"אני מציע לכולם לשקול לשלוח את ילדיהם לחינוך הממלכתי דתי" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
יום לימודים ארוך

"אני מציע לכולם לשקול לשלוח את ילדיהם לחינוך הממלכתי דתי"

זה מה שכתב שר האוצר המיועד נפתלי בנט, לפני שנה. מה הוא צפוי לעשות במשרד החינוך, והאם יצליח להצעיד קדימה 120 אלף מורים 
ו-2 מיליון תלמידים?

39תגובות

"בדרך לאיסוף רביעיית הגמדים שלי מהגן ומבית הספר, פגשתי כרגע את הנערות המתוקות האלה שמוכרות עוגות ועוגיות כדי לגייס כסף למימון בת מצווה לילדה נזקקת. חשבתי על ההבדל בין החינוך שלהן לזה של הנערים בני ה-14 שקיימו יחסים עם האשה ההיא ושיתפו ברשת (פרשת המין בקרית גת שבה הואשמה בת 38 במעשים מגונים בקטינים, שמצדה הגישה תלונה בגין אונס על ידי הנערים, ח"ע). אני כל כך גאה בחינוך הממלכתי־דתי (חמ"ד) שמגדל צעירות וצעירים לערכים, לתרומה ולאהבת המדינה שלנו... בשמחה גדולה אני שולח את ילדי לחמ"ד, וממליץ לכל הורה - חילוני, מסורתי ודתי - לשקול זאת ברצינות" (נפתלי בנט, פייסבוק, יוני 2014).

נפתולי המו"מ הקואליציוני המתקרב לסיומו העלו השבוע לכותרות את תיק החינוך. יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, נהפך למועמד המוביל לתפקיד שר החינוך אחרי שהודיע כי הוא מוותר על תיק החוץ ודורש את התיק שבו יהיה אחראי על הידע והערכים שירכוש הדור הבא בישראל. ספק אם הציטוט שלעיל מרגיע את מי שחרד מכך שבנט - שמגיע לתפקיד כנציג המגזר הדתי־לאומי - ידאג בראש וראשונה לזרם החינוך הממלכתי־דתי, שגם כך זוכה כבר שנים ארוכות לתקצוב עודף על חשבון החינוך הערבי והחינוך הממלכתי בפריפריה ויתמקד בהגברת חינוך תלמידי ישראל להערצת צה"ל - ולא ביכולות המתמטיות או השפתיות שלהם. "בנט הוא לא זבולון המר, לא זבולון אורלב ולא יצחק לוי (שהיו שרי חינוך מטעם המפד"ל בעבר), הוא לא יסתפק בלשמור תקציבים לישיבות, הוא בא להיות פוליטיקאי לאומי ולהשפיע על כולם", אומר ג', מורה בתיכון באזור בית שמש.

איציק בן מלכי

לעומת המורה מבית שמש, יש מי שמצביע על יתרונותיו של בנט: "הוא איש ביצוע מצוין", אומר יועץ שעבד עם כמה שרי חינוך. "במשרד הכלכלה ראינו זאת ברפורמה במדען הראשי שהוא דחף באינטנסיביות. חוץ מזה, דווקא העובדה שיש לו שאיפות להיות פוליטיקאי לאומי שמייצג את כולם מעוררות תקווה שהוא יבצע שינויים לחיוב. זו השאלה המרכזית - אם הוא יהיה שר של הסקטור שלו או שר של כולם. אם הוא יתמקד בסיורים בחברון ובהזרמת תקציבים למתנחלים, או ידאג גם לחינוך הערבי שמופלה קיצונית. נקודת התורפה במינויו היא המשולש שנוצר כאן במסגרת הקואליציה: ראש ממשלה, שר אוצר ושר חינוך, שלא בהכרח מסתדרים ביניהם. יולי תמיר כשרת חינוך קיבלה בזמנו גיבוי יפה מאהוד אולמרט כראש ממשלה. לשי פירון היה גיבוי יוצא דופן של שר האוצר יאיר לפיד וחיבור טוב עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאיפשר לו להביא תקציבים למשרד. לא בטוח שלבנט יהיה את זה. בנוסף, בנט מגיע לפוליטיקה כשהוא חף מכל ידע שקשור במערכת החינוך - על רקע העובדה שבשנתיים האחרונות השר היה איש מקצוע מתחום החינוך".

