משבר בפרקליטות: האקטיביזם של הילה גרסטל קורע את משרד המשפטים - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

משבר בפרקליטות: האקטיביזם של הילה גרסטל קורע את משרד המשפטים

ארגון הפרקליטים נאבק בנציבת הביקורת על הפרקליטות, השופטת בדימוס הילה גרסטל ■ לטענת הארגון, הנציבות משמשת לניגוח הפרקליטים - ועלולה להזיק לשלטון החוק ■ הסכסוך הידרדר לעימות אישי בין הפרקליטים לאנשי היועמ"ש וינשטיין ■ גרסטל: "לא באנו לתלות איש"

31תגובות

משבר מחריף במשרד המשפטים בעקבות הקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל. במוקד המשבר: הסמכויות שניתנו לנציבות לבדוק תלונות פרטניות נגד פרקליטים. אם הצדדים לא יגבשו פתרון מיידי, המשבר יעלה למדינה מאות מיליוני שקלים.

בשמונת החודשים הראשונים לפעילותה של נציבות הביקורת על הפרקליטות וגורמי התביעה המשטרתית (נבת"ם), התקבלו 210 תלונות, הטיפול ב–150 הושלם בשנה שעברה והיתר בטיפול השנה. הנציבה גרסטל פועלת בנמרצות — אנשיה מזמנים פרקליטים לבירורים, ובאחרונה פורסם  ב–TheMarker כי החליטה לחקור תלונות על הדלפות מהפרקליטות, בתיקים שטרם הסתיימו. 

מוטי מילרוד

ארגון הפרקליטים, המייצג כ–800 פרקליטים, הכריז על סכסוך עבודה ופתח בעיצומים. הפרקליטים מסרבים לחתום על כתבי אישום פליליים וכתבי הגנה אזרחיים, ומעבירים את המסמכים הערוכים לחתימת הממונים — כדי שאלה יישאו באחריות לתלונות. פרקליטי המחוז מסרבים לחתום, וכבר דווח על עיכובים בהגשת כתבי אישום וכתבי הגנה. בשני מקרים המדינה ספגה, בהיעדר הגנה, פסקי דין בסך של מיליוני שקלים. 

ניסיון של בכירי משרד המשפטים לשכנע את גרסטל להקפיא את בדיקת התלונות עד ליישוב המשבר, נתקל בסירוב. בראיון לגיליון הקרוב של כתב העת של לשכת עורכי הדין, אמרה גרסטל כי היא "ממש לא מתכוונת להיגרר לסכסוך, משום שאני בטוחה שאין לי חלק בו". 

ארגון הפרקליטים מאשים את גרסטל באימפריאליזם ביקורתי, וחותר להביא לביטול הסמכות של הנציבה לבדוק תלונות פרטניות. בארגון מתארים זאת כמאבק על שלטון החוק. הנושא מטריד גם את פרקליט המדינה, שי ניצן, שציין באיגרת החג שלו כי "בשנה האחרונה השקעתי מאות שעות בניסיון לדאוג למציאת פתרונות לדאגות המוצדקות — בעיני — של הפרקליטים".

הנבת"ם, מצדה, טוענת כי הביקורת זהירה ונעשית לטובת הפרקליטות, אך במשרד המשפטים קיימת מחלוקת עמוקה בשאלה אם ביקורת פרטנית מיטיבה עם הפרקליטות, או לא. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, שלח באחרונה מייל לכל הפרקליטים שבו טען כי פרקליט המדינה לשעבר, משה לדור, שניהל את המאבק נגד הקמת הנציבות, הסכים בסופו של דבר לביקורת האישית. המייל עורר פרץ ביקורת על נזרי. 

לדור הגיב במכתב מפורט כי "פתיחת ומיסוד המסלול החדש המזמין תלונות כנגד פרקליטים, מהווה סיכון עצום שעלול לפגוע בעצמאות התביעה ובנחישותו של הפרקליט בנהלו מאבקים עם יריבים באולמות בתי המשפט".

