"חלוק לבן בגטו": הסיפור המדהים על המרד הרפואי של היהודים בגטו ורשה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"חלוק לבן בגטו": הסיפור המדהים על המרד הרפואי של היהודים בגטו ורשה

ד"ר מרים עופר: "אין מקבילה לכך שקורבן נרדף בתנאי רצח עם מקים מערכות רפואה מקצועיות שנשענות על אשפוז, רפואה מונעת, מחקר ובית ספר לרפואה"

11תגובות

ד"ר מרים עופר, מחברת הספר "חלוק לבן בגטו", אחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה מחקרים, יש עוד משהו שאנחנו לא יודעים על השואה?

בהחלט. למשל, יש המון מחקר והתייחסות למרד גטו ורשה, אבל הרבה פחות התייחסות למרד היום-יומי של תושבי הגטו, שאחד השיאים שלו הוא המרד של הרופאים. יש לא מעט מקורות שרואים בכך "המרד הרפואי".

מרד באיזה מובן?

תחת הנאצים היהודים הקימו ממש מערך רפואי עם לימודים טרום-קליניים וקליניים, מערך השתלמויות, מחקר, הוראה וטיפול. המרד הוא לעשות את האנטיתזה למה שהנאצים רצו - הם רצו להשמיד ואנחנו בוראים ומביאים מזור ומסייעים לכך שאנשים ישרדו. הנאצים מגלמים אכזריות ואנחנו מביאים חסד ואנושיות.

אי־פי

וזה ייחודי?

זו תופעה מדהימה וחד-פעמית מבחינה היסטורית. בגטו ורשה אפשר למצוא התמודדות מרתקת ביותר של החברה היהודית כחברה נרדפת שבכוחות עצמה בונה מערכת רפואה עצמאית בעלת מאפיינים מודרניים בתנאים בלתי אפשריים. זה דבר מדהים, כי אנחנו לא מוצאים לכך מקבילה שקורבן נרדף בתנאי רצח עם מקים מערכות רפואה מקצועיות שנשענות על אשפוז, רפואה מונעת, מחקר, בית ספר לרפואה.

מצד שני, יש אולי היגיון מסוים שבהשוואה לרצח עם שמתרחש בעולם שלישי במקומות נידחים, היהודים - שהיו משכילים ועירוניים - ירימו מערכת בריאות משמעותית יותר.

ובכל זאת, מה שהם בנו שם היה מדהים בכל קנה מידה. במקרים רבים של רדיפות ורצח עם אנו עדים ככלל להתמוטטות של המערכת הרפואית של החברה הנרדפת והסתמכות על סיוע חיצוני בינלאומי, אם בכלל.

לא כן במקרה של היהודים בשואה - בתנאים הקשים בגטו ורשה ובגטאות ומקומות אחרים התקיים מערך בריאות ורפואה היררכי וממושמע שהקימו הקורבנות עצמם, ולא הגרמנים או גורם חיצוני. המערך הזה לא עסק רק ברפואת "חירום", אלא המשיך בפעולות שגרתיות האופייניות למערך רפואי - לימודים, השתלמויות ומחקרים. זה היה ארגון לרפואה סוציאלית, טיפות חלב, רפואת ילדים ונשים, בתי מרקחת ומעבדות. צריך לזכור ש–100 אלף איש נספו בגטו מתחלואה ומסיבוכי הרעב עוד לפני הגירוש לטרבלינקה. מערכת הרפואה היהודית התקיימה במציאות שבה 25% מהאוכלוסיה נספתה עוד לפני הגירושים. אנו מדברים על רופאים שנמצאים בסיכון מתמיד ו-20% מהם מקפחים את חייהם עקב הידבקות במחלות. לקיים מערכת בריאות עצמאית מקיפה במציאות שכזאת - אין לכך תקדים בהיסטוריה האנושית.

מוטי מילרוד

איך אפשר להסביר את זה?

