מנכ"ל לתת: "פנינו לנפתלי בנט, לליכוד ולש"ס - אבל הם לא הסכימו להיפגש" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מנכ"ל לתת: "פנינו לנפתלי בנט, לליכוד ולש"ס - אבל הם לא הסכימו להיפגש"

ערן וינטרוב: "אני בטוח שמי שתומך ב"לא לתת" למצביעי הליכוד - לא תרם גם לפני הבחירות. בחברה חזקה יש מעמד ביניים חזק, אבל כאן יש מעמד ביניים קטן והליכה לקצוות - עניים ועשירים

32תגובות

ערן וינטרוב, ספר על עצמך.

אני בן 43, נשוי לליטל, ויש לנו שלושה בנים: עמית, 7, נועם, 4.5, ורני, שנתיים. נולדתי בדימונה, ואנחנו גרים ברמת גן. יש לי תואר עורך דין, כמו לכל אדם שני במדינה, אבל אני מכהן כמנכ"ל לתת מאז 2002.

לתת? לפי פייסבוק אנחנו עכשיו בשלב של "לא לתת".

כן, גם אני שמעתי על זה.

נו?

אני סומך על הציבור הישראלי.

הרגשתם ירידה בתרומות? קיבלת כבר טלפונים?

בינתיים לא ידוע לי על ביטול תרומות, אבל נוכל לומר בוודאות רק אחרי פסח. בכל מקרה, אני חושב שאותם אנשים שהצהירו שלא יתרמו יותר הם אנשים שממילא לא תורמים.

אתם חוששים שהתרומות ידוללו?

זה חשש תמידי.

חלוקת מזון לנזקקים לראש השנה
אלון רון

אתה יכול להבין את הכועסים?

לא, אני לא מתחבר לזה בשום צורה ואני בטוח שרוב הציבור לא מתחבר לזה. זו טעות לחבר את השיח החברתי והצורך לעזור לחלשים עם פוליטיקה. כל אחד מאתנו אמור לעזור לאחר, גם אם הוא חושב או נראה אחרת - ימני או שמאלני, יהודי או ערבי, צבע עור שונה - הקריטריון היחיד הוא אם הוא זקוק לעזרה ואם לך אכפת. כל השאר לא משנה. דווקא עכשיו, אחרי מערכת בחירות סוערת ורוויית שקרים שאיימה לשסע את החברה הישראלית, יש הזדמנות לחבר מחדש את העם. אנשים מכל מיני סוגים הצביעו לליכוד ולמחנה הציוני. מי אמר שהעניים הצביעו לנתניהו, ומה משנה בכלל מה דעתם הפוליטית? להעניש מישהו שדעתו הפוליטית שונה משלך, בעיני זה לא אנושי ולא חברי. עשייה חברתית אינה מעשה פוליטי. דווקא ערכנו סקר בקרב עניים שבו שאלנו מה העמדה הפוליטית שלהם.

ומה היתה התוצאה?

לפי הסקר הזה הרצוג ניצח, אבל זה עוד סקר שמצטרף לשאר הסקרים שפורסמו לפני הבחירות, ויכול להיות שאחר כך הדעה שלהם השתנתה.

מה זה בכלל לתת?

לתת הוא ארגון גג של עמותות מזון בישראל, שמסייע לכ–60 אלף משפחות ב–95 יישובים. יש לנו שלוש משימות: לעזור לאנשים ברמה הבסיסית, לסייע בשינוי מדיניות ולהקנות ערכים. אנחנו ארגון עצמאי, לא מפלגתי או ממשלתי. אנחנו שומרים עצמאותו באופן מאוד רציני.

אז הישראלים תורמים?