באופן סמלי, זהות שר החינוך החדש התבררה בשבוע שבו נערך בירושלים אירוע חגיגי של פורום הפיס לחינוך וכלכלה, שהוקדש לקשר בין חינוך לכלכלה ובו יוחד פרק מיוחד לציון עשור לועדת דוברת, שהוקמה כדי לאבחן ולהמליץ על דרך הטיפול במשבר במערכת החינוך והגישה את הדו"ח שלה בינואר 2005. כ-100 חברים שחולקו בין 12 ועדות מקצועיות הקדישו 15 חודשי עבודה כדי להכין את הדו"ח. באופן תקדימי, בראש הוועדה עמד איש עסקים מענף ההיי־טק - שלמה דוברת - ולא פוליטיקאי, שופט או איש חינוך בדימוס. עשר שנים לאחר מכן - ורגע לפני ששר החינוך החדש מתחיל את כהונתו - זהו הזמן להעריך מה ממסקנות הוועדה המקיפה ייצא לפועל, אם אבחנותיה היו נכונות ומה הכיוונים שאליהם יכול השר החדש למשוך את המערכת.

במקום טוב יותר, אך עדיין מאחור

רויטרס

ועדת דוברת היתה יוזמה של הפוליטיקאים שבתקופת כהונתם היא נולדה: ראש הממשלה אריאל שרון, שר האוצר בנימין נתניהו ושרת החינוך לימור לבנת. בשלב שבו גייס דוברת את חברי הוועדה, הוא הגיע גם לפרופ' דני גבתון, חוקר מאוניברסיטת תל אביב בתחום החינוך. גבתון היה סקפטי ואמר לדוברת: "אתה אדם עם הרבה תשוקה, למדת היטב את העניין ואני מאמין בגישה של חינוך כולל שעליה אתה מדבר. אבל מניסיוני אגיד לך מה יקרה - אתה תגייס את האנשים הכי טובים, תכתוב את העבודה הכי טובה, אבל לקראת הגשת הדו"ח הסופי, כל הגורמים הרלוונטיים יבינו שאתה לא רוצה רק לכתוב דו"ח - אלא גם לעשות שינוי אמיתי, ואז כל האינטרסנטים ייבהלו ויתחילו להילחם נגד יישום הדו"ח. כתוצאה מכך הפוליטיקאים יאמצו את הדו"ח בשפה רפה - ולא יישמו אותו". כאשר דוברת שאל בתגובה את גבתון מדוע הוא בכל זאת מוכן להצטרף לוועדה, השיב לו האחרון כי "ההיסטוריה מראה שאם העבודה באמת טובה, בטווח של 5–10 שנים יישמו את רוב המלצות הוועדה, אבל בלי לתת לך קרדיט".

גבתון צדק. עם פרסום הדו"ח כבר היתה המערכת הפוליטית בישראל טרודה בדבר אחד בלבד - יישום תוכנית ההתנתקות מרצועת עזה, שאותה קידם שרון. במקביל, ארגוני המורים השונים, למודי לקח מר מהקיצוצים שהוביל נתניהו בשנתיים הקודמות, התייחסו בחשדנות רבה למסקנות ויצאו נגדן. בשורה התחתונה, דו"ח דוברת - שיוזמיו חלמו שיהווה תוכנית כוללת להבראת מערכת החינוך - אכן לא יושם מעולם. עם זאת, בחינה של התהליכים שבכל זאת התרחשו במערכת החינוך בעשור האחרון מעידה שרבות מהמלצותיו אכן התממשו, ושלמרות רמת התחלופה האינטנסיבית של חמישה שרי חינוך בעשור האחרון, הצליח הדו"ח ליהפך בכל זאת למעין מפת דרכים עבור המשרד.

