בוכים בדרך אל הבנק הסגור: הטעויות, הייאוש והעתיד שמחכה ליוון - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מיוחד מאתונה

בוכים בדרך אל הבנק הסגור: הטעויות, הייאוש והעתיד שמחכה ליוון

"במשך 5 שנים כלאו את יוון בתוכנית צנע כדי למנוע פשיטת רגל, אבל רק החלשים נפגעו מכך. נשלם את החובות שלנו, אבל תנו לנו גם אופק של תקווה" ■ שליחנו לאתונה מדווח

14תגובות

יוון התנהלה השבוע כמדינה מבודדת ומעורערת שדוהרת לתהום כמעט בלי מעצור. הסלמה קשה ביחסים עם האיחוד האירופי הותירה אותה בלי אף ידיד בזירה הבינלאומית, והחרדה שלא תצליח להיחלץ מהמלכוד הפיננסי והפוליטי שאליו נקלעה גברה. "אפילו מזג האוויר מוזר השבוע, בבוקר שמש, בערב עננים שחורים וגשם. אתה לא יודע למה לצפות", אמר יורגוס ורמאנוס, יו"ר ועדת החוץ והביטחון בפרלמנט היווני מטעם מפלגת סיריזה השלטת.

"יש לנו אחריות לשלם את החוב לקרן המטבע ולאיחוד, אבל צריך להבין שכרגע אנחנו לא יכולים לשלם אותו במלואו. כלכלנים בכל העולם ממליצים לפרוש מחדש את החוב שלנו. צריך לזכור שחלק ממנו נולד מכספים שביזבזה הממשלה ברכש מיותר או בתשלומי שוחד. המשכורות אצלנו כבר נחתכו ב–30%–40%, כך שאי אפשר רק לנקוט צעדי צנע נוספים. אירופה חייבת לעזור לנו לאתר מוצא - לטובת היציבות של האיחוד כולו", אמר ורמאנוס ל–Markerweek.

מחוץ למשרד האוצר, מול העיתונאים היוונים שחיכו ימים ארוכים להצהרה מהשר יאניס וארופקיס, מפגינה בחודשים האחרונים קבוצה קטנה של נשים מבוגרות. אלה עובדות ניקיון במשרד האוצר שפוטרו כחלק מתוכנית הצנע שנכפתה על יוון, למרות שכרן הנמוך - רק 325 יורו לחודש. חלק מהצעדים שדרשו נושיה של יוון כללו הפרטה ומעבר לעובדי קבלן, ודוקא העובדות החלשות שילמו במשרותיהן. אבל הן לא כועסות על וארופקיס: "הוא הבטיח לעזור, בינתיים יש לו הרבה על הראש".

כאשר שר האוצר יוצא לבסוף, אחרי שיחת ועידה כושלת נוספת עם שרי גוש היורו, הוא חולף במהירות על פני הצלמים שמסתערים עליו ומסרב לערוך מסיבת עיתונאים. וארופקיס אמנם נראה מתוח מהרגיל, אבל הקפיד לחייך כתמיד, כשחבש קסדה ועלה על האופנוע שאתו הוא מתנייד - בלי שום פמליה כמובן.

שדות התעופה והמעבורות עדיין עמוסים בתיירים מכל העולם, ותורים ארוכים הצטברו בשעות הערב במסעדות במרכז אתונה. ואולם החיוכים הרחבים והמאמץ לשמור על תקווה התערבבו בחשש ממחסור ומאלימות ובתחושה מאיימת של חוסר ודאות. חלק מהיוונים הספיקו להצטייד במזומנים, שאותם הוציאו מהבנקים ברגע האחרון לפני שנסגרו בתחילת השבוע, או במשיכות קטנות המוגבלות בהקצבה של 60 יורו ליום. אחרים כבר מזמן נערכו והוציאו את כספם מהבנקים, במקרים רבים לחו"ל.

רבים חוו השבוע חשש אמיתי מאובדן כל מקור הכנסה. שוטרים חמושים ניצבו סביב בנקים שנפתחו באופן מיוחד, אחרי שהיו סגורים מתחילת השבוע, כדי לשלם לפנסיונרים תשלום חירום של 120 יורו, בלי שום ודאות לגבי תשלום נוסף בשבוע הבא. גם באתרים מרכזיים אחרים נראו שוטרים או שומרים פרטיים מוגנים באפודים.

