מאיר חת, יו"ר טבע לשעבר: "אני תורם את כל הדיווידנדים - בערך מיליון שקל בשנה. לגבי השאר, הילדים יחליטו" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מאיר חת, יו"ר טבע לשעבר: "אני תורם את כל הדיווידנדים - בערך מיליון שקל בשנה. לגבי השאר, הילדים יחליטו"

מאיר חת, יו"ר טבע לשעבר, ששווה עשרות מיליוני שקלים, שותה את הקפה בקופיקס, נותן פרשנות לקרב בין טבע למיילן ומסביר על אסטרטגיית ההשקעות שלו בבורסה

18תגובות

מאיר חת, אפשר להציע לך כוס קפה?

לא, זה בסדר. שתיתי כאן ממול, בקופיקס.

גם אתה שותה בקופיקס?

למה לא?

מוטי מילרוד

אתה בוודאי שווה עשרות מיליונים, לא?

זה מידע נחוץ?

זה מידע מעניין.

עשרות כן, אבל לא הרבה עשרות.

במה אתה משקיע את הכסף שלך?

הנכס העיקרי שלי הוא מניות טבע. יש לי גם הרבה ניירות ערך זרים, חלקם בסכומים נכבדים. במניות אני משקיע בחברות כמו ג'ונסון אנד ג'ונסון, נסטלה, סנדוז ונוברטיס, שמתחרה בטבע, וגם ניירות ערך של הבנקים בישראל. בנוסף, יש לי כמה השקעות בהון-סיכון.

מה האסטרטגיה שלך?

אני אוהב מניות שמחלקות דיווידנדים. אני לא קונה ומוכר הרבה, ואני גם לא נכנס לדברים ספקולטיביים, ולכן אף פעם לא עשיתי מכה. אבל בשנים האחרונות גם תיק סולידי היה תיק מעניין.

דן קינן

היית יו"ר טבע ב-1995–2002, כשאלי הורביץ שימש כמנכ"ל. איך נראתה החברה אז?

זו היתה תקופת הצמיחה המהירה של טבע. אני לא זוכר בדיוק כמה היא היתה שווה אז, אבל זוכר שמעשרות מיליונים עלינו למאות מיליונים. עדיין לא דיברו על מאות מיליארדים כמו היום.

ראית בעיני רוחך את טבע כמו שהיא כיום?

לא. היא השתנתה. גם אז היא כבר לא היתה בדיוק חברה משפחתית, אבל קבוצת המנהלים שלה היתה ישראלית כולה, והיתה בה מידה גדולה יותר של הומוגניות. המיזוגים הגדולים בטבע התחילו לקראת שנות ה–2000. המיזוג הגדול ששינה את טבע היה רכישת איווקס ב-2005. אז גם הצטרף לטבע פיליפ פרוסט, שהיה בעל השליטה באיווקס ועבר להיות חבר דירקטוריון ואחר כך יו"ר.

כבעל מניות גדול, אתה מרוצה מניהול החברה כיום?

טבע תמיד רצתה להיות חברה גדולה, אבל כיום היא גדולה מאוד.

גדולה מדי?

הדיבור על זה שהיא רוצה להיות בין עשר חברות התרופות הגדולות בעולם נשמע מזמן, אבל אני אף פעם לא האמנתי בו. מדובר במספרים אדירים. נכון שפייזר שווה 200 מיליארד דולר וג'ונסון אנד ג'ונסון אפילו 270 מיליארד, אבל טבע תהיה קרובה ל–100 מיליארד אחרי המיזוג עם אלרגן, שעליו הכריזו השבוע. המורכבות של ניהול גוף כזה עצומה. בקרת איכות בחברה פרמצבטית היא עניין קריטי, ונורא קל שמישהו יפספס באיזה מקום, וכשאתה פועל בעשרות מדינות זה עלול לקלקל לחברה את שמה הטוב לאורך זמן. הסיכון כאן גדול, ואני מקווה שהם יצליחו.

