מערכת רקובה: איך מאבדת ישראל מזון בשווי כ-6 מיליארד שקל בשנה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מערכת רקובה: איך מאבדת ישראל מזון בשווי כ-6 מיליארד שקל בשנה

דו"ח בינלאומי קובע כי טיפול לא נכון במוצרי מזון משלב הגידול והאיסוף ועד למקרר הביתי, לצד רגולציה ממשלתית בעייתית - גורמים לאובדן של כ-30% מהמזון ■ החקלאים, רשתות המזון והצרכנים - כולם שותפים לבזבוז התוצרת

8תגובות

חקלאים, יצרנים, קמעונאים, סיטונאים, צרכנים ושרים שותפים לאובדן ולהשמדה של חלק ניכר מהמזון המיוצר בישראל. חלק מהאובדן נובע מטיפול לא נכון במוצרים טריים, חלקו מהטעיה של יצרנים בסימון תאריך תפוגה וחלקו מצרכנים שרוכשים כמויות גדולות מצריכתם בפועל וזורקים תוצרת שמתקלקלת בבית. הממשלה אינה מפעילה רגולציה נכונה ומעכבת את שדרוג התשתיות, ותוכנית ההקמה של השוק הסיטוני באור יהודה, שתקועה במגירה, היא רק דוגמה אחת לכך.

ארגון המזון העולמי (WFO) פירסם ב–2011 דו"ח שקבע כי כ–30% ממוצרי המזון בעולם המיועדים לצריכת אדם - 1.3 מיליארד טונה מזון בשנה - מתבזבזים. מחקר שפורסם ב-2014 ניתח את הסיבות לאובדן המזון, ומצא כי הוא נובע מרצף טעויות בטיפול בו - משלב האיסוף על ידי החקלאי, דרך האחסון, השינוע, הייצור והשיווק, ועד רכישה מופרזת של צרכנים, שזורקים כמויות גדולות של מזון שרכשו. לא מדובר בתקלה אקראית, אלא בחלק מובנה בשרשרת המזון בכל מדינה, מפותחת או מתפתחת.

המחקר נערך בידי צוות מומחים בינלאומי, שמינתה הוועדה העולמית לביטחון תזונתי (CFS). הוועדה מורכבת מנציגי מדינות החברות בארגון המזון והחקלאות העולמי (FAO) וגופים בינלאומיים נוספים, ומדווחת על פעילותה פעם בשנה למועצה הכלכלית־חברתית של האו"ם. בעולם שבו שורר רעב בחלק מהמדינות, מדובר במצב בלתי־נסבל, ולכן מציעים המומחים לכל האחראים לבזבוז במגזרים הפרטי והציבורי לנקוט פעולה משולבת להקטנתו 
ואף למניעתו.

לפי המחקר, במדינות מפותחות, או אלה עם הכנסות גבוהות, רוב אובדן המזון מתרחש בשלב ההפצה והצריכה. במדינות עם הכנסות נמוכות, האובדן קורה בעיקר בשלבי הפקת המזון, איסופו 
ולאחר אחסונו.

אילן אסייג

בניתוח כמויות מזון שהושמד או בוזבז לנפש בשנה, מצאו החוקרים אובדן של 280–300 ק"ג באירופה ובארה"ב, ואובדן של 120–170 ק"ג במדינות אפריקה ובדרום מזרח אסיה.

הדו"ח אינו מתייחס לישראל, ואולם בהנחה שבכל מדינה מתבזבזים כ–30% מהמזון המיוצר - בישראל מתבזבז מזון טרי בסך כ–6 מיליארד שקל בשנה מתוך התפוקה החקלאית, שערכה הגיע לכ–20 מיליארד שקל ב-2014, לא כולל בעלי חיים, על פי הלשכה 
המרכזית לסטטיסטיקה.

ניתן להעריך שהאובדן אף גדול יותר, עקב חובת המעשר לחקלאי שרוצה לשמור על כשרות תנובתו.

בדיקת TheMarker ותנועת המושבים, שנערכה ב-2014, העלתה כי מדי שנה מושמדים מסיבה זו כ-34 אלף טונה של פירות וירקות, שערכם מגיע 
לכ-110 מיליון שקל.

בקרב חקלאים ומשווקים אמנם מוסכם כי עד מחצית מהפירות והירקות האלה אינה ראויה לשיווק, אולם מחציתם האחרת בהחלט טובה למאכל אדם, ובוודאי לתעשייה. בנוסף, קרטלים של מגדלים גורמים מדי פעם להשמדה מכוונת של אלפי טונות מזון כדי לשמור על מחירו בשוק.

