המפסידה הכרונית ממגדל העמק כבר שווה 4.5 מיליארד שקל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המפסידה הכרונית ממגדל העמק כבר שווה 4.5 מיליארד שקל

איך הצליח מנכ"ל טאואר, ראסל אלוונגר, להפוך בתוך 10 שנים חברה מפסידה ועתירת חובות לחברה ראויה למדד ת"א 25 ולמה מי שהשקיע במניית טאואר לפני 5 שנים הפסיד הרבה כסף

12תגובות

התדמית המעונבת ששידר ראסל אלוונגר במהלך הראיון השתנתה בזמן שהתארגנו לראיון הווידיאו, אז לקח מנכ"ל טאואר את המיקרופון והחל לשיר את "גשר על פני מים סוערים" של פול סיימון וארט גרפונקל.

יש לאלוונגר הרבה על מה לשמוח. בעשר השנים שלו בתפקיד הוא לקח חברה במצוקה לאחר הוצאות רבות על הקמת מפעל ועם חובות של מאות מיליוני דולרים, והביא אותה לחוף מבטחים, עם שווי שוק של 4.5 מיליארד שקל, מרחק נגיעה מ–25 החברות הגדולות בבורסה הישראלית.

ההכנסות של טאואר עלו בעשור מ–100 מיליון דולר לכמעט מיליארד דולר בשנה הנוכחית, שניכר בשווי החברה, ושגדל בתוך שנתיים וחצי מ–660 מיליון שקל לשוויה כיום. עם זאת, חלק גדול מהצמיחה של החברה מיוחס למיזוגים ולשותפויות, ובראשם המיזוג עם ג'אז האמריקאית ב–2008, שהכפיל את הכנסות החברה. באותן שנים צומצם החוב והחברה עברה לרווחים, שני גורמים שהיו מעין עננה שחורה מעל החברה.

מניית טאואר טיפסה ב–200% מתחילת 2014, אך חשוב לצנן את ההתלהבות, על אף ההישג המרשים, טאואר עדיין רחוקה מהיעד שאלוונגר הציב לפני חמש שנים - הכנסות של 1.5 מיליארד דולר ב–2015, ומי שהשקיע במניית החברה לפני עשר שנים וחמש שנים עדיין מופסד עליה בעשרות אחוזים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא דילולי מניות בחברה, בין השאר בשל המיזוג עם ג'אז, שגם כלל לקיחת חוב של אג"ח להמרה על טאואר, והמרת חוב לבנקים למניות.

כשאלוונגר נכנס לתפקידו לפני כעשור, טאואר היתה לאחר השקעה של מיליארד וחצי דולר במפעל חדש לייצור שבבים שהוקם במגדל העמק, ושעורר חילוקי דעות לגבי הצורך בו. רק באחרונה השתחררה החברה מהנטל של עלויות פחת שהופרשו בגינו (כ–200 מיליון דולר בכל שנה). זאת גם הסיבה לכך שב–2005 רשמה החברה הפסד של 200 מיליון דולר במונחי GAAP, חלק גדול ממנו בגלל פחת, ומאז היא רשמה הפסדים עד 2014, אז עברה לרווחיות. עם זאת, במונחי Non–GAAP, החברה רשמה רווחים תפעוליים כבר ב–2007.

ההשלכות של הקמת מפעל חדש הובילו את החברה לקבלת החלטה עקרונית שלא להשתתף במרוץ החימוש של עולם השבבים על חשבון כספי החברה, אלא לרכוש מפעלים קיימים או להיכנס למיזמים עם חברות אחרות. ההחלטה הזאת עשויה להתברר כאחת הנכונות של טאואר, אם המיזמים שאליהם תיכנס יצליחו להבטיח לה הכנסות גם בטווח הארוך.

קניית מפעלים קיימים יכולה להתבצע בעלויות נמוכות, אם החברה שמכרה את המפעל נכנסת לקשיים או מחליטה לייעל את הפעילות שלה. לכל חברה יש את סדרי העדיפויות שלה ואת המוצרים שבהם היא בוחרת להתמקד, ומפעל שלא מתאים לחברה מסוימת עשוי להתאים לצרכים של טאואר. ואולם צעד כזה הוא לא פשוט, מכיוון שלא כל מפעל מתאים ליכולות הייצור של החברה, ולמוצרים שלהם כבר יש ביקוש מצד הלקוחות שלה. בנוסף, צריך לקחת בחשבון את הזמן שייקח לטאואר להתאים את המפעל לצורכיה, ואת העלויות הקבועות שיש במפעל. מיזמים עם חברות אחרות, שעליהן נופלות ההשקעות הראשוניות המשמעותיות, יכולים להיות יתרון גדול מאוד לטאואר, אך זה מגדיל את התלות בגורמים שלא קשורים לחברה, למשל, הפוטנציאל הקיים בשוק למיזמים נוספים.