ראובן קפוצ'ינסקי

ארז ויגודמן הוא מנכ"ל מצטיין?

אני חושב שהוא מנהל טוב, בעל ראייה למרחוק ובעל תעוזה. אחד הדברים החשובים שהוא עשה בשנתו הראשונה היה קיצוץ בהוצאות החברה. הוא הגדיל את הרווחיות באמצעות צמצומים. זה לא פשוט מה שקרה לטבע, כי מאז סוף שנות ה–90, בשנים שבהן הקופקסון התחיל להיות להיט והרווחיות ממנו היתה גדולה, טבע השמינה ועברה למצב של בזבוז. ויגודמן קצת הכניס את החברה לדיאטה, וזה היה בריא לה.

נשמע שאתה עדיין עוקב מקרוב.

כן, כי יש לי אינטרס, אני בעל מניות. בנוסף, אחרי שעבדתי בחברה 30 שנה היא עדיין מעניינת אותי. אני צופה מהחוץ, אולי אני יודע טיפה יותר מהצופה הרגיל, כי יש לי גישה לאנשים עם מידע.

למי יש לך קשר?

אני מדבר עם דירקטורים לשעבר שיותר קשורים לחברה. אם אפנה לוויגודמן הוא ידבר אתי. אבל אני לא פונה כשאין לי מה לתרום.

ממתי אתה מחזיק מניות טבע?

עשרות שנים. סבא שלי מצד אמי היה ממייסדי טבע. נצברו אצלי מניות מהירושה שקיבלתי ממנה, ואחרי שנים קיבלתי עוד מניות מהירושה של דודה שלי.

סבא שלך היה הרב יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקוה?

לא. סבא שלי הוא משה ג. לוין, שהתחתן עם ציפורה סלומון, שהיתה בת הזקונים של יואל משה סלומון. אני הנין של יואל משה.

ואיך הם קשורים לטבע?

ב-1901 הקימו שלושה גיסים, סלומון, לוין ואלשטיין, את בית המסחר לתרופות, סל"א. סלומון הוא חיים סלומון, הבן של יואל משה ואח של אמא שלי, לוין היה סבא שלי ואלשטיין...

אלשטיין הוא סבו של אמיר אלשטיין, סגן יו"ר טבע ומי שהיה יו"ר החברה לישראל?

כן. בשנות ה-30 הם הקימו מפעל תעשייתי שנקרא אסיא, שבהמשך רכש את טבע.

חתיכת שורשים יש לך. לא הפסקנו לזמזם היום את הבלדה על יואל משה סלומון.

אבל יש גם חלק שני לבלדה, שמתאר מה היה קורה אם המיישבים היו מגיעים היום לפתח תקווה. גם אותו כתב יורם טהרלב, ביום ההולדת ה-75 שלי. הרוח היתה שהם נתקעים בתור ומחכים ברמזור ומתקשים להגיע.

תוך כדי שאנחנו מדברים, מניית טבע עולה עכשיו בוול סטריט בכמה אחוזים טובים בעקבות העסקה לרכישת החטיבה הגנרית של אלרגן ב–40 מיליארד דולר.

כן, אני עוקב באייפד. בפעם האחרונה שהסתכלתי היא עלתה ב–11.8%. מעניין גם שמיילן צונחת.

אהבת את העסקה שוויגודמן הוביל - שבסופו של דבר בוטלה - לרכישת מיילן?

לא, אבל כבר לא שואלים אותי. חשבתי שרכש עוין כמו שהיה עם מיילן זה דבר לא בריא, כי עמוד השדרה של החברה הוא ההנהלה, ולא טוב לקנות כשיש דם רע. החשש הוא שהרבה אנשים חשובים יעזבו. רכישת אלרגן, לעומת זאת, נעשית מרצון. מה גם שמי שמנהל את הגנריקה של טבע בנה את הגנריקה של חברת אקטוויס (מה שנהפך לחטיבה הגנרית של אלרגן) שרשומה באיסלנד, כך שהוא מכיר טוב את מה שהוא קונה והוא ביחסים טובים עם המנהלים, אז יכולה להיות סינרגיה מעניינת. עכשיו טבע מזנקת, מיילן יורדת, ומניית פריגו דווקא עולה, כנראה בהנחה שהיא תירכש על ידי מיילן.

