גם תואר דוקטור לא עוזר להם: האנשים שמשלימים הכנסה במלצרות ובשליחויות - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם תואר דוקטור לא עוזר להם: האנשים שמשלימים הכנסה במלצרות ובשליחויות

שכר נמוך, עומס גדול, סיכונים בריאותיים והיעדר אופק קידומי - כל אלה מונעים מרבים מבוגרי החוגים למדעי הטבע לפנות לעבודה במעבדות של בתי החולים או האוניברסיטאות ■ "הידרדרות המקצוע תשליך על מצבה של מערכת הבריאות בישראל"

29תגובות

דנה, 32, מנס ציונה, התכוונה ללמוד בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אך לבסוף הבינה שעבודה במעבדה מדברת אליה עוד יותר. היא השלימה תואר שני במדעי החיים, עברה תקופת התמחות של חצי שנה בבית חולים ממשלתי בדרום, צלחה את הבחינה של משרד הבריאות - והתחילה לעבוד במעבדה של אותו בית חולים. אחרי חמש שנות עבודה, דנה, שהשנה נולד בנה השני, משתכרת מעט יותר משכר המינימום.

"אני מקדישה המון משאבים בעבודה, שהיא תובענית מאין כמוה, אבל התמורה נמוכה ללא פרופורציה, ויותר מכך - משפילה", היא טוענת. לדבריה, מדי פעם היא משלימה הכנסה באמצעות עבודת שמרטפות בשכונת מגוריה. "בן זוגי עובד במשרד ממשלתי ומרוויח קצת יותר מהממוצע במשק, ובדרך זו ניצלת פרנסת המשפחה".

חמוטל, חברתה לעבודה מחולון, המועסקת בבית חולים במרכז הארץ, מספרת ששכרה נמוך מ–6,000 שקל בחודש. "כדי לאסוף כסף לחתונה שלי, שצפויה בסתיו הבא, אעבוד במלצרות", היא אומרת.

עופר וקנין

מצבו של ד"ר בן ציון כץ, סגן מנהל המעבדה להמטולוגיה בבית חולים איכילוב בתל אביב, טוב מזה של דנה ושל חמוטל, אבל לא בהרבה. כץ אינו מוכן להסגיר את שכרו. ואולם לדבריו, לאחר כעשור של עבודה במקצוע, שכרו דומה לזה של רופא שזה עתה סיים את ההתמחות. אחרים, הוא טוען, לא מקבלים אפילו את זה, ונזקקים להשלמת הכנסה.

"אני מכיר בוגרי מדעי הטבע שהיו רוצים להיקלט בעבודה במעבדות של בתי חולים או האוניברסיטאות, אבל הם נרתעים מהשכר הנמוך ביחס לעומס העבודה העצום, שנובע מהמחסור בכוח אדם - שמקורו, באופן לא מפתיע, בשכר הנמוך", הוא אומר. "בעוד מספר הרופאים והאחיות בישראל עולה, מספר עובדי המעבדה, שהם חוליה חשובה בתפקוד של כל מוסד רפואי, יורד".

הסכם שכר מ–1995

כץ סבור שהיעדרו של הסכם שכר חדש לעובדי המעבדה הוא הסיבה העיקרית לשכרם הנמוך. מדובר ב–9,700 איש, שהיסטורית קרויים מיקרוביולוגים וביוכימאים. "הסכם השכר הקיבוצי האחרון לעובדי המעבדה נחתם ב–1995, עם מזכ"ל ההסתדרות דאז, חיים הברפלד. אלא שב–20 השנים שחלפו לא קרה כמעט כלום", אומר כץ. "נכון שב–2010 נחתם הסכם שכר כללי לעובדי המגזר הציבורי, אך הוא אינו מתייחס ספציפית לעובדי המעבדה, ולכן שכרנו נשחק ריאלית".

אסתר אדמון

לדבריו, העניין חמור מזה - מבנה ההעסקה של עובדי המעבדה אינו מתאים למציאות בשטח. בראשית שנות ה–2000 אושרו תקנות שהופכות את מקצוע עובד המעבדה לאקדמי. מי שמעוניין לעסוק בתחום חייב להיות לפחות בעל תואר ראשון במקצוע הקשור למדעי החיים ומדעי הטבע. בנוסף, הרגולטור קבע שמי שרוצה לעבוד בתחום חייב בתקופת התמחות של חצי שנה, ואחר כך במעבר בחינה של משרד הבריאות. "אז אם כבר מכניסים שינויים כה חשובים למקצוע, מדוע לא טיפלו בשכר, שנותר כה נמוך?", שואל כץ.

