קרנית פלוג: כך צריכה להיראות מערכת הבנקאות הישראלית - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קרנית פלוג: כך צריכה להיראות מערכת הבנקאות הישראלית

"השיח על בנקאות אלים. צריך לשפר את היעילות וההוגנות" ■ הנאום המלא של נגידת בנק ישראל בערב עיון באוניברסיטה העברית

15תגובות

פרופ' דוד רוטנברג עבד שנים רבות בבנק ישראל והיה אחד מעמודי התווך של הפיקוח על הבנקים. הוא היה חוקר מהמעלה הראשונה של מערכת הבנקאות בישראל. מחקריו עסקו בשאלות כגון עלויות ייצור, יתרונות לגודל, תחרותיות, מבנה הנכסים ועוד, שאלות שעדיין רלוונטיות גם בימים אלו, והשפיעו ועודן משפיעות על סוגיות מדיניות בתחום הבנקאות.

גם בדבריי היום אני רוצה להתייחס למספר סוגיות מדיניות בתחום הבנקאות והפיננסים.

אני אתייחס לשינויים שהמערכת הפיננסית עוברת בשנים האחרונות, אומר מספר מילים על החשיבות של יציבות המערכת הבנקאית עבור הציבור הרחב ובהקשר לכך אתייחס לסיכונים אליהם צריכים להיות ערים - אלו שאיפיינו את הבנקאות מאז ומתמיד, ואלו שמתפתחים בשנים האחרונות; אתייחס גם לרפורמות הנדרשות והמוצעות ביחס למערכת הבנקאות ובראשם קידום והגברת התחרות, ולציפייה שלי להוגנות מצד מערכת הבנקאות. לכאורה, כל סוגיה שאדבר עליה עומדת בפני עצמה, אך הדברים קשורים זה בזה.

אייל טואג

למערכת הבנקאות בעולם, כמו גם בישראל, יש תפקיד מרכזי במשק. התיווך הפיננסי בין היצע ההון - חסכונות הציבור, לבין הביקוש להון - פעילות השקעה וייצור, הוא נדבך מרכזי להתהוות של עסקים, יצירת משרות ובסופו של דבר צמיחה. בנוסף, בעולם המודרני שלנו, הבנקים גם מספקים שירותים פיננסיים חשובים לציבור הרחב. המרכזיות הזו של המערכת הפיננסית, ובתוכה מערכת הבנקאות, שמה אותם במרכז השיח הציבורי-כלכלי-חברתי בכל עת. אולם, בשנים האחרונות, השיח בנושא הפך לטעון יותר, לעיתים אף אלים, והנתונים עליהם מתבסס השיח, במקרים רבים, אינם מדויקים.

דוגמא אחת, הינה השיח ביחס לרווחיות של הבנקים. המדד המתאים ביותר למדידת רווחיות של בנקים וגם של חברות מענפים רבים אחרים הינו התשואה להון. כלומר, מהי התשואה, הרווח, שהחברה משיגה ביחס להון העצמי שהשקיעו בעלי המניות שלה. במערכת הבנקאות בישראל התשואה הממוצעת בשנים האחרונות הינה חד-ספרתית ואינה חורגת מתשואות של בנקים בעולם שלאחר המשבר הפיננסי. כלומר, כעובדה, הרווחיות של הבנקים בישראל אינה עודפת; דרך אגב, זאת גם הסיבה שאנו לא רואים הסתערות מצד בנקים זרים לתת שירותי בנקאות קמעונאית בישראל.

למרות הרווחיות הסבירה, אנו סבורים שיש מקום לבחון את מקורות הרווח של הבנקים ולזהות מקומות בהם הרווח מצביע על היעדר תחרותיות או חוסר יעילות. אנו חושבים שעל הבנקים להתייעל, כך שהם יוכלו לתת שירותים במחירים תחרותיים יותר ללקוחות.

בכל העולם יש תופעות של כעס כלפי המערכת הבנקאית. בעוד שבמקומות אחרים הזעם הציבורי נבע בעיקר מסכומי העתק של משלמי המסים שהוסטו לחילוצם של הבנקים בעת המשבר הפיננסי, הרי שבישראל לא קרס אף בנק במהלך המשבר ולא נדרשה כל התערבות ממשלתית על מנת להציל את הבנקים; ובכל זאת, השיח הציבורי, וגם המערכת הפוליטית מאוד ביקורתיים. יש מה לתקן ולשפר, ובהחלט יש מקום לביקורת, ובדברי בהמשך אני אתייחס לביקורת לגיטימית על מערכת הבנקאות, שגם אנו שותפים אליה, אך על הביקורת להיות עניינית ומקצועית.