יו"ר מיילן רוברט קורי
בלומברג

לדעתך, הצעת הרכש של טבע למיילן היתה תרגיל?

לא. אני הבנתי מדירקטורים בטבע שהם התייחסו לכך ברצינות וחשבו שזו עסקה טובה לטבע. הבעיה היא שהם לא העריכו את ההתנגדות. היו שם יחסים קשים בין ההנהלות, ולכן עסקת אלרגן היא חילוץ לא רק למיילן - אלא גם לטבע.

מעניין שאלי הורביץ המנוח תפס את מקומך כיו"ר טבע אחרי שפרש מכס המנכ"ל, ושנים קודם אתה החלפת אותו כיו"ר בנק לאומי.

נכון, אבל אין קשר בין הדברים. אלי היה דירקטור בלאומי הרבה שנים, וכשארנסט יפת עזב את תפקיד המנכ"ל, אלי נבחר ליו"ר (יפת היה במשך שנים רבות מנכ"ל ויו"ר לאומי, והיה מראשי האחראים בפרשת ויסות מניות הבנקים, מה שהביא לפרישתו, ר"ש וש"ש). אחרי פחות משנה אלי נאלץ לעזוב ואני נבחרתי ליו"ר, וגם אני לא החזקתי מעמד הרבה יותר ממנו.

אמרת שיש לך מניות של בנקים ישראליים. לדעתך, כדאי לקנות מניות בנקים?

אני חושב שכן, אבל רק למי שמתעניין במניות סולידיות לא ספקולטיביות. כיום מניות הבנקים לא מנופחות.

למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהן לא מנופחות?

לזה שרק בנק המזרחי נסחר בשווי גבוה מההון שלו.

מה עם דיסקונט?

דיסקונט נמוך. אנליסטים רואים אותו כמועמד טוב להשבחה.

גם אתה רואה אותו ככה?

לכאורה נראה שכן, אבל הוא צריך ריענון. לדיסקונט תמיד היה ועד עובדים תוקפני מהוועדים של שאר הבנקים והוא שילם על כך מחיר, כי הוא הבנק הפחות יעיל במערכת, ההוצאות שלו גבוהות ועושה רושם שכעת מנסים לייעל אותו.

אבל מדברים על ייעול שלו כבר הרבה שנים - למה שעכשיו זה יצליח?

כי תמיד מנכ"לים התחלפו ויו"ר ועד העובדים ריקי בכר נשאר, ואילו עכשיו בכר איננו.

רויטרס

התוכניות של שר האוצר משה כחלון להכנסת תחרותיות לענף לא יורידו את הערך של הבנקים?

בעבר הניחו שהבנקים ייפגעו מההפרדה של קופות הגמל וקרנות הנאמנות, אבל זה לא קרה. מה שהם צריכים לעשות זה לקצץ בהוצאות ולהתייעל, כי אני לא חושב שהבנקים ינסו את מזלם בחו"ל, שם הם די נכוו. חו"ל זה עסק קשה מאוד, הם פשוט צריכים להיות יותר יעילים, ויש גם מקום לתוספת חדשנות בבנקאות.

מאיפה לדעתך צריכה לבוא התחרות לבנקים?

מגופים מוסדיים, אבל הם צריכים להיות מיומנים מספיק כדי להתחרות. אני לא תולה תקוות גבוהות בתוכניות כמו פיצול של הבנקים הגדולים. אני חושב שיש יתרונות לגודל ושחייבים להיות בנקים גדולים. מצד שני, אני תומך בפיקוח על שכר ועל מחירים.

יש בבנקים עובדים מיותרים.