כן, וזאת זכות גדולה לראות כל כך הרבה ישראלים יפים. רוב התורמים שלנו הם מישראל (94%) וממעמד הביניים. כנראה שמי שיודע מהי מלחמת קיום ומה המשמעות שלה, תורם יותר. כשאנחנו אוספים תרומות של מצרכים ברשתות שיווק אני מזהה אנשים שתורמים יותר, כי הם נמצאים במקום דומה ורמת ההזדהות שלהם גבוהה יותר. אנחנו אוספים תרומות ישראליות מתוך אג'נדה: חשבנו שזאת לא חוכמה למצוא יהודי עשיר מחו"ל שיממן את הפעילות. אנחנו חושבים שהחברה הישראלית צריכה להתגייס.

באיזה תקציב מדובר?

כ–70 מיליון שקל, מתוך זה 45 מיליון שקל במוצרי מזון. 45% מהתרומות הן תרומות קטנות של אזרחים והן הדלק שלנו, 30% מהתרומות הן מקרנות פילנתרופיות והיתר, 25%, מהמגזר העסקי.

קשה לגייס תרומות מחברות ישראליות?

התרבות הזאת מתפתחת בארץ. אנחנו עדיין מפגרים אחרי ארה"ב בכמה שנים, אבל בסך הכל המגזר העסקי מגויס, אם כי אפשר לצפות ממנו ליותר. לדעתי, לאט־לאט יותר חברות יבינו שהן לא צריכות רק להתחרות על הכיס של הצרכן, אלא גם במה שהן עושות למען הקהילה, ושהציבור מצפה לזה.

איך אתם מגיעים למשפחות שזקוקות לתרומה?

בסופו של דבר כל אדם נזקק מגיע לעובדת סוציאלית, שאומרת לו שהמדינה לא יכולה לתת לו את מה שהוא צריך, כמו מזון, ונותנת לו פתק עם שם של עמותת סיוע. אנחנו אוספים מזון מהציבור ומחברות המזון ומעבירים אותו לאותן עמותות. המזון שנאסף מחברות המזון הוא מה שנקרא "הצלת מזון" - מוצרים שכבר אי־אפשר לשווק אבל הם עדיין בתוקף. יש לנו מערך של משאיות ושלושה מרכזים לוגיסטיים שבאמצעותם אנחנו מעבירים את המזון לעמותות. מדובר במזון בשווי של יותר מ–50 מיליון שקל בשנה.

במערכת הבחירות העוני לא היה סוגייה משמעותית מספיק.

ולא בצדק. נפגשנו עם כל ראשי המפלגות שהסכימו להיפגש אתנו כדי לשמוע מה המחויבות שלהם לטיפול בעוני ואיזה תקציב יקדישו לכך. אנחנו מודאגים מאוד מחוסר המשילות ומהעובדה שעד היום, למרות גודל הבעיה, אין תוכנית ממשלתית לצמצום העוני.

עם מי נפגשתם?

עם יצחק הרצוג ומנואל טרכטנברג מהמחנה הציוני, עם משה כחלון ואלי אלאלוף מכולנו, עם אורלי לוי־אבקסיס מישראל ביתנו, עם מאיר כהן מיש עתיד ועם זהבה גלאון ממרצ.

ומה לגבי כל השאר?

פנינו גם לנפתלי בנט, לליכוד ולש"ס, אבל הם לא הסכימו להיפגש. רדפנו אחריהם לא מעט. כנראה שהיה להם סדר עדיפויות אחר. עם הרשימה המשותפת קבענו פגישה, אבל זה לא יצא לפועל בגלל בעיה בלו"ז.

מוטי מילרוד

הופתעת?

אם הליכוד, הבית היהודי וש"ס לא הסכימו להיפגש אתנו, אני חושב שזה עשוי להעיד על התפישה שלהם לגבי הנושא. הליכוד בכלל לא פירסמו מצע וזה לא תקין מבחינה דמוקרטית, אבל הציבור אמר את דברו והציפייה שלנו מכל ממשלה שהיא לא השתנתה. אני לא טוען שהליכוד אינה מפלגה חברתית, אבל יש לי ביקורת קשה על הממשלה האחרונה. נתניהו מכהן כראש הממשלה כבר מאז 2009, אבל הוא לא היחיד: לפניו היו ראשי ממשלה אחרים ואף אחד מהם לא אימץ תוכנית לטיפול בעוני.

