"המחנה הציוני לא הזניח את הפריפריה. הליכוד עשה את זה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"המחנה הציוני לא הזניח את הפריפריה. הליכוד עשה את זה"

ח"כ עמיר פרץ לא מוכן להניף את הדגל המזרחי, ולא חושב שצריך להשוות אותו לאריה דרעי. אבל יש לו דעות מוצקות על מי שהצית את השיח העדתי המתפרץ, ועל מה שצריך לעשות כדי לגשר על הפערים

24תגובות

"תראו איזה מיתוג", אומר לנו השבוע ח"כ עמיר פרץ בכניסה למטה למשימות מיוחדות שהקים בדיזנגוף סנטר בתל אביב. ליד סניף של "הכל בדולר", בתי קפה, ומועדון כושר, מסתכל פרץ על תמונתם של יצחק הרצוג וציפי לבני, התלויה בחלון הראווה של הסניף, ומצביע בגאווה על השלט "יש תחליף לנתניהו". "יפה, לא?" הוא שואל בנמרצות. "כן", אנחנו עונים, "אלא שזה כבר לא כל כך רלוונטי".

פרץ, ותיק הח"כים, שעבר בין העבודה, עם אחד, התנועה וכעת נמצא במחנה הציוני, נראה מאושש שבוע לאחר הבחירות. "נתניהו ניצח", הוא מכריז בלי כעס, "אי אפשר לקחת ממנו את הניצחון. בעשרת הימים האחרונים לקמפיין הוא שינה לחלוטין את האווירה ואת המגמה וגייס כוחות ששבוע קודם לכן התביישו להצביע עבורו. השמאל והמרכז נשארו עם 24–25 מנדטים כפי שחזו הסקרים, וזו הצלחה גדולה להרצוג וללבני. אלה שלא התכוונו להצביע היו ממחנה הימין, והם הוזעקו בן רגע להציל את הבית".

אז מה, הוא קוסם?

אמיל סלמן

"הוא לא בחל בשום אמצעי ופתח פצעים ישנים שהגלידו, ויישארו שותתי דם זמן רב. הוא הצית מחדש את הוויכוח העדתי וגם את הוויכוח בין ערבים ליהודים. הוויכוח על הלגיטימציה להיות שמאלני צץ בכל העוצמה".

גם המחנה הציוני, שנתן במה לדברים של יאיר גרבוז, תרם לפילוג.

"נכון. במקום שמעצרת השמאל ייצאו מסרים מדבריו של ראש המוסד לשעבר מאיר דגן, יצא גרבוז.

איך הרגשת עם הדברים?

אני לא נעלב מזה, כי גרבוז צריך להיות אדם שאני מעריך כדי שאיעלב. הוא אדם מנותק. הוא אדם שמרגיש נוח במחנה קטן שכולם בו מרגישים כמוך, אבל כדי להנהיג את המדינה צריך להיות ראש מחנה גדול".

זה פגע במחנה שאתה חלק ממנו.

"כן. עד ההתבטאות של גרבוז היתה תמיכה מדהימה במחנה הציוני. גרבוז חשף פצעים. אי אפשר לומר שהוא לא מבטא תחושה של קהל גדול. הוא דיבר בעצרת בחירות, לא בהרצאה באוניברסיטה על משמעות האמנות".

פרץ מספר על שני חברים של בנו יפתח בן ה–27, שבאו אליו לאחר העצרת ואמרו לו "בגלל זה אנחנו מצביעים ליכוד, מה שלא הצבענו בחיים. אם נראה את אבא שלך נברח מבושה, כי לא נוכל להסתכל לו בעיינים. אנו רואים את הסבתא והאמא שלנו, שלא מבינות למה אנחנו מצביעים".

למרות השיוך העדתי המובהק שלו, פרץ, יליד שדרות, מסרב להניף את דגל המחאה העדתית ומחאתם של תושבי הפריפריה. "אני מרוקאי גאה ולא רוצה שיצביעו בשבילי רק בגלל זה. אני מסרב בכל תוקף להישמע מתנצל או לבקש שייתנו לי יתרון בגלל המזרחיות", הוא אומר.

