"הם אולי נראים חנונים אמריקאים, אבל מתנהגים בצורה ברוטלית וכוחנית" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הנובליסטים

"הם אולי נראים חנונים אמריקאים, אבל מתנהגים בצורה ברוטלית וכוחנית"

שוכרים אנשי מפתח ישראלים כלוביסטים, מפעילים קשרים בממשל האמריקאי, לוחצים על ח"כים ■ השיטות של נובל אנרג'י: כך כובשת החברה האמריקאית את דעת הקהל הישראלית

72תגובות

"אני חייב להבהיר חד-משמעית: נובל אנרג'י לא עברה על החוק, לא נכנסה להסכם בהסדר כובל ולא מנעה תחרות. ממשלת ישראל הזמינה אותנו להשקיע בישראל (...) בשבועיים האחרונים היו כאלה שקראו לחקירה של רגולטורים, כדי לבדוק את החוקיות של הדרך שבה הוענקו לנובל הזכויות על המאגרים שלה. שמעתי את זה גם היום. הסילוף ההיסטורי הזה הוא רק אחד מהרבה סילופים ושקרים שנועדו להטעות את הציבור".

את הדברים האלה אמר ביום שני בדיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה דמות חדשה יחסית בדרמת הגז שהתחוללת כאן בשבועות האחרונים, שלא יכול היה להתאפק יותר: ביני זומר, מנהל הפעילות של נובל אנרג'י בישראל. זומר ישב ליד אנשיו של יצחק תשובה, בעל השליטה בקבוצת דלק - כשמולם קואליציה נחושה של ח"כים מהאופוזיציה ופעילים חברתיים.

דבריו של זומר הקפיצו את ח"כ תמר זנדברג ממרצ, שהתעקשה לשמוע ממנו התנצלות על כך שרמז שח"כים שיקרו. "יש כאן אדם שפוגע בחברי הכנסת ואמר שהם מפיצים שקרים. חזור בך מהדברים", הטיחה בו. "אני לא חוזר בי", השיב לה זומר. בהמשך הוא אמר כי "יושבת פה אשה שקראה לי עבריין", ברומזו לדוברת שקדמה לו, הפעילה החברתית אורלי בר־לב. על כך השיבה לו ח"כ שלי יחימוביץ': "מה, לא עבריין? עברת על חוק ההגבלים העסקיים". ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ הצטרף אליה: "אתה עובר על החוק, אתה לא עבריין? עברת על החוק בהסדר הכובל של לווייתן".

נובל אנרג'י, הפעילה בישראל מאז 1998, מעולם לא חשבה שתיקלע כאן לסוג כזה של עימות. גורמים בחברה הבהירו השבוע שהורדת הכפפות מצדם לא היתה צעד מקרי. "יש כל כך הרבה סילופי עובדות בשיח הציבורי", הם אומרים. "כשטוענים שאנחנו הפרנו את החוק וצריכים לשבת בכלא, אי־אפשר לצפות מאתנו שנשב בשקט ולא נגיב. אנחנו חברה בורסאית אמריקאית, וזה פוגע במוניטין שלנו בעולם. ח"כים מהשמאל, שמרבים לדבר על סכנת הפשיזם בישראל, ממהרים לקבוע שזומר עבריין, עוד לפני שהתקיים הליך משפטי במסגרת חוק ההגבלים העסקיים. הם רק מסתמכים על ההודעה של הממונה על ההגבלים, דיויד גילה, שבדצמבר אמר שהוא שוקל להכריז על כך שהאחזקות במאגרי תמר ולווייתן הן הסדר כובל. חריצת הדין הזאת, זה לא פשיזם?"

עד לאחרונה העדיפה נובל להיות השותפה השקטה של קבוצת דלק במאגרי הגז תמר ולווייתן, זו שמבצעת את עבודת הקידוח בפועל, ונותנת ליצחק תשובה ולאנשיו להיות בקדמת הבמה, במאבקים כמו ועדת ששינסקי (מיסוי) וועדת צמח (יצוא הגז). כשנובל פעלה, זה היה מאחורי הקלעים או בארה"ב, ולא באופן חזיתי, כפי שאירע השבוע. עם זאת, בפעמים מסוימות במהלך דיוני ועדת ששינסקי, החברה הפעילה לחץ דרך נציגים זרים שהגיעו לישראל ואיימו בתביעות משפטיות.

