מה חושבת הכוכבת של כחלון על אמיר חצרוני ויאיר גרבוז - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

מה חושבת הכוכבת של כחלון על אמיר חצרוני ויאיר גרבוז

הח"כית החדשה יפעת שאשא־ביטון ממפלגת כולנו בטוחה שהקרב העדתי שהוצת מחדש בשבוע האחרון יכול להיות מנוף לפתרון - לצד התוכניות של משה כחלון


80תגובות

ב-9 במארס, יומיים לאחר עצרת השמאל בכיכר רבין, פירסמה ד"ר יפעת שאשא־ביטון, מספר שבע ברשימת כולנו לכנסת, סטטוס בפייסבוק שיצא נגד דבריו של יאיר גרבוז. "נאומו של גרבוז וראיון הצדקה המזעזע של יהושוע סובול אודות 'הקומץ' הם מסר מביש ואומלל", כתבה שאשא־ביטון. "גרבוז שכח דבר קטן - שהקומץ הזה הוא 'קומץ' שמשרת בצבא, עובד, משלם מסים ומקיים את החברה הישראלית. ה'קומץ' הזה הוא אני, ומשפחתי וחברי. הקומץ היחיד שאני מזהה כאן, בנאומך גרבוז ובראיון שלך סובול, הוא הקומץ שאתם מבקשים לייצג - קומץ שמסרב לצאת מהקיבעון ולהבין שהמדינה היא של כולנו!" הפוסט, שפורסם לקראת חצות, זכה ל-167 לייקים בלבד ולעוד כמה תגובות אוהדות. השקט היחסי שבו הוא התקבל לא שיקף את השיח הבועט שעולה כיום כמעט בכל מקום סביב העניין העדתי.

"ברמה האישית מעולם לא הרגשתי את הקיפוח העדתי. אני לא בן אדם שייתן שיקפחו אותו על שום רקע. אני נלחמת ובועטת", אומרת שאשא־ביטון. עם זאת, היא מוסיפה כי "מבחינה מדעית ידוע שיש אפליה על רקע עדתי. אם בודקים במחקרים אובייקטיביים את התפקידים הבכירים באקדמיה, אפשר לראות לא רק שמספר הנשים קטן אלא שגם יש שם פחות מזרחים מאשכנזים. אפשר לראות את התופעה הזאת גם בבתי המשפט, במשרדי הממשלה ועוד. הקיפוח נובע מתהליך היסטורי, וברמת התודעה ניסו להתכחש לזה".

שאשא־ביטון, שנולדה וגדלה בקרית שמונה, אומרת שעד שהגיעה לצבא לא הרגישה את הקיפוח. "כל עוד הייתי בקרית שמונה, שהיא חממה, לא הרגשתי את השיח הזה. בצבא גיליתי ש'קרית שמונה זה אישיו', שקיפל בתוכו את המזרחיות, הקטיושות ועוד".

מקום של נחשלות.

"קשה לי עם המושג נחשלות, כי לא הרגשנו את זה. בזמן הצבא התחלתי להתקומם לגבי האופן שבו מציגים את העיר. יש שכונות מטופחות ויפות שאנשים שמחים לגור בהן, אבל הראו רק את השכונות האחרות. היה נוח מאוד להשאיר את התבניתיות הזו על כנה. רבים מחברי שנולדו בקרית שמונה הם מלח הארץ ומחזיקים בעמדות מפתח".

ולמרות זאת השיח העדתי קיים ובועט.

"כן, אבל הוא השתנה. עד היום השיח של מזרחים ואשכנזים בא בעיקר מהצד המזרחי. המזרחים דיברו עליו ומנגד אמרו להם 'מספיק עם הבכיינות של השד העדתי'. היום השיח בא מהצד השני. אלה לא רק ההתבטאויות של פרופ' אמיר חצרוני. זה בא מהצד שמתיימר להיות נאור וליברלי המגדיר את עצמו כמי שמכיל ורוצה לקבל את האחר על כל גווניו. דווקא הוא יוצר דה־לגיטימציה של זכות הבחירה. אם המחנה הציוני היה מנצח בבחירות, האם חצי מהעם היה קם ואומר 'אלה אשכנזים'?"

שאשא־ביטון מתקוממת על הטענה שיש קיבעון בהצבעה בקרב המזרחים. "הקיבעון קיים גם בצד השני. מפא"יניקים יצביעו לפי השייכות בדיוק כמו הליכודניקים".

רמי שלוש

אז עכשיו כולם רבים עם כולם?

"כן, אבל לא צריך להיבהל מהשיח. קחו אותו, שימו אותו על השולחן, ובואו נפרק אותו. זה כואב. זה אלים. אבל כשמדובר במשהו גלוי, יותר קל להתמודד אתו מאשר עם משהו סמוי. היה קיפוח והיתה אפליה לאורך שנים, אבל לא דיברו על זה בציבור. רק דעת הקהל המזרחית דיברה עליו, וגם לא כל המזרחים אלא רק חלק מסוים שהעז. היתה התכחשות תודעתית לאפליה על רקע עדתי. כעת שומעים את האשכנזים מוקיעים את תוצאות הבחירות ועושים להן דה־לגיטימציה מובהקת. הם מגנים את ההצבעה השבטית המסורתית. לפני שנה לא היינו מדברים על זה".