יש לכך כמה הסברים. קודם כל, זו מערכת שנשענת על תפישות מושרשות של בריאות הציבור. כשהמדינות הלאומיות המודרניות קמו, אחת התפישות היתה שתפקיד המדינה הוא גם לכוון ולנווט לטובת הציבור את שירותי הבריאות. ליהודים בגטו לא היתה מדינה, והם, שהיו קורבן נרדף מודרני, לקחו את התפקיד שלה על עצמם. בנוסף, ביהדות יש מקום מיוחד לערך קדושת החיים ולנושא של קדושה וטהרה. כאשר העקרונות המודרניים חברו למסורת עתיקה של מאות שנים - התוצאה היא אותו מערך ייחודי.

ובנוסף - היו המון רופאים יהודים.

נכון, היהודים באירופה, עוד לפני המלחמה, שימשו כרופאים בלי פרופורציה לחלקם באוכלוסיה. בפולין היו בשנות ה-30 4,500 רופאים יהודים - כ-40% מכלל הרופאים במדינה, כששיעורם באוכלוסיה היה 10%.

השילוב של האנטישמיות הקיצונית בפולין בין שתי מלחמות העולם, שלא איפשרה להם להיכנס למוסדות ציבור יחד עם נהירת היהודים ללימודים, בעיקר לרפואה - דחפה את היהודים להקים מערכת בריאות נפרדת, וכך נוצרה בפולין תשתית רפואית יהודית אתנית עם 37 בתי חולים, ששירתה 3.5 מיליון יהודים.

זה גם קשור לאמא היהודייה לדורותיה שרצתה שהבן שלה יהיה רופא, לא?

ולמה האמא היהודייה רצתה שבנה יהיה רופא? כי זה מקצוע מכובד, שמביא מזור לבני אדם - אנטיתזה לערכים הנאציים ששמים את החלש בצד. וכך, כשהוקמו הגטאות הגיעו אליהם רופאים עם ניסיון עשיר. בגטו ורשה היו 800 רופאים, חלקם יהודים שהמירו את דתם אבל נחשבו יהודים לפי הנאצים. כל זה נותן הסבר לוגי איך היו להם כלים לעשות את הלא ייאמן ולהקים מערכת בריאות בגטו, שהיה מפוצל חברתית ומורכב מיהודים ציונים, מומרים, קומוניסטים, בונדיסטים, חרדים ועוד.

אי-פי ורויטרס

איך אנחנו יודעים את כל זה?

עברתי על הרבה חומר בארכיונים בוושינגטון, בפולין, בגרמניה ובישראל וגם ראיינתי אנשים, אבל מי שהניח את הבסיס למידע על גטו ורשה היה היסטוריון הגטו, ד"ר עמנואל רינגלבלום, שבכלל רצה להיות רופא. הוא לא התקבל ללימודים בגלל הנומרוס קלאוזוס (הגבלת מכסת היהודים), קולגה מפולין סיפרה לי שראתה במו עיניה את מכתב הסירוב שקיבל. זה צחוק הגורל, כי בסופו של דבר אם ד"ר רינגלבלום היה רופא, אני לא יודעת אם היה לנו את הארכיון המחתרתי שנקרא "עונג שבת" - מפעל בלתי רגיל ומאורגן של תיעוד.

את לא רופאה, אז איך הגעת לנושא הזה?

תמיד היתה לי משיכה לחקר השואה, והזהות היהודית שלי בנויה על החיפושים של היהדות כתרבות, ועל ההיסטוריה של העם היהודי. אני בת להורים ניצולי שואה ולולא המספר של אמא שלי על היד, ספק אם הייתי מגיעה לזה. ב-1994 גיליתי במקרה דרך הורי בעלי שהיו שלוש שנים בגטו שוולי, גטו קטן בליטא, יומן של רופא בשם ד"ר אהרן פיק שנשמר בקיבוץ נצר סירני. ביומן הוא מתאר על פני 380 עמודים בעברית מקראית צחה ויפהפיה של תקופת ההשכלה את החיים בגטו. בין השאר, מכיוון שהיו לו תפקידים רפואיים, הוא תיאר פרשיות רפואיות אתיות טראגיות ביותר שהתחילו למשוך אותי להעמיק לקרוא יותר על התמודדות הרפואית שהיו בגטאות. הוא נספה בגטו חודש לפני שהרוסים שיחררו את המקום.

על אילו בעיות אתיות הוא כתב?

