תשכחו מהעלאת שכר: שובו של הבוס הקמצן שהורס את החלומות של העובדים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תשכחו מהעלאת שכר: שובו של הבוס הקמצן שהורס את החלומות של העובדים

עד מתי השכר במערב ימשיך להישחק ומה לא כדאי לעשות נגד זה?

11תגובות

לכלכלה יש אויב חדש - או כך לפחות טוענים הפוליטיקאים במדינות העשירות. במשך שבע שנים סומנו הבנקאים כאנשים הרעים, אך עתה חוזר לאופנה נבל ותיק: הבוס הקמצן שהורס את חלומותיהם של העובדים נקיי הכפיים ומשלם להם שכר זעום.

בארה"ב מפגינים עובדים למען שכר גבוה יותר וזכויות התאגדות בענף המזון הרווחי אך הקמצן במשכורות. הילרי קלינטון, השואפת לנשיאות ארה"ב, יצאה נגד מנכ"לים המרוויחים פי 300 מהשכר הממוצע לעובדים שלהם, והתחייבה כי המרוץ שלה לנשיאות יעלה לקדמת הבמה "אמריקאים מן השורה שהמשחק מכור נגדם". בבריטניה, אד מיליבנד, מנהיג מפלגת הלייבור שבאופוזיציה, אמר לציבור המצביעים בבחירות שנערכו ביום חמישי האחרון כי בכוונתו להעניש קפיטליסטים "טורפניים" המנצלים לרעה את בעלי השכר הנמוך. יריבו בבחירות, ראש הממשלה דיוויד קמרון, השיב כי המפלגה השמרנית היא "מפלגת האנשים העובדים". ביפן, ראש הממשלה שינזו אבה התחייב להעלות את השכר, ורודה במנכ"לים לממש את הבטחתו.

יחצ

המציאות תואמת את הסיסמאות. למיתון שבא בעקבות המשבר הפיננסי העולמי היתה השפעה קשה על השכר. למרות חמש שנות צמיחה, השכר הריאלי הממוצע בארה"ב עדיין נמוך ב-1.2% משהיה בתחילת 2009. בבריטניה, השכר הריאלי ירד בכל שנה מאז 2009, הרצף הממושך ביותר מאז אמצע שנות ה-80. ב-2014, השכר החציוני היה נמוך ב–10% משיאו ב–2008. בגרמניה, שהמשיכה לשגשג בתקופת המשבר בגוש היורו, המצב קצת טוב יותר, אך השכר עדיין נמוך ב–2.4% משהיה ב–2008. אף שיש יוצאים מן הכלל - בקנדה ובצרפת השכר החציוני עלה - היו אלה שנים רעות לשכר העובדים.

ירידה או קיפאון בשכר חשובים לא רק למי שמושפעים מכך ישירות או למי שמוטרדים מהפערים החברתיים הגדלים (שהם בעיה קשורה, אך לא זהה). עובדים הם גם צרכנים. בשבע הכלכלות המתועשות הגדולות (G7), צריכת משקי הבית אחראית לחלק ניכר מהתמ"ג, מ–55% בצרפת ועד 68% בארה"ב. מנכ"לים שואפים לשמור על שכר נמוך מסיבות הגיוניות, אך שכר נמוך בכלכלה כולה מאיים על התאוששות לאחר מיתון. לחלופין, משקי בית ששכרם אינו עולה, עלולים לקחת הלוואות כדי לבזבז כסף בצורה שאינה בת קיימא.

למרות הקיפאון בשכר, הסיסמאות הפוליטיות מעוררות דאגה. כדי ליישם מדיניות טובה, חיוני להבין מדוע השכר הפסיק לטפס, מה יהיו השלכותיו של עולם ללא עלייה בשכר, ומה יהיו ההשלכות של מדיניות שמעודדת עליית שכר. מדע הכלכלה רק מתחיל להתמודד עם שאלות אלה.

אי־פי

הפריון והכלכלה צמחו, השכר לא

העלייה בשכר היתה מקבילה ודומה לעלייה בפריון העבודה מסוף מלחמת העולם השנייה עד 1960. מאז, השניים נפרדו: הפריון בארה"ב טיפס כמעט ב-220%, אך השכר הריאלי עלה בפחות מ–100%. בכלכלות עשירות רבות נראתה מגמה דומה. התוצאה היא שחלקו של שכר העובדים בתמ"ג צנח. ומתוך החלק שכן הולך לעובדים, יותר ויותר מופנה לבעלי השכר הגבוה ביותר, מה שמחריף את הבעיה בעבור היתר.