יש, אבל רמת השכר לא גבוהה מדי. הבעיה היא בדרגי הניהול, לא בממוצע. ברור שהוועדים בבנקים חזקים מדי. הדבר החמור הוא שאי אפשר לנהל את הבנקים, כי על כל דבר צריך לקבל את הסכמת הוועד. אם שר האוצר חושב שהוא יערוך רפורמה בבנקאות בלי לפגוע בעובדים - הוא טועה. אני לא יכול לקבוע איפה צריך לקצץ, אבל ברור לי שצריך לקצץ אם רוצים לייעל את המערכת. מה שקורה הוא שההסתדרות מגנה על העובדים החזקים, ומה שחמור הוא שפיטורים נעשים בשרירות לב, אם כי משלמים להם פיצויים לגמרי לא רעים. מה שקרה עם הפרישות מרצון בבנקים הוא שמי שפרש הם דווקא העובדים הטובים, שניצלו את ההזדמנות.

מוטי קמחי

כלפי הפיקוח על הבנקים טוענים שהוא בעצם לוביסט של הבנקים שפועל רק ליציבות שלהם ולא לתחרותיות.

אני מחשיב את נושא היציבות. צריך למצוא את שיווי המשקל הנכון.

מה לגבי ההמלצה לחייב את הבנקים למכור את חברות כרטיסי האשראי שבבעלותם?

כרטיסי האשראי הם עניין בעייתי, כי השאלה היא מי יקנה את החברות האלה. דובר על כך גם בתקופת ועדת בכר - מי יקנה את קופות הגמל וקרנות הנאמנות אם יבואו משקיעים זרים גדולים. זה לא קרה כמעט, רק קרן יורק רכשה את פסגות, ואיפקס שנכנסה לנעלי יורק בשלב מאוחר.

קרן מרקסטון הקימה בית השקעות בשם פריזמה וקנתה הרבה נכסים.

מרקסטון זו תאונה מצערת. רון לובש, ממייסדי מרקסטון, שהביא כסף מחו"ל והקים גוף ישראלי, טעה. אני מקווה שעכשיו יימצאו קונים שיהיו מתחרים לבנקים, אבל אני לא בטוח בזה. בעקבות ועדת בכר הריכוזיות עברה לחברות הביטוח, שהן מגזר ריכוזי לא פחות מהמגזר הבנקאי. נכון שנוצרה תחרות על מתן אשראי בשוק הסיטוני באמצעות הגופים המוסדיים, וחברות ישראליות גדולות יכולות לקבל מימון גם מבנקים זרים.

למה בעצם בנקים זרים לא נכנסים לישראל להתחרות בשוק הקמעוני?

לבנק זר קשה מאוד להצליח. תשאלו את בנק לאומי למה הם לא הצליחו בניו יורק נגד סיטי וצ'ייס. פועלים ודיסקונט לא ניסו אפילו להיכנס לקמעונות. כנראה שהבנקים הזרים מבינים שהלקוחות נאמנים לבנקים שלהם ולא עוברים. שונאים את הבנקים, אבל כששואלים את הציבור לגבי ניהול תיק הוא תמיד אומר שהוא רוצה שהכסף יישאר בבנק.

כלומר, שונאים את הבנקים אבל סומכים עליהם.

כן. ארנסט ליהמן, שהיה יקה מהסוג שהיו פעם בבנק לאומי, חקר את ההיסטוריה הבנקאית הקדומה. הוא אמר לי שכבר בתקופה האכדית שנאו את הבנקים. זה לא דבר חדש, ואני חושב שזה בכל העולם.

בנק המזרחי מפרסם את עצמו ומבטיח שהוא אוהב את "השמחה שלנו". אתה חושב שהניסיונות של הבנקים להתחבב עלינו נידונו לכישלון?

כן. הבנקים לא בסדר בהרבה דברים, אבל אנחנו לא מעריכים מספיק את הדברים שבהם הם כן בסדר. הייתי יו"ר בנק לאומי ניו יורק לפני הרבה שנים, ואני זוכר שהשירות שהבנקים המקומיים נתנו שם היה יותר גרוע מאשר בישראל.

