"השמן", "המרוקאי" והמייל הסודי - תמלילי החקירה של עדת המדינה בפרשת רונאל פישר נחשפים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"השמן", "המרוקאי" והמייל הסודי - תמלילי החקירה של עדת המדינה בפרשת רונאל פישר נחשפים

"ערן ורונאל היו יושבים על וויסקי, חושבים איך להגיע לבן אדם ומחלקים את הכסף חצי-חצי - ביורו או בדולרים"

15תגובות

דף הנייר שנפלט ממכשיר הפקס ב–17:00 בערב תפס אותה לא מוכנה. עשרה חודשים חלפו מאז שנלקח ממנה הטלפון הנייד, כחלק מחקירתה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). היא קיוותה שהכל כבר מאחוריה. אבל ההחלטה שנושאת את חותמת בית המשפט, שהגיעה בכלל בטעות למשרד עורכי הדין בקומה החמישית במגדל בסר ברמת גן, שינתה את כל התמונה.

שלושה ימים לאחר מכן תשב אשת סודו של עו"ד רונאל פישר במשרדי המחלקה לחקירות שוטרים ותחתום על הסכם עד מדינה. צו איסור פרסום אוסר על אזכור שמה או האות הראשונה של שמה. ההסכם הזה הוא שיוביל בסופו של דבר להגשת כתב אישום חמור נגד פישר, פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר עו"ד רות דוד, ורפ"ק ערן מלכה מיחידת להב 433 של המשטרה.

מאוחר יותר, בחקירתה, היא תיארה את אותם רגעים דרמטיים שבהם הבינה כי בית המשפט אישר לחוקרים לעיין בטלפונים הסלולריים עם ההודעות המפלילות. "התקשרתי לרונאל ואמרתי לו שהתקבלה החלטה בעניין הטלפונים... רונאל ביקש לשלוח את ההחלטה לרותי (רות דוד, י"ג) ולעדכן את ערן (מלכה, י"ג). ערן לא ענה לי, ואז נסעתי לרונאל הביתה... רותי גם הגיעה לרונאל. עשינו סיעור מוחות. אני הייתי מאוד לחוצה ואמרתי שאני רוצה לצאת מהארץ. רותי אמרה לי שאין לי מה לדאוג והכל יהיה בסדר", שיחזרה בפני החוקרים. "אני הייתי במצב כזה שלא שמעתי כלום חוץ מדפיקות הלב שלי, כי הייתי לחוצה".

אוליבייה פיטוסי

לעדת המדינה היו סיבות טובות להיות לחוצה. הטלפון שלה היה "בעייתי", להגדרת כל המעורבים בפרשה. "רונאל כל הזמן היה אומר 'דיר באלאק לא לשכוח למחוק'", אמרה, "אבל אני התוודיתי בפניו שלא מחקתי את כל ההודעות". מלכה, לעומתה, חוקר משטרה ותיק ומנוסה, הספיק להשמיד את המכשיר שלו בחוף הים הסמוך לטירת כרמל, והספיק גם לקנות מכשיר חדש בעוספיה. את המכשיר הזה הוא מסר לחוקרים שהגיעו לעכב אותו לחקירה. אבל הנייד של עדת המדינה, שהיה כבר עשרה חודשים בידי החוקרים, יכול היה להפליל אותם.

"לא הבנו איך ההחלטה הזאת הגיעה אלינו וניתחנו את המהלך הזה, את הנסיבות שבהן זה הגיע, חשבנו שזו טעות", הודתה עדת המדינה בפני החוקרים. "רונאל היה הכי אדיש, ואמר שאי אפשר לפתוח את הטלפונים הסלולריים, ורותי גם היתה אדישה ואמרה שיהיה בסדר ושאני לא אעצר. במהלך הפגישה ערן התקשר, ואמרתי לו שאנחנו הולכים לאכול חרא. גם שלחתי לערן את ההחלטה בתמונת וואטסאפ. ערן ניסה להרגיע אותי, ואני העברתי את המכשיר שלי שידבר עם רונאל או רותי או שניהם. אני בטוחה שהוא דיבר עם רותי, ואמר לה שהוא רוצה שניפגש ונראה מה עושים ורותי עצרה אותו מלבוא, אמרה לו שלא יבוא כי יכול להיות שיושבים עליו".

עד 2:00 לפנות בוקר ישבו הנוכחים סביב השולחן בביתו של פישר בצהלה, דנו במצב ושתו לא מעט אלכוהול. היו שם פישר, דוד, עדת המדינה ושלושה עורכי דין מהמשרד: מירב משען, ירון זמר וניסים עזרן. בשלב מסוים הצטרפה לשולחן אשתו של פישר, מיכל, ובשעת לילה מאוחרת הגיעו הפסיכיאטר פרופ' יורם ברק וזוגתו שרית. "כשיורם בא אני כבר הייתי אחרי חצי בקבוק וויסקי או משהו כזה, הייתי כבר מסודרת בראש. רונאל ישב בראש השולחן ואז סובב את הראש ואמר לצד השני, 'למה אני צריך לשלם על טעויות של אנשים אחרים'. אז אמרתי לו 'אז עשיתי פדיחה, מה קרה'", שיחזרה עדת המדינה. לדבריה, "לפני שיורם ושרית הלכו, שרית אמרה לי 'מקסימום תחתמי על הסכם עד מדינה'".