אייל טואג

הדיון במערכת הבנקאית הוא דיון מבורך וחשוב. כמי שפועלים בשם הציבור ולטובתו, אנו קשובים לקולות העולים מהציבור, כפי שהם משתקפים לעיתים גם ביוזמות והצעות פוליטיות, ואין ספק שהדיון הציבורי במערכת הבחירות האחרונה הציף את נושא הגברת התחרות כסוגיה שהציבור מאמין שיש לקדם.

עם זאת, תפקידנו לבחון את הדברים בהתבסס על ניתוח מקצועי ועובדות. אני רוצה להוסיף גם מילת אזהרה - בשל מרכזיותה של המערכת הבנקאית והחשיבות ביציבותה למערכת הכלכלית כולה, רפורמות ושינויים במערכת זו צריכים להיעשות תוך שיקול דעת, לאחר בחינה מעמיקה וודאות גבוהה שהצעדים שננקטים ישיגו את התוצאות המיוחלות, ובלא פגיעה ביציבות המערכת הפיננסית.

ארחיב מעט בנושא היציבות.

מעניין, שעל אף הנזק החמור שפגיעה ביציבות יכולה לגרום למפקידים בבנקים ולמשלמי המיסים, אין ליציבות לובי. לכן גם חשוב שגורם המנותק מהפוליטיקה יהיה אמון על שמירתה. המשבר הפיננסי ששיאו היה בשנת 2008 המחיש את חשיבות הבנקים, ויותר מזה את חשיבות יציבותם, למצב הכלכלי במשק כולו. היום, מספר שנים לאחר המשבר, זיכרון קצר מביא לכך שיש כאלו הממעיטים בחשיבות של היציבות הבנקאית. אלו, כנראה, שכחו שהעובדה שבישראל לא נדרשנו להציל אף אחד מהבנקים תרמה ליציאה המהירה שלנו מן המשבר העולמי ועם נזק מועט לצמיחה, לתעסוקה ולרמת החיים. צריך רק להסתכל מעט הצידה על מדינות מפותחות אחרות ועל העלויות הכספיות בהן נשאו בגין המשבר הפיננסי על מנת להבין מהו הנזק שנחסך מאיתנו בכך שהצלחנו לשמור על יציבות מערכת הבנקאות שלנו.

בעקבות המשבר, מדינות רבות בעולם החלו בביצוע רפורמות פיננסיות משמעותיות במבנה, בפעילות וברגולציה הקשורה למערכות הפיננסיות, כאשר בכל הצעדים שנעשו, עוברת כחוט השני מטרה אחת – הגברת היציבות של המערכות הפיננסיות. אף, שכאמור, במדינת ישראל לא חווינו את המשבר במערכת הבנקאית, למדנו מניסיונן של מדינות אחרות והתאמנו את עצמנו למגמה העולמית, ופעלנו בשנים האחרונות להגביר את היציבות של המערכת. כך לדוגמא, בהתאם לסטנדרטים הבינלאומיים, הועלו באופן משמעותי דרישות ההון מהבנקים בישראל, כאשר שני הבנקים הגדולים – פועלים ולאומי – נדרשים אף להון גבוה יותר, וזאת בשל העובדה שהם מגלמים סיכון מערכתי גבוה יותר; כמו כן, הוגדרו דרישות נזילות מחמירות יותר, ועוד. צעדים אלו, עם רגולציה נוספת שנועדה לשפר את ניהול הסיכונים בבנקים, לצד צעדים רגולטוריים להקטנת הריכוזיות במערכת הבנקאית, אמורים להביא למערכת בנקאית יציבה, שתוכל להתמודד עם משברים עתידיים.