אז מה בסדר בבנקים?

הטכנולוגיה בסדר. הם משקיעים הרבה מאוד כסף בקידומה ורמת השירות גבוהה. אבל דרוש פיקוח ציבורי על שכר ורווחים. זה קיים בכל ענפי השירותים הציבוריים, ואין סיבה שלא יהיה גם כאן.

המרווח הממוצע בחברות האשראי של הבנקים הוא 9%. זו שחיטה.

זה לא כל כך חריג, גם במדינות אחרות האשראי שנותנות חברות האשראי יקר. אולי אצלנו הוא יקר מדי.

עופר וקנין

מה דעתך על הכשל של בנק לאומי בניו יורק והקנס העצום שהם שילמו?

אני לא חושב שזה סיפור הצלחה. ליתר דיוק, זה כישלון ניהולי.

הם אומרים שכל הבנקים עשו את זה.

זה תירוץ נכון, אבל זה לא תירוץ טוב. זה כשל של הרבה בנקים וזה מצער מאוד. אני לא חושב שמישהו בהנהלה הבכירה יכול לומר שהוא לא ידע. יש לנו היסטוריה לא יפה של הברחת כספים לישראל. היו מספרים על שר האוצר פנחס ספיר שהיה יוצא עם תיק ג'יימס בונד ומעביר כספים של יהודים מאמריקה הלטינית לארה"ב. פעם שאלתי את רפאל רקנאטי, שהיה בעל השליטה בדיסקונט, איך הם מחליטים מה הולך לז'נווה, מה למיאמי ומה לתל אביב, והוא ענה: "היהודים מחליטים. הם רוצים קצת כאן וקצת שם". לרוב הבנקים הישראליים היו נציגים שתפקידם היה לקשור קשרים עם יהודים עשירים ולטפל בהברחת כספים באמצעות ברוקרים לאיי קיימן ולשווייץ. זו מסורת שהתקבעה, ומי שלחץ לשינוי היו השלטונות האמריקאיים.

גליה מאור, שהיתה מנכ"לית הבנק במשך הרבה שנים, והיום אגב היא דירקטורית בטבע, צריכה לשלם מכיסה הפרטי?

מדובר כאן על משהו סמלי. הרי ברור שהיא לא יכולה לשלם את הקנס (הבנק שילם לרשויות המס כ-400 מיליון דולר והיו לו הוצאות של 250 מיליון שקל על עורכי דין ורואי חשבון, ר"ש וש"ש).

מה דעתך על שכר המנהלים הגבוה בבנקים?

נכנסתי ללאומי בעקבות הכהונה של אלי הורביץ, שלא הצליח לנקות את השאריות של ארנסט יפת. יפת היה בעל תיאבון מוגזם לכסף, אבל אז לא היו הרבה כמוהו. שכר כזה לא היה בשום מקום, חוץ מאשר בלאומי. אתה מסתכל על הסכומים שבהם דובר, וכיום זה נראה מצחיק. השכר שלי בבנק לאומי היה 10,000 דולר בחודש, ועמדתי על כך שיו"ר לא יקבל בונוסים ואופציות. כך גם כשהייתי יו"ר טבע. צודקים המפקחים של היום, שהובילו החלטה שיו"רים לא יקבלו בונוס. ההתקפלות שלהם בעניין לא מוצדקת.

אייל טואג

מהו שכר סביר למנכ"ל בנק?

