החברה לשירותי איכות הסביבה בסכנת סגירה - הפסידה 30 מיליון שקל ב-2014 - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החברה לשירותי איכות הסביבה בסכנת סגירה - הפסידה 30 מיליון שקל ב-2014

300 אלף טונה של פסולת מסוכנת נוצרים בישראל בשנה - והחברה הממשלתית המטפלת בפסולת נקלעה להפסדים המערערים את יציבותה. החברות הפרטיות בתחום מתמודדות עם קשיים שנובעים מהיעדר מדיניות עקבית וארוכת טווח של המשרד להגנת הסביבה

תגובות

משבר כלכלי חמור מאיים על הגופים שעוסקים בטיפול בפסולת מסוכנת בישראל. לאחרונה נקלעה החברה הממשלתית העוסקת בתחום להפסדים המערערים את יציבותה, והחברות הפרטיות שפועלות בענף מתמודדות עם קשיים שנובעים ממבנה השוק, ומהיעדר מדיניות עקבית וארוכת טווח של המשרד להגנת הסביבה.

בניסיון להתמודד עם המצב, המשרד הזמין מחברת BDO מחקר - שנועד לגבש חלופות להתמודדות עם קשיי השוק, ומסקנותיו אמורות להיות מוגשות כבר בשבועות הקרובים.

ניר כפרי

באזור התעשייה נאות חובב פועלת החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה, שמפעילה את האתר היחיד שבו מותר להטמין פסולת מסוכנת - ומחויבת לקלוט אותה. החברה מעבירה חלק מהפסולת לטיפול במשרפה צמודה, שמופעלת על ידי חברת אקוסול שבבעלות ואוליה. מלבדה, בשוק פועלות עוד כמה חברות פרטיות - ובהן אלקון, המטפלת בשפכים; וטביב, העוסקת בטיפול ויצוא פסולת.

בשנתיים האחרונות החריף המצב בשוק הפסולת. בשנה שעברה הפסידה החברה לשירותי איכות סביבה 30 מיליון שקל. מנגד, החברות הפרטיות, ובהן טביב ואלקון, התקשו לפעול בגלל סרבול ביורוקרטי - שנוצר, בין השאר, עקב מדיניות לא ברורה של המשרד להגנת הסביבה, שאישר יצוא פסולת, אבל מאוחר יותר הגביל אותו כדי לא לפגוע בחברה הממשלתית.

החברות נקלעו לקושי מאחר שבחלק מסוגי הפסולת, עלות הטיפול המקומי בפסולת גבוהה ביחס לחלופת היצוא. חוסר העקביות התפתח למצב שזכה לכינוי "משבר אקוסול". המשבר התחולל בשנה שעברה, כשהמשרפה הושבתה לצרכי שידרוג, ומשרד התיר לייצא פסולת. כשהמשרפה חזרה לפעילות, התברר שלמשך זמן ארוך לא היתה פסולת שניתן להעביר אליה.

בחברה לשירותי איכות הסביבה אומרים שההפסד הכספי מעמיד אותה בפני סכנת סגירה. על פי החברה, המצב נבע מהצורך להשתמש בטכנולוגיות יקרות יותר לטיפול; החובה בחוק לקלוט את כל סוגי הפסולת גם ללא התניית תשלום מהלקוח; וכן דרישות רגולטוריות נוספות לטיפול בפסולת. כיום החברה מוגדרת כמונופול, אבל לטענתה השוק פתוח כעת. ואולם, בגלל הגדרת המונופול, החברה מחויבת לפעול על פי מחירון מפוקח, שלא עודכן כמעט ארבע שנים.

הבעיות במבנה השוק מאיימות על עתידו

מנהלי חלק מהחברות הפרטיות התייחסו למשבר בפורום מנהלי איכות סביבה, שנערך מטעם חברת AVIV AMCG. בדיון של הפורום, שהתכנס בחודש שעבר באוניברסיטת תל אביב, ציין אחד ממנהלי טביב שיש תהליך של צמצום בכמויות הפסולת — מאחר שחלק ממנה מטופל במפעלים, וכן כתוצאה ממעבר קווי ייצור של התעשייה הכימית למדינות אחרות. לדבריו, אין כדאיות כלכלית להקים מתקנים חדישים לטפל בכמויות הפסולת בישראל, ולכן יש הצדקה לייצא אותם. מנהלי החברות גם ציינו שיש קושי רב בהשגת אישורים מהמשרד להגנת הסביבה להעביר פסולת ממפעלים לטיפולם, ולא לנאות חובב.

על פי ניתוח של BDO, במסגרת מחקר שהזמין ממנה המשרד להגנת הסביבה, ההיקף השנתי של פסולת מסוכנת בישראל הוא 300 אלף טונה. כשליש מתוך הפסולת עובר מיחזור, והשאר מוטמן או עובר לטיפול, בין השאר במתקן מיצוב־מיצוק בנאות חובב. BDO קובעת שמבחינה תפעולית וסביבתית הטיפול בפסולת תקין, אך מבנה השוק מאיים על עתידו.

בין השאר, BDO קובעת שאכן יש קושי ביורוקרטי בהשגת אישורים מהמשרד להגנת הסביבה להעברת הפסולת למתקני הטיפול השונים. BDO מצאה שורת קשיים שעמם החברה לשירותי איכות הסביבה צריכה להתמודד - כמו הצורך לתפקד גם כתשתית לאומית, מה שדורש ממנה לקבל כל פסולת ולשמור כושר אחסון לשעת חירום. כמו כן, על החברה להתמודד עם פיקוח סביבתי מחמיר יותר. באשר למתקן השריפה, BDO מציינת שאין לו כיום גישה ישירה ללקוחות, וכי קיים ניגוד עניינים בינו לבין החברה לשירותי איכות פסולת. למשל, החברה אינה מביאה בחשבון שיקולי עלות אנרגיה של הפעלת המשרפה.

לקראת השלמת עבודתה, BDO גיבשה כמה חלופות לפתרון הבעיה, שכוללות מתן תמריצים להקמת מפעלי מיחזור והרחבת פיקוח מחירים לגורמים נוספים העוסקים בטיפול בפסולת. בנושא יצוא הפסולת, מוצגות כמה חלופות— שבהן שוק פתוח, המאפשר יצוא המוגבל רק על פי כללי אמנה בינלאומית; או שוק סגור, המבטל יצוא למעט במקרים חריגים.

החברה לשירותי איכות סביבה טוענת כי פתיחת השוק לתחרות אפשרית רק אם למשרד להגנת הסביבה תהיה יכולת אכיפה יעילה, המבטיחה עמידה שווה בדרישות סביבתיות. כמו כן, יש לטענת החברה יש להגביל את החובה שלה לקלוט כל פסולת, וכן יש לפתח מדיניות נפרדת לפסולת מסוכנת מסוג אורגני (כמו זו המועברת לשריפה). במקרה של פסולת זו — יש להסיר את הפיקוח על המחירים ולתת אישורי יצוא רק כשאין טיפול מתאים בישראל. לגבי פסולת לא אורגנית, שברובה עוברת טיפול של מיצוב־מיצוק, החברה טוענת שמדובר בכמות מוגבלת, ולא בטוח שיש הצדקה להקמת מתקן נוסף, מעבר לזה שהיא מפעילה. לכן, עדיף להשאיר את המצב הקיים של מונופול ממשלתי על כנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#