בעקבות הסכם עד המדינה שחתמה לבסוף, ישבה עדת המדינה שעות ארוכות בחדרי החקירות של המחלקה לחקירת שוטרים וסיפקה לחוקרים את המידע שהיה חסר להם. ל–Markerweek הגיעו תמלילי החקירה של עדת המדינה, המתפרשים על פני עשרות רבות של עמודים. התמלילים מתארים את השתלשלות החקירה ואת מסכת הלחצים שהופעלה על עדת המדינה להפנות את גבה למי שהיה אחד האנשים הקרובים אליה ביותר עד אז.

"אין לי הסברים להתנהלות"

כתב האישום החמור נגד פישר, מלכה, דוד ומעורבים נוספים בפרשה מתאר את השיטה שפיתחו פישר, מלכה ועדת המדינה. לפיו, "מלכה נחשף למידע מודיעיני במהלך שירותו שחשיפתו עלולה לפגוע באינטרסים ציבוריים מן המעלה העליונה". מלכה חלק פרטים רגישים מתוך המידע הזה לאורך תקופה ארוכה עם פישר, "שנהפך לו לשותף סוד לצורך קידום ענייניהם הכלכליים המשותפים". מלכה, על פי הנטען, "לא בחל בשיבוש חקירות סמויות רגישות שלהן היה שותף ובמכירת מידע מתוכן תמורת בצע כסף, תוך פגיעה קשה בערכי המשטרה".

פישר, על פי האישום, "ניצל את מעמדו הציבורי, קשריו הענפים וכישוריו כדי לסחור במידע, תוך שהוא אינו בוחל במעשי שיבוש חקירה חוזרים ונשנים של חקירות סמויות ורגישות ביותר, אגב עריכת מניפולציות מתוחכמות ומצגים, המערבים אמת ובדיה, אל מול גורמים שונים, והכל מתוך תאוות בצע חסרת מעצורים של השניים, שחברו להם יחד".

טלי מאייר

אחרי שהסכימה ליהפך לעדת מדינה, היא סיפרה לחוקרים הכל על השיטה שפיתחו השלושה, ועל תיבת המייל המכונה "אלפוניו 7", שדרכה העביר לה מלכה את החומרים מחקירות המשטרה. "אני אסביר לכם אודות המייל, אבל תבינו שאין הסברים בהתנהלות הזאת ואני לא שאלתי שאלות, הייתי מבצעת", הקדימה ואמרה.

"אני לא יודעת מי פתח את תיבת המייל, אבל לא אני פתחתי. ערן הוא זה שאמר לי שיש מייל כזה. כשהיו רוצים להעביר חומר, ערן היה שולח למייל והיה כותב 'כנסי ל–7'. אני הייתי הולכת למחשב של רונאל, היתה לו מדפסת אישית שלא היתה נגישה לשאר העובדים, ולמייל הייתי נכנסת רק מהמחשב שלו. אחרי שהייתי נכנסת הייתי שואלת את ערן מה הסיסמה, ערן היה מוסר לי אותה, הייתי נכנסת למייל, מורידה את הקבצים, מדפיסה אותם ושמה את החומר במגירה הראשונה האישית של רונאל. אף אחד לא נוגע בה. וכשרונאל היה מגיע למשרד הייתי אומרת לו 'יש לך דואר', והכוונה היתה למסמכים במשרד במגירה".

חוקר: "כמה פעמים קרה שהעברת מסמכים ומה תוכנם של המסמכים?"

עדה: "המסמכים היו מסמכים משטרתיים. לא יכולה לומר מה תוכנם. היה מסמך שהיו בו שלושה עמודים עם שאלות כתובות ובשורה של התשובה היה ריק. היו שאלות מנוסחות ותשובות ריקות והיו כל מיני מסמכים שקשורים בחקירות. לא הייתי קוראת, העדפתי לא להיכנס לעומקם של דברים".

חוקר: "אם אני לוקח את המקסימום, יכול להיות שחומרים הועברו 15 פעמים או יותר?"

עדה: "15–20 פעמים. זה לא בשגרה, אלה היו העברות נקודתיות".

חוקר: "מאיזה מייל זה נשלח? ואיך את יודעת שזה נשלח מערן?"

עדה: "אני לא זוכרת מאיזה כתובת מייל זה נשלח, אבל זה מערן, כי ערן היה שולח לי להיכנס למייל. תבין, זה כמו לעשות פריצה — נכנסת, מדפיסה ויוצאת, לא יותר מחמש דקות".

חוקר: "איך את יודעת שזה משהו אסור? לא בסדר?"

