"אי אפשר שמבוגרים יפרשו מהעבודה בגיל 62 ויחיו עד גיל 95 - זה יקרוס" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אי אפשר שמבוגרים יפרשו מהעבודה בגיל 62 ויחיו עד גיל 95 - זה יקרוס"

מנכ"ל הביטוח הלאומי, שלמה מור יוסף, בראיון ראשון מאז הפרסומים על הפנסיה הנדיבה מהדסה ■ מה הוא חושב על דרישת החרדים להעלאת קצבאות הילדים, על העלאת גיל הפרישה ועל הדימוי של הביטוח הלאומי

72תגובות

בשבוע שעבר פירסם מבקר המדינה דו"ח קשה נוסף על המוסד לביטוח לאומי. הפעם התמקדה הביקורת בהיעדר מיצוי זכויות. להערכת מבקר המדינה, כ-300 מיליון שקל של כספי קצבאות, ששייכים לאזרחי ישראל, ממשיכים לשכב בתקציב הביטוח הלאומי - לאחר שהמוסד כשל בהודעה לאזרחים על הכסף שמגיע להם. בנוסף, המבקר מפנה אצבע מאשימה אל הביטוח הלאומי על כך שהוא גובה מאזרחים חובות של 1.6 מיליארד שקל, שחלק לא קטן מהם ככל הנראה שגויים - בשל איחור בדיווח שמקבל המוסד על תעסוקת שכירים.

"זו בעיה", מודה מנכ"ל הביטוח הלאומי, פרופ' שלמה מור יוסף. "אנחנו מוצאים את עצמנו שולחים עיקולי חשבונות למי שהפסיקו לשלם לנו דמי ביטוח לאומי, וזאת רק משום שהם התחילו לעבוד כשכירים - אבל הדיווח מהמעסיק שלהם מגיע אלינו באיחור של שנה וחצי. הגשנו הצעת חוק בכנסת הקודמת, שלפיה נוכל לקבל דיווח מהמעסיקים על שמות העובדים שלהם מדי חצי שנה לפחות, אבל הכנסת נפלה - וההצעה לא עברה".

הדוגמה הזאת, של מי שמשלמים כחוק את דמי הביטוח הלאומי שלהם ועדיין מוצאים את חשבון הבנק שלהם מעוקל בידי המוסד, היא אחת הסיבות לכך שיצא לביטוח הלאומי שם רע כל כך. הדוגמה הזאת גם ממחישה את המורכבות של הבעיות הביורוקרטיות שהביטוח הלאומי מתמודד עמן.

Bloomberg

זהו הגוף הממשלתי הגדול ביותר, בפער ניכר, ובעל המגע הרב ביותר עם אזרחי ישראל: 6 מיליון שיחות טלפון בשנה, 4 מיליון ביקורים בסניפים בשנה, 35 מיליון תשלומי קצבאות בשנה ו-3,800 עובדים ב-73 סניפים, שבסך הכל מטפלים בתקציב הגדול ביותר במדינת ישראל - תקציב של 100 מיליארד שקל, כשכוללים בו גם את מס הבריאות.

"הנושא של מיצוי זכויות קרוב מאוד ללבנו", מנסה מור יוסף לספק את ההסבר שלו לממצאים בדו"ח המבקר, ומוסיף כי "ערכנו בדיקה של כל אוכלוסיית ישראל מעל גיל 70, ובדקנו אם יש ביניהם מי שאינם מקבלים קצבאות זקנה. מצאנו 2,000 אנשים כאלו, שרובם התבררו כלא רלוונטיים - מי שגרים בחו"ל, למשל. באותו אופן אנחנו פונים כיום לכל היולדות שקיבלו מענק לידה אבל לא תבעו דמי לידה, והנתונים מלמדים שהן עבדו בשנה האחרונה. מיצוי הזכויות הוא חלק מתודעת השירות שלנו כיום, אבל הבעיה הגדולה של הביטוח הלאומי היא גודלו. אני עונה בכל חודש לחצי מיליון שיחות טלפון. מספיק ש-5% מהם לא מרוצים - זה 25 אלף איש בחודש, או 300 אלף איש בשנה. וזה בשעה שהייתי 95% בסדר".

