יזם ההיי-טק הישראלי הראשון מזהיר: "בועות תמיד מתפוצצות בהפתעה - אנחנו לקראת בועה נוספת" - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יזם ההיי-טק הישראלי הראשון מזהיר: "בועות תמיד מתפוצצות בהפתעה - אנחנו לקראת בועה נוספת"

יהודה זיסאפל, מייסד קבוצת רד-בינת, מסכם 40 שנות פעילות בגאווה, אך גם בתחושת החמצה גדולה: "ההיי-טק הישראלי לא צמח בעשור האחרון כפי שצמח העולם הדיגיטלי"

27תגובות

40 שנה זו תקופה ארוכה מאוד. בהיי־טק הישראלי, תקופה כזאת נחשבת להיסטוריה. ב-1975 הקים יהודה זיסאפל את חברת בינת. ב-1981 הפך יחד עם אחיו זהר ליזם הסדרתי הראשון של ההיי־טק הישראלי, כשהשניים הקימו את חברת רד. מאז, האחים זיסאפל הם שם נרדף להיי־טק ישראלי. קבוצת רד-בינת נהפכה לאחת המעסיקות הגדולות בענף, וממנה צמח מספר החברות הגדול ביותר וגם מספר ההנפקות והאקזיטים הגדול בהיי־טק הישראלי.

תרומתם של האחים זיסאפל וקבוצת רד־בינת לענף קיבלה ב-2012 תוקף אקדמי. החוקרים של אוניברסיטת תל אביב, שיצאו לחפש את האבות המייסדים של ההיי־טק הישראלי, מצאו כי האחים זיסאפל יצרו את הקרקע הפורייה ביותר עבור יזמים ישראלים. מתוך קבוצת החברות שהקימו האחים לאורך כ-40 שנות פעילות טכנולוגית, יצאו כ-56 יזמים סדרתיים, שהקימו כל אחד יותר מסטארט־אפ אחד. לפי המחקר, פורשי קבוצת רד היו אחראים להקמת 111 מיזמים טכנולוגיים מהותיים. מחר באירוע 'בינת אקספו' תציין בינת 40 שנים להקמתה.

ארן דולב

אמנם, תפקידו העיקרי של יהודה זיסאפל הוא הובלת הקבוצה כולה, אך מאז ומעולם הוא שילב בסדר יומו גם פעילות ציבורית, שמטרתה קידום כלל תעשיית ההיי־טק.

מדוע לא נהפכה רד-בינת לסיסקו הישראלית? האם בכלל יכולות לצמוח בישראל ענקיות טכנולוגיה?

זיסאפל: "40 שנה זה המון זמן, במיוחד בתעשייה שלנו. בשנות ה-80 פיתחנו מודמים. התחרינו בחברות רבות מחו"ל, שמרביתן כבר לא קיימות כיום. בגל השני של טכנולוגיית התקשורת, הגיעו חברות כמו סיסקו. לכל שלב ותקופה טכנולוגית יש חברות ענקיות משלו, וסיסקו היא הענקית הנוכחית. אבל סיסקו יש רק אחת. הרבה חברות יצאו מהשוק הזה לאורך השנים. זה תהליך אבולוציוני טבעי. ההישרדות בתהליכים האלה נקבעת לפי החולשות והחוזקות של החברות. אנחנו חזקים בהבאת רעיונות חדשים ובהוצאה לפועל מהירה של מוצרים. החוזקה של חברות גלובליות זה לפעול ביעילות ולהשתלט על שווקים באמצעות מכירות חזקות ושיווק. הן לא תמיד חייבות להיות חדשניות.

"לאורך השנים, יצאו מהקבוצה שלנו כ-200 סטארט-אפים לפחות. את חלקם אנחנו הקמנו באופן ישיר, וחלקם הוקמו על ידי יוצאי רד-בינת. אולי החברה שלנו לא נהפכה לסיסקו, אבל היא הוציאה מתוכה הרבה מאוד פעילויות טכנולוגיות חדשות, שיצרו לנו בישראל עוצמה רבה - אולי לא פחותה מזו של חברה ענקית כמו סיסקו".

דודו בכר

"אחת החוזקות של ההיי־טק הישראלי היא שאין כאן התמחות בתחום בודד. יש הרבה מרכזי ידע וטכנולוגיות בתחומים מגוונים. תראו מה קרה בפינלנד. נוקיה אמנם היתה חברה ענקית מוצלחת, אך ברגע אחד, כשהחברה נכשלה, נוצר ואקום בהיי־טק הפיני. בישראל דבר כזה לא יקרה. בעבר היה כאן מרכז ידע חשוב בתחום התקשורת, עם חברות כמו ECI, טלרד, פיברוניקס, אמדוקס ואחרות. כיום תחום התקשורת עדיין חשוב, אך כבר אינו בחזית הטכנולוגית. למרות זאת, ישראל, כמדינה מוטת היי־טק, לא איבדה מהרלוונטיות הטכנולוגית שלה. אנחנו יותר חזקים מפינלנד, כי אנחנו יותר גמישים מהם. הגמישות היא אחת העוצמות העיקריות של ההיי-טק הישראלי".

