"לארץ נהדרת יש אג'נדה ברורה. השארנו את יוקר המחיה 
על סדר היום" - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בואו לא נתבלבל

"לארץ נהדרת יש אג'נדה ברורה. השארנו את יוקר המחיה 
על סדר היום"

מולי שגב טוען שהוא לא מנסה לחנך את העם ואומר: "לערוץ 2 אין כוח מונופוליסטי. הפוליטיקאים בעצמם עושים סאטירה ומתחרים בנו"

2תגובות

יום ראשון בצהריים, אזור התעשייה בפתח תקוה. תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" של זכיינית ערוץ 2 קשת מגיעה לאחד מרגעי השיא שלה בעונתה ה-12 - ליווי ערב הבחירות לכנסת בערוץ 2 - מערכת הבחירות השישית של התוכנית. בפנים מצלמים חברי "ארץ נהדרת" את קליפ הבחירות שישודר הערב.

על הספה בחדר הכניסה לאולפנים שוכב מנחם בגין (השחקן יובל סמו), לבוש חליפה חומה ומיושנת, ומשתעמם. הוא משוחח באייפון. לפתע נמאס לו, הוא נשכב על ספה ומתחיל לבצע סדרה מרשימה של כפיפות בטן. "בגין מנהיג חזק עם שרירי בטן", מסביר סמו לעוברים והשבים.

בפנים, השחקנים מחליפים דמויות במסגרת צילומי הקליפ. דוד בן-גוריון (מריאנו אידלמן) ומושיק גלאמין (רועי בר-נתן) מצלמים סלפי במצלמת אספנות ישנה, וגולדה מאיר (אודי כגן) לא מפסיקה לעשן. בתוך האולפן זהבה גלאון (עלמה זק) עומדת על משטח עץ ורוקדת בתנועות ראש מוגזמות, שמעיפות את שערות הפאה שעל ראשה לכל עבר. את האלכוהול מסרטון החתונה של מרצ מחליפה כוסית משקה קריסטל מוגז. ציפי לבני (שני כהן) נעמדת מול המצלמות ושואלת: "מתי הבחירות הבאות?" הבמאי לא מרוצה: "אני רוצה יותר שיניים בחוץ!"

בינתיים סמו מוריד את הפאה ונהפך לבגין קירח. בדיוק בנקודה הזו מגיע למקום עורך ויוצר התוכנית, מולי שגב. הוא ממקד את מבטו בבגין הקירח ומתחיל לפתע לבקש מהנוכחים משקפיים עם מסגרת כהה. "אתה נראה בדיוק כמו מאיר דגן. בוא תעשה מאיר דגן", הוא אומר לסמו. "נשלב אותך בפאנל". אחרי כמה דקות סמו תופס מקום בצד ומחליט בעצמו להתחיל בחזרות. הוא מתיישב זקוף, ללא תזוזה, ומדבר באטיות, כשרק ידו הימנית מבצעת תנועות קטנות למעלה ולמטה: "אני אומר את הדברים למען עתיד ילדי", הוא מחקה את דגן.

עופר וקנין

היכולת של שגב לזהות מהר כל כך דמות קומית חדשה, שמתחברת לאחד מהנושאים הלוהטים על סדר היום במערכת הבחירות הזאת, היא אולי אחד הכישורים שהופכים אותו ליוצר של אחת התוכניות הכי נצפות בישראל כיום (923 אלף צופים בכלל האוכלוסייה ורייטינג של 28.8% בממוצע לפרק - מעט פחות מ"המרוץ למיליון" עם 1.02 מיליון צופים ו-29%). אף שמותג הבידור "ארץ נהדרת" כבר ותיק בטלוויזיה, הוא ממשיך לבעוט וליהנות משיעורי צפייה גבוהים במיוחד. כעת עומד שגב בפני אחד מרגעי המבחן המשמעותיים שלו.