מור יוסף, רופא ולשעבר מנכ"ל הדסה, יודע שהביטוח הלאומי אינו 95% בסדר. סקרי שביעות הרצון, שהביטוח הלאומי מנפנף בהם בגאווה, מצביעים אמנם על שביעות רצון גבוהה יחסית של הציבור - הציון הממוצע שמקבלות הוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי מהציבור, למשל, הוא 8.1 - אבל גם הציון הזה מעיד על 20% שדורשים שיפור. כשמדובר ב–300 אלף ועדות רפואיות בשנה, זה מצטבר לכ-60 אלף תובעים של הביטוח הלאומי שאינם מרוצים. ובהשוואה ל–15 מיליון מגעים שיש לביטוח הלאומי עם הציבור, הרי שגם 5% של חוסר שביעות רצון מצטברים ל-750 אלף מגעים בעייתיים - מספר מפלצתי של בעיות.

מור יוסף, רופא בהכשרתו, מנהל את הביטוח הלאומי זה שלוש שנים. הוא הגיע לתפקיד לאחר שניהל במשך שנים ארוכות מוסדות ציבוריים רגישים ובעייתיים גם הם - בתי החולים סורוקה בבאר שבע והדסה בירושלים (ראו מסגרת).

הדגל העיקרי שמור יוסף מנסה להניף בביטוח הלאומי הוא זה של תודעת השירות. רק באחרונה מונתה משנה למנכ"ל האחראית על תחום השירות, וכן הוטמעו מדדי שירות. כך, הסניפים השונים נבחנים במדדים כמו זמן ההמתנה לקבלת טיפול ומשך זמן הטיפול בתיק. המדדים מתפרסמים מדי יום, ברמת היחידה, כך שכל עובדי הביטוח הלאומי יכולים לראות אותם - ולהשוות את היחידה שלהם ליחידה המקבילה בסניפים אחרים. "אף אחד לא רוצה להיות אחרון במדד ושכולם יראו את זה", אומר מור יוסף.

מוטי מילרוד

"הביטוח הלאומי נהפך למסלקה של הממשלה"

מור יוסף גאה במהפכת המחשוב הגדולה שהוא מוביל בביטוח הלאומי. כל מערכת המחשב של הביטוח הלאומי עומדת להיות מוחלפת בעלות של 800 מיליון שקל במשך עשור. השלב הראשון של המערכת ייכנס לפעולה ב-2016.

בינתיים, הביטוח הלאומי מנסה להגדיל בצורה משמעותית את הקשר האינטרנטי עם הציבור. זה כשנה אפשר להגיש באינטרנט טופס תביעה לכל הקצבאות הפשוטות (לידה, מילואים ואבטלה), ובאחרונה נוספה האפשרות להגיש באינטרנט גם תביעות מורכבות, כמו תביעת נכות. המוסד גם מנסה לקדם התחברות אינטרנטית של אזרחים לשירותיו באמצעות אתר אישי, שכל אזרח יכול להיכנס אליו עם סיסמה ולראות את כל הפעולות של הביטוח הלאומי לגביו.

האתר האישי, שעדיין נתקל כנראה בבעיות הטמעה, נועד להתגבר על אחת ממגבלות השירות הקשות של הביטוח הלאומי - משרד המשפטים אוסר על המוסד לתקשר עם האזרחים התובעים באי־מייל, מחשש לדליפת מידע פרטי. לפיכך, הקשר עם המוסד יכול להעשות רק באמצעות פקסים או דרך האתר האישי.