"חסרים בוגרי חמש יחידות במתמטיקה"

זיסאפל מספק עוד הסבר לעובדה שבישראל לא קמה חברה ענקית כמו סיסקו: פשוט אין מספיק כוח אדם מוכשר לשם כך. "בינת תמיד היתה מובילה בשוק התקשורת והאינטגרציה המקומי. גם כיום החברה ממשיכה לצמוח ולהרחיב את מגוון השירותים והמוצרים שלה. אנחנו מעסיקים כ-4,600 איש בישראל, אבל יש לנו בעיה. היינו מאוד רוצים לגדול, אבל יש מחסור קשה במהנדסים. לא היינו יכולים להקים בישראל סיסקו, כי פשוט אין כאן את כמות המהנדסים הנדרשת לכך", הוא אומר.

בכל שנותיו של זיסאפל כדמות ציבורית, הוא הציף את בעיית כוח האדם בענף ההיי־טק בכל הזדמנות שניתנה לו. בשנים האחרונות, כשתעשיית ההיי־טק הפסיקה להיות הקטר המוביל של המשק כולו, הטיעונים של זיסאפל נהפכו לרלוונטיים מתמיד.

"יש להיי־טק הישראלי פוטנציאל עצום לצמוח ולשתף בתעשייה עוד רבדים מהאוכלוסייה, שכיום לא מוצאים בה חלק. לשם כך צריך להכשיר אנשים", אומר זיסאפל. "אין מספיק בוגרי חמש יחידות במתמטיקה - כבר שנים שמספרם מסתכם בכ-8,000 בשנה. זה לא מספיק כדי להקים כאן סיסקו או נוקיה. מאז ומתמיד ההיי־טק העסיק סביבו עוד כמה מעגלים עקיפים של נותני שירותים, כמו מסעדנים, עורכי דין ורואי חשבון. אך ההיי־טק כיום מספק עבודה ישירה לעוד הרבה מאוד בעלי מקצוע, כמו גרפיקאים, אנשי תוכן, אנשי שיווק ברשת ואחרים. סביב כ–70 אלף מהנדסים נוצרו משרות רבות של עובדים איכותיים שמרוויחים היטב. לדעתי, אפשר להגדיל את מעגל הנהנים מהענף לפחות פי חמישה. עשינו מחקר שמצא כי הערך הכלכלי שמייצרים 1,000 מהנדסים שעובדים במשך 20–25 שנה שקול לערך שייצר לכלכלה המקומית מאגר הגז תמר.

"תעסוקה של אנשי טכנולוגיה מעל גיל 45 היא בעיה נוספת שיש לטפל בה. הבעיה אולי פחות חמורה מבעבר, אך היא עדיין חמורה מספיק כדי שנטפל בה. מהנדסים מבוגרים בדרך כלל מתקדמים לעבודות ניהול, שיווק וכדומה. הרבה פעמים תפקידים אלה משתנים או מתייתרים, ואז אנשים אלה מוצאים עצמם מול הברירה לחזור לתפקיד פיתוח, אך שם יש להם חיסרון. צריך לעזור להם ולספק להם הכשרות לכלי פיתוח מתקדמים".

חגי פריד

זיסאפל טוען כי הכשרות אלה הן דרך יעילה להגדיל את שיעור המהנדסים והמפתחים בהיי־טק ובמקביל לדאוג לאנשים לקריירות ארוכות יותר. "יש לנו בקבוצת רד־בינת תוכניות הכשרה של עובדים בני 45 ומעלה. המטרה היא להאריך את תוחלת החיים המקצועיים שלהם, כך שתתאים טוב יותר לתוחלת החיים האמיתית", הוא אומר.

להכשיר את הדור הבא

התוכנית שבה זיסאפל גאה יותר מכל היא תוכנית "אופקים להיי־טק", שאותה הוא יזם בשיתוף עם קרן רש"'י והיחידה להכוונת חיילים משוחררים. החזון של התוכנית, כפי שהוא מוצג באתר המועצה האזורית מטה יהודה, הוא "מיצוי המאגר האנושי הגדול של אלפי בוגרי צבא מוכשרים הקיים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית בישראל, באמצעות הפנייתו ללימודים אקדמיים איכותיים בתחומי ההנדסה והמדעים המדויקים, במיטב המוסדות האקדמיים, תוך תמיכה ברוח ובחומר".