עדה: "זה משהו באדרנלין שאני לא יכולה להסביר לך. זו הרגשה שאתה עושה משהו שיש התנהלות מאחורי זה".

חוקר: "מה בהתנהגות של שלושתכם, או מה רונאל או ערן אמרו לך, שגרם לך להבין שאת עושה משהו אסור?"

עדה: "אני אספר לך בול מה היה. ערן ורונאל היו נפגשים, יושבים בערב במשרד, ערן היה מגיע. שותים וויסקי, ערן היה זורק שם, רונאל היה מנסה להבין לחשוב והיה אומר לעצמו, 'איך מגיעים לבן אדם, איך מגיעים לבן אדם'. ואני חושבת מאוד מהר לעשות חיבורים בין אנשים ולכן היה לי חלק בשיחות האלה. יש את האדם שצריך להיחקר, את זה אנחנו יודעים מערן, ואז מדברים איך להגיע אליו, כי אתה לא פונה לבן אדם ישירות אלא דרך צד שלישי, הצד השלישי מפנה את הבן אדם ההוא אלינו".

חוקר: "לאיזו מטרה הוא מפנה?"

אמיל סלמן

עדה: "שילוו אותו בחקירה, שיכינו אותו".

חוקר: "מה החלק של כל אחד בסיטואציה?"

עדה: "ערן מביא את החומר המשטרתי או את סיפור המסגרת על הבן אדם, רונאל דואג לייעוץ המשפטי ואני מתאמת את הפגישות כדי להניע את הגלגל".

חוקר: "מה בקצה הגלגל?"

עדה: "הכסף".

חוקר: "איך החלוקה?"

עדה: "בערך חצי־חצי, ואני מדי פעם זרקו לי קצת".

חוקר: "כמה היו זורקים לך?"

עדה: "2,000 או 1,000 יורו או דולר, אף פעם לא כסף ישראלי".

"נוסעים לקחת כסף מחסן"

פישר נעצר בראשונה ביום חמישי, 3 ביולי 2014, מיד אחרי שאסף באשדוד מזוודת מזומנים מאלון חסן. בלילה הקודם הוא התקשר לעדת המדינה והורה לה לחכות לו בבוקר באשדוד. חודשים ארוכים לאחר מכן היא תספר לחוקרים כי היתה לה תחושה רעה. "אני לא רציתי לנסוע לאשדוד ואמרתי לרונאל שההרגשה שלי לא טובה. אמרתי לו שזה מסוכן והוא אמר לי בכל זאת", הודתה בפני החוקרים אחרי שחתמה על ההסכם. "הוא תיכנן שהוא ייקח את הכסף ויעבור לרכב שלי, לא היתה תוכנית מגובשת. אני הודעתי לערן בבוקר שסביר להניח שאנחנו נוסעים לאשדוד לקחת כסף מחסן, וגם ב–SMS הודעתי לו שתהיה פגישה ביום חמישי לסגור פינה".

התוכנית נקטעה עם מעצרו של פישר. גם עדת המדינה עוכבה לחקירה במח"ש, שם ניסתה לטעון כי היא רק מזכירה. "אני מתאמת פגישות, מנסחת מכתבים, צילומים, דברים של מזכירה", טענה. העניינים התחילו להסתבך כשהחוקרים תהו מה עשתה באשדוד באותו יום. הטונים נהפכו לצורמים כששמו של חסן עלה בחקירה.

חוקרת: "למה נסעת לאשדוד?"

עדה: "כי רונאל ביקש ממני אתמול בלילה שאסע לאשדוד. לא שאלתי שאלות".

חוקרת: "ככה זה עובד בדרך כלל? הוא אומר לך לאן לנסוע ואת לא שואלת שאלות?"

עדה: "כן. הוא רק הרים טלפון ואמר 'את נוסעת לאשדוד', ובזה הסתיימה השיחה".

חוקרת: "מכירה את השם אלון חסן?"

עדה: "כן, הוא לקוח של המשרד".

חוקרת: "אני רוצה להזכיר לך שחשוב שתגידי לי את האמת. יש לנו את הטלפונים שלך - ואפשר להוציא מהם את כל המידע שדרוש לנו. יש אפשרות להוציא שיחות, זמנים ואיכונים".

עדה: "אז את חושבת שאני משקרת לך? אז לא בא לי לדבר יותר".

חוקרת: "אני לא חושבת שאת משקרת לי. השאלות נעשות מורכבות יותר ויותר, וחשוב שתגידי לי את האמת".

עדה: "אז לא בא לי יותר. עזבי אותי, אני לא עונה יותר על שום דבר. עזבי אותי".

