מלחמה עד התא האחרון - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מדע וחדשנות

מלחמה עד התא האחרון

התאים הנפוצים במערכת 
החיסונית הם המוקד למחלוקת מדעית סוערת. 
חלק מהחוקרים נשבעים שהם מגנים 
על הגוף מסרטן, ואחרים בטוחים שהם דווקא 
מסייעים לסרטן להתפשט. ויש גם הסבר שלישי

תגובות

במרכזה של מגמה חדשה יחסית בחקר הסרטן ניצבת ההבנה כי ניתן להפעיל את המערכת החיסונית הטבעית של הגוף כדי לעכב או למנוע את התפתחותם של תהליכים סרטניים ולפגוע בתאים הסרטניים מבלי לגרום לנזק לרקמות הגוף הבריאות. באחרונה מצאו חוקרים מהאוניברסיטה העברית כי תאי דם לבנים מסוג נוטרופילים –התאים הנפוצים ביותר במערכת החיסונית – מעורבים בתהליכים מעכבי סרטן, וניתן 
להשתמש בהם כדי לפתח הן טיפול משלים לחולים והן כלי אבחון מתקדם שיאפשר לזהות תהליכים סרטניים בשלב מוקדם. פיתוחו של טיפול על בסיס הגילוי החדש אמנם רחוק מאוד עדיין משלב מעשי, ומוקדם לדבר אפילו על ניסויים קליניים בבני אדם, אך השיטה הוכחה כיעילה בניסויים בבעלי חיים. המחקר, שערכו ד"ר צביקה גרנות מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית, וד"ר צבי פרידלנדר ממכון הריאה במרכז הרפואי הדסה עין כרם והאוניברסיטה העברית, פורסם בינואר האחרון בכתב העת המדעי Cell Reports.

"זמן רב חוקרים סרטן, וגם הגישה של למצוא נקודות תורפה במחלה קיימת המון זמן", אומר גרנות. "בדרך כלל חיפשו אותן בתאים הסרטניים עצמם, והתובנה שעלתה מכך, בהכללה די גסה, היא שתאים סרטניים מתחלקים הרבה ולכן הם פגיעים מאוד לתרופות שפוגעות בתהליך החלוקה. הרבה גישות לטיפול בסרטן התרכזו בניסיונות להתערב בנקודה הזאת, והחיסרון הגדול של שיטות כאלה הוא שהטיפולים שנבנים כך הם לא מספיק ספציפיים. עד היום רואים שטיפולים כאלה, על בסיס כימותרפיה, טובים מאוד בצמצום הגידולים אבל כרוכים בהרבה תופעות לוואי כמו איבוד השיער. למה זה קורה?".

צביקה גרנות

כי אנחנו בעצם מרעילים את כל הגוף כדי להרוג את הגידול?

"בדיוק. אתה מרעיל את כל הגוף ובעצם עושה תחרות מי יורעל יותר קודם, הגידול או איברים חיוניים של האדם. זאת גישה פרימיטיבית מאוד – כמו לתת מכות עם פטיש ולראות מה נשבר קודם. הדוגמה הכי טובה לחוסר היעילות של השיטה הזאת היא מלנומה (סרטן העור), מפני שהגידולים שנמצאים על העור הם קטנים מאוד וקל להוציא אותם. הגידולים עצמם הם לא הבעיה במקרה הזה, אלא הגרורות שהגידול שולח לכל הגוף. איך תתפוס כל תא אחרון שנמצא מתחת לעור, בריאה או בכבד? האם להקרין את כל הגוף? לתת כימותרפיה ולקוות שהסרטן ימות לפני שהחולה ימות? ברור שדרוש פה טיפול נוסף, שפועל אחרת לגמרי מכל מה שהכרנו עד עכשיו.

"בעשור האחרון יש הסתכלות חדשה על המערכת המורכבת הזאת שנקראת מחלת הסרטן, ומתברר שהמחלה עצמה מערבת לא רק את תאי הסרטן, אלא גם תאים נורמליים שהסרטן 'מגייס' לטובתו. אפשר לומר אפילו שהוא 'משעבד' את התאים הלא סרטניים, כך שבמקום לבצע את התפקיד הרגיל שלהם, הם מבצעים פונקציה שתומכת בגידול. בתוך זה אנחנו מתמקדים במערכת החיסונית שתפקידה המרכזי להגן עלינו מפני מגוון של דברים, ובין היתר מפני תאים סרטניים. תאים כאלה נוצרים בגוף שלנו כל הזמן, ורובנו לא חולים בסרטן כי התא הסרטני מזוהה על ידי המערכת החיסונית ומחוסל. הבעיה מתחילה כשהמערכת החיסונית נכשלת, ואז יש לסרטן הזדמנות להתפתח. יש בכלל אסכולה שגורסת שסרטן זו מחלה של המערכת החיסונית, כי היא לא מצליחה להתמודד עם משהו שהיא אמורה להתמודד איתו".