את מי אתה מעדיף כשר רווחה?

את מי שיעשה את השינוי ההיסטורי ויאמץ תוכנית לצמצום העוני.

מי היה שר הרווחה הכי טוב בשנים האחרונות?

עבדנו עם הרצוג, כחלון וכהן, ולצערי אף אחד מהם לא הצליח לעשות שינוי משמעותי. אני יכול להגיד שכולם השתדלו.

כחלון תקף את העמותות ואמר שמנהליהן משתכרים על חשבון הנזקקים.

השכר שלי ברוטו הוא 26 אלף שקל, והפירוט מופיע באופן שקוף באתר שלנו. עלות ההנהלה והעלויות הכלליות של לתת מסתכמות ב–6%–7% מהתקציב, ולפי הוראות החשב הכללי אפשר להגיע גם לתקורה של כ–13%. כל המהות של לתת היא נתינה, והארגון מוטה התנדבות. יש לנו כ–13 אלף מתנדבים, 250 מתנדבים על כל עובד בתשלום. הארגון מושתת על התנדבות ועל מינוף כספי התרומות להשגת מזון וסיוע. השקיפות בדמנו, כל הדו"חות הכספיים והנתונים מפורסמים באתר שלנו ובאתר רשם העמותות. ולגבי כחלון, ניהלנו עמו שיח אינטנסיבי ובסופו של דבר הוא הכיר בבעיית הביטחון התזונתי. ביולי 2012 הוא ונתניהו התחייבו במסיבת עיתונאים לתקצב 100 מיליון שקל לתוכנית לביטחון תזונתי. עכשיו יש לו הזדמנות לממש את ההתחייבות שלו.

מהן הדרישות שלכם בנושאי מדיניות?

יש לנו אג'נדה ברורה: אנחנו דורשים כבר שנים שהממשלה תוביל תוכנית עם יעדים מדידים לצמצום העוני. ב–2007 הגשנו עתירה לבג"ץ כדי לחייב את המדינה ליטול אחריות על נושא הביטחון התזונתי, ובמהלך הדיון המדינה התחייבה לפעול בנושא. אנחנו מפרסמים כל שנה את דו"ח העוני האלטרנטיבי כדי להשפיע על השיח.

אולי הפוליטיקאים רואים לנגד עיניהם בעיות חשובות יותר לטיפול?

בתקופת הבחירות שאלו את הציבור מה הבעיה הדחופה ביותר, והרוב דיברו על עוני ונושאים חברתיים. לפי נתוני הביטוח הלאומי, חמישית מהמשפחות בישראל חיות בעוני ובמצוקה, אבל בפועל הרבה יותר ישראלים חיים במצוקה ובמחסור. יש תחושה שאנחנו מתחרים עם מדינות OECD על המקום האחרון מבחינת שיעור העוני, ועדיין אין מדיניות סדורה בנושא הזה.

למה זה קורה?

כנראה שהעניים לא מעניינים אף אחד. אין להם כוח פוליטי כקבוצה. אין מי שייצג אותם בכנסת, או שאולי המצב הזה נוח למישהו. אין לי שום הסבר אחר, כי המצב כאוטי. כשילדים לא מקבלים את המזון שהם צריכים או את העזרה בלימודים, הביטחון העצמי שלהם יורד והסיכוי שלהם להגיע להשכלה גבוהה קטן מאוד. אולי בגלל זה בדו"חות האחרונים של הביטוח הלאומי אנחנו רואים יותר ויותר ראשי משפחה צעירים עניים. זו תולדה של מדיניות שמייצרת דורות של עניים. מאז שעתרנו לבג"ץ התחלפו ארבע ממשלות - ואף אחת לא לקחה אחריות על הנושא.

אם הממשלה תיקח אחריות, לכם לא תישאר עבודה.

התחייבנו גם בעתירה בבג"ץ שמטרת העל שלנו היא לסגור את הבאסטה ושלא יהיה צורך בלתת או בחלוקת מזון. מדובר במשהו שהממשלה צריכה לספק לקיום הבסיסי של אזרחיה, כחלק מחוק יסוד זכות האדם וחירותו.

