תעלומת ההון סיכון: למה אין נשים בדלק של ההיי-טק? - TechNation - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תעלומת ההון סיכון: למה אין נשים בדלק של ההיי-טק?

תביעה נגד אחת הקרנות הגדולות בארה"ב העלתה לסדר היום את האפליה בתחום, וגם בישראל מודים: "בקרנות הון סיכון יש נשים רק בתפקידי מזכירות, מנהלות משאבי אנוש או אנליסטיות"

6תגובות

בסוף מארס הגיעה לסיומה אחת הפרשות המרכזיות שהסעירו את עמק הסיליקון בשנה האחרונה: בית המשפט בסן פרנסיסקו פסק לטובת קרן ההון סיכון האמריקאית הוותיקה קליינר פרקינס קופילד אנד באיירס, בתביעה שהגישה נגדה אלן פאו, שהיתה שותפה בקרן. פאו טענה לאפליה מגדרית שהביאה בסופו של דבר לפיטוריה. הקרן טענה להגנתה כי פאו לא היתה מספיק מוכשרת, ולכן לא קודמה.

העדויות במשפט חשפו צדדים של עמק הסיליקון ועולם הטכנולוגיה שלרוב נשארים מאחורי הקלעים - הטרדות מיניות כלפי עובדות, אווירה לא נוחה לנשים שכוללת סיפורים על בילויים עם כוכבניות פורנו, ובאופן כללי, ענף שהוא מועדון גברי, ורבים מחבריו חשים שנשים מקלקלות את המסיבה ולכן מעדיפים להרחיק אותן מאירועים חברתיים.

אי־אף־פי

פאו אמנם הפסידה במשפט, אך התגובות הרבות שהוא עורר, כולל מודעת "תודה לך אלן" שפורסמה בעיתונות המקומית בפאלו אלטו, מוכיחות שהיא נגעה בעצב חשוף. החוויות האישיות שתיארה פאו מוכרות מקרוב לנשות עמק הסיליקון ועולם הטכנולוגיה. לא במקרה יש כאלה שהכתירו את פאו ל"רוזה פארקס של ההון סיכון". אחרים השוו אותה לפרופ' אניטה היל, עורכת דין ואקדמאית אפרו־אמריקאית שהעידה נגד קלרנס תומאס, שהיה מועמד לבית המשפט העליון האמריקאי בראשית שנות ה–90, והעלתה לדיון ציבורי את נושא ההטרדות המיניות במקום עבודה.

פרשת פאו העלתה לסדר היום סוגיה רחבה הרבה יותר מאשר המקרה הפרטי שלה - היעדרן של נשים מעולם ההון סיכון. שיעור הנשים השותפות בקרנות הון סיכון ירד מ–10% ב–1999 ל–6% ב–2014, כך לפי מחקר של פרויקט דיאנה בבסבון קולג', שזכה לציטוטים רבים על רקע המשפט. מחקר אחר שעסק במגדר והון סיכון, בעריכת פול גומפרס, פרופסור למינהל עסקים בהרווארד, מצא שב–77% מהסטארט־אפים האמריקאיים מעולם לא היתה משקיעה אשה. מסיבה זו, בסטארט־אפים יש רק חברות דירקטוריון מעטות שמשפיעות על קבלת ההחלטות שלהם.

קרנות ההון סיכון הן אלה שמזרימות את הכסף - הדלק ההכרחי לצמיחתם של סטארט־אפים. הן אוחזות בהגה ומכוונות את האונייה - תעשיית הטכנולוגיה תצמח במקומות ובתחומים שאליהם יכוונו אותה הקרנות. במידה רבה, הן חורצות הגורלות, שקובעות אילו חברות יחיו ולמי לא תינתן זכות קיום. היעדר הנשים בתעשייה זו מעלה תהיות רבות — למשל, כיצד משפיע מגדר המשקיעים על בחירת החברות שזוכות להשקעה, האם משקיעות היו מזהות הזדמנויות השקעה מוצלחות שגברים מפספסים, ומה הסיכוי של נשים להשיג מימון לחברה שלהן ממשקיע גבר ביחס לסיכוי של יזמים גברים.