אמצע העשור הקודם היה קו השבר של מערכת החינוך הישראלית. תקציב החינוך צמח מ-24 מיליארד שקל ב–2001 ל–27 מיליארד שקל ב–2007, רמה שבמחירים ריאליים מגלמת בתוכה ירידה, אבל מאז הדברים השתפרו והתקציב החל לעלות עד לרמה של 44 מיליארד שקל ב-2014. עליית התקציב משתקפת בדיווחי OECD המשקפים את המגמה החיובית: כשמדובר בשינוי בהוצאה הממוצעת על תלמיד בכלל סוגי החינוך בין 2008 ל–2011 - ישראל נמצאת מעל ממוצע OECD. גם בתוצאות של התלמידים הישראלים חל שיפור. לדוגמה, ברמת השיפור השנתי במתמטיקה בין 2003 ל–2012, ישראל היא המדינה המובילה בין מדינות OECD. למרות הנורמה הרווחת של השמצת המורים ומערכת החינוך, הנתונים מעידים כי קרו בה דברים טובים בעשור האחרון.

אלה הן החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהשיפור הגיע מנקודת מוצא נמוכה במיוחד, ודרכה של מערכת החינוך עדיין ארוכה. גם כיום ההוצאה על תלמיד בישראל נמוכה משמעותית מהממוצע במדינות OECD - כ–1,500 דולר פחות לתלמיד יסודי בשנה, וכ–3,500 דולר פחות לתלמיד תיכון. כשמדובר בביצועים - גם אחרי השיפור בבחינות במתמטיקה - נכון לדירוג התוצאות במבחני פיז"ה ב–2012, ישראל נמצאה במקום 40 בין מדינות OECD, כשרק 23 מדינות היו מתחתיה בדירוג, והפערים בין התלמידים הישראלים במבחן פיז"ה במתמטיקה הם הגבוהים ביותר מכל המדינות שהשתתפו. בתחום הקריאה נמצאים תלמידי ישראל מעל הממוצע, אבל בעוד שב–2009 ניצבה ישראל במקום 36 בתחום הקריאה, ב-2012 היא דורגה במקום 33. מבדקים אחרים של הארגון מראים תוצאות עגומות בתחומים נוספים.

"אנחנו במקום טוב יותר משהיינו לפני עשור. בכל קריטריון שתבחן בנתוני OECD אנחנו בקו עלייה, בעוד מרבית המדינות המפותחות בקושי שומרות על מקומן. אלא שהפערים בינינו היו כה גדולים שהם עדיין לא נסגרו, וקל מאוד לרדת מהמסלול הזה של שיפור אם לא משגיחים", אומר נחום בלס, חוקר בכיר במרכז טאוב המלמד במרכז ללימודים אקדמיים באור יהודה, שחקר את יישום המלצות דו"ח דוברת. "בבחינה של מה שנעשה, רואים שלא משנה אם זה במודע או לא - הבסיס של הצעדים שנעשו נמצא ברובו בהמלצות הוועדה".

הכיוון שאליו תצעד מערכת החינוך תחת שר החינוך החדש קריטי לא רק ברמת הציונים, אלא גם נוכח הבעיות שעמן מתמודדת ישראל. לא רק הצמיחה במשק ממשיכה להיות תלויה במספר המהנדסים שמייצרת מערכת החינוך, ולא רק רמת הפריון תלויה בסוג ובאיכות ההכשרה שמקבלים אזרחי ישראל. גם ברמה החברתית — השסעים העמוקים בחברה, שהתגלו בשנה האחרונה, נובעים מהחלוקה החדה למגזרים והמאי־שוויון הגובר.

מערכת החינוך הממלכתית היא כיום המקום היחיד שבו אפשר לגשר על הפערים בין חרדים לחילונים, יהודים וערבים, תושבי המרכז לתושבי הפריפריה. מערכת החינוך היא גם המקום היחיד שבו אפשר לתת סיכוי שווה להצלחה חברתית־כלכלית לישראלים מכל קצוות הקשת ולנסות לצמצם את האי־שוויון.

כפי שאמר לנו השבוע דוברת בעצמו: "יש פה שאלה מוסרית־חברתית אם אתה נותן לילד בירוחם, בדימונה, בדיר אל־אסד או בבני ברק את היכולת לפרוץ תקרות זכוכית, להגשים עצמו ולממש את הפוטנציאל. זה צדק חברתי. למערכת החינוך יש שני תפקידים מרכזיים. הראשון הוא בכך שעבור חלק מילדי הפריפריה לדוגמה, היא הסיכוי היחיד לצאת מסביבה לא משכילה. מה הסיכוי האחר של ילד להורים יוצאי אתיופיה שלא יודעים עברית? התפקיד השני הוא ערכי במובן הרחב יותר. חינוך זה יותר מלימוד מתמטיקה. זה מה שקובע איזה בן אדם אתה. האם אתה אדם מוסרי, ערכי, דמוקרטי, האם אכפת לך מהחברה?"