בגטאות הליטאיים היתה גזירה שאסור לנשים ללדת. לפי כמות ההתייחסויות לכך, זו היתה הטראומה הגדולה ביותר שלהם. בהתחלה עוד ניסו לזייף את תאריכי הכניסה להריון, אבל שבעה חודשים לאחר שניתנה הפקודה, היו לפחות 20 נשים בהריון בגטו. ואז התכנסה ישיבה של הנציגות היהודית, ויש פרוטוקול שמעיד על כך, ופתאום רואים איך יישום המדיניות הנאצית משפיע על הקורבנות. יש לידות עד הרגע האחרון. אנשים רוצים להמשיך לחיות ומקווים שאו־טו־טו נגמרת המלחמה.

הפרוטוקול מתאר שלוש נשים בהריון שסירבו לעשות הפלה. עבור אחדות זה היה זכר לבעלים שמתו. ואז התקבלה החלטה של הנציגות היהודית שינסו לשכנע את הנשים לבצע הפלה, ואם זה לא ילך בקלות - יאיימו עליהן שבני משפחה שלהן יישלחו למחנה עבודה קשה יותר; ואם גם זה לא יעזור, אפילו יאיימו שיודיעו לגרמנים, כי מרחפת סכנה על כל הגטו. הגרמנים איימו בסירוס כל הגברים בגטו אם העניין לא ייפתר. בתגובה, היהודים החלו לאסוף בקבוקי ציאניד להתאבדות למקרה שזוועה כזאת תקרה.

רויטרס

40% מכלל הרופאים הגרמנים נרשמו כחברים במפלגה הנאצית

מה עוד אנו יודעים על מערכת הבריאות בגטו ורשה?

מי שניהל אותה הוא ד"ר ישראל מיליקובסקי, ציוני שהיה נשיא ארגון הרופאים היהודי. לפני הקמת הגטו, ב-1936, הוא הגיע לישראל לאירוע מכונן בתולדות הרפואה היהודית - קונגרס בינלאומי ל-1,200 רופאים יהודים מהעולם שנערך בתל אביב. בנוסף למיליקובסקי הגיעו לכנס עשרות רופאים שכמה שנים לאחר מכן נספו בשואה. העילה לכנס היתה האנטישמיות וגירוש הרופאים היהודים מהאקדמיה וממוסדות הציבור, כי היתה חרדה אמיתית לעתיד הרפואה היהודית. בגטו אומר מיליקובסקי - אני לא מתקטנן כמו הנאצים מיהו יהודי. אני מרחם על המומרים, שחשבו שהם עזבו את היהדות ועכשיו דחפו אותם לדבר הזה. אנו מתעלים מעל זה. מי שמינה אותו ושיתף אתו פעולה היה יו"ר היודנראט, אדם צ'רניאקוב. הוא שיתף פעולה גם עם כל הפרויקטים הרפואיים המחתרתיים, כמו מחקר בנושא הרעב.

זה מעניין, כי ההיסטוריה לא תמיד עשתה חסד עם ראשי היודנראט.

אבל אני כן רוצה לעשות חסד עם צ'רניאקוב. מה שעולה ממקורות רבים שקראתי, כולל מעיתוני המחתרת היהודיים, הוא שצ'רניאקוב היה שותף לכל המערך המדהים שאני מתארת, שלא היה קם לולא מעורבותו. למשל, הוא היה שותף להוצאת תסקירים מדהימים שבהם הרופאים היהודים מתריעים בפני הגרמנים שחומות הגטו לא יעצרו את החיידקים והטיפוס, כלומר שהמחלות ידביקו גם את האוכלוסיה שמחוץ לגטו. בתסקירים נוקבים בשמות של מדענים גרמנים, כדי לחזק את עמדתם וממליצים על הכנסת סבון לגטו לצורך שמירה על היגיינה וכמובן שיפור הפרנסה והתזונה. זו למעשה קריאת תיגר כלפי הגרמנים, שטענו שמטרת הקמת הגטו היא לעצור את התפשטות המחלות.

הספר שלך מתמקד במפעל המדהים של מערכת הבריאות בגטו, ובניצחון הרוח של הרופאים והאחיות היהודים, שרבים מהם הקריבו את חייהם כדי לטפל באוכלוסיית הגטו. מצד שני, יש לנו דוגמה מצמררת של רופאים גרמנים שכרתו ברית עם השטן והתגייסו בהתלהבות למכונה הנאצית.

