נא להכיר: החוקרות של שאול אלוביץ' - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נא להכיר: החוקרות של שאול אלוביץ'

החיפוש בבתים מוקדם בבוקר, הקשר עם הנחקרים והדרכים לגרום להם להודות ■ 6 חוקרות מרשות ני"ע על מה שמתרחש מאחורי הדלתות הסגורות

44תגובות

ביום שלישי שעבר התדפקו חוקרי רשות ניירות ערך על דלתו של אחד הטייקונים הגדולים במשק: הבעלים של בזק, שאול אלוביץ'. אחרי חיפוש שנעשה במסמכיו, אלוביץ' נלקח לחקירה ברשות ניירות ערך, ברחוב מונטיפיורי בת"א.

אלוביץ' נחקר עד לפנות בוקר ביום רביעי וחקירתו נמשכה שעות ארוכות גם בהמשך אותו יום. אלוביץ' חשוד בעבירות של מרמה והפרת אמונים, עבירות מנהלים בתאגיד, שיבוש הליכי משפט, קבלת דבר במרמה ועבירות דיווח. בית המשפט קבע כי הוא יורחק מיורוקום ומבזק. כמו כן, הוצא נגדו צו איסור יציאה מהארץ לחצי שנה ונקבע כי הוא יפקיד ערבות בנקאית בסך 5 מיליון שקל.

מיהן חוקרות רשות ניירות ערך שמובילות את החקירה של אלוביץ'? בשנים האחרונות הן חקרו בין היתר את אנשי העסקים נוחי דנקנר, ג'קי בן זקן, אמיר ברמלי ועוד. בראיון שערכנו איתן במארס 2015 הן סיפרו לנו על שיטות החקירה שלהן, על הטקטיקות של הנחקרים - ואיך הן לא אוהבות שקוראים להן. לפניכם הכתבה המלאה:

דודו בכר

ביולי 2011, בשעות הבוקר המוקדמות, התייצבו חוקרי רשות ניירות ערך בביתו של איש העסקים ג'קי בן זקן, ודרשו ממנו להגיע באופן מידי לחקירה. בן זקן ההמום נענה לדרישה, ובשעות שלאחר מכן השיב לשאלות החוקרים. אך כשהוא התייצב כמה שנים לאחר מכן על דוכן העדים, סיפק הסברים אחרים. בשבוע שעבר הוא עומת עם הסתירות בין הגרסאות השונות, ובתגובה שיתף את השופט דוד רוזן בתחושותיו באותו יום: "ערב קודם לכן חגגתי לבן שלי בר מצווה. באותו יום, לאחר חודשים של מאמצים, קיבלנו סוף־סוף באופן רשמי את הרישיון של שמן. זה היה מהלך מאוד חשוב עבורי, עבור מנופים, עבור השותפים שלי, ומעירים אותי בשעת בוקר מוקדמת ומזעיקים אותי למשרד ואני רואה הרבה מאוד אנשים מרשות ניירות ערך שפשטו על החדרים והמשרדים.

"אני מגיע למשרד ומשם מובילים אותי למשרדי הרשות, לחקירה. אני לא יודע מה הסיבה שאני נמצא כרגע בחקירה. מהצד השני, אני מבין שזה עשוי להיות סוף עולם העסקים שלי, כי אני בימים האלה בעל מניות במנופים, שהיא חברה ציבורית, כמובן מנסה לרכוש את השותפים. אנחנו בתהליך של הנפקת שמן, שהיא חברה ציבורית, ורק שבוע קודם, לצורך רכישת השליטה במנופים, אני רוכש שתי חברות ציבוריות. לא רוכש, אני חותם על הסכם לרכישת שתי חברות ציבוריות. אני גם משלם דמי רצינות של 12 מיליון שקל, וברור לי שאם יהיה פרסום, אם הדבר הזה יצא החוצה, הכל מתמוטט.

"בפועל זה מה שקרה. אחרי שהחקירה הזאת התפרסמה, לא רק שלא היה שום גורם פיננסי ושום בנק שהיה מוכן לתת לי מימון או ליווי, גם כל האשראים שהיו לי בפעילות הפרטית שלי או בפעילות העסקית שלי, כל המערכת הבנקאית דרשה שאני אפרע את האשראים, אני גם יכול להבין אותם, ומאז ועד היום זה מה שאני עושה - אני מתמודד עם ההשלכות של אותו מהלך".

"הכרחי שהחוקרים יגיעו לביתו של הנחקר בשעות הבוקר המוקדמות", אומרת עו"ד רונית מנדלבאום־לחוביצר, 36, חוקרת בדימוס וכיום עוזרת בכירה ליועץ המשפטי של מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר של רשות ניירות ערך. "החשודים נמצאים בבית לפני שהם יוצאים לעבודה, והרציונל הוא למנוע את שיבוש הליכי החקירה והעלמת ראיות. אנחנו עושים חיפוש בבית, תופסים חומרי מחשב ועושים כל שביכולתנו למצוא את הראיות. החיפושים בבתים נעשים רק במקרים שבהם זה הכרחי ואחרי חקירה סמויה ארוכה ועבודה יסודית על התיק".