אי־אף־פי

רגע של הכרעה מזויפת

האירועים מתרחשים בקצב מסחרר, עם מהפכים חריפים מדקה לדקה, ושטף הידיעות והשמועות, לעתים סותרות, מגיע מגרמניה, צרפת, איטליה, קרן המטבע בוושינגטון וממשלת יוון, תוך התקרבות מדאיגה וחסרת תקדים למצב של חדלות פירעון. במרכז אתונה התקיימו הפגנות ענק, בשילוב של שקט מתוח ותחושת התגייסות, אבל גם עם שריקות נלהבות ממשרוקיות ונפנוף בדגלי יוון. המחנות ביוון מפולגים גם בסוף השבוע הזה, 48 שעות לפני משאל העם, אם לא יבוטל מסיבות משפטיות או פוליטיות.

יש יוונים שרואים בעצמם האחראים העיקריים למציאת נתיב שיחדש את הסיוע הפיננסי החיוני ממדינות האיחוד האירופי ומקרן המטבע. הם סבורים שרק כך יימצא מוצא, חלקי לפחות, מהמלכוד הפיננסי, הדיפלומטי והפוליטי שאליו נקלעה המדינה השבוע. אחרים מאשימים, בזעם לעתים, את הנושים של יוון, בראשם גרמניה, בכפיית מדיניות צנע הרסנית על הכלכלה היוונית המתכווצת במהירות. יש מי שטוען כי ההבדל בין המחנות האלה נעוץ בשאלה אם לאנשים יש עדיין מה להפסיד - או שהם מוכנים למאבק נואש, עד הסוף, מול האיחוד וגרמניה.

שסע מפלג אחר הוא שאלת משאל העם. מחנה NAI - כן - תומך בהצעת ההסכם הנוכחית שהציגה טרוייקת הנושים בשבוע שעבר, אך שכרגע כלל לא ברור אם הצעה זו עדיין תקפה, אחרי שיוון לא פרעה תשלום של 1.5 מיליארד יורו לקרן המטבע ונתק מוחלט השתרר בשיחות שרי האוצר האירופים. לעומתם מחנה OXI - לא - מתנגד לאותה הצעה, שגם משפטנים וכלכלנים מתקשים להבין את כל סעיפיה, ובראשם ראש הממשלה, אלכסיס ציפראס, ומפלגתו סיריזה.

שני מתכנתים צעירים מכרתים, שעובדים בסטארט־אפ באתונה שמפתח רשת חברתית, ניסו למשוך כסף מכספומט שהתרוקן בשעות הערב. הם הקישו בעצבנות על המכשיר, והתייאשו כשהבינו שיצטרכו להמתין עד לבוקר. "אני אצביע 'לא'", אמר אחד מהם. "במשך חמש שנים כלאו את יוון בתוכנית צנע כדי למנוע פשיטת רגל, אבל רק החלשים נפגעו מכך. בעשירים לא נגעו. כדי לממן את הפנסיות התופחות, היוונים לקחו עוד ועוד חוב. אבל אי־אפשר לומר שהאחריות למצב היא רק של היוונים. אנחנו לא מבקשים עוד כסף, אנחנו נשלם את החובות שלנו, צריך רק לפרוש אותם מחדש".

אך נראה כי לא נותרו כלים שיוכלו לסייע ליוון, שכורעת תחת חוב ענק של יותר מ–300 מיליארד יורו, 180% מהתוצר, לבלום לפני התרסקות כלכלית ופוליטית. מעטים מצפים כי משאל העם יביא עמו ודאות מסוימת ורבים סבורים כי זהו למעשה רגע של הכרעה מזויפת. לטענתם, זהו מהלך שיוזמת סיריזה כדי להחריף את המשבר מול האיחוד האירופי בשאיפה לחילוץ ברגע האחרון, או אולי בכאוס שייווצר אחריו. אחרים אומרים שהצבעה 'לא' תציל את יוון מכניעה מוחלטת לאיחוד, שתכרסם עוד יותר בעצמאות של יוון ותכפה עליה ממשלה שמרנית-ימנית, נוחה יותר לעיכול לכוחות מסוימים באיחוד. החרדה לעתידה של המדינה, שחווה כעת את הימים הקשים ומורטי העצבים ביותר בחמש שנים של צנע והתכווצות, שולטת בסדר היום של 10 מיליון אזרחי המדינה.