בתקופת המשבר הפיננסי נוכחנו בחשיבות העבודה של בנק ישראל בשמירה על היציבות של המערכת הבנקאית, ושל הניהול הזהיר שאפיין את המערכת הבנקאית שלנו. אנו נמשיך לפעול כך גם בעתיד בנחישות ומתוך תחושת שליחות שאנו חשים בנושא חשוב זה. חשוב להבין, שהשמירה על יציבות המערכת הבנקאית לא נועדה לשרת את הבנקים, המנהלים או העובדים, אלא בראש ובראשונה היציבות משרתת את הלקוחות של הבנק ואת המשק כולו. שמירה על היציבות משמעותה שמירה על כך, שכאשר אנחנו מפקידים את כספנו בבנק, נוכל לישון בשקט ולהיות בטוחים שנקבל אותו בחזרה מתי שנרצה.

ישנה תפיסה מוטעית, הקיימת אצל חלקים בציבור, לפיה בנק ישראל דואג ליציבות הבנקים, ובשל כך, מזניח את קידום התחרות במערכת הבנקאית. אני רוצה להבהיר שאני לא רואה סתירה בין שמירה על יציבות הבנקים לבין הגברת התחרות במערכת הבנקאית. ההיפך הוא הנכון, אנו סבורים שמערכת תחרותית והוגנת הנה מערכת שהציבור ייתן בה את אמונו ביתר קלות, ולכן היא גם תהיה יציבה יותר. לראייה, בשנים האחרונות בנק ישראל פעל באופן נחוש להגביר את התחרות במערכת, בהתאם להמלצות דו"ח צוות בין משרדי לבחינת הגברת התחרותיות במערכת הבנקאות בראשו עמד המפקח על הבנקים.

דו"ח הצוות פורסם בשנת 2013, ומאז נעשו צעדים רבים במסגרת יישום המלצותיו, כגון תעודת זהות בנקאית, הקלות במעבר מבנק לבנק, מתווה להקמת אגודות אשראי, בנקאות באינטרנט, פישוט מבנה העמלות, ועוד. זוהי רק רשימה חלקית. העשייה היא רבה, וחלק גדול ממנה מתרכז במתן כלים בידי ציבור הלקוחות כדי להבין, להשוות, ולפעול לשיפור מצבם. אנו עושים מאמצים כדי להביא את הדברים לידיעת הציבור, היות וגם הציבור צריך להיות שותף ולהשתמש בכלים שניתנים לו.

רויטרס

כשמדברים על תחרות או חוסר תחרות במערכת הבנקאות, צריך לזהות בצורה מדוייקת את הבעיה. אין ויכוח על כך שבכל הקשור ללקוחות העסקיים הגדולים, ישנה תחרות; גם תחום המשכנתאות מתאפיין בתחרות גבוהה, ובצרכנות נבונה של הלקוחות עצמם שמבצעים השוואות, והדברים באים לידי ביטוי במחירים. לעומת זאת, במגזר העסקים הקטנים ומשקי הבית יש מקום להגברה נוספת של התחרות. ועדת זקן, כאמור, זיהתה היטב את הבעיה ופעלה בתחום זה. הצעדים שנעשו מתחילים להשפיע, אולי לא בקצב הרצוי, אך צריך לזכור שמדובר גם בשינוי תרבותי שלוקח זמן.

ואם כבר, נגעתי בסוגיית התחרות ובדרך שעוד נותרה לנו להגיע לשם, אתייחס לעוד מספר הצעות שקיימות בתחום זה.

חוק נתוני אשראי – מדובר בהצעה להקמת מאגר מידע, שעל בסיסו יוכלו סוכנויות אשראי לבנות מודלים ולדרג לקוחות עבור גופים שנותנים אשראי. מדובר ברפורמה חשובה שתאפשר לשחקנים נוספים להיכנס לתחום האשראי. בנק ישראל שותף לצוות בין-משרדי שהובילה המועצה הלאומית לכלכלה, ולגיבוש ההמלצות בנושא. מתוך החשיבות שאנו מייחסים לנושא דירוג האשראי, שיאפשר צמצום פערי המידע בין הבנק ללקוח ובין הבנק לגופים מתחרים, קידמנו את פרסום דירוג האשראי של הלקוח הבנקאי במסגרת הדיווח השנתי ללקוח, הידוע בכינויו "ת.ז. בנקאית". בעניין זה, וכפי שגם היה בנושא תעודת הזהות הבנקאית, צריך למצוא איזון בין הרצון להגביר את התחרות לבין שמירת הפרטיות וצמצום הפגיעה בלקוחות מאוכלוסיות מוחלשות.