מהר מאוד נהפכה החקירה שהתחילה כמסירת עדות פתוחה לחקירה תחת אזהרה. עדת המדינה, שסירבה לשתף פעולה עם החוקרים, נהפכה לחשודה בשיבוש הליכי משפט ובסיוע לתיווך במתן שוחד — ודרשה להתקשר למשרדו של פישר כדי להתייעץ עם עורך דין. שעה מאוחר יותר התייצבה במשרדי מח"ש עו"ד מירב משען ממשרדו של פישר, שהגיעה כדי לייעץ לה. לאחר שיחה ארוכה עם משען המשיכה עדת המדינה לטעון כי היא מזכירה, כשנשאלה על תיקיו של חסן במשרד ומי מטפל בחובות של הלקוחות. ואולם היא שבה והדגישה כי מי שמטפלת בענייני שכר הטרחה היא מנהלת המשרד.

שלושה ימים לאחר המעצר היא זומנה שוב לחדר החקירות. הפעם היא נדרשה למסור את הסיסמאות לשני הטלפונים הסלולריים שנתפסו ברשותה. "הנחקרת בוכה ואינה עונה", כתב החוקר בדו"ח. עדת המדינה סירבה למסור את הסיסמאות גם בשעות כשנקראה לחדר החקירות פעם נוספת בשעות הערב. היא מיררה בבכי וחזרה ואמרה כי היא לא מרגישה טוב.

חוקר: "מה הקודים למכשירים?"

עדה: "אני לא זוכרת. במשרד אמרו לנו שאסור לנו לתת את הקודים, אתם מסבכים אותי סתם, אני רק מזכירה שם, אני לא מבינה מה אתם רוצים ממני".

חוקר: "את מבינה שבכך שאת לא מוסרת לי את הקודים למכשירים האלה, את מפרה צו בית משפט, משבשת הליכי חקירה ומחמירה את הראיות נגדך?"

עדה: "הסבירו לי שאתם רק יכולים לקחת את זה וזהו".

חוקר: "מי הסביר לך?"

עדה: "במשרד, מדברים על זה בתיקים שונים, קראתי על זה פסיקה, אני לא זוכרת מה קראתי, אני מבולבלת לגמרי, אני בסך הכל סטודנטית שמנסה להתפרנס".

אמיל סלמן

חוקר: "מתי בפעם האחרונה דיברת עם אלון חסן?"

עדה: "אני לא מרגישה טוב, אני נחנקת, אני לא זוכרת. דיברתי אתו, הוא ביקש ממני חנייה בשבוע שעבר. לא יודעת באיזה יום".

חוקר: "אני אומר לך שדיברת עם אלון חסן בשבוע שעבר, בואי תגידי לי על מה שוחחת ומי אמר לך להתקשר ובאיזה עניין".

עדה: "אני בלחץ, אני לא יודעת על מה אתה מדבר, אני מזכירה".

חוקר: "מתי בפעם האחרונה ביטלת פגישה עם אלון חסן?"

עדה: "אני לא זוכרת את כל הדברים האלה, אני בלחץ, מה אתם רוצים ממני? אני לא מרגישה טוב, אני לא זוכרת כלום, תעזבו אותי".

גם כשהחוקרים זימנו אותה פעם נוספת, שלושה חודשים לאחר מכן, היא סירבה לתת להם את הסיסמאות. בדו"ח החקירה תיארו החוקרים את מצבה: "רועדת בכל הגוף מהרגע שנכנסה לחדר ואומרת שאין לה חיים מאז שהתחיל הסיפור, מתחילה לבכות". למרות הבכי אמרה להם: "אני לא נותנת לך את הסיסמאות".

חוקרת: "למה?"

עדה: "כי זה דברים אישיים שלי. בטלפון הפרטי שלי זה דברים אישיים שלי".

חוקרת: "ובטלפון של המזכירות, למה את לא נותנת את הסיסמה?"

עדה: "כי את זה רונאל צריך לתת, זה לא שלי — זה של המשרד".

"להיכנס לחדר ולהתמוטט"

במשך חודשים ארוכים ניסו החוקרים לחדור לטלפונים הסלולריים שהחרימו, אך ללא הצלחה. החקירה הגיעה למבוי סתום. פישר שוחרר בינתיים מהמעצר, ובינואר הודיעה הפרקליטות על כוונתה להגיש נגדו כתב אישום בגין שתי פרשות בלבד. מלכה הושעה אמנם מהמשטרה, אך כתב האישום המתגבש לא כלל אותו. פריצת הדרך הגיעה רק לקראת אפריל, כשהצליחו לבסוף לפצח את סיסמאות הגישה למכשירים.

מח"ש הגישה לבית המשפט בקשה סודית במעמד צד אחד לעיין בתוכן המכשירים, הדיון בבית המשפט התקיים בדלתיים סגורות ותחת מעטה חשאיות, ובסיומו ניתנה החלטה שמתירה לחוקרים לעיין בתוכן הטלפונים הסלולריים, ודבר ההחלטה נאסר לפרסום. למרות זאת, אחר הצהריים של אותו היום נשלחה ההחלטה ממזכירות בית המשפט למשרד עורכי הדין הדר־משען של מירב משען, שקם על חורבותיו של משרדו של פישר, ודוד נהפכה ליועצת חיצונית.