ציפראס ושר האוצר וארופקיס ניסו להסביר בהצהרות קצרות לתקשורת מדוע ממשלתם נאלצת להתבצר מול האיחוד האירופי, ולהבטיח כי יוון מסוגלת להתמודד עם הקשיים הנוכחיים. וארופקיס אף העלה אתמול את ההימור על משאל העם, כשהכריז כי יתפטר אם היוונים יכריעו להצביע "כן". הוא חזר והצהיר על הצורך לחזור למסלול של צמיחה ולזכות בפרישה מחודשת של החוב הענק - למרות ההתנגדות העקבית של הנושים, שלא עשו השבוע אף צעד בכיוונה של יוון, והצהירו כי יחכו עד אחרי משאל העם. בראיונות קצרים ובבלוג שלו הוא מבטיח כי תשלומי השכר והפנסיות יימשכו והבנקים יחזרו לפעול כרגיל.

למרות הבלבול והפחד, אנשי ממשל ובעלי עסקים, עיתונאים, פנסיונרים וסטודנטים מתעקשים כי אין להם ברירה. בסופו של דבר יוון תתגבר גם על המצב הנואש הזה, קבעו רבים בביטחון. בפטריוטיות גאה, אך גם סובלנית, הם מבטיחים שיוון אף תחזיר את האמון כלפיה בשווקים הבינלאומיים. הדמוקרטיה היוונית נמצאת כרגע בסכנה, הם אומרים, אבל השורשים שלה עמוקים ובסופו של דבר יצמיחו מציאות פוליטית משופרת. לא היה אדם אחד, מיואש ככל שיהיה, שלא ביקש במלים כאלה. או אחרות: "תכתוב עלינו דברים טובים, יוון היא מדינה נפלאה ומגיע לנו עתיד טוב יותר".

"להצביע 'לא' זו התאבדות"

בדבר אחד אין ספק: הטלטלה העצומה ביוון, שמשפיעה על עתידו של האיחוד האירופי כולו, צפויה להימשך ואף להתגבר בשבוע הבא - בכל תוצאה שתתקבל. השאלה היחידה היא עד כמה הרסנית תהיה הטלטלה הבאה. שנים ארוכות של חוסר יציבות פוליטית, מערכת מיסוי קפריזית ואינטרסנטית ובריחה של השקעות מחוץ למדינה פוררו את המערכת היוונית. חוסר האמון במנגנון הפוליטי המקומי, בין השאר בגלל פרשות שחיתות קשות שלא הובילו לענישה, לצד חוסר יציבות מפלגתית, כלאו את יוון בסבבים חוזרים של בחירות מוקדמות. מערכת בחירות נוספת היא תסריט אפשרי גם בעתיד הקרוב.

חוסר אמון חזק לא פחות מערער את יוון מבחוץ, בעיקר מהצד העשיר של אירופה, אך גם ממדינות אחרות שסכנת משבר החובות מאיימת עליהן, כמו איטליה וספרד. נדמה שלא היתה השבוע מדינה שהתייצבה לצדה של יוון, שנותרה מבודדת יותר מתמיד בזירה הבינלאומית. אפילו מי שמחזיק בחזון מנומק ומבוסס לעתיד חיובי ליוון, במסלול פוליטי שמרני או רדיקלי, או באמצעות רפורמות מבניות עמוקות וארוכות טווח, מתקשה לראות איך הוא יתממש במצב הנוכחי.

יו"ר ועדת החוץ והביטחון ורמאנוס, עיתונאי לשעבר שעבר לפוליטיקה, נראה מתוח ועייף בלשכה הקטנה שלו במרכז אתונה, אבל התאמץ לשכנע גם עיתונאי מישראל שאפשר וכדאי לסמוך על ממשלת סיריזה, שתתגבר על המכשולים העצומים שניצבים בפניה. "הפתרון של משבר החובות חשוב גם כדי להבטיח יציבות לכל אירופה. יציאה מהאיחוד היא בלתי אפשרית, מעטים ביוון רוצים בכך", הוא קובע. ורמאנוס מודה בקשיים של סיריזה, מפלגה שנולדה מאיחוד של תנועות שונות, גדלה במהירות בשנים האחרונות וזכתה בניצחון גדול בבחירות שנערכו בינואר השנה. "סיריזה היא מפלגה שמאלית ורדיקלית, אבל יש אצלנו מגוון של דעות. אנחנו בשלטון רק חמישה חודשים, ואנחנו צריכים זמן כדי להתאים את עצמנו להתנהלות של מפלגה שלטת".