נכון, חשוב מאוד לדבר וגם ללמוד בבתי הספר לרפואה על פשעי הרפואה הנאצית ועל הירידה במדרון החלקלק במקצוע שיש בו פוטנציאל של כוח - מרצון טוב לרפא בני אדם עד לתהליכים של השבחת הגזע, בשם המדע ותחת כסות מדעית. 7% מבין הרופאים הגרמנים הצטרפו ל-SS, כ-40% מכלל הרופאים נרשמו כחברים במפלגה הנאצית - זה המגזר עם השיעור הכי גבוה של מצטרפים למפלגה הנאצית, ובהפרש גדול מהשאר.

הרופאים הגרמנים היו חלק פעיל במכונת ההשמדה.

בהחלט. יש כאן תהליך מדיקליזציה של השואה, ויש שאומרים שהשואה לא היתה מגיעה לאן שהגיעה לולא מעורבותם של הרופאים. כך למשל, כל תהליך המתות החסד בגרמניה הנאצית בשמונה מרכזי המתות חסד בוצע על ידי רופאים. מערכת בריאות שלמה התגייסה להוציא לפועל את האידיאולוגיה הנאצית. הרופאים עשו בתוך גרמניה המתות חסד למען השבחת גזע, סייעו בהשמדת היהודים כגזע - כולל סיוע בפיזור הגז בתאי הגזים, בהחלטה איך למיין את האנשים, הניסויים במחנות. זו היתה התגייסות - מדע רפואי בשירות האידיאולוגיה הנאצית. גם הדחת הרופאים היהודיים מכל תפקידיהם לפני המלחמה עברה בשתיקה - בגרמניה שלפני המלחמה מתוך 50 אלף רופאים, 8,000 היו יהודים, אף שיהודים היו רק 0.5% מהאוכלוסיה. חלקם היו מורים של הרופאים הגרמנים.

אי–פי

ולא היתה כל התנגדות, אף קול נגדי מצד הרופאים הגרמנים, הקולגות של היהודים?

לא, לא שידוע לנו. גם אחרי השואה, בשנים הראשונות, אין התנצלות, יש הכחשה. מדברים פה ושם על דברים נקודתיים. לא רק הרופאים גויסו למכונה הנאצית, גם המשפטנים, למשל, לקחו חלק חשוב. אבל אתה מצפה מרפואה שזה מקצוע כל כך נאצל, להתעלות. מה שהם עשו זו אנטיתזה למקצוע. מחלוק לבן אתה מצפה להביא מזור לכאב, ואתה מקבל ריפוי בהרג.

מנגד, אנו קוראים בספר על הרופאים הפולנים ששיתפו פעולה עם הרופאים היהודים בגטו, לעתים עד כדי סיכון חיים. למשל, עזרו להם להקים את בית הספר לרפואה, והבריחו אספקה לתוך הגטו.

נכון, יש רופאים פולנים ששיתפו פעולה עם היהודים, ביניהם יש חסידי אומות עולם, למשל פרופ' אדוארד לוט, חוקר בעל שם עולמי באנטומיה, שהוגדר כחסיד אומות עולם שהציל את פרופ' לודוויג שטבהולץ, שהיה עוזרו לפני המלחמה. לוט הגיע לגטו בכל שבוע תוך סיכון גדול לחייו (חיילי SS רצחו בגטו פרופסורים נודעים שהגיעו לבצע ניתוח כלשהו) והעביר לד"ר שטבהולץ ספרים, חומרים וכלים ללימודים והיה גם איש הקשר בין ההתארגנות היהודית בגטו לבין הנהלת האוניברסיטה בוורשה, שהסכימה להכיר בבית הספר הדו-שנתי לרפואה בגטו כמוסד אקדמי ללימודי רפואה לכל דבר. גם הפולנים עצמם היו תחת כיבוש וגם הרפואה הפולנית ירדה למחתרת, כי התפישה הנאצית התייחסה אליהם כנחותים שצריכים לשמש כעבדים, גם אם לא בדרגה נחותה כמו היהודים.