אוליבייה פיטוסי

בכתב האישום נטען כי מדובר בתקלה — אך עולה התהייה אם זו לא היתה טקטיקה של מח"ש. צחוק הגורל, דווקא בתיק שבו הם חשודים בהדלפת חומרי חקירה, דלפו אליהם חומרים חסויים באופן לא מכוון. השתלשלות האירועים בעקבות התקלה הובילה בסופו של דבר לאחד האישומים בתיק. על פי האישום, דוד ייעצה לעדת המדינה כיצד להתנהל בעת חקירתה הצפויה, ובין היתר אמרה לה: "הקו שלך הוא להיכנס לחדר החקירות ולהתמוטט". באותה טקטיקה השתמשה גם דוד עצמה, כשהתעלפה בכניסה לבית המשפט באחד הדיונים בהארכת מעצרה. דוד גם הורתה לה להמשיך באותו קו שנקטה במהלך חקירותיה הקודמות — ולא לשתף פעולה. עם מלכה היא שוחחה טלפונית והורתה לו שלא להגיע לפגישה מחשש שיש עליו "מעקבים והאזנות", ואמרה לו "אל תעשה שום תנועה חדה, זה בדיוק מה שהם רוצים".

שלושה ימים לאחר הפקס הזה נעצרה עדת המדינה ונלקחה לחדר החקירות. החקירה הזאת התקיימה אחרי שהחוקרים כבר הצליחו לפצח את הקודים לטלפונים הסלולריים והחוקרים מתנהלים עמה בקשיחות. "מחקת ממכשירי הטלפון נתונים כלשהם", מטיח בה החוקר. כשהיא עונה בשלילה הוא צועק עליה ודופק על השולחן: "אל תשקרי!". בתגובה היא צורחת עליו חזרה בבכי, "אל תצעק עלי ככה".

עם מעצרה מיהרו הוריה של עדת המדינה למשרדי מח"ש בירושלים — והמתינו שעות ארוכות ומורטות עצבים מחוץ לדלת. לאורך כל החקירה, עדת המדינה, שכבר הבינה את המשמעות של פריצת הטלפונים, לא הפסיקה לבכות. החוקרים לא ויתרו לה. כשהיא ביקשה מהם לצאת לעשן, הם סירבו בתוקף. "סיגריה תהיה מתי שאנחנו נחליט, ואם את רוצה לצאת לשירותים נוציא אותך", הטיח בה אחד החוקרים. "כל בכי או נהי או דרמה מכל סוג שהוא לא יסייעו לך. תרימי את הראש ותפסיקי לבכות, את רק ביום הראשון של החקירה".

העדה אומרת לחוקרים שהיא לא מרגישה טוב. כשהם מוציאים אותה לשירותים לבקשתה היא מקיאה, משתטחת על הרצפה ומבקשת לראות רופא. בשעות הצהריים החקירה ממשיכה, החוקרים אומרים לה שמלכה סיפר בחקירה שלו שהיא קוראת לו דיוויד סטיוארט. "איך המצאתם את השם הזה?" הם שואלים אותה, אבל היא ממשיכה למרר בבכי מבקשת שיעזבו אותה. "החדר מסתובב לי וכואב לי הראש", היא אומרת להם. גם כשהחוקרים אומרים לה שגילו כי מספר הטלפון של מלכה שמור אצלה בזיכרון בשם "דיוויד סטיוארט", היא ממשיכה לבכות ולא לשתף אתם פעולה. החוקרים שואלים אותה על הודעות שנמצאו בטלפון שלה ומוענו למלכה, אבל היא ממשיכה לבכות.

חוקרים: "האם דיוויד סטיוארט או ערן מלכה מסר לך מידע מחקירות?"

עדה: (ממררת בבכי).

חוקרים: "כשאת מקבלת מערן הודעה לגבי כך ש'דחוף לעשות קופה על הערבי לפני שיהיה בלאגן' ושיזרז את ליאת להכין לו חוו"ד שמנה, מה כוונתך?"

עדה: "לא יודעת".

חוקרים: "ואת עונה 'דבר אתי'. זה הטלפון שלך. תגובתך?"

עדה: "לא יודעת".

אמיל סלמן

"באה לספר את כל האמת"

במשך שעות ארוכות חיכו הוריה של העדה ליד הדלת וביקשו לשוחח עם בתם. כשהחוקרים איפשרו להוריה של עדת המדינה לראות את בתם, הדרך להסכם עד מדינה כבר היתה קצרה. אף שאביה של עדת המדינה מכיר את פישר היטב, הוא לחץ עליה לחתום על ההסכם ולהציל את עורה. "החבר הקודם של אחותי היה הנהג של פישר, והוא ביקש מאבא שלי להביא את הבוס שלו אלינו לבריכה, כי כל הזמן היו שם חפלות ומסיבות", סיפרה העדה לחוקרים אודות היחסים בין אביה למעסיק שלה."ברגע שרונאל הגיע הוא פנה לאבא שלי ואמר לו שהוא יתום מאבא ואמא ואם הוא יכול לאמץ אותו. אבא שלי מיד הסכים, ומאז הם חברים קרובים כל המשפחה, והקשר הוא קרוב מאוד".