במקביל לשכר, גם אפשרויות הקידום במעבדות הן מוגבלות. "העלאה בדרגה אינה אוטומטית, אלא תלויה בסוג התפקיד שאתה ממלא", מסביר כץ. "התפקיד הבסיסי הוא של עובד שתפקידו לבצע בדיקות מעבדה; מעליו מועסק מרכז תחום, האחראי על צוות של שני עובדים; מעליו יש מנהל יחידה; מעליו - סגן מנהל מעבדה; ובקצה, המנהל עצמו. הבעיה היא שהמעבר מתפקיד לתפקיד אטי. אנשים מרגישים שהם תקועים, ולפעמים הם מתייאשים ועוזבים את המקצוע. אני, למשל, קיבלתי את הדרגה האחרונה שלי, א5, לפני עשר שנים. את הדרגה הבאה, א6, אקבל ככל הנראה בעוד ארבע־חמש שנים, כשהמנהלת שלי תצא לפנסיה. מעבר לכך לא תהיה לי אפשרות להתקדם. זה יהיה עבורי הטופ של הפירמידה, ועדיין מדובר בשכר נמוך. במצב זה, לא פלא שאני מכיר עובדי מעבדה שנוטשים את המקצוע, וגם בוגרי תארים במדעי החיים והטבע שמראש לא נכנסים אליו. חלק מהם פונים לחברות בתחום הביוטכנולוגיה, שם הם משתכרים יותר מפי שניים מאשר במערכת הציבורית".

אתה עצמך שוקל לעזוב 
את המקצוע?

"אני אוהב את המקצוע שלי, שמתמקד במחקר המטולוגי. בנוסף לעבודתי באיכילוב, אני מרצה בכיר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. כרגע, למרות בעיית השכר, אין לי תוכניות לקריירה חדשה".

27 שקל לשעה - 
כמו סניטר

על רקע המצב הקשה של עובדי המעבדה בישראל, התחולל לפני כשנה מהפך בצמרת של איגוד המיקרוביולוגים והביוכימאים, הפועל כחלק מההסתדרות. היו"ר הקודם של האיגוד, אשר גולדשלגר, שמעולם לא עבד בעצמו במעבדה, ספג ביקורת חריפה על אי־סדרים בתחום המינהל והכספים במשך 27 שנות שלטונו הבלתי־מעורער, מצד אנשי אופוזיציה מתרבים והולכים, שלא השלימו עם המצב באיגוד.

גולדשלגר דאג להציב את אנשי שלומו במוסדות המנהלים של האיגוד במשך שנים רבות, אף שהם אינם בעלי הכישורים הנדרשים - כך נחשף ב–TheMarker. חלק ניכר מזמנו הוא הקדיש בכלל לתפקידו כיו"ר קרן לב"י. בלחצם של חברים רבים באיגוד המיקרוביולוגים, החליטה ההסתדרות לקיים בחירות חדשות לאיגוד לפני שנה בדיוק. גולדשלגר החליט שלא להתמודד והפסיק לפעול במוסדות האיגוד. עם זאת גולדשלגר דוחה על הסף את הטענות על אי סדרים בארגון בתקופת כהונתו. לטענתו, הטענות כלפיו מעולם לא הוכחו.

הפגנת עובדי המעבדות

בבחירות שהתקיימו נבחרה אסתר אדמון, מיקרוביולוגית בעלת תואר שני ברפואה מעבדתית עם התמחות בפתולוגיה וגסטרואנטרולוגיה, ומנהלת מוקדי דגימות מעבדה בבית החולים סורוקה ובמרחב הדרום של קופת חולים כללית.

"בשנות ה–90 עדיין היה די בתעודת בגרות ובקורס בן שנתיים כדי להתקבל לעבודה במעבדה", אומרת אדמון. "בעשור האחרון חלה קפיצת מדרגה בעבודת המעבדה, מכיוון שכל האבחנות של הרופאים מתבססות על תשובות מעבדה. כשמגיע אדם למיון של בית חולים, דבר ראשון עושים לו בדיקת דם, בדיקת שתן או משטח גרון, הנשלחים למעבדה. רופא לא ישחרר מטופל ממיון, עד שלא קיבל ממצא מהמעבדה. כך נוצר עומס בלתי־נתפש בשל המחסור בכוח אדם, בנוסף לאחריות הכבדה. טעות בבדיקת מעבדה עלולה לעלות בחיי אדם".

המדינה מכירה בחשיבותו העולה של התחום הזה?

"הרגולטורים מבינים את חשיבותו של עובד המעבדה. תעיד על כך העובדה שבכל פעם מוטלות דרישות חדשות על העוסקים במקצוע, כגון מינימום תואר ראשון וחיובם של כל הרוצים להיקלט במקצוע, אפילו פוסט־דוקטורנטים, להשלים שישה חודשי התמחות במעבדה רפואית ולגשת למבחן של משרד הבריאות. הבעיה היא שבמקביל לעלייה בדרישות, אין די מקומות לבצע בהם התמחות. יתרה מכך - יש מקומות שאפשר לעשות בהם התמחות, אבל בגלל היעדר תקנים, הם מוכנים לקבל רק בהתנדבות, או אחרי מכרז".