"אני כבר שלוש שנים בתפקיד ויכולה לומר שעד היום, בעשר שניות לפני הדפיקה בדלת אני מתרגשת בדיוק כמו בחיפוש הראשון", אומרת סיון סבן, 33, חוקרת במחלקה. "אני מתרגשת מעצם הידיעה שמרגע שנכנסתי לבית שלו, הדברים משתנים מבחינתו. אנחנו מתנהלים בעדינות ובכבוד הראוי לבני המשפחה, אנחנו משתדלים מאוד לא להפריע למהלך התקין של הבית. אנחנו מתנהלים בצורה מכובדת, ומשתדלים שהצוות יהיה מצומצם ככל האפשר. לרוב יגיעו בין שלושה לחמישה חוקרים".

מנדלבאום־לחוביצר וסבן ממעטות להיחשף. כמו עמיתיהם ברשות, הן פועלות בדרך כלל תחת מעטה של סודיות, אך באופן יוצא דופן ולרגל יום האשה הסכימו הן וארבע חוקרות נוספות לשתף אותנו במה שמתחולל בחדרי החקירות. באילו טקטיקות הן משתמשות כדי לגרום לנחקרים לספר את האמת? אילו מניפולציות מפעילים עליהן הנחקרים? ואיך מגיבים הנחקרים, בדרך כלל בכירים בשוק ההון, כשנכנסת לחדר החקירות חוקרת ולא חוקר?

חקירות רשות ני"ע

"יש מקרים שבהם אנחנו נכנסות לחדר החקירה והנחקר מופתע לראות אישה. יש נחקרים שזה מעורר בהם תחושה של זלזול, כי מקצוע חוקר, במיוחד בתחום ניירות ערך, נחשב לגברי", מודה גלית בלזר, 40, ראש צוות חוקרים והחשבונאית הראשית של המחלקה. בלזר היא ותיקת החוקרות, ועובדת ברשות ניירות ערך מזה 14 שנה. לפני שהגיעה לרשות היא עבדה באגף המכס והמע"מ של רשות המסים.

מה קורה כשהנחקרים הגברים מזלזלים בך?

בלזר: "אני משחקת את המשחק ומנצלת את ההזדמנות להביא אותם לשתף פעולה. אני אומרת לנחקר - אם אני לא מבינה, אז בוא תסביר לי איך זה עובד. פעמים רבות הוא לוקח עלי חסות, ורואה את עצמו כמישהו שמדריך ומסביר. כך הוא מספר את הסיפור".

גם סבן מצאה את עצמה לא פעם בסיטואציה שבה נחקר פנה אליה בתואר "חמודה". "לפעמים בדקה הראשונה לאחר שאני נכנסת לחדר אני נתפשת כילדה קטנה, אבל מהר מאוד זה משתנה. התשובה הטובה ביותר לזלזול היא מקצועיות", היא אומרת. לפני שהגיעה לרשות ניירות ערך היתה סבן עורכת דין במחלקה לייעוץ משפטי של הפניקס אחזקות, וקודם לכן ניהלה את לשכתו של גדעון סער, כשהיה שר החינוך.

אחת מחקירת הדגל שניהלה הרשות בשנים האחרונות היא חקירת הרצת ניירות הערך על ידי נוחי דנקנר. גם בנו של דנקנר, עומר, זומן למסור עדות ברשות. במהלך חקירתו של דנקנר האב הוא ביקש מיריב עמיעד, החוקר שחקר אותו, לעדכן אותו מתי עומר מסיים את החקירה כדי שיוכל "להגיד לו שלום". עמיעד סירב: "הוא בידיים טובות, יש חוקרת מאוד נחמדה שמטפלת בו", אמר לדנקנר. "רק שלא יתאהב בה", אמר לו דנקנר בתגובה.

במהלך הראיון החוקרות מסרבות להתייחס באופן פרטני לזהות הנחקרים שלהם ולמקרים ספציפיים, שומרות על חיסיון הנחקרים ומסרבות בתוקף לגלות מי מהן חקרה את דנקנר הבן, אך תמלילי החקירה שהגיעו לידי Markerweek מראים כי החוקרת שניהלה את חקירתו של דנקנר הבן היא סבן. התמלילים מראים כי גם עטר יובל השתתפה בחקירה הזו, והיתה אחראית על חקירתה של מאיה שלג, אשתו של עדי שלג שלימים נהפך לעד מדינה. יובל, 34, שנמצאת כיום בחופשת לידה לאחר לידת בתה השנייה, עובדת כחוקרת ברשות מזה שש שנים. לפני כן עבדה במחלקת הליטיגציה במשרד עורכי הדין צלרמאייר פילוסוף, ונחשפה לחקירות של רשות ניירות ערך אך מהצד השני - זה של הנחקרים. "מה שעומד לנגד עיניך כעורך דין הוא טוב הלקוח שלך, בעוד שהמטרה שלי כיום היא לברר את האמת", היא מסבירה.

