כך נחשפו חשבונות הבנק הסודיים בז'נווה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סוויס ליקס

כך נחשפו חשבונות הבנק הסודיים בז'נווה

בחשיפת הענק של החשבונות הסודיים בסניף של בנק HSBC בז'נווה, 
לצד טייקונים רוסים, בני מלוכה ערבים, דוגמניות, שחקנים וספורטאים, תופסים לקוחות הבנק הישראלים מקום של כבוד: כ-6,500 מהם היו קשורים לכ-10 מיליארד דולר שהוחזקו בבנק. כיצד יצא לאור המידע הסודי מהבנק השני בגודלו לעולם, ומה אנו למדים מהמידע שנחשף?

2תגובות

שורות־שורות של מספרי חשבונות, סכומי כסף הנקובים בדולרים, כתובות ושמות של לקוחות וחברות הרשומות באיים רחוקים, מרצדים על מסך המחשב בקובצי אקסל צפופים. במקרים רבים הקבצים מקושרים לתכתובות באנגלית, בצרפתית או בגרמנית, שבהן נידונים מצב החשבון, השקעות עתידיות, סיכומי פגישות ושיחות טלפון עם הלקוחות או נציגיהם. הגישה אל החומר מורכבת ונעשית ממחשב שאינו מחובר לאינטרנט, והנתונים העולים ממנו מסעירים. כמה מהסיפורים קופצים מיד לעין: יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלמה נחמה, מחזיק 104 מיליון דולר; בעל השליטה בפז, צדיק בינו, מתווכח על העמלה שהוא משלם; עו"ד דורון כהן מחזיק מאות אלפים וכספת; ואיש הטלוויזיה ארז טל מקושר לכ־7 מיליון דולר ולחשבון נאמנות באיי הבתולה. כמה מהחשבונות האחרים מזוהים רק בראשי תיבות או רשומים תחת חברות במקלטי מס. אלה ידרשו עבודת בלשות מקיפה.

זו שעת אחר הצהריים מהבילה באמצע חודש אוגוסט האחרון, מהסוג שהקיץ בוושינגטון די.סי. מספק לרוב. ג'ררד רייל, העומד בראש ICIJ, ארגון תחקירנים בינלאומי ללא מטרות רווח שאני חבר בו, ביקש להיפגש. ICIJ פועל לחשיפת חומרים בעלי אופי גלובלי שיש בהם עניין ציבורי, וכשאנחנו יושבים במשרד הקטן של הארגון, בבניין הצופה אל כיכר דייוויד פרגוט, רייל מספר על ההדלפה שהגיעה לידיהם: יותר מ־59 אלף קבצים בגודל כולל של כ־3.3 ג'יגה־בייט החושפים פרטים על כ־106 אלף לקוחות של בנק HSBC, שהחזיקו כ־102 מיליארד דולר ביותר מ־81 אלף חשבונות בסניף הבנק בז'נווה. קובצי המחשב נוגעים לשנים 1998־2007, ונכון לספטמבר 2006, כ־23 אלף מהחשבונות האלה היו פעילים. מחזיקי החשבונות מגיעים אמנם מ־211 מדינות, אבל לישראלים, הסביר רייל, יש מקום של כבוד ביניהם: כמעט 10% מסך הכספים שהוחזקו בסניף שייכים ללקוחות עם קשרים לארץ.

בלומברג

כחצי שנה מאוחר יותר, בבוקר יום שני, 9 בפברואר, נראו העמודים הראשונים של רבים מעיתוני העולם דומים למדי: כמה שעות קודם לכן הוסר אמברגו הפרסום מעל הפרויקט השאפתני וחוצה הגבולות הזה, שהקיף יותר מ־140 כתבים מכ־45 מדינות שתיקשרו ביניהם בפורומים מאובטחים. בימים שלאחר מכן נחשפו קרביו של המוסד הפיננסי האקסקלוסיבי משווייץ. זמן קצר לאחר תחילת הפרסומים נכנס לראש רשימת הטרנדים בטוויטר ההאשטאג swissleaks#, ולא בכדי. בנק HSBC, שבסיסו בלונדון ופועל ב־74 מדינות וטריטוריות בעולם, כולל ישראל, הוא הבנק השני בגודלו בעולם. החומרים שנחשפו על הפרקטיקות שהיו נהוגות בו, ערימות הכסף שהוצאו ממנו במזומן, הסיוע ללקוחות שלא הצהירו על הונם, הדיקטטורים, המלכים, סוחרי הנשק ועקרות הבית שהחזיקו בו כספים — כל אלה היו מסוג המידע שכל מוסד היה מעדיף לשמור עמוק בכספות.

אז מה למדנו מהחשיפה הזו, מהגדולות בהיסטוריה המודרנית של המערכת הפיננסית?