ואולם לאחר פרסום מתווה הגז על ידי הממשלה וההבנה שהפעם החברה עומדת בפני קרב ציבורי ארוך וממושך, שבו היא צריכה לפעול באופן עצמאי, הכללים השתנו. ואכן, רק השבוע, מלבד הופעה בוועדה בכנסת, זומר גם התראיין בגלי צה"ל והופיע בפאנל בכנס כלכלי גדול בתל אביב. אחרי קמפיין טלוויזיוני כושל בימי ועדת ששינסקי, החברה חזרה להשיק קמפיין בטלוויזיה, והתשדירים שלה מוצגים מדי ערב, בדקה ל–20:00. מלבד זאת, היא השיקה גם קמפיין באינטרנט, בעיתונות המודפסת ובכלל זה בעיתונות החרדית. לדברי מקורבים לחברה, המטרה היא להציג את עמדות החברה לציבור, בתוך ים האינפורמציה הקיים בשיח הציבורי. זאת, על אף שמדובר בחברה שהיא מונופול, ולכן אין לה צורך לשווק את המוצר שלה.

ההתנהלות הזאת מעוררת לא מעט כעס. "הם נראים אולי חנונים אמריקאים, אבל הם מתנהגים בצורה ברוטלית וכוחנית", אומר אדם העובד מול חברות הגז, המעדיף להישאר בעילום שם. "הם מתגאים בערכים האמריקאיים שלהם, ביושר ובהגינות, אבל בארה"ב הם לא היו מעזים לעשות מה שהם עושים פה - להיות חלק מהסדר כובל".

לדברי ד"ר יוסי לנגוצקי, הגיאלוג שמצא את תגלית תמר, נובל רחוקה מהתדמית שאנשיה מנסים לשדר, כחברה עם אנשים הגונים, שתוכם כברם. כדוגמה הוא מביא אירוע שהתרחש רגע לפני שעזב את שותפות תמר, בסמוך לגילוי מרבץ הגז הגדול. לדבריו, הוא שלח מכתב פרידה לכל השותפים בפרויקט, שבו תיאר במלים נרגשות את תחושותיו לגבי העזיבה. הנציג של נובל אז, כריס קנדל, השיב לו בעל פה דברי ברכה חמים, והבטיח לו שיעלה את הדברים גם על הכתב. ואולם המכתב הזה לא הגיע ללנגוצקי עד היום. לדבריו, כמה ימים לאחר מכן קנדל נתן לו להבין, בדרך אמריקאית מנומסת, שהמכתב לא יישלח. "אני מניח שזה היה בעצה מעורכי הדין של החברה. הם אולי פחדו שבעתיד אעשה שימוש במכתב שכזה". לדברי לנגוצקי, "אין ויכוח על זה שברמה הטכנלוגית־תפעולית נובל היא חברה מקצועית, עם אנשים רציניים ומנוסים - אבל ברמה האתית, ההתנהגות שלהם בעייתית. זו חברה תאבת ממון וחסרת תרבות".

"זו חברה של מהנדסים 
אמריקאים מרובעים"

נובל אנרג'י הוקמה באוקלהומה ב–1932, על ידי מהנדס בשם לויד נובל, שהתחיל את דרכו בקידוח קטן של נפט וגז בדרום אוקלהומה. לאחר מכן עבר מטה החברה ליוסטון, טקסס. ב–1972 היא הונפקה בבורסה בניו יורק, ובשנות ה–80 וה–90 פעילותה גדלה והלכה. כיום פועלת החברה, בין השאר, במפרץ מקסיקו, בארגנטינה, בניקרגואה, בגינאה המשוונית ובקמרון. מלבד זאת, בשנים האחרונות נכנסה נובל לתחום חיפושי הגז והנפט באמצעות פצלי שמן.

אמיל סלמן

בארה"ב, שבה שוכנים המטות של חברות האנרגיה הגדולות בעולם, נחשבת נובל אנרג'י לחברה בסדר גודל קטן עד בינוני, עם שווי שוק של 15.6 מיליארד דולר. לשם השוואה, שווי השוק של חברת האנרגיה אקסון־מוביל הוא 384 מיליארד דולר; ושל בריטיש פטרוליום הוא 120 מיליארד דולר.

לישראל נכנסה החברה ב–1998, בעזרתו של גדעון תדמור, אז מבעלי חברת חיפושי הגז אבנר וכיום יו"ר דלק אנרגיה. בדלק חיפשו אז שותפים לקידוח ים תטיס. נובל היתה באותם ימים חברה קטנה, והחברות הגדולות בתחום כלל לא רצו לשמוע על ישראל. כך נכנסה נובל כשותפה במאגר ים תטיס, פרויקט קטן יחסית, שגם בו היתה שותפה של דלק. ב–2006 היא החליפה את חברת בריטיש גז בקידוח תמר, ובהמשך נכנסה לשותפות בקידוח לווייתן. ב–2009–2010 התברר שתמר ולווייתן הם מאגרי גז גדולים, דבר שהשפיע על נובל אנרג'י באופן מהותי. ב–2006, למשל, היה שווי המניה של החברה 20 דולר - ומאז המניה הכפילה את שוויה. לפני כשנה הגיעה המניה לשיא של 80 דולר, אך מחירה נחתך מאז בעקבות הירידה במחירי הנפט בעולם.

