תככים, מיליוני יורו וקלמנטינות: מהו הסכסוך הגדול שמסעיר את ענף החקלאות? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תככים, מיליוני יורו וקלמנטינות: מהו הסכסוך הגדול שמסעיר את ענף החקלאות?

20 שנה של מחקר הביאו לפיתוחו של אחד הזנים המצליחים שייצרה ישראל בתחום ההדרים, זן הקלמנטינות אורי, שמהווה מנוע צמיחה אדיר לחקלאים ■ עם רישום הזכויות עליו בעולם נערם גם הכסף הגדול מהתמלוגים - ואתו הבעיות

21תגובות

קשה היה להסתיר את הנימה החגיגית בידיעה שהתפרסמה באמצע יוני 2013 באתר האיחוד החקלאי. "הקלמנטינה הישראלית הטובה בעולם, 'האורי', קיבלה מעמד רשמי בספרד", הכריזה הכותרת, ומתחתיה: "הקלמנטינה 'אורי', שפותחה במינהל המחקר החקלאי וולקני בבית דגן בסיוע ענף ההדרים במועצת הצמחים, נרשמה בעיתון הלאומי הרשמי לרישום זכויות מטפחים בספרד, כנכס ישראלי של מינהל המחקר החקלאי במשרד החקלאות".

בידיעה נכתב עוד כי מדובר בשיאו של מהלך שנמשך כעשר שנים, ”מאז טיפלה מועצת הצמחים ברישום הזכויות של הזן המדהים הזה בספרד". עוד דווח אז כי "בזכות המעמד החדש של הזן בספרד תוכל מועצת הצמחים באמצעות באי כוחה לתבוע תמלוגים ופיצויים ממפרי הזכויות וכן לדרוש עקירת חלקות שנטעו ללא רישיון". בידיעה צוטטו בהרחבה מנכ"ל מועצת הצמחים צבי אלון ומנהל ענף ההדרים במועצה טל עמית, כשהם גאים על ההישג המרשים, שנועד להכניס למגדלי הזן בישראל הרבה מאוד כסף.

כמעט שנתיים עברו מאז, ואת החגיגיות החליפה יריבות עמוקה המלווה בחשדנות ובעוינות בין הגופים המעורבים בתהליך, ובראשם מינהל המחקר וולקני ומועצת הצמחים, שני גופים ציבוריים הכפופים למשרד החקלאות. בחלופת מכתבים מהחודשים האחרונים בין היועץ המשפטי של מכון וולקני למועצת הצמחים, שהגיעה לידי Markerweek, מאשימים מנהלי וולקני את מנהלי מועצת הצמחים, ובראשם אלון, בהתנהלות לא שקופה ובחוסר הגינות בחלוקת כספי התמלוגים. בעקבות זאת מאיים וולקני לבטל את ההסכמים עם מועצת הצמחים, שמצדה טוענת כי ההתנהלות של אנשי וולקני תמוהה וכי הכל נעשה באישור ובהתאם לסיכומים בין הצדדים. על פי הערכות, בספרד נצברו כ–50 מיליון יורו בגין התמלוגים על כל עץ. מאחר שמדובר ברישיון ל–30 שנה, אפשר להעריך שהסכומים יצטברו לעשרות מיליוני יורו. המחלוקת בין הצדדים מביאה לכך שהכספים שאמורים היו להגיע לישראל מספרד מוקפאים שם ולא מגיעים לחקלאים, בעקבות הנחיית מינהל וולקני, שרוצה להבטיח את זכויותיו לפני שהכסף יתפזר.

תומר אפלבאום

מוכרים את אורי למתחרים

כמעט בכל סופרמרקט אפשר לפגוש לקראת סוף החורף את הקלמנטינה מזן אורי: מתוקה, נטולת חרצנים, מתקלפת בקלות, בעלת חיי מדף ארוכים יחסית ויקרה יותר מקלמנטינות אחרות. מנתונים שפירסמה מועצת הצמחים ב–2013 עולה כי "הזן אורי נהפך למנוע הצמיחה החדש של ענף ההדרים". בישראל נטועים 46 אלף דונם של עצי קלמנטינה מזן זה (24% מהענף, נכון ל–2013), והנטיעות נמשכות. "הזן מבוקש מאוד בשווקים השונים (אירופה, יפן ואפילו ארה"ב וקנדה) ובארץ החזיר את הצבע ללחיי הפרדסנים", וגם "בעתיד הקרוב, עם תחילת ההנבה של הפרדסים הצעירים נגיע לכ–180 אלף טון אורי, מרביתו ליצוא. כבר כיום בזכות התמורה הגבוהה שהוא פודה, הזן תורם לכ–35% מהכנסות המגדלים בענף ההדרים", נכתב בהודעת המועצה ב–2013.