 

עקרות בית לא נואשות

בעלי החשבונות שנחשפו כללו אמנם גם אלפי נשים שסיפרו בבנק כי הן עקרות בית (לא נואשות בעליל, יש להניח, עם מיליוני דולרים בחשבונותיהן), אבל לא רק. מלכים, אנשים עסקים, ספורטאים וידוענים מצאו עצמם פתאום באור זרקורים שונה מזה שהורגלו אליו: מלך ירדן, עבדאללה, למשל, היה קשור לחשבון שנפתח ב־2004 תחת שמו של בכיר בארמון, ואליו קשורים שלושה חשבונות בנק שהסכום המרבי שהוחזק בהם היה כ־41.8 מיליון דולר. המסמכים אינם מפרטים מה בדיוק היתה מעורבותו של עבדאללה בחשבון, ועורכי דינו מסרו ל־ICIJ כי המלך פטור מתשלום מס וכי החשבון היה לצורכי עסקים רשמיים. השכן של ישראל ממזרח אינו יורש העצר היחידי ברשימה: מתברר שמוחמד, מלך מרוקו ובנו של חסן השני, מקושר לכ־9.1 מיליון דולר בבנק.

 

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

 

לצד בני מלוכה נמצאו בין בעלי החשבונות גם טייקונים רוסים שנמצאים ברשימת הסנקציות של ארצות הברית, בהם למשל המיליארדר גנדי טימצ'נקו, המקורב לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. מפורסמים מסוג אחר ששמרו את כספם בשווייץ כללו שחקני קולנוע כג'ון מלקוביץ' וכריסטיאן סלייטר, או "קפטן קירק", כפי שהוא מכונה בשם קוד במסמכי הבנק. ידוענים אחרים שבוודאי התחרטו על כך שבחרו להפקיד את כספם דווקא בסניף הזה של HSBC, כללו את הדוגמנית אל מקפירסון (12.2 מיליון דולר), מעצבי האופנה ולנטינו ודיאן פון פירסטנברג (6.7 מיליון דולר), הצלם הלמוט ניוטון, טניסאי העבר מאראט סאפין (4.87 מיליון דולר), שחקן הכדורגל דייגו פורלאן (1.4 מיליון דולר), נהג מרוצי פורמולה 1 פרננדו אלונסו (42 מיליון דולר) והזמרים דייוויד בואי, טינה טרנר ופיל קולינס, שהסכום הגדול ביותר בחשבונו ב־2007 היה 272 אלף דולר.

 

רויטרס

המקור, החשבונות הממוספרים וההשתקה התקשורתית

המידע אודות מה שהתרחש במפגשים ובשיחות הטלפון שערכו הבנקאים עם לקוחות ברחבי העולם נחשף בזכות איש מחשבים צרפתי־איטלקי צעיר, ארווה פאלצ'יאני, שנשכר על ידי הבנק בשנת 2000 כדי לדאוג להגנה על המידע הרגיש הזה. במקום לשמור על החומר הוא אסף אותו ובשנת 2008 גנב אותו. המניעים של פאלצ'יאני אינם ברורים לגמרי. האם ניסה לעשות הון ממכירת המידע, כפי שטוענים השווייצרים, או שזיהה העלמות מס בהיקפים עצומים והחליט לחשוף אותן, כפי שהוא עצמו טען? התשובה אולי לא תיוודע, אבל את ההשלכות של מעשהו מרגישים רבים בעולם גם שבע שנים אחר כך.

זמן קצר לאחר הגניבה נעצר פאלצ'יאני, נחקר ושוחרר בתנאים מגבילים על ידי משטרת שווייץ. השווייצרים יתחרטו מהר מאוד על הצעד הזה, שכן לאחר שחרורו אסף פאלצ'יאני את אשתו ושתי בנותיו ונמלט מהמדינה — תחילה ללבנון ובהמשך לצרפת. הרשויות השווייצריות הזועמות פנו למשטרת צרפת ודרשו שייעצר. הצרפתים פשטו על דירת אביו, שבה הוא התגורר, אבל כשהבינו את משמעות החומר שלקח החליטו שבמקום להעמיד אותו לדין הם ישתפו עמו פעולה. רשויות המס המקומיות עיבדו את המידע מהבנק, פיתחו אותו לרשימות על פי חתכים שונים — מדינות, כתובות, תאריכי לידה, כמות כסף בחשבון וכן הלאה — והחלו לחקור מי מבין האזרחים הצרפתים שמופיע ברשימה לא דיווח על כך.