יוצאי אתיופיה וחבר המדינות ובני מיעוטים מקבלים עדיפות בקבלה לתוכנית, וכך גם תושבי הגליל והנגב. הפרויקט מורכב משני מסלולי לימוד, שהארוך מביניהם הוא בן 15 חודשים ומותאם לחיילים משוחררים ללא תעודת בגרות או עם בגרות חלקית בלבד. משתתפי התוכנית לומדים אנגלית, מתמטיקה ופיסיקה ברמה של 5 יחידות. עד היום כ–100 סטודנטים יוצאי אתיופיה השתתפו במכינות הקדם־אקדמיות שמפעילה התוכנית.

"לקחנו נערים ונערות ממצב סוציו־אקונומי קשה, ללא בגרות וללא פסיכומטרי - אנשים שבשום דרך אחרת לא היו יכולים להגיע למשרות בהיי־טק - והכשרנו אותם כך שיוכלו להתקבל ללימודי הנדסה באוניברסיטאות המובילות. אנחנו מכשירים כ–300 בוגרים בשנה, שמחציתם הולכים ללמוד במכללות הטכנולוגיות ומחציתם באוניברסיטאות", מספר זיסאפל. עד כה, יותר מ-400 מבוגרי התוכנית הצליחו להתקבל ללימודי תואר באוניברסיטאות המשתתפות בה - הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית.

"כשהייתי יו"ר התאחדות תעשיות האלקטרוניקה, שמנו לעצמנו מטרה להכפיל את גודלה של תעשיית ההיי־טק. אני מודה שכלום לא קרה. התעשייה לא גדלה כבר יותר מעשור. מבלי להביא בחשבון את אינטל ואת מערך הייצור הענקי שלה, אפשר לומר שההיי־טק הישראלי אפילו הצטמצם באופן יחסי. בכל דרך שנמדוד זאת, ההיי־טק הישראלי לא צמח בעשור האחרון בקצב שבו העולם הדיגיטלי צמח. אני מרגיש החמצה גדולה. היינו יכולים לגדול מאוד בתקופה הזאת.

"ברור שעדיין ניתן לצמוח. היכולות קיימות - פשוט צריך ליישם תוכניות רלוונטיות. לצערי, הפוליטיקאים מחפשים בעיקר תשואה פוליטית בטווח הקצר. הכפלת ענף ההיי־טק דורשת תכנון ארוך טווח - הרבה מעבר למה שפוליטיקאים מתכננים. חמש שנים רק לוקח להכשיר מהנדס. 25 שנה לוקח להרים אוניברסיטה טובה בעלת שם. צריך להתחיל עם זה היום. חייבים חזון ארוך טווח.

"יש בישראל המון בעיות - פערים חברתיים, פריפריה חלשה, ויוקר מחיה שהוביל למחאה החברתית. אפשר לפתור חלק ניכר מהבעיות החברתיות שלנו באמצעות ההיי־טק. אם נכפיל את מספר המהנדסים ל-140 אלף, זה יזיז קדימה את כולם. המדינה שלנו קטנה, אין סיבה שתהיה כאן פריפריה מוחלשת. ראו את מרכז ההיי־טק שנפתח בשנים האחרונות בבאר שבע. אנחנו זקוקים לתוכנית חומש שתכפיל את מספר המהנדסים בישראל. הביצוע של מהלך כזה אינו קשה".

"מפעל סטארט־אפים"

זיסאפל הקים את בינת ב-1975, כשההיי־טק המקומי היה מרוכז בעיקרו בגופי הביטחון ובגופים רב־לאומיים כמו מוטורולה ואינטל. החברה עסקה ביבוא מוצרי תקשורת והקמה של רשתות תקשורת עבור גופים עסקיים וספקיות תקשורת כמו בזק. ב-1981 חבר אליו אחיו זהר, והשניים הקימו את זרוע הפיתוח של הקבוצה - חברת רד. כך מחולקת הפעילות של האחים זיסאפל עד היום. תחת בינת, אותה מנהל אלון בן צור, פועלת קבוצה של חברות העוסקות באינטגרציה של רשתות תקשורת, ופעילותן ממוקדת בשוק המקומי. פרויקט הדגל של בינת בימים אלה הוא "עיר הבה"דים" - קרית ההדרכה של צה"ל בנגב - שם תקים החברה את תשתית התקשוב ותתחזק אותה במשך 25 שנה. ההכנסות לחברה מפרויקט זה מוערכות ב-1.5–2.5 מיליארד שקל לאורך כל התקופה. הפעילות של רד מעניינת יותר: תחת החברה פועלות כיום חברות כמו רדוויז'ן, סיליקום, סרגון, ובעבר פעלה גם אלווריון. קבוצה זו סבלה מאוד מכניסתם של יצרני הציוד הסיניים לתחום התקשורת בשנים האחרונות.