להגדלת הגרף

"כיום החומר האנושי איכותי יותר"

הצעדים הבולטים שנעשו במערכת החינוך בעשור האחרון נגעו למבנה ההעסקה של המורים. ועדת דוברת המליצה על העלאת שכר המורים ושינוי מבנה העסקתם. רפורמת אופק חדש שיצאה לדרך בתקופת השרה יולי תמיר, ותוכנית עוז לתמורה שיצאה לדרך בתקופת השר גדעון סער, ניסו ליישם זאת. שתי הרפורמות הוסיפו למערכת החינוך מאות אלפי שעות פרטניות שבהן המורים אמורים לשבת עם קבוצות קטנות של תלמידים, והגדילו את מספר השעות שבהן המורים אמורים לשהות בין כותלי בית ספר, הכל בתמורה להעלאה ברמת התגמול שלהם.

הרפורמות נועדו גם להעלות את התגמול למורים על בסיס הצטיינות, ושינוי סביבת עבודתם - על ידי יצירת מרחב עבודה אישי עבורם מעבר לחדר מורים. הרפורמות האלה לא הושלמו עדיין ולא הוטמעו בכל בתי הספר באותה מידה. רעיון המרחב האישי, לדוגמה, יצא לפועל רק בחלק קטן מבתי הספר. השעות הפרטניות אינן תחליף ליום הלימודים הארוך שהציעה הוועדה - והן מציעות תגבור לימודי רק לחלק מהתלמידים, ולא באופן קבוע לכל התלמידים.

אבל את השפעתן על החומר האנושי שבידיו מופקדים ילדי ישראל כבר אפשר לראות, ולא רק בנתוני משרד החינוך המעידים על זינוק ברמתם של הנרשמים ללימודי הוראה. כפי שאומר א', מורה בתיכון באזור המרכז, "רמת האנשים במערכת שונה מבעבר. יצא לי לעבוד בהמון ארגונים לפני שנהפכתי למורה, ובחיים שלי לא ראיתי כזה מגוון של אנשים איכותיים ומוכווני עבודה כמו שאני רואה כיום כמורה בבית ספר. החומר האנושי הוא ברמה גבוהה. זה ארגון שהגיעו אליו הרבה אנשים איכותיים".

המלצה נוספת של ועדת דוברת שהתממשה כמעט במלואה נגעה בצורך בהקמת גוף בלתי תלוי למדידה והערכה של מערכת החינוך - המלצה שהביאה להקמת ראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך). גם העובדה שבשנתיים האחרונות כיהן במשרד שר שהיה חבר בוועדה הביאה למימוש עוד חלקים מעקרונותיה.

ועדת דוברת דיברה על "היפוך הפירמידה" - מעבר להשקעה של תקציבים משמעותיים בחינוך בגיל הרך, במקום העברה של עיקר התקציבים לתלמידי תיכון לקראת מבחני הבגרות. ההיגיון מאחורי גישה זו גורס כי השקעה של שעת הוראה בגן הילדים או בכיתה א' בילד המתקשה, למשל בקריאה, שקולה להשקעה של עשרות שעות בכיתה י"ב באותו ילד שנזנח מאחור ב-12 השנים שחלפו. חזון רפורמת החינוך לגיל הרך של פירון הסתמך על ראייה זו, אך הוא לא הספיק לממש אותו.

בשנתיים הקצרות שבהן שהה במשרד החינוך, פירון גם הוציא לדרך את רפורמת "למידה משמעותית", שהחלה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית ונועדה לפתח את כושר החשיבה, היצירה והלימוד העצמי, ולעודד מעורבות חברתית. במידה רבה ניסתה התוכנית להגשים את חזון הוועדה שדיבר על הפסקת הראייה של ציוני הבגרות כחזות הכל, ובניית תעודת בגרות אלטרנטיבית שבה יתבצע ניסיון ללימוד ערכים ולמדוד משתנים כמו רמת התנדבות, רמת הקשבה, יכולת יצירת דיון ורמת אלימות בחברה - כדי להעריך את הישגי מערכת החינוך.