לחברה אין בעל שליטה אחד, ומניותיה מפוזרות בין כמה גופים מוסדיים בארה"ב. כמו בחברות גדולות אחרות בארה"ב, הניהול מופקד בידי "שלטון מנהלים" (בהיעדר בעל שליטה - המנכ"ל הוא הדמות הדומיננטית בחברה). נובל היא זו שמעסיקה את עשרות העובדים שבאסדת תמר - מהנדסים, הנדסאים ועובדים טכניים אחרים, המבצעים משמרות של חודש בלב ים וחודש בבית. רוב עובדי האסדה מגיעים מארה"ב. מלבד זאת, לחברה יש עוד 180 עובדים במטה החברה בהרצליה פיתוח. "זו חברה של מהנדסים אמריקאים, מרובעים, שכל מה שמעניין אותם זה למצוא ולהפיק גז", אומר מנהל ישראלי שעבד עם החברה. "לדעתי, המפגש עם הישראליות קצת בילבל אותם. הם לא לגמרי הצליחו להבין את המנטליות פה, את האופן העמוק שבו דברים עובדים בארץ".

בעיניים ישראליות נובל אנרג'י אולי נראית כענקית אנרגיה מחו"ל, אך למעשה זו חברה שגדלה וצמחה בישראל. "האנשים שלהם כל זמן חוזרים על הנרטיב שהם החברה היחידה מכל העולם שבאה לישראל", אומר בכיר בתחום הגז המכיר את החברה, "אבל מי שאומר את זה לא מבין שהם היו חברה קטנה יחסית, בלי פעילות בינלאומית בקנה מידה משמעותי. זה כמו הפסנתרן הצעיר שפתאום מזמינים אותו לפילהרמונית והוא נהפך לכוכב. זו היתה חברה קטנה, מנוהלת היטב, שבאו אליה עם הצעה של בלעדיות (בנוגע להפקת הגז), ללא מכרז ומיסוי נמוך. זה קסם להם".

לדברי אדם שייעץ בעבר לחברה, "הגילויים בישראל הם ההישג הגדול ביותר של נובל בשנים האחרונות. עד תמר לא היתה להם פעילות בסדר גודל כזה. המזל שיחק להם: חברות גדולות יותר לא יכלו לפעול בישראל כי הן עובדות בעולם הערבי או במדינות מוסלמיות, שלא היו נותנות לזה לעבור. לנובל, מצדה, לא היה מה להפסיד. מבחינתם, ישראל היתה הזדמנות מצוינת להשקעה. לזכותם ייאמר שהם פיתחו את המאגר בצורה טובה ויעילה. אלה אנשים שיודעים לעבוד".

"למדתי להכיר אותם כאנשי מקצוע מעולים בתחום הטכנולוגי. אצלם מלה זו מלה", אומר אלוף במיל' יעקב עמידרור, שב–2010 ייעץ לחברה.

"ליצור אימפקט קהילתי של 
אהדה לחברה - דרך תרומות"

כדי להקל על משימתה בישראל, חלק מהאסטרטגיה של נובל אנרג'י בישראל נעשתה בפן התדמיתי, כולל תרומות לעמותות, השקעות חברתיות וחסויות באירועי ספורט עממי, כמו מרוץ חולון ומרוץ הר לעמק, שמתקיים מדי שנה בצפון. בארבע השנים האחרונות השקיעה החברה 15 מיליון דולר בתרומות למיזמים, בעיקר בתחום החינוך, ואף שכרה בעניין יועץ - סא"ל במיל' עמית מרום, שהיה בעבר ראש הלשכה של הנספח הצבאי בוושינגטון, אלוף במיל' משה עברי־סוקניק. כיום מרום הוא בעל חברה המייעצת לעמותות, גופים ציבוריים וחברות עסקיות, בנוגע לסוגיות של אחריות תאגידית וגיוס תרומות.