זיכוי אולמרט האיץ את ההקמה

אז על מה המחלוקת? כבר שנים נשמעת הקריאה להקים גוף ביקורת על הפרקליטות. אחד הגורמים שהאיצו את הקמת הגוף היה מפלת הפרקליטות לאחר זיכויו של אהוד אולמרט מרוב העבירות נגדו בבית המשפט המחוזי בירושלים לפני כשלוש שנים. חודשים ספורים לאחר הזיכוי חתמו שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, והיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על מסמך העקרונות להקמת הנציבות. הגוף הוקם ללא חוק מסודר, ללא הסדרה מגובשת וללא סמכויות עצמאיות. כך למשל, לגרסטל אין סמכות לזמן פרקליטים לחקירה, הפרקליטים אמורים להתייצב מכוח הוראת הממונים עליהם; הגוף מבקר את כל מערכת התביעה, חוץ מהיועץ עצמו.

במכתבו לפרקליטים מהשבוע שעבר כתב לדור כי גוף הביקורת הוקם במחטף, מאחורי גבו. לדבריו, "דווקא רז (נזרי), שהיה שותף לכל הדיונים שהתקיימו, הן בצוות והן לאחר מכן, יודע כמה שונה היתה עמדתי לגבי גוף הביקורת, עד כמה התנגדתי לאפשר לגוף הביקורת לברר תלונות פרטניות, ואילו מחירים אישיים שילמתי על כך".
במכתבו ציין לדור כי הקמת גוף הביקורת נעשתה "שלא על פי שיקולים ענייניים בלבד (או בכלל), ולבטח תוך התעלמות או בורות באשר לאפיקי הביקורת הקיימים כבר עידן ועידנים ומופעלים, מעת לעת, כנגד פרקליטים בלא מניעה". הוא הוסיף כי במשך השנים עורבו בתהליך "הרבה מאוד אמוציות ואינטרסים, לרבות עניין בהחלשת מערך התביעה בכלל והפרקליטות בפרט (לעתים תוך השמעת רטוריקה הפוכה: 'יש לנו עניין דווקא להגביר אמון הציבור בפרקליטות')".

לדור מייחס את המחטף ללבני ולוינשטיין. "בחודשים האחרונים שלפני ההכרזה על ההחלטה, התנהלו דיונים ללא מעורבותי בין שרת המשפטים דאז והיועץ המשפטי לממשלה. באלה — ולא עמי — הוכרע בסופו של דבר אופיו של גוף הביקורת כמוסד חדש שיקום, אשר ייפתח גם לקבלת תלונות. עודכנתי על ההחלטה על ידי השרה בשלב מאוחר, וכל שנותר לי בעקבות כך היה ניהול 'קרב מאסף' שבו ניסיתי להתעקש על מספר עקרונות בלבד".

במשרד המשפטים טוענים שלדור הגזים. נזרי העדיף לא להמשיך בהתנצחות והגיב במכתב אישי ללדור, שתוכנו לא הופץ בפומבי.

צוות הבדיקה: נגד תלונות אישיות

לדור מתייחס במכתבו לדו"ח של צוות פנימי שהקים היועץ וינשטיין ב–2012, כדי לבחון אם דרוש גוף ביקורת לפרקליטות וכיצד יש להקימו. בראש הצוות עמדה המשנה ליועץ (חקיקה) אורית קורן, וחבריו היו המשנה ליועץ באותה עת מייק בלאס; רחל גוטליב, שבעת המינוי שימשה בתפקיד המשנה ליועץ (פלילי); רז נזרי, שהחליף אותה; יהושע למברגר, שהיה המשנה לפרקליט המדינה (פלילי); יהודה שפר, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית; אלעד רוזנטל, שהיה ראש תחום ניהול בפרקליטות; הפרקליט עמית אופק; ונועה מישור, עוזרת ליועץ המשפטי. 

הצוות בדק כיצד פועלות יחידות ביקורת באנגליה ובארה"ב ושמע גם עדות מפי היועץ לשעבר מני מזוז, פרופ' מרדכי קרמניצר ובכירי התביעה המשטרתית. חברי הצוות הסכימו על שני דברים. הדבר הראשון שהוסכם עליו זה שיש הצדקה לגוף ביקורת מערכתית. בדו"ח נכתב כי מטרת הביקורת אמורה להיות "איתור תקלות חוזרות, חוסר אחידות ביישום הכללים המחייבים, כשלים והסדרים חסרים המחייבים הבהרה והשלמה וכד'". ובמלים אחרות, "בקרה מערכתית". 