"מדידת ההישגים פחות נמצאת במרכז מאשר היה בתקופת סער, שהתמקד בשיפור הציונים. אבל ההתמקדות בה לא נעלמה. גם כיום מאוד מפריע לי שאין הגדרה של מטרת העל - מה דמות הבוגר הרצויה במערכת החינוך", אומר ג', המורה מירושלים. "יש הרבה יעדים, אבל אין משהו שמאגד אותם. אם כבר הולכים להוראה משמעותית, הייתי עושה שינוי ברמת התכנים. החלוקה של ההוראה להיסטוריה, לספרות, למתמטיקה ולביולוגיה מיושנת כיום. צריך להכין תלמידים למציאות ולצורת החשיבה של ימינו. יש משהו יסודי בבית הספר שתקוע. הרציונל הבסיסי של בית ספר שמכין תלמידים למציאות הוא של לפני 100 שנה, אבל צריך להכין אותם לעולם אחר. אם זה היסטוריה, חשוב ללמד תלמידים לחקור ולחשוב בצורה מסוימת ולחפש לבד את התשובות - ולא להגדיר להם כמות מסוימת של תוכן שהם צריכים לשנן. מחייבים תלמידים ללמוד המון מתמטיקה, אבל הם יוצאים מהמערכת ולא יודעים איך דברים עובדים בעולם. צריך לחשוב מחדש מה זה בית ספר ומה מלמדים בו".

"יכולת פרזנטציה בעולם הנוכחי חשובה יותר מהרבה דברים", אומר אדם שהיה מעורב בעבודת ועדת דברת, "ולא מלמדים את זה. בארה"ב ילדים עוברים קורס שבו הם צריכים להציג תזה לפני הכיתה, פה לא. גם היכולת לחקור ולהביע דעה חשובה בעולם של היום יותר מהיכולת לשנן".

3 מיליארד שקל מבוזבזים

חשוב יותר לבחון את המלצות הוועדה שעדיין מחכות למי שיממש אותן. ועדת דוברת התייחסה לעודף הביורוקרטיה במערכת החינוך, והדו"ח העלה כי שיעור התקורה במערכת החינוך - כל ההוצאות שאינן קשורות לחינוך ישירות - הוא 17% מהתקציב, לעומת 10% בהשוואה לעולם. השווי של ההפרש הזה - כ–3 מיליארד שקל - היה מאפשר למערכת החינוך לרדת לרמה של 25 תלמידים בכיתה.

הביורוקרטיה הזאת מתבטאת במספר רב של בתי ספר קטנים שבכל אחד מהם לדוגמה, מנהל, סגן מנהל ורכזי שכבות. היא מתבטאת בבעיה מבנית רחבה יותר - המספר הרב של רשויות מקומיות שבכל אחת מהן מחלקות חינוך, וגם בעודף ביורוקרטיה במשרד החינוך ברמה הארצית. לא מדובר רק בבזבוז כסף, אלא גם במצב המשפיע על תפקוד המערכת.

היו גורדון

"התוצאה של המצב הזה היא שיש בתי ספר שצריכים לתפקד עם 35 מפקחים - מפקח ארצי להוראת ערבית, מפקח להוראת אנגלית, מפקח מטעם מחלקת החינוך בעירייה ועוד ועוד, ומהמורים נדרשות המון שעות דיווח וביורוקרטיה. יש לנו משרד חינוך, מחוזות, מנהלי מחלקות חינוכיות, והתוצאה היא שמנהל בית ספר מתעסק חצי מהזמן שלו בדיווח ובפרויקטים - ולא בחינוך. כשהוא רוצה תקציב, הוא צריך לרוץ בין הפקידים", אומר גורם שהיה מעורב בעבודת הוועדה. אבל את הצעות הוועדה לארגון מחדש במערכת איש לא הוציא עד היום לפועל. הביורוקרטיה הזו גם עשויה להיות אחת הסיבות לכך שמשרד החינוך, הצמא לתקציבים, באופן מסורתי לא מנצל את מלוא תקציבו השנתי.

