המודל העסקי של קרן מרקסטון: למשקיעים נמחקו 75% מהשקעתם, המנהלים שילשלו לכיסם 140 מיליון דולר - דו"חות Q2 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המודל העסקי של קרן מרקסטון: למשקיעים נמחקו 75% מהשקעתם, המנהלים שילשלו לכיסם 140 מיליון דולר

למרות התוצאות הקשות של הקרן, היא גבתה מההתחייבויות דמי ניהול שנתיים של 1.75% עד אמצע 2013, ומאז היא גובה 0.75%. מ–2004, אז גויסו בקרן 791 מיליון דולר, גבו מנהליה דמי ניהול בסך 140 מיליון דולר ■ רואי החשבון ל הקרן הצמידו לה הערת עסק חי

17תגובות

משקיעי קרן מרקסטון קיבלו לידיהם בימים האחרונים את דו"חותיה הכספיים ל-2014. קשה להאמין אם מישהו ממשקיעי הקרן ראה בדו"חות אלו קרן אור כלשהי. הדו"חות מציגים איזה אסון השקעתי היתה ההשקעה בקרן מרקסטון.

מהדו"חות עולה כי שיעור התשואה הפנימי (IRR) של הקרן הוא מינוס 75.3%. כלומר, על כל השקעה של דולר מ-2004 נותרו למשקיעים רק 24.7 סנט. זאת בעשור שבו מדדי המניות שברו שיאים, קרנות הפרייבט אקוויטי הציגו תשואות פנומנליות, ואפילו קרנות ההון סיכון, שלא כיכבו בתשואות, הצליחו להציג תשואה חיובית.

אם מישהו חשב כי האסון ההשקעתי הזה יפגע בדמי הניהול שהקרן גבתה, נכונה לו אכזבה. הקרן גבתה מההתחייבויות (כלומר מסך הכסף שהובטח לקרן ולא מהגיוס בפועל) דמי ניהול שנתיים של 1.75%. דמי ניהול אלו נותרו כשהיו עד אמצע 2013. אז מנהלי הקרן החליטו להפחית את דמי הניהול ל–0.75%. בחישוב זהיר עולה כי החל ב–2004, אז גויסו בקרן 791 מיליון דולר, גבו מנהליה דמי ניהול בסך 140 מיליון דולר. בעבור השנה האחרונה הם קיבלו רק 40 אלף דולר דמי ניהול. זאת, כאמור, בשביל קרן שייצרה תשואה שלילית של מינוס 75% למשקיעים.

קמחי מוטי

אם לא די בהפסד הצורב למשקיעים, אזי רואי החשבון של הקרן, PwC קסלמן וקסלמן מוסיפים הערת עסק חי לקרן. הם כותבים: "הדו"חות נערכו תוך הנחה כי הקרן תמשיך להתקיים כעסק חי. ב-2014 היא נכנסה למשבר נזילות חמור, הנסיבות מעלות תהיות קשות על יכולת הקרן לממש נכסים, וכן לממש נכסים בשווי ההוגן שלהם. הדו"חות אינם מביאים בחשבון אפשרויות אלו״. כלומר, המשבר בו נמצאת הקרן ייצור מצב שבו גם מכירה של נכסים תבוצע במחירים נמוכים יותר מאלו המופיעים בשיערוך. דוגמה לכך ניתן היה לראות כשהקרן מכרה את אחזקותיה בפסגות לבעלת השליטה בפסגות, קרן איפקס, בהפסד של 325 מיליון דולר.

מה גרם להפסד הצורב?

הקרן הוקמה בסוף 2004 בידי רון לובש, לשעבר בנקאי השקעות בליהמן ברדרס; אמיר קס, שנהרג בתחילת 2014 בתאונת דרכים; ואיש העסקים היהודי אליוט ברוידי, שהודח מהקרן על רקע אישומים במתן שוחד שסייע להקמתה. הקרן גייסה סכום עתק של כ–800 מיליון דולר, ברובו ממשקיעים אמריקאים זרים. ואולם, גם הנציגות הישראלית של המוסדיים לא נעדרה מהשקעה בקרן. בשלב הראשון הושקעו כ–650 מיליון דולר, ובשנתיים האחרונות, אז הקרן נקלעה לצרות, הוזרמו לה בידי המשקיעים עוד 140 מיליון דולר.