אבל בתוכנית שאתם מקדמים לביטחון תזונתי, עמותות המזון דורשות לקבל תקציב מהמדינה.

השיטה שאנחנו מציעים מבוססת על הצלת מזון, שבה אנחנו ממנפים את ההשקעה. כיום אנחנו משקיעים 5 מיליון שקל בתשתיות חלוקה ומחלקים מזון בשווי 45–50 מיליון שקל, ולכן אנחנו מציעים למדינה להראות איך עושים את זה עד שהיא תיקח אחריות מלאה על הנושא. נכניס את המדינה להריון ואז נוכל לצאת מהסיפור הזה.

מה קרה לאותם 100 מיליון שקל שכחלון ונתניהו הבטיחו?

לאורך כל השנים היו התחייבויות של הממשלה והיו תהליכים, ואז התקיימו בחירות ונגמר. אחרי ההתחייבות שלהם נכנסנו לתקופת בחירות וזה התפוגג. אותו דבר קרה עם כהן ולפיד. הם הבטיחו כסף שבסופו של דבר לא הגיע.

אסף עברון

לכחלון כשר אוצר תהיה השפעה גדולה. מה הוא הבטיח לכם בפגישה?

שמחנו שהם התחייבו להכניס את נושא הטיפול בעוני לקווי היסוד של הממשלה במסגרת ההסכמים הקואליציוניים. אלאלוף עמד בראש הוועדה למלחמה בעוני, ומסקנות הוועדה צריכות להיות תוכנית העבודה של הממשלה החדשה. מבחינתנו, אחד היעדים של הממשלה הוא לא להקים ועדה חדשה. הפתרונות כבר נמצאים על השולחן. חשוב שהממשלה תתחייב להשקיע תקציב משמעותי של 5–7 מיליארד שקל בשנה ליישום מסקנות אלאלוף ולתוכנית לביטחון תזונתי ולקבוע יעדים לצמצום העוני, בדיוק כמו שיש לה יעדי צמיחה וגירעון.

מאיפה אפשר להשיג את התקציב לתוכנית כזאת?

כשמערכת הביטחון דרשה תוספת של מיליארדי שקלים במהלך צוק איתן, אמרו לנו שהמשק איתן ושיש מאיפה להביא את הכסף. אז כנראה שזה עניין של רצון וסדרי עדיפויות. המלחמה בעוני לא פחות חשובה מהמלחמה בחמאס. זו מלחמת אין ברירה על האנשים שחיים פה.

נתניהו אמר שהאתגר הגדול ביותר הוא אירן — החיים עצמם.

החיים עצמם זה גם לדאוג שלילד שלך יהיה מה לאכול בבית הספר. החיים עצמם זה לדאוג שקשיש לא יחיה מנדבות ושאריות שהוא מוצא בפחי אשפה. אני מכיר מעט מאוד אנשים שלא רוצים להיות עצמאים ולהשיג את פת הלחם שלהם בעצמם. מדובר בנושא שצריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות הלאומי, ואם צריך לקצץ במקומות אחרים - בעיניי זה דבר שראוי לעשות.

יש פוליטיקאים שמדברים על ילדים רעבים בישראל, ואתם דווקא נמנעים מלהשתמש במונחים כאלה.

אנחנו נמנעים מלהשתמש במנוח ילדים רעבים כדי לא להיכנס לשיח של טרמינולוגיה ודמגוגיה. יש שנוהגים לשפוט ולהגיד שילדים רעבים עם בטן נפוחה יש רק באפריקה ולא כאן, וזה מחסל את הוויכוח. מבחינתי, ילד שלא מקבל מספיק מזון, ילד שהולך לישון בלי ארוחה חמה ומזינה, הוא ילד רעב. השיח צריך להיות על המהות. צריך להבין שהבעיה הזאת נמצאת בכל החברה הישראלית, למעט בכמה יישובים עשירים. העוני נמצא בכל המגזרים.