דרכו של הזן הזה, פיתוח כחול־לבן, להצלחה עולמית היתה ארוכה ומייגעת. בתחילת שנות ה–80 חווה ענף ההדרים בישראל את אחד המשברים הקשים בתולדותיו. זן התפוזים שמוטי, שכונה בפי כל ג'אפה, הלהיט הבלתי מעורער של ענף ההדרים בישראל וענף יצוא רווחי ומשגשג שפירנס את חקלאי ישראל כמעט שני עשורים, התחיל לאבד גובה, ליתר דיוק התרסק: מ–600 אלף טון תפוזים שיוצאו בימי השיא לכמה עשרות אלפי טון בלבד עד סוף שנות ה–90 (לפי הערכות, כיום משווקים מדי שנה 10,000 תפוזי שמוטי בלבד).

כמה גורמים תרמו לזה, ובהם המאמץ הכרוך בקילוף התפוז, מטרד הגרעינים, הטעמים שהשתנו, המחירים שעלו בעקבות התייקרות בתשומות העבודה, ובעיקר העובדה כי לתפוזים האלה קמו מתחרים טובים יותר. "ישראל", מסביר מגדל הדרים ותיק, "היא אחת המדינות המתקדמות בעולם מבחינת פיתוח זני הדרים חדשים, וכך עשתה גם במקרה של התפוזים".

על הפיתוחים בתחום ההדרים, כמו בצמחים אחרים, מנצח מינהל המחקר וולקני, שהוא לפי אתר האינטרנט שלו "המוסד הגדול ביותר בישראל העוסק במחקר חקלאי ונמנה עם הידועים מסוגו בעולם. תפקידיו העיקריים הם לסייע לחקלאי ישראל בפתרון בעיות שונות, לבצע מחקר ופיתוח בנושאים חדשים ומבטיחים בחקלאות ובמדעי המזון ולתכנן, לארגן וליישם מחקר חקלאי בישראל". במסגרת זו עמל המינהל על פיתוח זנים שונים ומתקדמים של פירות הדר, ובניסיונות לשלב בין מרכיבים שונים של פרי לכדי שיבוט אחד חדש משופר.

בין כלל הזנים שבפיתוחם עסקו במינהל באותה עת היה גם זן חדש של קלמנטינות. אף שתפוז היה אז פרי ההדר הנמכר ביותר, העריכו במינהל המחקר וולקני שזן הקלמנטינות החדש, שהוא מתוק יותר, מתקלף בקלות ונטול חרצנים, יכול להיות להיט ישראלי שייתן מענה לירידה המתמשכת בביקושים לתפוזים מזן שמוטי, גם על רקע הגידול בביקוש לקלמנטינות על חשבון התפוזים.

לפיתוח הזן היתה שותפה גם מועצת ההדרים, שמוזגה לימים לתוך מועצת הצמחים והיתה אחראית על ניסוי הזרעים בשטח אצל החקלאים, סייעה בחלק מהתקציב וסייעה בהגדרת יעדים.

מפתחי הזן כיוונו במיוחד לאירופה, היעד המרכזי שאליו מייצאים חקלאי ישראל את התוצרת, וניסו לתת מענה לדרישות השוק. פיתוח זן הקלמנטינות יכול היה לתת מענה גם לתחרות הקשה מכיוון החקלאים הספרדים, ששולטים ביותר מ–90% מיצוא ההדרים לאירופה, ונגסו בנתח של החקלאים הישראלים, שממילא שלטו בחלק קטן מהשוק, ביצוא התפוזים. עם הפיתוח החדש, קיוו בישראל, יוכלו המגדלים הישראלים לשווק קלמנטינות טובות ללא תחרות ראויה.