הניסיון להתרחק מדימוי המזרחי קשור אולי לטראומת בחירות 2006, אז עמד פרץ בראש מפלגת העבודה וראה את נהירתם לקדימה של אנשי שמאל, המצביעים הטבעיים של המפלגה. תוצאות מערכת הבחירות אז העידו שרבים ביישובים המבוססים העדיפו ללכת עם המפלגה החדשה ולא לתת את קולם לפרץ.

"אני לא רוצה להתייחס לזה", הוא אומר, "אבל תבדקו כמה קולות לקחנו מהליכוד באותה מערכת בחירות. אז מי שאומר שזאת הצבעה שבטית שאי אפשר לשנות - טועה. ב–2006 כל הפריפריה החברתית הצביעה לעבודה - קרית שמונה, חצור, מעלות, שלומי, שדרות, באר שבע, אופקים ועוד הרבה אחרים".

נפגעת אז שלא ניצחתם בבחירות?

"לובה אליאב, שעזר לי בקמפיין, היה מגיע בלילות ובוכה. הוא היה אומר: 'אני לא מאמין שהם לא רוצים להצביע אמת, אף על פי שעל זה הם חלמו - שילד שגדל במעברה יהיה ראש ממשלה'".

פרץ מספר שאליאב הציע אז להקים "מטה להחזרת האשכנזים. הוא אמר שאין ברירה אלא לפתוח את הפצע, אבל אני לא הסכמתי לכך. לבסוף התפשרתי והסכמתי להקים מטה להחזרת הוותיקים. בעצם כך כיבסנו את המלה".

אוליבייה פיטוסי

ולמרות זאת הם לא חזרו.

"הדמוקרטיה פועלת לעתים בכלים שאינם נוחים לי. יש לה ציפורניים, שיניים ויד מלטפת. הרגשתי בימים ההם שהדמוקרטיה עשתה בי שמות אבל גם הרימה אותי על כפיים. אין סיכוי שאני אבחר בהתקרבנות".

הפערים החברתיים בין מזרחים לאשכנזים קיימים גם כיום?

"יש מיליון אזרחים שמרוויחים פחות משכר מינימום וחיים בפריפריה החברתית. הקיפוח כולו הוא על ראשו של נתניהו. הוא נמצא בשלטון (בשש השנים האחרונות, צ"ז וע"ג) והוא היה צריך לשלם את המחירים על הקיפוח".

אבל הוא לא שילם.

"נכון. הפער בין השאלה מה מקור הצרות האישיות לבין ההחלטה במי להצביע הוא גדול מאוד. נתניהו הצליח להשכיח את הנתונים הסטטיסטיים ולהביא למקום הרגשי הכי עמוק. אנשים מותחים עליו ביקורת קשה ואומרים 'הוא סידר אותנו, אבל נצביע ליכוד'. הם עשו אבחנה בין האיש לבין המפלגה".

והעדיפו אותו על פני מחנה שנותן במה להצהרות של גרבוז.

גיל אליהו

"התבטאותו של גרבוז היתה אבן מושחזת ראשונה שהפעילה את השורה הראשונה שבנינו. במחנה הציוני בנינו חומה יציבה שעמדה בפני הסערות הרגילות. הנושא האירני פחות השפיע. נתניהו חזר ארצה אחרי שנאם בקונגרס ולא עלה במנדט אחד. רק כשהלך למקומות מאוד רגשיים ופצע פצעים עמוקים, בבת אחת הכל התחבר. אותו מצביע ימין הרי צריך להגן על המנהיג. אנחנו לא היינו ערוכים מספיק לסערה כזו. המחנה הציוני הציג מסרים נכונים ותיפקד נכונה, אבל לא נערכנו מספיק מול הסתה כל כך גדולה".

הפערים החברתיים קיימים פה כבר 50 שנה. איך לא נערכתם?