זומר, בתפקידו הקודם כמנהל הרגולציה של נובל, חיפש ב–2011 לפתח את תחום האחריות התאגידית בחברה, ושכר את מרום כיועץ בעניין. מרום שידך בין נובל ללקוח אחר שלו - מוזיאון מדעטק בחיפה. בזכות הקשר הזה תרמה נובל 4 מיליון דולר מתוך 10 מיליון דולר בפרויקט של הקמת מתחום גדול בחצר הפנימית של המוזיאון. כיום נקראת החצר "פארק נובל אנרג'י למדע", ויש בה תערוכות קבועות על מדענים מפורסמים, תצוגות מתחלפות ואמפי־תיאטרון רחב ידיים.

לדברי יועץ העובד בתחום האחריות התאגידית, הכובע הכפול של מרום מראה שלמעשה נובל חיפשה פרויקט בתחום החינוך לצורכי נראות ציבורית. "הרעיון של חברות אמריקאיות הוא ליצור אימפקט קהילתי של אהדה לחברה דרך התרומות", הוא אומר. "הם עושים את זה לא על ידי פרויקטים קטנים, אלא באמצעות מיזם גדול. לוקחים נרטיב אחד, פעילות אחת, לאורך זמן, ומשקיעים בה הרבה משאבים".

מדעטק הוא רק שרשרת אחת בהשקעות החברתיות של נובל אנרג'י בישראל. החברה משקיעה בהכשרות מורים בתוכניות בעשרות חטיבות ביניים בישראל, בשיתוף פעולה עם עמותת תעשיידע של התאחדות התעשיינים. ההתאחדות היא בת ברית של נובל ודלק בכל הקשור למאבק הנוכחי על מתווה הגז. כך למשל, השבוע בוועדת הכלכלה נראה מנכ"ל ההתאחדות, אמיר חייק, מתדרך את ח"כ ינון מגל מהבית היהודי, במסרים של התעשיינים וחבורת הגז. כמו כן, נשיא ההתאחדות, שרגא ברוש, הוא בעל חברת עושרד, שאמורה לקשר בין מפעלים למונופול הגז.

בכל הנוגע לחינוך לגילאי תיכון, נובל משתפת פעולה עם עמותת הזנק לתעשייה, הפועלת בנושא הכשרה מקצועית בפריפריה. מלבד זאת, העמותה משקיעה כסף בהכשרה אקדמית. נובל השקיעה כ–3.5 מיליון דולר בתוכנית להכשרת הנדסאים במכללה האקדמאית רופין, הצפויה להכשיר כ–60 הנדסאים בשנה, שיעבדו בעתיד בענף חיפושי הגז. מלבד זאת, ההשקעות החברתיות של נובל כוללות גם תרומה לעמותות כמו עלם, אור שלום, מרכז כלבי נחייה ותוכנית פותחים עתיד למען קידום ילדים ובני נוער בסיכון בפריפריה, שהתחילה כשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית.

לדברי מרום, "התרומה של נובל למעדטק קשורה לתחום המיקוד בחינוך טכנולוגי. המדעטק הקים את פארק המדע הגדול בעולם באותה תקופה ולכן נמצא ראוי לתרומה. אין קשר לעניין של אהדה מהציבור. אני לא 'משדך' גופים, אלא עובד כדי לאפשר את המוצר המקצועי הטוב ביותר למען המטרה החברתית". לדבריו, "בנינו בישראל מסלול של הכשרה בנושא גז ואנרגיה מגיל צעיר, דרך המגזר השלישי. המעורבות בתחום החינוך הטכנולוגי היא חלק בלתי נפרד מהנוכחות של נובל אנרג'י בישראל".

ובכל זאת, המעשים של נובל אנרג'י מספרים סיפור קצת אחר. בימים אלה, הטענה שתעשיית הגז תיצור מקומות עבודה בישראל נשמעת שוב ושוב מפי דובריהם של בכירי מונופול הגז והממשלה, כהצדקה לאישור המתווה הנוכחי. ואולם אותה נובל אנרג'י שמתגאה בתרומות שלה להכשרת עובדים ישראלים, היא החברה שדרשה ממשרד האנרגיה להשמיט מתנאי הזיכיון של מאגר לווייתן את הדרישות לשיתוף פעולה עם התעשייה המקומית ולהעסקת כוח אדם ישראלי - דרישה שהתקבלה לפני שנה על ידי משרד האנרגיה.

תומר אפלבאום

"ההשקעות החברתיות שלנו באות מנקודת המבט שאנחנו חלק מהחברה הישראלית, מתוך הרצון להתחבר לקהילה", אומרים בכירים בנובל אנרג'י. "אנחנו פה, וגם התדמית של החברה חשובה לנו. כרגע אין לנו ברירה אלא לעבוד עם עובדים אמריקאים, שהם בעלי הניסיון, אבל בעתיד נרצה להעסיק ישראלים. זה גם עניין כלכלי - ברור שעובדים ישראלים זולים יותר מהאמריקאים, גם בגלל השכר וגם בגלל העלות של הבאת עובדים אמריקאים לעבוד בישראל".