חוקרים בתחום אומרים כי יש שלל גורמים לכך. האחד הוא שההכנסות מהון - בעיקר מנדל"ן - גדלות מהר יותר מההכנסות מעבודה. הסבר אחר הוא שבמגזרים רבים מוצרים עתירי הון נהפכו לזולים ואיכותיים בהרבה. מנהלים יכולים לבחור אם להשקיע כספים במיכון או באנשים, והירידות במחיר המכשירים הדרושים לייצור - מפני שהמכשירים הקיימים זולים יותר ומפני שהטכנולוגיה החדשה יעילה יותר - מפחיתות את הביקוש לעובדים.

גם הגלובליזציה יכולה להפחית את הביקוש לעבודה במדינות עשירות. מייקל אלסבי מאוניברסיטת אדינבורו, וברט הוביין ואיסגול סאהין מהבנק הפדרלי, הראו כי במגזרים שבהם היבוא נהפך לחלק חשוב בשרשרת האספקה ב-1993–2010, חלקם של העובדים בכלכלה צנח בשיעור החד ביותר. היחלשותם של איגודי העובדים מפחיתה את כוח המיקוח של העובדים. חלקם של האיגודים מקרב העובדים בארה"ב ירד בכל עשור מאז שנות ה-60, וירידות דומות נרשמו ברחבי מדינות G7.

החלק החדש בתצרף - זה שהופך את היעדר הצמיחה בשכר לאחר המיתון למתמיה עוד יותר - הוא הגורם שבעבר כלכלנים ראו בו מרכיב משמעותי בקביעת השכר: האבטלה. ההנחה הרגילה היא שברגע שהאבטלה תרד מתחת לשיעור מסוים, מספר העובדים המובטלים יצטמצם, והתחרות על עובדים מועסקים תגבר. בעוד חברות מתחרות זו בזו על כישרונות, העובדים החדשים זוכים למשכורות התחלתיות גבוהות יותר, ועובדים מוערכים זוכים להעלאות עסיסיות. חישוב שיעור האבטלה שבו מתחילה אינפלציה בגלל עליית שכר היא חלק מתפקידם של בנקים מרכזיים.

מיתון גורם לעלייה בסף האבטלה שמתחתיו השכר מתחיל לעלות - כלומר, מפחית את הסיכון לאינפלציה. לתקופות מיתון ממושכות השפעות ממושכות על עובדים, מירידה במוראל ועד דיכאון קליני. תקופה ארוכה מחוץ לשוק העבודה יכולה לגרום להידרדרות בכישורי העובד או ליצירת חוסר התאמה בין הכישורים לצורכי השוק. הכישורים הנחוצים למגזרים המשגשגים בתקופת מיתון עשויים להיות שונים מאלה שהיו נחוצים במגזרים שפיטרו עובדים במיתון. פירוש הדבר הוא שחלק מהמובטלים יתקשו לחזור לשוק העבודה, וחלקם יישארו מובטלים עד גיל הפנסיה, ולכן נוכחותם בנתוני האבטלה אינה דוחפת את השכר במשק כלפי מטה. לכן, לאחר משבר גדול, רמת האבטלה שמתחתיה מתחילה האינפלציה לטפס עולה, והאינפלציה אמורה להתחיל להיות מורגשת מוקדם ולא מאוחר.

האבטלה ירדה - אך השכר ירד אף הוא

נראה שלאחר המיתון האחרון, כלל אצבע זה נשבר בכמה מדינות. ב–2013, הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD) טען שהאינפלציה בעקבות השכר תיכנס לפעולה בבריטניה אם האבטלה תרד מתחת ל–6.9%. אך האבטלה ירדה הרבה מתחת לכך במהלך 2014, והשכר הריאלי הממוצע בכל זאת ירד ב–0.6%. ב–2013 העריכו כלכלני הבנק הפדרלי כי על כל ירידה של 1% באבטלה בארה"ב, צפוי גידול של 0.3% באינפלציה בשנה שלאחר מכן - אך אף שהאבטלה ירדה כבר ביותר מ–2% מאז, השכר הממוצע לשעה לא השתנה בין הרבעון הראשון של 2014 לרבעון הראשון ב–2015. ביפן, האבטלה היתה 3.6% בממוצע, הרבה מתחת לממוצע במשבר, אך השכר הריאלי צנח ב-2.5%.