הדבר השני שהצוות הסכים עליו היה כי "נוכח ריבוי המנגנונים שעיסוקם בירור תלונות על הפרקליטים והתובעים, הצוות לא מצא לנכון להוסיף מנגנון חדש — שייעודו יהיה בירור תלונות פרטניות, או שישמש ככתובת נוספת לקבלתן של תלונות. יתרה מזו, הצוות סבר כי הוספה של מנגנון נוסף תביא לסרבול ולהכבדה, ויהיה בו כדי לשמש ככלי — שתוצאתו פגיעה בעצמאות הפרקליטים והתובעים, מבלי לתרום לשיפור התפקוד של מערך זה". 

לעומת זאת, הצוות נחלק בשאלה כיצד יוקם הגוף. נציגי היועץ המשפטי לממשלה בצוות סברו שיש להקים גוף חדש במשרד המשפטים. נציגי הפרקליטות סברו שצריך להקימו במשרד המבקר המדינה, בדומה ליחידת הביקורת על מערכת הביטחון. לבסוף, עמדת נציגי היועץ היא זו שאומצה. 

"לדעת מר מזוז — צריך להתמקד בפרקליטות"

האדם היחיד שטען בפני הצוות כי דרוש גוף שיעסוק בבירור תלונות היה היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז, כיום שופט בית המשפט העליון. מזוז אמר לצוות כי "הגיע להכרה כבר לפני שנים אחדות שקיים צורך ארגוני־ניהולי להקים במשרד המשפטים ומחוץ לפרקליטות גוף ייעודי שיברר תלונות על הפרקליטות. במצבים שבהם הבירור הפנימי של הפרקליטות לא הספיק ובהיעדר מנגנון מוסדר, הוא נאלץ לפתח פתרונות שהביאו לבירור ההולם, כגון הטלת התפקיד על שופט בדימוס של בית המשפט המחוזי". מזוז ראה בגוף "כלי ניהולי פנימי", והציע כי העומד בראשו יפעל "מכוח מעמדו הניהולי של היועץ המשפטי לממשלה".

דו"ח הצוות מציין כי לפי מזוז, "קודם יש לקדם הקמתו של גוף שעיסוקו דווקא בבירור תלונות. הצעתו היא להקים את הגוף החדש בהליך מינהלי ללא חקיקה — בין היתר כדי לבחון את הפעלת המנגנון באופן גמיש טרם יקובעו ההסדרים בחוק". מזוז גם הציע כי הביקורת תחול על הפרקליטות ולא על גורמים אחרים, כי "לדעת מר מזוז, הפרקליטות היא שעוסקת בתיקים המשמעותיים שמעניינים את הציבור, ולכן בה יש להתמקד".

הצוות דחה פה אחד את עמדת מזוז — אבל וינשטיין ולבני דווקא אימצו את גישתו. בכירים במשרד המשפטים מעריכים כי אילולא הוקם הגוף במתכונתו הנוכחית, הכנסת היתה כופה על הפרקליטות גוף ביקורת במתכונת גרועה.

מוטי מילרוד

"הנבת"ם מחלישה את שלטון החוק"

בסוף 2013 בחרה ועדת איתור בגרסטל, שהיתה הנשיאה המייסדת של ביהמ"ש המחוזי מרכז, לנציבה הראשונה. גרסטל עמדה לקראת סיום כהונתה כנשיאה. היא בדיוק הפסידה בקרב על תפקיד מנהל בתי המשפט ושקלה לפרוש לגמלאות. הנציבות קרצה לה. גרסטל לא היתה רק שופטת יעילה ומוערכת, אלא גם נודעה בכישורי ניהול.

היא התנפלה על הקמת הנציבות בהילוך גבוה. בתוך פחות משנה הנציבות אוישה ב–30 עובדים, בקומה מצוחצחת במגדל שלום בתל אביב. זקני משרד המשפטים לא זוכרים מתי הוקמה במשרד יחידה כה משמעותית בזמן כה קצר. אגב, נציבות שירות המדינה לא תיכננה יחידה כה גדולה, והתקן המקורי היה פחות מעשרה עובדים, אך גרסטל התנתה את הגעתה במשאבים גדולים יותר, ולבני אישרה. "גרסטל מקבלת מלבני כל דבר שהיא רוצה", רטנו בפרקליטות.

כחודש לאחר בחירתה הודיע ארגון הפרקליטים כי אינו מתכוון לשתף פעולה עם גרסטל. לא בטוח שהיה בסיס חוקי להודעה, היות שההכרזה על סכסוך עבודה רשמי הגיעה מאוחר יותר — אבל הפרקליטים קיימו את שהבטיחו.