אייל פרידמן

באותו מחקר של פרויקט דיאנה נמצא שלצוותים של סטארט־אפים שקיבלו מימון מקרנות הון סיכון והיו בהם רק גברים, היה סיכוי גבוה פי ארבעה לגייס מימון מאשר לצוותים שהיו בהם אשה אחת או יותר. ההסתברות שקרן הון סיכון שיש בה שותפות נשים תשקיע בחברה שהמנכ"לית שלה אשה גבוהה פי שלושה בהשוואה לקרנות הגבריות, והסבירות שישקיעו בסטארט־אפ עם אשה בצוות ההנהלה גבוהה כפליים.

המחקר אישר כי לרוב, הנטייה של משקיעי ההון סיכון היא להשקיע בגברים דומים להם (בעמק הסיליקון מדובר בבוגרי אוניברסיטאות כמו סטנפורד, ובישראל — בבוגרי יחידות טכנולוגיה צבאיות). מחקרים אחרים מצאו כי מייסדים וחברי דירקטוריון גברים נוטים פחות לגייס נשים לתפקידי מנהלות ומתכנתות, או לשלם לגברים ולנשים שכר זהה.

ברוטשילד המצב 
לא טוב יותר

יורם רשף

בישראל התמונה עגומה לא פחות מאשר בעמק הסיליקון. ההון סיכון הישראלי הוא מועדון גברי סגור, ומעטות הנשים שהצליחו לפרוץ אליו ולהשתלב בו בתפקידים בכירים. אין אף ישראלית שהיא שותפה מייסדת בקרן, כלומר הקימה קרן. בקרנות הישראליות הגדולות והוותיקות יש מיעוט זעום של שותפות בכירות, והמצב גרוע במיוחד בעיקר בתחומי ההשקעות הבולטים בישראל — עולמות טכנולוגיות המידע (ICT): מובייל, אינטרנט, שבבים ואחסון. נשים שותפות נמצאות דווקא בגופים המשקיעים בחברות מדעי החיים. בנציגויות המקומיות של הקרנות הרב־לאומיות מעמק הסיליקון וארה"ב בכלל, אין כלל נציגות של נשים.

כאשר בדקנו רשימה הכוללת יותר מ–110 שותפים מרכזיים (כולל שותפים מנהלים, שותפים מייסדים ושותפים) בקרנות ההון סיכון הישראליות, מצאנו נשים בודדות. רוב השותפות הישראליות בקרנות משקיעות בתחומי מדעי החיים. הבולטות שבהן הן רותי אלון מקרן פיטנגו, ענת נשיץ מאורבימד ומיכל גבע, שהקימה את המיקרו־קרן TriVentures, המשקיעה בחברות מכשור רפואי. שותפות מעטות שהיו — עזבו את תפקידן, ולא קם מאז דור חדש של שותפות. למשל, רינה שאינסקי, שעזבה את קרן כרמל, ארנה ברי, שמונתה למדענית הראשית במשרד התמ"ת וכיום היא סגן נשיא למצוינות ב–EMC, ויפעת אורון, שעזבה את קרן ורטקס ומנהלת כיום את לאומיטק.

כאשר מרחיבים את הבדיקה גם לחממות טכנולוגיות ולזרועות השקעה תאגידיות, ניתן למצוא מעט נשים נוספות. למשל, אסתר ברק לנדס, שמנהלת את נילסן אינובייט; ארנית שנער שמייצגת את לנובו ונצ'רס בישראל; מירב וינריב, מנהלת השקעות בקוואלקום ונצ'רס; וענת סגל מקסניה ונצ'ר קפיטל. ישנה גם הקרן החדשה Moonscape Ventures, שמשקיעה את הונו של מתי כוכבי ומנוהלת על ידי תמי מן.