הסיפור של בית הספר לרפואה בגטו הוא באמת אחד המדהימים בספר: ב-1941 הקימו היהודים בית ספר מחתרתי לרפואה תחת סיפור כיסוי של קורס להיגיינה ובריאות הציבור, והוא פעל עד האקציה הגדולה ביולי 1942. את מתארת כיצד כל יום נפתח בשיעור בנושא מגיפות, חיסונים ומחלות מידבקות - הנושאים שיש לגביהם אישור מהגרמנים - אך אחר כך עברו המרצים לנושאי לימוד ומחקר אסורים - פיזיולוגיה, פתולוגיה וביוכימיה. בית הספר כלל שנות הוראה טרום־קליניות וקליניות, למדו בו מאות סטודנטים, שבתנאים הלא אנושיים בגטו קיימו שגרה של הרצאות וניסויים במעבדה ובחדר המתים בבית החולים שבגטו, כולל התנסות מעשית של הסטודנטים במרפאות שבגטו. "ההרצאות נערכו בין 17:00 ל-20:00. לעתים לא היה חשמל, והלימודים התקיימו לאור נרות. מפעם לפעם נשמעו יריות של חיילי המשמר שירו ביהודים. הסטודנטים הורגלו לכך, והמשיכו להקשיב להרצאות. הלימוד היה עבורם סוג של נחמה. איך אפשר להסביר תופעה כזאת?

הפרויקט הזה נתן ביטוי לרצון העז להמשיך בחיים רגילים בתוך הא־נורמליות שבגטו. היו סטודנטים שעמדו בפרוץ המלחמה לקראת השלמת לימודיהם, ורצו לסיימם. מקצת הניצולים רואים בהקמת בית הספר צורה של מרד. האיסור על הקמתו היה מרכיב טבעי במוטיווציה של הסטודנטים והמרצים. ייתכן גם שעד 1942 האמינו רוב תושבי הגטו שרבים מהם יצליחו לשרוד לאחר המלחמה והחיים יחזרו למסלולם, לא היה להם תקדים שיגרום להם לחשוב אחרת. בנוסף, היתה דאגה לדור ההמשך של הרופאים היהודים ורצו להבטיח את המשך העתודה הרפואית היהודית.

בסופו של דבר 50 מבין 500 הסטודנטים שלמדו בבית הספר המחתרתי שרדו. הפולנים עמדו בהבטחתם להכיר בלימודים שנערכו בגטו?

הפולנים אכן עמדו בהבטחה - רבים מהסטודנטים ששרדו התקבלו לאוניברסיטאות היישר לשנה השלישית, ללא בחינות, על בסיסי לימודיהם וציוניהם בבית הספר המחתרתי בגטו. מקצתם נעשו לפרופסורים ולרופאים ידועי שם בכל העולם.

גטו ורשה
Knobloch Ludwig

סיפור מסעיר אחר הוא מחקר הרעב. בתוך כל התופת קמה קבוצת רופאים, שבעצמם סבלו מרעב, והחליטה ליזום מחקר ענק ומדוקדק על הרעב בגטו - המחקר המקיף ביותר שנעשה עד אז על רעב, שכלל מבוגרים וילדים, ובדיקות מתוחכמות ביותר שהציוד לביצוען הוברח לגטו. הם כתבו במידה לא קטנה של הומור מריר כי "מעולם לא עמד לרשות הרפואה שפע כזה של חומר למחקר". הם סיכנו את חייהם, כי ברור שגילוי המחקר היה גורם לא רק להפסקתו, אלא לרצח החוקרים. למה הם עשו את זה?

היו להם שפע סיבות: ראשית, הרצון להנציח את פשעי הנאצים מצד אחד, ואת כישוריהם ואישיותם של הרופאים והקורבנות מצד שני. אבל גם רמתו הגבוהה של כוח האדם הרפואי בגטו, הצורך להתמודד עם תופעות קליניות לא מוכרות שנגרמות מהרעב הכבד ששרר בגטו, וההבנה של ראש צוות המחקר ד"ר מיליקובסקי שתופעת הרעב בגטו היא ייחודית, וככזו יוצרת תנאים חד-פעמיים למחקר של השפעת הרעב על מערכות פיזיולוגיות והבנת תופעות פתולוגיות שהיו שכיחות בגטו, כדי לנסות למצוא להן מרפא. מטרות המחקר היו לברר מהם השינויים הפיזיולוגיים השכיחים והנדירים במצב רעב, ההשפעה שלו על מערכות ומחלות, הסיבות לבצקת הרעב, מנגנון המוות ברעב ועוד.