לקוחות שהם שותפים

אחד המיזמים האלה, שהיה משמעותי מאוד במומנטום החיובי שבו נמצאת טאואר, הוא עסקה עם חברת פנסוניק, שבמסגרתה קיבלה טאואר 51% ממפעלים שהקימה פנסוניק בתמורה ל–8 מיליון דולר במניות. פנסוניק התחייבה לרכוש שבבים מהמפעל במשך חמש שנים, והכנסות המיזם מגיעות לכ–400 מיליון דולר בשנה, שנרשמות בדו"חות המאוחדים של טאואר. בדו"חות 2014 הכירה החברה ברווח של 150 מיליון דולר מהנכסים שקיבלה בהסכם עם פנסוניק.

הסכום שאותו שילמה טאואר נראה נמוך מאוד, אך אלוונגר מסביר כי "זה דיל טוב לשתי החברות. בשנים האחרונות פנסוניק איבדו הרבה מהלקוחות שלהם, והיו להם שתי ברירות: לייצר ללקוחות אחרים, שהם גם המתחרים שלה, או להעביר את הייצור אלינו. בנוסף, התפוסה במפעלים עדין לא מלאה, ופוטנציאל ההכנסות הוא 300 מיליון דולר נוספים בשנה". כך, במקום שהמפעל יעבוד בתפוסה של כ–50%, יכולה פנסוניק ליהנות מהכנסות שיגיעו מלקוחות נוספים.

המציאות שאותה מתאר מנכ"ל טאואר, של מעין סינרגיה בתוך התעשייה - לקוחות שהם גם מתחרים וגם שותפים ולקוחות - חוזרת על עצמה פעם אחר פעם. "בדרך כלל אין התנגשות. כי אנחנו שחקן פאונדרי (יצרן לפי דרישה, ע"ז, ד"ר), ופנסוניק אף פעם לא תהיה יצרנית טהורה".

אייל טואג

"אנחנו גם לא מוכרים מוצרים תחת השם שלנו, אלא מייצרים מוצרים בשביל לקוחות. בתחום הזה צריך להיות אמין ושהלקוח יהיה בטוח שאתה לא מעביר סודות בין הלקוחות. כאלה אנחנו וזה אחד היתרונות שלנו. אמנם בסין עושים את זה במחירים נמוכים יותר, אבל קיים חשש שה–IP שלהם יהיה בכל מקום", אומר אלוונגר. החברה בעצם מפתחת יכולות אותן אין ללקוחות שלה, שבהן היא מתמקדת, וכאן נכנס הערך המוסף שלה.

מיזם נוסף שלו מחכים המשקיעים הוא הקמת מפעל בהודו בשיתוף חברת Jaiprakash ההודית ויבמ, ובהשקעה של הממשלה המקומית. טאואר לא צפויה להשקיע במיזם כסף, אלא להלוות אותו מבחינה מקצועית, ובתמורה היא תקבל זכות להשתמש בחלק מקיבולת המתקן לטובת המוצרים שלה.

לאלוונגר לא היה מה להוסיף לגבי היתכנות הפרויקט. "אני לא יודע להגיד אם זה יקרה או לא, אבל זה לא משהו שאנחנו תלויים בו והוא לא חלק מהתוכניות שלנו. אם זה יקרה, הפרויקט יתרום לנו מאות מיליוני דולרים וזה אפסייד יפה לחברה", אמר אלוונגר, שהדגיש כי ייצור נוסף במפעל יניב שולי רווחים גבוהים מאוד כי ההשקעות כבר נעשו.

הביקושים לשבבים אנלוגיים לא ייעלמו

טאואר מייצרת שבבים אנלוגיים, והזמן בין השדרוגים היקרים של המפעלים שלה ארוך באופן משמעותי מזה של יצרניות שבבים דיגיטליים - שהוא שלוש־ארבע שנים בממוצע. העובדה ששבבים אנלוגיים מיושנים יותר לא תביא בהכרח להכחדתם מהעולם, ובפועל הביקושים אליהם עדיין גבוהים.

לדוגמה, אחד התחומים החמים כיום הוא IOT, "האינטרנט של העצמים" (The Internet of Things), שמחבר מכשירים לאינטרנט ומאפשר תקשורת בין מכשירים שונים ומשתמש בשבבים אנלוגים. מכשירים אלה יכולים להיות מכונות כביסה או דודי חשמל שניתנים להפעלה מרחוק, ולכן לא קיים צורך בשבבים קטנים, חכמים ויקרים.

