הקזינו ההונגרי והשותף הרומני: ההשקעות הכושלות של רון לאודר במזרח אירופה נחשפות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקזינו ההונגרי והשותף הרומני: ההשקעות הכושלות של רון לאודר במזרח אירופה נחשפות

שנה וחצי אחרי שיצא בשן ועין מערוץ 10, מתברר שלמרות כל הכוח וההשפעה שצבר, ההסתבכויות וההפסדים של רון לאודר לא מסתיימים בישראל

6תגובות

זה קרה ביום גשום במיוחד בנובמבר 2011. בעלי ערוץ 10 באותו זמן, רון לאודר ויוסי מימן, התכנסו עם יועציהם על היאכטה המפוארת של מימן שעגנה בקצה המזח בהרצליה. בפעם המי יודע כמה, הערוץ נזקק לכספם של בעלי המאה כדי לשרוד, ולאודר ומימן ניסו לגייס שותף חדש שיישא עמם בנטל. בתום הפגישה נראה לאודר צועד חזרה בדרכו למכונית, כאשר מכיס חליפתו המחויטת מבצבץ סימן ההיכר שלו - מטפחת לבנה מקופלת בקפידה. החזות האריסטוקרטית של לאודר תמיד בלטה על רקע חוסר ההקפדה הישראלי. ההוד והדר שליוו אותו יצרו ציפייה כי ניסיונו העסקי בתחום הטלוויזיה וקשריו יסללו את דרכו של הערוץ לחוף מבטחים.

אך שנתיים לאחר מכן, ו-11 שנה לאחר שהשקיע לראשונה בערוץ 10, סגר לאודר הפסד של 500 מיליון שקל, ועזב את הערוץ. ואולם מתברר שבמקביל לתלאותיו בישראל, סבל לאודר בשנים אלה ממפולות עסקיות נוספות במזרח אירופה, שהרחיקו אותו ממוקדי הכוח ופגעו מאוד בתדמיתו הממלכתית.

בלומברג

לכל אורך הקריירה שלו, "המודל העסקי" של לאודר נשען על שתי רגליים עיקריות: כסף רב שאותו ירש מאמו, מלכת הקוסמטיקה אסתי לאודר; וקשרים פוליטיים שאותם רכש בעצמו לאורך השנים, בהם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו. שני נכסים אלה עוברים כחוט השני בעסקיו בעולם ובישראל. מצד אחד, לאודר הוא פילנתרופ יהודי נלהב שהקים קרנות תמיכה בחינוך יהודי בכל העולם, תרם רבות למוסדות להשכלה גבוהה ומאז 2007 עומד בראש הקונגרס היהודי העולמי, ויוצא ובא בלשכותיהם של שועי עולם כנציג העם היהודי. במקביל, לאודר הוא איש עסקים בעל השפעה ניכרת בתחום הטלוויזיה והתקשורת ומנהל מול אותם בכירים שעמם הוא נפגש במסגרת תפקידו בקונגרס היהודי העולמי מערכות מורכבת של תן וקח רגולטורי. העירוב שלו בין עסקיו הפרטיים לעסקי העולם היהודי מעורר נגדו לא פעם ביקורת בקרב יריביו הפוליטיים הרבים, בעיקר בקונגרס היהודי.

כפילות זו, שמהווה פתח לניגודי עניינים, מוכרת מאוד לצופי הטלוויזיה הישראלים. מערכת היחסים המורכבת בין לאודר לנתניהו השפיעה מאוד על הישרדותו של ערוץ 10. כאשר נתניהו ולאודר היו ביחסים טובים, הערוץ קיבל את מבוקשו; וכאשר לאודר ונתניהו הסתכסכו - האחרון הוציא את נשמת הערוץ והחליש אותו כמה שהיה יכול. ואולם המקרה הישראלי הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו לאודר מקרב עצמו באמצעות עסקיו למוקדי כוח והשפעה, ובאפקט סיבובי מנצל קרבה זו לפתח את עסקיו. בצורה דומה הצליח לאודר במהלך השנים ליצור קשרים במדינות נוספות שבהן עשה עסקים, במיוחד בשל הנוכחות החזקה שלו בתחום המשפיע ביותר על דעת הקהל - עסקי הטלוויזיה.