אחת ההצלחות המשמעותיות של רשויות המס בצרפת היתה פיצוח ההגנות של הרשימה וזיהוי של רבים מקרב בעלי החשבונות הממוספרים. בעוד שבחלקים גדולים בעולם אסור השימוש בחשבונות ממוספרים — ששם הלקוח אינו מוזכר בהם — הרי שבשווייץ השימוש בחשבונות כאלה הוא פרקטיקה ידועה. האופציה הזו היא תוצר של חוק משנת 1934 שיש הקושרים בינו לבין עליית הנאצים לשלטון ולרצון לאפשר הסתרת כספים. בפועל, על פי העיתון הבריטי "גרדיאן", התקנה הזו נחקקה לאחר שהדלפה חשפה בזמנו את פרטיהם של אנשי כנסייה ודמויות מוכרות אחרות. כך יוצא שמעט מאוד מאנשי הבנק יודעים מי באמת עומד מאחורי חשבון מסוים. כאשר בעליו של חשבון כזה מתקשר לבנק הוא מזוהה באמצעות מספר החשבון ושם קוד שהוא נותן — "מונופול", "הצייר" וכדומה. העונש בשווייץ על חשיפת שמות לקוחות בבנק עומד על שלוש שנות מאסר.

ב־2010 העבירה כריסטין לגארד, אז שרת האוצר של צרפת, את שמות מחזיקי החשבונות היוונים לממשלת יוון, אולם דבר לא נעשה עם המידע עד לפרסומה של הרשימה על ידי עיתונאי מקומי, כשנתיים לאחר מכן. העובדה שעל אף המשבר הכלכלי שפקד את המדינה לא נעשה שימוש בחומר, שזכה לכינוי "רשימת לגארד", עוררה בזמנו זעם ציבורי רב. התקשורת, התברר שוב, לא ששה לצאת נגד בעלי ההון. אולי במפתיע, גם אחרי הפרסומים האחרונים בנושא היו מי שסברו כי לא צריך היה לפרסם את החומרים הללו. "לא בשביל זה נתתי לעיתונאים שלי חופש", אמר הבעלים של "לה־מונד", העיתון שאליו הודלפו החומרים ושממנו הועברו בהמשך לארגון התחקירנים, בהתבטאות מעוררת מחלוקת שזכתה להדים רבים. בבריטניה התפטר הפרשן הפוליטי הבכיר של העיתון "טלגרף", פיטר אובורן, במחאה על כך שהעיתון סיקר בצמצום את הפרשה, מכיוון שבנק HSBC נמנה עם המפרסמים הגדולים בו.

 

מדוע נכנס HSBC למגננה?

בחודשים האחרונים, כהכנה לפרסומים ברחבי העולם, החלו ב־HSBC לקבל שאלות מעיתונאים לגבי לקוחות הבנק ופרקטיקות הניהול הנהוגות בו. תחילה חשפו אנשי הבנק שיניים: הבנק הפעיל עורכי דין, פנה ל־ICIJ וניסה לעצור את הפרסום. העובדה שארגון התחקירנים ועיתונאים ברחבי העולם לא נכנעו ללחצים שינתה את הגישה. בינואר האחרון פנו מנהלי הסניף השווייצרי במכתב לכל הלקוחות בו כתבו שעלה החשד כי הפרטים אודותיהם הגיעו לידי ארגון התחקירנים ודיווחו להם על הפרסומים הצפויים. הם הסבירו את הרקע להדלפה והבטיחו ללקוחות כי השמירה על חיסיונם חשובה לבנק. המנהלים גם הציעו ללקוחות "לא להסס" לפנות לבנק עצמו בשאלות בעניין.

בהמשך העביר הבנק תגובה מתונה יותר ל־ICIJ, ובה הסביר כי הוא מכיר בכך שהסטנדרטים שהיו נהוגים בעבר בו ובתעשייה הפיננסית בכללה היו נמוכים מאלה הנהוגים כיום. עוד ציין הבנק כי בשנים האחרונות נקט צעדים משמעותיים לקידום רפורמות וכדי להוציא מהבנק לקוחות שאינם עומדים בסטנדרטים הנוקשים שלו, "כולל במקרים שבהם היו לנו חששות באשר לציות לחוקי המס".

אלא שנראה שבבנק לא צפו את היקף הפרסומים ואת השיח הציבורי שהתעורר בעקבותיהם. כלי התקשורת העמידו במבוכה את רשויות המס ברחבי העולם. בארצות הברית התקשו רשויות המס להסביר מדוע הגיעו להסדר עם הבנק בלי לפעול נגד הלקוחות האמריקאים. בבלגיה, שאליה קשורים רבים מהיהלומנים שהחזיקו חשבונות בבנק, אף עלו קריאות להוצאת צווי מעצר לראשי הבנק בעבר ובהווה אם אלה לא ישתפו פעולה בחקירה. בבריטניה, בעקבות הפרסומים הנרחבים על הפרשה ב"גרדיאן", עלתה השאלה כיצד קרה שכתב אישום הוגש רק נגד אחד מתושבי הממלכה המופיע ברשימה, מתוך כמעט 9,000. במדינה תהו גם מדוע נאספו מסים בהיקף של 1% בלבד מהסכום העצום שהוחזק בבנק על ידי אזרחיה וכיצד לא ננקטה כל פעולה נגד הבנק עצמו. הבחירות הקרבות הגבירו את עוצמת הדיון ואת הקריאות לנקוט צעדים תקיפים נגד הבנק. גם הסדר "הגילוי מרצון" המקומי זכה לביקורת.