אבל לא מדובר רק במוצרים מיושנים, באחרונה הודיעה טאואר על שני הסכמים: הראשון, שיתוף פעולה עם חברת פליר סיסטמס (FLIR Systems), החברה הגדולה בעולם לייצור מערכות לראיית לילה, ששוויה 4.6 מיליארד דולר. במסגרת שיתוף הפעולה תייצר החברה מערכי פיקסלים תרמיים מיניאטוריים בטכנולוגיית האינפרא אדום (IR) המתקדמת, המיועדים לטלפונים חכמים, אבטחה, תעשייה ושווקים נוספים.

מעגלים משולבים מתחלקים למעגלים אנלוגיים ודיגיטליים שנבדלים אחד מהשני בעיקר בזרמים והמתחים שנדרשים להפעילם. השבבים האנלוגיים נדרשים לשימוש רציף של זרם ומתח לצורך המנגנונים שלהם, בניגוד למעגלים דיגיטליים, העושים שימוש בערכים בדידים של זרם ומתח, לצורך מימוש של פונקציות לוגיות.

הסכם נוסף שעליו חתמה טאואר הוא עם אינטל לייצור המוני של חיישן תמונה אינפרה־אדום מתקדם להדמיית תלת־ממד, שצפוי לייצר לטאואר 40–50 מיליון דולר בארבע השנים הקרובות. "לאינטל אמנם יש את הטכנולוגיה שאנחנו משתמשים בה, אבל הם ממוקדים במיקרופססור. הם יכולים לפתח את זה לבד תוך כמה שנים, אבל זה לא יעיל עבורם מבחינה תפעולית", מציין אלוונגר. "יש ביקוש רב מהלקוחות, ואנו מעלים את היעילות במפעלים. איש המכירות הכי טוב שיכול להיות לנו זה הסיליקון וואפר. מה ששומר את הלקוחות אצלנו זה הביצועים. אנו גם מפתחים פלטפורמה לדור או שניים לפני שהלקוחות צריכים אותם, והם מרוצים. בכל מוצר שאנחנו מייצרים אנחנו מגיעים לשחקנים גדולים", אמר אלוונגר.

המוסדיים מתעלמים ועידן עופר תומך

מניית טאואר נחשבת לאחת המניות המעניינות בבורסה הישראלית, והמהלכים הפיננסים שהיא מבצעת מושכים תשומת לב רבה. היא נמצאת בשליטה של חברת קנון של עידן עופר, שפוצלה לאחרונה מהחברה לישראל.

קנון, שמחזיקה ב–24% ממניות החברה בשווי של 1.12 מיליארד שקל, הכריזה לפני כשבועיים על חלוקת דיווידנד בעין (דיווידנד המשולם ברכוש ולא במזומן על ידי חלוקת ניירות ערך בין בעלי המניות) של מניות טאואר. כתוצאה מהמהלך יחזיק עופר ישירות במניות טאואר. טאואר מסרה בעקבות החלטת קנון: "אנו מכירים היטב את בעלי המניות העיקריים של קנון, המודעים לחזון ולביצועים של טאואר, וכוללים את בעל המניות הגדול ביותר, עידן עופר, שהוא משקיע ארוך טווח ומאמין בחברה".

עד כמה עופר מעורה בנעשה בטאואר?

"אני והיו"ר, אמיר אלשטיין, מעדכנים את עופר. הוא מבין ויודע מה קורה בחברה והוא מרוצה מאוד. אנשים רבים ביקרו אותו על ההשקעה בטאואר, אבל בסופו של יום הסתבר שזו השקעה חכמה. כשיש אוניה שמפליגה בכיוון הלא נכון, לוקח זמן לכוון אותה, אבל היה לו חזון ואת האמון כדי להישאר". אלוונגר מחמיא גם לאלשטיין: "הכניסה שלו לדירקטוריון ב–2009 תרמה מאוד, הוא הבין את התעשייה ואת התפקיד שלו, והתחלנו שותפות חזקה".

חלק מהתהליכים שאותם ביצעה טאואר היו צמצום החוב שהעיק עליה. כשאלוונגר נכנס לתפקיד ב–2005 היה החוב הפיננסי נטו (החוב בניכוי המזומן שבקופה) 675 מיליון דולר. עקב ההפסדים שרשמה לאורך השנים, נאלצה טאואר לבצע ב–2008 הסדר חוב מקיף, שבו מחקו הבנקים לאומי והפועלים חוב של 100 מיליון דולר. לאחר המחיקה נותר לחברה חוב של כ–200 מיליון דולר. כחלק מאותו הסדר, הזרימה החברה לישראל לטאואר הון. כנגד חלק מהחוב קיבלו הבנקים שטרי הון הניתנים להמרה למניות.