השותפות עם האיש החזק 
במדיה הרומנית

לאודר יצא לקריירה עצמאית ב-1984, כאשר עזב את חברת הקוסמטיקה המשפחתית אסתי לאודר והשתלב בממשל האמריקאי כסגן עוזר שר ההגנה האמריקאי לענייני אירופה. שנתיים מאוחר יותר הוא כבר מונה על ידי הנשיא רונלד רייגן לשגריר ארה"ב בווינה, תפקיד שמילא 20 חודשים בלבד. למרות הקדנציה הקצרה הספיק לאודר ליצור את הקשרים הנכונים עם בכירי השלטון במזרח אירופה, בימי נפילת הגוש הסובייטי בסוף שנות ה-80 ופתיחת שערי מזרח אירופה בפני אנשי עסקים אמריקאים.

הדלתות שנפתחו בפני לאודר איפשרו לו עד 1995 להקים במזרח אירופה שתי חברות תקשורת התלויות, בין השאר, בהחלטות רגולטוריות ופוליטיות: CME, המחזיקה בעשרות ערוצים מסחריים במרבית מדינות מזרח אירופה; ו-RSL, המספקת שירותי טלקום באותן מדינות.

CME החלה את דרכה בצ'כיה, וקפיצת המדרגה העיקרית שלה התרחשה ב-1995, כאשר נכנסה לרומניה באמצעות שותפות עם MediaPro, אחת מקבוצות המדיה הגדולות במדינה שהחזיקה כמה ערוצי חדשות ובידור, חברת הפקות לטלוויזיה וסרטים, תחנות רדיו, עיתונים וכן סוכנות חדשות בשם Mediafax. מייסד החברה ומי שעמד בראשה היה אדריאן סרבו, יוצר קולנוע לשעבר שידע לנצל היטב הזדמנויות עסקיות שהתעוררו עם נפילת מסך הברזל. הערוץ המסחרי של סרבו, Pro TV, שעלה לאוויר ב–1993, נהפך מהר מאוד למוביל שוק, שמצליח לשמור על ההובלה במדינה עד היום. במשך 22 השנים שעברו מאז נחשב סרבו לאיש החזק במדיה הרומנית, ועד שנעצר בתחילת השנה יוחס לו הכוח הנדרש כדי "להכתיר ראשי ממשלות".

עד המשבר הפיננסי העולמי של 2008, היתה CME הצלחה מסחררת, ובשיאה נסחרה בנאסד"ק לפי שווי של יותר מ-16 מיליארד דולר. לאודר, ששלט בחברה והחזיק בתפקיד יו"ר הדירקטוריון, עמד בראש אימפריה עם 33 ערוצים מסחריים המשודרים חדשות בידור וספורט ברומניה, בולגריה, קרואטיה, צ'כיה, סלובקיה וסלובניה. ב-2009 רכשה CME את מלוא הבעלות 
ב-MediaPro מידי סרבו, שקיבל תמורתה 10 מיליון דולר, נתח ממניות CME ואת ניהול הקבוצה כולה.

צילום מסך ערוץ 10

"סרבו היה איש טלוויזיה מקצוען, אבל רחוק במנטליות שלו מזו האמריקאית או הישראלית. לאודר, שלא הבין יותר מדי בטלוויזיה, הביא אותו כמה פעמים לערוץ 10 כדי שיבחן עבורו את התוכנית העסקית של הערוץ", אומר בכיר לשעבר בערוץ 10.

"זה שיגע את לאודר. הוא לא הבין איך השותף הרומני שלו מצליח להרוויח המון כסף מטלוויזיה, אבל ערוץ 10 שלו ממשיך להפסיד כמויות של כסף. לאודר רצה שנלמד מהרומנים איך עושים טלוויזיה בזול. סרבו הגיע כמה פעמים לביקור בישראל, ולאודר שלח משלחות של אנשי ערוץ 10 לרומניה. פעם אחת, ב–2011, לאודר אפילו הטיס את כל דירקטוריון ערוץ 10 לרומניה וניהל שם ישיבה. הוא השוויץ מאוד בערוץ הרומני שלו ורצה שנהיה כמוהו.