לאחר החתימה על הסכם עד המדינה התיישבה העדה מול החוקרים: "אני באה לספר את כל האמת", אמרה להם רגע לפני שהחלה לספר את גרסתה שתוביל לכתב האישום שהוגש לבסוף. במשך שעות ארוכות גוללה את סיפורה: "התחלתי לעבוד אצל פישר במשרד לפני בערך חמש או שש שנים, כמזכירה אישית שלו, לתקופה של שמונה חודשים בערך, ואז הוא פיטר אותי ב–SMS. לאחר כשנה בערך חזרתי להיות מועסקת במשרד בתור מזכירת משרד", שיחזרה. במהלך העבודה השוטפת, לדבריה, פישר התחיל לסמוך עליה והיא חזרה להיות העוזרת האישית שלו.

"אחרי כשנתיים של עבודה בערך שמעתי על השם של ערן במשרד מתיק משותף שרונאל וערן עשו. ככה נרקמה ביניהם מערכת חברית. ערן היה מגיע בשעות הלילה למשרד והיינו יושבים שותים, אני, הוא ורונאל, וככה זה התגלגל. עם הזמן נרקמה חברות קרובה ביני לבין ערן ורונאל, נוצרו יחסי אמון. היו גם מפגשים משפחתיים בין ערן לרונאל שגם אני נכחתי בהם. היחסים נהפכו יותר קרובים עם הזמן בין כולנו".

הפעם הראשונה שנחשפה לכספים שעברו היתה לדבריה אחרי שמנכ"ל נתיבי ישראל (מעצ) שי ברס זומן לפגישה אצל פישר. "הוא זומן על ידי כמדומני. לא נכחתי בפגישה. לאחר ששי הלך, ערן הגיע וראיתי שם חלוקה של כסף, יורו, אני לא זוכרת כמה היו, זה היה להערכתי לפני כשנתיים, אבל לא יכולה להתחייב על התאריך", סיפרה לחוקרים. "ערן הגיע וישב לשיחה עם רונאל במשרד. אני זוכרת שראיתי שרונאל מוציא כסף מתוך מעטפה ואת המעטפה הוא הוציא מהתיק לדעתי. רונאל מוציא את הכסף מהמעטפה, סופרים חצי חצי וכל אחד לוקח את החלק שלו. אני הייתי לידם, ואחר כך הרגשתי לא נעים ועברתי לשבת בספה רחוק מהם".

חוקר: "איך את יודעת שזה חצי־חצי?"

עדה: "שומעים אותם, אתה יודע. מהשיח ביניהם אני הבנתי שהחלוקה של היורו היא חצי־חצי. כל אחד שם את הכסף בתיק שלו וממשיכים לדבר סמול טוק".

חוקר: "מה עשית? דיברת עם מישהו?"

עדה: "לא שאלתי ולא דיברתי עם אף אחד".

חוקר: "רונאל וערן יודעים שראית את העברת הכסף?"

עדה: "כן, שניהם יודעים, כי נכחתי בחדר. לא ישבתי אתם בשולחן, אבל ראיתי את הכסף, ובשלב מסוים עברתי לספה".

חוקר: "אילו שטרות אלה היו?"

עדה: "זה היה יורו, אבל אני לא יודעת איזה שטרות, של איזה סכום".

כתב האישום, שהוגש לפני כשבועיים באמצעות עורכות הדין קרן אלטמן וליאורה נהון, מתאר איך במהלך שיחה שהתנהלה בין פישר למלכה בינואר 2013 סיפר מלכה על ביקורת פנימית שמתנהלת במעצ, בשל חשד לתשלום חריג ששילם ברס לקבלנים. פישר בתגובה אמר כי בכוונתו לדאוג לכך שברס יהיה לקוח שלו. "פישר שאל את מלכה אם יש לברס 'כסף', וכשהוא השיב בחיוב, אמר פישר כי הוא 'מביא את ברס עוד הלילה'", נכתב בכתב האישום. בהמשך, על פי הנטען, נפגש פישר עם ברס וסיפר לו כי תלויה ועומדת נגדו חקירה במשטרה ושיש עליו האזנות סתר, אף שבאותו זמן לא היתה עדיין חקירה, ובטח שלא האזנות סתר. "פישר הוסיף כי יש לו קשרים רבים במשטרה וכי ביכולתו לסייע לו. בין היתר, הבטיח כי יוכל להראות לברס את מסמכי החקירה ולהציג בפניו את נושאי החקירה, כל זאת בתמורה לתמורה כספית", נכתב בכתב האישום.

