו. רשות הטבע והגנים נכנסה לתמונה כאשר חתמה עם עיריית בית שאן על הסכם שקבע כי הכניסה לגן הלאומי תהיה דרך המתחם המסחרי.

העתקת הכניסה הצריכה הקמת רכבת כדי לשנע את התיירים מהכניסה אל האתר, צעד שנועד גם לתת דחיפה כלכלית לפעילות היזמית. באופן תמוה סיכמה רשות הטבע והגנים עם עיריית בית שאן שהיא תשלם 7.35 שקלים ליזם עבור כל תייר שמבקר במתחם, בגין נסיעתו ברכבת. "כל הסיפור הזה מוזר ביותר", אומר מדריך טיילים ותיק. "הזיזו את הכניסה כדי שהמבקרים יעברו במלכודת תיירים מסחרית, והרשות עוד משלמת על זה".

ב–2013 גובשה טיוטת הסכם בין רשות הטבע והגנים לבין מתחם השלושה, בנוגע להנחה עבור הכניסה לאתר, עבור מבקרים הקונים במתחם. לפי הבנות אלה, ההנחה תסתכם ב–25%. גם כאן, כמו במערות קומראן, לא נערך שום הליך מכרזי בין היזם לבין רשות הטבע והגנים. המכרז היחידי שבו זכתה החברה המסחרית היה מול עיריית בית שאן. בסופו של דבר, טיוטת הסיכום לא נהפכה להסכם בפועל. כיום, שנתיים אחרי, המתחם המסחרי כלל אינו פעיל, והחנות היחידה שפעילה היא זו של רשות הטבע והגנים, שבה נמכרים כרטיסי כניסה לאתר.

משה גלעד

הסיפור כולו נראה כפיאסקו, ואין שום אינדיקציה לכך שמספר המבקרים עלה בזכות השימוש ברכבת. להפך: מדריכי תיירים רבים התרעמו כבר בתחילת הדרך על השימוש המיותר ברכבת, ובשלב מסוים אף פתחו בשביתה איטלקית וסירבו להביא לשם קבוצות. הסיפור הזה יצר ועדיין יוצר התמרמרות גדולה בקרבם. "מההתחלה התנגדנו לזה, כי אין שום צורך ברכבת הזו", אומר מדריך תיירים ותיק. "להערכתי, גם כיום מגיעים לשם פחות מדריכים. זה מוסיף לפחות המתנה של עוד חצי שעה בכניסה לאתר. זה מאוד מעצבן, בוודאי בימים חמים".

לאור הדברים האלה והעובדה שהאתר המסחרי לא מתפקד, לא ברור מדוע רשות הטבע והגנים לא פועלת להחזיר את הכניסה לאתר למקום שבו עמדה עד לפני חמש שנים. מה שברור הוא שאם הרשות משלמת 7.35 שקלים עבור השימוש ברכבת עבור כל מבקר, הרי שבהיעדר הרכבת אפשר להוריד את דמי הכניסה מ–40 שקל למבוגר ל–33.

המקרים בקומראן ובבית שאן משקפים את ההתנהלות הבעייתית והתמוהה לעתים של רשות הטבע והגנים בכל הנוגע לאופן גביית דמי הכניסה לאתריה. באתר האינטרנט של הרשות אפשר למצוא פירוט מסודר של המחירים שנגבים בכל אתר, אך לא ברור כיצד הם נקבעו. יתרה מכך, לא ברור מדוע הכניסה לאתרים מסוימים היא חופשית, ולאחרים היא בתשלום. באתר האינטרנט לא מתפרסמים הקריטריונים שמסבירים כיצד נקבע התמחור. לדוגמה, הכניסה לחורשת טל עולה 40 שקל למבוגר, ואילו לבניאס, לשמורת תל דן ולחצבני, שמורות טבע אחרות בגליל העליון, הכניסה עולה 29 שקל. הכניסה ליהודיה ולנחל משושים, אתרי תיירות פופולריים בגולן, עולה 22 שקל. מלבד העובדה ששטחה של חורשת טל גדול יותר, אין בה אטרקציה מרכזית שמבדילה בינה לבין השמורות האחרות.