"בהתחלה סרבו לא הצליח להבין מדוע אנחנו משקיעים כל כך הרבה כסף בהפקות. הוא ניסה להראות לנו כיצד אפשר לעשות טלוויזיה בזול, אך לאחר שהבין שאנחנו מחויבים על ידי הרגולטור להוציא כמות מסוימת של כסף על הפקות, הוא הרים ידיים ואמר שאין לנו סיכוי להצליח. סרבו ניהל ברומניה כמה ערוצים במקביל והצליח ליצור ביניהם סינרגיות. התקציב שערוץ 10 הפנה לחדשות נראה לו מוגזם, וכך גם שכר הטאלנטים. ברומניה הוא לא שילם הרבה ולא התבסס על טאלנטים".

סרבו הצליח לשבות בקסמו את לאודר, שעליו רבים מעידים כי הוא ממהר לתת אמון באנשים שלא תמיד רוצים ביקרו. 
כל עוד לאודר היה בעל המניות העיקרי ב–CME, קיבל סרבו יד חופשית לנהל את החברה לפי הקודים האתיים שהיו מקובלים באותה העת ברומניה, או בשפה מכובסת - סרבו עירבב היטב בין אינטרסים מסחריים, פוליטיים ואישיים. לאודר, שהכיר את הפרקטיקות המקובלות ברומניה, לא ידע מכך או העדיף להעלים עין. ואולם החל ב–2009, בעקבות קשיים שאליהם נקלעה החברה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי, נאלץ לאודר למכור נתחים מ-CME לחברת הכבלים האמריקאית טיים וורנר. עד יולי 2012 השקיעה טיים וורנר בחברה הרומנית כ-300 מיליון דולר והגדילה את אחזקותיה ב-CME ל-49.9%, ודרכה בפני השתלטות מלאה על החברה היתה סלולה.

ניסיון לשחד את ראש הממשלה?

ככל שעלה כוחה של טיים וורנר בדירקטוריון החברה, כך נחלש מעמדו של סרבו, שזכה לתמיכתו של לאודר. בחברה האמריקאית הבינו כי ההתנהלות של CME אינה מתאימה לזו של חברה אמריקאית גלובלית, והחלו לבצע בדיקה פנימית, כנראה בניגוד לעמדתו של לאודר. לא ברור מה עלה בבדיקה זו, אך לאחר שזו הושלמה, פרש סרבו מתפקידו בסוף אוגוסט 2013, ארבעה חודשים בלבד לאחר שהחוזה שלו כמנכ"ל הוארך בשלוש שנים.

במאי 2014 הודיעה CME כי גם לאודר יפרוש ממנה, וכך למעשה תמו 20 שנה שבהן שלטו לאודר וסרבו בחברה. ההערכות בעת הפרישה היו כי העזיבה של לאודר קשורה לחוסר ההצלחה העסקי של CME, דבר שגרם למנייתה לקרוס ב-90% בחמש השנים האחרונות, אך כנראה שהסיבה האמיתית לזעזוע שבגללו עזב לאודר תתגלה חודשיים בלבד לאחר מכן, ביולי 2014, אז ראש ממשלת רומניה, ויקטור פונטה, האשים בגלוי את סרבו כי ניסה לשחד אותו במטרה למנוע חקירה שנוהלה נגד MediaPro, החברה הבת הרומנית של CME. פונטה טען כי לא הסכים לעצור את החקירה, דבר שגרם למתקפה אישית נגדו מכיוונם של גופי החדשות של MediaPro.

בדצמבר 2014 נעצרו 11 מעובדי קבוצת MediaPro ובפברואר 2015 נעצר סרבו, בחשד כי הוביל פעילות לא חוקית בחברה. על פי המסמכים שהוגשו לבית המשפט הרומני, עובדי MediaPro, בהם סרבו, חשודים בהעלמת מס בהיקף של כ-1.4 מיליון דולר ובהלבנת הון בהיקף של כ–5.8 מיליון דולר. על פי החשד, העובדים ניפחו הוצאות באמצעות חשבוניות פיקטיביות ושילשלו כסף לכיסם. לאחר כמה חודשים במעצר, שוחרר סרבו באפריל לממעצר בית.