הצעה נוספת שעומדת על הפרק, ונבחנת ע"י הוועדה המשותפת שהוקמה על ידי שר האוצר ועל ידי, הינה הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים. הראציונל מאחורי ההצעה הינו הגדלת מספר השחקנים שנותנים אשראי למגזר משקי הבית והעסקים הקטנים. חשוב להסביר, שחברות כרטיסי האשראי כיום הינן בעיקר חברות סליקה והיקף האשראי הניתן על ידן אינו משמעותי. על מנת, שחברות אלו יהפכו לגורם תחרותי מול הבנקים בתחום האשראי, הן יצטרכו לבנות מודל למימון פעילותן. הוועדה שהוקמה בנושא תצטרך להמליץ בסופו של דבר, האם להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, ואם כן, איך להבטיח שהפרדה כזו תביא לנגישות גבוהה יותר לאשראי ולהוזלתו.

הצעה נוספת שעולה בהקשר התחרותי הינה החלת ביטוח פיקדונות בישראל. בנק ישראל פירסם לאחרונה נייר בנושא, ולכן לא ארחיב כאן. ההנחה הינה שביטוח פיקדונות יעניק שוויון הזדמנויות למתחרים חדשים. נושא ביטוח הפיקדונות הינו נושא מורכב שנדון בעבר בבנק ישראל, לצד היתרונות הגלומים בו, הוא מגלם עלויות הן למשק והן לצרכנים. יש מקום לדיון בנושא על מנת לבחון את יעילותו במערכת הבנקאית שלנו, אולם, צריך לזכור, כי המוטיבציה לביטוח פיקדונות אינה דווקא בהיבטים התחרותיים שביטוח כאמור יכול לספק אלא יותר בהיבטים היציבותיים שלו.

לסיכום נקודה זו, תחרות היא טובה לציבור וטובה למשק. ישנם מגזרים בהם התחרות בקרב הבנקים  ומגורמים חוץ בנקאיים הינה רבה, וישנם כאלו בהם היא אינה מספיקה. בנק ישראל פעל ופועל להגביר את התחרות היכן שהיא אינה מספיקה, הצעדים שנקטנו בשנים האחרונות מוכיחים שניתן להגיע לתחרות רבה גם במבנה השוק הנוכחי, ועדיין, אנו לא מסתפקים בכך, ופועלים להגברת האיום התחרותי בין אם בתוך המערכת הבנקאית, ובין אם מחוץ לה.

כרטיסי אשראי

פה, אבקש להרחיב מעט על פעילות המערכת החוץ בנקאית והשלכותיה. בשנים האחרונות, אנו עדים להתפתחות משמעותית במערכת החוץ בנקאית, בעיקר זו המוסדית אך גם החוץ-מוסדית. היתרונות התחרותיים של התפתחות זו הינם ברורים וניכרים בכל הקשור ללקוחות העסקיים הגדולים. ללווים אלו יש בחירה בין המסלול הבנקאי לבין המסלול החוץ-בנקאי, שבסופו של דבר באה לידי ביטוי גם במרווחים שמשלמים לווים אלו ביחס ללווים אחרים במערכת. כתוצאה מכך, אנו רואים בעשור האחרון ירידה בחלקם של הבנקים כספקים של אשראי עסקי כנגד עלייה במשקל האשראי החוץ בנקאי ובחלקם של הגופים המוסדיים.

הגופים המוסדיים מהווים פוטנציאל להגברת התחרות גם במגזרי משקי הבית והעסקים הקטנים; הם יכולים להביא לגיוון מכשירי האשראי המוצעים לציבור, להגדלת היצע האשראי למגזרים אלה ולהוזלתו. בעבודת ועדת זקן נסקרו החסמים המונעים את הרחבת פעילותם או מעכבים את כניסתם של גופים אלה לשוק האשראי הקמעונאי, ובעיקר היכולת והעלויות הכרוכות בהקמת מערך לחיתום, לניהול ולגבייה של אשראי קמעונאי. הוועדה הציגה כיוונים ראשוניים להסרת חסמים אלה. אני מקווה שנצליח בפעילות משותפת עם משרד האוצר להביא לכך שכניסת הגופים המוסדיים לתחום האשראי הקמעונאי תקרום עור וגידים. אני מאמינה גם שיישום המלצות הצוות הבין-משרדי בנושא איגוח יתרום בתחום זה.