מאות מועמדים, בודדים מתקבלים

פולינה גובזמן קריב
דודו בכר

מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר של רשות ניירות ערך חוקרת חשדות לביצוע עבירות על חוק ניירות ערך. ב–2014 היו אלפי מקרים של חריגות מסחר ומאות ידיעות על חריגות מסחר, ועשרות מהן עברו להמשך בדיקה. יחידת החקירות טיפלה בשנה זו בקרוב ל–50 תיקי ניירות ערך - פליליים, מינהליים וחיקורי דין. נכון לסוף 2014 טיפלה מחלקת ניירות ערך בפרקליטות בכ–42 תיקי ניירות ערך. מתוך תיקים אלה, כ–26 תיקים מתנהלים בערכאה ראשונה ושנייה. ב–2015 צפוי עומס עבודה ניכר במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי, ופרקליטי המחלקה מועסקים במקביל בתיקים סבוכים ובעלי חשיבות ציבורית רבה.

יחידת החקירות נחשבת ליחידת עילית, ועל כל תקן פנוי מתקבלים מאות קורות חיים של מועמדים. תנאי סף ראשוני הוא השכלה כעורך דין או כרואה חשבון. אחר כך עוברים המועמדים הליכי קבלה ארוכים. "אנחנו מחפשים חדות, יצירתיות, כושר ביטוי גבוה, יחסי אנוש גבוהים, אסרטיביות וביטחון עצמי", מפרטת בלזר.

המועמדים שמתקבלים עוברים קורס חוקרים בן חמישה שבועות, שבו הם לומדים תכנים משפטיים - חוק ניירות ערך, העבירות הרלוונטיות מחוק העונשין, ההפרות המינהליות ומה צריך להוכיח בכל אחת מהן. בנוסף הם לומדים על שוק ההון, שיטות המסחר בבורסה ואופן ביצוע המסחר. מעבר לזה נלמדים תכנים יישומיים, כמו שפת גוף, זיהוי אמת ושקר ושיטות תשאול.

חקירה מתחילה בעקבות פרט מידע שמגיע ממערכות הבקרה הממוחשבות של הרשות, שיודעות להציף אנומליות במסחר או טיפ שהתקבל בדרך לא דרך. בעבר כבר ציינו ברשות כי הם מפעילים סוכנים סמויים. לאחר שהמידע נבדק, החוקרים מתחילים בחקירה. השלב הראשון הוא החקירה הסמויה: החוקרים אוספים חומרים וראיות ממקורות שונים, בארץ ובחו"ל. הם משתמשים במקורות מודיעיניים, במערכות ממוחשבות ובאמצעים טכנולוגיים שונים כדי לבנות את הפאזל העובדתי. "אנחנו עובדים בעולם מתוחכם מול עבריינים שיכולים להיות מאוד מתוחכמים ומסווים את הפעולות שלהם", אומרת מנדלבאום־לחוביצר.

שירה ילין מייטליס
דודו בכר

שלב החקירה הגלויה מתחיל עם החיפושים או המעצרים. "זה השלב שבו אנחנו מגיעים לחשודים ואוספים מהם ראיות כדי לבנות את התיק. במהלך החיפושים אנחנו לוקחים מחשבים, טלפונים ומסמכים", אומרת בלזר. בשלב הבא מתחילים התשאולים. "אנחנו מנסים להגיע למידע נוסף, אם מהעדים שאנחנו מזמנים ויכולים לתת מידע על התיק ואם מהחשודים עצמם", היא מסבירה.

החוקרים מוסמכים לדרוש מכל אדם להעביר לידיהם מסמכים וגם לבצע מעצרים, לערוך חיפושים בבתים ובמשרדים ולתפוס רכוש שקשור לביצוע העבירות. המחלקה פועלת באופן שוטף לאיסוף מידע ממקורות שונים, תוך שימוש במאגרי מידע בארץ ובחו"ל, ומקיימת שיתופי פעולה עם גופי אכיפה אחרים, כמו המשטרה, רשות המסים ורשות ההגבלים העסקיים.

כרשות אתם נהנים מסמכויות רבות. איך שומרים שהן לא ינוצלו לרעה?

מנדלבאום־לחוביצר: "אנחנו משתמשים בהן באופן מידתי. אם אנחנו לא צריכים לחפש - אנחנו לא נחפש, ואם אנחנו לא צריכים לעצור - אנחנו לא נעצור. סיטואציה של חיפוש יכולה להיות לא נעימה באופן טבעי, אבל אנחנו שומרים על כבודו של הנחקר, מנסים לא להפר את שגרת הבוקר של בני המשפחה שנמצאים בבית. הכל נעשה בצורה מידתית. אנחנו לא סתם מגיעים לחיפוש. מטרתנו היא לחשוף את הסיפור האמיתי, ויש לא מעט מקרים שבהם נמצאו ראיות מפלילות בבתים של חשודים".

סבן: "אותי מטרידה יותר תחושת הכוח שחש אותו מנהל השקעות שבוחר לפעול בדרכים לא לגיטימיות, השולט בלחיצת כפתור על הפנסיות והקופות של כולנו, ומשתמש בפוזיציה הזאת כדי לעשות לביתו ולהרוויח על חשבון החשבונות המנוהלים".

גלית בלזר
דודו בכר

אתן זוכרות את החקירה הראשונה שלכן?