זוהי תופעה מוזרה, אך אם היא זמנית בלבד, היא אינה מטרידה במיוחד. ויש ראיות כי השכר הריאלי כעת מתחיל להתנער משנת החורף. בסוף פברואר, IG מטאל, האיגוד המקצועי הגדול בגרמניה, השיג העלאה של 3.4% לעובדיו, הרבה מעל לאינפלציה בגרמניה כיום, 0.3%. הנתונים המעודכנים מבריטניה מצביעים על עלייה של 1.7% בשכר הממוצע, והאינפלציה שם קרובה לאפס. בארה"ב השכר הריאלי הממוצע טיפס ב–2.2% בשנה האחרונה. אם מגמה זו תימשך, והאבטלה תמשיך לרדת, פירוש הדבר חזרה לנורמליות שלפני המשבר, ובסופו של דבר - עלייה באינפלציה ובריבית הבנק המרכזי.

אך יש גם אפשרות אחרות: שהאותות האחרונים לעלייה בשכר הם רק מראית עין שנגרמת כתוצאה מהשוואה לאינפלציה הנמוכה להפתיע, וכי הקיפאון בשכר יימשך. נתוני השכר בארה"ב ובבריטניה אולי מסתירים את העובדה שרוב העובדים לא קיבלו העלאת שכר - אך העובדים המבוקשים ביותר נהנו מהעלאות, שגרמו לעלייה בממוצע. ייתכן כי הנזק שנגרם לשוק התעסוקה כתוצאה מהמיתון האחרון אינו דווקא האבטלה לטווח ארוך, אלא השכר הנמוך השורר תקופה ממושכת. אם זה נכון, נראה שגם כשהאבטלה תהיה נמוכה במשך זמן ממושך, האינפלציה לא תרים ראש.

שינוי זה בשוק התעסוקה עשוי לגרום לבנקים המרכזיים להשאיר את הריביות נמוכות. הוא גם עשוי להמשיך לתדלק את הפוליטיקאים המדברים על סכנות השכר הנמוך.

מהם הגורמים האפשריים לשינוי הזה בשוק העבודה? במדינות רבות, תנאי העסקה גמישים יותר מאפשרים למעסיקים לגייס עובדים בלי להעלות שכר. בגרמניה חל זינוק ב"מיני־משרות" - משרות ששכרן פחות מ–400 יורו לחודש. בבריטניה, חוזי "אפס שעות", שבהן אין התחייבות למספר שעות קבוע, מצד המעסיקים והמועסקים כאחד, נעשים שכיחים יותר ויותר. המדינות הקלו את האפשרות לפטר עובדים כדי לעודד מעסיקים דווקא לגייס אותם בלי חשש ש"ייתקעו" עם עובדים בזמנים קשים. התוצאה היא פגיעה במעמד העובדים, ששחקה את כוח המיקוח שלהם.

בלומברג

מה יציל את השכר?

תפקידן של חברות קבלן בכלכלה גדל והולך, ועמו השפעתן השלילית על השכר. חברות ענק כמו קלי סרוויסז, אדקו ורנדשטדט, שבעבר סיפקו בעיקר עובדי משרד, מספקות כיום בעיקר עובדי תעשייה וייצור. ב–2013, קלי סרוויסז היתה המעסיקה השנייה בגודלה במגזר הפרטי בארה"ב, אחרי וול מארט.

העובדים הזמניים בארה"ב ממלאים 2% מהמשרות במדינה. ביפן, בעבר ארץ המשרות לכל החיים, משרות זמניות נעשות שכיחות יותר ויותר. בבריטניה, מאז האולימפיאדה, כמעט כל עובדי האבטחה הזמניים מסופקים על ידי חברת G4S, המעסיקה הגדולה במדינה, וחברת קומפאקס, המעסיקה השלישית בגודלה בבריטניה, מספקת או עובדי ענף המזון הזמניים.

חברות הקבלן מספקות גמישות לעובדים וגם לחברות, ויכולתן להתאים עובדים ממאגריהן למשרות שימושית מאוד. אך יש להן תמריץ לשמור על השכר נמוך, והן פוגעות בכוח המיקוח של העובדים הזמניים.

ברחבי מדינות G7, פוליטיקאים שוקלים שלוש דרכים להתגבר על הבעיות הנעוצות בשכר הנמוך. הראשונה, והמפתה פחות, היא השבת הרגולציה לשוק העבודה כדי להגביל את הגמישות. בגרמניה איגודי העובדים מבקרים את ה"מיני־משרות" וטוענים כי הן פוגעות במשרות בעלות השכר הגבוה יותר. הראיות מעידות אחרת: המיני־משרות צומחות הכי מהר במגזרים שבהם גם משרות מלאות מתאוששות. בבריטניה, מפלגת הלייבור מבטיחה למצביעים לאסור על חוזי "אפס שעות".