כלומר הסרטן הוא תולדה של כשל במערכת החיסונית — תהליך טבעי שהגוף אמור להיות מסוגל להתמודד איתו, ועלול להתפתח רק אם הוא לא מחוסל בזמן?

צביקה גרנות

"זו הפשטה של המצב, אבל כן. יש אנשים שרואים זאת כך: אם המערכת החיסונית היתה עושה את תפקידה, הסרטן היה מזוהה ומחוסל, וכיוון שזה לא קורה, המסקנה היא שהמערכת החיסונית 'פישלה'. יש תרופות חדשניות שמנסות לשפר את הפעילות של המערכת החיסונית כדי לתקוף את הסרטן ועובדות יפה מאוד".

מדוע שיטה כזאת לא יכולה לתת 
פתרון כולל לסרטן מסוגים שונים?

"מפני שתרופות כאלה נועדו לתת טיפול לחולים שכבר התפתח אצלם סרטן, ומתברר שהסרטן יכול להתחמק מהמערכת החיסונית על ידי מעין 'מסך' שעשוי מחלבונים. אם אתה יכול להסיר את המסך הזה, הגידול נחשף לפעילות של המערכת החיסונית ואז הוא באמת מחוסל. זה מה שהתרופות מהסוג הזה עושות — הן מסירות את מסך החלבונים הזה. תרופות כאלה נותנות פתרון לאנשים שלכאורה אין להם יותר שום סיכוי, ולפעמים הן ממש מוציאות אנשים מהקבר, אבל נמצא שהן יעילות רק עבור קבוצה קטנה מאוד של אנשים".

מה החידוש במחקר שלכם?

"התאים שבהם העבודה שלנו מתמקדת, הנוטרופילים, הם התאים הכי נפוצים והכי פרימיטיביים במערכת החיסונית. תאים כאלה מעורבים בדרך כלל בתהליכי דלקת ובחיסול חיידקים, אבל בגלל שהם נחשבים לכל כך פשוטים, המחקר שלהם הגיע לשיא בשנות ה־80 ומאז הם די נזנחו. עכשיו יש רנסנס מחודש במחקר של הנוטרופילים ויש מחלוקת גדולה ביחס אליהם בקהילה המדעית: חלק מהחוקרים מוכנים להישבע שהם מגנים על הגוף מסרטן, ואחרים בטוחים שהם דווקא פוגעים בגוף ומסייעים לסרטן.

"העבודות שלנו הראו שהתאים האלה יכולים לעכב את השלב הכי קטלני של הסרטן: ההתפתחות של גרורות. הרי אנשים בדרך כלל לא מתים מהגידול הראשון שיש להם. אישה שיש לה סרטן שד לא תמות מהסרטן בשד, אלא מגרורה שהגיעה למוח או לריאה או לעצם. וזאת החשיבות של הגילוי שלנו: אנחנו ראינו שכאשר כבר יש גידול, הנוטרופילים מגנים על הגוף מפני יצירה של גידולים משניים.

"כמובן שבמדע, כמו במדע, יש גם מי שטוענים את ההפך המוחלט, והיה חשוב לנו לגלות מדוע. איך יכול להיות שיש אנשים שמסתכלים על אותם תאים ורואים דברים הפוכים. ואז גילינו שבניגוד למה שחושבים, הנוטרופילים הם לא קבוצה הומוגנית של תאים. בעצם יש שלוש אוכלוסיות שונות של נוטרופילים שלחלק מהן יש אפקטים טובים ומגנים מפני הסרטן, ולחלק אחר אפקטים רעים שתומכים בהתקדמות המחלה וביצירת גרורות. מתברר גם שההתפלגות לתאים טובים ורעים משתנה עם הזמן: בשלב מוקדם של המחלה רואים בעיקר פעילות נגד הסרטן, כלומר הגוף עדיין נלחם, והנוטרופילים מנסים לאזן את המצב; עם התקדמות המחלה המאזן משתנה ובהדרגה מתקבל מופע אחר לגמרי של נוטרופילים, שנוטה יותר ויותר לכיוון אלה שמזיקים".

איך הגילוי הזה מקדם את הפיתוח של טיפולים חדשים?

"קודם כל, זה נותן לנו אפשרות למדוד את התקדמות המחלה. אנחנו רואים מתאם טוב מאוד של המאזן בין הנוטרופילים הטובים והרעים לבין השלב שבו נמצאת המחלה. אבל יותר מזה: אפשר לקחת דגימת דם מאדם שאנחנו כלל לא יודעים אם הוא בריא או חולה ולקבוע על פי מאזן תת האוכלוסיות של הנוטרופילים אם מתרחש אצלו תהליך לא תקין שעלול להיות סרטני".

גם כיום הרכב הדם עשוי להצביע על הימצאות של גידולים סרטניים בגוף. מה השיטה שלכם מוסיפה לזה?