שולי גלילי היא שותפה מייסדת ב-UpWest Labs, חממה ישראלית לסטארט-אפים בעמק הסיליקון שכבר גייסה שתי קרנות להשקעה. 20% מהחברות שהוקמו בתוכנית עד היום נוסדו על ידי נשים.

אייל טואג

עוד נשים שכדאי להזכיר הן דפנה כהן־גרשט, שמונתה באחרונה לשותפה משפטית בקרן פיטנגו; ופיונה דרמון, שותפה ומנהלת קשרי משקיעים ב–JVP. דווקא בפלטפורמות לגיוס הון לסטארט־אפים במודל של אקוויטי קראוד פאנדינג (גיוסים מהקהל הרחב בתמורה למניות בחברה) בולטת הנוכחות הנשית: ב–OurCrowd, שהשקיעה בשנתיים האחרונות יותר מ–100 מיליון דולר בסטארט־אפים, יש שלוש שותפות; ופלטפורמת iAngels הוקמה על ידי מור אסיא ושלי הוד־מויאל.

ניסינו לברר עם נשים בכירות בתעשייה מדוע בישראל — מובילה עולמית בהשקעות הון סיכון לנפש — אין (כמעט) שותפות בקרנות ההון סיכון. האם התעשייה מדירה נשים בגלל יחס מפלה, או שנשים כלל לא מנסות להצטרף אליה?

"זו תעלומה", אומרת רונה שגב־גל, שהיתה עד לאחרונה שותפה בכירה בקרן פיטנגו וכיום עוסקת בהקמת מיזם חדש. "במדעי החיים יש קצת נשים, אבל ב–IT אפשר לספור את מספר הנשים על יד אחת. לא רק בישראל קשה למצוא נשים. ברוב אתרי האינטרנט של קרנות ההון סיכון תראי נשים רק בתפקידים של מזכירות, מנהלות משאבי אנוש או אנליסטיות. לא בתפקידי השקעה. אין סיבה נראית לעין שזה יהיה המצב. התחושה שלי היא שלנשים שכן רואים, יש הישגים וביצועים טובים יותר מאשר גברים".

עופר וקנין

תחושת בטן זו קיבלה ביטוי גם במשפט של פאו: נתונים שהוצגו לחוקר העצמאי סטיבן הירשפלד (שהופיעו בדו"ח שלא אושר כראיה במשפט, אך נידון בו בהרחבה) השוו בין הרווחים וההכנסות של כל אחד מהשותפים לקרן — והראו כי ביצועי הנשים היו טובים משל הגברים. במלים אחרות, התעשייה מפסידה בשורה התחתונה מכך שאין יותר נשים שותפות.

"נשים נמצאות מחוץ לכור ההיתוך של תעשיית ההיי־טק בישראל", אומרת עו"ד אילת טורם, שותפה במחלקת ההיי־טק במשרד עורכי הדין עמית, פולק, מטלון ושות'. טורם, שמלווה הקמה של קרנות הון סיכון וחממות, מכירה את המצב מקרוב, ומסבירה כי "מערכות היחסים, שיתופי הפעולה והידע מתחילים כבר ביחידות הטכנולוגיות בצבא, שיש בהן יחסית מיעוט של נשים. זה נמשך גם לתוך לימודי ההשכלה הגבוהה. נוצרת קהילה מהודקת של גברים מוכווני היי־טק. לא הוציאו את הנשים בכוונה, אלא היו הרבה תחנות בדרך שגרמו להדרתן — החל בהכשרה המדעית־טכנולוגית בתיכון", היא אומרת.