עם זאת, גודלו של המוסד לביטוח לאומי ככל הנראה מקשה על מור יוסף לממש את חזון תודעת השירות שלו. "אני מנהל 100 מיליארד שקל", הוא מסביר, "וזה כולל את מס הבריאות - ושלא יגידו לי שאני רק צינור שם. אני גובה את מס הבריאות, לוקח מהממשלה את ההשלמה, מחשב כמה תקציב מגיע לכל קופת חולים, ומעביר את הכסף. אני קובע את הזכאות של תושבי ישראל לקצבאות - וזה כולל את כל מזרח ירושלים. אני יוצר קשר עם כל משרדי הממשלה בנוגע לזכאותם של מקבלי קצבאות להנחות מהם. אני מנהל תזרים שנתי של 100 מיליארד שקל, תזרים אמיתי - שזה כפול ממשרד הביטחון, ובעוד במשרד הביטחון כל תשלום הוא בסכומים של מיליארדים, אצלי מרבית התשלומים הם בסכומים של עשרות ומאות שקלים.

אליהו הרשקוביץ

"כולם כל כך התרגלו שאני מבצע את התשלומים לאזרחי ישראל, שהפכתי למסלקה של הממשלה. את ההחזר עבור ימי המילואים אני משלם, ולא משרד הביטחון. את התשלום לבתי החולים עבור יולדות אני משלם, ולא משרד הבריאות. אין אף מדינה בעולם שבה הביטוח הלאומי מבצע כל כך הרבה תפקידים".

אתה מציע לפצל את הביטוח הלאומי לכמה מוסדות נפרדים?

"לא. אני רק בא להמחיש את המורכבות הניהולית של הגוף העצום הזה".

אז אולי אתם גדולים מדי ולא יעילים?

"אני מנהל 100 מיליארד שקל, עם 15 מיליון מגעים עם הציבור ו-35 מיליון תשלומי קצבאות בשנה, ואת כל זה אני עושה עם תקציב של 2 מיליארד שקלים. זה פחות מ–2% מהמחזור".

תקציב תפעולי של 2 מיליארד שקלים זה יעיל בעיניך?

"אני מיציתי את היעילות. ליעילות יש מחיר בשירות. 5% חוסר שביעות רצון של אזרחים הם מחיר היעילות. חסרים לנו עובדים, להערכתנו 50–150 עובדים נוספים, כדי לשפר את השירות לאזרח".

איך אתה יודע שמיצית את היעילות? איך אתם מנהלים את מדדי השירות שלכם?

"אנחנו בודקים את הפערים במדדים בין היחידות, ומגיבים. אם יש סניף שיש לו מדדים נמוכים, נבדוק מה הסיבה לכך. אולי צריך להוסיף שעות עבודה. אולי צריך לנייד עובדים. לפעמים אנחנו מניידים גם תיקים בין סניפים".

ומה עם לנייד את מנהל הסניף?

"יכול להיות שיעבירו אותו לתפקיד ניהולי אחר. אולי אפילו יפסיקו את תפקיד הניהול שלו, כמובן בלי פגיעה בשכר".

אבל לא יפטרו אותו.

"בוודאי שלא".

וגם לא מתמרצים עובדים או יחידות על שירות יעיל במיוחד.

"אין דבר כזה במערכת יחסי העבודה הממשלתית. אין אצלנו לא פרסים ולא קנסות לפי ביצועים".

אז איך אתה יודע בעצם שהתפוקות של עובדי הביטוח הלאומי הן מרביות?

"אני לא רוצה להיכנס לשאלה של עומסים ותפוקות".

"אין לנו תמריץ הגיוני שלא לאשר תביעות"

רן מלמד, סמנכ"ל בעמותת ידיד, שמייצגת תובעים חלשים רבים מול הביטוח הלאומי, מהלל את מאמציו של מור יוסף לשפר רמת השירות. "מור יוסף באמת מנסה לדחוף למהפכת שירות, ויש לא מעט סניפים שהשירות בהם השתפר דרמטית. בעיקר אנחנו רואים סניפים מצוינים במגזר הערבי. רק שלא כל הסניפים טובים באותה מידה, ובאופן כללי אנחנו חושבים שהכוונות הטובות ברמת ההנהלה מתקשות לרדת לשטח".