בלומברג

ורמאנוס מסביר כי החוב של יוון תפח גם בגלל הוצאות מנופחות, בין השאר לצורכי מערכת הביטחון. "רכשנו ציוד ונשק בעולם, גם מגרמניה, גם בעסקות שוחד. עשינו טעויות, ואני לוקח כאן אחריות גם על טעויות של הממשל הקודם. התוצר ביוון נחתך ברבע בשנים האחרונות. זה נתון קיצוני אפילו למדינות במצב מלחמה. נכון שיוון זקוקה לשינויים רבים, לרפורמות, אבל לא לפי המתכון של מי שרק רוצים לחתוך שכר ופנסיות. צריך לבנות מחדש את מודל הייצור שלנו, אבל לפי מפרט עצמאי, ולא כפוי מבחוץ".

גם מצביעי סיריזה בבחירות האחרונות, ואפילו מי שהצהירו כי יצביעו שוב למפלגתו של ראש הממשלה ציפראס, השתתפו בהפגנת הענק שנערכה השבוע בכיכר סינטגמה בקריאה להצבעה חיובית במשאל. "אנחנו לא חושבים שהצעת ההסכם וצעדי הצנע הנוספים שמבקשים האיחוד האירופי וקרן המטבע טובים ליוון או אפילו הוגנים", אמרו מפגינים. "אבל באנו להבהיר שאין ברירה. אנחנו רוצים וחייבים להישאר באיחוד האירופי, ולכן צריכים להגיע להסכם, לפשרה. ממשלת סיריזה הולכת במסלול מסוכן מאוד".

"המצב כרגע נפיץ", אמר יום לאחר ההפגנה ואסיליס פאסוס, בעל עסק בתחום החקלאות וראש לשכת המסחר היוונית־ישראלית, בשיחת טלפון מנסיעת עסקים לגרמניה. "המצב שלנו כרגע בסדר. אבל אתה לא מצפה שהכלכלה תושפע כל כך מהר. בטווח הארוך אנחנו חייבים יציבות, ובסחיטה לא נוכל להשיג כלום. ברור שיוון חייבת להישאר באיחוד, וגם שאר מדינות אירופה צריכות לשאוף לפשרה. משאל העם הוא בדיחה כי אנשים מצביעים בשאלה שהם לא מסוגלים להבין את הפרטים שלה, ובתנאים שבהם הם אינם יכולים לשפר את מצבם. מה שיוון צריכה הוא שינוי במגזר הציבורי האטי והמסורבל, וגם ודאות במערכת המיסוי, שכיום משתנה לעתים קרובות מדי".

פריקליס, שוטר בפנסיה, אמר שהוא מתכנן להצביע בעד ההסכם. "אני מסודר. שוטרים כמוני בדרך כלל שמרנים, ורוב השנים הצבעתי למפלגת הדמוקרטיה החדשה, אבל בבחירות האחרונות נמאס לי מהם והצבעתי לפשיסטים. יש מאות אלפי מובטלים, בעיקר צעירים. הם לא פוחדים. מרקל ואחרים באיחוד מאשימים את היוונים, אבל ההשפעה של זה הפוכה. הרבה אנשים כועסים שמפחידים אותם ולכן יצביעו נגד הסכם עם האיחוד במשאל העם. אין להם מה להפסיד. לעומתם, מי שהיה לו כסף בבנק, כבר הוציא אותו הביתה או למדינות אחרות. וגם הוא לא כל כך דואג. אנשים לא מעריכים מספיק את הסכנה. אנשים חושבים שאם נצביע 'לא', יהיה קצת קשה, אבל אחרי כמה חודשים או שנים יהיו משרות חדשות והשגרה תחזור. אבל זה יהיה אסון. נכון שתוכנית צנע נוספת תגרום לשנים קשות, אבל לפחות לילדים שלנו יהיה עתיד".