בתחשיב של בילוי משפחתי, מדובר בהוצאה משמעותית. משפחה שבה שני הורים ושלושה ילדים תשלם עבור יום בשמורת טל 152 שקל - שני כרטיסי מבוגר שכל אחד מהם עולה 40 שקל ועוד שלושה כרטיסי ילדים שעולים 24 שקלים. רשות הטבע והגנים מציעה לרכוש מינוי שעולה בין 275 שקל לזוג ל–446 שקל למשפחה עם שלושה ילדים. אלא שהמינוי אינו מקנה כניסה חינם לאתרי הרחצה של הרשות, כלומר החופים ומעיינות שונים, אלא הנחה של 50%. כמו כן, המנוי לא כולל כניסה לטיילת חומות ירושלים, לשמורת פולג ולרכבל מצדה. דמי הכניסה לאתרים, אגב, מתעדכנים מדי שנה בהתאם למדד המחירים לצרכן.

יש אתרים שכלל לא ברור מדוע הרשות גובה כסף עבורם. כדי להיכנס לאתר הקסטל יש לשלם דמי כניסה של 15 שקל לילד ו–7 שקלים למבוגר. האטרקציה המרכזית באתר היא מבצר ותעלות קשר מימי קרבות מלחמת העצמאות. החשיבות ההיסטורית של המקום ברורה, אבל אי־אפשר לומר זאת על הכניסה בתשלום.

אלכס ליבק

זאת ועוד, לתיירים מציעה הרשות כרטיס הנחה של 110 שקל לשש כניסות, שעליהם לנצל תוך שבועיים. חישוב פשוט מראה שמדובר ב–18.3 שקל לביקור. לישראלים, לעומת זאת, אין אפשרות כזאת. הפנינו לדוברות רשות הטבע והגנים שורת שאלות לגבי מדיניות הכניסות לאתרים ומדיניות ההנחות, אך קיבלנו תשובה לקונית שעיקרה הפניה לאתר האינטרנט של הרשות. שם, כאמור, אי־אפשר למצוא את כל התשובות.

"הרשות מתנהגת כמו 
חברה מסחרית לכל דבר"

רשות הטבע והגנים פועלת לפי חוק רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים שנחקק ב–1998, חוק שאיחד בין שתי רשויות - רשות הגנים הלאומיים ורשות שמורות הטבע. זאת רשות עצמאית, המפוקחת על ידי מליאת רשות הטבע והגנים, הפועלת באופן עצמאי יחסית. השר האחראי על הרשות הוא השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, שעיקר כוחו מולה הוא מינוי יו"ר לרשות. כיום מכהן בתפקיד שאול גולדשטיין, שמונה ב–2011 על ידי השר דאז גלעד ארדן. הרשות היא זו שמנהלת כמה מהפארקים והאתרים המפורסמים והחשובים ביותר בישראל: מצדה, קיסריה, אכזיב, הנחלים בגליל ובגולן ועוד רבים נוספים. לפי דו"ח הרשות ל–2013, המפורסם באתר האינטרנט, ההכנסות מהאתרים הגיעו בשנה זו לכ–150 מיליון שקל, והרשות קיבלה מתקציב המדינה כ–200 מיליון שקל. בתוספת היתרים, קנסות ותקציבי מחקר, הסתכם התקציב השנתי של הרשות ב–474 מיליון שקל.

איליה מלניקוב

במובנים מסוימים, הרשות מתפקדת היטב. רמת הניקיון באתרים שלה נחשבת גבוהה יחסית וכך גם רמת השירות בכל הנוגע לייעוץ והדרכה למבקרים. מתוך 300 אתרים המוגדרים כשמורות טבע או אתרים לאומיים, לרשות יש היתר לגבות תשלום ב–70 אתרים, והיא עושה זאת ב–67 מהם. בשנים האחרונות הגדילה הרשות את מספר האתרים שבהם נדרש תשלום בכניסה. בין 2007 ל–2010 החלו לגבות תשלום במג'רסה, בנחל עמוד, בנחל תנינים, בחצבני ובארבל.