"זה היתה אחת העונות הטובות. הפוליטיקה מספקת לנו חומרים טובים", אומר שגב בפגישה במשרדו בחברת קשת בצפון תל אביב. "בחורף יש בחירות ובקיץ יש מלחמה, אז אנחנו מרוויחים חומרים. כשלא קורה כלום, יותר קשה לנו - אבל כשיש עונת בחירות כזו, ויש כל כך הרבה הרמות להנחתה, זה יותר כיף".

לא היתה לכם בבחירות האלה אמירה פוליטית ברורה. בעבר, למשל, תקפתם את אביגדור ליברמן בצורה חריפה הרבה יותר.

שגב: "התפקיד שלנו הוא לא להיות מזוהים עם אף אחד, ולא לעשות תעמולה לאף אחד. אנחנו אומרים את אשר על לבנו. זה יכול להתחיל עם מערכון פתיחה, שמציג את הקיסר נתניהו מקיסריה שהוטלה עליו קללה לפני 20 שנה, שהוא יהיה לנצח ראש ממשלה אם ייתן את הביצים שלו. אני חושב שזו אמירה ברורה מאוד, ואי־אפשר להגיד את זה בצורה ברורה יותר. מצד שני, אנחנו לא יכולים להתעלם מהבעיות של הצד השני. הוא לא נטול בעיות. לא הסתרנו אותן ולא עשינו לו הנחה. זה התפקיד שלנו. מאשימים אותנו בשמאלנות וימשיכו להאשים אותנו - וזה חלק מהעניין".

וזה נכון.

"אנחנו לא מסתירים את דעותינו. אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות אובייקטיביים, אלא להיות הוגנים. אנחנו לא מהמדווחים, אלא חלק מהפובליציסטיקה שמביעה את דעתה. לסאטירה חייבת להיות עמדה, אבל אנחנו לא משרתים אף מפלגה".

"בפייסבוק יש ערוץ ישיר עם הציבור"

שגב אולי לא משרת אף מפלגה, אבל גם הוא מודע לכך שההשפעה של "ארץ נהדרת" על השיח הפוליטי אדירה. די לראות את שר הכלכלה, נפתלי בנט, עצמו מתבלבל ומגחך לרגע כשהוא אומר "די כבר" או "בואו לא נתבלבל" בראיון עיתונאי בטלוויזיה, ולהבין עד כמה הדמות שלו ב"ארץ נהדרת", שאותה מגלם ערן זרחוביץ', חקוקה אצלו עמוק בתודעה.

צעירים כיום מכירים את העולם הפוליטי דרך המשקפיים של "ארץ נהדרת". אתה חושב שאנשים גם מקבלים החלטה למי להצביע על בסיס תפישת המציאות שהתוכנית יצרה להם?

"זה סוג של ביצה ותרנגולת, כי אפשר ליהנות מהבדיחות בלי להתמצא במה שקורה בפוליטיקה בישראל. אני לא מאמין לאגדה שאנשים צורכים חדשות רק באמצעות 'ארץ נהדרת'. אולי זה היה נכון לפני עשור. כיום יש כל כך הרבה קולות בפייסבוק ובטוויטר, ואינסוף מקורות לקטעים מצחיקים. יש גם קטעי סאטירה שהמועמדים עצמם עושים על עצמם. אין לנו בלעדיות על סאטירה ותגובות סאטיריות למציאות יותר מאחרים. יש כל מיני סרטונים בפייסבוק עם מאות אלפי צופים".

קובי קלמנוביץ

ובכל זאת, לך יש כוח אדיר של 30% רייטינג במדורת השבט של ערוץ 2. זה נותן תוקף למסרים שלכם.

"אני לא חשוב שיש לערוץ 2 או ל'ארץ נהדרת' כוח מונופוליסטי. אנחנו מתמודדים מול כל קול אחר, ויש לא מעט קולות שאומרים את ההפך".

אתם משודרים באותו ערוץ של חדשות 2, שיש לה עוצמה אדירה על התודעה הלאומית.