"להצביע 'לא' זו התאבדות", אומר ניקוס קונסטנדאראס, העורך בפועל של היומון הימני־מרכזי "קטימריני", בשעה שהמתין להכרזה של ראש הממשלה ציפראס, שהודיע לבסוף כי הוא דבק בקריאתו להצביע "לא" במשאל העם. "בכל רגע לא ידוע מה יקרה. אנחנו מותחים בכל יום את הדדליין, ומערכת שלמה של כתבים, עורכים, אנשי דפוס והפצה מחכה, כי עד שהעיתון יודפס קשה לקבוע מה עוד יכול להשתנות. נכון שגם היריבים של סיריזה נכשלו, ובהתחלה הממשלה הצעירה עוררה התלהבות - אבל זו נשחקה במהירות. הם נוהגים בכעס ובילדותיות ולא מסוגלים להביא לתוצאות.

"השבוע הבנקים סגורים, היבוא והיצוא תקוע. נכון ששדה התעופה מלא בתיירים, אבל מי ימשיך לבוא למדינה אם לא יהיה פתרון מהיר? סיריזה מדברת על קטסטרופה הומניטרית שנגרמת בגלל צעדי הצנע שכפה האיחוד - אבל זה מעולם לא היה מורגש יותר מאשר בחמישה החודשים בהובלתם".

אי־אף־פי

קונסטנדאראס מבהיר כי "גם האיחוד האירופי חייב ללמוד איך לנהל את המשבר, בלי לבודד את יוון או מדינה אחרת שתיקלע למצוקה בעתיד. אם נגיע ל–Grexit - יציאה של יוון מהאיחוד - זו תהיה מחלה שתפגע בכולם". הוא מסרב להציג תחזית לתוצאות של משאל העם: "בכל רגע משהו קורה, הכל עוד פתוח, הכל עוד יכול להשתנות".

מריוס קליטו, קפריסאי שלמד בבריטניה, הוא מנכ"ל פירמת ראיית החשבון בייקר טילי ביוון ובמדינות הבלקן, עם 350 עובדים. כמה שעות לפני ההפגנה נגד עמדתו של ציפראס, שבה לא השתתף, הוא מקווה להסכם כלשהו שיושג בהקדם: "אני חושב שזה אפשרי. בשבוע שעבר זה כמעט קרה, ואז הכל קרס. ברור שיוון חייבת לשלם את החוב הענק, היוונים צריכים להתמודד עם הבעיה העצומה הזו. משאל עם הוא דרך לבטא דמוקרטיה, מה שיקרה בו תלוי באנשים.

"זו הכרעה שהיתה צריכה להתבצע מוקדם יותר, אבל כשהוחלט ליצור איחוד באירופה ולצרף מדינות מסיבות פוליטיות ולא כלכליות, היה צפוי שבעיות כאלה יתעוררו וחייבים להתמודד אתן. גם גרמניה צריכה להיות סבלנית לתהליך הזה. יוון אינה ולא תהיה המדינה האחרונה שחשופה לבעיות, חייבים לקבל את ההבדלים בינינו".

לדעת קליטו, "מה שהורג את יוון הוא העובדה שאין השקעות, ובחודשים האחרונים ראינו ירידה חדה נוספת. הרבה השקעות נחתכו ופרויקטים הוקפאו. העשירים מסודרים, הם הוציאו את הכסף מהבנקים, שמו אותו בבית או מחוץ למדינה. אבל רוב האנשים סובלים מ–26% אבטלה, שמוכפלת בקרב צעירים. מגיע ליוונים אופק של פתרון". גם מבחינתו הפתרון חייב לעבור דרך רפורמה בשירות הציבורי, שתקועה לחלוטין בשנים האחרונות, ושיפור במערכת המסים: "זה לא משנה אם ציפראס ישיג פתרון, או מי שיחליף אותו בעוד חודש או בעוד כמה שנים. אלה שינויים שחייבים לקרות ודורשים מהלך לטווח ארוך".