מנדלבאום־לחוביצר: "ברור. זו היתה חקירה של עד ולא של נחקר. האדרנלין זורם ויש דריכות, וההרגשה דומה גם כיום. החוקר יושב במשך שעות ארוכות אחד על אחד עם אדם שהוא בדיוק כמוני וכמוכם, שעד לפני כמה שעות חי את שגרת חייו, וזו סיטואציה לא נעימה. הסיטואציה הזאת עלולה להביא את הנחקר למצבים רגשיים ולתגובות אמוציונליות, אפילו לבכי, וכבר היו נחקרים שהקיאו. בסופו של דבר יושב מולי בן אדם, לפעמים בעמדות בכירות".

אבל בכל זאת מדובר בעבריין לכאורה.

מנדלבאום־לחוביצר: "זה נכון. אני לא שוכחת שהוא חשוד בעבירות חמורות והמטרה שלי היא לחשוף את הסיפור האמיתי. אמנם מדובר בעברייני צווארון לבן, אבל לא פעם אלה בפירוש עבריינים ששדדו את הקופה הציבורית. אולי קשה לתפוש באופן מוחשי את חומרת העבירה, כי השוד לא נעשה באמצעות אקדח או סכין, אלא באמצעות מקלדת ומחשב, במסחר בניירות ערך, באופן מתוחכם ותוך שימוש באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים, אך אלה בפירוש בעבריינים שמבצעים מעשי מרמה על חשבון כולנו, אם זה על חשבון קופות הפנסיה או קרנות הנאמנות שלכם".

לא פעם חוקרי הרשות מוצאים את עצמם יושבים מול הנחקר במשך כמה ימים, משעות הבוקר מוקדמות עד השעות המאוחרות של הלילה. "במהלך החקירה נוצרת בין החוקר לנחקר דינמיקה, ואני לומדת להכיר אותו ואת חייו האישיים", מסבירה סבן, שהחקירה האחרונה שביצעה נמשכה שלושה ימים רצופים, מבוקר עד ערב, ובסופה הודה החשוד במיוחס לו. "לצד תחושת ההצלחה אני יכולה לומר שהיה בי גם מקום לחמלה כלפי הנחקר, ולא שמחתי לאידו", היא אומרת. לדבריה, גם הנחקר מצא מקום בלבו לחבב אותה ולהודות לה, אף שהוא יישא בסנקציה פלילית בגין ההודאה שהיא הצליחה לחלץ ממנו. "כשנפרדתי ממנו הוא הודה לי ואמר שאני עשיתי את העבודה שלי ועכשיו הוא צריך לשלם על הטעויות שלו".

דודו בכר

איך מרגישים אחרי שמוציאים הודאה מנחקר?

בלזר: "כשאנחנו מסיימות חקירה קשה שבסופה הנחקר מתוודה ומספר את האמת, אנחנו הולכות הביתה עם רגשות מעורבים. מצד אחד הגענו לאמת ומיצינו את המשימה, אבל מהצד השני אני יודעת מה הוא הולך לעבור עכשיו. לכל אחד מהם יש משפחה, חברים, הורים מבוגרים וילדים קטנים, ואני יודעת למה זה גורם".

"כל יום הוא אתגר חדש"

הנחקרים בעבירות צווארון לבן, קהל היעד העיקרי של הרשות, הם בדרך כלל אנשים מתוחכמים, נושאי תפקידים בכירים, שנעזרים בדרך שבשגרה בעורכי דין מהשורה הראשונה שמלווים אותם לחקירה - ולעתים קרובות מייעצים להם לשמור על שתיקה.

סיון סבן
דודו בכר

לעברייני הצווארון הלבן יש פרופיל קבוע?

בלזר: "רוב הנחקרים שלנו הם בעלי רקע סוציו־אקונומי דומה לשלנו, ולכן אנחנו נתקלים בהם גם באירועים, במסעדות, בחדר כושר, אפילו בבתי הספר של הילדים שלנו. העובדה שמדובר באנשים מהשורה הראשונה בשוק ההון מצביעה על כך שמדובר באנשים בעלי כוח וכריזמה, אנשים אינטליגנטיים, חריפים וחדי מחשבה. הם רגילים להיות המנהלים שעל פיהם יישק דבר, שאנשים אחרים מנסים לרצות או להרשים. כל זה מחייב עבודת הכנה מקצועית ויסודית".

מנדלבאום־לחוביצר: "הם נראים כמוני וכמוך, אנשי משפחה למופת, חכמים ומצליחים שמחזיקים בעמדות בכירות ובתפקידי מפתח. לא פעם נתקלתי בחשודים לא צעירים, בגיל של אבא שלי, שמחזיקים במשרות ניהוליות בכירות ולא רגילים להיות בסיטואציה של חקירה.

מה המניעים שלהם בדרך כלל?

בלזר: "ראשית, הפיתוי גדול מאוד. רבים מהנחקרים מגיעים לדרגות ניהול והשפעה על כמויות אדירות של כסף, וכנראה שלא כולם עומדים בפיתוי. המניעים יכולים להיות כל דבר מרצון להרשים את החברים והמשפחה, רצון לשלם על הוצאות משפחתיות או הוצאות רפואיות גבוהות, חוסר סיפוק בעבודה או נקמנות ועד סתם תאוות בצע".

