נופל, קם, נופל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
500 העשירים של ישראל

נופל, קם, נופל

איש העסקים המנוסה שלראשונה אינו נמנה עם 500 האנשים העשירים בישראל, נערך לקרב המכריע על עתיד עסקיו

5תגובות

משפחת פישמן (אליעזר, טובה ואייל פישמן, רונית פישמן–אופיר וענת פישמן–מניפז) 

 

הסתבכות בקרן רונית והשנים הקשות שבאו אחריה כדי לפרוע את החובות למשקיעים, הפסדים של מאות מיליוני דולרים בגין הימור כושל בלירה הטורקית ומסע המימושים שבא אחריו – מה לא חווה אליעזר פישמן (71), אחד השחקנים המנוסים בשוק ההון ובמערכת הפיננסית הישראלית, בקריירה העסקית הארוכה והענפה שלו. יהיו שיאמרו שלפישמן שיחק המזל; אחרים יגידו שהישרדותו קשורה לכוחו ולהשפעתו בשל האחזקה בשני עיתונים – שליטה ב"גלובס" ושותפות בקבוצת "ידיעות אחרונות". בשורה התחתונה, בכל פעם שנראה היה שפישמן על הקרשים, הוא הצליח בדרך כלשהי להתאושש, לממש נכסים, לגייס הון, לגלגל חוב, לזכות בתמיכתם של הבנקים והגופים המוסדיים ולהישאר על המפה העסקית תוך שהוא מחזיר את חובותיו – משימות ואתגרים שבודדים מאנשי העסקים הישראלים הצליחו לעמוד בהם.

אלא שבשנה האחרונה, ובמיוחד מאז נובמבר 2014, שוב הסתבכו עסקיו של פישמן. והוא מוצא את עצמו כיום במבחן עסקי שהוא אולי הגדול ביותר שידע עד כה וזקוק לנס אמיתי כדי להיחלץ ממנו. כל זאת בזמן שענף הנדל"ן, שבו מתמקדים עסקיו, נמצא באחת מתקופות השיא שידע בעשור האחרון, על רקע סביבת הריביות הנמוכה. במקום לספור רווחים, נאלץ פישמן להתמודד עם פרעון חובות.

איור : דורון פלם

הטריגר להסתבכות הנוכחית הגיע מכיוון רוסיה, שם פועלת חברת הנדל"ן מירלנד המוחזקת על ידי שלוש חברות ציבוריות של פישמן: כלכלית ירושלים, מבני תעשייה ודרבן. מירלנד, המנוהלת על ידי רומן רוזנטל מבחינה נדל"נית ותפעולית, נחשבת לחברה מצליחה. אולם הצניחה במחירי הנפט, לצד הסנקציות של מדינות המערב על רוסיה בתגובה לפלישה לחצי האי קרים והמלחמה באוקראינה, הובילו לפיחות חד בשער הרובל מול הדולר – מה שפגע מהותית בהכנסותיה. שווייה של מירלנד צנח בעשרות אחוזים, עד לפחות מ־100 מיליון דולר, והיא נאלצה לפתוח במגעים עם מחזיקי האג"ח שלה בישראל לפריסת חובותיה, המסתכמים בכמיליארד שקל, על פני ארבע שנים. ההסדר נמצא בישורת האחרונה.

הצניחה של מירלנד גררה ירידה חדה בשווייה של החברה האם שלה, כלכלית ירושלים, שאיבדה בשנה האחרונה יותר מ־50% וקילפה משווייה כמיליארד שקל. כיום נסחרת כלכלית ירושלים לפי שווי שוק של כ־1.2 מיליארד שקל, הגוזר להחזקותיו של פישמן שווי שוק של כ־815 מיליון שקל בלבד – צניחה של כ־70% בתוך שנה, כלומר ירידת ערך של כ־600 מיליון שקל.

ואולם פישמן הוצא מחוץ לדירוג 
עשירי ישראל של מגזין TheMarker כיוון שהחברות הפרטיות שלו חייבות כ־4.5 מיליארד שקל ושווי הנכסים שנותרו לו לא מכסה את החובות הללו. חובותיו הפרטיים של פישמן לבנקים הישראליים ולקרן מונארך האמריקאית (שרכשה בשנה שעברה חוב של פישמן כלפי חברת ביטוח מגדל) עדיין נותרו בהיקפים אדירים. עם זאת ייתכן שלפישמן נותרו עוד נכסים לא משועבדים שלא ידועים לציבור.

מתוך החובות לבנקים חייב פישמן כ־1.5־1.7 מיליארד שקל לשני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי. אלה סכומים שאין לפישמן שום יכולת לפרוע. הבנקים אמנם הפרישו לחובות מסופקים (ואולי גם מחקו) חלק ניכר מהסכומים, כך שהדבר לא מאיים על יציבות מאזניהם, אלא שיהיה עליהם לאזן בין הרצון לסייע לאדם שמחזיק בעיתון כלכלי ובאינטרסים אחרים, לבין הדרישה הציבורית שלא להעניק לטייקונים מקושרים יחס שאינו ניתן לאחרים.