"אנחנו בוחנים את הנושא שנים רבות", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל עמותת אדם טבע ודין. "המנכ"ל הקודם של הרשות, אלי אמיתי, עשה את המהפכה השלילית ברשות, והפך אותה לחברה מסחרית לכל דבר ועניין. גם כיום הדברים מתנהלים באופן לא מסודר, ללא קריטריונים שקופים לציבור, בנוגע לסיבות להכרזה על מקומות כסגורים לתשלום ואופן התמחור".

לדברי ברכה, הדבר המקומם במיוחד הוא שהרשות לא עורכת שימוע ציבורי לפני שהיא מחליטה לסגור אתר לציבור. באתר האינטרנט של הרשות אמנם אפשר למצוא לשונית תחת הכותרת "שימוע ציבורי", שם מוצגות יוזמות שמתכוונת הרשות לעשות, אולם לדברי ברכה זה לא תחליף לשימוע אמיתי, במובן המשפטי המקובל של המלה, כפי שנעשה בתוכניות בנייה למשל.

כדוגמה מציג ברכה את גן לאומי ירקון־תל אפק, הנמצא בסמוך לראש העין. "זה היה השטח הפתוח של ראש העין ופתח תקוה", הוא אומר. "רשות הטבע והגנים רצתה לסגור אותו בתשלום והזמינה את הציבור להגיב. רוב הציבור, 80%, התנגד. אבל הרשות לא קיבלה את התוצאות והחלה לגבות דמי כניסה. הם לא היו חייבים לקבל את עמדת הציבור, אבל לא היה שיג ושיח אמיתי שבו ניתן פרק זמן סביר להגיב ולהציג חלופות. הם קראו לזה שימוע".

ברכה אומר כי הוא מתקשה להבין את מדיניות הרשות בנוגע לסגירת השטחים בתשלום. "יום בהיר אחד החליטו לסגור את שמורת החצבני. גם שמורת הארבל היתה פתוחה במשך שנים עד שהחליטו לסגור אותה. אלה מקומות של טבע פתוח, שמטיילים היו מסתובבים בהם בחופשיות. מצד שני, תל אפק זה בעצם שטח לפיקניקים. גם בנחל עירון גובים כסף על מקום לפיקניקים. אם רוצים לקחת את הילדים לשיט ולפינת החי בשמורה, צריך לשלם סכום נוסף. אין סיבה שמוסד ללא כוונת רווח ינהג ככה. באותה מידה לא ברור מדוע במצדה גובים כסף גם על הכניסה לאתר וגם על העלייה ברכבל". מצדה היא האתר היקר ביותר בארץ: כניסה רגלית דרך שביל הנחש או הסוללה עולה 29 שקל למבוגר, ואילו עלייה ברכבל עולה 76 שקל.

דניאל בר און

רשות הטבע והגנים מתכננת להכריז על כמה אתרים כשמורות. הכרזה על שמורה לא בהכרח מעידה על כך שהשטח יהיה סגור לציבור (כלומר, בתשלום), אבל זאת תחילת הדרך. לאחר ששטח מוכרז כשמורת טבע, דבר שמצריך את אישור הכנסת, קל יותר לסגור שמורה, וזה נעשה באמצעות תקנות של השר להגנת הסביבה, לאחר התייעצות עם שר האוצר. באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים מפורטת לצד כל שמורה שנת ההכרזה עליה והסיבה לכך. הפרט הבולט בחסרונו הוא השנה שבה נהפך האתר מחינמי לאתר בתשלום. כך לדוגמה, גן לאומי תל אפק הוכרז כשמורה ב–1978 אך נסגר לציבור רק שנים מאוחר יותר. שמורת הטבע של החצבני הוכרזה כבר ב–1974, אבל רק בשנים האחרונות נדרש תשלום כדי לבקר בה.