ואכן, את התשובה לשאלה מדוע אין כמעט משקיעות הון סיכון ישראליות צריך לחפש בתחילת הדרך — בעולם היזמות. במקרים רבים, לשותפים המצטרפים לקרנות הון סיכון יש עבר הכולל יזמות ותפקידי ניהול בכירים בתאגידים רב־לאומיים. אמנם בשנים האחרונות יזמות מקימות יותר סטארט־אפים מאשר בעבר, אך הן עדיין מיעוט בסצנת היזמות.

פיטנגו

"ככל שיש פחות נשים יזמות יש פחות שותפות", קובעת טורם, אך מוסיפה כי "לדעתי אין אפליית נשים. לא מספיק נשים שמו להן למטרה לחדור אל התעשייה הזאת. בשנים עברו היא לא מספיק עיניינה נשים. אני מכירה את המצב מקרוב ולא חושבת שלנשים יש חסם כניסה שונה מאשר לגברים". לפי שגב־גל, "כיום כבר יש המון יזמות שמקימות דברים. בדור של הנשים עד גיל 35 רואים יזמות סופר־מוכשרות, שחלקן ייכנסו בעתיד להון סיכון. כיום זה אחד הסקטורים שנשים הכי מופלות בו. בעוד עשר שנים נראה תמונה שוויונית יותר".

יתרה מכך, חסרים סיפורי הצלחה של חברות טכנולוגיה בישראל שהוקמו על ידי נשים. בדיקה של האקזיטים הגדולים בישראל בשנים האחרונות מעלה שכל החברות, ללא יוצאת מן הכלל, הוקמו על ידי יזמים. תוכנית היזמות EISP 8200 היא דוגמה טובה לכברת הדרך שעוד נדרשת: במחזור האחרון של התוכנית, שמשתתפים בה יותר מ–20 יזמים, אין אף יזמת. גיא קצוביץ', מנהל התוכנית, הסביר ל"מוסף הארץ" ש–14% בלבד מהבקשות להשתתף בתוכנית הוגשו על ידי נשים, ומתוכן לא נמצאה אף חברה מתאימה. כלומר, כדי להגדיל את הסיכוי של חברות שמנוהלות על ידי נשים להפוך לסיפורי הצלחה, צריך להגדיל משמעותית את מספר החברות שמקימות נשים.

"אין אפליה, אבל תהיי מוכנה לשלם מחיר"

חלק נרחב מהדיון בתביעה של פאו נגע בתרבות המאצ'ואיסטית, הסקסיסטית והשוביניסטית המאפיינת את עולם ההון סיכון האמריקאי. בין היתר תוארו טיסות שבהן השתתפו כוכבות פורנו והערות של שותפים על כך שנשים מקלקלות את האווירה ולכן לא הוזמנו לאירועים. במקרה אחד שתואר, שותפות זוטרות התבקשו להצטרף לפגישה — כדי שירשמו את הפרוטוקול. האם גם בישראל יש אווירה דומה?

"בתור אשה שחיה בעולם הגברי הזה שנים רבות, לא נתקלתי בחוויות שמנמיכות נשים. אין כרגע אווירה שמקפחת נשים בצורה גורפת", אומרת שגב־גל, שהתחילה את דרכה בעולם היזמות כבר לפני 20 שנה. "העובדה היא אמיתית — שיש אחוז קטן של נשים בהון סיכון. אני חושבת שנשים צריכות להעז יותר, לקחת יותר סיכונים, להרים חברות וקרנות ולפרוץ את תקרת הזכוכית, שאין ספק שקיימת כרגע".