מלמד סבור כי הקיבעון ביחסי העבודה, שאינו מאפשר לתמרץ או להזיז עובדים בעייתיים ממקומם, הוא הסיבה העיקרית שבגללה מהפכת השירות שמור יוסף מנסה להנחיל מתקדמת בעצלתיים. "אי־אפשר לפטר עובדים, ואי־אפשר לגרום לחלק מהם להתנהל אחרת", הוא אומר. "חלק מהעובדים הוותיקים סובלים מתודעת שירות נמוכה. איך נוצרה בעיית מיצוי הזכויות? כי לפקידים לא אכפת, והם לא טורחים ליידע את האזרח שמגיעות לו עוד זכויות".

מלמד מזכיר גם את העובדה שכבר 12 שנים עובדי הביטוח הלאומי מסרבים לטפל בתביעות לפי פרק מסוים בחוק הנכות, בגלל סכסוך עבודה — העובדים תבעו לקבל תוספת תשלום בעבור הפרק, ומשלא קיבלו, סרבו לממש אותו.

מלמד מעלה כנגד הביטוח הלאומי טענה קשה, שלפיה חלק גדול מבעיות השירות של המוסד מתרכזות דווקא באוכלוסיות החלשות והרגישות ביותר. הוא מדבר על התייחסות לקויה לאוכלוסיות חלשות במיוחד ("מי שמגיע עם עמותת ידיד, או עם עורך דין, כנראה שלא תהיה לו בעיה. גם מי שיעמוד על דעתו מול פקידי הביטוח הלאומי ולא יסכים לקבל סירוב, כנראה יסתדר. הבעיה היא עם החלשים, שבאים לבד ולא יודעים לעמוד על שלהם"), ובעיקר בהיענות בנוגע לשלושת הקצבאות שבהן יש לביטוח הלאומי שיקול דעת בתשלום הקצבה - קצבאות הסיעוד, הנכות והבטחת הכנסה.

אכן, אין מחלוקת כי הבטן הרכה של השירות במוסד היא בקצבאות אלה. בעייתיות מיוחדת קיימת בכל הנוגע לקצבת הנכות, שעבורה צריך אישור של ועדה רפואית.

השם הרע שיצא לוועדות הרפואיות של הביטוח הלאומי מתחרה כמעט בשם הרע שיצא לחברות הביטוח באישור תביעות ביטוח, וזאת בשעה שקיים הבדל מהותי בין שני המוסדות: המוסד לביטוח לאומי אינו מתומרץ, ברמת הגוף או העובדים, שלא לשלם קצבאות - להבדיל מחברות הביטוח, שהן חברות למטרות רווח, ולכן יש להן מניע ברור לא לאשר תביעות. לביטוח לאומי, לעומתן, אין מגבלת תקציב כלשהי, והוא יכול לאשר כמה תביעות לקצבאות שהוא רק רוצה. גם עובדיו אינם מתומרצים לחסוך כסף לקופה הציבורית.

"בוועדות הרפואיות", מסביר מור יוסף, "יש רופאים שאינם עובדי הביטוח הלאומי. הם מתוגמלים רק לפי מספר המקרים שהם מטפלים בהם - תגמול שיוצר הטיה דוקא לאשר תביעות, כי אז התיק נגמר ואפשר לעבור הלאה. גם אין לנו שום תמריץ ארגוני שלא לאשר תביעות - משרד האוצר לא מגביל את התקציב שלנו בשום צורה. מה שנשאר זה רק שאלת הניהול של הוועדות - ופה יש לי אתגר, כי הרופאים אינם עובדים שלי, ואני לא יכול לקרוא אותם לסדר".