"השיח המזרחי החדש שונה לחלוטין מהשיח המזרחי המוכר. השיח הקודם, שהתקיים בשנות ה–50, ה–60 וה–70, התחיל בתחושת הקיפוח בפריפריה החברתית, שהובילה להקמת תנועת הפנתרים השחורים, מהומות ואדי סאליב ועוד. זה היה שיח שבמרכזו עמדו התפרצות של תחושת קיפוח וחוסר שוויון בחלוקת המשאבים וההזדמנויות. היום מדובר בשיח אחר. זה שיח של שייכות והכרה הדדית. יש הרבה צעירים מצליחים, אקדמאים, פרופסורים, שמרגישים את הקיפוח. אף שהם פרצו מבחינה אישית, עדיין יש ויכוח סביב השייכות המגזרית. האם השייכות למדינה היא לגיטימית? אתה צריך להוכיחה".

אף שהשוויון בהזדמנויות גדל, תחושת הקיפוח נשארה?

"המזרחיים של ימינו לא אומרים 'אכלו לי, שתו לי', אלא מבקשים לגיטימציה להנהיג, להיות שותפים, להיות מובילים לא רק בהנהגה הפוליטית אלא גם באקדמיה ובמערכות אחרות, בפריסה מאוד רחבה. כיום מדובר על אדם שצמח בתוך המעברות, הצליח לדלג מעל הקושי והוא ראוי להצדעה, והוא אומר 'אני לא אסתפק בעמדות ביניים. אני מספיק לגיטימי להגיע לפסגה ולהיות שותף להתוויית הדרך'".

מדוע אתם, הפוליטיקאים בני עדות המזרח, לא נלחמים לשנות את היחסים, אם יש כזה צורך?

"אין דבר כזה 'אתם, המנהיגים המזרחים', אני לא מקבל את ההכללות האלה. כפי שמותר ל'שבט הלבן' לחשוב ימין ושמאל, כך גם אנחנו, ואני מאוד מבקש לא להכליל. לאריה דרעי, למשה כחלון ולי חשיבה שונה. הפרדיגמה שונה. לדוגמה, אני לא מאמין בניתוק בין מאבק לצדק חברתי ושלום".

"אני לא מוכן שמישהו 
יגדיר אותי"

אפי שריר / ידיעות אחרונות

אתה מרגיש כמי שמשלם מחיר על כך שאתה מזרחי?

"כשנבחרתי לראשות מפלגת העבודה הדבר הראשון שאמרתי הוא 'היום קוברים את השד העדתי', אבל לצערי השד קם לחיים. כנראה לא קברתי אותו עמוק מספיק ומישהו דאג להחיות אותו מחדש. זה השד היחיד שמשתתף בתחיית המתים, וזה עצוב. יש למצוא דרך לקבור אותו מחדש וליצור מכנה משותף רחב ככל האפשר לשמירת הזכויות של כולנו. הפתרון הוא להיות יותר פתוחים, לוותר מעצמך ולהסכים למאזן חברתי חדש".

ייתכן שיום אחד יהיה כאן ראש ממשלה מזרחי?

"ישראל יכולה לבחור ראש ממשלה מזרחי. השיח שמתקיים כיום גם מכשיר הזדמנויות חדשות. צריך לקוות שמעז ייצא מתוק והוא יוליד לגיטימציה של הכרה הדדית, שיח מסוג אחר וראייה נכונה של המנהיגות המזרחית ויכולתה לעשות שינוי יסודי במדינה".

לגיטימציה מצד מי?

"נוצרה עובדה שכאילו בלי שאף אחד החליט ניתנה לאוכלוסיה מסוימת הזכות לקבוע סולמות ערכיים ששייכים למדינה כולה. האם ראיתם מזרחי שיגיד על מישהו שהוא חסר שכל או מטומטם רק משום שהוא מקשיב למוסיקה שונה?"

למזרחים לא היה חלק במימוש החזון הציוני?

"במשך שנים עולי צפון אפריקה נאבקו כדי שהציונות תיתן להם לגיטימציה. התקיים ויכוח עמוק - ההורים שהגיעו לדימונה או לשדרות באמצע הלילה במשאיות אחרי שהובטח להם שהם בדרך לירושלים, האם הם היו חלק מהמפעל הציוני? האם הציונות היא רק זו המגשימה? האם ציונות בעל כורחה לא ראויה להכרה?"

והתשובה?