מהלך קריטי נוסף שעליו דיברה הוועדה היה מעבר לתקצוב דיפרנציאלי. נכון להיום החלוקה של ההשקעה בחינוך בין משרד החינוך לרשות המקומית מביאה להקצנת הפערים: תלמידי הרשוית החזקות זוכים לתקציב גבוה בעשרות אחוזים מתלמידים ברשויות חלשות. התוצאה היא שהתלמידים החלשים, הזקוקים לחינוך הממלכתי יותר מכל, זוכים לפחות תמיכה מהתלמידים החזקים, והרשויות מרובות הילדים הם אלה שמקבלות פחות מכולם.

גם בתחום זה נעשה כיום ניסיון לשינוי שיזם פירון - שנת הלימודים הנוכחית החלה עם תקצוב דיפרנציאלי מטעם משרד החינוך שנועד לחזק רשויות חלשות. עם זאת, החזון של ועדת דוברת - הגדרה מדויקת של סל תקציבי־חינוכי לכל ילד בישראל על סמך מצבו הסוציו־אקונומי, סל שינוע עם אותו ילד בהתאם לבית ספר שבו יבחר ללמוד ויגרום לכך שבתי ספר יהיו מעוניינים בתלמידים החלשים שיביאו עמם יותר תקציבים - רחוק מלצאת לפועל.

גם הרעיון של הוועדה שלפיו יוגדר באופן מוחלט השיעור של תקציב החינוך שאותו משקיעה הרשות המקומית - כך שאם רשות חזקה משקיעה יותר, מתפנה יותר תקציב ממשלתי להשקעה בחינוך ברשויות החלשות - לא התממש. עוד רעיון בהקשר זה של הוועדה שלא יצא לפועל היה איסור מוחלט על תשלומי ההורים והגדרת יום לימודים ארוך עד 16:00-15:00. "זה רעיון שהתבסס על כך שהפערים בחינוך נוצרים בבית, כשילד מגיע הביתה וצריך להכין שיעורי בית ואין מי שיעזור לו", מסביר דוברת. "כך שחשבנו שרוב הדברים צריכים להתרחש בבית הספר בעזרת המורים. רצינו שביום הלימודים הארוך תוענק גם פעילות ערכית־תרבותית - הצגות, סרטים, מוזיאונים וטיולים בטבע - עבור ילדים שבחיים לא יגיעו לזה בדרך אחרת".

"אם תסייר בפריפריה תמצא בה את אותן בעיות שהיו בה לפני 30 שנה", אומר ג'. "כוח האדם שם פחות טוב, הכיתות צפופות והתלמידים חלשים. במידה רבה אפשר לומר שהשנתיים של פירון היו סופת הוריקן במשרד החינוך. היתה תחושה שמאשרים חוקים מהיום להיום. זה הביא למצב שבו המערכת מבולבלת, כי התהליכים שנעשו הם כאלה שלוקח הרבה זמן עד שמיישמים אותם, ודווקא מצבים כאלה פותחים פתח ליצירת פערים משמעותיים בין בתי ספר חלשים לחזקים. פרויקט למידה משמעותית, למשל, הוא פרויקט שבית ספר שיעשה אותו כמו שצריך יצליח, אבל מצד שני בית ספר שלא ירצה - יוכל לכסת"ח. יש רפורמות שנראות נהדר בפיילוט, אבל כשמכילים אותן על כולם יוצאים דברים נוראיים ובסוף הן יוצרות למידה שונה מאוד בין מקומות שבהם יש אוכלוסיה חזקה וצוות חזק למקומות חלשים".

"משרד החינוך לא ניצל כהלכה את תוספת המשאבים האדירה שניתנה בעשור האחרון", אומר בלס. "חילקו את הכסף לכולם בעוד שאפשר היה לנצל אותו טוב יותר לטובת האוכלוסיות החלשות. אבל החסמים לדיפרנציאליות הם תמיד פוליטיים - ולא חינוכיים בהכרח".