לצד הגופים המוסדיים העוסקים במתן אשראי ניתן גם לזהות פריחה של גופים חוץ מוסדיים המגבירים את פעילותם בתחום האשראי. מערכת מימון זו מוצעת בעיקר על ידי נותני שירותי מטבע, וחברות פרטיות וציבוריות הנותנות שירותי אשראי. התיווך הפיננסי החלופי למערכת הבנקאית – המינוח הבינלאומי לכך הינוshadow banking –  אינו תופעה ייחודית למדינת ישראל, והוא מתאפשר הודות להתפתחות הטכנולוגית בתחום, רמת הנזילות הגבוהה הקיימת בשווקים כיום ולאור המגבלות שהגברת הרגולציה מטילה על הבנקים.

אולם, לצד היתרונות שבהתפתחות זו, אני רוצה להוסיף גם מילת אזהרה, ולהזכיר לנו את המשבר הפיננסי האחרון. אחת הסיבות למשבר הייתה ההתפתחות של מערכות פיננסיות חוץ בנקאיות, שלא היו מפוקחות מספיק. מערכות אלו צמחו במהירות תוך נטילת סיכונים משמעותיים, שהתממשו בסופו של דבר בצורת המשבר הפיננסי. לכן, בדוח היציבות הפיננסית האחרון שלה, הזהירה קרן המטבע מפני הסיכונים הקיימים באשראי החוץ בנקאי; ה- FED אף הוא שם זרקור על סיכונים אלו במסגרת אגף שהוקם לאחר המשבר ואחראי על זיהוי וניתוח סיכונים ממערכות פיננסיות שונות ולאו דווקא הבנקאיות, כאשר ההסתכלות הינה מערכתית ולא פרטנית.

גם בישראל, יש לטפל בהתפתחות זו בשני היבטים, מיקרו ומקרו:
במיקרו, יש לפעול להסדרת המסגרת הרגולטורית לפעילות הגופים החוץ בנקאיים. הסדרה כזו הינה הכרחית הן בהיבט הצרכני הבסיסי –שכן, בניגוד לשוק הבנקאי, בשוק החוץ בנקאי אין מערכת הגנה צרכנית ללווים – והן על מנת למנוע פערי רגולציה וזליגה של סיכונים גם לתוך המערכת הפיננסית המוסדית ובתוכה המערכת הבנקאית. בכל הקשור לפעילות הגופים המוסדיים, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הממונה על הביטוח ושוק ההון, ופועלים על מנת להבטיח רגולציה דומה על עיסוקים דומים.

באשר לגופים החוץ מוסדיים, הם, כאמור נותנים אשראי ללא פיקוח רגולטורי. לא רק זו, לאחרונה עלתה הצעה אף לאפשר הנפקת אגרות חוב לציבור ובכסף זה לתת אשראי, ללא הסדרת ההגנות הנדרשות על הציבור. אנו סבורים, שיש להתקדם בזהירות בפיתוח מערכות פיננסיות נוספות. במילים אחרות, יש להסדיר את המסגרת הרגולטורית ורק לאחר מכן לדון במקורות המימון. התרחבות של פעילות כזו ללא הבקרות המתאימות יכולה להביא לנזק חמור למשק. דוח של משרד המשפטים כבר המליץ על הסדרת פעילות גופים מסוג זה, וכעת מתקיים דיון על אופן יישום ההמלצות.

אני מודעת לרצון שהכל יהיה כאן ועכשיו. אמנם פעולת הרגולציה אורכת זמן, אך הנזק בקידום פעילות פיננסית ללא אסדרה, יעלה על התועלת והנפגע כמו תמיד יהיה הציבור.
בנקודה זו, אבקש לפתוח סוגריים ולהתייחס לשאלת מבנה המערכת הרגולטורית. אקדים ואציין שאין מבנה אופטימלי יחיד בעולם, ובמדינות שונות יש מבנים שונים; ועדיין, יש לפחות נקודה אחת שחשוב לי להבהיר, והיא הקשר הקריטי הנדרש בין הפיקוח הפרטני, בייחוד ביחס למערכת הבנקאית, לבין הבנק המרכזי. הקשר, שבצורתו האפקטיבית ביותר בא לידי ביטוי באופן ארגוני, חשוב בפעילות השוטפת, לדוגמא, בכל הקשור לקשר שבין מדיניות המיקרו-פיקוחית לבין המדיניות המקרו-יציבותית, אך הוא קריטי בתקופות של משברים, אז נדרש גם להשתמש בתפקידו של הבנק המרכזי כמלווה למוצא אחרון.