גם קליטו מספר על המגמה שעשויה להישמע מוכרת בחלקה לישראלים רבים: "צעירים מוכשרים נוטשים לחו"ל, עובדים ומצליחים מאוד בארה"ב או במדינות אחרות באיחוד, כמו צרפת, בריטניה וכמובן גרמניה. כשאנחנו מפרסמים מודעת דרושים, מגיעות מאות פניות. זה מעציב אותי, כי זה סימן לחוסר ההזדמנויות לצעירים כאן".

"זאת לא רק בעיה כלכלית - 
זאת סכנה לדמוקרטיה"

אבל מהן אותן רפורמות נחוצות ומהי בדיוק הבעיה במערכת המיסוי היוונית? האריס איקונומופולוס, עורך דין שגם מעורב מאוד בפעילות ציבורית ביוון, אומר כי "איש עסקים או עובד יווני לא יודע מה יהיו המסים שיצטרך לשלם בחודש הבא, והחלטה מיידית של הממשלה עשויה למסות אותך אפילו שנה לאחור. הממשלה מתכננת להטיל מס על רווחים עתידיים. בעולם יש כרגע נזילות עצומה, לא חסר כסף. ליוון היתה יכולה להיות הזדמנות אדירה ליוון ליהנות מכך. אבל תנאי הכרחי לכך הוא שנבנה מערכת מיסוי פשוטה מאוד ושקופה. זה מתנגש עם האינטרסים של אנשי ממשל, שנהנים מהביורוקרטיה ומהסיאוב. אם לא יהיה צורך בטובות מהם, אף אחד גם לא ישלם שוחד. אנחנו סובלים ממערכת ממשל לא אמינה ולא אפקטיבית, שפועלת מתוך אידיאולוגיה שמשרתת רק אינטרסים של פוליטיקאים ומקורבים. פרשות שחיתות והגנה חוקתית מפני משפט לשרים וחברי פרלמנט שסרחו שחקו את האמון במערכת". הוא מסביר כי מקורות מרכזיים לשחיתות הן חברות המדיה והתשתיות, במקרים רבים בעסקות עם חברות זרות.

"לבעיות אלה מצטרפים ביורוקרטיה מסורבלת וחוסר גמישות הרסני בשוק העבודה", אומר איקונומופולוס. "אם עסק יווני כושל, קשה מאוד לפטר עובדים. המקסימום הוא 2% בחודש, אבל גם כאן אפשר להתערב ולקבוע כי המפוטר צריך להמשיך לעבוד. כתוצאה מכך, עסקים ממשיכים לשלם לעובדים שלא מתפקדים, ונאלצים לשכור אחרים במקומם. יותר מכך, יזם יווני שנכשל, אבל אינו יכול לפטר עובדים, נושא באחריות פלילית לכך שהוא גם אינו יכול לשלם להם שכר. יש כאן הרבה חברות זומבי, שפשטו רגל אבל לא הוכרזו. בחברות בשליטת הממשלה המצב עוד יותר גרוע. החוקה אוסרת כל פיטורים". הוא מספר גם על תשלומים מנופחים עד פי עשרה במכרזים ממשלתיים, בתחום התשתיות למשל.

על אף שאיקונומופולוס מגדיר עצמו שמרן, הוא הצביע לסיריזה הרדיקלית, בעיקר מתוך מיאוס משאר המפלגות הנגועות בשחיתות עמוקה, שלא עשו דבר כדי ליצור ממשל הוגן לטובת אזרחי יוון ולא קידמו אף רפורמה. כמו מצביעים רבים אחרים, לדבריו, חמישה חודשים בלבד לאחר הבחירות, סיריזה כבר נכשלה לחלוטין. "הם עשו שורה ארוכה של טעויות, ובשבוע האחרון הוכיחו שהם פשוט האפשרות הגרועה ביותר לממשלה ביוון. מי שחושב שבאמצעות סגירה של הבנקים הוא יוכל לקדם פתרון, באמצעות פנסיונרים שנדחקים בתור כדי לקבל מהבנק 120 יורו לשבוע בלבד, לא יכול להנהיג. צריך להבין שזו כבר אינה רק בעיה כלכלית אלא סכנה לדמוקרטיה. סיריזה מגלה עכשיו גישה טוטליטרית. הם קבעו משאל עם בתוך שבוע, באופן טקטי, מכיוון שהם לא ממתינים לתוצאות אלא ממליצים להצביע 'לא'. גורמים במפלגה גם מפיצים את הטענות כאילו מי שיצביע 'כן' משרת כוחות זרים".