"הזרימו כסף - בלי פיתוח פדגוגי"

אם בנט אכן ייכנס למשרד החינוך, צמצום האי־שוויון יהיה אחד המבחנים הגדולים שיעמדו בפניו, שכן דווקא זרם החינוך הדתי־לאומי שאותו הוא מייצג הוא זה שכיום זוכה להיקף התקציבים הגבוה ביותר. את התקציבים המועטים ביותר מקבלים (מהנמוך לגבוה) בתי הספר הערביים, החרדיים והחילוניים השוכנים בפריפריה.

עוד שינוי שעליו המליצה ועדת דוברת ולא יצא לפועל הוא שינוי בהכשרת המורים. הוועדה המליצה על החלפת התואר הנהוג כיום בחינוך בתואר משולב, כך שלמורה להיסטוריה בתיכון, למשל, יהיה תואר בהיסטוריה בנוסף להכשרתו בחינוך. גם כאן היא המליצה על רפורמה ארגונית שתביא לאיחוד חלק גדול מהמכללות.

"ההכשרה להוראה שעברתי באוניברסיטה לפני שנתיים היתה מביכה", אומר א', מורה בתיכון מאזור המרכז. "לא פתחתי אפילו את הספר שהייתי אמור להיבחן עליו. אולי זה נבע מכך שהייתי כבר עם תואר שני וויתרו לי על הרבה קורסים. אבל אני יכול לומר שהמקום שבו באמת למדתי להיות מורה היה בהכשרות קודמות שעשיתי בהנחיית קבוצות".

"יש כיום שיפור בהכשרת המורים, אבל זה לא אחיד", אומר ג'. "השיפור מורגש יותר בלימודי הוראה במכללות ובמורים בבתי הספר היסודיים. בהכשרת מורים באוניברסיטאות, לעומת זאת, השיפור לא מורגש. יש כיום טירוף של הסבת אקדמאים להוראה, ומה שקורה הוא שלפעמים מורים מגיעים ללמד עם תעודות הוראה ביד, ולא תמיד יודעים מה לעשות כשהם עומדים מול כיתה. התוצאה היא שאחוז המורים שפורשים תוך פחות מחמש שנים הוא גבוה. אני רואה את זה בעיקר אצל גברים וצעירים שפשוט מגלים שזה קשה יותר ממה שהם חשבו".

שיעור הנטישה של מורים צעירים בתחילת הדרך אכן גבוה. העובדה שהתגמול של המורים הצעירים נמוכה באופן משמעותי משל המורים הוותיקים, והעובדה שבשלוש השנים הראשונות לעבודתם הם מקבלים מכתב פיטורים בכל שנה כדי למנוע מהם קביעות, לא עוזרת.

ועדת דוברת ניסתה להגדיר מחדש את דרך ההעסקה של המורים, כך שאלה לא יועסקו ישירות על ידי המדינה - מהלך שהיה מחליש את כוחם של ארגוני המורים. הוועדה גם שאפה להגיע למצב שבו אפשר לפטר מורים. נכון להיום, כשגורם במערכת מעוניין לפטר מורה, התהליך חייב לעבור דרך ועדה מיוחדת שחצי מחבריה הם נציגי ארגוני המורים. התוצאה היא שבהיסטוריה של ישראל יש מספר זעום של מורים שפוטרו יחסית לגודלה. "חייבים שתהיה יכולת לפטר מורה לא טוב. צריך לקבוע תהליך ארוך, אבל בסוף לאפשרות להרחיק מורה לא טוב יש עניין של כיבוד המקצוע, ולזה ארגוני המורים התנגדו", אומר מקור שהיה מעורב בוועדה.

"לעתים קרובות למנהל בית הספר אין כוח והוא לא שולט על כוח האדם ועל התכנים שנלמדים", אומר א'. "בעצם אין בין המנהל למורים יחסי עובד־מעביד. הוא לא יכול לפטר מורים ונתקע לפעמים ל-30 שנה עם אדם שלא מתאים בעיניו ללמד. אנחנו כמורים לא מחויבים לבית ספר, אלא לארגונים ששומרים עלינו".