מנתוני האיגוד עולה כי שכרו של מתמחה הוא 3,000 שקל, והוא מקבל השלמת הכנסה לשכר המינימום (כיום 4,650 שקל). מאחר שהוא מועסק לפי דרגה ד', הנמוכה ביותר, והמעבר מדרגה לדרגה מצריך המתנה של שלוש שנים, רק עשר שנים מיום קבלתה של תעודת המקצוע ממשרד הבריאות העובד יכול לטפס מעל לשכר המינימום. "יש עובדי מעבדה בעלי תואר ראשון ושש שנות ניסיון בעבודה, ששכרם הוא 27 שקל לשעה - כמו שכרו של סניטר בבית חולים", אומרת אדמון. "אחות בבית חולים מרוויחה 49 שקל לשעה. רופא מקבל 
פי שניים".

ב–2005 הוכר העיסוק כעובד מעבדה כמקצוע בסיכון גבוה, בשל החשיפה הגבוהה למחלות. "אנחנו עובדים עם נוזלי גוף ועם פתוגנים חיים באופן ישיר", אומרת אדמון. "ממחקר שנעשה בארץ בעשור הקודם, התברר כי שיעור התחלואה בקרב עובדי מעבדה גבוה ב–65% מיתר חלקי האוכלוסייה. בעקבות המחקר הוקמה ועדה משותפת למשרדי הבריאות והאוצר, וזו קבעה שעובד מעבדה חייב לעבור בדיקות מקיפות אחת לחצי שנה. אולם ההחלטה החשובה הזאת לא יושמה, ובמקום זאת, העובדים שומעים הרצאות בתחום הבטיחות. זו שערורייה ששותפים לה משרדי הממשלה והצמרת הקודמת של האיגוד. אני מתכוונת לחדש את הבדיקות התקופתיות האלה".

לצד 9,700 המיקרוביולוגים והביוכימאים שעובדים בישראל, יש עוד כמה אלפים בעלי תואר דוקטור ומעלה שחוקרים במעבדות מחקר תהליכים תוך־תאיים - ביחד מספרם מגיע ל–13 אלף. באיגוד עצמו חברים קרוב ל–5,000 עובדים, ואדמון רוצה להוביל אותם למאבק מקצועי ארצי לתיקון תנאי ההעסקה, ובראש ובראשונה השכר.

את המאבק היא מעוניינת להתחיל באוניברסיטאות, שבהן התקן של כל מיקרוביולוג שפורש מעבודתו, נעלם. "בעשור האחרון נקלטו באוניברסיטת תל אביב, למשל, כ–1,000 עובדי מעבדה כמעט, אך רק 200 מהם מועסקים במשרות מתוקננות. כל היתר מועסקים לא ישירות, אלא באמצעות קרנות מחקר, בתנאי עבדות", 
היא טוענת.

המצב הזה אינו רק נחלת האקדמיה. לדברי אדמון, גם בבתי החולים הממשלתיים מתעצמת התופעה של הפרטת ההעסקה של עובדי המעבדות. "במעבדות של בית החולים תל השומר, שהוא מוסד רפואי מוביל, 50% מכלל עובדי המעבדה מועסקים באמצעות קרנות מחקר, או באמצעות שיוכם לבעלי מקצוע אחרים, כגון מהנדסים או אקדמאים במדעי החברה והרוח (מח"ר). נכון שחוזה מהנדסים או מח"ר הוא טוב מבחינה כספית, אך הוא לא מאפשר לעובד להשתלם מקצועית ואין לו מסלול קידום, בנוסף לכך שזהו הרס 
של המקצוע".

השכר הנמוך מרתיע מועמדים מלפנות לעבודה במעבדות, וגורם לכך ש–50% מעובדי המעבדות הם בני יותר מ–55 - ומבין אלה, מחציתם עברו את גיל 62. "זה מקצוע שמתבסס על מיומנות שרוכשים במשך הזמן ומחייב התעדכנות מתמדת", אומרת אדמון. "אין דור המשך בהיקף מספיק כדי להעביר אליו את תורת המקצוע והניסיון. עובדי מעבדה בעלי תואר דוקטור משלימים הכנסה במסעדנות או בשליחויות, או אפילו בכתיבת פטנטים. במקביל, יש מחסור בתקנים בעבור 8,000 עובדי מעבדה. זה ממחיש עד לאן הידרדר המקצוע, הידרדרות שתשליך על מצבה של מערכת הבריאות בכלל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#