"הציונות נבחנת על פי תוצאותיה. העלייה הזו הרחיבה את כנפיה של המדינה. אם לא היו מקימים את דימונה, ערד, קרית גת, קרית שמונה חצור וערים אחרות, היינו נשארים עם התיישבות בין גדרה לחדרה".

אבל בסופו של דבר היישובים האלה לא הצליחו להתרומם.

"למרות הנתונים הקשים האוכלוסיה הזו הצליחה לשרוד וגם להקים דברים מופלאים של מחויבות למדינה. אני מביע את הערכתי לתושבי הדרום, שעמדו 10–15 שנה מול מתקפות ביטחוניות אלימות. שדרות נהפכה לליוורפול של המדינה והוציאה מתוכה לא מעט אמנים. המדינה אומרת שהציונות לא התרוממה שם, אף שהמדינה יודעת שאלה קשיים שהיא הטילה עליהם. ההערכה כלפיהם צריכה להיות כפולה ומכופלת. אחת הבעיות הקשות של הפריפריה היא רמת השכר הממוצע, אופי התעסוקה, מספר המפעלים ועוד. במשך עשרות שנים התעסוקה הזו ייצרה שכר מינימום".

איך גדלת?

"ההורים שלי היו אנשים עשירים במרוקו, ובישראל היינו אחת המשפחות היחידות בשדרות שליד ביתה חנתה מכונית סוסיתא, שהיתה אז המכונית המובילה. לקח כמה שנים עד שאבי ירד מנכסיו כי שיטת המסחר לא היתה מוכרת לו. הסיפור הבא מאוד מצמרר אותי ומרגש אותי. יום אחד, בהיותי בן 9 או 10, הגעתי הבית וראיתי באמצע החדר בבית את כל הדודים והדודות יושבים בשתיקה מעיקה. משכתי בשמלתה של אחת הדודות ושאלתי אותה מה קורה, והיא ענתה שאבא שלי הולך לעבוד מחר כפועל פשוט במפעל מברשות בקיבוץ רוחמה. אבי היה ראש הקהילה בכפר בוז'עד במרוקו. הוא אמר לנו 'אל תדאגו, אני אדאג לפרנסתכם, כל עבודה מכבדת את בעליה'. הוא עבד במפעל 30 שנה. מעולם לא החסיר יום אחד. הוא היה מגיע הביתה ומחנך אותנו לסולידריות. אמי רחמה היתה עובדת במכבסה, והעדיפה כל חייה לעבוד במשמרת שנייה כי במשך היום היא היתה עושה את עבודות הבית. כמעט לא ראינו אותה אלא בבוקר, כשהיא הכינה לנו ארוחת בוקר, כי היא היתה יוצאת לעבודה ב–14:00 וחוזרת ב–23:00.

"אמא שלי היתה הולכת להילולות של רבנים. פעם מישהו כתב איך איש נאור כמוני נמצא בהילולה חשוכה. הייתי אומר - כל אחד והפסיכולוג שלו. אחד ישלם 200 דולר למישהו שיקשיב לו, ואמא שלי הולכת לשם וזה כמו הפסיכולוג שלה. מה כל כך פסול בזה? אם לאמא שלי יש בריאות נפש גדולה יותר בזכות זה, למה צריך לדחות ולראות משהו אחר?"

ואז באים גרבוז ואחרים ואומרים שזה לא לגיטימי.

"הבעיה היא שיש צד אחד שמגדיר. אני לא מוכן שמישהו יגדיר אותי. הוויכוח הוא מי האידיאולוג, מי מגדיר ומי קבלן קולות. תושבי הפריפריה הצליחו לשבור הרבה תקרות זכוכית, והם לא צריכים לתת דיווח חדש. ברמת הוויכוח צריך להכיר במוטיבים התרבותיים. אני, למשל, לא ארשה לעצמי להגדיר מוטיבים של עדה אחרת".

פרץ נזכר בסופר יהושע סובול, שכתב את הביוגרפיה שלו. "סובול הלך בפרקי חיי צעד אחר צעד. הוא אמר - מנשקי המזוזות הם מטומטמים. אמרתי לו שמבחינה חברתית אמי היתה הסטריאוטיפ של מרוקאית שאמורה להצביע ליכוד ואמורה להיות במכלאה, אבל היא היתה שוחרת שלום יותר ממני. היא שאלה אותי איך ייתכן שכאן בישראל לא מסתדרים עם הערבים, שהרי במרוקו היהודים ידעו להסתדר אתם".