אייל טואג

טיפול לא נכון 
ואחסון רשלני

"יש שני משפטי מפתח שכל מגדל מכיר", אמר פרופ' אלי פליק, מנהל המכון לחקר איכות תוצרת חקלאית ומזון במינהל המחקר החקלאי במרכז הוולקני. "הראשון אומר שחיי המדף של המוצר מתחילים עם הקטיף. כלומר, ברגע שקטפנו אי־אפשר לשפר את האיכות. השני אומר 'ג'אנק אין, ג'אנק אאוט' — מי שמכניס זבל, מוציא זבל. פרי רקוב לא יבריא. מי שעוסק בשמירת תוצרת טרייה מכיר את שני המשפטים. לכן צריך להתחיל לשמור תוצרת — ימים, שבועות או חודשים — עם הפרי באיכות הכי טובה. לדוגמה, פרי שנפל על האדמה אסור להכניס לארגז יצוא, כי יש בו פצע או פגם — ועליו מתפתחות פטריות. טיפול בתוצרת טרייה 
אינו טריוויאלי".

דוגמאות לטיפול לא נכון בירקות ופירות נמצאות מסביבנו. די לראות משאית פירות לא מקוררת שעומדת בשמש כדי להבין שהחום מקצר משמעותית את חיי המדף של הפרי, ומגדיל את הסיכוי שיתקלקל מהר 
יותר וייזרק.

התמהמהות המדינה בהקמת שוק סיטוני מקורה וממוזג מקצרת אף היא את חיי הירקות והפירות ותורמת לאובדנם. גם האחסון בערימות דמויות פירמידה אצל קמעונאים פוגע בפירות שבתחתית הערימה ומקרב את קצם.

"ברשתות המזון הישראליות לא יודעים לאחסן, והרבה פירות הולכים שם לאיבוד", אמר פליק. אחסון נכון כולל, לדבריו, התאמת הטמפרטורה לירקות ולפירות שונים, ולחות גבוהה.

גם הצרכנים 
שותפים לבזבוז

גם הצרכן גורם לזריקת מזון ראוי למאכל, בגלל צורתו או צבעו. צבע לא אחיד של פרי, עיוות צורה או גודל לא מקובל גורמים לצרכן לא לקנות את הפירות. לו ניתן היה לשווק את הפירות הפגומים מבחינת הצורה במחיר נמוך יותר, ייתכן שהיו נמכרים. כל עוד זה לא קורה, הם הולכים למאכל בעלי חיים, מופרשים למעשר או נזרקים.

"גם פרי גדול במיוחד עלול להיזרק, תלוי מי הצרכן", אומר פליק. "לדוגמה, האמריקאים אוהבים פירות אקסטרה לארג' וג'מבו. האירופאים מעדיפים מדיום ולארג'. הישראלים — לארג'. יש שונות בין הרשתות באירופה לגבי זן, צבע וגודל. בישראל עדיין אין את זה. לכן, אצלנו קונים עגבניות באשכול או בתפזורת ללא הבחנה, אף שאלה זנים שונים. בחו"ל יש יותר מודעות לשונות בזנים", הוא הוסיף.

לדבריו, נוצרים הפסדים בקטיף בשדה, בניקוי, בשטיפה, בבית האריזה ובהובלה, בנוסף להפסד פסיכולוגי אצל הצרכן. "אם אפתח אבטיח צהוב יגידו לי שזה לא אבטיח ולא יקנו אותו, אף שמי שיטעם אותו — יגלה שטעמו מדהים", 
הוסיף פליק.

איכות הפרי או הירק מושפעת מכמה גורמים. הזן והגנטיקה, מזג האוויר, טיפולים לפני הקטיף כמו איכות המים, הדשן ועיצוב השיח או העץ; וכן מתי קוטפים, באיזו שעה ובאיזה מצב הבשלה. פליק אומר כי את הפרי צריך לקטוף בטמפרטורה נמוכה, בשעות בוקר מוקדמות או אחר הצהריים, למעט חריגים שרגישים לקור, כבזיליקום. בטמפרטורה גבוהה הפרי מבשיל מהר יותר.