תומר אפלבאום

לאחר כמעט 20 שנה שבהן פותח הזן ונבחן בהצלחה על ידי קבוצת חקלאים שנרתמה למשימה, יצא לדרך זן הקלמנטינות המהפכני העונה לשם אורי (שהוא, כפי שטוענים בענף, אחד הזנים מקבוצת זני אור) - תוצר של נוסחה מושלמת שיש בכוחה להכות בספרדים ולהשיב את הכסף והצבע לחיי המגדלים הישראלים. ב–1996 נרשם הזן כפטנט מסחרי באוסטרליה, בארה"ב, בדרום אמריקה ועוד. אבל באופן מפתיע, ואף שהחקלאים החלו לגדל את הזן החדש ולשווקו, המהפכה לא הגיעה. לקראת סוף שנות ה–90 נראה היה כי ההמצאה החדשה לא תופסת, וענף ההדרים שנקלע למשבר חמור נוסף איים לקבור את הפיתוח החדשני, אבל כמה שנים מאוחר יותר, בתחילת שנות ה–2000, הדברים השתנו.

המגדלים הנסיינים, שהחזיקו את הפרי הבשל וייצאו את הקלמנטינות לאירופה, למדו את הפרי, הצליחו להתמודד עם הקשיים שהיו בגידולו, שיווקו אותו ודיווחו על תגובות נלהבות מעבר לים. האירופאים, כך טענו, אוהבים את טעמו המתוק של הפרי, ומגדילים את הביקושים. וכך, כמה שנים לאחר שכמעט נכחד, הפרי הכתום התחיל להניב רווחים מרשימים למגדלים הישראלים וסייע להציל את ענף ההדרים המדמם מצד אחד ולהכות מצד שני בספרדים ההמומים שלא חזו שינוי כזה.

ב–2003 נחתו בישראל ראשי חברת ההדרים הספרדית AMC, שותפתה ההסטורית של חברת מהדרין הישראלית וחברה מוכרת ומקושרת בספרד, וביקשו לקבל רישיון לגדל את הזן בספרד. אבל בישראל השיבו את פניהם ריקם. ההתנגדות הגיעה מכיוון לא צפוי. מועצת הצמחים טענה שמאחר שהספרדים הם מתחרים קשים באירופה, אסור לאפשר להם לגדל את הזן אורי בעצמם, כי כך הם יציפו את השוק בסחורה זהה, וינגסו ברווחי המגדלים הישראלים. בעקבות ההתנגדות הזאת, בספרד לא נרשמות זכויות על הפטנט.

"זו היתה שגיאה תפישתית", אומר גורם המעורה בענף ההדרים. "היה בזה אמנם היגיון מסוים, כי חקלאים פועלים בדרך כלל מתוך רגש והמועצה לא רצתה להיראות כמי שמוכרת את הזן למתחרים, אבל בסופו של דבר זו היתה טעות, כי לא הגנו על הזן בזמן".

הספרדים מציפים את השוק

התוצאה לא איחרה להגיע. החקלאים הספרדים, שראו את הפוטנציאל העצום הטמון בפרי החדש, הבינו שהם חייבים לשים עליו יד, ומאחר שהם לא היו יכולים לרכוש רישיונות לגידול הזן, כי הישראלים סירבו להעניק להם אותם, הם החליטו לעשות מעשה. על הדרך שבה השיגו המגדלים הספרדים את הפרי - יש מחלוקת. יש מי שטוען כי קבוצות של חקלאים ספרדים הגיעו לישראל כתיירים, נסעו לנגב, גנבו ענפי עץ פרי, חזרו עמם לספרד ושתלו אותם באדמותיהם. אחרים טוענים כי חקלאים ישראלים היו אלה שמכרו את הידע והזרעים לספרדים, באופן פרטני וללא פיקוח, תמורת כמה אלפי יורו. "בין מגדלים ישראלים למגדלים ספרדים יש לא פעם יחסי עבודה תקינים", מספר פעיל בענף. "ייתכן שכחלק מזה היו מגדלים שהסכימו למכור את הידע והזרעים תמורת כמה עשרות אלפי דולרים". כך או כך, בתחילת שנות ה–2000 הספרדים החלו לשתול את זרעי הקלמנטינות, וכשהעצים הניבו פרי הם ייצאו אותו למדינות שונות באירופה והציפו את השוק.