כיום, לפי אתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים, מתכננת הרשות להכריז על גן לאומי בלב מכתש רמון שאמור להיקרא "גן לאומי צבעי הרמון". הגן הלאומי החדש, באזור המנסרה, אמור להיבנות באזור שבו פעלו במשך שנים המחצבות של מצפה רמון, שבעבר פגעו בנוף המכתש. לפי התוכנית המוצגת באתר הרשות, הגן יכלול מתחם עם ביתן כניסה, דבר שרומז על כך שהוא יהיה בתשלום, אך הדברים לא כתובים במפורש. רמז נוסף הוא שאחת ממטרות המקום היא היא "חיזוק הקשר התוכני והכלכלי בין מצפה רמון לבין המכתש". לפי התוכנית, בתוך הגן הלאומי יקום מוזיאון שיספר את הסיפור של המחצבות שפעלו באזור. כמו כן, מתוכננים אגם, גשרים תלויים וחנויות לאוטובוסים ומכוניות.

בעייתיות נוספת הנוגעת לכניסה לאתרים היא שעות הפתיחה שלהם. כמעט בכל השמורות שעות הפתיחה הן 8:00 עד 17:00 בקיץ, ו–8:00 עד 16:00 בחורף. הכניסה מותרת עד שעה לפני הסגירה. המשמעות היא שמשפחות שרוצות לבלות זמן ממושך באתרים ולא רוצות להגיע בשעות הצהריים החמות, יכולות להגיע לאתרים רק בשעות הבוקר. עניין שעות הפתיחה עלה כמה פעמים בשנים האחרונות בדין ודברים בין הארגונים הירוקים לבין רשות הטבע הגנים. במשך השנים הרשות הסבירה שהדבר נובע מדאגה לחיות, שבשעות הבוקר המוקדמות ובשעות בין ערביים יוצאות לאכול ולשתות. ואולם שעות הפתיחה חלות גם על אתרים שאין בהם חיות נדירות, כמו גן לאומי ציפורי והסחנה.

לדברי גורמים במשרד להגנת הסביבה, בימים אלה מגובשות תקנות חדשות שנמצאות כעת בטיפול משרד המשפטים, לאחר דיונים שנערכו ברשות הטבע והגנים ובמשרד להגנת הסביבה. לפי תקנות אלה יחולו כמה שינויים בשמורות - הן בדמי הכניסה, שבכמה אתרים צפויים להשתנות, והן בנוגע למקומות שבהם נדרש תשלום. ברכה לא מתרשם. "מדברים על התקנות האלה המון זמן", הוא אומר. "דיברתי על זה עם גולדשטיין כבר לפני שנה, והוא אמר שעוד מעט יוצאים עם התקנות. ביקשתי שהוא יעביר לאותן להערות הציבור. לצערי, אני מבין שהדבר לא נעשה".

למה לשלם יותר על אותו חוף?

גביית דמי כניסה בחופים היא אחת הסוגיות הבוערות בשיח הסביבתי של השנים האחרונות. לאחר מאבק ציבורי, הכניסה לרוב החופים שבתחומי הרשויות המקומיות היא בחינם, ומשרד הפנים מאשר לגבות דמי כניסה סמליים רק במקרים מסוימים - אך בכמה חופים הרשויות ממשיכות לגבות דמי חנייה. רשות הטבע והגנים מפעילה חמישה חופים ברחבי הארץ, שבהם היא גובה תשלום. מתוכם, אחד הוא כלל לא חוף רחצה מוכרז - שמורת חוף הבונים.