"במחשבה שלהם, הם מצאו 
את הגז - ולכן הוא שלהם"

השבועיים האחרונים מסמנים תפנית במדיניות החברה בישראל. עד כה, כך נראה, החברה השתדלה להימנע מעימותים חזיתיים עם רגולטורים, פוליטיקאים והציבור הישראלי, אך כעת מתחיל תהליך שבו החברה תפעל באופן עצמאי יותר. לאט־לאט גם נחשפת גם העמדה העקרונית־אידיאולוגית של החברה בנוגע למאגרים שנמצאו בישראל. עמדה זו מגיעה מתפישת עולם מגובשת שמקורה בארה"ב. שם, במיוחד בדרום, מי שמוצא נפט וגז בשטחו הפרטי - יכול להכריז על הגילוי כשייך לו, בלי לשלם מיסוי מיוחד. ארה"ב היא המדינה היחידה בעולם שבה נהוג הדבר, לעומת מדינות מערביות אחרות, שהסדירו את שוק הגז לאחר תגליות גדולות.

דוגמה לתפישה זו ניתן היה לראות במאמר שפירסם בחודש שעבר מארין טקוסה, מומחה אמריקאי בתחום מאגרי גז ונפט, המזוהה כמי שתומך בחברות האנרגיה הגדולות בארה"ב. "אל תיחפזו להניח שבגלל תגליות הגז ישראל תהפוך למעצמת האנרגיה הבאה במזרח התיכון", כתב טקוסה במאמרו, "תגליות הגז שבחופי ישראל שייכות לארה"ב, ובאופן ספציפי לנובל אנרג'י".

"נובל אנרג'י הם טקסנים קלאסיים", אומר שר התשתיות לשעבר, יוסף פריצקי, "אנשים שלא מוותרים על האדמה או על משאב שהם מוצאים באדמה. במחשבה שלהם, הם מצאו את זה - ולכן זה שלהם ולאף אף אחד אין זכות לקחת את זה מהם. זה הלך הרוח. אגב, בגלל אותה מנטליות יש לישראל אהדה עצומה בדרום ארה"ב. נלחמת על האדמה? לקחת אותה? היא שלך".

לדברי פריצקי, שהכיר את החברה בשנים האחרונות כאשר שהה ביוסטון כיועץ לחברות אירופיות בנושאים הקשורים לגז, בשל תפישה זו יש בחברה כעס גדול על מה שקורה בישראל, עוד מהימים של ועדת ששינסקי. בעקבות מסקנות הוועדה, נחקק חוק שקבע שהנתח של הציבור בגילויי הגז יהיה 60%. זאת, אחרי לחצים אדירים שהפעילו דלק ונובל במוקדי קבלת ההחלטות בישראל. "הם אומרים לעצמם - דיברתם בהתחלה על 25% מיסוי? איך אתם מעזים לשנות את העניין", אומר פריצקי. "את זה עושים Damn Socialist. כשפגשתי את אנשי החברה ביוסטון, התרשמתי שהתפישה שלהם היא שישראל היא מקום לא הגון, שמשנה את כללי המשחק באמצע".

למרות דברי פריצקי, יש לזכור שמתווה הגז של ששינסקי היה המתווה המקובל במדינות מערביות אחרות, שגם אצלן שינו את שיעור המיסוי לאחר תגליות גדולות, מתוך הבנה שאוצרות הטבע שייכים לכלל אזרחי המדינה. המיסוי הנמוך, של 25%, היה בלתי מתקבל על הדעת, והנתח של הציבור שהושג בזמנו בישראל היה נמוך אף יותר ממה שתוכנן בתחילה.

"בטקסס, אצל מייסד החברה, היה במשך שנים איור של שני בוקרים לוחצים ידיים", אומרים מקורבים לנובל. "זה ביטא את הגישה של החברה - הבטחה זו הבטחה שצריך לעמוד בה. אם הגישה הזאת שמורה לטקסס בלבד, ולא קיימת בישראל, אז זה עצוב מאוד. בוודאי שבוועדת ששינסקי היה ממד של הפרת הבטחה".

"גישה אמריקאית כוחנית - שוכרים את כל מי שרק אפשר"

למנטליות של החברה יש גם פן אחר. מצד אחד, ישראלים שעבדו עם החברה מעידים שאנשיה הם הגונים, ישרים כמו סרגל שעובדים לפי הספר, ולא סוטים מהכללים ימינה או שמאלה. אבל כחברה אמריקאית, הם גם לא רואים פגם בשדלנות ובקשרי הון־שלטון.

