"אם יש בעיה תתקשרו אלי", 
אמר הנשיא, ואז שינה את דעתו - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אם יש בעיה תתקשרו אלי", 
אמר הנשיא, ואז שינה את דעתו

הנשיא החדש של אינדונזיה רוצה למשוך משקיעים זרים אל המדינה, היצואנית הגדולה בעולם של שמן דקלים, והשנייה בעולם של גומי ■ אך הביורוקרטיה המסורבלת, החוקים הנוקשים, התשתיות הרעועות והחשדנות כלפי הון זר מבריחים אותם

תגובות

בסוף אפריל ניסה נשיא אינדונזיה, ג'וקו וידודו, הידוע בכינויו ג'וקווי, למשוך משקיעים זרים בוועידה בינלאומית גדולה. השקעה באינדונזיה תניב רווחים מדהימים, הבטיח. "ואם יש לכם בעיות, תתקשרו אלי". יומיים לאחר מכן, בכנס של מכובדים אסיאתיים ואפריקאים, השמיע ג'וקווי טון אחר. הוא קרא ל"סדר עולמי כלכלי חדש שפתוח למעצמות כלכליות מתעוררות חדשות", כדי להימנע מ"שלטונן של קבוצות ומדינות מסוימות".

זו לא בהכרח סתירה: אפשר לרצות הון זר וגם לטעון בה בעת שהמוסדות הפיננסיים הבינלאומיים לא נותנים למדינות המתפתחות מספיק כוח. אבל שינוי הטון היה בולט: מטון חביב המקדם בברכה כסף זר, לטון דוקרני וחשדני. בשבעת החודשים שחלפו מאז החל לכהן כנשיא, ג'וקווי נטה להציג את הפן הראשון לעולם, ובמיוחד למשקיעים זרים. אבל המדיניות של אינדונזיה עדיין מראה יותר מדי מהפן השני, ויש לכך השלכות קשות על עתידה של המדינה.

ג'וקווי אומר שהוא רוצה שאינדונזיה תשוב לצמיחה שנתית של 7% - קצב שלא נראה כמותו מאז המשבר הכלכלי האסיאתי של סוף שנות ה–90, אבל לא נחשב לחריג לפניו. למעשה, הכלכלה מאטה. ברבעון הראשון של השנה היא צמחה ב–4.7% לעומת הרבעון המקביל בשנה שעברה, ירידה לעומת צמיחה של 5% ברבעון הקודם. בחישוב רבעוני, נרשמה צמיחה שלילית בששת החודשים האחרונים.

רויטרס

לעבור מיצוא 
סחורות לייצור

הבעיה היא סחורות. עוד מאז ימי הרומאים, סחורות מילאו תפקיד חשוב בכלכלת אינדונזיה. המדינה היא היצואנית הגדולה בעולם של שמן דקלים ופח, היצואנית השנייה בגודלה בעולם של גומי ויצרנית הפחם הרביעית בגודלה בעולם. מכרה גרסברג בפפואה, המחוז הגדול והמזרחי ביותר של אינדונזיה, הוא מכרה הזהב הגדול בעולם ומכרה הנחושת השלישי בגודלו בעולם. כשהרעב של סין לסחורות התגבר והמחירים היו גבוהים, אינדונזיה שגשגה. אבל מאז 2011 שיעור הצמיחה ירד, מגמה המשקפת את היחלשות התיאבון של סין לחומרי גלם, שזריזה ירידה דרמטית במחירים.

התוכנית של ג'וקווי היא לאזן את כלכלת אינדונזיה כך שתתרחק מסחורות ותשים יותר דגש על ייצור. המדינה הצליחה כבר לעשות מעבר כזה בעבר: בסוף שנות ה–70 וה–80, כשמחיר הנפט, שהיה אז בשפע באינדונזיה, נפל, הממשלה ניסתה במקום זאת למשוך השקעות זרות בתעשיות כמו עיבוד מזון וייצור מכוניות.

ב–1990 הנתח של ייצור בתמ"ג של אינדונזיה עלה על הנתח של חקלאות בראשונה, הודות לשילוב מנצח של שכר נמוך, תשתיות הגונות, סביבת השקעות יציבה ומשאבי טבע נדיבים. גל השגשוג הזה הסתיים עם המשבר הכלכלי האסיאתי ונפילתו של הנשיא סוהרטו בסוף שנות ה–90.

אינדונזיה כיום צריכה להיות אפילו אטרקטיבית יותר כמרכז ייצור. היא המדינה הרביעית בגודלה בעולם מבחינת אוכלוסייה, עם שוק מקומי עצום שעובר עיור מהיר, ומעמד צרכנים עולה. כוח העבודה זול: משרת ייצור ממוצעת משלמת שכר בסיס של 253 דולר לחודש, לעומת 369 דולר בתאילנד ו–403 דולר בסין. גם הדמוגרפיה לטובתה: הגיל החציוני, 29.2, הוא מתחת לגיל החציוני בתאילנד (36.2) ובסין (36.7).

אך הביורוקרטיה באינדונזיה סבוכה מדי והתשתיות, שברובן הוזנחו מאז ימיו של סוהרטו, רעועות. חברות מוציאות על לוגיסטיקה 50% יותר מאשר בתאילנד וכפליים מאשר במלזיה. אין פלא שההשקעות הזרות נעצרו בשנים האחרונות. הנתח של הייצור בתמ"ג, בינתיים, נפל מ–29% ב–2001 ל–24% ב–2013.

ג'וקווי נקט כמה צעדים בניסיון לבלום את ההידרדרות. הוא השיק בינואר מרכז אחד לאישורי השקעות, שסייע להאיץ את תהליכי הביורוקרטיה הקפקאים של אינדונזיה: לפי וליאן וירנטו מבנק OCBC הסינגפורי, המרכז הפחית את מספר הימים הנדרשים לקבלת היתר בניית תחנת כוח מ–923 ל–256.

