איך הכנסת החדשה יכולה לחזק את המשילות ולהעניק יציבות למערכת הפוליטית - זירת הדעות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך הכנסת החדשה יכולה לחזק את המשילות ולהעניק יציבות למערכת הפוליטית

לא נדרשות מהפכות גדולות או החלטות דרמטיות משנות פני משטר - אלא חבילת תיקונים מבניים שתספיק כדי לחזק עוד יותר את המשילות ולהעניק למערכת הפוליטית יציבות

תגובות

תוצאות הבחירות האחרונות מלמדות אותנו ממצא חד-משמעי: חל היפוך מגמה במערכת הפוליטית הישראלית. במקום המשך התפצלות, אנו מזהים התגבשות של כוחות פוליטיים יותר גדולים ומשמעותיים. שיטת הבחירה הישירה, שבוטלה ב-2001, הביאה לריסוק המערכת הפוליטית. הגושים הגדולים נעלמו - ועם היעלמותם עלה כוחן של מפלגות הסקטורים. הדרך עדיין ארוכה, אבל אנו בעיצומו של תהליך ההחלמה.

העלאת אחוז החסימה שאושרה על ידי הכנסת הקודמת, בין השאר בהמלצת המכון הישראלי לדמוקרטיה - פעלה את פעולתה. פוליטיקאים מרכזיים הבינו שעדיף למצוא את המשותף מלהסתכן בכישלון. ציפי לבני חברה ליצחק הרצוג ולמחנה הציוני למהלך שהעצים את כוחם המצרפי; והמפלגות הערביות רצו במשותף וזכו בשני מושבים נוספים.

ביום הבחירות הלך הציבור הישראלי עוד צעד - וחיזק את המפלגות הגדולות על חשבון ה"שותפות הטבעיות" שלהן. מרצ איבדה מנדט, הבית היהודי איבד ארבעה. התוצאות העניקו בן לילה ודאות ביחס לזהות ראש הממשלה. זה לא היה מתרחש אילו היה שוויון בין המפלגות. בנוסף, חיזקו התוצאות את ראש הממשלה, בבואו לעמוד מול הדרישות של שותפיו.

אמיל סלמן

על הכנסת ה-20 ללכת צעד נוסף. לא נדרשות מהפכות גדולות, לא החלטות דרמטיות משנות פני משטר - חבילת תיקונים מבניים, כולם כחלק מהשיטה הפרלמנטרית הקיימת, תספיק כדי לחזק עוד יותר את המשילות ולהעניק למערכת הפוליטית את היציבות הנדרשת.

צעד ראשון צריך להיות חקיקת חוק שלפיו ראש הסיעה הגדולה ירכיב את הממשלה. באופן אוטומטי, ללא הליך ההתייעצויות הפותח פתח לסחר-מכר ולסחטנות מצד סיעות מזעריות. שינוי זה ייצור תמריץ חזק לאיחודים נוספים בין מפלגות בעלות מכנה משותף. הוא גם צפוי להגביר את הנטייה בציבור להצביע למפלגה גדולה כדי להשפיע באופן ישיר על זהות ראש הממשלה.

הצעד השני הוא ביטול הצורך בקבלת אמון של רוב חברי הכנסת בעת הצגת הממשלה. כיום, השותפות הקואליציוניות יכולות להערים קשיים ולהעלות דרישות מופרזות במהלך המשא ומתן משום שהן יודעות שראש הממשלה לא יכול לוותר על תמיכתן בהצבעה בכנסת. נטרול האיום הזה יקטין את כוחן, ותמורת הצעות סבירות מצד מרכיב הממשלה - הן ייכנסו כשותפות לממשלתו.

איום נוסף שיש להסירו נוגע למהלך החיים הקואליציוניים. בכל חורף מגיעה הכנסת מחדש אל הצעת התקציב, ושם מנסות המפלגות להשיג מה שלא הצליחו בדרישות קודמות, ביודען שתקציב חייב לעבור, ועוד לא נמצא ראש ממשלה שהעדיף בחירות על פני תשלום לשותפיו. ניתוק הקשר בין תקציב להפלת ממשלה לא ימנע את הדרישות הסקטוריאליות - אך הוא ישחרר את ראש הממשלה ושר האוצר להחליט לאיזו דרישה להיענות על פי שיקולים מהותיים, ולא לפי מספר האצבעות העומדות לרשותו של המאיים בהפלת הממשלה.

חשוב לזכור, היציבות והמשילות לא נועדו רק כדי לחסוך הליכה אל הקלפי. מהלכים אלה הכרחיים כדי ששרים ישלימו רפורמות ומשרדים יגבשו תוכניות ארוכות טווח. כדי שמבחירות לבחירות נוכל לבחון את נבחרינו על סמך הישגים ולא רק על סמך הצהרות וכוונות. שר שלא יצליח להוריד מחירי מזון או דיור, שר שבתקופת כהונה שלמה לא יצמצם פערים בחינוך, בבריאות או בתעסוקה - לא ראוי לזכות שוב באמוננו. שר שבתקופה של פחות משנתיים הצהיר, תיכנן, אך לא הספיק לבצע, יכול ליהנות מהספק.

נכון, קשה לראות איך קואליציה צרה מקדמת שינויים אלה, העומדים לכאורה בסתירה לרצונות מרבית מרכיביה, ואולם אם נפתלי בנט, משה כחלון, יאיר לפיד ויצחק הרצוג רוצים להגיע יום אחד לכס ראש הממשלה - דווקא הם צריכים להתאחד סביב הצעות אלה. מאבקים אופוזיציוניים לא יחסרו ללפיד והרצוג - את העניין הזה מוטב שיקדמו ביחד.

הכותב הוא נשיא 
המכון הישראלי לדמוקרטיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#