הנבת"ם מחולקת לשני אגפים: אחד עוסק בביקורת מערכתית, והאחר בודק תלונות פרטניות. הביקורת של ארגון הפרקליטים ממוקדת באגף התלונות הפרטניות. לפי דו"ח הנציבות, מתוך 210 תלונות פרטניות — רק שלוש נמצאו מוצדקות. בנציבות אומרים שנתון זה ממחיש כי הפרקליטים עושים הר מעכבר. בראיון לביטאון הלשכה מכנה זאת גרסטל דמוניזציה של גוף הביקורת. לדבריה, "מסע ההפחדה נגד אגף התלונות הפרטניות של נציבות הביקורת לא מוצדק. לא יושבים פה אנשים שבאו לתלות את הפרקליטים או את המבוקרים בכיכר העיר, וכל תלונה תתקבל ברמה העניינית והמקצועית ולא ברמה של אנטי־פרקליטות או לעומתיות".

במאמר תגובה בביטאון הלשכה כותבת יו"ר ארגון הפרקליטים, עו"ד לימור פלד, כי "מאז שהוקם מנגנון הביקורת הפרטני הנוסף, אנו עדים לאיומים שנשמעים מהצד שכנגד, לעתים אף תוך כדי הדיון המשפטי עצמו. אלה מובילים אף הם למסקנתנו כי הקמתו של מנגנון נוסף אינה רק מיותרת אלא גם מחלישה את הפרקליט עצמו, הנדרש לבצע את התפקיד שהטילו עליו שולחיו, ובכך אף מחלישה את שלטון החוק".

איומים, בדיקות כפולות - ושיתוק

הפרקליטים חוששים משימוש באפיק התלונות כדי לאיים על פרקליטים בתיקים מתנהלים, וגם מביקורת כפולה שתתיש את הפרקליטים ותגרום לביורוקרטיה ושיתוק. 
בתגובה לטענות על ריבוי גופי ביקורת, דוברת נבת"ם מסרה כי "לא הנציבה קבעה את בחינת התלונות הפרטניות, וחזקה על מי שכונן את נבת"ם שטענה זו עמדה לנגד עיניו והוא שקל אותה טרם החתימה על מסמך העקרונות".

גרסטל דווקא פועלת למנוע כפילות, אך לא תמיד בהצלחה. למשל, הנציבה השיגה את הסכמת ועדת האתיקה של מחוז תל אביב בלשכת עורכי הדין להימנע מכפל בדיקה. לעומת זאת, ועדת האתיקה הארצית סירבה להסדר כזה. 

בנבת"ם מסבירים כי אם מוגשת תלונה במקביל לגופים אחרים, נמסר למתלונן כי תלונתו תיבדק רק אם ימשוך את פנייתו מגופים אחרים. הבעיה היא שהמתלוננים לנבת"ם לא תמיד מגלים למי פנו בעבר, או במקביל.

הנציבות מתואמת מול מבקר המדינה שהוא גם נציב תלונות הציבור, כדי למנוע כפל ביקורת. עם זאת, מבקר המדינה הודיע באחרונה כי בכוונתו לערוך ביקורת על טיפול הפרקליטות בארגוני פשיעה. בפרקליטות טוענים כי יש חשש לכפילות בבקרה זו, אך בנבת"ם דוחים את הטענה.

בעיה חמורה במיוחד היא היעדר הסדר לייצוג פרקליטים בבירורים ובשימועים בנציבות. בשיחות פנימיות אמרה גרסטל כי הפרקליטים צודקים, אבל היא הרי לא חלק מהסכסוך, ולכן אינה מתערבת בעניין.

בינתיים הפרקליטים מסרבים להיענות לזימוניה, ובמקום זאת הנציבות מקבלת התייחסויות מפרקליטי המחוז ומנהלי המחלקות בפרקליטות, שמקיימים את הבדיקה הפנימית מול הכפופים להם. בנבת"ם סבורים שזה מספיק — אך הפרקליטים חולקים על כך.

אוליבייה פיטוסי

מקרי ההדלפות בתיקי אולמרט ודנקנר

בשם מאבקם לביטול אגף התלונות האישיות, בארגון הפרקליטים מנסים להמחיש את חוסר התוחלת בעבודת הנבת"ם בתחום הזה. בארגון טוענים כי התלונות משמשות לניגוח אישי של פרקליטים במילוי תפקידם. כך מוצגת החלטתה של גרסטל לזמן פרקליטים מצוותי התביעה בתיקי אולמרט ונוחי דנקנר, בעקבות תלונות על הדלפות שהגישו צוותי ההגנה של השניים. הפרקליטים לא התייצבו, בהתאם למדיניות הארגון שלא לשתף פעולה עם הנבת"ם. דובר משרד המשפטים מסר כי פרקליט המדינה לא דרש מהפרקליטים לנהוג אחרת.