זה לא אומר שיש אפליה.

המזרחים נמצאים פחות בעמדות מפתח, ואם את לא נמצאת בעמדת מפתח את משתכרת פחות. יש תקרות זכוכית למזרחים ולא כולם מצליחים לפרוץ אותן".

לא עשינו דרך מאז שנות ה–50?

"יש שינוי ואנחנו לא נמצאים במקום שבו היינו, כי זה תהליך שאנו עוברים כחברה, אבל זאת עדיין סוגיה משמעותית. אם כשעבדתי על הדוקטורט אמרו לי - 'אל תגידי ביטון, אלא שאשא' - אז זה סיפור".

אולי המנהיגים המזרחים גם צריכים לקחת אחריות?

"לא רק המזרחים. יש לנו אחריות מנהיגותית. זה שאני אשה מקרית שמונה זה יופי, אבל אני לא מייצגת שום שבט".

שאשא־ביטון הכירה את יו"ר מפלגתה, משה כחלון, כשזה שימש כשר תקשורת והיא כיהנה כסגנית ראש עיריית קריית שמונה, המופקדת על תחום החינוך. כחלון קידם מיזמי תקשורת בעיר, בהם הצבת סיב אופטי ברחוב הראשי של קרית שמונה, ולאחר הקדמת הבחירות טילפן לשאשא־ביטון ושאל אותה אם היא זוכרת אותו. שאשא־ביטון השיבה לו: "רציתי לשאול אותך אם אתה זוכר אותי".

"הוא ביקש ממני להצטרף לרשימה. הייתי צריכה לחשוב על זה, כי ההצעה היתה פתאומית, ולראות שהיא מתאימה לי, כי כמה חודשים קודם לכן מוניתי לסגנית נשיא מכללת אוהלו בקצרין".

ולמה הסכמת?

"כי בפעם הראשונה בא מישהו ששם את הנושא החברתי כלכלי על השולחן. נקודה".

יאיר לפיד עשה זאת בבחירות 2013.

"קשה לי עם ההשוואות בין כחלון ללפיד. לפיד מייצג את מדינת תל אביב. ומה הוא עשה? הוא דיבר על יוקר המחיה, אך העלה את המע"מ ב-1%. הוא דיבר על יוקר הדיור, והמשבר בדיור רק העמיק. אף פתרון שהוא נתן לא גילם דאגה לכולם. מי היה נהנה מתוכנית מע"מ 0% על דירות אילו היתה מתקבלת? זאת תוכנית שמפולחת לאוכלוסיה במרכז. מי שהיה מרוויח ממנה הם אנשי המרכז והאליטה שיכולים לרכוש דירות יקרות יותר.

"לא רק זה, בואו לא נשכח מאיפה בא לפיד ומאיפה בא כחלון. כחלון בא לפוליטיקה עם ניסיון, הוא מכיר את המערכת ומכיר את הפוליטיקה. הוא לא אומר דברים שהוא לא יכול יכול לעמוד בהם. בפעם הראשונה מגיע מישהו שרואה את כולם, בדגש על אלה שנשארים מאחור. צמצום פערים עושה טוב לכולם, גם לאזרחים המבוססים, כי זה יוצר חברה שפויה יותר".

מה את מתכוונת לעשות לצמצום הפערים?

"אני רוצה להנהיג תקצוב דיפרנציאלי של רשויות. ברשויות יש המון פרויקטים שממומנים בחלוקה שווה בין הרשויות לבין המדינה, אבל רשויות חלשות לא יכולות לתת את הכסף למימון הפרויקט, והכסף הממשלתי מועבר בסופו של דבר לרשויות החזקות. יש לקבוע תקצוב דיפרנציאלי, כך שהרשויות החזקות יצטרכו לממן חלק גדול יותר מהפרויקטים כנגד מימון ממשלתי, ואילו רשויות חלשות יצטרכו לתרום בהתאם למצבן.

"כמו כן, אפשר לחזק את הפריפריה דרך עידוד התעסוקה. למשל, יש להעניק הטבות גדולות יותר בתעסוקה למפעלים באזור הצפון והגליל כדי לעודד יזמים ואנשי תעשייה לבוא צפונה, אחרת למה שמשקיע יתקרב לקרית שמונה? בנוסף, צריך לבדוק מדוע מפעלים שממוקמים בצפון משלמים לעובדיהם שכר נמוך יותר מזה המשולם לעובדים במרכז. כמו כן, אטפל בסבסוד מעונות היום כך שנקל על אמהות לצאת לעבודה בלי שההטבות שלהן ייפגעו.

"יש הרבה פלטפורמות שככל שאני מעמיקה בהן אני לומדת שאפשר לממש את התפישה החברתית שלנו. יש הרבה משרדי ממשלה שלא נקראים משרדים חברתיים, אבל מחזיקים אג'נדות חברתיות, כמו משרד הבינוי שבאמצעותו אפשר לקדם פרויקטים של דיור ציבורי ושיקום שכונות, או משרד האוצר שיכול לקדם נושאים חברתיים. בהתחלה הייתי נישתית, אבל היום בכל מקום שאהיה אדע לפרוץ, ולממש את האג'נדה החברתית־כלכלית שלנו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#