על אף היעדר התמריצים, החשד הציבורי הוא שבפועל הוועדות הרפואיות מערימות קשיים על תובעי קצבת נכות. מור יוסף יודע שקשה לו מאוד להסיר את עננת החשד הציבורי כלפיו בנוגע לוועדות הרפואיות. "יש לי 300 אלף דיונים בוועדות רפואיות בשנה", הוא מנסה להסביר. "בממוצע מדובר ב–2.2 דיונים לתיק, שזה כ–120 אלף תובעים בשנה. כל תובע שנדחה יש לו זכות לפנות לוועדת ערר, שהיא ועדה פנימית של המוסד ושאליה הוא יכול להגיש מסמכים חדשים - כלומר, זה בפועל דיון מחדש בתיק. לאחר מכן הוא יכול לערער בפני בית הדין לעבודה, ולהגיע אפילו עד בג"ץ - כשהביטוח הלאומי מממן עבורו סנגור מהסנגוריה הציבורית. הוועדות הרפואיות מורכבות מרופאים בכירים, חלקם מנהלי מחלקות, שאינם עובדי המוסד לביטוח לאומי, ושאין להם כל תמריץ שלא לאשר תביעה.

"אני גם לא בודק כמה תביעות נדחו על ידם, מאילו סיבות, ואם הערעור על כך התקבל או נדחה. אסור לי לבדוק - הרופאים האלה הם במעמד שופטים. הדבר האחד שאני כן בודק זה שביעות רצון מהתנהלות הוועדה, ואני כן מנסה להיפרד מרופאים שיש לגביהם הרבה תלונות של חוסר שביעות רצון. ידי מוגבלות כאן".

הנתונים מלמדים כי יש בסיס כלשהו לחשד הציבורי. שיעור הערעורים לוועדות הערר של הביטוח הלאומי הוא 25%–35%. זהו שיעור גבוה, אבל בביטוח הלאומי טוענים שהוא נובע גם מהתמריץ לערער: ועדת הערר יכולה רק לשפר את אחוזי הנכות, לא להוריד אותם, ולכן כדאי להגיש ערעור.

מתוך המערערים לוועדות ערר בנוגע לקצבת נכות, 26% מקבלים שיפור תנאים. בתחום של נפגעי עבודה, שיעור הערעורים המתקבלים על ידי הוועדה הוא עצום - 47% - אבל בביטוח הלאומי טוענים כי במרבית המקרים מדובר בשינוי של אחוזים בודדים, ואפילו של שברי אחוזים, ביחס להחלטה המקורית. עוד טוענים שם כי הנתון הזה מלמד על עצמאותן של ועדות הערר, שאינן מוטות ואינן חוששות לפסוק נגד החלטה קודמת.

אייל טואג

הנתונים המדאיגים עוד יותר הם לגבי מי שממשיכים הלאה, ומערערים לבית הדין לעבודה. בסך הכל, מוגשות כ–6,000 תביעות כאלו בשנה, כ–5% מסך הניגשים לוועדות הרפואיות, ו–55% מהם זוכים בתביעה. כלומר, בית הדין לעבודה מחזיר את התביעה שלהם לדיון מחודש בוועדה הרפואית. גם כאן הביטוח הלאומי טוען כי בדרך כלל מדובר בדיון חוזר בשל היבטים פרוצדורליים בלבד, ולא שינוי מהותי בהחלטה — ובכל זאת, זהו שיעור עצום של ערעורים שזוכים.

למלמד מעמותת ידיד יש הסבר לכך. "זה האתוס, של שמירה על הקופה הציבורית", אומר מלמד. "אני תמיד ניגש למטופלים שלי בגישה ש–90% מהם דוברי אמת, ואולי יש 10% שקרנים. בביטוח הלאומי הוועדות הרפואיות משוכנעות שיש 90% שקרנים, ורק 10% דוברי אמת".

יכול להיות שהרופאים בוועדות הרפואיות הם ציניים, וחושדים בכל מי שמגיש תביעה שהוא רמאי?

מור יוסף: "אני לא יודע. הרופאים הם אזרחי מדינת ישראל, וכל אחד מהם מגיע עם המטען שלו. אני בוודאי לא מורה להם להתייחס למגישי הבקשות להכרה בתביעות נכות כאל רמאים, אבל בהחלט יכול להיות שעם השנים הם מפתחים ציניות. כדי להסיר את החשד הזה אני מעדיף להוציא את ועדות הערר הפנימיות אל מחוץ לביטוח הלאומי. אמנם אין כל חשד לכך שהוועדות מוטות, אבל למען הנראות עדיף שהן יהיו חיצוניות לחלוטין. אנחנו מקיימים כיום מכרז עם כמה בתי חולים להעברת ועדות הערר אליהם". פרסום המכרז, אגב, היה כנראה גם הוא לא פשוט, משיקולים של יחסי עבודה — עובדי הביטוח הלאומי לא ששו להיפרד מהעיסוק בוועדות הערר.