רונית מנדלבאום לחוביצר
דודו בכר

מנדלבאום־לחוביצר: "המקצוע הזה באמת חושף אותנו ליצר, או לצד הפחות נעים של האדם. יש שמבצעים את העבירות מתוך תאוות בצע ומשיכה לכסף, יש שמונעים מתוך מצוקה כלכלית, יש כאלה שהאגו הוא זה שמדרבן אותם ויש שהריגוש בסכנה הוא זה שמניע אותם לבצע את העבירה. כל תיק והנסיבות שלו, זה מאוד משתנה מאדם לאדם ומתיק לתיק".

איך זה לעמוד מול אנשים כאלה?

סבן: "מבחינתי נחקר הוא נחקר, ואני לא נרתעת מעמידה מול אף אדם. אני חוקרת אירוע ומתשאלת את האדם הרלוונטי לצורך בירור האירוע, ועל כן אין שום רלוונטיות למעמדו הכלכלי, לתפקידו, בכיר ככל שיהיה, או אם הוא בעל חברה קטנה כגדולה. הדבר הרלוונטי היחידי מבחינתי הוא שליטה בעובדות בתיק והכרתו על פרטיו הקטנים היותר. לא מעט מהתיקים הנחקרים על ידינו הם תיקים המשפיעים על שוק ההון, והנחקרים הם דמויות בכירות בשוק, ומטבע הדברים אני פוגשת לא מעט דמויות כאלה. חקירתם היא דבר שבשגרה עבורי".

מתמלילי החקירה שהגיעו לידי Markerweek עולה שאת בן זקן חקרה שירה ילין־מייטליס. בן זקן התעניין ושאל אותה אם היא נשואה, ילין־מייטליס השיבה בחיוב. "עם שתי בנות פלוס אחת בדרך", אמרה לו. בן זקן המשיך ובירר בנות כמה בנותיה, וסיפר על עצמו. "הקטנה שלי עכשיו בת ארבע וחצי, היא מתוקה מתוקה", סיפר לה, "אז באיזה חודש את?" ילין־מייטליס סירבה לשוחח עמנו על החקירה ואפילו להודות שהיא זו שחקרה את בן זקן, אך אמרה כי "כשחוקרת בהריון נכנסת לחדר החקירות, אי־אפשר להתעלם מזה, אבל לא מדברים על זה. זה כמו פיל בחדר". ילין־מייטליס, 33, נולדה בדרום אפריקה ועלתה לארץ בגיל 5. היא למדה משפטים באוניברסיטה העברית, ולפני שהגיעה לרשות ניירות ערך היתה חוקרת במח"ש. גם פולינה גובזמן־קריב השתתפה בחקירה זו - היא חקרה את איש העסקים הרוסי ממוצא גרוזיני, טימור בן יהודה, שגר במוסקווה. על פי החשדות הוא זה שמימן את פעילות ההרצה במניות מנופים. כשחקרה את בן יהודה ברוסית, הוא התעניין במוצאה. "אפשר לשאול אותך שאלה? את כבר מקליטה? מאיפה את במוצא?", פנה אליה. כשענתה לו שהיא מרוסיה המשיך: "מאיפה? זה סוד?" גובזמן־קריב השיבה כי היא ממוסקווה.

לגובזמן־קריב, 33 - שלמדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, יש לה תואר ראשון בפסיכולוגיה והיא כיום סטודנטית ללימודי פרופילאות באוניברסיטת אריאל - כבר יצא לצאת מהבית ב–4:00 בבוקר למבצע חקירה ולחזור רק ב–4:00 בבוקר למחרת. "קרה לי לא פעם שהגיעה השעה 17:00 והנחקר אמר לי: 'בטח הילדים שלך מחכים בבית'. בחקירה יש לא מעט רגעים אנושיים. יושב מולי נחקר שיודע שאני אמא כי אני מספרת לו והוא מספר לי על הילדים שלו, ויש את הרגעים האמיתיים שבהם הוא דואג שאני לא אגיע בזמן לילדים. כל אחת מאתנו היתה יכולה לעבוד בעבודה רגילה, להגיע בבוקר למשרד המוכר והידוע ולצאת ב–17:00, אבל כל מי שיושבת פה מחפשת אדרנלין ופורחת באווירה של לחץ. בעבודת החקירות כל יום הוא אתגר חדש ונחקר חדש".

ילין־מייטליס זוכרת היטב את החקירות הראשונות שלה. "בפעמים הראשונות הלב דופק. הייתי בהלם כשהבנתי כמה זה לא פשוט. חקירה יכולה להימשך גם 12 שעות רצופות, ויש פעמים שאני יוצאת משם סחוטה ומרגישה שהוצאתי הרבה אנרגיה. כל הזמן הזה אני צריכה להיות דרוכה וקשובה לנחקר, להבין מיהו, להרגיש מה הוא מביא לחדר ומה המצב הנפשי שלו באותו רגע, ותוך כדי גם לחשוב על השאלה הבאה ולהציג לו מסמכים". היא מספרת כי במהלך החקירה שני הצדדים מנסים לנצל את מערכת היחסים שנוצרה לתועלתם, חלקם גם מפעילים עליהן מניפולציות. "הם אומרים לי: את בחורה מוכשרת, את תגיעי רחוק בחיים, מה התוכניות שלך לעתיד".