בסופו של דבר, עבור רוב החוקרים במחקר הרעב, זאת העבודה המדעית האחרונה בחייהם. אבל נשארת צוואתו הרוחנית של מיליקובסקי, שכותב בדברי המבוא למחקר בימי האקציה הרצחניים: "הנושא של עבודתנו הוא הרעב היום-יומי, השכיח, הרעב במובן הפיזי…לכבוד לנו לגלגל נושא כללי זה בבעיה מדעית כדי להשביע את רעבוננו למדע ולדעת, על חשבון הרעב הפיזי שלנו". כלומר, הרופאים היהודיים עושים הקבלה בין הרעב הפיזי לרעב למדע ולעבודה. האם לממצאים שלהם במחקר יש ערך גם כיום?

תוצאות המחקר הן ייחודיות ואין אפשרות להגיע אליהם גם במעבדות המשוכללות ביותר, בגלל חוסר ב"חומר האנושי" הדרוש לכך. הרופאים תיארו את הממצאים הקליניים בפרטי פרטים, ותיאוריהם נותרו בהירים גם כיום. למעשה היה זה תיאור של הרעבה עד מוות באופן המפורט ביותר שנעשה אי־פעם במחקר. למשל, החוקרים גילו ממצאים חשובים על חילוף החומרים בגוף האדם בעת רעב, ההסתגלות לרעב ועוד. הם גם חזו שתהליך השיקום במחלת הרעב צריך להיות אטי, וכי אכילה לא מבוקרת בראשית השיקום תגרום לעלייה מהירה במטבוליזם, ובעקבות זאת ייגרמו אי־ ספיקת לב ומוות. אילו ידעו הרופאים שהתלוו אל כוחות השחרור של מחנות הריכוז על עבודת המחקר הזו, אולי חייהם של משוחררים רבים היו ניצלים.

להיות נאמן לחולים בכל מחיר, 
גם במחיר ההידבקות במחלות?

נשאל בעדינות שאלה שאת עצמך העלית בספר: האם מחקר שכזה עומד באמות מידה המקובלות כיום בקשר לניסויים בבני אדם?

אכן העליתי את השאלה הזו, במידה מסוימת באופן פרובוקטיבי, בעיקר כדי להצביע על השוני הגדול בין המחקר הזה ודומים לו בגטאות אחרים לבין הניסויים הרפואיים שביצעו, להבדיל, הרופאים הנאצים באותה התקופה. רציתי להתייחס לכך מראש, כתשובה למי שאולי יהרהר בכך, במיוחד בגלל הרושם הנורא של הניסויים הנפשעים שביצעו הרופאים הגרמנים. אני משיבה בספר כי בראש ובראשונה המחקרים האלה לא גרמו סבל נוסף לחולים - הרי הם, כמו רוב אנשי הגטו, סבלו ממילא מרעב שנכפה בשל התנאים שהשיתו הגרמנים. החוקרים לא הרעיבו אותם. שנית, המחקרים נעשו מתוך הסכמה ולא בכפייה. שלישית, המחקרים לא דירדרו את מצב החולים. רביעית, הרופאים, שסבלו בעצמם מחרפת רעב ומסכנת מוות, ביצעו את המחקר מתוך רגישות רבה לחולים ולמצבם.