"חשוב יותר למנוע עוני מלטפל בו"

נוסף על חוסר האמון של הציבור בביטוח הלאומי כמוסד, מור יוסף צריך להתמודד עם חוסר האמון הציבורי במדיניות הרווחה של ממשלת ישראל — שהביטוח הלאומי הוא הזרוע המבצעת העיקרית שלה. בנקודה הזאת מור יוסף אינו מסתיר את הביקורת שלו לגבי שיעור ההוצאה הנמוך על רווחה בישראל — 15.5% מהתוצר, לעומת ממוצע של 21.7% במדינות OECD, וזאת אף שישראל היא השנייה מקרב מדינות אלה בשיעור העוני.

ההסכמים הקואליציוניים עם המפלגות החרדיות הביאו להעלאה מחודשת של קצבאות הילדים בכ–2.5 מיליארד שקל בשנה. זאת כניעה מיותרת?

"קצבאות הילדים הן כלי חשוב במניעת עוני, ולדעתנו יותר חשוב למנוע עוני מאשר לטפל בו. בל נשכח שילדים יש לכולם, ולא רק לחרדים. וגם, מה הביג דיל? העלו את קצבת הילדים מ–140 ל–175 שקל בחודש".

לפי הגישה הזאת, בוא נשלם 1,000 שקלים בחודש לכל ילד, ואז בטוח לא יהיו ילדים עניים.

"אנחנו חושבים שצריך לשאוף להגיע לקצבת הילדים הממוצעת ב-OECD, שהיא בערך 450 שקל לילד בחודש. אנחנו גם חושבים שנכון יהיה שלא כל הסכום הזה ישולם כקצבה חודשית, אלא חלקו ייכנס לחיסכון על שם הילד - מענק העצמה, שיקבל מהמדינה גם ריבית מסובסדת. כך ילד יוכל לצאת לחיים בגיל 20 עם הון מינימלי ביד, וזה יכול לשבור את העוני הבין־דורי".

והרי דו"ח העוני האחרון הראה כי הקיצוץ שהיה בקצבאות הילדים לא הגדיל את שיעור העוני.

"נכון, ועדיין הקיצוץ שהיה בקצבאות הילדים לפני שנתיים היה דרסטי מדי".

לא עדיף לקחת את הכסף הטוב הזה, ולשים אותו בקצבאות שמעודדות עבודה ומסייעות לעובדים עניים?

"אני חייב להעלות את הנושא של קצבת הבטחת הכנסה, שמי שמקבל אותה משלם למדינה 60% מס הכנסה. זאת המשמעות של דעיכת הקצבה - כל מי שמשתכר יותר מכמה מאות שקלים בחודש, על כל שקל נוסף של שכר הקצבה שלו יורדת ב-60 אגורות. המשמעות היא מס הכנסה של 60%. זה אבסורד. אפילו השכירים העשירים ביותר לא מגיעים למס כזה, בעוד מי שמשתכר יותר מ–500 שקל בהבטחת הכנסה - זה בפועל המס שלו. אותו הכלל קיים גם במזונות, אמהות חד־הוריות ונכות".

אז לא הרבה יותר חשוב למתן את דעיכת הקצבה למקבלי קצבאות שעובדים, מאשר לשלם קצבאות ילדים?

"לא אגיד מה חשוב יותר; רק אגיד ששיפור ההפחתה בקצבה בוער כאש בעצמותינו. למעשה, הקצבה מתבטלת כליל כשמגיעים לשכר של 3,000 שקל בחודש. אפילו לשכר המינימום לא נותנים להם להגיע לפני שמבטלים את זכותם לקצבה. וזה הכי עידוד עבודה שיש, זה אפילו טוב יותר ממס הכנסה שלילי, כי זה נוגע לעובדים החלשים ביותר".