"לא חשבתי על זה עד הסוף. אבל יש הבדל בין החדשות 
לבינינו".

על מנכ"ל קשת, אבי ניר, אמרו שהוא שר החינוך האמיתי של ישראל. אז אתה אולי סוג של מדריך פוליטי לאומי?

"זו ממש הגזמה. אם אתה מחבר בין הטענה שאנחנו שמאלנים לבין תוצאות הבחירות מאז שאנחנו באוויר, אתה רואה שהתזה הזאת לא באמת מחזיקה מעמד. אני גם סומך על האינטליגנציה של הצופים שיודעים לקחת הכל בפורפורציות, ויש גם כל כך הרבה דברים אחרים שמאזנים אותנו. אולי כשהיו תוכניות כמו 'ניקוי ראש' ו'חרצופים' באמת לא היה שום מקור אחר לקבל פרשנות וסאטירה. אבל כיום אתה פותח פייסבוק ואתה רואה דברים מושקעים ומעניינים. יש הרבה יותר תחרות ופלורליזם. גם לימין יש תוכנית בערוץ 1 (תוכנית הסאטירה "הכל שפיט", בהפקת לאטמה, נ"ט)".

מה חשבת עליה?

"אני מודה שלא יצא לי לצפות בה הרבה".

זה נשמע קצת מתנשא. הם מתחרים שלכם.

"כשאנחנו בתוך העבודה, אני משתדל לא לראות דברים אחרים, כי זה מבלבל אותך ומקשה עליך לחוות את המציאות. מהמעט שראיתי ב'הכל שפיט' הם עושים עבודה טובה וראויה, וטוב שהם קיימים. ריבוי קולות זה דבר חשוב".

עופר וקנין

כפובליציסט משפיע, היו מקרים שפוליטיקאים ניסו לשוחח אתך ולשכנע אותך?

"אני לא הולך לדברים כאלה".

אולי זה בעייתי. כל מקורות המידע שלך הם באמצעות התיווך של התקשורת, ואתה מתווך חומר מעובד.

"בעידן הפייסבוק יש כבר ערוץ ישיר בין המועמדים לבין הציבור, ואנחנו חלק מהציבור. הפוליטיקאים גם מאוד חשופים בטלוויזיה, ואני לא חושב שאנחנו מחמיצים משהו. באופן עקרוני אני לא רוצה להתחכך באנשים האלה, אני לא חבר שלהם, לא שותה אתם קפה ולא הולך לשיחות רקע אתם".

"אנחנו מוכרחים להגיב לנאום נתניהו"

"ארץ נהדרת" יצרה את אחד המערכונים הידועים והביקורתיים שלה כלפי בעלי ההון במערכון ששודר סביב המחאה החברתית. היא הציגה אז את דמות החזיר "נודי בנטוב" (שילוב קומי של נוחי דנקנר ואילן בן-דב). בעונה 11 הלכה "ארץ נהדרת" שלב נוסף והושיבה את מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, לצד מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, כשהם ממררים בבכי על מצבם הקשה, במערכון שהביא לידי ביטוי את הכשלים בתחום הבנקאות בישראל.

יכול להיות שקצת נסוגותם מהביקורת על בעלי ההון, וחזרתם לביצה הפוליטית המכוערת?

"בעונה הקודמת לא היו הרבה אירועים שהיינו מוכרחים ויכולים להגיב להם. לכן, היתה יכולת לייצר אג'נדה יותר יזומה וברורה. התעסקנו בעונה הזאת הרבה מאוד ביוקר המחיה, בסדרה שנקראת 'המועדון'. דיברנו על הבנקים, הנמלים, ועשינו V כמעט על כל אחד מהנושאים המז'וריים בתחום של יוקר המחיה וקבוצות האינטרס. גם העונה לא זנחנו את זה. הדברים האלה קיימים כל שבוע בתוכנית. אלה חלק מהנושאים במערכת הבחירות.

