רביב דרוקר // הקשר האמיתי בין נתניהו לעמוס רגב, עורך ישראל היום - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רביב דרוקר // הקשר האמיתי בין נתניהו לעמוס רגב, עורך ישראל היום

הגשתי בקשת חופש מידע ב-11 בפברואר, לפני ארבעה חודשים. היום הגיעה התשובה. כמעט נפלתי מהכיסא

96תגובות

נתניהו: "עמוס רגב, עורך ישראל היום, הוא חבר אישי ושיחותיי איתו אינן במסגרת עבודתי". זה בטח נשמע לכם כמו ציטוט מופרך. ממש לא. תשמעו סיפור:

ב-11 בפברואר 2015, בדיוק לפני ארבעה חודשים, עלה לי רעיון. כולנו מחפשים להראות כמה עמוקה ואינטנסיבית הזיקה בין "ישראל היום" לראש הממשלה. אחרי הדפסת העיתון אפשר לראות את זה בעיניים, אבל כדי להוכיח שזו לא טלפתיה בין מסרי לשכת ראש הממשלה לכותרות "ישראל היום", צריך להראות מה קורה לפני ההדפסה. הרעיון היא טיפשי בפשטותו – למה לא להגיש בקשת חופש מידע למשרד ראש הממשלה לקבל את המידע על כל השיחות בין נתניהו לעמוס רגב, עורך "ישראל היום" ושלדון אדלסון, הבעלים של העיתון. הרי בלשכת ראש הממשלה נרשמת כל שיחה, מתי נערכה וכל המידע נשמר. איך לא חשבתי על זה קודם?

הגשתי בקשת חופש מידע ב-11 בפברואר, לפני ארבעה חודשים. ממשרד ראש הממשלה לא נרשמה שום תגובה. לא הפתעה גדולה. אין משרד שמצפצף בבוטות גדולה יותר על חוק חופש המידע.

אייל טואג

היום הגיעה התשובה. כמעט נפלתי מהכיסא. נתחיל בעניינים קטנוניים, לכאורה. החוק מאפשר לכל משרד ממשלתי 30 יום מקסימום להשיב לבקשה ואם רוצים להאריך אז צריך שמנכ"ל המשרד יחתום על זה ואז צריך להודיע לי על זה בכתב. אם רוצים להאריך עוד זה רק בתנאי שהמידע ממש מורכב וקשה לאיסוף ועיבוד ואז אפשר לחתום למקסימום עוד 60 יום ושוב צריך להודיע. חברו את כל התקופות ותגיעו במקרים חריגים ממש לארבעה חודשים.

לי לא הודיעו כלום והמידע ממש לא מורכב וקשה לאיסוף. כתבתי על כך לאיילת משה, הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה. היא ענתה לי את התשובה המדהימה הבאה: "אנו עומדים במועדים בהתאם לחוק על אף שלצערי לא עלה בידי לעדכנך". למה "לצערה לא עלה בידה לעדכני"? היא יצאה להילחם באיראנים?

לא משנה. בואו נלך לתשובה לגופו של עניין.

משרד ראש הממשלה כותב שהתיעוד של שיחותיו של ראש הממשלה עד למרץ 2014 הועבר לארכיון המדינה ולכן, לא צריך להעביר אותו לפי חוק הארכיונים. זה תרגיל מוכר (שלא עובד, למיטב זכרוני מועדת טרכטנברג ודיוניה) ועלוב בניסיון לא לחשוף מידע. מהר מהר מעבירים את המידע לארכיון. בטח למשרד לא נשאר אף עותק על שיחות ראש הממשלה. אין ספק. נניח שנתניהו רוצה לדעת מתי בדיוק הוא דיבר עם הנשיא אובמה בפברואר 2014, אז מה עושים? שולחים אדם לארכיון המדינה?

לגבי התקופה שממרץ 2014 ועד סוף שנת 2014 כותבת הממונה את המשפטים המדהימים הבאים: "נמסר על ידי הגורמים הרלוונטיים כי שני האישים (עמוס רגב ושלדון אדלסון – ר.ד.) אליהם מתייחסת הבקשה הם חברים אישיים של ראש הממשלה, ששיחותיו עימם הן שיחות פרטיות, שאינן קשורות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה ולכן המידע על אודותן לא יימסר".

הייתי צריך לקרוא את המשפטים האלה כמה פעמים כדי להאמין. ראש הממשלה מגדיר את שיחותיו עם עורך העיתון הנפוץ המדינה כשיחות אישיות? חבריות? שאינן קשורות לעבודה? על מה הם כן מדברים? התחביבים של ביבי? סיגרים? נשים?

לקראת הבחירות, כזכור, הוגשה עתירה לועדת הבחירות המרכזית להגדיר את "ישראל היום" בעצם כחלק מהוצאות הבחירות של הליכוד. יו"ר הוועדה, השופט העליון ג'ובראן, קבע בצדק שלא הוכחה דיה הזיקה בין העיתון למועמד לראשות הממשלה ודחה את העתירה. נדמה לי שהמכתב של לשכת ראש הממשלה כבר מקרב אותנו לשם. אחרי שבימ"ש יקבל את עתירת חופש המידע בנושא, שבוודאי תוגש בקרוב, אולי נתקרב לשם עוד קצת.

פורסם בבלוג של רביב דרוקר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#