אני מוכן לקבל 3 מיליון שקל בשנה כגג. אין כאן מדד מדויק, צריך לשאול מה הגיוני. זה צריך להיות יחס סביר לשכר הממוצע או הנמוך בבנק, אין לזה נוסחה. ההתפרצות הראשונה בשכר המנהלים בבנקים היתה כששלמה פיוטרוקובסקי עבר מתפקיד המשנה למנכ"ל בנק לאומי לתפקיד מנכ"ל הבנק הבינלאומי אחרי שקיבל הבטחה מהאחים ספרא לשכר של מיליונים. כשזה קרה פתאום כולם רצו גם. בעשר או 15 השנים האחרונות זה נעשה טבעי לקבל 7 מיליון שקל לשנה. זה אבסורד. האם צריך לתת אופציות למנהלים? האם זה לא לוקח אותם לסיכון יתר או שזו הדרך הנכונה לתגמול כי כולם נהנים מהעלייה במניות? אין על כך הכרעה. בארה"ב זה הגיע לממדים מטורפים.

הבנקים נתנו אשראי של מיליארדים לטייקונים שלא החזירו חובות, כמו נוחי דנקנר ואליעזר פישמן.

זו טעות גדולה, אובדן של קנה מידה וכישלון מוסרי.

וגם כשל מקצועי.

בהחלט, הבנקים צריכים לעקוב איך מתנהלים הלווים, אם הם משלמים שכר משוגע למקורבים או מושכים דיווידנדים גבוהים. אלה דברים מסוכנים. המערכת הפיננסית נשבתה בקסמם של דנקנר, פישמן, זיסר ואחרים. לא שזה צידוק, אבל יש את זה גם בעולם. בנקאים לא לומדים לקח.

האם זה לא נובע גם מקשרים סבוכים ומניגודי עניינים? כלומר, זה לא רק מהקסם של אותם טייקונים.

אני לא חושב שהיו קשרים מושחתים או ששולם שוחד, אבל כן היתה הרגשה שאלה הכוחות הגדולים במשק ושאתה צריך להיות בקשר אתם כדי להצליח.

ארנסט יפת היה נותן אשראי לדנקנר?

אחד הדברים שאפשר לומר לזכותו של יפת זה שהוא היה בנקאי זהיר. פעם היה יהודי בשם הולנדר שהיה סוחר שלכים.

סוחר שלכים?

עסק בעורות.

בקיצור, טייקון של פעם.

שאלתי את יפת למה כולם נותנים לו אשראי ורק הוא לא. הוא ענה: "הוא לא שקוף לי". ארנסט היה בנקאי טוב, הבעיה שהוא אהב כסף לעצמו. כמו שאומרים - בנקאים גדולים, חולשות אנושיות (כשנחשפו הסדרי הפנסיה של יפת בלאומי, הציבור הזדעזע מגודל הסכומים שקיבל, ר"ש וש"ש) . אני מקווה שהוא לא היה נותן לדנקנר. אצלנו, ולא רק בבנקאות, השכר והעונש זה לא בדיוק הדבר החזק ביותר. כשיש רווחים זה שלנו וכשיש הפסדים זה של הממשלה.

היית המפקח על הבנקים. מה דעתך על מפקחים שעוברים לעבוד בבנקים? דודו זקן החליט שנייה לפני שהוא עוזב את התפקיד להקל בפיקוח על השכר של בכירי הבנקים.

בהרבה מקומות בעולם עוברים מהמגזר הציבורי לפרטי ולהפך. אני מאמין שבני אדם הם הגונים עד שמרמים אותי בפעם הראשונה.

אחרי כל מה שראית אתה עדיין מאמין שבני אדם הגונים?

פחות ממה שהאמנתי כשהייתי צעיר. מבחינה אישית הבנתי שאני לא מתאים לנהל פוליטיקה בנקאית ולרפד את הדירקטורים שלי.

ואיך הדירקטורים של לאומי רצו שתרפד אותם?

אחד הדברים שהם רצו הוא להיות דירקטורים בחברות הבנות בחו"ל.

בשביל הנסיעות?

נסיעות וקשרים. נוצרים קשרים לא בריאים מבחינת ניהול הבנק.

וכל זה כאשר אנשים מהשורה מתקשים לגמור את החודש.