בספר את מספרת על דילמות איומות של אנשי רפואה יהודים, למשל העובדה שהיו להם יותר אפשרויות להציל את עצמם ואת משפחותיהם בגלל הקשרים האינטימיים עם קולגות ומטופלים בצד הגרמני. יש ציטוט קורע לב של האחות סבינה מהמחלקה הכירורגית בבית החולים צ'יסטה שמתארת את הדילמה: "בלבי נאבקו שני כוחות אדירים: חובת האחות המצווה לחיות ולמות עם החולים והעובדים של בית החולים, ורגש האמהות, הגוזר עלי לחיות בכל מחיר, כדי להציל את בתי". בסופו של דבר היא שלחה את בתה לצד הארי, ונשארה בגטו. או סכנת ההידבקות הגדולה (כשליש מהרופאים נדבקו בטיפוס, רבים מהם מתו) והדילמה - אם להיות נאמן לחולים בכל מחיר, גם במחיר ההידבקות במחלות מסכנות חיים, או שמא להגן על חייהם גם במחיר הזנחת החולה? את מספרת גם על רופאים ששברו גפיים של קרובי משפחה כדי שיוכלו לאשפז אותם בבית החולים, שנחשב למקום יחסית בטוח, ואפילו על רופאת ילדים שבזמן האקציה השקתה את הילדים במורפיום ממית כדי לחסוך מהם את קרונות המוות.

נכון, ואולי הדילמה הקשה מכל - רופאים יהודים שנדרשו להרכיב בעצמם את רשימות החיים והמוות עבור הגרמנים, כלומר להיות מעורבים באופן אקטיבי בהמתה, בכוח הסמכות הרפואית. הם גם היו צריכים להחליט לגבי הצוות שלהם.

אי–פי

איך בוחרים מי יישלח למחנה ריכוז ומי יישאר בחיים?

היו כל מיני קריטריונים. למשל, מנהלת בית הספר לאחיות עשתה לאחיות שלה מבחן ברפואה - וחמש המצטיינות קיבלו "מספרי חיים". היו שאמרו רק הצעירים, או רק הרווקים, לפי מידת הנחיצות הרפואית, ועוד.

ויש גם את הרופאים היהודים שאפשר להגיד שנכשלו מבחינה מוסרית ולקחו שוחד תמורת קיצור תור ומתן פטור רפואי ממחנות העבודה. באחד המקורות שציטטת נכתב: "כאשר מתחילה עונת מחנות העבודה, שוב מתנהל אותו משחק. הילולה של פשיטת עור - תשלומים בעד בקשות, שוחד בעד דחייה, תשלומים בעד ועדות רפואיות, ומובן שרק העשירים פודים עצמם מהגזרה".

צריך להתרחק מייפוי של המציאות. המערך המרשים שבנו היהודים נבנה על ידי קולקטיב. ברמה הפרטנית, כמו בחיים נורמליים שבהם אנחנו עומדים בניסיונות, היו כל מיני סוגים של התנהגויות. מצד אחד, התנהגויות ממש אלטרואיסטיות של מסירות נפש עד מוות, ומנגד אנשים שכשלו. אז לא כל היהודים היו מלאכים, ומנגד הרופאים הנאצים לא היו שטן, הם היו בני אדם. אם הם היו שטן היינו יוכלים להיות רגועים, כי הם "אחרים". זה נכון שעולם הרפואה מחדד לנו דילמות קיומיות. מכיוון שהרופאים הם שכבת אליטה שיודעת להתבטא ובעלת סמכות גדולה, היא מושכת תשומת לב, מה עוד שבגלל כוח הסמכות, ההחלטות של רופאים לכאן ולכאן דרמטיות מאוד. כוחו של המקצוע רב, כי זה כוח של חזק על חלשים. יש תלות גדולה בין המטפל למטופל, זה אחד המקצועות המובהקים של יחסי תלות - אתה מפקיר את גופך בידי אותו אדם.

לא נשכח שהם גם היו קורבנות.

כן, וגם הם היו רעבים. במבחנים אתיים הרופאים לא היו שונים מקבוצות אחרות, אבל נכון שהדילמות שלהם אחרות. העוצמה שלהן גדולה יותר. כקבוצה הם העמידו מערכת בריאות שנשענה על מערכת ערכים מקצועית ואנושית שהניעה את הדבר הזה. היהודים התחבטו בלי סוף והתייסרו על כל החלטה. אצל הרופאים הגרמנים אנו לא קוראים על דילמות.

מה היה מקומן של הנשים בתוך מערך הרפואי המפואר הזה, או שזו היתה טריטוריה גברית בעיקרה?