בעת מעצרו תקף סרבו את פונטה וטען כי זהו ניסיון להשתיק את גופי התקשורת שלו, ובעיקר את אתר האינטרנט המוביל Gandul.info והעיתון הפיננסי Ziarul, כולם מקבוצת Mediafax. בתחקירים שפורסמו בשנה האחרונה בתקשורת הרומנית נטען כי לאודר ידע על הפרקטיקות הלא חוקיות של סרבו אך בחר להעלים עין, שכן כל העבירות לכאורה שבוצעו על ידי סרבו, נעשו בתקופה שבה לאודר היה יו"ר CME. עם זאת, הרשויות ברומניה לא טענו בשום שלב כי לאודר מעורב, ולפיכך הוא לא נחקר בעניין.

ההימור הכושל על הקזינו בהונגריה

בינואר 2012 הגיח באחת מתוכניות הבוקר של ערוץ 10 פרשן פוליטי לא מוכר לצופים, שהוזמן כדי לנתח אם ראש הממשלה בנימין נתניהו עשה נכון כאשר הציע לשריין לאהוד ברק מקום ברשימת הליכוד. הפרשן העלום, יואב בלום שמו, נשא את דבריו תחת הטייטל "פובליציסט וחבר מרכז ליכוד". בלום הסביר בתוכנית למגיש דב גילהר ולצופי הערוץ, שהיה אז בשליטת רון לאודר, כי "זו אינה השאלה. השאלה היא מה טוב לעם ישראל ומה צריך לקרות", וייצג בכך נאמנה את עמדת נתניהו.

מיד לאחר השידור חזר בלום לאלמוניותו. בכירים לשעבר בערוץ 10 לא זוכרים כיום את המקרה הספציפי, אך מציינים כי תוכניות הבוקר, ובמיוחד אלה של ימי שישי, שימשו את אנשיו של לאודר לצ'פר אנשים שהם רוצים בייקרם. "התוכנית האלה הן כמו העמודים האחרונים בעיתון, אלה שליד מודעות האבל", אמר השבוע הבכיר לשעבר בערוץ.

בלומברג

אותו בלום הוא למעשה שותפו לעסקים של לאודר. הקשר בין השניים נוצר על רקע פעילותם הפוליטית וקרבתם לנתניהו. בלום מוכר לבכירי הליכוד כאיש ימין אידיאולוגי, חרותניק מלידה, לשעבר יו"ר ההנהגה העולמית של בית"ר והחל ב–2006 נציג הליכוד בקונגרס היהודי העולמי, שבראשו עומד לאודר. בעבר נחלץ בלום לעזרת נתניהו גם מול ח"כים סוררים, אך זה לפחות חמש שנים הוא הוריד את פרופיל בעולם הפוליטי ופנה לעסקים.

בלום לא היה השותף הראשון שלאודר מצא בקרבתו של נתניהו. ב–1993 הוא פגש, בתיווך נתניהו, את יצחק פישר, אז גזבר מטה הבחירות של נתניהו לראשות הליכוד. שנה לאחר מכן הקימו פישר ולאודר את חברת התקשורת RSL, שהתמודדה בכמה הפרטות של חברות תקשורת במזרח אירופה. פישר הצליח להתעשר מפעילותו ב–RSL, שהצלחתה נסמכה בין השאר על קשריו הפוליטיים של לאודר, וב–2007 הצטרף פישר כמשקיע לפרויקט הגרנדיוזי שתיכננו לאודר, בלום ומשקיעים נוספים בהונגריה בשם King’s City Casino, הכולל 700 דונם של מלונות ענק, גנים בוטניים, פארקי שעשועים ומגה־קזינו עם 1,500 מכונות מזל ו–100 שולחנות הימורים בהשקעה של כמיליארד דולר. לממשלה ההונגרית הבטיחו היזמים היזמים 3,500 מקומות עבודה חדשים, ומי שהוביל את העסקה מטעם קבוצת המשקיעים היה בלום, בעל האזרחות ההונגרית.

ב–2007 עבר בלום להונגריה והחל לקדם את את פרויקט הקזינו. לאודר ובלום נפגשו עם שר הפנים ההונגרי, שתמך בפרויקט ומינה איש קשר שיתווך בין המשרד ליזמים. לאחר שגייסו תמיכה ממשלתית, בלום רכש קרקע חקלאית בעיירה אלברטירסה הנמצאת במרחק של כ–50 דקות נסיעה מבודפשט, אך לאחר התייעצות בין המשקיעים, החליטה הקבוצה בתחילת 2008 כי האזור אינו מתאים לפרויקט, וכי חופו של אגם ולנס, כ–40 דקות נסיעה מבודפשט, הוא שטח עדיף.