היו בישראל הרבה טעויות של מדיניות כלכלית. יש לנו בעיה רצינית בנושא של אי־שוויון ועוני, ואני לא מקבל את הרעיון שאי אפשר להטיל מסים נוספים. כל זמן שתקציב הביטחון ממשיך לטפס כי אף אחד לא מסוגל לעצור אותו, אז אין מנוס מלהגדיל מסים, בעיקר על העשירים. יש מדינות שבהן שיעורי המס על העשירים גבוהים יותר, כמו בסקנדינוויה. נכון שאומרים שמס גבוה על העשירים זה נגד צמיחה ונגד השקעה, אבל הסכנות האמיתיות לחברה הישראלית הן האי־שוויון והעוני, שהגיע לממדים גדולים מדי. גם מה שעושים עם החרדים, שמחזירים אותם שוב למצב שהם לא צריכים לעבוד, לא בסדר. מי שמנהל את המדינה מנהל אותה לא טוב.

אתה מדבר על בנימין נתניהו?

זה לא רק הוא, יש לו תמיכה, הוא לא עומד לבד. פילנתרופיה יכולה לתרום בשוליים, אבל לא במקום הממשלה.

מה דעתך על התפקוד של שרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים?

שרי אריסון לא הבינה מהן זכויות של בעל שליטה. היא לא בנקאית.

וצדיק בינו, בעל השליטה בבינלאומי?

בינו הוא בנקאי מוכשר, אבל הוא מוכשר בעיקר בניהול נכסים והתחייבויות. הוא לא בעל חזון לטווח ארוך. הוא טוב לזמן הקצר.

בגיל 83, איך נראה היום שלך?

היום שלי עמוס. אני לא משתעמם. היתרון הגדול שכיום הקשרים פחות פורמליים, זה מוריד את המחויבות. אהבתי ללמד אבל הפסקתי כי זו מחויבות אדירה ללמד סטודנטים שמשלמים 25 אלף שקל לשנה. מגיע להם שיטפלו בהם טוב, ובשלב מסוים זה מכביד. מאחר שלא הייתי זקוק לזה לפרנסתי, הפסקתי. יש לי עיסוקים אחרים. פירסמתי עכשיו את הספר "הבנקאות בישראל במנהרת הזמן" על תולדות הבנקאות בישראל, ואני בשלב די סופי של ספר נוסף שכתבתי במרוצת השנים על מדיניות כלכלית ומוניטרית. אני קשור לקרן ירושלים, אני תומך בכמה גופים שאני תורם להם. אני מעורב בעמותה בשם "יכולים נותנים" שהוקמה ביוזמת איש העסקים רוני דואק ופילנתרופים אמריקאים. מעורבים בה עוד כמה מהפילנתרופים הגדולים בישראל, כמו יהודית רקנאטי, אורני פטרושקה, רעיה שטראוס ואבי נאור. המטרה היא לטפח את הנתינה הפרטית במשק ואת הציפייה מבעלי אמצעים לתרום. וורן באפט התחייב לתרום כמעט את כל הונו. אנחנו מנסים לעודד את העשירים.

מי בישראל לא תורם מספיק?

דוגמה בולטת היא האקזיטים בהיי-טק. אנשים צעירים שנעשים מיליונרים גדולים לא מרגישים מחויבות לתת. הציפייה שלנו היא שתוך חמש שנים יהיו 1,000 נותנים שיתרמו 100 אלף שקל בשנה.

כמה אתה מוכן לתת?

אני תורם בערך את כל מה שאני מקבל כדיווידנדים מטבע, וזה מסתכם ביותר ממיליון שקל בשנה.

וכמו באפט אתה תורם גם חלק מהירושה?

לא, אני מסתפק במה שאני נותן, ולגבי השאר הילדים יחליטו.

מיהם הילדים שיחליטו?

יש לי שלושה ילדים, שבעה נכדים שהגדול בהם הוא בן 31 והצעיר הוא בן 6, ונינה אחת, בת כמה חודשים.

תודה רבה לך.

תודה רבה. ואם אפשר לבקש, אל תעשו מזה יותר מדי סנסציוני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#