לרופאות והאחיות היהודיות היתה תרומה מרכזית לקידום השירות הרפואי שהוקם בגטאות. בכל המוסדות והשירותים המרכזיים נשים לקחו חלק חשוב - בהובלת המדיניות, בניהול מוסדות רפואיים, בהגשת הטיפול הרפואי והמונע, ובקידום המחקרים, כמו גם בהברחת הציוד הרפואי לגטו ובהקמת המוסדות המאולתרים. כך למשל, בראש המעבדה הבקטריולוגית־כימית בגטו עמדה ד"ר פייגין ברוניסלאבה; בראש בית הספר לאחיות בגטו עמדה לובה ביאליצקה בלום; את בית החולים היהודי לילדים ניהלה הרופאה הנערצת ד"ר אנה בראודה הלר, שגם הובילה את המחקר בילדים במסגרת מחקר הרעב בגטו, שבו נטלו חלק רופאות נוספות. תרומתן של הנשים היהודיות להובלת המערך הרפואי הזה - היקפה, איכותה והרקע לצמיחתה נעדרה לחלוטין מהמחקר ההיסטורי. זהו עוול היסטורי, גם משום שבתיאור מעורבות הנשים במערך הרפואה יש משום תרומה להשלמת התמונה של הדינמיקה של החברה היהודית בגטאות.

איך ידעת היכן למצוא מסמכים שקשורים לנושא הרפואה בתוך אוקיאנוס שלם של ארכיונים ומסמכים היסטוריים?

זה פשוט: מכיוון שחוויית ההישרדות כוללת רעב ותחלואה, אין כמעט מסמך שלא מתייחס לבריאות ולשואה. כחברה התעסקנו המון במרד גטו ורשה, אבל עד המרד היו חיי יום־יום של הישרדות, של ניסיונות להיות בריאים ולא למות. לכן אין כמעט עדות שאין בה מקור התייחסות להיבטים רפואיים. למשל, פרופ' ישראל גוטמן, מגדולי חוקרי השואה, היה בגטו ורשה. הוא סיפר לי את הכל מהזווית הרפואית - איך אביו, אמו ואחותו נפטרו בגטו ממחלות, איך היה הולך לבית החולים בצ'יסטה ועמד באשנב כדי לקבל דיווח על מצבה של האם, איך הרופאים הביאו לו פרוסת לחם כשטיפלו באבא שלו, ואיך רופא נתן לו תרופה ברכבת לטרבלינקה. אין כמעט מקור שדן בחיים בגטאות שאי אפשר לדלות ממנו שפע של מידע סביב הסוגיה הרפואית.

אחרי שיצא הספר, את מרגישה שנושא הרפואה היהודית בשואה פוצח לגמרי? שאין עוד מה לגלות?

להפך, יש בלי סוף. המחקר רק התחיל. אך לצערי האנשים שמוכנים לחקור את התקופה של 1933–1945 הולכים ומתמעטים. אני טוענת שעוד לא חשפנו הכל, ושאסור לברוח משם. יש עוד הרבה חומר שהשאירו לנו אנשים שכל חפצם היה להשאיר זכר. בשנים האחרונות יש הרבה מחקר במה שאני קוראת לו לווייני-שואה, שעוסק בהיבטים של השפעות השואה כמעט בכל תחום, כמו ייצוג השואה, מסעות לפולין, דור שלישי ואופני הזיכרון, ואני חוששת שעדיין מוקדם מדי לעזוב את המסמכים המקוריים שמחכים לנו ומתעסקים בשאלות היסוד של השואה שעדיין יש לנו מה לחקור בהם. גם בתחום הספציפי שלי יש עוד מסמכים רבים שלא נגענו ולא הגענו אליהם, חלקם אפילו נמצאים בידי. אני קוראת לאנשים בעלי סקרנות להתבונן בחקר הסוגיה האנושית הזאת. ממתינה להם חוויה מרתקת ותחושת התחברות אדירה לדברים שמעבר ליומיום שלנו. אין ספק שהאירוע של השואה והרפואה מלמד אותנו שבטבע האדם טמונים הכוחות האפלים מצד אחד, וכוחות הרוח, החסד והאנושיות מצד שני, ולתהליך של הלימוד והחינוך יש מקום מרכזי בעניין הזה. לכן אני רואה ערך רב ללמוד את התקופה הזו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#