"היא מוסיפה רזולוציה הרבה יותר חדה. כיום, בבדיקת דם, בודקים בין השאר את שיעור הנוטרופילים בתאי הדם הלבנים. זה מספר שיכול להיות 50% ויכול להיות 80% - אמרנו כבר שאלה התאים הנפוצים ביותר במערכת החיסונית. זה טווח עצום, שבתוכו יכולים להיות המון שינויים שלרופא שמסתכל בתוצאות של בדיקת הדם ייראו נורמליים, כי הוא לא רואה כמה מהנוטרופילים הללו טובים וכמה רעים.

"דבר נוסף הוא שאם יש לך תת אוכלוסיות טובות ותת אוכלוסיות רעות, אולי תמצא דרך לפגוע ברעות ולחזק את הטובות, וכך להחזיר את המערכת החיסונית למצב שבו היא תפעל לטובתנו. זה עוד גילוי של הצוות שלנו: יש נקודה שאנחנו יכולים להתערב בה ולמנוע את המעבר של התאים האלה ממצב שבו הם פועלים נגד הסרטן לתאים שפועלים בעד הסרטן. התאים האלה עוברים טרנספורמציה מסוימת, וזיהינו לפחות נקודת מפתח אחת בתהליך הזה שאנחנו יכולים להתערב בה טיפולית ולהשאיר יותר תאים במצב חיובי. זה החזון שלנו – להכניס עוד כלי למלחמה בסרטן. אם אנחנו נוכל בהתערבות הזאת ליצור עוד נוטרופילים טובים, ולעכב את הנוטרופילים הרעים, עשינו את שלנו".

האם על בסיס השיטה הזאת ניתן יהיה לפתח כלי אבחון טובים יותר או אולי אפילו כלים מניעתיים?

"מוקדם לומר. כיום רוב האנשים שחולים בסרטן מגלים את הגידול שלהם כשהם מרגישים לא טוב, כשמשהו משתבש. לרוב אתה הרי לא הולך לרופא ומבקש שיבדוק את כל הגוף שלך כדי לראות אם יש לך סרטן. יכול להיות שבדיקה של מאזן הנוטרופילים תוכל לתת לנו פרוגנוזה מוקדמת יותר, אבל צריך להדגיש: יש פער עצום בין איפה שהמחקר נמצא כרגע ובין הפיכת השיטה הזאת לבדיקה שגרתית במסגרת בדיקות הדם שכל אחד עובר. הפוטנציאל לכך קיים, אבל יש עוד דרך ארוכה לעשות.

"לגבי טיפול מניעתי, עוד אין לנו מספיק ניסיון בשביל לדעת מהן ההשלכות של טיפולים אלה לאורך זמן. אתה רוצה להגביר מאוד את הפעילות החיסונית של המערכת החיסונית כנגד משהו שהוא אתה – ואם תיקח את זה לקיצוניות גדולה מדי, תקבל מחלה אוטו־אימונית שתתקוף את הגוף בצורה לא ספציפית. כמובן שאם מישהו נמצא על ערש דווי זה לא כל כך מעניין אותו, והוא ירצה לנסות כל סוג של טיפול חדשני. לעומת זאת, בתור טיפול מניעתי יכול להיות שיהיו לזה תופעות לוואי לא רצויות.

"אני חושב שהדרך לעשות את זה לא תהיה לתת טיפול לאנשים בריאים, אלא לתת משהו שהוא בספקטרום רחב מאוד למי שכבר אובחן כחולה בסרטן, וכך לנסות לתפוס את אותם תאים שעדיין לא באים לידי ביטוי כגידול, אבל הם בפוטנציאל להתפתח לכדי גידול".

מה שמצית את הדמיון במה שאתה מתאר זה שיש פה פתרון כוללני מאוד. כלומר אף על פי ש"סרטן" הוא מאות סוגים של מחלות, אתה טוען שאפשר להילחם בכולן באמצעי אחד, שהוא תגבור המערכת ההגנתית של הגוף.

"נכון, אני כמובן לא יכול להבטיח שזאת תהיה באמת המציאות, אבל צריך לזכור שהפונקציה הבסיסית של המערכת החיסונית היא לעשות בדיוק את זה".

מה החזון שלך לגבי טיפולים כאלה בטווח הרחוק?

"קרוב לוודאי שנראה טיפולים משולבים של ניתוח, כימותרפיה ואימונותרפיה – כלומר, הגברת הפעילות של המערכת החיסונית כנגד הסרטן. בסופו של דבר, השאלה אם ריפאנו את האדם או לא תלויה בשאל האם הגענו עד לתא הסרטני האחרון וגם אותו חיסלנו. אם לא הצלחנו לרפא את הסרטן באמצעות כימותרפיה ורדיותרפיה, והמנתח יוצא מחדר הניתוח ומספר שלא הצליח להסיר את כל הגידול כי חלק ממנו יושב על מרכז עצבים, למשל, אז השיטה הזאת נותנת עוד כלי שיאפשר להגיע גם לתאים שהשיטות הקיימות לא הצליחו לפגוע בהם. אני אופטימי מאוד". 

 

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

 

.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#