"יש הרי מאבק לקביעת סדר היום וספינים מכל כיוון. אנחנו מוכרחים להגיב, למשל, לנאום של נתניהו בקונגרס, למרות שזה ספין. אצלנו אייל קיציס תירגם את הנאום ואמר: 'אם יש מישהו שיכול לקנות דירה בתל אביב, שיקום'. ואז הפכנו את הווידאו - וכולם מתיישבים. זה היכולת שלנו לשלב בכל זאת את הנושאים החשובים לרוב הציבור, ועם זאת לא להתעלם ממה שקורה בזירה הפוליטית.

"החזרנו גם נהג המונית אשר בן־חורין, אבל עם אג'נדה בדיוק במקומות האלה. הוא מתקשר מהמונית לבנק ושואל אם הוא יכול להלוות כסף לבנק באותם תנאים שהבנק ילווה לנו - 7%–10% ריבית. הפקיד כמעט חטף שבץ, אבל כשהאיש הפשוט מהרחוב מבקש כזאת בקשה, היא נשמעת הגיונית. אשר גם התקשר לקרנות הפנסיה ושאל מדוע הוא משלם דמי ניהול, הרי הכסף מתנהל לבד. ואם הוא מפסיד, למה הוא משלם דמי ניהול - זה 'דמי ניהול גרוע'? הוא גם אמר להם שם: 'שמעתי שהצמדת את ההשקעות לחברות של טייקונים והן הפסידו. אולי תצמידו את זה לשכר של המנכ"לים שלכם? הוא הרי תמיד עולה'.

"פינה נוספת שעסקה בנושאים האלה היתה להגחיך את רפורמות הקסם שמציעים הפוליטיקאים להתמודד עם יוקר המחיה. אז אנחנו הצענו את הרפורמה לאשה שלישית במשפחה שתביא עוד משכורת, או ילדי הקבלן שלא דורשים הרבה כסף. זו הדרך שלנו להשאיר את הנושאים האלה על סדר היום".

אבל לא הצגתם בחזית הבמה את הדמויות הרעות בעיניכם. אין חיקוי של דנקנר או יצחק תשובה, ואפילו לא של רני רהב.

"אם המדד הוא רק חיקויים, אתה צודק. בכלי הזה של חיקויים יש לנו בעיה, כי הציבור לא מכיר את האנשים האלה, ולכן החיקוי לא אפקטיבי. בשנה שעברה עשינו במערכון על הבנקים את קינן ואת רוסק־עמינח. זו פעם ראשונה שנעשה כזה דבר, אבל אלה לא יכולות להיות דמויות קאלט. המערכונים עושים יותר את העבודה. הם נהפכו למאוד ויראליים - למשל, מערכון מכללת השחיתות שלנו".

עופר וקנין

אחד המאבקים הסוערים ביותר במערכת הבחירות הזאת היה בתחום התקשורתי - נתניהו עם שלדון אדלסון ו"ישראל היום" נגד נוני מוזס, שמנסה לפגוע בנתניהו. בקרב הזה כמעט לא נגעתם.

"אנחנו מתייחסים לזה. זה נמצא הרבה בתוכנית. הפריים הראשון של התוכנית היה נתניהו, הקיסר מקיסריה, קורא את 'ישראל היום'. בעונה הקודמת, יאיר לפיד לבש גלימת אגרוף של 'ידיעות אחרונות'. הדברים נמצאים בתוכנית".

ומה דעתך האישית על זה? התקשורת איבדה את דרכה?

"זו קצת היתממות לחשוב שזה משהו שהתחיל בשנים האחרונות. היו תמיד הטיות פוליטיות בעיתונים".

זו כבר לא הטיה אידאולוגית, אלא אינטרסים של בעלי כוח וכסף.

"זה לא משנה. פוליטיקה זה משחק של אינטרסים ומאבק של קבוצות כוח. אין ספק שזה הוקצן, אבל ההתפתחות החיובית היא שאנשים למדו לצרוך תקשורת בצורה ביקורתית. החשיפה של זה היא חיובית".