האחים יהודה וזהר זיסאפל ניהלו את ההשקעות של הקבוצה בפעילויות חדשות כמו סוג של קרן הון סיכון. החברות בקבוצה שלהם לא הוחזקו תחת חברת אחזקות, אלא ישירות על ידי האחים, שביצעו בעצמם את ההשקעות. "מודל ההשקעה שלנו הוא לא בדיוק הון סיכון, וגם לא ממש חממה. זה מודל מעורב", מסביר זיסאפל. "אנחנו למעשה מפעל לסטארט־אפים. בממוצע, אנחנו מקימים באופן ישיר סטארט־אפ אחד בשנה. יזמים באים אלינו עם הצעות, או שאנחנו מזהים צורך ויוזמים בעצמנו את הסטארט־אפ. בכל מקרה, אנחנו משקיעים ישירות מכספנו".

לאורך השנים הנפיקו האחים זיסאפל רבות מהחברות שהקימו, אך תמיד העדיפו לעשות זאת בחו"ל. "אין לנו קשר פיננסי חזק לשוק המקומי. יש לנו אשראי מהבנקים המקומיים, אבל לא הרבה מעבר לזה. מעולם לא היתה לנו סיבה להנפיק בישראל. לא היינו זקוקים לבורסה המקומית", אומר זיסאפל כשהוא נשאל לגבי הקשר של אחיו ושלו לשוק ההון המקומי.

יש הטוענים כי הקבוצה שלכם מנוהלת באופן שמרני.

"אני ממש לא חושב שאנחנו שמרנים. לאורך השנים הובלנו הרבה תהליכים עסקיים בישראל. גייסנו כסף לחברת לנט כשבקושי היה הון סיכון בישראל. היינו חלוצים כשהבאנו גופים זרים לישראל שישקיעו אתנו בחברות שהקמנו. היינו חלוצים כשיצאנו להנפקות בחו"ל, והיינו הראשונים שנתנו אופציות לעובדים כבר ב–1981. היינו הראשונים ששילבנו עובדי מיקור חוץ. עד היום מכרנו 11 חברות ורכשנו יותר מ–15 חברות. הכל עשינו ב-40 שנה, ואת הרוב עשינו כמובילים".

בועות תמיד מתפוצצות בהפתעה

קבוצת רד־בינת היתה בין הסובלות הגדולות מהתפוצצות בועת ההיי־טק של של תחילת שנות ה-2000. בשנות ה-90, ובעיקר לקראת סופן, הנפיקו האחים יהודה וזהר זיסאפל מספר רב של חברות בארה"ב, בהן רדוור, רדוויז'ן, סרגון, סיליקום, רדקום, רדוויו וריט.

בימים הטובים של הבועה, הצליחה קבוצת רד לנצל את המצב כדי לממן את פעילות החברות בזול, אך כשהחגיגה נגמרה, סבלו החברות של הקבוצה ביתר שאת, שכן תחום ציוד התקשורת יחד עם תחום האינטרנט הצעיר הובילו את הנפילות.

האם אנחנו בפתחה של בועה נוספת?

יהודה זיסאפל: "העולם הדיגיטלי גדל בקצב מהיר, ולהערכתי אנו כיום רק בתחילתה של המהפכה הדיגיטלית. בעשר השנים הקרובות קצב השינויים ימשיך להיות גבוה. לדעתי, תמיד יהיו בועות והן תמיד יתפוצצו במפתיע. אני חושב שאנחנו לקראת בועה נוספת, כשאני רואה כיום הרבה השקעות בחברות ללא מוצר כלל. המשקיעים רוכשים חברות, בין השאר בתחום האבטחה (סקיוריטי), לפי הערכות שווי גבוהות בהשוואה לחברות ותיקות יותר שהן בעלות מוצר. אבל בועות לא מתפוצצות כל כך מהר. הן צוברות מאסה, עד שיום אחד מגלים שהמלך עירום. זה יקרה במפתיע, אף שכולם יודעים שזה יקרה.

"אנחנו תמיד נהיה רגישים לבועות, אבל יש לומר כי ההשקעות שמתבצעות כיום מקדמות מאוד את התעשייה. הרבה מאוד כסף זורם בימים אלה למחקר ופיתוח. האופטימיות וההתלהבות שקיימות בימים אלה מקדמות מאוד את ההיי־טק הישראלי, שמצליח לשמור על עצמו שוב בחזית הטכנולוגית העולמית. בדומה לעבר, גם ההיי־טק כיום מחובר היטב לדור הבא של הטכנולוגיות, וסטארט-אפים מקומיים מגיעים לשוק מהר מאוד עם מוצרים בתחומים החמים ביותר. זאת אחת החוזקות של ההיי־טק הישראלי".

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#