מאז הימים הראשונים שלאחר גילוי תמר העסיקה נובל מקורבים לממשלה בישראל, רגולטורים ופוליטיקאים לשעבר. הדבר בא לידי ביטוי באופן מובהק במשימה הגדולה הראשונה שהחברה נטלה על עצמה מיד לאחר גילוי תמר. ממשלת ישראל הטילה על החברה לתכנן ולהקים מתקן קליטה יבשתי שיקבל את הגז המגיע מהים. כמעט באופן מיידי החלה החברה לשכור את אותם מקורבים לשלטון. הראשון שנשכר היה עמידרור. אחריו הגיעו שר האנרגיה לשעבר, עו"ד משה שחל; ושר התשתיות לשעבר, מודי זנדברג, בתפקידו כיועץ חיצוני לגלעד לובינג, שהיתה בשנים אלה חברת הלובי של נובל. בשלב מסוים ניסתה החברה לגייס גם את דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים, אך אחרי ישיבה הוא הגיע למסקנה שעדיף לו לא לעבוד עמם.

"הם היו שוכרים את כל מי שרק אפשר", אומר ישראלי שייעץ עבור החברה. "זו מין גישה אמריקאית כוחנית - קודם כל נביא את כל העולם ואשתו סביב השולחן, ואז נראה מה עושים. היו בתקופה ההיא מפגשי יועצים סביב שולחן ישיבות גדול. יושבים כמה יועצי תקשורת, יועצי אסטרטגיה, עורכי דין, לוביסטים. הם עבדו אז בשיטה מבולגנת מאוד, בלי אסטרטגיה אמיתית או תוכנית עבודה מסודרת".

הפרויקט הספציפי הזה נכשל בסופו של דבר: מתקן הגז שביקשה החברה להקים בסמוך לקיבוץ מעין צבי נתקל בהתנגדות מסיבית מצד תושבי האזור, שזכו לגיבוי של הלובי החקלאי בכנסת. בתחום שלא היה מוכר לה - קידום תוכנית בנייה - נובל מצאה עצמה דג מחוץ למים. הפרויקט לא קם, וכיום הגז מתמר מגיע למתקן קליטה סמוך לאשדוד.

"הם לא הבינו את גודל החבילה שנפלה עליהם - להתעסק מול הביורוקרטיה בישראל", אומר אדם שייעץ לחברה אז. "אני זוכר פגישה של מהנדס שלהם עם ראשי הרשויות המקומיות באזור. סוכם שנובל תקים גשר מעל איזה נחל, שהיה רגיש. הוא חזר שמח, היה בטוח שכל הבעיות נפתרו ואפשר להתחיל לבנות. הוא פשוט לא הבין שככה לא סוגרים דברים בישראל. שגם אם יש הסכמה מקומית כזאת, יש עוד דרך ארוכה של התנגדויות".

כיום, במבט לאחור, מודים בכירים בנובל אנרג'י בכישלון: "הממשלה הטילה עלינו לקדם את זה, אבל לא אנחנו היינו צריכים להיות אלה שבוחרים את המקום. גם טעינו שהגדרנו את המקום כחוף דור, דבר שעורר המון התנגדויות, בעוד שלמעשה זה היה ליד קיבוץ מעין צבי. באמת נוצרה מהומה שאולי לא צפינו אותה".

במהלך הדרך שכרה חברה יועצים נוספים, כמו תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר, לשעבר היועץ הכספי לרמטכ"ל, שעבד בחברה תקופה מסוימת; עיתונאי "מעריב" לשעבר אלי קמיר, שעדיין מייעץ חברה; ואיש יחסי הציבור עמירם פליישר, שעובד עם החברה מהימים הראשונים שלאחר גילוי תמר. בשלב מסוים שימש פליישר במקביל גם יועץ התקשורת של נובל, וגם יועץ כלכלי במשרד ראש הממשלה במהלך קדנציה השנייה של בנימין נתניהו (2009–2013). פליישר חתם על הסכם ניגוד עניינים ולא נכח בישיבות שבהן נידונו נושאי הגז הטבעי. על הסכם דומה חתם גם עמידרור, שלאחר שעבד בנובל מונה ליו"ר המועצה לביטחון לאומי. פרוזנפר, שנשכר באחרונה על ידי האוצר כיועץ לענייני תקציב, לא יוכל אף הוא לעסוק בענייני נובל בתפקידו החדש.