"מערכון דורש סנכרון של הרבה גורמים"

שגב, כעורך התוכנית, אחראי על כל שלבי הייצור עד לשידור - מגיבוש הרעיון הגולמי, התסריט והכתיבה, ועד לשלב הבימוי, המשחק והעריכה. ביום ראשון הוא הגיע לאולפנים בפתח תקוה לחצי שעה, לישיבת חזרה עם השחקנים. הם כולם ישבו במעגל בחדר האיפור, וביצעו את החיקויים שלהם לפני הצילומים תחת עינו הפקוחה של שגב.

מה רגע הקריטי ביותר בכל יצירה של מערכון, שיקבע אם הוא ייצא טוב או לא?

"רגע המפתח הוא הרגע שבו נולד הרעיון בחדר הכותבים. זה המקום שבו המערכת מתכנסת כל יום כמה שעות, ואנחנו מדברים על מה שקורה בעולם, מחפשים את הדימוי הקומי - והופכים את זה למערכון. זה החלק שגם לוקח הכי הרבה זמן. שלב הרעיון חשוב מאוד, אבל אז זו עבודה מורכבת מאוד של המון גורמים, שכל אחד מהם צריך להיות מדויק מאוד ולהבין מה הלב של הרעיון, מה מצחיק פה. זה דורש סנכרון של הרבה גורמים".

ואיך אתה יודע מה יצליח להצחיק גם את הצופים בבית?

"זה כבר עניין מקצועי. גם אם ברגע אחד משהו מצחיק אותנו, אנחנו צריכים לדעת איך להעביר את זה הלאה בכל השלבים — האיפור, הצילום והבימוי. לפעמים זה יכול להתפספס בדרך. התפקיד שלי לפקח על כל אחד מהתהליכים ולהבין שזה נשאר חד".

"כשמנסים להעביר מסרים בכוח - זה לא עובד"

קורה שיוצא מערכון, ואתה חושב לעצמך שלא הצלחת להעביר את המסר וזה לא ראוי לשידור?

"היו מקרים שזה התפספס בשידור, והיו מקרים שהאמירה שלנו לא היתה חדה מספיק. אתה יושב בבית ואומר שזה לא היה מערכון טוב. בלוחות הזמנים שאנחנו עובדים בהם, אין הרבה זמן לשבת על הדברים האלה, וצריך לנסות שדברים לא יתפספסו בדרך".

אחד הנושאים הרגישים היו סדרת המערכונים על הקניון, שם מתרקם רומן בין בעל המזנון היהודי (אסי כהן) לבין סלמה הרוקחת הערבייה (ליאת הר-לב). זו דוגמה שיכולה להרגיז לא מעט מהצופים של ערוץ 2.

"הקניון היה סדרת מערכונים על מיקרו-קוסמוס של החברה, שבתוכו כל האינטראקציות הישראליות. יש בזה משהו חתרני, אבל ניסינו לעשות משהו שלא יהיה דידקטי. יש בסיפור הזה וביחסים ביניהם משהו שמנסה להעביר איזו נורמליות, ולא סיפור דרמטי עם רומיאו ויוליה. אין לנו הרבה אינטראקציות עם המגזר הערבי, שהם 20% מהאוכלוסייה. האינטראקציות הן או במסעדה, ועשינו מערכונים ב–2009 על מסעדת "חמודי", או עם רוקחת ערבייה - שזה משהו שכל אחד מאתנו, או לפחות האלרגים שבינינו, רואים לא מעט".

יש פה פרדוקס. אתם צריכים לקלוע למכנה המשותף הרחב ביותר, אבל מצד שני מערערים על תפישות של חלק גדול מהציבור - למשל, עם סלמה. זה מבלבל. המערכון היה אמור להביע את עמדתכם בעד נישואים בין ערבים ליהודים?