המגדלים הישראלים, שנלחצו מהתחרות הגוברת, חיפשו פתרון. מינהל וולקני פנו למועצת הצמחים, בבקשה להסדיר את הפעילות בספרד. מועצת הצמחים היא מועצה סטטוטורית ומורכבת מרוב של מגדלים נבחרים ומנציגי ממשלה והציבור. על פי המופיע באתר שלה, "המועצה פועלת במישורים הציבוריים והמקצועיים של ענף החקלאות כגורם מרכזי לצד משרד החקלאות וארגוני המגדלים... והיא מהווה מוקד לטיפול וקידום נושאי מקרו חשובים שהחקלאי הבודד אינו יכול להרימם ויש לעשותם באופן משותף ומרכזי כגון: פיתוח זנים ומחקר בסיסי, משא ומתן על תנאי ביטוח נזקי טבע, פעולות לשמירת תנאי השווק של פירות וירקות בהיותנו היחידים שהחוק מתיר לנו לפעול לוויסות כמויות בשוק, ריכוז והפצת מידע שיווקי ועוד".

פעילות המועצה ממומנת ממסים שנגבים מהחקלאים, בהתאם לגידולים השונים. פעילים בענף החקלאות שעמם דיברנו טענו כי בניגוד לגופים דומים בעולם, התשלום למועצה נגבה מהחקלאים בכפייה, בין אם הם מעוניינים בשירותי המועצה ובין אם לאו. חקלאים רבים מנסים לצאת בשנים האחרונות נגד מועצת הצמחים ולהביא לסגירתה. דוגי ישראלי, שעוד נחזור אליו, העומד בראש עמותת "מאבק החקלאים", מוביל זה שמונה שנים מאבק של חלק מהחקלאים שנועד לסגור את המועצה בטענה שפעילותה לא מסייעת לחקלאים ולא מצדיקה את ההיטלים הניגבים מהם. בעקבות בקשת מינהל וולקני, המועצה פנתה לרשויות בספרד וביקשה לרשום את הזכויות על הזן. שנה מאוחר יותר הורחבה הבקשה לאיחוד האירופי. ב–2005 חתמה המועצה על הסכם עם AMC למסחור הזן אורי בספרד. בהסכם נקבע כי AMC תאכוף על חשבונה את הזכויות בזן בספרד ובקהילה האירופית, וכן התחייבה לדאוג לרישום הזכויות בזן. על פי ההסכם הוחלט כי AMC תהיה זכאית לחלק מהתמלוגים שייגבו מהמגדלים הספרדים, וביתר יתחלקו מינהל וולקני (75%) ומועצת הצמחים (25%). ואולם, כפי שמסבירים בענף, ההסכם מעולם לא נאכף במלואו, בין היתר מאחר שרישום הזכויות בספרד התעכב ולמעשה אי־אפשר היה להגביל בחוק את פעילות המגדלים הספרדים.

אייל טואג

"ההסכם הראשון עם AMC לא פעל באופן מלא, כי הספרדים לא אישרו עדיין את רישום הזכויות על הזן, ולכן אי־אפשר היה לאכוף אותן באופן מלא", מסביר גורם המעורה בענף ההדרים. "בשנים האלה AMC שילמה תמלוגים על מגדלים שכן קיבלו רישיון, ולצדם פעלו מגדלים רבים ללא רישיון. רק ביוני 2013 נרשם הזן בספרד ואז AMC החלה בתהליך אכיפה, תבעה שני מפרים והחלה בדיונים עם המגדלים, שטענו כי הם מגדלים את הזן שנים רבות לפני הרישום, ולכן היה צורך להגיע אתם לפשרה. מי שהוביל את המהלך לפשרה היה ארגון המגדלים AVA, שנחשב לגוף פוליטי יוקרתי בספרד. AMC הגיעה אתו להסדר, ובעקבותיה מגדלים נוספים הסכימו לעמוד 
בתנאי הפשרה מתוך הבנה שגם להם יהיה טוב שהזן יהיה ברישיון כי כך תימנע הצפתו בשוק והורדת המחירים".