"המשקפת הסגורה היא סמל לראייה לטווח רחוק"

לפרץ יש ביקורת רבה על מחנה השמאל, שלדבריו נשאר לשבת בסלון, לעומת מחנה הימין שהשכיל לפתח גרעינים בעיירות הפיתוח. "המחנה הציוני רוצה לנצח דרך הטפת מוסר בסלון, מקסימום יכתוב פוסט בפייסבוק ויצייץ בטוויטר. לעומת זאת, הימין לקח בשנים האחרונות את רוב הגרעינים בהתנחלויות ושלח אותם לערי הפיתוח. הם עובדים שם כמו תנועות חברתיות ועוברים מבית לבית. זאת בעצם שיטה מפא"ינקית. הלוואי שאנחנו נצליח להקים גרעינים חברתיים שיסתובבו ברחבי הארץ".

האם המחנה הציוני זנח את הפריפריה?

"לא. הוא לא מספיק נוכח. מי שזנח את הפריפריה הוא הליכוד שבשלטון".

אז איך אתה מסביר את העובדה שהמאבק על יוקר המחיה לא חילחל לקלפי?

"מלכתחילה נתניהו מיקד את כל הקמפיין בהסטת תשומת הלב לנושא האירני, העדתי והערבי, והצליח להסיט את הוויכוח מהעניינים הכלכליים־חברתיים. גם אם הנושאים האלה היו נוכחים בשיח הציבורי, הם לא היו במינון הנדרש. הפער בין הערכה של מצב לבין אופן ההצבעה הוא עצום. עם זאת, אין לי ספק שסוגיות של יוקר המחיה יעמדו במרכז העשייה של המערכת הפוליטית בשנים הקרובות" .

אתה לא חושב שההנהגה המזרחית כשלה?

"ההנהגה המזרחית צריכה לעבוד הרבה יותר קשה מכל הנהגה אחרת ולקבל את הקרדיט והלגיטימציה. אני שמח שכיום יש לי לגיטימציה להנהיג, אבל זה לקח לי המון שנים. יש מעט מאוד שנולדים אל תוך הנסיכות. אנחנו היינו צריכים להידפק על הדלתות ולהפיל את הגדרות.

"צריך גם לזכור שיש אמות מידה שונות שבהן שופטים אנשי ציבור לא מזרחיים. כשח"כ לא מזרחי ייאבק יגידו שהוא נאבק. כשח"כ מזרחי ייאבק יאמרו שהוא צועק. את המזרחי יתארו כמתלהם ואת האחר כנאבק ונלחם. אני לא מוכן להשתמש בכך".

כמו הלעג שספגת בעקבות הצילום עם המשקפת הסגורה?

"גם אריאל שרון וגבי אשכנזי צולמו כך. לשמחתי, המשקפת נהפכה לסמל של ראייה לרחוק. אשכנזי אמר שפרץ ראה דרך המשקפת הסגורה. אם פעם אנהל קמפיין, אחלק משקפות כסמל לראייה לטווח ארוך".

אתה נשאר במחנה הציוני?

"בוודאי".

תתמודד בעתיד על ראשות המפלגה מול יצחק הרצוג?

"זה לא דבר שצריך לעשות כרגע, אלא לתת לדברים להתייצב ולתמוך בהרצוג ובלבני".

מה דעתך על הממשלה המתגבשת?

"נראה לאן יפנו פניה. אני לא חושב שנתניהו יחזיק הרבה זמן מול הלחץ הבינלאומי. הוא יצטרך לחפש את הדרך שבה הממשלה תשנה את פניה. לא אתפלא אם בעוד שנה יתחילו לדבר על ממשלת אחדות. בעוד שבוע תקום ממשלה ימנית, ואני מקווה שהמחנה הציוני יישב באופוזיציה. נראה מהי טובת המדינה ונשתדל לשמרה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#