ההסכמים הקואליציוניים הזכירו תשלום דמי אבטלה לעצמאים. אתם תומכים?

"כן, אף שזה מאוד לא מקובל בעולם. אנחנו רעיונית בעד, ולו מפני שאנחנו מזהים שינוי בשוק העבודה — שכירים רבים הופכים לעצמאים בעל כורחם, פרילנסרים. הבעיה היא רק איך מממנים את זה, כלומר כמה כסף יצטרכו העצמאים להפריש לשם כך".

מה עם קצבאות הזקנה בישראל?

"יש בעיה קשה עם ההתמודדות עם עוני בזקנה. הממשלה מתעלמת מכך שהפנסיות הצוברות הולכות ליצור זקנים עניים. חייבים לחזור ולעזור יותר לפנסיה. אם זה באג"ח מיועדות (אג"ח שהמדינה מנפיקה בעבור קרנות פנסיה, ומבטיחות תשואה מסוימת, שאותה מסבסדת המדינה; מ"א), ואם לחזור ולהגדיר זכויות מובטחות לפנסיה, לפחות חלקית, עם ערבות של המדינה. וגם בקצבאות הזקנה צריך להוסיף לפחות 1,000 שקלים בחודש".

כמה כסף זה?

"בערך 10 מיליארד בשנה".

10 מיליארד? מהיכן תביא את הכסף הזה?

"זה הרבה כסף, אבל מדינת ישראל צריכה לחשוב על הפנסיונרים שיחיו מפנסיה בעתיד. היא צריכה לטפל בפנסיה לפני שהם נהפכים להיות 
קשישים עניים".

"להעלות את גיל הפרישה בהדרגה"

גולת הכותרת של כהונת קודמתו של מור יוסף בראשות המוסד לביטוח לאומי, אסתר דומיניסיני, היתה דו"ח הוועדה לאיתנות הפיננסית של הביטוח הלאומי. הדו"ח נועד לטפל בגירעון העתידי של הביטוח הלאומי - שצפוי להיווצר כשהוצאותיו יעלו על הכנסותיו, החל ב-2024 - ולמצוא לו פתרון כבר היום. ואולם, מאז שנכתב לפני כשלוש שנים, הדו"ח מעלה אבק במגירות האוצר.

לא שומעים אתכם נלחמים על יישום הדו"ח. יש לכם הרהור שני לגביו?

"הבעיה העיקרית היא שלא נערך שום דיון, לא על הדו"ח ולא על בעיית האיתנות הפיננסית. אנחנו לא חושבים שההמלצות בדו"ח הן תורת משה מסיני, אבל יש שם בוודאי הרבה דברים שמחייבים התייחסות ממשלתית. עד היום לא היתה התייחסות כזו".

אז אם לא ההמלצות של הדו"ח, איך אתם מציעים להתמודד עם הגירעון העתידי של הביטוח הלאומי?

"צריך להעלות את הכנסות הביטוח הלאומי, בדרך של העלאת דמי הביטוח. ואם לא, אז צריך להקטין הוצאות בדרך של העלאת גיל הפרישה. גיל הפרישה צריך לעלות, בצורה הדרגתית, תוך השוואת גיל הפרישה של נשים לזה של הגברים".

ארגוני הנשים טוענים שזה בלתי־אפשרי, כי הנשים מופלות בשוק העבודה ואינן שורדות בו בגילים מבוגרים. אנחנו למעשה דנים אותן בכך לחיים על חשבון הבטחת הכנסה במקום על חשבון פנסיה.

"זה כנראה נכון, אבל צריך להתמודד עם זה ולטפל בזה. עם זאת, אי־אפשר להתמודד עם זה שמבוגרים יפרשו מהעבודה בגיל 62, ויחיו עד גיל 95. זה יקרוס. ולכן חייבים להעלות את גיל הפרישה. אם נתחיל עכשיו, נוכל גם לעשות זאת בהדרגה ובמתינות - חודש בכל שנה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#