ייתכן שחלק מהרתיעה של נשים מהשתלבות בקרנות הון סיכון נובעת מאופי העבודה, שכרוכה בנסיעות רבות וארוכות לחו"ל — זאת, מאחר שיותר מ–95% מהמימון של הקרנות מגיע ממשקיעים מוסדיים בחו"ל. "כשאתה מוביל רואד שואו לגיוס קרן חודשים ארוכים, אפילו שנה וחצי, אתה מחוץ לבית, כי אתה תר אחר מקורות הכסף מסביב לעולם", אומרת טורם. "גם אחרי הסגירה הראשונה של הקרן, כאחד השותפים המייסדים אתה נדרש למולטי־טסקינג מטורף. אבל אני לא רואה היאטמות מצד הקהילה. זו תעשייה שלא שונה מתעשיות אחרות, שבהן נשים צעירות שרוצות להקים משפחה נתקלות בקשיים".

שגב־גל אומרת כי "אני לא חושבת שיש אפליה מכוונת, אבל את צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר שלפעמים, מבחינה חברתית, גבוה יותר עבור נשים. אשה צריכה להתמודד עם המבטים של אמהות בגן ולהיות נחושה בדעתה. אני אמא לארבעה. עבדתי קשה כל השנים. בהחלט יש מחיר ששילמתי, והייתי מוכנה לשלם. אולי הייתי פחות מעורבת מאמהות אחרות בגן, אבל הילדים שלי קיבלו ערכים אחרים — אמא שמגשימה את עצמה, עושה צעדים אמיצים. יש לזה בהחלט צדדים חיוביים.

"אני לא האשה היחידה בעולם או בישראל שמוכנה למצוא את האיזון וחושבת שהקריירה חשובה לא פחות מגידול הילדים. יש הרבה נשים שיבחרו משהו אחר. זה נכון גם לגבי גברים, שיכולים לגדל את הילדים. נשים עם הישגים רבים שמרימות דברים משלהן משלמות מחיר ברמה האישית מול הילדים, כמוני. הן שמחות לשלם כמו גבר כי זה נותן להן סיפוק גדול מאוד. בסופו של דבר, הילדים שלי קיבלו המון מזה שעבדתי — ראו את אמא שלהם כאשת קריירה. אני לא חיה בתחושת אשמה, אלא בתחושת סיפוק. גידלתי ארבעה ילדים וגם בניתי קריירה — ואני חושבת שזה אפשרי".

כיצד, אם כך, ניתן לשנות את התמונה? לדברי שגב־גל, "אולי הדרך הכי נכונה היא להראות דוגמה אישית. ככל שיהיו יותר נשים שמגיעות לעמדות מפתח, מצליחות ומקימות קרנות — זה ייהפך למשהו שהוא אפשרי, לגיטימי וניתן להשגה, שיותר ויותר נשים שואפות אליו. פשוט צריך לפרוץ את הדרך. זו לא דרך פשוטה, אבל אני לא חושבת שנשים יזמות נתקלות ביותר קשיים מאשר גברים".

שגב־גל טוענת כי אף שהרכבן של ועדות ההשקעה בקרנות ההון סיכון גברי כמעט לחלוטין, הדבר לא פוגע ביזמת שמציגה בפניהן חברה. "היא בולטת ומיוחדת. אם היא מבריקה וטובה היא תעבור. זה מושך תשומת לב חיובית מאוד. פשוט יש הרבה פחות שמעזות ומגיעות לשם". לדבריה, המספר הנמוך של נשים שמשיגות השקעות הון סיכון נובע מכך שבממוצע, רק חברה אחת מכל 100 שמגיעה לקרן הון סיכון מקבלת השקעה. "זה פשוט קשה מאוד לקבל השקעה, וזה שאת אשה לא מגדיל את הסיכויים פי שלושה. צריך שיותר נשים ילכו על זה, יעזו וינסו. מקסימום, אם נכשלת — תנסי עוד פעם. גם גברים יזמים מצליחים פעמים רבות אחרי שלושה־ארבעה ניסיונות שכשלו. יש מעט מאוד סיפורי סינדרלה. הדרך ארוכה וקשה", היא מוסיפה.