אלי דסה

בדיוק שבוע לאחר תחילת החשיפות על הבנק פתחו תושבי אנגליה את עיתוני יום א' כדי לגלות מודעות ענק מטעם HSBC, שהחליט להתנצל על כך שעל פי הפרסומים הוא סייע בהעלמת מסים. הפרסומים בימים האחרונים, נאמר במכתב שהופנה לעובדיו וללקוחותיו של הבנק ונחתם על ידי יושב הראש שלו, סטיוארט גוליבר, היו "חוויה מכאיבה". כמה ימים לאחר מכן נחשף כי גוליבר עצמו החזיק מיליונים בסניף בז'נווה, באמצעות חברה שנרשמה בפנמה.

למה דווקא ישראל 
מככבת ברשימה?

מקומה של ישראל, כאמור, לא נפקד מרשימות הבנק. יותר מ־6,500 לקוחות ישראלים היו קשורים לכ־10 מיליארד דולר שהוחזקו ב־HSBC בשנים 2006־2007, ורק חמש מדינות עוקפות אותה בסכומי הכסף שהפקידו אזרחיהן. הסיבה לכך היא ככל הנראה העובדה שסניף HSBC בז'נווה היה במקור סניף של בנק אדמונד ספרא, שבו החזיקו רבים מהישראלים את כספיהם. הדבר נכון במיוחד לגבי אנשי תעשיית היהלומים, אחת הקבוצות המשמעותיות ביותר ברשימה הישראלית, שלפחות אחד מכל עשרה בעלי חשבון קשור אליה.

"לקוח" של HSBC יכול להיות אדם פרטי או חברה, ו־678 מהחשבונות ברשימה הישראלית הם תחת שמן של חברות אוף־שור (כלומר חברות שנרשמו במקלטי מס, בעיקר באיי הבתולה הבריטיים ובפנמה); 2,114 חשבונות אחרים הם שמיים; ו־3,430 הם חשבונות ממוספרים. מאות מבין הלקוחות הישראלים הנחו את הבנק להשאיר את דברי הדואר שלהם בסניף, דרישה שעלולה להעיד על ניסיון להסתיר את החשבון.

ניתוח המידע אודות הישראלים ברשימה מעלה כי 17 מהם קשורים לחשבונות שבהם יותר מ־100 מיליון דולר. כ־200 אחרים קשורים לחשבונות שבהם לפחות 10 מיליון דולר, ולכ־1,350 קשר לחשבונות שבהם לפחות מיליון דולר. חלק מהחשבונות ברשימה הישראלית חולקים כמה מוטבים, לרוב בני משפחה, אך לעתים גם שותפים עסקיים.

דניאל בר און

המדינות הבולטות האחרות ברשימה הן שווייץ, עם כ־11,235 לקוחות ויותר מ־31 מיליארד דולר בחשבונותיהם; אנגליה עם 8,844 לקוחות ו־21.7 מיליארד דולר; 1,138 אזרחי ונצואלה עם 14.7 מיליארד דולר; 4,183 אמריקאים עם כ־13.4 מיליארד דולר; וכ־9,187 אזרחי צרפת עם יותר מ־12.5 מיליארד דולר. ברשימה 55 לקוחות הרשומים תחת מדינת פלסטין. חלקם מתגורר בעזה ואחרים בערים בגדה המערבית. הם החזיקו כ־88 חשבונות שבהם כ־148 מיליון דולר.

איפה הרשימה?

רשויות המס הצרפתיות חלקו את החומר שגנב פאלצ'יאני עם מספר מדינות אחרות. כתוצאה מכך, בצרפת עצמה, בספרד, בבלגיה ובארגנטינה הוחל בהגשת כתבי אישום נגד לקוחות הבנק כבר לפני כחמש שנים. ישראל לא היתה בין מקבלות הרשימה, ולכן טרם נפתחה חקירה בענייני החשבונות של הישראלים בסניף בנק זה. בתחילת פברואר נטען בפרסומים בתקשורת כי ישראל סירבה לשתף את הצרפתים בחומר שהיה ברשותה ולכן לא קיבלה את הרשימה. ברשות המסים הכחישו את הדבר.

כמו בעולם, כך גם בארץ, היו אלה אור השמש והפומביות שדחפו את הרשויות לפעולה. בשבועות האחרונים החלה הרשות לפעול שוב וביתר שאת כדי להשיג את הרשימה המדוברת, גם באמצעות פנייה למדינות שמחזיקות בה ובפנייה לגופים פרטיים. "גם אם ייקח זמן — וזה ייקח זמן — אנחנו נגיע לכל בעלי החשבונות, ויותר מזה, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהחשבון שלו לא יעלה מיד לחקירה, ושהוא לא ייחקר ממש עכשיו, מחר או בשבוע הבא", אמר מנהל רשות המסים, משה אשר, בראיון ל"גלובס".