גרסטל בודקת תלונה נגד תובעת בפרקליטות מחוז תל אביב, שנטען כי סגרה תיק בתמורה לקבלת שוחד. התובעת מכחישה בתוקף את הטענות, שכן התיק נסגר באישור הממונים עליה. ארגון הפרקליטים טוען כי הבעיה היא שהתלונה צריכה להיות מועברת לחקירת משטרה — ולא להיבדק על ידי הנבת"ם.

פרקליטים התלוננו כי הנציבות קיבלה גישה ישירה לארכיוני הפרקליטות ואנשיה נוטלים תיקים המצויים בטיפול, וכי תיקים אינם בארכיב הפרקליטות משום שנלקחו לביקורת על ידי אנשי הנבת"ם — אשר מכחישים בתוקף נטילת תיקים פעילים ומסבירים כי לצורך ביקורת הנציבות מעיינת בתיקים שנסגרו, ורק בהם.

"פרשת הפרקליטה" החריפה את המאבק

מה שהעלה במיוחד את חמתם של הפרקליטים היה התמקדות אישית של הנציבות בפרקליטה שלא הגישה במועד כתבי הגנה מטעם המדינה, והנציבה קבעה כי לקתה בחוסר אמינות וברשלנות מקצועית. גרסטל המליצה לסיים את עבודת הפרקליטה, אך לא פירסמה את המלצתה — לאחר שניצן ביקש למצות בעצמו את הטיפול בעניין. ארגון הפרקליטים טוען כי ההמלצה של גרסטל נעשתה ללא שימוע כנדרש. בנבת"ם טוענים כי הפרקליטה התבקשה להתייחס לטענות נגדה עוד לפני שהוכרז על סכסוך העבודה, שמכוחו הפרקליטים סירבו להגיע לשימועים. 

ארגון הפרקליטים טוען כי המקרה ממחיש מדוע הביקורת הפרטנית של הנבת"ם מיותרת. בנבת"ם לא מכחישים כי כשלי הפרקליטה אותרו לפני הביקורת של הנציבות, והטיפול בהפסקת עבודתה כבר החל קודם לכך. עם זאת, בנבת"ם רומזים כי הפרקליטות גררה רגליים, והדחת הפרקליטה הואצה בגלל התערבות הביקורת. 

קשה להכריע בין הגרסאות. לעומת זאת, דו"ח צוות משרד המשפטים מ–2012 מגלה כי בפרקליטות היו הדחות גם לפני עידן הנבת"ם. בדו"ח מציינים שתי דוגמאות: "פרקליטה בדרגת מנהלת מחלקה שאישרה הסדר טיעון מקל שלא עמד במדיניות הענישה במחוז, שנעשה עם סניגור שייצג אותה אישית בפני ועדת חקירה — העניין הועבר לטיפול נציבות שירות המדינה ובסופו של דבר עזבה הפרקליטה את שירות המדינה. דוגמה נוספת היא עניינה של פרקליטה שדיווחה בדו"ח השעות החודשי על דיונים שלא התקיימו. נגד הפרקליטה הוגשה קובלנה, והיא פרשה משירות המדינה במסגרת הסדר טיעון שאליו הגיעה עם הנציבות".

בפרקליטות מתלוננים שמתכונת הביקורת האישית יוצרת תחושה קשה. "אדם מגיע בבוקר למקום עבודתו ומוצא על שולחנו 'פסק דין' המתייחס לתפקודו. באיזה מקום עבודה יש מצב כזה?", שואל פרקליט פלילי מנוסה. זו גם היתה דעתם של השופטים כאשר הוקמה נציבות התלונות עליהם. אף אחד לא אוהב ביקורת.