מוטי מילרוד

יש משמעות לעובדה שהחוקרת היא אשה?

יובל: "לפעמים חוקרת אישה יכולה להיתפש כרכה ואז הנחקר מדבר אתה בפתיחות גדולה יותר. היחס משתנה בהתאם לכך שזה נחקר או נחקרת".

מנדלבאום־לחוביצר: "לנשים יש אינטואיציה נשית, וזה לא מושג אמורפי, אלא משהו בשטח. תחושות הבטן שלנו עוזרות לנו להבין סיטואציות אנושיות, בין אם בחקירה ובין אם בחיפושים שלנו".

בלזר: "במהלך חיפוש שערכנו במשרד הבחנתי במבט של אחת העובדות, והרגשתי שיש לה מה להגיד לי והיא לא יכולה כי החשוד המרכזי נמצא שם כל הזמן. לקחתי אותה הצדה אבל היא חששה לדבר. רק אחרי שיצאנו לרחוב היא הסכימה לשתף אותי וסיפרה לי את כל מה שהיא ידעה על מה שנעשה במשרד".

עטר יובל
דודו בכר

ילין־מייטליס: "אישה צריכה לעבוד הרבה יותר קשה כדי ליצור אמון. התחושה היא שכשגבר חוקר גבר יש ביניהם שפה משותפת, הם משתמשים במלים כמו 'אח שלי' או 'גבר'. החוקר בעצם משדר לו 'אני מבין אותך, אני דומה לך, אני מתחבר לסיפור שלך ומבין מה מניע אותך ואת הלחצים להיות מוצלח ולהביא כסף, כי אני כמוך'. הלחצים האלה בעולם הגברי הם יותר משמעותיים".

בלזר: "אני לא מסכימה. כשחוקר גבר נכנס לחדר החקירה יש הרבה יותר אגו וקרב תרנגולים".

סבן: "גברים ונשים יכולים להיות בעלי תכונות זהות, שיהפכו אותם למתאימים לתפקיד. יש תכונות שנדרשות מחוקר מקצועי, והן יכולות לבוא לידי ביטוי גם אצל גבר וגם אצל אשה. זה עניין של תפישה חברתית שאני מקווה שתשתנה עם השנים, כמו שבעבר הוראה נתפש כמקצוע נשי וכיום פחות, כמו שבעבר חשבו שנשים לא יכולות להיות לוחמות. זה עניין של תפישה חברתית בלבד. מה שמשרת בסופו של דבר את החקירה זה מקצועיות וסל התכונות שמביא אתו החוקר - בין אם זה גבר ובין אם זו אשה".

איך אתן גורמות לנחקרים לספר את האמת?

בלזר: "החוקרים צריכים להתאזר בסבלנות רבה בחדר החקירות. אנחנו עורכים עבודת הכנה כדי להכיר את הנחקר, ומשתדלים בעיקר להקשיב לו ולהכיר אותו: איפה כואב לו, אם יש הורה שנפטר לא מזמן או תסכול שהוא מרגיש בעבודה. בחדר החקירות נוצרת אינטימיות. הדרך הטובה ביותר היא להתחבר לנחקר ברמה האישית. חקרתי פעם סמנכ"ל בחברה גדולה בגין עבירות דיווח, והוא הגיע לחקירה אחרי שקיבל ייעוץ משפטי שבו נאמר לו לשתוק בחקירה. למרות זאת הוא דיבר אתי ובסופו של דבר אמר, וזה גם כתוב בפרוטוקול: 'זה לא פייר ששמו לי חוקרת נחמדה ואני מספר לה'. היה גם נחקר שחקרתי על עבירות תרמית בניירות ערך, ובמהלך החקירה הוא אמר לי שהוא רוצה לספר לי אבל ביקש לדבר קודם עם עורך דין. בסופו של דבר עורך הדין ייעץ לו לשתוק והוא בא להתנצל בפניי, כי הוא הרגיש שהוא פוגע בי אישית כשהוא לא מספר לי".

עדי שלג
עופר וקנין

גובזמן־קריב: "החוקרים נכנסים לחדר נקיים מדעות קדומות, מעמדות ומרגשות. היתה חקירה שנכנסתי אליה אחרי שעבדתי הרבה זמן על תיק ובניתי פאזל מסוים, וכשהנחקר התחיל לדבר הוא סיפר לי את התמונה בדיוק כפי שבניתי אותה. למרות זאת הקפדתי להגיד לעצמי: 'שימי לב, תטילי ספק ואל תיקחי את הגרסה שלו כמובנת מאליה רק כי היא מתאימה לפאזל'. הרי בדיוק כמו שהוא דובר אמת הוא גם יכול לשקר לי. אני מטילה ספק בכל מה שהנחקרים אומרים לי".