מאחר שהקרקע באלברטירסה כבר נרכשה, בלום, לאודר, פישר ושותפיהם בפרויקט ביקשו לתקן את טעותם העסקית באמצעות יכולתם להניע פקידים ורגולטורים הונגרים, ולבצע החלפת קרקעות: הם יחזירו למינהל המקרקעין ההונגרי את הקרקע שרכשו באלברטירסה, ויקבלו תמורתה קרקע שנמצאת בבעלות המדינה על חוף אגם ולנס.

כל עוד ראש ממשלת הונגריה היה פרנץ ג'יורצ'אן - האישורים התקבלו מהר מאוד. במאי 2008 התקיימה פגישה בנוכחות ג'יורצ'אן, שר האוצר ההונגרי וקבוצת המשקיעים. מיד לאחר מכן החל בלום לקדם את החלפת הקרקעות מול מינהל המקרקעין ההונגרי. הבעיה המרכזית היתה האיסור בחוק הונגרי למכור אדמות מדינה ללא מכרז. בלום ומינהל המקרקעין מצאו לכך פתרון - הם טענו כי כביש בין־עירוני חדש צפוי לעבור על החלקה שנרכשה באלברטירסה, ולפיכך יש לפצות את המשקיעים באמצעות חילופי קרקעות ללא מכרז, בשל "אינטרס ציבורי".

משנה ראש ממשלה - משנה מזל

ביולי 2008 נקבע כי בשל הבדלי השווי בין הקרקעות, יצטרך בלום לשלם למדינה תוספת של כ–1.2 מיליון יורו, ובסוף אותו החודש הצביעה ועדה של מינהל המקרקעין פה אחד בעד העסקה. בדצמבר אותה שנה עברה הקרקע סופית לידי בלום ושותפיו.

רויטרס

הצרות של קבוצת המשקיעים התחילו כאשר ג'יורצ'אן התפטר מתפקידו באפריל 2009. מיד לאחר מכן החלו לעלות טענות - בתחילה מכיוון חברי פרלמנט מהאופוזיציה ולאחר מכן בתקשורת - כי העסקה להחלפת קרקעות אינה חוקית ונעשתה במעורבותו של ג'יורצ'אן. חודשים לאחר מכן החלו חקירות, שהתמקדו בשני נושאים: שווי הקרקע שניתנה למשקיעים וחוקיות של מתן הקרקע ללא מכרז.

כל עוד החקירות היו פנימיות ונערכו על ידי מינהל המקרקעין ומשרד האוצר ההונגרי, לא נמצאו חריגות, אך באוגוסט 2009 פירסם מבקר המדינה ההונגרי דו"ח חמור, שבו טען כי על המדינה לבטל את עסקת החלפת הקרקעות שכן היא אינה חוקית. לטענת המבקר, הכביש שבגללו אושרה החלפת קרקעות ללא מכרז עובר רק על 5.6% מהקרקע של המשקיעים, ולפיכך אינו מצדיק מתן חלופה ללא מכרז.

במהלך הבחירות בהונגריה בתחילת 2010, היה הקזינו אחד האמצעים שאותם ניצלה האופוזיציה הימנית בראשות ויקטור אורבן כדי לנגח את ג'יורצ'אן הסוציאליסט. במהלך החודשים שלפני הבחירות פורסמו בעיתונים הימניים כמה כתבות נגד הפרויקט, ומחלק מהכותרות עלה ריח אנטישמי, כמו "הפלישה היהודית לאגם ולנס"; "הכיבוש היהודי", ובלום כונה על ידי התקשורת הימנית "הפושע הישראלי".

בפברואר 2010 פגש לאודר את אורבן וביקש ממנו למתן את התקשורת הימנית. על הדרך, לאודר הציג בפניו את פרויקט הקזינו וביקש את תמיכתו. אורבן אמר כי יבדוק את העניין. בעדות שנתן לאודר מאוחר יותר, הוא ציין כי נפגש עם אורבן מאחר שהיה לו ברור כי הוא זה שצפוי להיות ראש הממשלה הבא.