גיל אליהו

בכל החופים האחרים הרשות גובה דמי כניסה גבוהים משמעותית מאלה שמתיר משרד הפנים לעיריות. הדבר אפשרי מבחינה חוקית משום שהרשות כפופה לחוק שמורות הטבע והגנים הלאומיים והחופים, שהם במעמד שונה לעומת חופים רגילים. ובכל זאת, הפערים מקוממים. כך לדוגמה, בחופים דור ואכזיב מתיר משרד הפנים דמי כניסה של 12 שקל; בגנים הלאומיים הסמוכים, אכזיב ודור הבונים, דמי הכניסה הם 37 ו–35 שקל, בהתאמה.

למרות פערי המחיר, דווקא בחופים של הרשויות המקומיות נראה כי השירות למתרחצים טוב יותר. הכניסה לגן לאומי אשקלון עולה 29 שקל למבוגר ו–15 שקל לילד. החוף יחסית נקי, אך רמת הניקיון בשירותים לוקה בחסר. המקום המוקצה בחוף ללינה נראה מלוכלך, ואין בו מספיק פחים. לא רחוק משם נמצא חוף דלילה, שהכניסה אליו היא חינם. רמת הניקיון בחוף גבוהה יותר, יש בו ארבעה תאי שירותים וארבע מקלחות נקיים יחסית.

החנייה בגן לאומי פלמחים עולה 25 שקל ביום חול ו–30 שקל בסופי שבוע (אין אפשרות להגיע ללא מכונית). בחוף יש שישה תאי שירותים ושלוש מקלחות, ורמת הניקיון אינה גבוהה. חוף ראשון לציון הסמוך נקי ומסודר, וניכרת בו השקעה של העירייה, לאורך החוף יש שלושה מבני שירותים, שבכל אחד מהם ארבעה תאים. בנוסף, יש חמישה תאים של מקלחות. החנייה היא בכחול לבן, לפי שעה, כלומר על בילוי של שלוש שעות המתרחצים משלמים פחות.

החוף בשמורת הטבע בית ינאי נראה דומה להפליא לחוף הסמוך, במכמורת, ואפשר לעבור ביניהם ברגל. בשניהם מסעדות ושירותים נקיים יחסית. למעשה, נראה שההבדל היחיד הוא במחיר הכניסה: כדי להיכנס לחוף בית ינאי תצטרכו לשלם 24 שקל בימי חול ו–34 שקל בסוף השבוע, ואילו במכמורת 20 שקל בימי חול ו–30 שקל בסוף השבוע. "זה רק ממחיש את גודל האבסורד", אומר ברכה. "זו אותה רצועת חוף. איזה ערך טבע יש בבית ינאי שאין במכמורת? פשוט הכריזו על בית ינאי כגן לאומי. רמת השירותים בשני החופים בסיסית ביותר".

דמי הכניסה הגבוהים בשמורות של רשות הטבע והגנים מכבידים לא רק על משפחות המחפשות תעסוקה לילדים בקיץ ובחגים. גם טיילים ותיקים המכירים כל שביל מרגישים בשנים האחרונות את הדומיננטיות הגדלה של הרשות. בשנים האחרונות מחלקת הרשות קנסות גבוהים למטיילים הצועדים מחוץ לשבילים המסומנים. מדיניות הרשות נובעת מחשש שיופנו נגדה תביעות, לאחר שבשנים האחרונות גדל מספר המטיילים התובעים את הרשות בגין נזקי גוף. הדברים מגיעים לכדי אבסורד של ממש כאשר הרשות מנהלת מרדפים אחרי המטיילים בתוך שמורות הטבע, ונעזרת לכך גם במזל"טים.

בשנה שעברה עוכבו מדריכים של חוגי סיור של החברה להגנת הטבע בעת טיול בנחל עמיעז במדבר יהודה, מפני שירדו משביל מסומנים, כפי שחשף צפריר רינת ב"הארץ". נגד המטיילים האלה אף הוגש כתב אישום, אך בסופו של דבר הוא בוטל לאחר שהמדריך שוקה רווק, ממדריכי הטיולים הוותיקים בארץ, לקח את האחריות ושילם קנס של 730 שקל. רשות הטבע והגנים סירבה לענות לשאלה כמה דו"חות ניתנו בחמש השנים האחרונות ובאילו סכומים.