דווקא דו"ח העוני האחרון הצביע על ירידה קלה בשיעור העוני.

נכון, אבל אנחנו לא מרגישים את זה בשטח. גם המוסד לביטוח הלאומי הסתייג בדו"ח שלו מחלק מהנתונים וציין שהם לא כוללים את ההשפעה המלאה של הקיצוץ בקצבאות ילדים. אין לי ספק שהדו"ח של 2014 יראה מגמה של המשך גידול בעוני. אני חושב גם שישראל לא רוצה להיות מדינת עולם שלישי אבל לשם אנחנו הולכים, כי גם אם יש ירידה מסוימת בעוני, עדיין שיעור העוני בישראל גבוה פי שניים מהממוצע ב–OECD.

לפי הדו"ח שלכם, 1% ממקבלי הסיוע בעמותות המזון הם בעלי תואר שני ועוד יותר בעלי תואר ראשון.

אלה העניים החדשים - ממעמד הביניים. זה עוד נתון שמראה שנהפכנו לחברה חלשה. בחברה חזקה יש מעמד ביניים חזק, אבל כאן יש מעמד ביניים קטן ולעומת זאת יש הליכה לקצוות — עניים ועשירים. לפי נתוני ביטוח לאומי, 78% מהעניים בגיל העבודה עובדים (מתוך משקי בית העניים, כשלפחות אחד עובד בכל סוגי המשרה). כשאתה עובד בשכר מינימום וכשאין אכיפה של חוקי העבודה - זה המצב. רוב האנשים שפגשתי נופלים לעוני בגלל מחלה קשה, שינוי במצב המשפחתי, מוות פתאומי, גירושים, קבלת החלטה כלכלית לא נכונה כמו הקמת עסק קטן שכשכל או אפילו משכנתא שהסתבכה. בסופו של דבר אנשים רוצים להיחלץ מהמצב הזה ולחיות חיים עצמאים. לא פגשתי אף אחד שנהנה לעמוד בתור בשביל לקבל חבילת מזון.

לעתים עולות טענות, בעיקר מקרב תומכי השוק החופשי הקיצוניים, שעוני הוא בחירה של חלק מהאנשים.

אם אתם מתכוונים למי שמביא לעולם הרבה ילדים, אז קודם כל הילדים עצמם לא בחרו בכך והם לא אשמים. ניצולי שואה או קשישים בפנסיה לא אשמים. אנשים שעובדים בכמה עבודות לא אשמים - ולפי הנתונים רוב העניים עובדים. להאשים אנשים זה הכי קל, אבל מי שאשם זו המדיניות. גם אם 10% מהעניים הם פרזיטים שמתעלקים על המערכת, אז הבעיה עצמה היא לא שולית. אפשר לבחור לשבת מהצד ולצקצק בלשון, אבל לאנשים שחיים בחברה הזאת יש תפקיד.

אבל האם תרומה היא הפתרון? האם היא לא מנציחה את המצב? האם אנשים לא מתרגלים לחיות על נדבות?

גם כאן, אני מאמין שמי שאומר את זה לא תורם בעצמו. זו אמירה שיפוטית שגויה, שבאה להרחיק את התופעה הזאת מעצמנו - כלומר כולם פרזיטים, הם לא כמוני. אלא שזו טעות. עוני הוא בעיה של החברה שלנו. נכון שתרומה אינה הפתרון. המשאבים והמדיניות צריכים להיות בידי המדינה. העמותות צריכות להיות רשת ביטחון משנית, ולא הדבר העיקרי. יש אנשים שאומרים לנו להפסיק לעזור, ואז אולי אם כמה אנשים ימותו ואז מישהו למעלה יתעורר, אבל זאת לא הדרך שלנו. יש לנו אחריות כאזרחים, ואם אנחנו יכולים לעזור למישהו במצוקה אז נעזור.