ההפסד הגדול נמצא באמפיק (AMFIC) החברה הבת שהקימה את בית ההשקעות פריזמה בהשקעה של 334.4 מיליון דולר. פריזמה קרסה ונעלמה ממפת בתי ההשקעות בישראל. בתחילת 2009 רכשה פסגות, אז בבעלות הקרן יורק, את קופות הגמל של פריזמה, ובתמורה קיבלה מרקסטון 23% בבית ההשקעות פסגות. לקראת סוף אותה שנה מכרה יורק את פסגות לקרן איפקס, אך במרקסטון העריכו כי יקבלו תמורה גבוהה יותר לחלקם. לפני כשבוע סיכמו מנהלי הקרן ומנהלי קרן איפקס כי מרקסטון תמכור את אחזקותיה בפסגות. השווי שלפיו אמפיק מוערכת בדו"חות הוא 9.2 מיליון דולר, כלומר הפסד של 325 מיליון דולר.

השקעה כושלת נוספת היא של סטימצקי. במשך שנים שיערכו בקרן את תוצאות סטימצקי עם השקעה נוספת של הקרן מגנוליה, מבלי להפריד ביניהן. לאחר שמרקסטון מכרו בשנה שעברה את סטימצקי מתברר כי סך המחיקה מההשקעה בסטימצקי הסתכם ב–96 מיליון דולר. כך גם נצבר הפסד בחברת המכוניות תום קאר, כאשר מהשקעה של 33 מיליון דולר נותרו רק 565 אלף דולר.

אמנם לקרן היו גם הצלחות. כך, למשל, היא מימשה את השקעתה בחברת ההשקיה נטפים ברווח של 78 מיליון דולר, ובדפי זהב ברווח של 56 מיליון דולר, אך הצלחות אלו הן רק טיפה בים הכישלונות.

גורם נוסף וחשוב הוא שימוש של הקרן במינוף, כלומר לקיחת הלוואות מבנקים כדי לבצע את השקעותיה, ולא רק שימוש בכספי המשקיעים. לחובות יש טבע מוזר — צריך להחזיר אותם. חובות אלו הם שהובילו את הקרן למשבר נזילות חמור ב–2014.

מבנה האחזקות של מרקסטון מסובך, ומתייחס לחובות המרוכזים בארבע חברות: מרקסטון קפיטל גרופ, המנוהלת בידי לובש; חברת אמפיק שבבעלות מרקסטון קפיטל, הנמצאת במצב של חדלות פירעון; ושתי חברות אחיות בבעלות אמפיק — פנומנל, לשעבר בית ההשקעות פריזמה, שבו מרקסטון השקיעה 335 מיליון דולר ושקרס, ופנומנל החדשה. במעלה הפירמידה של החובות ובסדר נשייה אחרון נמצא דויטשה בנק, שהעניק לפני כשנה וחצי למרקסטון קפיטל גרופ הלוואת מזנין (גישור) של 65 מיליון דולר (כ–250 מיליון שקל) בריבית של כ–15%.

תמורת ההלוואה שיעבדה מרקסטון לדויטשה בנק את אחזקתה (20%) ביצרנית חוטי הניילון נילית הפרטית, וכן ניתן לדויטשה בנק שעבוד שני על מניות יצרנית התכשיטים מגנוליה, וכנראה מניות של אמפיק. באחרונה נמכרה נילית ללאומי פרטנרס. החברות האחיות פנומנל חייבות 400 מיליון שקל לשתי קבוצות בנקים: האחת בראשות הפועלים והשנייה בראשות דיסקונט, שבה נכללים מזרחי טפחות, הבינלאומי ואגוד. מצבם של הבנקים טוב בהרבה מזה של בעלי האג"ח של פנומנל, שכן הם מחזיקים בשעבוד על מלוא המניות בית ההשקעות הגדול בישראל פסגות המוחזקות בידי פנומנל (23.2%), בעוד למחזיקי האג"ח אין כל ביטחונות.

מחזיקי האג"ח הגדולים של פנומנל הם מנורה, הפניקס, איילון, הכשרה ביטוח וקופות הגמל של התעשייה האווירית.

כאמור, באחרונה התנהל מו"מ על הסדר חוב לקרן, ומכירת חלקה בפסגות נועד לחסות חלק מהחובות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#