דוגמא מצוינת לגישה הבינלאומית בתחום זה, היא אנגליה. עד המשבר הפיננסי, אנגליה הובילה את המגמה העולמית של הקמת גוף פיקוח מחוץ לבנק המרכזי. בעקבות המשבר והפקת לקחים בגינו, הם עשו סיבוב פרסה, והחזירו את הפיקוח לתוך הבנק המרכזי. גם בישראל, עלינו להיזהר שלא לעשות טעויות שמדינות אחרות עשו וכבר תיקנו. יש שאלות נוספות ביחס לתחום זה ומודלים אחרים, אך זה לא המקום להרחיב.

מה שברור הוא שהרגולציה הפרטנית אינה מספיקה, ומכאן למקרו. בהמשך לאחריות שהוטלה על בנק ישראל מכוח חוק בנק ישראל, לתמוך ביציבות הפיננסית הכוללת, דרך אגב, כמו שהוטלה על בנקים מרכזיים רבים בעולם לאחר המשבר הפיננסי, אנחנו פועלים להקמת ועדה ליציבות פיננסית. הועדה, כמו גם אגף ליציבות פיננסית שהוקם בחטיבת המחקר של בנק ישראל, תעקוב אחר סיכונים מערכתיים במערכות הפיננסיות ותקדם שיתוף פעולה וחילופי מידע טובים יותר בין הרגולטורים השונים.

נכנסתי לתחום הסיכונים הקיימים במערכת הפיננסית, ואני רוצה להציג בקצרה שלושה סיכונים נוספים משמעותיים שילוו אותנו בשנים הקרובות, סיכוני האשראי הצרכני ובתוכם האשראי לדיור, סיכוני הסייבר וסיכוני הציות.

הסיכונים הקיימים בתחום האשראי הצרכני והאשראי לדיור – אמנם החוב הצרכני בישראל הינו נמוך בהשוואה בינלאומית, אולם שיעורי הגידול בשנים האחרונות – קצב שנתי ממוצע של 10% באשראי לדיור ו- 7% באשראי הצרכני – מטרידים, ובפרט כאשר הגידול באשראי לא מלווה בגידול בהפרשות. בתחום האשראי לדיור הסיכונים הינם ברורים יותר. אחד התרחישים העיקריים שמטרידים אותנו הוא שילוב של עליה באבטלה ועליה בשיעור הריבית, בו זמנית - למשל, בתרחיש של הסלמה במצב הגיאופוליטי. אנחנו צריכים לזכור שתרחיש של מימוש דירות בהיקף נרחב הוא דבר לא פשוט גם מהפן החברתי והציבורי, מעבר למשמעות הפיננסית היבשה של הצורך לממש בטוחות להלוואה. בתחום זה היינו פעילים במדיניות מקרו יציבותית, שבאה להבטיח את יציבות הבנקים מחד גיסא, והגנה על הלווים מפני מינוף יתר אשר יעמיד אותם בפני קושי לשלם את המשכנתא בעתיד, מאידך גיסא.

הסיכון התפעולי, ובעיקר סיכוני הסייבר – מצד אחד, ההתקדמות הטכנולוגית מאיצה פיתוח של מוצרים ושירותים בנקאיים מבוססי טכנולוגיה, בעיקר שירותים סלולריים ואינטרנטיים – הדבר מהווה הזדמנות לשיפור השירותים הבנקאיים וכן להתייעלות, אולם, מהצד השני, הסיכון התפעולי מתגבר, כאשר אחד הסיכונים המרכזיים הקשורים לכך, הוא סיכון הסייבר. למעשה, האיום הקיברנטי הופך להיות אחד האיומים המרכזיים שאיתם מתמודדים מוסדות פיננסיים בעולם. מדובר בסיכון עסקי-אסטרטגי שצריך להיות מנוהל באופן אקטיבי לכל אורך שדירת הממשל התאגידי בבנק. כמו כן, יש חשיבות לשיתוף הפעולה בהתמודדות עם האיום הזה בין הבנקים, הפיקוח על הבנקים וגופים ממשלתיים (בעיקר – הרשות לאבטחת מידע בשירות הביטחון הכללי, וכן, המטה הקיברנטי במשרד ראש הממשלה).