בנוסף מעסיקה החברה יועצים חיצוניים, מבכירי המומחים במשק. בין היתר, את עו"ד צבי אגמון, אחד הפרקליטים הבכירים במדינה, שבעבר הוזכר שמו כמועמד ליועץ המשפטי לממשלה. מומחה אחר הוא ד"ר משה שקל, עורך דין לענייני מסים ואחד המומחים הבכירים בארץ בתחום. בנוסף, עו"ד שלום זינגר, לשעבר היועץ המשפטי של משרד הפנים, מייעץ לחברה בענייני תכנון.

"במהותה, נובל היא חברה של אנשים שיודעים לבנות אסדות ולהפיק גז. פתאום אומרים לה - לכו דברו עם פקידי ממשל", מסבירים בכירים בנובל. "הם לא יודעים לעשות את זה - הם לא יודעים לדבר בוועדות בכנסת או עם עיתונאים, אז שוכרים יועצים".

זהו גם הרקע לגיוסו של זומר, המנהל הישראלי של החברה. זומר עלה לישראל ב–2010, אז קיבל את המינוי של אחראי על הרגולציה של החברה בישראל. מומחיותו היא לא בהנדסה, קידוחים או תפעול, אלא בקשרי ממשל ולובי. זומר, שנולד בישראל לאב ישראלי, היגר לארה"ב עם משפחתו בגיל שנתיים וגדל בטולסה, אוקלהומה, היה מגיע בילדותו לביקורים בישראל, ולכן הוא דובר עברית ברמה גבוהה יחסית לעולה חדש.

בארה"ב היה זומר עוזר משפטי של סנאטור מאוקלהומה בשם דון מקליס, שמאוחר יותר נהפך ללוביסט. לאחר מכן עבד זומר כלוביסט בשדולה היהודית־אמריקאית איפא"ק, שם עסק בין היתר בסוגיות של אנרגיה וקשרים בין ישראל לארה"ב בתחום זה. בתקופה זו (2003–2006), שבה התגורר בוושינגטון, הכיר זומר בכירים אמריקאים, בעיקר יהודים, הנמצאים בקשר פוליטי או כלכלי עם ישראל. הוא פיתח קשרי ידידות עם רון דרמר, כיום שגריר ישראל בארה"ב, שאז היה הנספח הכלכלי של שגרירות בוושינגטון, ושכנו של זומר בעיר. השניים אף היו מתפללים יחד באותו בית כנסת.

"נובל אמרו - בואו ניקח את הבחור החכם הזה, חבר של מי שקרוב לראש הממשלה, זה יעזור לנו", אומר אדם שייעץ בעבר לחברה. "הם לקחו אותו בגלל קשרי ממשל". המינוי של זומר ב–2014 למנהל הפעילות של נובל בישראל הרים לא מעט גבות בתעשייה. זאת, בשל היותו איש קשרי ממשל וניסיונו המועט בענף האנרגיה. לדברי היועץ לשעבר, יש קשר בין המינוי לבין האופן שבו נובל רואה את פעילותה בישראל. "לדעתי זה היה רמז לישראל שהם שמים את המשך פיתוח תמר ואת פיתוח לווייתן בהקפאה. הרי חברה שעומדת או־טו־טו לבצע פעילות של הפקה, לא שמה אדם חסר ניסיון בראש המערכת. זה כמו חברה במשבר שלוקחת רואה חשבון או עורך דין שינהל אותה. אתה צריך קודם כל להציל את החברה". למרות זאת, יש לציין שבנובל יש מנהל אחר, פטריק קוק, האחראי על התפעול הלוגיסטי של הוצאת הגז מתמר, שאינו כפוף לזומר - ועובד ישירות מול ההנהלה בארה"ב.

אפילו ביל קלינטון מתגייס לעזרה

עד לפני כמה שנים, מי שסיפק את שירותי הלובינג לנובל היתה גלעד לובינג, בבעלות אמיר גלעד ואריאל סנדר, אך כיום נובל אינה מעסיקה לוביסטים בישראל (סנדר עדיין מייצג אותה, אך ללא קשר לפעילות לובי אלא בייעוץ אסטרטגי באמצעות חברה שבבעלותו). לדברי לוביסט המכיר את החברה, גם כשגלעד לובינג עבדה עמה, רוב מאמצי הלובי היו ממוקדים בגבעת הקפיטול, בעבודה מול חברי קונגרס וסנאטורים. "בישראל הם לא התנהלו באופן כוחני מול הממשלה", הוא אומר. "כאן, מי שהוביל את נובל וגרר אותה לכל מיני פינות היתה קבוצת דלק. בארה"ב הם הפעילו את הכלים הכבדים - לוביסטים אמריקאים מול חברי קונגרס שירימו טלפון לנתניהו".