"ברור שאנחנו בעד. הרי אפשר להציג ערבים בכל מיני דרכים. להציג ערבייה בתור בחורה משכילה ותרבותית זה אומר הכל. אבל אנחנו לא חושבים שזה נכון להיות דידקטי. זה לא עובד עם הפטיש בראש. אנחנו לא בעניין של לחנך".

אבל אתם כן מחפשים כל הזמן אמירה חברתית ברורה.

"האמירה היא בשביל שנביע את מה שאנחנו חושבים. יש אינטראקציה בין היוצרים לצופים, אבל היא דבר שהוא חצי לא מודע. כשמנסים להעביר מסרים בכוח, זה בדרך כלל לא עובד".

השאלה אם אתה רוצה בכלל להעביר מסרים ולנסות לשנות את פני החברה.

"אין לנו יומרות כאלה. המטרה היחידה שלנו זה להביע את מה שאנחנו חושבים וחשים לגבי המציאות הישראלית. מכאן והלאה, איך זה נתפש, זה לא ענייננו".

זה קצת מיתמם. זה כמו לשגר חץ ולא להתעניין במי הוא פגע.

"זה כך בדיוק. הדבר היחיד שחשוב לנו הוא להיות אותנטיים ולשקף את מה שאנחנו חושבים ומרגישים. זה יכול להתקבל באלף ואחת צורות, ואם ננסה לחזות את ההשפעות, זה יהיה מסרס. אגב, אותו דבר לגבי רייטינג. אתה לא יכול לחשוב מראש מה הצופים יאהבו ומה לא, כי כך לא יהיה לך רייטינג ולא כלום".

אז הסוד להחזיק מעמד בטלוויזיה הוא רק להיות כנה עם עצמך?

"יחד עם עבודה קשה מאוד, שהיא לפעמים מתישה".

עבודה קשה גורמת לאנשים לא פעם לגמור את הסוס. אתה חושש שזה יקרה לך?

"יש משהו בעבודה הזו שהוא גם מחזיר אנרגיה, לא רק מוציא. יש פה סביבת עבודה של צחוק, ולכולנו יש כנראה חיידק של להיות מעורבים בנעשה פה. נכון שיש תקופות של מיאוס וירידה. הכל עברנו. למזלנו, אנחנו כן מצליחים להמשיך וליצור".

התחרות הכפולה של "ארץ נהדרת": "גב האומה" והצמד פוליאקוב ופלד

"ארץ נהדרת" תאלץ להתמודד הערב בשידורי יום הבחירות לראשונה עם תחרות כפולה: בערוץ 10 ילוו את משדר הבחירות כוכבי "גב האומה", שעד כד שודרה בערוץ 2 וכעת לראשונה תשודר ראש בראש מול "ארץ נהדרת". בערוץ 1 יככב ההרכב של יעל פוליאקוב ואילן פלד.

מולי שגב מחמיא למתחרים מערוץ 10: "יש להם אחלה תוכנית", הוא אומר.

יש כאלה שחושבים שהם הולכים קצת יותר רחוק מכם בעוקצנות ובביקורתיות. מה דעתך?

"אני לא מקבל את זה. 'גב האומה' הם חדים, מושחזים ואמיצים ועושים עבודה מצוינת - וגם אנחנו. זה נכון שיש אצלנו עוד סוגים אחרים של הומור שהם לא פוליטיים, ואולי זה קצת יוצר תחושה שזה מהול. אבל אנחנו לא מתפשרים. אנחנו לוקחים סיכונים מול קהל שלא מסכים אתנו, וזה נמצא על השולחן".

שגב גם מכיר היטב את פוליאקוב ופלד, שהגישו פינה קבועה בעונה הקודמת של "ארץ נהדרת", אך ירדו לאחר שישה פרקים בלבד. על פי הדיווחים, פלד ופוליאקוב דרשו חופש יצירתי, שלא ניתן להם ממערכת התוכנית, ולכן היחסים עלו על שרטון. "זו לא הסיבה לעזיבה", אומר שגב. "אני לא רוצה להיכנס לאירועים האלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#