בקיץ 2012 המירו הבנקים חלק משטרי ההון, וכל אחד מהם קיבל 14% ממניות טאואר. לאומי ופועלים ניצלו את העליות במניה, מכרו מניות, וכעת הם אינם בעלי עניין בטאואר. בעלי האג"ח בחברה לא נזקקו להסדר וזכו לראות את מלוא החוב משולם להם.

מהלך נוסף שביצעה טאואר באחרונה הוא המרת חוב של 80 מיליון דולר. האג"ח להמרה, שהיו חלק מסדרה ו' של החברה, נשאו ריבית של 7.8% והכבידו על החברה. לכן, טאואר החליטה להציע למחזיקי האג"ח פרמיה של 4% על מחיר ההמרה והתקבלו ביקושים גבוהים מהצפוי. בעקבות הצלחת המהלך תחסוך טאואר תשלומי ריבית של כ–10 מיליון דולר בשנתיים הקרובות, תקטין חובותיה בכ–80 מיליון דולר ותשפר את ההון העצמי ויחסיה הפיננסים. בנוסף, לאומי והפועלים פרסו לטאואר חוב של 111 מיליון דולר עד 2018.

נכון לעכשיו נשאר לטאואר חוב של 191 מיליון דולר לבנקים, מתוכם כ–100 מיליון לבנקים ישראלים, וכן סדרות אג"ח בהיקף של 105 מיליון דולר, מרביתן באג"ח להמרה. נכון לסוף הרבעון הראשון של 2015 החוב הפיננסי נטו הוא כ–162 מיליון דולר. בשבוע שעבר דיווחה את תוצאותיה לרבעון הראשון. הכנסות החברה הסתכמו ב–226 מיליון דולר, צמיחה של 71% לעומת ההכנסות ברבעון הראשון של השנה, שבו עדיין לא נכללו ההכנסות מהמיזם עם פנסוניק. הרווח הנקי המתואם (Non–GAAP) הסתכם ב–50 מיליון דולר, לעומת 20 מיליון דולר ברבעון המקביל ב–2014, ויותר מתחזית האנליסטים. הנתון המשמעותי בדו"חות החברה הוא גידול חד של 33% בצמיחה האורגנית.

למה המוסדיים הישראלים לא מחזיקים במניית טאואר?

"אני לא יודע את הסיבה לכך אבל בשנתיים האחרונות, אם היית עושה חישוב מה עדיף - אג"ח ו' או המניה, אז היה עדיף להחזיק באג"ח, כי יש ביטוח ב–10 דולר על האג"ח, ואם המניה עולה אז גם האג"ח מתחזק", אמר אורן שירזי, סמנכ"ל הכספים של טאואר. עם זאת, גם האחזקות של המוסדיים באג"ח של טאואר לא היו גבוהות. הגופים המוסדיים הישראליים מחזיקים רק בכ–2% מטאואר ורוב המשקיעים הישראלים בחברה הם משקיעים קטנים שגזרו רווחים גדולים מהעליות במנייתה.

אלוונגר הוסיף: "כיום האחזקות בארה"ב הן כ–45% בהשוואה ל–5% בסוף 2013. זה חשוב מאוד למסחר במניה, הווליום בנאסד"ק עכשיו מכובד ועומד על 1.3 מיליון מניות בממוצע. התנועה בארה"ב גם מראה הרבה על החברה, ועל האמון של בעלי המניות בה. האמריקאים הם משקיעים טובים לטווח ארוך ובגלל הנתון הזה אני מאמין שעשינו יפה מאוד בשנים האחרונות הן מבחינה פיננסית והן בחינת שוק ההון".

בניגוד לאלוונגר יש רבים אחרים שמעריכים כי הרתיעה של המוסדיים הישראליים מהמניה של טאואר נובעת דווקא מההיכרות רבת השנים עמה ואילו המשקיעים האמריקאים, שלא היו חשופים להיסטוריית הסדרי החוב בחברה ממגדל העמק, לא נרתעים מההיסטוריה הבעייתית שלה.