בהמשך מתואר בכתב האישום כיצד פישר זימן את ברס למשרדו, הציג לו מסמכים וטען כי מדובר בחומרים אותנטיים שהגיעו אליו מיחידת להב — וכי הוא מכיר את כל הקצינים שמשרתים שם. הוא גם שאל את ברס איזה מהנושאים שהזכיר "מפחיד" אותו, והדגיש שביכולתו "להוריד אותם", ולכל "הורדה" כזו יש "מחיר", בדמות עשרות אלפי דולרים. "פישר אמר לברס כי אם ישלם לו כסף, יהיה בכוחו לדאוג 'להרוג את החקירה', כך שהוא כלל לא יצטרך להגיע לחקירה", נכתב בכתב האישום.

פישר רצה להוכיח לברס את דבריו ולשכנע אותו שאכן מתנהלת נגדו חקירה — והוא אמר לו שמכונית מסוג מאזדה עוקבת אחריו. במקביל הוא שכר מאזדה, הורה לעדת המדינה לנהוג בה — והתקשר לברס והפנה את תשומת לבו למכונית שמצויה בסביבתו. ברס שהשתכנע מההצגה של פישר, ומסר לו 77 אלף יורו במזומן. על פי כתב האישום, כמה ימים לאחר מכן התייצב מלכה במשרדו של פישר. "יש לך פה שקית. המאזדות עבדו", אמר לו פישר. השניים חילקו את השטרות שווה בשווה ולעדת המדינה נתנו 5,000 יורו.

לרוע מזלו של ברס, בסופו של דבר נפתחה נגדו חקירה סמויה אמיתית, ומלכה מיהר לעדכן את פישר. ברס הוזעק למשרדו של פישר, שסיפר לו "שיש נגדו חקירה חדשה וסיפורים חדשים". פישר גם ביקש ממלכה להעביר לו מסמך כתוב, כדי שהוא יוכל להסביר לברס ש"העסק הסתבך". על פי כתב האישום, מלכה נעתר לבקשה והדליף לפישר באמצעות "אלפוניו 7" סקירה סודית, הכוללת בין היתר תקציר של דבר החקירה וסקירת מחקרי התקשורת שהופקו במסגרת החקירה.

ב–2 ביולי 2014, יום בלבד לפני מעצרו של פישר, שלח מלכה לעדת המדינה הודעות וואטסאפ, שבהן כתב: "חומר כבד ויקר זה". בהמשך כתב לה: "תקפידי שזה לא בזול". עוד על פי כתב האישום, כחלק מההתנהלות הפלילית דאג ברס שפישר יקבל תפקיד של יועץ משפטי ב"ריטיינר" (תשלום גלובלי) במעצ. כתנאי לכך חתם פישר על תצהיר כוזב, שלפיו אין לו או למשרדו כל קשר עם מי מחברי הדירקטוריון במעצ - וכך קיבל שכר טרחה של 730 אלף שקל.

"חומר על השמן"

ברס אינו השם היחיד שעדת המדינה מעלה בחדר החקירה. לאורך עדותה צפים ועולים שמות רבים של מעורבים, שכל אחד מהם זכה לכינוי: אלון חסן קיבל את הכינוי "השמן" ויאיר ביטון קיבל את הכינוי "המרוקאי". "במהלך השבת נזכרתי כי גם עופר נמרודי כונה 'השמן'", היא אומרת לחוקרים כשהיא מתייצבת באחד הימים. החוקרים מבקשים ממנה לעבור על ההודעות שלה ובכל פעם שרואה את המלה "שמן" להסביר אם הכוונה לחסן או לנמרודי. גם עדת המדינה מתבלבלת, וכשהיא מגיעה להודעה שקיבלה ממלכה שבה כתב לה "חומר על השמן", היא טוענת כי היא לא יודעת להסביר למי הוא התכוון: "אני לא יכולה לשים את האצבע על איזה מהשמנים מדובר".

פישר פנה לנמרודי לאחר שהוא זומן למשטרה לתת עדות פתוחה, במסגרת חקירה שזכתה לכינוי "אדון האשליות", שבה נחקרו חשדות לעבירות הימורים והלבנת הון. מלכה, שמעורב בחקירה, שאל את פישר אם יש לו קשר לנמרודי. פישר השיב כי הוא יכול "להרים לו טלפון". על פי האישום, מלכה העביר לעדת המדינה באמצעות אלפוניו 7 חומר הקשור לחקירתו של נמרודי, כדי שפישר יוכל להציג אותו בפני נמרודי ולהדריך אותו לקראת חקירת המשטרה.

עדת המדינה פירטה בפני חוקרת את השתלשלות האירועים. "הדבר הראשון שאני זוכרת זה שהיתה פגישה בין רונאל וערן, לא זוכרת מתי היא היתה. אני נכחתי לפחות בחלק ממנה. שם ערן שאל אם יש לרונאל קשר לנמרודי. רונאל אמר לו שהוא יכול להרים לו טלפון", אמרה העדה. "לא חיפשנו צד ג', כי עד כמה שידוע לי עופר ורונאל מכירים עוד מימיו של רונאל ב'מעריב'. אחרי כמה ימים, לא יכולה לומר לך כמה בדיוק, קיבלתי הודעה מערן והתבקשתי להוריד את החומר מהמייל אלפוניו 7".