ביוני 2013 כאמור נרשמו הזכויות בספרד. "רישום הזכויות יאפשר לנו להגביל את הנטיעות במדינה זו, למנוע הצפה ספרדית של פרי מבוקש זה, ובכך לשמור על רווחיות המגדלים הישראלים", נכתב בהודעה שפורסמה אז. "בימים אלה שוקדים במועצה עם נציגיה בספרד על הכנת תביעות משפטיות ראשונות כנגד מפירי הזכויות שנטעו בשנים האחרונות ללא רשות את הזן אורי". עוד נכתב באותה הודעה חגיגית המבשרת על רישום הזכויות בספרד כי "למיטב ידיעתנו, קיימים היום בספרד אלפי דונם שנטעו ללא רשות בנוסף לכ–7,000 דונם שניטעו ברשותנו כחלק ממהלך רישום הזן בספרד. ספרד היא מעצמת הדרים מספר אחת עם כ–400 אלף דונם שטחי קלמנטינות מסוגים שונים". עוד נכתב בהודעה מ–2013: "במקביל לספרד מתבצע מהלך לרישום הזכויות גם בקהילה האירופית, שמסתיים זמן קצר לאחר מכן ובעקבות זאת לא ניתן יותר לשווק תוצרת מהזן אורי בשווקי אירופה כולה, מלבד משטחים שקיבלו את אישור המועצה". אלא שמרגע זה ואילך הדברים הסתבכו.

"לא קיבלנו את הכסף שהיה 
אמור להגיע לארץ"

"אני, דוגי ישראלי, הלכתי למשטרה ופתחתי תלונה אישית נגד מנכ"ל מועצת הצמחים צבי אלון וטל עמית, הרפרנט של המועצה בעניין ההדרים, בגין התנהלת לא תקינה בכל הנוגע לקבלת כספי תמלוגים בעבור זן פטנט בשם אורי שוולקני פיתח בשיתוף המגדלים הישראלים. כספי התמלוגים על הפיתוח הזה היו צריכים להגיע ארצה באחוז מסוים מסך התמלוגים, ולעבור לידיהם של החקלאים, ונכון לרגע, ככל שאני יודע זה לא נעשה".

אייל טואג

המונולוג הזה מסמן שיא נוסף במחלוקת בין הצדדים סביב האורי. ישראלי אינו מגדל הדרים, אך הוא פועל בעניין כחלק ממאבקו הממושך במועצת הצמחים. "זה סיפור מאוד קשה של מאבק שהתחיל כקונפליקט בין מועצת הצמחים למינהל וולקני הממונה על מחקר ופיתוח והפצת או מסחור הפטנטים הישראליים בעולם תמורת תשלום", אומר ישראלי. "מועצת הצמחים קיבלה ממינהל וולקני מנדט להיות הגוף הממסחר תמורת אחוזים ותמורת זה שיעשו את העבודה על פי ההסכמים המקובלים עם מינהל וולקני ומדינות היעד. בפועל, מועצת הצמחים עשתה כבשלה, לא עמדה בשום הסכם עם מינהל וולקני, וכספים שהיו אמורים להגיע לארץ, ככל שאני יודע, לא הגיעו או שלא הגיעו במלואם". לדבריו, זאת אינה הפעם הראשונה שהתנהלות מועצת הצמחים לוקה בחוסר תום לב, ולכן הוא מקווה שהפעם ייעשה לזה סוף.

את המאבק המתחולל בין הצדדים חשף באחרונה שמעון וילנאי בירחון "יבול שיא". עיקר המחלוקת נסוב סביב שקיפות המהלכים והתמלוגים ממכירת הזכויות ומתמקד בהסכמים ובמהלכים שנקטה המועצה בשנה וחצי האחרונות, לטענת המינהל מאחורי גבו. בין מינהל וולקני ומועצת הצמחים נחתמו לאורך השנים כמה הסכמים, שמסדירים את חלוקת התפקידים ביניהם, הקובעים כי מועצת הצמחים תהיה אחראית על שיווק הזן אורי בספרד ובדרום אמריקה. בהסכמים בין הצדדים נקבע כי המסחור ייעשה בכפוף לאישור מינהל המחקר וולקני, בעלי הזן, ובתמורה יחולקו התמלוגים בין הצדדים ביחס של 25% למועצה ו–75% למינהל.

אלא שבדרך החלה להיפער בין הצדדים תהום, כפי שכותב עו"ד ליעד וטשטיין במסמך ששלח באפריל מטעם מינהל וולקני לצבי אלון: "במהלך השנים התגלו כשלים חמורים ואי־סדרים לרבות אי־סדרים כספיים, דיווחים חלקיים ואי־העברת תמלוגים בהתנהלות המועצה. לכן, במטרה לעשות סדר נכרת הסכם נוסף, במאי 2014, שבו נקבע כי מעתה ימסחר המינהל את הזנים בחו"ל בתיאום עם המועצה", אלא שבפועל, טוענים במינהל וולקני, לא כך קרה. בינואר 2014 נחתם הסכם שיתוף פעולה חדש בין המועצה ל–AMC, ללא ידיעת המינהל, ובנובמבר אותה שנה חתמה המועצה על הסכם נוסף עם החברה הספרדית, שבו היא שינתה את תנאי ההסכם, לטענת מינהל וולקני, כפי שעולה מהמסמכים, באופן שהרע את תנאיו של המינהל, ללא ידיעתו וכמובן ללא אישורו.