סיכון נוסף מתייחס לנושא הציות, בעיקר בכל הקשור לפעילות מול לקוחות תושבי חוץ. אנו רואים התגברות של הרגולציה הבינלאומית אשר רואה בגופים הפיננסיים בכל העולם כנושאים באחריות למניעת עבירות מס, ולכן, מגבירה במקביל את האכיפה והענישה במקרה של חשד כי בנקים סייעו לביצוע עבירות מס. אין המדובר רק על הממשל האמריקאי, אלא על מדינות רבות נוספות שמחמירות את האכיפה בנושא זה. יש לכך השלכות על פעילות הבנקים באמצעות שלוחותיהם בחו"ל, וכן, בפעילותם המקומית מול תושבי חוץ (cross-border risk). בישראל, בתחום זה, היו נהוגות בעבר פרקטיקות בעייתיות, אם כחלק מנורמה עולמית או ממדיניות של עידוד יהודי העולם להפקיד את כספיהם בבנקים ישראלים. לאחר המשבר הפיננסי ובהובלה של הרשויות האמריקאיות החלו הנורמות העולמיות בתחום זה להשתנות. ייתכן שהבנקים אצלנו לא זיהו מספיק מהר שינוי זה ואף לא את העוצמה של הסיכונים הקיימים בפעילות כזו. החקירות שהתחילו עם הבנקים השוויצרים, התרחבו לבנקים אירופאים נוספים וגם לבנקים הישראלים הפעילים בחו״ל, ובשלב זה הסתיימו בבנק לאומי עם קנס כבד, ובנקים נוספים נמצאים בעיצומה של חקירה. אחריות נושאי המשרה בבנק לאומי נבדקה על ידי הפיקוח, ויופקו הלקחים.

גם בנק ישראל יפיק לקחים. אופן הפיקוח בהקשר זה נבחן, וככל שיימצא מה שידרוש תיקון - הוא יתוקן.

עם זאת, כבר כיום, ניתן לומר שהבנקים עשו כברת דרך ארוכה בניהול סיכון זה, ושינו את נורמות ההתנהגות שלהם לא רק ביחס ללקוחות אמריקאים, אלא ביחס ללקוחות זרים בכלל. הבנקים אימצו מדיניות של הקפדה על אי סיוע (לא באופן אקטיבי וגם לא במחדל) להעלמת מס. הפיקוח, אף הוא הוציא הנחיות ברורות המתייחסות לנושא זה: כך לדוגמא, בחוזר מחודש מרץ האחרון נקבע שעל הבנקים לקבל הצהרה מהלקוח על המדינות בהן הוא תושב לצורכי מס, וכן הצהרה כי הוא דיווח על הכנסתו במדינות  אלו.

העלייה בתשומת הלב לסיכוני הציות באה ממקום עמוק יותר, והוא הציפייה של הציבור הרחב להתנהלות בנקאית אתית והוגנת. אני רוצה להרחיב על מושג ההוגנות. השיח המתפתח בתחום זה בעולם, מדבר על העלאת רף ההתנהגות של הבנקים מול לקוחותיהם, אבל לא רק כלפיהם, אלא כלפי כל הגופים במערכת הפיננסית איתם הם בקשר. התשובה לשאלה, מהי הוגנות, איננה פשוטה, והיא תלויה במידה רבה בתרבות שנרצה לאמץ בנושא.