ואכן, באפריל 2010 נכנס אורבן למשרד ראש הממשלה והחליף את הממשלה הזמנית. אחד המהלכים הראשונים שעשה בתפקיד היה למנות צוות ייעודי לחקירת עסקת החלפת הקרקעות של פרויקט הקזינו. באפריל 2011 ביקשה הפרקליטות ההונגרית להסיר את חסינותו של ג'יורצ'אן כדי שאפשר יהיה לחקור אותו לגבי החשדות כי היה מעורב באישור עסקת החלפת הקרקעות. ביולי 2012 החליטה הפרקליטות ההונגרית לא להמשיך את החקירה בשל היעדר ראיות.

פרשנים פוליטים בהונגריה טענו כי ההחלטה לסגור את הפרשה נבעה, בין השאר, משיקולים פוליטיים של אורבן. אך הסרת החשדות מג'יורצ'אן לא עזרה ללאודר, בלום ושותפיהם. בתום התנצחות ארוכה בבית משפט בהונגריה, החליט ב–2012 בית המשפט העליון במדינה כי עסקת החלפת הקרקעות מבוטלת, וכך למעשה נקבר סופית פרויקט הקזינו.

בלום ולאודר לא ויתרו, ותבעו מממשלת הונגריה פיצוי בסך 337 מיליון דולר. התביעה הוגשה לבית המשפט לגישור בינלאומי בושינגטון DC. במהלך ההתנצחות ביניהם, פירסם לאודר באפריל 2013 מאמר דעה בעיתון הגרמני "זודדויטשה צייטונג" שבו תקף את אורבן וטען כי איבד את המצפון הפוליטי שלו. "מאז שנבחר אורבן, הונגריה עשתה כותרות כמדינה השונאת זרים שבה האנטישמיות גוברת. אורבן, שבעבר נלחם עבור הדמוקרטיה וזכויות אזרח בהונגריה, נהפך לאידאולוג לאומני שמשתמש ברוב שלו בפרלמנט כדי לבטל חלק מהישגיו הדמוקרטיים מהעבר".

אי־פי

בהמשך טען לאודר במאמר כי אורבן מפלג את העם ההונגרי, וכך מעורר דעות קדומות נגד מיעוטים. ייתכן מאוד כי טענותיו של לאודר נגד ראש ממשלת הונגריה נכונות ומוצקות, אך רק מעטים מבין קוראי המאמר ידעו כי באותה העת כי לאודר, ראש הקונגרס היהודי העולמי, ניהל מאבק עסקי קשה מול אורבן וממשלת הונגריה.

באוקטובר 2014 פסק בית המשפט נגד לאודר ושותפיו, וקבע כי ממשלת הונגריה פעלה במסגרת האמנות בינלאומיות לסחר, שכן העסקה להחלפת הקרקע לא נעשתה בצורה חוקית.

למרות כמה פניות לנציגיו בישראל של רון לאודר וליואב בלום, תגובותיהם לא התקבלו עד שעת סגירת הגיליון.

שרף חצי מיליארד שקל בערוץ 10

לצד הכישלון העסקי בהונגריה וברומניה, גם בישראל חווה לאודר אפיזודה עסקית שאותה ירצה לשכוח. ב–2004 רכש לאודר לראשונה מניות בערוץ 10, כחלק מהסדר החוב שאיפשר לערוץ לצאת ממצב של הקפאת הליכים.

עד 2012 היה לאודר בעל מניות מיעוט שלקח חלק בהזרמות הכספים, אך לא שלט בנתיב העסקי של הערוץ. לאחר שנים רבות של הפסדים ומאבקים חוזרים ונשנים להקלות בחובותיו, ויתר בספטמבר 2012 יוסי מימן על השליטה בערוץ 10, וההובלה העסקית שלו עברה לידי נציגיו של לאודר - אבי בלשניקוב ומיכל גרייבסקי. בסוף 2012 הצהיר לאודר כי "הוא מאמין בערוץ 10" ובכוונתו להזרים לערוץ 80 מיליון שקל נוספים כדי לאפשר לו להתייצב ולהגיע לחוף מבטחים.