בעזרת שימוש בחסכונות מהקיצוץ בסובסידיות הדלק בסוף השנה שעברה, ג'וקווי הגדיל את תקציב התשתיות ב–53% - הגידול השנתי החד ביותר בהיסטוריה של אינדונזיה. כבישים ונמלים טובים יותר עשויים גם להוריד את עלויות הלוגיסטיקה. חלק מהכסף מיועד לתחנות כוח שלהן זקוקה אינדונזיה נואשות. הוא גם מחפש השקעות זרות בפרויקטי תשתיות.

אינדונזיה. "אנחנו מעדיפים את השווקים המתפתחים, כמו סין, קוריאה, דרום אפריקה, טורקיה ואינדונזיה. זה המקום להיות בו"
בלומברג

חוקים שפוגעים בהשקעות זרות

אבל הרבה אנשי עסקים חוששים שהתוצאות לא יתאמו את הרטוריקה של ג'וקווי. לטענתם, רבים מכספי ההשקעה שלו בתשתיות יגיעו בסופו של דבר למיזמים לא יעילים שנמצאים בבעלות המדינה.

לאינדונזיה יש חוקי עבודה לא גמישים, ושכר המינימום זינק (אם כי מרמה נמוכה מאוד). בנוסף, יש עדיין חוקי הגנה רבים. מספר המגזרים שלמשקיעים זרים אסורה ההשקעה בהן, למשל, גדל משמעותית. בשנה שעברה "רשימת ההשקעות השליליות" הורחבה כך שהיא כוללת שאיבת נפט ביבשה ומסחר מקוון. ב–2014 הממשלה אסרה ייצוא של כמה סוגי מינרלים בניסיון הרסני לעודד את תעשיית ההתכה המקומית. ייצוא הבוקסיט קרס בתוך שנה מ–55 מיליון ל–500 אלף טונות, ללא שום עלייה ביצוא האלומינה או האלומיניום שתפצה על כך.

החוקים המחייבים השקעה מקומית חלים, בין היתר, על מגזרי האנרגיה, הקמעונות וייצור המכוניות. בקרוב צפוי להיות מאושר חוק שנוי במחלוקת שידרוש מחברות שמוכרות טאבלטים וסמארטפונים לייצר עד 40% מהרכיבים שלהן באינדונזיה. המטרה היא לעודד את ייצור ההיי־טק המקומי. במקום זאת, הוא כנראה ייצור שוק שחור משגשג לאייפונים ויבריח משקיעים פוטנציאליים.

חוקי ההגירה ההדוקים הורידו את מספר העובדים הזרים באינדונזיה ב–16% בתוך שלוש שנים, ל–64 אלף בלבד ב–2014. לרופאים זרים אסור לעבוד במדינה; עובדי תעשיית הנפט והגז הזרים חייבים להיות מתחת לגיל 55.

רוב התהליכים האלה אינם תוצאה של מדיניותו של ג'וקווי. הפתיחות הכלכלית מעולם לא באמת חדרה לאינדונזיה. הפרלמנט שלה תמיד מוכן לאמץ מדיניות פרוטקציוניסטית, בכלל אמונה שזרים ניצלו מאז ומתמיד את משאביה של אינדונזיה ולא תרמו להתעשרות המקומיים. המשבר הכלכלי של אסיה הותיר את אינדונזיה חשדנית מאוד כלפי הון זר.

אבל ג'וקווי לא נקי לגמרי מאשמה. צו שפירסם בינואר באופן פתאומי וללא שום התייעצות אסר מכירה של בירה בחנויות קטנות ברחבי אינדונזיה, צימצם במחצית את הכנסותיהן של מבשלות והבהיל משקיעים שכעת חוששים מתקנות מפתיעות נוספות. הוא הבטיח להגדיל את הכנסות ממשלה באמצעות הכנסת יותר אינדונזים למערכת המס, אבל חברות זרות רבות טוענות כי במקום זאת, פקידי המס מפעילים עליהם לחץ כבד יותר.

ייצור המכוניות, בהובלת חברות יפניות, ממשיך להתבצע: הייצור כעת גדל באינדונזיה ונופל בתאילנד. בשנתיים האחרונות יותר מכוניות נמכרו באינדונזיה מאשר בכל מדינה אחרת בדרום־מזרח אסיה. אבל ג'וקווי ניסה באחרונה לקדם תוכניות מכוניות לאומית בשיתוף עם פרוטון, יצרנית המכוניות הלאומית של מלזיה שהיא בור כסף. תומכי ג'וקווי אומרים שיש לו רעיונות טובים, וטוענים שהוא מתמודד עם אופוזיציה חזקה. אבל לא משנה אם המדיניות הגרועה מיושמת בתמיכתו של ג'וקווי או משום שאין לו כוח לעצור אותה: כך או כך, היא פוגעת בהשקעות שלהן אינדונזיה זקוקה נואשות.

מבחינה גיאוגרפית לאינדונזיה יש חיסרון: היא משתרעת על יותר מ–13 אלף איים, מה שאומר שהובלת סחורות ממקום אחד לשני תמיד תהיה מורכבת (ויקרה) יותר מאשר פשוט להעמיס אותן על משאית. אבל זה רק הופך מדיניות טובה לקריטית יותר.

כשהיה ביקוש לסחורות, האווירה העסקית באינדונזיה היתה פחות חשובה: חברות שרצו פח ונחושת היו צריכות רק ללכת למקום שבו הסחורות האלה נמצאות. חברות ייצור כבר יכולות להיות בררניות יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#