סבן: "הדינמיקה בין החוקר לנחקר בחדר החקירות משתנה ותלויה בסיטואציה. יש חקירות שבהן אני מתחברת יותר לנחקר. היה לי תיק שבו הובלתי למעצר של חשוד, וגם אחרי שהוא הודה דאגתי לו לתנאים הכי טובים. בדרך הוא סיפר לי על המשפחה שלו ונתתי לו להתקשר אליהם מהטלפון הסלולרי שלי. אלה דברים שאני לא מחויבת לעשות, אבל אני נשארת אנושית וזוכרת שעומד מולי בן אדם".

יובל: "קורה שנחקרים שותקים או עונים בכוונה תשובות לא קשורות. זה מתסכל, אבל צריך ללכת בדרך הזו ולראות איך מתגברים על הקושי הזה. אין חרב טובה יותר מעבודת ההכנה שלנו. אם אני חזקה ויש לי עובדות וראיות, התפנית בחקירה נוצרת כשהנחקר מבין שהכל סוגר עליו. יש נחקרים שקשה להם לרדת מהעץ אחרי שהכחישו והכחישו והם רואים שהחוקר יודע עליהם הכל. אנחנו רק צריכים לתת להם סולם".

פגישה בחדר הלידה

העבודה במחלקת החקירות אינטנסיבית ולא פשוטה. לבלזר זכור במיוחד לילה אחד קשה בשנה האחרונה: "יצאנו למבצע חקירה אינטנסיבי שהצריך מאתנו עבודה של כמה ימים רצופים שלא ראינו בכלל את הבית. יצאנו ב-4:00 לפנות בוקר וחזרנו בחצות, וכך גם למחרת. בערב החמישי כל אחת מהאמהות דיברה עם הילדים שלה וכל אחת חזרה וסיפרה על ילדים בוכים בצד השני של הקו. יש גם רגעים שאני חוזרת הביתה ומחכה לי פתק על הדלת או על הכרית: 'אמא, אני מתגעגע אליך, לא ראיתי אותך הרבה זמן'".

למרות זאת, אף אחת מהן לא מתכוונת לוותר על המשרה. "כל אחת מאתנו היתה יכולה לעבוד במקום אחר במשרת אם, להגיע הביתה אחר הצהריים ולגדל את הילדים, אבל כולנו פה מתוך בחירה", אומרת בלזר. "לפעמים אנחנו עובדות שלושה וארבעה ימים ברציפות בלי לראות את הילדים. הסבתות עובדות שעות נוספות, אבל אנחנו עושות את זה מתוך אמונה שלמה שאנחנו מהוות מודל. ככה אנחנו רואות את עצמנו. הילדים שלנו מתגאים בנו וככה אנחנו רוצות שהם יגדלו, עם שוויון בין המינים ההבנה שנשים יכולות להיות קרייריסטיות".

לדברי ילין־מייטליס, נשים לא נבלמות רק על ידי מחסומים חיצוניים שמציבה החברה, אלא גם על ידי מחסומים שקיימים בתוכן. "אנחנו עוצרות את עצמנו בדרכים רבות, ולעתים קרובות מוותרות על יעדים וחלומות ונסוגות בהתאם לציפיות הסביבה. הסטריאוטיפים על מקומן של נשים ותדמיות של עיסוקים גבריים חזקים יותר בעולם הדתי, שממנו אני באה ובו אני מגדלת את בנותיי. הביקורת סמויה ולעתים גלויה, הן ביחס לתפקיד 'הגברי' שאני עושה והן ביחס לשעות העבודה המרובות והיעדרותי מהבית. אבל אני מעבירה לבנותיי מסר של הגשמה עצמית, עבודה משמעותית, שוויוניות עם בן הזוג, שיתוף פעולה וחלוקת באחריות הכלכלית ובטיפול הילדים, בעבודה שבסופו של דבר מביאה סיפוק גדול יותר בחיים עבור כולם. אני לא מסתכלת אחורה בהחמצה. חוויתי אימהוּת במשרה מלאה וגילינו שעבודה תובענית מתאימה למרקם המשפחתי שלנו. היא מחדדת את האימהות שלי, שמתבטאת בהרבה דברים נוספים".

אתגר נוסף העומד בפניהן הוא חוסר היכולת לשתף את הסובבים. "אנחנו לא יכולות לשתף בבית את העבודה שאנחנו עושות פה", אומרת בלזר. "פעמים רבות אני נתקלת בדברים מאתגרים ומעניינים, חומר שמצאתי בחו"ל למשל, בדיוק הלינק שחיפשתי, ואני לא יכולה לשתף, אלא רק פה בתוך היחידה. גם הילדים יודעים שאמא יוצאת למבצע ורק כשמתפרסמת הידיעה בעיתון הם מגלים במה מדובר, ואז אני יכולה לשתף ולהסביר מה הוא עשה ולמה זה לא בסדר".

קרה שפגשתן נחקרים ברחוב אחרי החקירות?