אתם מתגאים בשיתופי פעולה ובתרומות של תאגידים כמו חברות מזון ובנקים. אולי עדיף שהם יפעלו להורדת יוקר המחיה, ידאגו למחירים הוגנים למוצרים שלהם, ידאגו לתנאי עבודה הולמים לעובדים שלהם במקום לתרום לנזקקים? אולי עניין התרומות מנוצל אצלם ליחסי ציבור?

חברה ציבורית קיימת כדי להביא רווח לבעלי המניות, אבל אפשר לדבר גם על שורת הערך החברתי. אם מישהו עושה משהו משמעותי, אז הלקוחות שלו צריכים לדעת. למרות זאת, אני לא מוכן שחברה תעשה סיבוב ענק של יחסי ציבור על כל תרומה קטנה. רק אם חברה מעניקה תרומה ראויה ומשמעותית באופן שקוף, יש מקום לתדמית ויחסי ציבור. לצערי, תוקפים גם את מי שלא עושה מספיק וגם את מי שעושה.

אילו בעלי הון נמצאים בקשר שותף עם הארגון?

הכוכבים הגדולים בלתת הם המתנדבים, הצוות והנזקקים. אין אצלנו בעלי הון גדולים. אחד הדברים שאני הכי גאה בהם הוא שאנחנו לא משרתים אינטרס אישי, פוליטי או כלכלי. ראש העמותה, ז'יל דרמון, שעלה בגיל צעיר מצרפת, הקים את לתת כמעשה ציבורי.

היו תרומות שהפתיעו אותך?

יש ניצול שואה שלא הכרנו אישית שמקבל מאתנו תמיכה, בחור בן 86 שיום אחד לקח שלושה אוטובוסים כדי להגיע למשרדים שלנו ושם על השולחן 600 שקל. הוא קיבל מתנה והחליט שחצי ממנה הוא תורם, אף על פי שכל חודש אנחנו מסייעים לו. זה היה מרגש בטירוף. הכרת תודה של מישהו שנאבק ונמצא לבד. מאז הוא קופץ מדי פעם למשרד כדי שנארח לו חברה.

יש רגעים של ייאוש בעבודה?

אני מרגיש שכולם מפרגנים ושהחברים והקרובים מתגאים במה שבחרתי לעשות, אבל לפעמים זה תפקיד סיזיפי. יש תחושה קיומית ואחריות כלפי אנשים שתלויים בך. יש גם תחושות קשות של תסכול ואכזבה מהמצב. כשנכנסתי ללתת היו 500 אלף ילדים עניים והיום יש כ–800 אלף, וכל הזמן מתחלפת עוד ממשלה ומגיע עוד שר, אבל אין לנו פריווילגיה להתייאש או לוותר. בסופו של דבר צריך לנצח את העוני - וזה בידיים שלנו.

מה אומרים ההורים שלך על הקריירה שבחרת? אחרי הכל אתה עורך דין בפוטנציה.

ההורים שלי הם המעריצים מספר אחת שלי. אבי נולד ברומניה וגדל בצל השואה, ואמי ילידת הארץ ממוצא סורי־מצרי, שעבדה הרבה שנים במחלקת הרווחה בעיר. לא גדלנו בעוני אבל חיינו בדירת שיכון, ארבעה ילדים בחדר. ההורים שלי חסכו מעצמם כדי שיהיה לנו הכל, וכשנכנסתי ללתת גיליתי שבמקביל הם היו נותנים באופן קבוע סלי מזון למשפחות נזקקות.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

תמיד רציתי להיות גנן בגן ילדים, אבל אחרי שראיתי איך זה עובד ויתרתי. אני חושב שמה שאני עושה זה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדול. בחרתי בדרך הזאת וברמה האישית זו הגשמה העצמית, אבל הכוח של לתת הוא האנשים והמתנדבים שיוצרים ביחד משהו הרבה יותר גדול. בעברי הייתי גם יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, ואחרי התואר והסטאז' הייתי יועץ במשרד לפיתוח כלכלי אזורי. כנראה שיש לי שריטה של עשייה חברתית. ביסודי הייתי גם חבר בוועדת קישוט.

אייל טואג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#