קרנות לנשים בלבד

בעמק הסיליקון עדים בתקופה האחרונה לתופעה חדשה — קרנות וקבוצות אנג'ליות שמוקמות על ידי נשים בלבד. הקבוצה כוללת בין היתר את קאובוי ונצ'רס, אספקט ונצ'רס, ברודוויי איינג'לס, אילומינייט ונצ'רס, פור־ראנר ונצ'רס ואליינד פרטנרס. במארס, שש נשים בכירות בטוויטר בעבר ובהווה הודיעו על הקמתה של רשת חדשה של השקעות אנג'לים. בישראל נעשה ניסיון להקים את Eva Ventures, קרן ייעודית להשקעות בנשים.

"במובן מסוים, החברות החדשות ורשתות ההשקעות האלה, הנשלטות על ידי נשים, הן סימן להצלחה", נכתב בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר ב"ניו יורק טיימס" והתייחסה לתופעה. לפי הכתבה, "יש כיום מספיק נשים מנוסות ומצליחות מבחינה פיננסית כדי שיקימו חברות משלהן, בדיוק כפי שעשו בעבר גברים עם שמות משפחה כמו קליינר ודרייפר" (שם המשפחה קליינר הוא חלק משם הקרן שהיתה מושא התביעה של פאו). במאמר נטען שמלבד השקעות משמעותיות וניסיון תפעולי, הנשים מציעות רשת רחבה ומגוונת יותר לגיוסים, גילוי סטארט־אפים חדשים והבנה טובה יותר של צרכניות נשים, שהן במקרים רבים המשתמשות העיקריות במוצרים חדשים.

ואולם גישה זו היא גם מושא לביקורת מצד מי שטוענים שאין להקים סביבות סגורות ומוגנות לנשים. "אני לא חושבת שהתיקון צריך להיות על ידי פלטפורמות של נשים בלבד — רק שותפות מייסדות או יזמת. התיקון צריך לבוא באמצעות שיתוף של נשים בפלטפורמות קיימות שאין בהן מספיק נשים", אומרת טורם.

פרופ' גומפרס, שהיה עד מטעם ההגנה במשפט של פאו, ערך מחקר שבו נמצא כי חוסר התמיכה מצד שותפים גברים פוגע בנשים שותפות באופן משמעותי, ומוריד את התשואות שלהן. ממצא זה מסביר את הרצון להקים גופי השקעה על טהרת הנשים. "מה שברור מהתוצאות האלה הוא שתשואות על השקעות אינן תלויות רק בניסיון העבר שלך, אלא גם בכך שיהיו סביבך שותפים טובים, והדבר המפתיע הוא שנשים בדרך כלל לא מרוויחות מכך שיש להן עמיתים גברים", אמר גומפרס ל"ניו יורק טיימס".

בעיתון נכתב גם כי "משקיעות אומרות שהן לא מחפשות באופן ספציפי השקעות בחברות שבראשות נשים, אך בגלל הרשתות שלהן, הן מקבלות יותר פניות מיזמיות. 40% מההשקעות של האנג'לית סוניה הוול פרקינס, מייסדת ברודוויי אנג'לס, היו בחברות שהוקמו על ידי נשים, שיעור גבוה בהרבה מזה של רוב קרנות ההון סיכון. בקאובוי ונצ'רס שליש מההשקעות הן בחברות שייסדו נשים, ובאספקט ונצ'רס מדובר ב–40% מההשקעות".

הוול פרקינס התייחסה ב"ניו יורק טיימס" לסיבה נוספת שהביאה להקמת הקרנות על ידי השותפות - הנאה. "כולנו חשבנו שיהיה נהדר להיות רק נשים, מאחר שכולנו עבדנו בסביבה גברית כל חיינו. חשבתי גם שזה יעניק לנשים ולילדות השראה להיכנס לתחום ההון סיכון והטכנולוגיה - מאחר שהרבה נשים חושבות, 'למה להיות בהון סיכון אם התעשייה הזאת לא נראית ידידותית כלפייך?'"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#