המפעלים של טאואר נמצאים במגדל העמק, ויש לה גם מרכז פיתוח בנתניה. מתוך 1,400 עובדי החברה, 1,100 מהם עובדי ייצור. "לטאואר יש פוזיציה ייחודית בישראל. אנחנו חברת ייצור טכנולוגית, אבל היחידה שהיא באמת חברת ייצור ישראלית", אומר אלוונגר. "בחברה כמו שלנו אפשר לעשות מוביליות חברתית. כשיש ייצור, אפשר שיהיה מעמד ביניים חזק שלא נתמך על ידי המדינה". אלוונגר סבור כי יצירת משרות בפריפריה אינה מספיקה, וכי יש לחזק שכבות נוספות באוכלוסייה. "לפני כמה שנים הייתי בפאנל והיו שם אנשי צבא. הם דיברו על כמה הם מתרגשים להעביר את צה"ל לנגב. אבל בפועל הם רק עוברים משירות בתל אביב לנגב. האנשים שמייצרים את תשלום המסים לא משתנים", אמר.

אלוונגר נולד בניו יורק, וכיום הוא גר בקיסריה. הוא עבד בישראל גם לפני טאואר, בחברת אפלייד מטיריאלס ישראל, והוא אוהב מאוד את ישראל. "אני מתכוון להישאר פה לפחות עוד חמש שנים. זה מקום מדהים, ואני גם נהנה מאוד מהעבודה פה. אני לא אעשה עלייה, כי אז אצטרך לוותר על הדת שלי (המורמונית)".

אייל טואג

שוק השבבים נשלט 
על ידי ענקיות

טאואר פועלת בשוק הנשלט על ידי ענקיות - אינטל, שמפתחת ומייצרת שבבים, אינפינאון טכנולוגיות, ויצרניות שבבים גדולות כמו TSMC הטייוואנית ו–SMIC הסינית. שוק השבבים הוא רווי, וחברות שאינן גדולות מספיק אינן יכולות להרוויח ונפלטות החוצה.

טאואר מייצרת בעיקר ללקוחות בדרג של Tier 2 ו–Tier 3 - כלומר, לא ללקוחות השורה הראשונה. מבין המפעלים שבהם היא מייצרת, רק אחד, שבבעלות פנסוניק, נחשב חדשני.

השבבים של טאואר מיועדים לשוק הרכב, התעופה, הרפואה והתעשייה. ניתן למצוא את השבבים בין היתר בטלוויזיות, סמארטפונים, מחשבים, ומצלמות הדמייה למכשור רפואי. הסיבות העיקריות לכך שלקוחות מעדיפים לעבוד עם טאואר ולא עם מתחרות אחרות, בעיקר סיניות וטייוואניות, הן המקצועיות והסודיות. הרבה לקוחות שייצרו שבבים במפעלים בסין או בטייוואן סבלו הן מרמה ירודה של השבבים והן מדליפה של השבבים למתחרות.

עיקר הצמיחה של תעשיית השבבים מקורה בסין. כ–75% מהשבבים שרוכשות חברות סיניות מיוצרים מחוץ למדינה על ידי חברות כמו טאואר. עם זאת, הממשל הסיני משקיע באחרונה סכומים אדירים במטרה להקים מפעלים מקומיים לייצור שבבים, מה שמהווה איום על טאואר.

בטאואר אוהבים לחגוג נקודות ציון מרכזיות: "הגעתי ברבעון השני של 2005 והחוב הנקי של החברה היווה את הבעיה הכי קשה (החוב במונחי GAAP היה 200 מיליון דולר - ע"ז, ד"ר)", תיאר אלוונגר, "מהר מאוד עשינו ארגון מחדש וכבר אחרי שני רבעונים הגענו לרווח תפעולי תזרימי EBITDA (הרווח לפני הוצאות מימון, תשלומי מסים, פחת והפחתות) חיובי".

הפרס לעובדים היה בדמות קפיטריה חדשה שנפתחה במפעל. "ברבעון הרביעי של 2006 הגענו לתזרים מזומנים חיובי ונשארנו כך עד היום", ממשיך אלוונגר, "ב–2010 היתה פריצת דרך גדולה נוספת ועוד חגיגה גדולה - חצינו את רף 500 מיליון הדולר במכירות - בעקבות כך בניו פורט ביץ' היה לנו קונצרט של להקת הבנגלס. כאן היתה לנו הופעה עם שירי מימון ושלומי שבת במרכז הקונגרסים בחיפה".

כעת אלוונגר מסמן את היעד הבא - 1 מיליארד דולר מכירות ב–2015. "אם נגיע לשם אנשים בחברה כבר מדברים על הבאתו של ברוס ספרינגסטין לישראל - מבחינתי לראות את הבוס בישראל זו הגשמת חלום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#