"המינהל נדהם לגלות כי בניגוד להתחייבויותיה, ובניגוד למצגים החוזרים שהציגה, התקשרה המועצה בהסדרי פשרה מאחורי גבו של המינהל מבלי לקבל הסכמתו", נכתב במכתב ששלח עורך הדין.

על פי ההסכם החדש, תמורת כל עץ של זן אורי ייגבו מהמגדלים הספרדים תמלוגים של 60 יורו שיתחלקו באופן הבא: 25.71 יורו יינתנו ל–AMC, 26.29 יורו למינהל המחקר וולקני ולמועצה, 7 יורו לגוף חדש שיוקם בספרד אשר יהיה בפיקוח המועצה ואשר משימתו לטפל בפרסום, ו–1 יורו שיינתן כשכר טירחה לעורכי הדין, שטיפלו בהסדרת האורי לאורך השנים בכל העולם.

במינהל רתחו כשגילו, לטענתם באיחור של שנה ורק אחרי שהפעילו לחץ על המועצה, על ההסכם החדש. הם כעסו על החלוקה הלא הוגנת של התמלוגים, שמפחיתה לטענתם את הסכומים שישולמו להם, הם התרעמו על העובדה שהמועצה מתכוונת להקים ללא ידיעתם חברה חדשה שלה יופרשו 7 יורו מכל עץ, בלי שלמינהל יהיה פיקוח על מהלכיה, מבלי שתהיה שותפה בקבלת ההחלטות ומבלי שתראה את הכסף שישאר בספרד, וכן זעמו על ההחלטה לתגמל את עורכי הדין של המועצה מכספי התמלוגים של אורי, שלא ברור לטענתם למה המועצה לא משלמת להם מכיסה.

"מנגנון חלוקת התמלוגים", נטען במכתב ששלח עו"ד וטשטיין, "נועד להפחית באופן מלאכותי את סכום התמלוגים שישולמו למינהל... ולהקים מכספי התמלוגים מעין קופה קטנה (בסכומים של עשרות מיליוני שקלים) שתיוותר בספרד ותשמש את המועצה ללא פיקוח או בקרה. בנוסף, הגיעה המועצה להסדר שלפיו יועברו סכומי עתק לעורכי הדין החיצוניים שלה על חשבון התמלוגים המגיעים למינהל, ועבור שירותים שלא ברור מה הקשר שלהם, אם בכלל, לאכיפה של זכויות אורי".

במכתב שנשלח חודש קודם, במארס 2015 צוין: "עצם העובדה שהמועצה התקשרה בהסכמי פשרה וחלוקת תמלוגים מאחורי גבו של המינהל מהווה הפרה חמורה של זכויות המינהל, בנוסף, עצם העובדה שעל פי ההסכמים הקימה המועצה גופים חדשים אשר ישלטו בחלק מכספי התמלוגים (אשר ייוותרו בספרד) ללא אישור המינהל וללא כל פיקוח או בקרה היא בעייתית.. החומרה בהתנהלות המועצה גדולה פי כמה גם לאור העובדה שהסכמי חלוקת התמלוגים נועדו להפחית באופן מלאכותי את התמלוגים המשולמים למינהל ולגלגל על המינהל הוצאות שונות שאינו אמור לשאת בהן".

תומר אפלבאום

"כאשר החלו הגישושים עם AVA, חתמה המועצה על הסכם סודי עם AMC, שמבטל את ההסכם מ–2005, ומורה על הקמת חברה בספרד", מסביר גורם המעורה בענף ההדרים. "AMC הקימה את החברה אך למועצה היו זכויות בה, כמו מינוי ראש המועצה ליו"ר החברה ומינויים נוספים, והעלימו את זה מהמינהל. הם למעשה לקחו לעצמם יותר כסף ולוקחים לעצמם שליטה לא תקינה בגוף שהם לא הבעלים שלו. צריך לזכור שרוב הכסף אמור היה להגיע למינהל וולקני, מה שלא קורה".