בין שתשיג את הרשימה ובין שלאו, אין ספק שהפרסומים הרבים על ההדלפה והשיח הציבורי על ההון שיחק לידיה של רשות המסים בתקופה שבה היא מקדמת את נוהל "הגילוי מרצון", שבו אזרחים חושפים את אחזקותיהם הלא מדווחות בחו"ל. עורכי דין העוסקים בנושא, כמו גם גורמים ברשות המסים עצמה, דיווחו על עלייה בולטת וניכרת בפניות אליהם בהקשר הזה. בקרב עורכי דין יש הסבורים שהרשות לא באמת רוצה להשיג את הרשימה, כיוון שמהרגע שהיא תהיה בידיה תוגבל מאוד היכולת שלה לקיים את הליכי הגילוי מרצון. הסיבה לכך היא שלא ניתן לערוך הסדרים מול אנשים שבעניינם מתקיימת חקירה.

 

לימור אדרי

למה אנשים פתחו חשבונות בשווייץ וחברות במקלטי מס?

חשוב לציין כי אין בהחזקת חשבון בבנק זר משום עבירה על החוק הישראלי. זאת בתנאי שהחשבון — אם נשא ריבית או הכנסות — דווח למס ההכנסה ושולם עליו מס כחוק. ב־1998 בוטל הפיקוח על מטבע חוץ ועל תנועות ההון של ישראלים בחו"ל, ועל פי החוק רשאי כל ישראלי להוציא מהמדינה ולהכניס אליה מטבע חוץ ללא הגבלה ולבצע פעולות פיננסיות בחו"ל. עד 2003 כל שנדרש היה הגשת הצהרת הון, הכוללת דיווח לרשויות המס על הנכסים הפיננסיים והפיקדונות שהחזיקו האזרחים בחו"ל. ב־2003 שונתה שיטת המס בישראל ונהפכה לפרסונלית, כך שכל מי שהחזיק נכסים ופיקדונות בחו"ל נדרש לדווח על סך הכנסותיו והפעולות הפיננסיות והאחרות בחו"ל על בסיס שוטף מדי שנה.

ב־2005, לאחר שתוקן חוק איסור הלבנת הון, נוספה חובת דיווח על הכנסת כספים לישראל והוצאתם ממנה גם לרשות להלבנת הון במשרד המשפטים. אי־דיווח על חשבון זר הוא עבירה שחלה עליה התיישנות בתום כעשר שנים. לפיכך, בעלי חשבונות ישראליים שהחזיקו בבנק כספים לא מדווחים בשנים 2006־2007 עלולים להיחשב כמי שעברו על החוק. עו"ד עדי מנטל, העוסק במיסוי בינלאומי, מסביר שרבים פתחו את החשבונות בשווייץ כדי לפזר סיכונים — מעין תעודת ביטוח למי שחי באחד האזורים הכי בלתי צפויים בעולם. "כמובן שעד 2003 היה לכך גם יתרון מיסויי, שכן לא היתה חובת דיווח ותשלום מס בגין הכנסות פיננסיות שהתקבלו בחשבון", הוא אומר.

עו"ד נעה לב־גולדשטיין, מנהלת מחלקת המסים במשרד איתן מהולל שדות, אומרת שבעקבות שינוי משטר המס בשנת 2003 והקביעה לפיה גם הכנסות פסיביות מחו"ל חייבות במס בישראל, הוקמו על ידי ישראלים רבים חברות אוף־שור, ובמקום שחשבון הבנק יוחזק במישרין על ידי הנישום הישראלי, חשבונות הבנק נרשמו על שם החברות הזרות. "במצב דברים זה, כל ההכנסות הן בעצם של החברה הזרה, ולכן אין בגינן חבות במס בישראל", מסבירה לב־גולדשטיין. "כאשר על פי רוב, החברות אינן מוחזקות במישרין על ידי הנישום הישראלי, אלא במשותף עם תושבי חוץ או על ידי נאמנויות מסוגים שונים, זאת כדי להימנע מהוראות אנטי תכנוניות הקבועות בחקיקת המס בישראל".

תיאורטית, רשות המסים יכולה להעלות טענות גם נגד תכנונים מעין אלה, ובין היתר לטעון ל"עסקה מלאכותית" או טענות אחרות מסוג זה, ממשיכה לב־גולדשטיין, ואולם "צריך לשים לב שהרבה פעמים, עצם החזקת החשבונות בחו"ל אין משמעה שהמסים לעולם לא ישולמו בישראל, אלא שהם ישולמו במסגרת תכנון מס שמשמעו דחיית תשלום המס בישראל עד למועד שבו החברה הזרה תחלק את רווחיה כדיווידנד לנישום הישראלי. לכן, לא ברור מה היכולת של רשות המסים לתקוף תכנוני מס מסוג זה".