"הבדל של 10 מעלות בקטיף יכול לקצר את חיי המדף פי שניים עד פי ארבעה, כי הפרי נושם", אמר פליק. "זה כמו בריצה, כשבטמפרטורה גבוהה מתאמצים יותר ונושמים יותר. כשפרי נושם יותר, חייו מתקצרים. גם אחרי הקטיף הפרי ממשיך לנשום ולחיות. הוא פולט חום בנשימה, מאבד מים. לכן הוא מתכלה פיזיולוגית ופתולוגית והאיכות 
שלו יורדת".

הטעיה מכוונת 
בתאריך התפוגה?

לא רק בקטיף מתעוררות בעיות — גם באחסון יש להקפיד על כללי שכנות טובה של פירות מסוגים שונים. לדברי פליק, יש כללי מותר ואסור באחסון פירות מסוגים שונים. לדוגמה, אסור להחזיק יחד תפוחי עץ וחסה, כי התפוח מפריש אתילן שגורם לחסה להשחיר. תפוח עץ שיאוחסן קרוב לסלרי יקבל את הריח שלו. פרי הדר אף הוא מעביר את הריח שלו לפרי אחר המאוחסן בסמוך לו.

המחקר מציין גורם חשוב נוסף לבזבוז — סימון תאריך התפוגה על המוצרים. רבות נטען כי יצרנים רושמים תאריך תפוגה לא רלוונטי למוצר, כדי להגדיל את התחלופה, וכי למעשה ניתן להשתמש במוצר במקרים רבים גם לאחר אותו תאריך. יצרנים ישראלים השיבו כי הם ממלאים את הוראות משרד הבריאות.

מהמחקר עולה שיש לכאורה אמת בטענה בדבר הטעיה מכוונת. התאריך משקף בדרך כלל רק ירידה באיכות המוצר, אך עדיין ניתן לאכול אותו. לעתים הוא מכוון לקמעונאי, כדי שיוכל לנהל ביתר קלות את המלאי שלו, וכלל לא לצרכן.

במקרים אחרים הוא נועד לשמור על שמו הטוב של היצרן, מכיוון שלאחר אותו מועד טעמו של המוצר נפגם. צרכנים נוטים לראות בו תאריך שאחריו השימוש במוצר הופך לסכנה בריאותית — ולכן זורקים אותו. הבהרת המשמעות של התאריך יכולה למנוע השמדה של 
מזון טוב.

הפתרון: תשתיות, טכנולוגיות ורגולציה

הפתרונות לבעיות שמציע הדו"ח כוללים תיאום בין כל השותפים לשרשרת המזון, אימוץ חדשנות טכנולוגית, השקעות, שימוש בפרקטיקות חקלאיות ווטרינריות משופרות וייעול תהליכי ייצור.

נושא מהותי הוא שיפור תנאי האחסון באמצעות פתרונות מתקדמים שכבר קיימים. הצעה נוספת היא שינוי בהתנהגות הצרכנים באמצעות פרסום חשיבותה של מניעת הבזבוז. נדרשים שינוי במדיניות סימון תאריך התפוגה על התוויות, שיפורים לוגיסטיים, אריזות מתאימות לכל מוצר ודיווח של חברות בדו"ח השנתי — בפרק העוסק בשמירת הסביבה — על אובדן מזון ועל פעילותן לצמצום התופעה.

הדו"ח מציע לגבש פרוטוקול עולמי ליישום מדיניות מניעת בזבוז ואובדן מזון שיכלול אסטרטגיות, רגולציה, טכניקות והמלצות לכל השותפים לשרשרת המזון. לממשלות מציע הדו"ח לפעול לשיפור תשתיות שינוע ואחסון ולהפעיל רגולציה ותמריצים שיעודדו יצרנים וצרכנים למנוע בזבוז.

הטיפול בתוצרת חקלאית לאחר איסופה יידון על ידי מומחים בתערוכת אגריטך 2015, שתיערך בסוף החודש במרכז הכנסים בתל אביב, ובה תוצג טכנולוגיה חקלאית בינלאומית.

דן מאירי, מנכ"ל אגריטך, אמר כי "יש כיום לא מעט יוזמות גלובליות למלחמה באובדן מזון בכל הרמות — מהממשלות עד לצרכנים הפרטיים — אך לכולם ברור שהצלחתם של מהלכים אלה דורשת מעורבות עמוקה ותמיכה של הרבה מאוד מגזרים ושחקנים לאורך שרשרת המזון. מדינת ישראל, על שלל הגופים הפעילים בה, חייבת להתייחס למשימה של הורדת אובדן המזון כאל 
מטרה לאומית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#