הנציבה גרסטל כותבת החלטות במתכונת של פסק דין, שיטה שאימצה מנציב תלונות הציבור על שופטים. בפרקליטות זועמים על כך. שופטים כפופים למעט מאוד מנגנוני ביקורת, וגם חסינים מפני תביעה אישית. פרקליטים, לעומת זאת, אינם חסינים מתביעה — וארגון הפרקליטים חושש שהחלטותיה של גרסטל ישמשו בסיס לתביעות.
גרסטל מודעת לחשש שהנציבות תנוצל על ידי עורכי דין כדי לנגח את הפרקליטות. כשליש מהתלונות בדו"ח הראשון של הנתב"ם הוגשו על ידי עורכי דין, וכ–41% כוונו כלפי תובע ספציפי. "ברור לי שאני צריכה לבחון כל מקרה בזהירות כדי לא לשמש כלי ניגוח ממניעים זרים. צריך לשמור גם על זכויות הפרקליט וגם על זכויות האזרח". ואכן, רק שלוש תלונות, מתוך 210 שהגיעו לגרסטל, נמצאו מוצדקות.
הנציבה הטילה מיוזמתה חיסיון על שמות המבוקרים, אך במערכת משפט פומבית קל לחשוף את שמות המבוקרים. אגב, ייתכן שהנציבות — כיחידה של משרד המשפטים — חייבת בגילוי על פי חוק חופש המידע, לרבות שמות של מבוקרים שלא נחשפו.

הרבה תלוי בשר המשפטים החדש

ב–1 באפריל 2015 ציינה הנציבות שנה להיווסדה. בנציבות אומרים בתגובה לדברים כי "עם סיומה של שנת פעילות של הנבת"ם, ברור יותר מתמיד הצורך בקיומה — במישור התלונות הפרטניות ובמישור הביקורות המערכתיות. ביקורת מערכתית אחת הסתיימה. הדו"ח הוכן. ביקורות נוספות קיימות בשלבים שונים. במהלך הביקורות נעשים שינויים על ידי פרקליטי המחוזות, שמתברר להם כי קיימים כשלים בסוגיות שונות. על כך ראויים הם לברכה. אין ספק שנוכחות הנבת"ם הביאה שינוי לטובה בפרקליטות. אם הפרקליטים ישכילו להבין זאת, ולעשות שימוש נכון בגוף שהוקם לצורך שיפור וחיזוק אמון הציבור בהם, כולם יצאו נשכרים".

לפי מסמך העקרונות שהקים את נציבות, בחלוף שנה מיום היווסדה של הנציבות תיערך בחינה של פעילותה על ידי שר המשפטים והיועץ, בהתייעצות עם הנציבה והם "יהיו מוסמכים לעשות את השינויים הנדרשים, ככל שיהיה בהם צורך". 

דוברת הנציבות מסרה כי "מרגע שנחתם מסמך העקרונות, אין כל רלוונטיות להמלצות צוותים שבחנו את נושא הביקורת על הפרקליטות". בתשובה לשאלה, וינשטיין לא שלל את האפשרות לבחון את הצורך באגף התלונות הפרטניות, אבל גם לא אמר שיעשה כן. ההערכה היא כי השינוי העיקרי יהיה נהלים ברורים יותר בדבר סוג התלונות שגרסטל תהיה רשאי לבדוק. הרבה תלוי בשר המשפטים הבא.

סכנת פוליטיזציה בפרקליטות

מסמך העקרונות שמכוחו הוקמה נציבות הביקורת על הפרקליטות (נבת"ם) מקנה לשר המשפטים את הסמכות לדרוש מהנציבות לבדוק תלונות פרטניות. זה תקדים — וגם פתח להתערבות בעייתית של הדרג הפוליטי בעבודת הפרקליטות.

שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, ניצלה סמכות זו פעם אחת, כשביקשה מהנציבה הילה גרסטל לבחון כיצד טיפלה הפרקליטות בדיווחים על הטרדות מיניות במערכת המשפט. הבקשה הוגשה בעקבות החשד שלפיו נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן, הטריד פרקליטה.

באופן תיאורטי, הנציבות אינה חייבת להיעתר לבקשת שר המשפטים. יש להניח שגרסטל לא תיענה בקלות לדרישה שמניעיה פוליטיים — אבל הפתח מסוכן. שר משפטים יכול להביא למינוי נציב ביקורת עם שאיפות קידום שיהיה תלוי בו, ולהטיל עליו בדיקות פרטניות במטרה להרתיע פרקליטים.  

דוברת נבת"ם, רות שמיר, מסרה בתגובה: "אין כל חשש להתערבות פוליטית בפרקליטות. כל בדיקה של נבת"ם היא בדיקה עניינית ומקצועית, ואינה נתונה להשפעות פוליטיות כאלו ואחרות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#