במועצה טענו בתגובה כי נהגו בדיוק בהתאם להסכמים: במכתב שנשלח על ידי משרד עורכי דין קסוטו נוף בשם מועצת הצמחים ב–4 במארס 2015 נכתב בתגובה: "מינהל המחקר יחד עם המועצה פיתח את הזן... אלמלא השקעות המועצה, פיתוח זן זה לא היה מתהווה... על פי ההסכם רשאית היתה המועצה למסחר את זן האורי בעולם כראות עיניה".

המועצה טענה כי הדרך לרישום הזכויות על הזן היתה ארוכה ומייגעת, וכי "למרבה הצער גם לאחר רישום הזן, הוגשו עררים שונים בין היתר על ידי מגדלים הנמנים עם ארגון המגדלים הספרדי הגדול AVA, שנטעו את הפרי הרבה שנים לפני רישום הזכויות, דרשו הסכמים נפרדים, ולכן היה צורך בפתיחת ההסכם".

עוד טענו במכתב: "הכסף ישמש רק למטרת פרסום ושיווק זן האורי ולא ילך לכיסו של איש". לטענתם, "המינהל ידע והיה מעורב בהסכם החדש שנחתם עם AVA ושלא מקטין כלל את גובה התמלוגים שילכו למינהל, המינהל קיבל לידיו את ההסכמים אך לא דאג לעבור עליהם במשך זמן רב... העובדה שבמשך תקופה ארוכה המינהל השתהה, התרשל או כלל לא התייחס לנושא ההסכם עם AVA ולאופן חלוקת התמלוגים עד הרגע האחרון מהווים התנהלות שלא בחוסר תום לב".

ובינתיים, את מגדלי האורי מטרידים גם דברים אחרים. "שתלנו המון וכמות הפרי המיוצא גדלה מאוד", מספר מגדל מהדרום. "יש קשיים בשיווק המוצר, נפילת הרובל פוגעת בנו, התחרות עם המרוקאים פוגעת בנו, אף לא לא יודע מה יהיה. נכון שיש פוליטיקה וסכסוכים במועצה, שמענו על זה, אבל אנחנו מודאגים בעיקר מהיכולת לשמר את הפרי על רקע המשברים בעולם".

במשרד החקלאות הפנו אותנו לקבל תגובה ממינהל וולקני. ממינהל וולקני מסרו: "מינהל וולקני ומועצת הצמחים מבררים את הנושא ומנהלים ביניהם מגעים כדי להגיע לפתרון".

עם צבי אלון התקיימה השיחה הבאה:

שלום צבי אלון, האם תרצה להגיב על המחלוקת בין המועצה למינהל סביב הזן אורי?

"לא, אני לא מעוניין להגיב".

האם אתה מודע לכך שהוגשה תלונה במשטרה נגדך?

"לא, אני לא מודע לזה".

האם תרצה להגיב לטענות שהקמתם בספרד חברה חדשה, ללא אישור, בלי ליידע את המינהל ובלי שאפשר יהיה לפקח על הכספים שמועברים אליה במקום למגדלים?

"אני לא רוצה להגיב, את לא מבינה, אני לא רוצה לגרום נזק למגדלים. הלא הסיפור הזה מסתובב חודשים בתקשורת וזה רק גורם נזקים לכולם, גם למינהל המחקר וגם לענף, אבל את התקשורת זה לא מעניין אז היא תפרסם מה שהיא רוצה"

אתה חושב שכגוף ציבורי אתה יכול שלא להגיב לטענות החמורות שמעלה המינהל?

"הנה, את רואה. את יכולה לכתוב שהנושא הזה יכול לגרום נזק כבד לחקלאי ישראל".

הסכסוך או הביטוי התקשורתי?

"התקשורת. סכסוכים קורים ואני בדיאלוג עם וולקני כדי ליישר את ההדורים, אבל מעבר לכך כל אזכור גורם נזק".

למה לשלם לעורכי הדין שלכם מכספי התמלוגים?

"את לא מקשיבה לי? אני לא שומר על מעמדי ועל שמי הטוב. הפרסומים עלולים לגרום נזק חמור גם למגדלים וגם לשמירת הזכויות שלנו על הזן. לכן אני גזרתי על עצמי שלא להשתתף במערכת המזיקה הזאת. אני בקשרים עם אנשי וולקני כדי לפתור את המחלוקת שנוצרה ומקווה שזה יקרה בתקופה הקרובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#