בינתיים אף בנק לא הוריד את השאלטר לפישמן ולא פתח בהליכי כינוס נכסים נגדו. נראה כי כל צד מנסה איכשהו למזער נזקים, ושעיקר הדאגה מצד הבנקים אינה לחוב עצמו, אלא לאופן שבו יתפרשו בתקשורת המהלכים שיבצעו. כך, הפועלים מקדם את מכירת חברת הדלקים והקמעונות טן לידי משפחת נוימן, תמורת כ־250 מיליון שקל. בין פישמן לקבוצת אלון של משפחת נוימן נחתם מזכר הבנות וניתנה תקופת בלעדיות של כמה חודשים, אך לא ברור האם העסקה אכן תצא אל הפועל. בנק הפועלים מנע מפישמן לסייע (כפי שעשה בפעמים הקודמות). לרשת הקמעונות הום סנטר ולשלם בסוף יוני את התשלום לבעלי האג"ח, בסך 57 מיליון שקל. כעת מנסה פישמן לקדם הסדר חוב כולל בחברה בהיקף של כ־400 מיליון שקל מול הבנקים ובעלי האג"ח. הפועלים גם מחזיק בשעבוד על כ־6% ממניות כלכלית ירושלים, בשעבוד על כ־34% מקבוצת ידיעות אחרונות שלא ברור מה שוויין – לפי הערכות, לא יותר מ־200 מיליון שקל – או מי יכול לרכוש אותן, וכן בשעבוד על מגרשים פרטיים של פישמן. בכל מקרה, שווי הביטחונות שבידי הפועלים נמוך בלפחות מיליארד שקל מגובה החוב, ובינתיים הפועלים, שמחזיק גם בערבות אישית על חלק מהחוב, אינו נוקט צעדים כדי לממשה.

לאומי מחזיק בביטחונות טובים יותר מאלה של בנק הפועלים ובסיכוי גבוה ייהנה מריקוברי (הכנסות בגין חובות שהופרשו בעבר) גבוה יותר, שכן לאומי מחזיק בשעבוד על כ־40% מכלכלית ירושלים בשווי שוק של כ־500 מיליון שקל, וכן בשעבוד על נדל"ן פרטי של פישמן בשווי של כמה מאות מיליוני שקלים. המנכ"לית רקפת רוסק עמינח מכירה היטב את תיק האשראי של פישמן, מכיוון שטיפלה בו כששימשה כראש החטיבה העסקית בבנק בשנים 2004־2013. ההסדר האחרון הגדול של פישמן עם לאומי היה עוד ב־2003, ומאז לא העניקה לו רוסק עמינח אשראי פרטי חדש, ואף גבתה ממנו מאות מיליוני שקלים. לאורך השנים היא סמכה על הניתוחים של פישמן שלפיהם פעילות הנדל"ן של מירלנד ברוסיה תניב רווחים של מאות מיליוני דולרים שיגיעו גם לכלכלית ירושלים, ויאפשרו למשוך דיווידנדים ולפרוע חובות. בפועל, תחזיות אלה לא התממשו, ולאומי מוצא את עצמו עם פער שלילי של כמיליארד שקל בין שווי הביטחונות לגובה החוב.

בימים אלה מנסה הבנק למצוא קונה להלוואה של פישמן. תהיה זו משימה לא פשוטה, שכן יש למצוא משקיע שיהיה מוכן לשלם מחיר גבוה עבור כלכלית ירושלים, הזקוקה להזרמת הון בגלל המינוף הגבוה ועדיין חשופה לפעילות נדל"ן ברוסיה ובמדינות חבר העמים במאות מיליוני שקלים, אותם היא עלולה למחוק. כמו כן, בחוזה ההלוואה יש סעיף שלפיו מכירה של ההלוואה לצד שלישי שאינו תאגיד בנקאי מחייבת את אישורו של פישמן לגבי זהות הרוכש. פישמן מנסה לנצל סעיף זה לטובתו, ובינתיים מושך זמן בתקווה שאולי הדברים יסתדרו איכשהו.

באחרונה נבלם הפיחות בשער הרובל, והמטבע הרוסי התחזק בעשרות אחוזים מול הדולר. עם זאת בשערו הנוכחי, סביב 50 רובל לדולר, מירלנד אולי תוכל להחזיר את חובותיה, אך זה לא ישפר את מצבת חובותיו של פישמן. בלאומי שומרים על דממת אלחוט בכל הקשור למהלכים שהבנק מבצע כדי לגבות את החוב בחזרה, אך מקורבים לבנק טוענים כי ראשי לאומי אינם יושבים בחיבוק ידיים.

בעוד הבנקים הגדולים לא מצליחים בינתיים לגבות את חובותיהם, דווקא הקטנים יותר, כמו דיסקונט, איגוד, מזרחי־טפחות, וכן קרן מונארך צפויים בקרוב לראות חלק לא מבוטל מחובותיו של פישמן. זאת, לאחר שפישמן יקבל את התמורה של כ־900 מיליון שקל (כ־235 מיליון דולר) מידי קרן ההשקעות האמריקאית בלקסטון, בעבור אחזקותיו בחברת תשתיות הסלולר הברזילאית טי פור יו (כ־84%). חברה זו, שפישמן ומנהליה הקימו מאפס בהשקעה הונית נמוכה, ושבעבר הוערך שווייה ב־300 מיליון דולר, היא רווחית וצומחת. אילולא סבלה ממצוקת נזילות, ואם לא היה חל פיחות חד בערך הריאל הברזילאי מול הדולר, היה פישמן מקבל בעבור אחזקה זו תמורה גבוהה של כמה מאות מיליוני שקלים.

מה עוד נותר לפישמן להוציא מהשרוול? התעלומה הגדולה היא מהו שווי הנדל"ן הפרטי שהוא מחזיק ושאותו אסף במשך עשרות שנים. האם מדובר בשווי של כמיליארד שקל או יותר מזה, וכמה מתוך זה משועבד לבנקים? ללא הנדל"ן הזה שווי נכסיו של פישמן נמוך במאות מיליוני שקלים מהיקף חובותיו. אולי אפילו שלילי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#