ואולם כמה שבועות לאחר מכן מינו נציגיו של לאודר את רפי גינת למנכ"ל הערוץ. כחלק ממהלך זה העביר גינת את התוכנית "כלבוטק" מזכיינית ערוץ 2 רשת לערוץ 10. גינת זכה לתנאי העסקה טובים לאין שיעור מהקובל בערוץ, ובשעה שזה הפסיד מיליונים רבים, זכה גינת לשכר גבוה בגין כלבוטק.

בלשניקוב, גרייבסקי וגינת ניהלו את הערוץ מתוך כוונה להידמות לערוץ 2, אך לא הצליחו לעצור את ההפסדים. כיום, כאשר ערוץ 10 הולך ומשתקם לאחר שמצא את מקומו הנכון בשוק, מתגלה גודל הטעות העסקית שעשו מנהליו של לאודר, שהתעקשו להתחרות ראש בראש בערוץ 2 בזירת הבידור ותוכניות עתירות הרייטינג, והניחו כי לאודר לא יזנח את הערוץ וימשיך להזרים לו את ההון הנדרש להם.

ואולם כנראה שהאירועים ברומניה ובהונגריה תרמו להחלטה של לאודר להפסיק את תמיכתו בערוץ המדמם. בסוף 2013 פגה סבלנותו והוא נפטר מכל אחזקותיו בערוץ, לא לפני שהזרים לו עוד 35 מיליון שקל רק כדי לצאת ממנו בכבוד. בסך הכל, בשנותיו בערוץ הזרים לו לאודר כ–500 מיליון שקל - ולאחר שוויתר על מלוא אחזקותיו בו, הכסף שהשקיע בערוץ לעולם לא יחזור לו, גם לאחר שיקומו.

רון לאודר: שליחו לשעבר של נתניהו ואספן אמנות מהגדולים בעולם

רון לאודר, בנם הצעיר של אסתי וג'וזף לאודר, נולד בניו יורק ב–1941. כבן למשפחה עשירה ובעלת מעמד, למד לאודר אמנות ומינהל עסקים. ב–2015 נאמד שוויו בידי מגזין "פורבס" ב–4 מיליארד דולר, בעיקר בשל אחזקותיו ההיסטוריות בחברת התמרוקים המשפחתית אסתי לאודר, ששוויה הוא 34 מיליארד דולר. לאודר אינו מעורב כבר שנים בניהול אימפריית הקוסמטיקה ומחזיק בתואר כבוד של יו"ר אמריטוס של החברה. מרבית זמנו כיום מוקדש לתפקידו כראש קונגרס היהודי העולמי ולפעילות הפילנתרופיה הענפה של משפחתו.

לאודר נחשב לדמות מובילה בקהילה היהודית בניו יורק, ומעורב בפוליטיקה האמריקאית והישראלית. באמצע שנות ה–80 היה סגן עוזר שר ההגנה האמריקאי לענייני אירופה ולאחר מכן מונה לשגריר ארה"ב בווינה. ב–1989 התמודד לאודר על ראשות עיריית ניו יורק, אך הפסיד לרודי ג'וליאני.

לאודר היה אחד המקורבים הזרים הראשונים שהתחברו לבנימין נתניהו, עוד בזמן שהתמודד על ראשות הליכוד ב–1994. ב–1998 הגיעה מערכת היחסית בין השניים לשיאה, כאשר לאודר נשלח על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל מגעים עם נשיא ארה"ב דאז, ביל קלינטון, וכן לנהל משא ומתן סודי עם נשיא סוריה חאפז אל אסד. מערכת היחסים הקרובה בין לאודר לנתניהו הגיעה לסופה ב–2011, כאשר העיתונאי רביב דרוקר פירסם בערוץ 10 את תחקיר "ביביטורס", שבעקבותיו תבעה משפחת נתניהו את הערוץ.

לאודר ידוע כאחד מאספני האמנות המודרנית הגדולים בעולם, ושווי האוסף שלו נאמד במיליארד דולר. ב–2006 הוא ביצע את רכישת האמנות הגדולה ביותר באותה העת, כאשר רכש פורטרט של אשת סוחר יהודי שצייר גוסטב קלימט ב–1907 תמורת 135 מיליון דולר.

אי־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#