תומר אפלבאום

באופן כללי, ובלי להתייחס לדמויות המוזכרות בכתבה זו, סיבות נוספות לפתיחת חשבונות בחו"ל יכולות להיות ניסיון להסתיר כספים מרשויות המס או מבני משפחה אחרים, או פשוט סמל סטטוס, שהפינוקים הנלווים לו כוללים טיסות קבועות לז'נווה ופגישות בבתי מלון מפוארים.

 

מי ברשימה?

רבים מהשמות הישראליים ברשימה הם כאלו שהקורא מכיר ממדורי הכלכלה, החדשות והרכילות: אנשי עסקים מובילים, בעלים ומנהלים של בנקים, כמו גם שחקני כדורגל ואנשי טלוויזיה. חלק נכבד מהחשבונות הללו מקושר לחברות שנפתחו במקלטי מס שונים, מאיי הבתולה הבריטיים ועד לפנמה, מקומות שבהם חוקי המס מאפשרים רישום חברות תוך תשלום מסים נמוך ביותר על רווחיהן. בשבועות האחרונים חשפנו 
ב־TheMarker כמה מהם. שמות נוספים נחשפים כעת. כל הנתונים נכונים לשנת 2007.

 

בנקאים ואנשי שוק ההון

מוטי קמחי

שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שהחזיק בחשבונו בבנק 104 מיליון דולר — בחשבון שעודנו פעיל — איננו הבנקאי היחידי ברשימה. בנקאים שנשאלו מדוע הם החזיקו את כספם הרחק מישראל הסבירו, במילים כאלה ואחרות, שהכלל הראשון בכלכלה הוא פיזור ההשקעה. כך אמר ל־TheMarker גם נחמה, שלדבריו "החשבון עדיין פעיל. הסכומים שהופקדו בחשבון ופירותיהם דווחו על ידי כדין בזמן אמת לרשויות המס בישראל. הסכומים שהופקדו בחשבון הם חלק מהסכומים שנבעו מעסקת מכר של מניות ואופציות שהיו בקנייני והושקעו בכמה חשבונות בנקאיים, ובכללם החשבון ב־HSBC, וזאת מטעמי שמרנות של פיזור עסקי ותשואות". התשובה הזו הגיונית מאוד. זכרו אותה בפעם הבאה שתצפו בפרסומת של בנק ישראלי שמנסה לשכנע אתכם לעבור אליו — ורק אליו.

עם אנשי ההון שהיו קשורים ל־HSBC נמנים יאיר סרוסי, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים (כרבע מיליון דולר); מנכ"לית הבורסה לשעבר, אסתר לבנון, שהחזיקה בבנק מאות אלפי דולרים; והאחים שאול ודוד נאוי, הקשורים לקרוב ל־12 מיליון דולר. בעלי חשבונות נוספים מתחום זה הם דוד לוינסון, כיום דירקטור בבנק דיסקונט ובעבר דירקטור בבנק אוצר החייל; מנכ"ל בנק הספנות; מנכ"ל פיבי לונדון; מנהל בכיר בבנק הפועלים ועוד. לוינסון החזיק בשנת 2007 יותר ממיליון דולר ב־HSBC, בחשבון שנפתח כארבע שנים קודם לכן. בתגובתו מסר כי "המידע המובא על ידך עוסק בחשבוני הפרטי. קיום החשבון והכספים בו דווחו לגורמים המתאימים כדין". יאיר סרוסי מסר באמצעות דוברת בנק הפועלים, עפרה פרויס, כי החשבון שהחזיק ב־HSBC בשווייץ נסגר, וכי "ההכנסות מהחשבון דווחו למס הכנסה בישראל ושולם בגינן מס בישראל". אסתר לבנון אישרה שהיא החזיקה חשבון בבנק, שעליו דיווחה באופן קבוע למס הכנסה, והוסיפה שהחשבון נסגר לפני כמה שנים. האחים נאוי לא השיבו לפניותינו לצורך קבלת תגובה.

חיים (חמי) אלמוג, דירקטור בבנק איגוד, היה מקושר בשנת 2007 לחשבונות שבהם כ־39 מיליון דולר. מרבית הכספים בחשבונות הללו היו קשורים לדרורה זכאי, מי שהיתה מבעלי השליטה בבנק איגוד, והוא ניהל אותם. אלמוג עצמו החזיק בזמנו בבנק חשבון של כ־1.8 מיליון דולר כמוטב. בשיחה עמו הוא אישר את הפרטים ומסר שכל הכספים והחשבונות דווחו כנדרש.