מנתונים המבוססים על דיווחי חברות לובינג לקונגרס האמריקאי עולה שבשנים שלאחר גילוי תמר עלו באופן ניכר הוצאות הלובינג של נובל בארה"ב. ב–2008 הוציאה החברה על לובי 120 אלף דולר; ב–2009 - 360 אלף דולר; וב–2010, אז התחילו הדיונים בוועדת ששינסקי, הגיע הסכום ל–1.3 מיליון דולר. ב–2013, אז התקיימו בישראל דיוני ועדת צמח בנושא יצוא הגז, הגיעו הוצאות הלובי של נובל ל–2.2 מיליון דולר.

הקשר של החברה לצמרת האמריקאית בא לידי ביטוי גם במעורבותו של הנשיא לשעבר, ביל קלינטון, בחברה. במהלך דיוני ועדת ששינסקי פנה קלינטון לכמה משרי הממשלה, בבקשה שישקלו את הכוונה להעלות את שיעורי המיסוי על חברות הגז. זאת, במסגרת קמפיין שיוחס אז לחברות הגז, שלכאורה ניסו להפעיל לחץ על גורמי ממשל בישראל.

בתקופת ועדת ששינסקי גייסה נובל גם את היועץ המשפטי לשעבר של מחלקת המדינה האמריקאית, פרופ' אייב סופר, כדי שיפעל למענה. קשר אמריקאי נוסף של החברה נחשף באחרונה ב"כלכליסט", כאשר התברר שקרן השייכת למשפחתו של ג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקאי, היא בעלת מניות בנובל אנרג'י.

הקשר ההדוק של נובל לממשל האמריקאי נחשף במלוא עוזו בשבוע שעבר, שבו אמורה היתה להתקיים הצבעה במליאת הכנסת על העברת הסמכות מהממונה על ההגבלים, דיויד גילה, לממשלה בנושא מתווה הגז. ואולם נתניהו ביטל את ההצבעה, לאחר שהבין שאין לו רוב, בין השאר בשל כמה חברי קואליציה שהיו בניגוד עניינים. יום לאחר מכן פורסם מתווה הגז לציבור. באותו לילה דרמטי בכנסת קיבלו ח"כים מהרשימה המשותפת טלפונים משגרירות ארה"ב בישראל, חלקם גם מהשגריר עצמו, ובהם הפצרות שיתמכו בממשלה בהצבעה. זאת, משיקולים גיאו־פוליטיים - מכירת הגז הצפויה מישראל לירדן ולמצרים ואפשרות עתידית גם למכירת גז לרשות הפלסטינית. לפי מקור המעורה בדברים, ח"כים ערבים קיבלו באותו הלילה מסרים גם מירדן ומהרשות הפלסטינית, מהלך שככל הנראה אף הוא הונע מאחורי הקלעים על ידי שגרירות ארה"ב.

זומר עצמו נמצא בקשר קבוע עם שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו. התמיכה של השגרירות האמריקאית בנובל היא עקבית, והתחילה עוד לפני ההצבעה הספציפית. למשל, אחרי שפורסמה בדצמבר 2014 החלטתו של גילה בנוגע להסדר הכובל בתמר ולווייתן, פירסמה השגרירות בינואר 2015 ניוזלטר מיוחד שקיבץ את כל הידיעות שהופיעו, בעיקר בעיתונות הישראלית, בנוגע להחלטה. כמעט כל הידיעות שהופצו היו כאלה המתנגדות ומבקרות את המהלך של גילה, ומסבירות על הנזק שעלול להיגרם. "בארה"ב, השגרירים והקונסולים הם לוביסטים של החברות האמריקאיות במקום שבו הם נמצאים. זה מה שמסביר את הטלפונים מהשגרירות", אומר פריצקי.

זה גם מה שמסבירים בכירים בנובל. "עבדנו יחד עם השגרירות, שהיא זרוע של משרד החוץ, כדי לבנות קשרים עם לקוחות באזור", אומרים בחברה. "תפקידה של השגרירות היא לסייע לנו, וזה גם משרת את האינטרסים של ארה"ב באזור. אנשי השגרירות סייע לנו להיפגש עם גורמים מירדן ומהרשות הפלסטינית, וגם עם מצרים. זה אמור להיות דבר טוב. גם דיפלומטים ישראלים בארה"ב מנסים להשפיע בקונגרס בחקיקה הנוגעת לחברת טבע".

בתגובה לכתבה נמסר מנובל אנרג'י כי "החברה עסוקה בקידום תעשיית הגז בישראל, ולא תתייחס לרכילויות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#