לדוגמא, די ברור, שפניה יזומה ללקוחות הנמצאים ביתרת חובה בהצעה להפקיד כספים בפיקדון מבלי להבין את ההשלכה הכספית, אינה הוגנת, והמפקח על הבנקים הוציא הנחיות ברורות בנושא; ברור, עם זאת, שהוגנות הינה מעבר למסגרת הצרה של פרשנות החוק וההוראות. ההוגנות צריכה להתחיל מהדירקטוריון ומההנהלה של המוסדות הפיננסיים ולהשתרשר עד לסניפים הפוגשים את הלקוחות, כאשר התנהגות אתית והוגנת זוכה לתגמול והתנהגות הפוכה מוקעת. הפיקוח על הבנקים מצדו פועל גם הוא להביא לשינוי התרבות בתחום זה, שבעבר לא ניתנה לו התייחסות פיקוחית מספקת; כך למשל הפרסום האחרון בנושא ההנחיות בהליכי גביית חובות וזאת גם אם מדובר בהליכי גבייה שמבוצעים על ידי גורם חיצוני לבנק.

לסיכום נקודה זו, הוגנות אינה רק שאלה חברתית, אלא שיקול בעל השלכות כלכליות שעל הבנקים להכניס למערך קבלת ההחלטות שלהם. הציבור כיום, מסתכל לא רק על המצב הפיננסי של הבנק ועל יציבותו אלא גם על ההוגנות והשקיפות ביחסי הבנק עם לקוחותיו, ועל האיכות והנגישות של השירותים הבנקאיים. מדובר בשינוי תרבותי משמעותי, שיביא בסופו של דבר לשיפור אמון הציבור במערכת הבנקאית.

נושא חשוב נוסף שקשור לתפישה בציבור את הבנקים, גם אם לא ישירות לעניין ההוגנות, הוא נושא השכר במערכת הבנקאות. אחד האתגרים הגדולים של הבנקים בתקופה זו קשור במבנה ההוצאות, או יותר נכון בחוסר הגמישות שלו. הבנקים בישראל הינם בין הבנקים הפחות יעילים בהשוואה בינלאומית, כאשר הבעיה מתמקדת בצד ההוצאות, בעיקר בחלקו היחסי של רכיב השכר מסך ההוצאות. הטייס האוטומטי, שבעבר היה כלי לשמירה על רמת השכר הריאלי, כיום מייצר עליית שכר משמעותית ונרחבת.

ברור, שנושא זה מהווה משקולת כבדה על יכולת ההתמודדות של הבנקים עם סביבה משתנה ותחרותית יותר. זהו אתגר משמעותי שעומד בפני הבנקים, ובנק ישראל יתמוך במהלכי התייעלות שיבוצעו על ידיהם.

לעניין זה מתחבר נושא מדיניות התגמול לבכירים. לשכר הבכירים השלכות רחבות על האווירה הציבורית ביחס לבנקים, על היכולת של הנהלות הבנקים לדרוש ריסון והפחתת שכר של יתר העובדים כחלק מהליכי ההתייעלות. בנק ישראל פעל בתחום זה על מנת לוודא שהסדרי התגמול לא יתמרצו נטילת סיכונים חריגים, אולם, כפי שציינתי בתחילת דברי על אתיקה והוגנות, אין מדובר רק בעמידה בהוראות רגולציה, אלא אחריות אתית וחברתית שהבנקים צריכים לקחת על עצמם.

לסיכום, פרשתי בפניכם יריעה רחבה של תמונת מערכת הבנקאות. אני יודעת שיש כאלו הרואים במערכת הבנקאות את השורש לכל רעה חולה במשק ובחברה, אך זו לא תמונת המציאות. יש לנו מערכת בנקאות יציבה, הפועלת בסטנדרט גבוה, מעסיקה כוח אדם איכותי ומקצועי, ומספקת שירותים איכותיים לציבור. מערכת הבנקאות, ביחד עם המערכת הרגולטורית, מזהה ומנהלת את הסיכונים השונים בצורה טובה, על מנת שהציבור ידע שכספו בבנקים הינו בטוח, וזה אינו דבר מובן מאליו. עדיין, יש דברים רבים לשפר ולתקן, הן בתחום ההוגנות, הן בתחום היעילות והן בתחום הגברת התחרות. אבל חשוב לעשות זאת בשיקול דעת, אפילו במתינות, על מנת שלא נפגע ביציבות, וכתוצאה מכך, בכספי החוסכים והמפקידים. אני מאמינה, שאם נעשה זאת, אזי המערכת הפיננסית שלנו תמשיך להיות יציבה, מתקדמת ותחרותית, תזכה לאמון הציבור, ותתרום לצמיחת המשק ולרווחת כולנו.​ 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#