ניר קידר

לדברי ליאור אנמר, גיאולוג ומדריך טיולים, מדיניות הרשות מקשה על מטיילים להגיע לאתרים כגון מקדשים עתיקים בנגב או מקומות בנחל פרס בנגב. "מצד אחד, הרשות מנסה למשוך נופשים רבים לשמורות שבהם היא גובה תשלום, כדי להגדיל את ההכנסות שלה. מצד שני, היא מרחיקה מטיילים מהמקומות היפים בשמורות הטבע, אזורים שאינם בתשלום. הגענו למצב שבו מדריכה בחוגי סיירות קיבלה קנס של 5,000 שקל על ירידה משביל. זה פשוט לא הגיוני.

"אנחנו, קבוצה של מדריכים ותיקים, ניסינו להגיע להידברות עם רשות הטבע והגנים, אך ללא הועיל. כדי ללכת על השבילים באופן חוקי, צריך לעשות ביטוח מיוחד שמשפה את רשות שמורות הטבע על סך 5 מיליון דולר. לאנשים פרטיים אין כסף לממן דבר כזה, אלא רק למוסדות כמו קק"ל ואוניברסיטאות, ששולחות למקומות האלה עובדים שלהן. במקום לפעול לקידום חקיקה שתפטור את רשות הטבע והגנים מאחריות לתביעות, כמו שקורה בחו"ל, הרשות מעדיפה לרדוף את המטיילים".

להערכת גורמים בענף הביטוח, כדי לקנות ביטוח של 5 מיליון דולר, נדרשת הוצאה של לפחות 15 אלף שקל. לדברי אותם גורמים, סביר להניח שסכום הפוליסה לא נקבע לאחר בדיקה כלכלית מקיפה, שכללה חישובי הסתברויות וסיכונים, אלא נקבע באופן שרירותי, בדרך כלל על ידי עורכי דין, כדי שמטיילים כלל לא ישקלו לקנות אותה. לדברי אריאל מונין, יו"ר הועדה לביטוח כללי בלשכת סוכני הביטוח, אפשר לנסות לשנות את הסכומים המוגזמים. "הדבר הנכון הוא להגיע להידברות באמצעות אנשי מקצועי בתחום הביטוח כדי להוריד בהסכמה את סכומי הביטוח המיותרים", הוא אומר. "כמובן שיחסי הכוחות של הגוף הגדול והאזרח הקטן משחקים לטובת הגוף הגדול".

משה גלעד

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "מדובר בחומרים ממוחזרים ובשאלות קנטרניות שחלקן יקבלו תשובה בבית המשפט. לשאלות אחרות ניתן מענה בחוקים ובתקנות המפורסמים בציבור. חלק מהשאלות נמצא עדיין בבדיקה של הרשות, ואם יימצאו ליקויים הם יטופלו באופן מיידי. רשות הטבע והגנים פועלת בהתאם לחוק, דמי הכניסה נקבעים על פי תקנות. מדיניות תעריפי הכניסה וההנחות מפורסמת באתר רשות הטבע והגנים ובקופות הכניסה לאתרים. בשמורות הטבע שאליהן נכנסים בתשלום, הושקעו מאמצי פיתוח והנגשה לציבור הרחב ומתוך כך גם נגבית אגרת כניסה. מדיניות גביית תשלום באתרים היא על פי אישור המליאה ואישור השרים על פי התקנות. צר לנו שעולה רושם של כתבה שלישית בסדרת כתבות מגמתיות שמטרתן הכפשת הרשות ועובדיה מטעמים זרים. הרשות תמשיך להיות קשובה לשאלות וטענות הציבור ותטפל בכל פנייה לגופה".

מקיבוץ קליה לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגליון.

בדיקת רמת השירותים בחופים נעשתה על ידי נוי ארווס, סטודנטית לתקשורת במכללה למינהל, במסגרת עבודה אקדמית.

ג'יני - אנצ'ו גוש


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#