צעדים אלה לא ישפרו את מצבם של העובדים. קודם כל, עובדים רבים אוהבים את הגמישות שמשרות זמניות מעניקות להם. ביפן זה מאפשר לנשים עם ילדים ולפנסיונרים לחזור לשוק העבודה. הפחתת הגמישות גם מגבירה את הסיכון כי מיתון כלכלי נוסף יוביל לפיטורי ענק. בצרפת, שבה שוק העבודה הוא הכי פחות גמיש מבין מדינות G7, שיעור האבטלה הוא 10%. מאז 2010, הכלכלה הצרפתית ייצרה 140 אלף משרות חדשות. בריטניה, הגמישה יותר, ייצרה 1.6 מיליון משרות. הפוליטיקאים צודקים ברצונם להבטיח כי העבודה תשתלם לכולם, והאמת היא שבכלכלה פגועה, משרה בשכר נמוך עדיפה מאבטלה.

הגישה השנייה היא להפחית מסים. בריטניה מספקת דוגמה טובה ליעילות צעד זה. ב–2010, עובדים בבריטניה שקיבלו שכר מינימום - אז 5.93 ליש"ט שעה - שילמו מס של 5,900 ליש"ט מתוך 12,300 ליש"ט שהיו משתכרים בשנה כולה. כיום, השכר השנתי הריאלי הוא 13,520 ליש"ט, אך העלאת רף הפטור ממס פירושה כי רק 2,920 ליש"ט מתוכם יהיו חייבים במס. הבעיה היא שהקלות מס שכאלה אינן ממוקדות - כך שגם מי שמצבם טוב מרוויחים מהן. לכן הן פופולריות, אך יקרות.

כדי להתמקד בהקלות מס לעניים, מדינות רבות משתמשות בהקלות מס נוספות, כמו מס הכנסה שלילי - מעין תוספת תשלום מהמדינה למי ששכרם הוא הנמוך ביותר. מכיוון שאין בכך עלות למעסיק, הרצון לגייס עובדים נותר חזק.

אך גם כאן יש חששות. יש מי שדואגים כי מנהלים קמצנים יוכלו להסתמך על החזרי המס במקום להעלות שכר. עובדים בשכר נמוך ברשתות המזון המהיר הגדולות יזכו למעשה בהקלות מס גדולות - אך המבקרים טוענים כי עסקים אלה רווחיים ומחזירים מזומנים למשקיעים. חברות אחרות מצליחות לשלם שכר גבוה יותר: וול־מארט הודיעה על כוונתה להעלות את שכר המינימום שלה מ–7.25 דולרים ל–9 דולרים, צעד שקל יהיה לה לעשות בהתחשב ברווח בסך 27 מיליארד דולר שרשמה ב–2014, ובדיווידנדים בסך 6 מיליארד דולר שחילקה באותה שנה. ייתכן כי היא תצליח בכך גם לצמצם את נטישת העובדים ולשפר את המורל.

גישה שלישית - העלאת שכר המינימום - תטיל את הנטל על החברות עצמן. שכר המינימום שונה ממדינה למדינה ב–G7. באיטליה הוא כלל אינו קיים. בצרפת הוא הגבוה ביותר - 9.61 יורו לשעה. בשמאל רבים רוצים לראות עלייה בשכר המינימום. בארה"ב רוצה הנשיא ברק אובמה להעלות את שכר המינימום בכמעט 40%, ל–10.10 דולר. קביעת רצפות ותקרות למחירים היא דבר מסוכן, שיכול למנוע השקעות וגיוסי עובדים, אך מחקרים מראים כי כשרמתן מתונה, הן אינן פוגעות בתעסוקה.

עבודה אמורה לסלול דרך לעובדים ליציאה מעוני, ולא לגרום להם להיתקע בו. במובן הזה, ההתעניינות של פוליטיקאים בנפילת השכר היא מבורכת - אם היא באמת תגדיל את הנתח שעובדים לוקחים עמם הביתה מבלי לפגוע ביצירת מקומות עבודה. אך אף שלשוקי העבודה הגמישים כיום יש פגמים, דרישת השמאל להחיל עליו כללים נוקשים יותר היא משחק מסוכן: האבטלה שעשויה לנבוע מכך לא תעזור למובטלים - וגם לא למי שמצליחים לשרוד בקושי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#