לדעתו, סיריזה פועלת כך בניסיון להתמודד עם הפיצול בתוכה בין הזרם המרכזי לכוחות הרדיקליים יותר. "ייתכן אפילו שציפראס קורא להצביע 'לא' כדי להרגיע את הקיצוניים בסיריזה, אבל הוא מקווה שהתוצאה של המשאל תהיה חיובית, ואז יוכל לחזור אליהם ולומר שאין לו ברירה. אם התוצאה תהיה 'לא' זה יבטא את המיאוס מחמש שנים של צנע - אבל מצבה של יוון רק יתערער יותר. אם נאבד את היורו, לא יהיה כסף, משכורות או פנסיות בחודש הבא, וניאלץ להדפיס כסף בעצמנו. צפוי פיחות גדול. במצב כזה חסרי האמצעים לא יוכלו לרכוש למשל מוצרי מזון ותרופות, שחלק גדול מהם מיובא. להצביע 'כן' במשאל העם זו פשוט האפשרות הפחות גרועה".

הוא חושש מחזרה של המשטר הקודם והמושחת, אבל סבור שאם סיריזה הצליחה לדרדר כל כך את המצב במדינה בזמן כה קצר, הם אינם ראויים לשלטון. "אני מכיר את וארופקיס, הוא איש טוב. יש לו עקרונות נכונים, תיאורטית, אבל הוא התאהב יותר מדי בעצמו, וכמו כל הממשל של סיריזה, שיש בו אנשים משכילים אבל בלי ניסיון עסקי או בניהול משא ומתן, הוא חסר יכולת ליישם אותם. כלכלנים כמו פול קרוגמן או ג'וזף שטיגליץ, שתומכים בציפראס וקוראים להצביע 'לא', חושבים שהאיחוד האירופי הוא כמו ארה"ב. אבל אצלנו יש אמנם איחוד מוניטרי, אבל אין איחוד פוליטי".

איקונומופולוס מבהיר כי אין כל יסוד לתפישה המוטעית כאילו משאל העם יכריע למעשה את עתידה של יוון באיחוד האירופי ובגוש היורו: "אולי נישאר בלי יורואים, אבל נישאר ביורו. לפי החוקה האירופית, רק המדינה החברה באיחוד יכולה להחליט לצאת, אי־אפשר לכפות זאת עליה". לדבריו, הכסף הרב שברח מהבנקים ביוון בשנים האחרונות הקטין מאוד את כוחם של רבים מהעשירים. הפערים אמנם גדלו, 30% מהיוונים חיים מתחת לקו העוני, אך בעיקר מכיוון שרבים ממעמד הביניים הגדול איבדו משרות, ובסופו של דבר, "הפערים גדלו, אבל העניים נהיו עניים יותר מאשר שהעשירים התעשרו".

אבל כמו יוונים רבים אחרים, איקונומופולוס מסרב לאבד תקווה גם נוכח משבר שרק מחריף: "אלה בעיות מסובכות מאוד, אבל הפתרונות שלהן כל כך ברורים ופשוטים. בינתיים אנחנו נותנים לקבוצות אינטרס קטנות לשלוט במתרחש, אבל אם ננהיג את הספינה של יוון בכיוון שטוב לכולם, ניחלץ מהאסון שעלול להתרחש אצלנו. כיום בעלי אמצעים שולחים לא רק כסף אלא גם את הילדים שלהם לעולם. זה לגיטימי, אנחנו בעולם גלובלי, אבל הבעיה היא כשהם רוצים לחזור אבל חושבים שאין להם אפשרות לכך".

איקונומופולוס לא מהסס לומר כי ישלח את ילדיו ללמוד מחוץ ליוון: "זה עולם גלובלי ואין כל דבר רע בלעבור ממדינה למדינה". אבל למרות התמונה המורכבת והקשה שתיאר, הוא מצהיר: "המחויבות שלי היא ליצור מצב שבו הם יוכלו לחזור למדינה אם ירצו. זה מה שהיוונים צריכים לעשות". 

אי־אף־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#