גם רפורמת החינוך בגיל הרך, שיצאה לדרך בשנתיים האחרונות, לא הושלמה במלואה, ואת התוצאות העגומות אפשר לראות בגני הילדים הקרוסים תחת העומס. "לצערי לא עשו מהפכה פדגוגית", אומר גורם שהשתתף בוועדה. "הזרימו כסף לחינוך, אבל לא ליוו את זה בפיתוח פדגוגי. גננות עדיין עוסקות בבייביסיטר. החוכמה בהשקעה בחינוך בגיל הרך היא להכין את הילדים להיות 'לומדים'. למשל, היכולת לייצר שקט והקשבה היא דבר שנרכש בגן. גם היכולת להתמודד עם תסכולים, אי־הצלחה ותחרות. גם כלים רגשיים וקוגנטיביים של הפשטה והמשגה נרכשים בגיל הזה - ויכולים להביא לכך שכשהילד יגיע לכיתה א' הוא יהיה לומד הרבה יותר טוב".

מוטי מילרוד

עשר שנים אחרי שנכתב, קריאה של דו"ח דוברת מספקת הצצה למקום שאליו היתה יכולה מערכת החינוך ללכת אילו הקשר בין פוליטיקה לחינוך בישראל היה קטן יותר. הסיבות לחוסר היישום המסודר של הדו"ח רלוונטיות לכל תחום אחר בישראל: חוסר היציבות הפוליטי והעובדה שכל שר חינוך חדש שמגיע לתקופה של שנתיים מנסה להמציא תוכנית הבראה חדשה, לא מאפשרים רפורמות ארוכות טווח. בפרט, במערכת עם 120 אלף מורים, 2 מיליון תלמידים ועם התקציב השני בגודלו בין משרדי הממשלה (לאחר משרד הביטחון), שבה הפירות של שינויים שנעשים כיום ייראו לעתים רק בעוד 12 שנה. בהקשר זה אפשר רק לבכות את אחת ההמלצות המרכזיות של הוועדה שלא התממשה בגלל חוסר היציבות - הקמת מועצת חינוך לאומית שתפקח על החינוך באופן רציף, מעבר לתמורות הפוליטיות שמתרחשות בישראל.

"דו"ח דוברת היה חלק מתהליך הפיכת בתי ספר לעסק"

עשר השנים שחלפו מאז יצא דו"ח דוברת הן לא מעט זמן. מדובר בתקופה ארוכה שבה מערכת החינוך נותרה תקועה במקום כשבוחנים חלק גדול מתחלואיה, וייתכן שחלק מהפתרונות כבר מיושנים ומצריכים בחינה מחדש. בהתאם, אפשר למצוא חוקרים עם ביקורת על התנהלות הוועדה ומסקנותיה: "אני מאוד לא אוהבת הפרטות, ודו"ח דוברת היה חלק מתהליך הפיכת בתי ספר לעסק.

הוא ביטל את חטיבות הביניים, נתן אישור לבתי ספר ייחודיים ובאופן כללי ביצע החלה של אתוס עסקי וכלכלי על בתי הספר. עצם הבחירה של שלמה דוברת לעמוד בראש הוועדה, ולא של איש רוח כמו יצחק נבון למשל, סימלה את זה", אומרת פרופ' אורית איכילוב מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב.

"אחר כך הגיע גם היחס המודגש לנושא ההישגים במבחנים בינלאומיים, וגם יישום צורת ההתנהלות העסקית במה שקשור לנושא שכר המורים והקידום שלהם", אומרת איכילוב. "בעניין שכר המנהלים, לטעמי בית ספר לא צריך להתנהל כמו עסק. יש כיום שיטות מדידה שלא מעמידות את המורה במצב שבו אם תלמידיו לא מצליחים במבחנים הבינלאומיים, הקריירה שלו בסכנה. יש כיום בתי ספר שבהם לא מרשים לתלמידים חלשים להגיע למבחנים הבינלאומיים כדי שלא יורידו הממוצע הבית־ספרי.

"גם ההעצמה של בתי ספר חלשים צריכה להיות מעבר ללתת כמה שקלים לכל תלמיד. אנחנו רואים כיום שהעם הזה מתפרק לשבטים, וזה נובע מכך. ממערכת חינוך מפוצלת יוצא עם מפוצל, והביטויים לכך נמצאים בכל תחומי החיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#