יובל: "זה קרה לי בלידה הראשונה. הגעתי למיון יולדות ופתאום אני רואה במיטה שלידי נחקרת שביצענו אצלה חיפוש במשרד במשך שעות. באינסטינקט הראשוני שתינו הורדנו מבט אבל אחר כך היה הנהון מנומס. פגשתי אותה אחר כך שוב בהדרכת הנקה".

סבן: "הייתי בחתונה של בן דוד שלי, עמדתי במקרה לבד ופתאום זיהיתי מולי אשה של חשוד שביצענו אצלה חיפוש שלושה שבועות קודם. אני מניחה שעברו לה כמה תסריטים בראש לגבי למה אני שם".

כשהחקירה יוצאת מהידיים שלהן

עם סיום החקירה ברשות ניירות ערך עובר התיק עובר לפרקליטות, ולמעשה יוצא מידיהן של החוקרות מבחינת קבלת ההחלטות - אף שהן ממשיכות לעמוד בקשר עם אנשי הפרקליטות.

לא מתסכל אתכן שבשלב מסוים החקירה יוצאת מהידיים שלכן? ומה קורה אם הפסיקה בבית משפט היא לא כמו שציפיתן?

גלית בלזר: "יש מקרים שבהם קבלת ההחלטות היא לא כפי שאנחנו הרגשנו בזמן ביצוע החקירה. זה יכול להיות מסתכל אם אנחנו חושבים שהראיות מתאימות לביצוע עבירה והפרקליטות חושבת שזה לא יספיק לניהול משפט או להגשת כתב אישום".

פולינה גובזמן־קריב: "קורה שאני עובדת על תיק הרבה זמן, חודשים ארוכים, אפילו שנה בתיקים גדולים, ואז אין לי שליטה על מה שקורה. אני מתנחמת בעובדה שעשיתי את כל מה שאני יכולה לעשות. נתתי את ההמלצות שאני חושבת וצוות מקבלי ההחלטות החליט בעניין".

בחודשים האחרונים מתנהלים באולמו של השופט חאלד כבוב בבית המשפט המחוזי בתל אביב שני תיקי הדגל של רשות ניירות ערך בשנים האחרונות, ובשניהם חתמה הפרקליטות על הסכמים. במרכז תיק אחד עומד נוחי דנקנר, שמואשם בהרצת מניות חברת אי.די.בי. בנובמבר 2012 הגיעו החוקרים לביתו של דנקנר לאחר חקירה סמויה ארוכה שניהלו. דנקנר חשוד כי לפני "הנפקת חברים" בפברואר 2012, שבה גייסה אי.די.בי 321 מיליון שקל, הוא השפיע, יחד עם הברוקר איתי שטרום, על מחיר מנייתה של אי.די.בי. מטרת הצעד, על פי החשד, היתה למקסם את הערך בהנפקה. כתב האישום שהוגש נגד דנקנר ביוני מבוסס על עדות של עד המדינה, עדי שלג, שותפו לשעבר של שטרום.

תמלילי החקירות של עדי שלג, שפורסמו ב–TheMarker, חשפו את השתלשלות החקירה ברשות ניירות ערך, שהחלה בסוף נובמבר 2012 ונמשכה לסירוגין עד אמצע 2013. התמלילים הציגו את הדרך שעבר שלג ואת הטקטיקות של החוקר גלעד רוט: משלב ההכחשות והגיבוי לשטרום עבר שלג לשתיקה רועמת, ואז הודה ושיתף פעולה באופן מלא. שלג הסכים להודות בתמורה להסכם עד מדינה עם רשות ניירות ערך.
בהסכם הזה הוא התחייב לשתף פעולה עם רשות ניירות ערך ולסייע לה בקשר לפרשות הנחקרות, כולל מסירת הודעות אמת מלאות. בנוסף התחייבו שלג ואשתו מאיה להעיד בבית המשפט עדות מלאה. שלג גם התחייב לשמור בסודיות את דבר קיומו של ההסכם. התחייבות אחרת היתה לא להתראיין באמצעי התקשורת בנוגע להסכם ולסייע ככל שיידרש באיסוף ראיות נגד שטרום, דנקנר ומעורבים נוספים בפרשות הנחקרות. תמורת התחייבויותיו של שלג, התחייבה המדינה לתת לו מעמד של עד מדינה בעל חסינות, ולא לנקוט נגדו הליכים פליליים בכל הקשור לפרשות והחברות, וכן לתת גם לאשתו חסינות מפני העמדה לדין בפרשה.

זה לא ההסכם היחיד שעליו חתמה הפרקליטות: ביולי 2013 חתמה הפרקליטות על הסדר עם רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות לשעבר, שבו הוחלט כי תיק החקירה ייסגר בתמורה לתשלום כופר של חצי מיליון שקל. ורמוס נחשד בביצוע תרמית בניירות ערך בחשבון הנוסטרו (ההון העצמי) של פסגות, עם הסוחר דוד אדרי. ההסדר נחתם מכוח חוק ניירות ערך המתיר לפרקליט מחוז שלא להגיש כתב אישום, אף שקיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה. במסגרת ההסדר מקבל החשוד על עצמו עונש הקבוע בחוק, ובתמורה לא יוגש נגדו כתב אישום והוא לא יידרש להודות במיוחס לו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#