 

יהלומנים

מאות מקרב בעלי החשבונות הישראליים 
ב־HSBC מגיעים מענף היהלומים, החל בבעלי חנויות ואנשי מקצוע טכניים, עבור בבכירי הבורסה ליהלומים והבורסה לאבני חן וכלה בכמה מאנשי העסקים המוכרים בארץ ובעולם, בכללם בני שטינמץ (הקשור ליותר מ־100 מיליון דולר), דן גרטלר (עשרות אלפי דולרים) ולב לבייב (קשור ל־4 מיליון דולר, ואשתו לחברה ובה 6 מיליון דולר). רבים מבעלי החשבונות קשורים לבורסה ליהלומים, בהם נשיא הבורסה, שמואל שניצר, ששמו נקשר לחשבונות ובהם כ־38 מיליון דולר. אלי דוידוביץ, שהגיב בשמו של בני שטינמץ, מסר כי "משפחת שטינמץ היא מוטב של קרן שבבעלותה אחזקות שונות. מר שטינמץ מעביר דיווחים ותשלומים לרשויות המס בהתאם לחוק". שניצר, שמופיע ברשימות כמוטב בחשבונה של חברה הרשומה באיי הבתולה, בשם Armoran Investments S.A, מסר באמצעות עורכי דינו כי "החשבונות הרלוונטיים מתייחסים לנאמנויות זרות שונות, שהיוצר שלהן בשעתו היה משה שניצר, שהלך לעולמו באוגוסט 2007, ומרשינו הם בין הנהנים בהן. כספי הנאמנויות הזרות בחשבונות HSBC, כמו גם בחשבון הבנק האחר בז׳נווה, הם ופירותיהם כולם מדווחים לרשויות המס בישראל, וזאת באופן שוטף. כל שאלה אחרת הנוגעת לפעילותן העסקית של חברות או למקום התאגדותן היא בגדר מידע עסקי ופרטי שאין לו כל רלוונטיות ואין כל לגיטימיות בפרסומו". מטעמו של לב לבייב לא נמסרה תגובה.

עופר וקנין

הבורסה לאבני חן היא חברה פרטית בע"מ שהוקמה בשנת 1947, ואלפי החברים בה עוסקים במסחר, ייצור, שיווק, תיווך, יבוא ויצוא של אבני חן ויהלומים. שלמה אשד, המשמש כנשיא הבורסה מאז 2002, קשור לחשבון שבו היו בשנת 2007 יותר מ־6 מיליון דולר. מאיר דלומי, מבעלי חברת א.דלומי ומי שמשמש כיו"ר הוועדה המשפטית של הבורסה ליהלומים וחבר בצוות הבוררים של הבורסה, ושותפו וחבר הנהלת הבורסה רפי ירושלמי, רשומים ביחד בבנק כמוטבים של חשבון שבו כמעט 20 מיליון דולר. ברשימה מופיע גם שמו של אברהם נמדר וכמה מבני משפחתו כמקושרים לכ־15 חשבונות בנק ב־HSBC שבהם היו כ־75 מיליון דולר. החשבונות קשורים בין השאר לחברה שנרשמה באיי הבתולה הבריטיים (Machen Jewellers), בפנמה (Satellite Trading Corp) ולנאמנות בג'רזי (The Avraham Namdar Trust). דלומי וירושלמי מסרו בתגובה לשאלות בעניין כי "הפרטים אינם נכונים", ואמרו כי הם "נותנים גילוי מלא על כל הנכסים וההון בישראל ומחוץ לישראל אשר מדווחים למס הכנסה בישראל לפי כל דין, וכל אדם מוזמן לבדוק זאת". אשד מסר כי "אין לי שום קשר לנושא הנ"ל. כל רכושי וכספי מדווח לרשויות המס כדין". אברהם נמדר לא השיב לפנייתנו.

 

אנשי עסקים

אנשי עסקים בולטים מישראל בחרו גם הם את הסניף השווייצרי כמקום להחזיק חלק מכספם. סמי סגול, בעלי כתר פלסטיק, ואשתו טובה היו בעלי חשבון ובו היו ב־2007 כ־250 אלף דולר. סגול הוזכר ברישומי הבנק כלקוח "עם פוטנציאל". איש העסקים היהודי־גרמני דניאל יאמר היה מקושר לחשבונות שבהם 46 מיליון דולר. ארווין אייזנברג לחשבונות ובהם 55 מיליון דולר ובעל קלאב־הוטל משה בובליל לחשבון ובו כ־900 אלף דולר. ברק רוזן ואסף טוכמאייר, בעלי קנדה־ישראל, קשורים לחשבונות ובהם מיליונים, חלקם תחת שמות חברות באיי הבתולה. את תגובתו של אייזנברג לא ניתן היה להשיג. מטעמם של רוזן וטוכמאייר לא התקבלה תגובה.

בני משפחת לבנת, בעלי תעבורה אחזקות, היו קשורים לחשבונות ובהם כ־400 אלף דולר. עופר נמרודי מהכשרת הישוב והמו"ל לשעבר של "מעריב", היה מקושר לחשבון ובו 200 אלף דולר. עמוס לסקר, מי שהיה מנכ"ל חברת החשמל בין 2007 ל־2011, החזיק חשבון שנפתח בשנת 2004. בחשבון היו יותר מחצי מיליון דולר ב־2007 ובתכתובות לגביו נאמר כי הסכומים בו צפויים לגדול במאות אלפי דולרים מדי שנה. בשיחה עמו אישר לסקר את דבר קיום החשבון ואמר שהוא נסגר לפני כשנה ושכל הכספים בו דווחו כדין.