בהמשך, לדבריה, פישר הגיע למשרד והיא אמרה לו שיש לו חומר במגירה. "יש לי בלאק אאוט על הפגישה הראשונה, אבל הדבר הבא שאני זוכרת זה את עופר מגיע למשרד. סביר להניח שאני זימנתי אותו, אני לא זוכרת. נמרודי הגיע למשרד כבר אחרי הדפסת החומרים והכנסתם למגירה, ונכנס לפגישה אצל רונאל. לא נכחתי בפגישה הזאת". ואולם לדבריה, בסופו של דבר נמרודי לא שכר את שירותיו של פישר: "הוגשה הצעת שכר טרחה, אבל לא התקדם לשום מקום".

בהמשך סיפרה עדת המדינה על הקבלנים האחים יוסף ואביב נחמיאס. "קיבלנו מערן שצפויה להיות חקירה פלילית והאחים נחמיאס אמורים להיות מוזמנים. בעקבות המידע הזה, מישהו, אני לא יודעת מי, הפנה אותם לבוא להיפגש עם רונאל. הם באו לפגישה אצל רונאל ואז רונאל אמר להם שצריכה להיות... שמתנהלת נגדם חקירה, והחקירה הגלויה אמורה להתבצע ביום כזה וכזה, אני לא זוכרת תאריך מדויק, ואם יש להם אופציה לצאת מהארץ. וככה הם עשו, הם יצאו מהארץ. אחרי כמה זמן רונאל יצא לאירופה להיפגש אתם ולהכין אותם שהם יחזרו לארץ לחקירה". עדת המדינה סיפרה גם על הכסף שקיבלו מהאחים נחמיאס: "זה היה במשרד של רונאל, אני לא זוכרת מי מהם ספר את הכסף והתחלקו חצי־חצי, וערן נתן גם לי משהו, אני לא זוכרת את הסכומים".

עדת המדינה סיפרה גם על קשריו של פישר עם יאיר ביטון, בעלי חברת ב. יאיר. "מאז שאני מכירה את רונאל ידעתי שביטון והוא חברים קרובים. גם החברה של יאיר וגם יאיר עצמו היו לקוחות של המשרד. ערן ידע מרונאל שהם חברים טובים מאוד. לא זוכרת שיחות שבהן רונאל מסביר לערן על עומק הקשר שלו עם יאיר, אבל אני זוכרת שערן הבין שיאיר חשוב מאוד לרונאל. היה גם ערב אחד שערן אמר לי 'אני מסתכן פה מאוד ואני לוקח את יאיר על הגב שלי, כי אני יודע שרונאל ויאיר חברים טובים'". לילה אחד, לדבריה, מלכה הגיע למשרד מצויד בדיסק־און־־קי שעליו חומרים. "היינו רק אני רונאל וערן", אמרה. "ערן הוציא את הדיסק־און־קי ואמר 'הבאתי חומרים על יאיר'. אני זוכרת שהיו שם טבלאות וצילומים של צ'קים".

לחומרי החקירה של ביטון התוודעה לדבריה גם דוד. "המקרים שבהם רותי היתה חשופה לחומר הם במשרד, כהכנה לחקירה של יאיר כשהוא היה בארץ, והשני כשרותי ורונאל טסו להכין את יאיר לחקירה בבודפשט או בפראג", סיפרה לחוקרים. "ערן העביר את החומר בנושא של יאיר. רותי לא היתה יכולה לייצג את יאיר כי היא היתה בדירקטוריון של ב.יאיר, ולכן רונאל ייצג אותו, אבל היא היתה חלק מהצוות. לאחר העברת החומר מערן, רותי ורונאל נפגשו עם יאיר במשרד והכינו אותו לחקירה, אני לא זוכרת אם זה היה לפני המעצר הראשון של יאיר או השני שלו. בפעם השנייה הם נסעו לאירופה עם החומר הגולמי, כשרונאל ביקש מרותי שהיא תיקח את החומרים עליה, החומר גם חזר לארץ ונגרס".

חוקרת: "למה שהחומרים של ערן יהיו על רותי ולא על ערן?"

עדה: "להערכתי, כי הסיכוי שיעצרו את רותי קטן יותר מאשר יעצרו את רונאל".

חוקרת: "האם רותי ידעה שמקורו של החומר המשטרתי הוא מערן?"

עדה: "כן".

חוקרת: "איך היא ידעה את זה?"

עדה: "היא הכירה את ערן".

חוקרת: "אז מה? איך היא ידעה שהחומרים הם ממנו?"

עדה: "היא לא טיפשה והיא מכירה את ערן. אבל אני לא יודעת ב–101% שהיא יודעת שהחומר מערן".

רועי בלכר, עורך דינה של עדת המדינה, סירב להגיב. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#