מצוקת הדיור הציבורי נולדה ממדיניות מכוונת - נדל"ן - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מצוקת הדיור הציבורי נולדה ממדיניות מכוונת

דיור ציבורי הוא חלק מסל השירותים הסוציאליים שמעניקה כמעט כל מדינה בעלת כלכלה מפותחת ■ אלף משפחות זכאי הדיור הציבורי נטולי הדירה ייאלצו להמשיך להמתין בסבלנות

9תגובות

המחדל העצום של המדינה בתחום הדיור הציבורי, שבו עשרות אלפי משפחות מושמות ללעג בעצם הגדרתן כזכאיות לדיור שלעולם לא יקבלו, אינו תולדה של תפקוד לקוי של פוליטיקאי או פקיד זה או אחר, וגם לא של חברת עמידר המושמצת. תפקוד יעיל יותר של הגופים האמונים על הנושא עשוי היה אמנם להביא לתוספת של כמה מאות יחידות דיור למאגר, ואין לזלזל בכך, אך מכאן לא נולד מינוס של 30 אלף דירות.

מחסור מהסוג הזה הוא תולדה של מדיניות ארוכת שנים, הנפרשת על פני עשורים, שבמסגרתה החליטה המדינה בדעה צלולה לכרסם ברשת הביטחון הסוציאלית שלה בתחום הדיור, עד כדי הפיכתה ללא אפקטיבית. במסגרת המדיניות הזו, הופסקה החל משנות ה-80 בנייה או רכישה של דירות לדיור הציבורי. במקביל, חוק הדיור הציבורי יושם באופן חלקי והרה אסון, כשלצד מכירה מאסיבית של עשרות אלפי נכסים, לא נרכשה או נבנתה ולו דירה אחת. תקציבי שיפוץ הדירות הקיימות צומצמו גם הם למינימום לא ריאלי - מה שהוביל להפיכת חלק מהמבנים למפגעים אסתטיים, בטיחותיים ותברואתיים, ולגריעתם ממאגר הדיור.

רבים בציבור הרחב, וכן בקרב מקבלי ההחלטות, כלל אינם מבינים את הצורך בדיור ציבורי, ורואים בו מיזם סוציאליסטי שאבד עליו הכלח, שסופו להביא יותר נזק מתועלת. במידה רבה תרם לדימוי השלילי האופן השגוי שבו יושם הדיור הציבורי בישראל, כאשר נבנה בחיפזון במתחמי ענק, שמאוחר יותר נהפכו למוקדי עוני, פשיעה ואבטלה. רמת התחזוקה הנמוכה מצד הרשויות המקומיות והחברות המשכנות הוסיפה גם היא ליחסי הציבור השליליים. מצב זה מוביל רבים לחשוב שחיסולו המוחלט של הדיור הציבורי הוא צעד בדרך לכלכלה ליברלית ויעילה יותר.

הפגנה דיור ציבורי בפ"ת
תומר אפלבאום

ואולם תפישה זו היא מוטעית. דיור ציבורי הוא חלק מסל השירותים הסוציאליים שמעניקה כמעט כל מדינה בעלת כלכלה מפותחת, ליברלית ככל שתהיה. גם ארה"ב ואוסטרליה מחזיקות במאגר של דיור ציבורי עבור השכבות החלשות, ומדינות רווחה חזקות יותר, כמו הולנד ומדינות סקנדינביה, מחזיקות במאגר המגיע ל–30% מכלל הדירות במדינה. הוויכוח במדינות המערב הוא על מספר הדירות ועל היקף אוכלוסיית היעד, ולא על עצם קיומו של דיור ציבורי, שנחשב לרשת ביטחון חברתית הכרחית. התובנה שמשמעות היעדרו של דיור ציבורי היא קטסטרופה חברתית ברורה לכל בר דעת - חוץ מלקובעי המדיניות בתחום בישראל.

מאז ימי המחאה החברתית בקיץ 2011, שהחזירה את הדיור הציבורי לתודעה ולתקשורת, נראים לראשונה ניצני שינוי ביחס לנושא. הגדלת מאגר הדיור אף מופיעה במצע מפלגת כולנו, שהעומד בראשה - שר האוצר, משה כחלון - מונה לעמוד בראש המשרד שנחשב בעשורים האחרונים למתנגד העיקרי להרחבת המאגר. האופטימיות בקרב זכאי הדיור והפעילים החברתיים אף התעצמה עם הכרזת שר הבינוי, יואב גלנט, על כוונתו לייעד עד 5% מכלל הדירות שייבנו על קרקעות מדינה לדיור הציבורי.

עם זאת, קשה לראות בשלב זה תרחיש שבו מפנה המדינה את משאביה לטיפול אינטנסיבי במשבר. כחלון, האיש שאמור לממן מהלך כזה, מחויב כעת בראש ובראשונה ליוזמת "מחיר למשתכן", שגם לה עלויות רבות, ולא ידוע על הצעת החלטה בנושא שצפויה להגיע לאישור קבינט הדיור או מועצת מקרקעי ישראל. נראה כי 30 אלף משפחות זכאי הדיור הציבורי נטולי הדירה ייאלצו להמשיך להמתין בסבלנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#