איליה מלניקוב

מטעמו של סמי סגול נמסר כי "החשבון המדובר מדווח באופן שוטף במסגרת הדו"חות השנתיים והצהרות ההון שלו לרשויות ככלל ולמס הכנסה בפרט". מטעמו של יאמר נמסר כי הוא איש עסקים פרטי שאינו משתף פרטים על עסקיו, וכי "כל הכנסותיו ורווחיו מדווחים לרשויות המס בישראל". ממשפחת לבנת נמסר בתגובה כי "כל החשבונות מנוהלים, מדווחים ומשולם עליהם מלוא המס כמתחייב". עופר נמרודי אמר בשיחה עמו "כל החשבונות שלי מדווחים כדין וכדת לרשויות המסים", והוסיף כי כיום אין לו חשבונות ב־HSBC.

 

מתעשרי הייטק

במחזיקי החשבונות ב־HSBC ניתן למצוא כמה ממתעשרי ההייטק הוותיקים והמוכרים בישראל. אחת הקבוצות הבולטות בהקשר הזה היא זו של בוגרי קבוצת עורק, ממייסדי חברת אמדוקס ודפי זהב: האחים צבי ושמואל מיתר וכן מוריס קאהן. צבי מיתר, שעזב את ישראל ללונדון לפני יותר מעשור, מקושר ברישומי HSBC ל־18 חשבונות שונים, חלקם תחת חברות שנרשמו בבירת ליכטנשטיין, ואדוז, ובאיי הבתולה. סך הכספים המקושרים לשמו הוא כ־90 מיליון דולר. אחיו, שמואל מיתר, מקושר לחשבונות ובהם כ־45 מיליון דולר. מוריס קאהן, יליד דרום אפריקה ואחד האנשים העשירים בישראל, היה מקושר ל־13 חשבונות ובהם יותר מ־65 מיליון דולר (כמה מהחשבונות והסכומים המוזכרים חופפים).

לפני כשנה וחצי, בראיון לעיתון "כלכליסט", אמר קהאן כי "מצער שאדם שעשה את הונו במדינה הזאת מחליט לצאת למדינה אחרת מסיבות של מיסוי. יש כאן עניין מוסרי, וזה לא טרנד מעודד. מילא אם אתה שם כי אתה אוהב את מזג האוויר או את התרבות, אבל לוותר על המדינה שלך, שבה עשית את הונך, מסיבות של מיסוי? זה לא יושב טוב". קאהן והאחים מיתר לא השיבו לפנייתנו.

בתחילת פברואר דיווח העיתון הלונדוני "סאנדיי טיימס" על מגעים מתקדמים לרכישת מפעילת שירותי ההימורים באינטרנט 888, הנמצאת בשליטת אבי שקד ומשפחת בן יצחק, על ידי ענקית ההימורים הבריטית וויליאם היל, תמורת כ־750 מיליון ליש״ט. כמה מבוגרי 888 מופיעים כבעלי חשבונות בבנק. אחד מהם הוא מיכאל פלמון, מי שהיה סגן נשיא החברה לשיווק, שבספטמבר 2005 פורסם כי הוא צפוי להרוויח 2.8 מיליון דולר מהנפקתה אז. כשנה לאחר מכן דווח כי פלמון פרש מהחברה לאחר שצבר הון של 9־10 מיליון דולר. פלמון מקושר ב־HSBC לחשבון ובו כ־5.5 מיליון דולר. בתכתובות לגבי החשבון משנת 2005 הוא מתייחס להנפקה הצפויה ול־1־2 מיליון דולר שצפויים להיכנס לחשבון בעקבותיה. פלמון לא השיב לפניות לתגובה בשאלה על החשבון.

שלמה ויילר, יו״ר חברת אופטיבייס, שהחלה כחברת הייטק ועוסקת כיום בנדל״ן, אך עדיין נסחרת בנאסד״ק, היה קשור לחשבונות ובהם קרוב ל־20 מיליון דולר ב־HSBC. בחשבון המרכזי, תחת השם Rozzi Real Estate, חברה הרשומה בבליז, היו בשנת 2007 יותר מ־14.5 מיליון דולר. בחשבון חברה אחרת, Massira Properties, היו יותר מ־5 מיליון דולר. חלק מהחשבונות קשורים לבני משפחתו של ויילר. התכתובות אודות החשבונות הללו מקיפות וכוללות הוראות על העברות כספים, בין השאר לישראל, אזכורים של עסקות למכירת בתים, רכישת בתי מלון ועוד. ויילר לא השיב לפניותנו לקבלת תגובה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#