מונופול 
של שמונה גברים לבנים - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניצחון המעטים

מונופול 
של שמונה גברים לבנים

איך קבוצה של עורכי דין "מחוברים" שכללה לכדי אמנות את היכולת לשכנע את בית המשפט העליון האמריקאי לשמוע תיקים שלהם, ומה מרוויחה מכך אמריקה התאגידית

2תגובות

על חזית השיש של בית המשפט העליון בארצות הברית מתנוסס מוטו עם שאיפה אידיאליסטית גבוהה: "צדק שווה בפני החוק". אך בין כותלי בית המשפט סיגלה לעצמה קבוצת עילית של עורכי דין מעמד של ראשונה בין שווים, וכך יכולים חבריה להעניק ללקוחותיהם יתרון גדול בהשפעה על יישום החוק במדינה. ניתוח שביצעה סוכנות הידיעות רויטרס לתיקים שהוגשו לבית המשפט העליון במשך תשע שנים — הניתוח המקיף ביותר שנעשה אי־פעם בתחום זה — מראה כי מבין כ־17 אלף עורכי הדין שהגישו תיקים לעיונו של בית המשפט, הצליחו 66 יחידי סגולה להישמע בין כותלי בית המשפט בשיעור מרשים. הערעורים שהגישו עורכי דין אלה נטו להתקבל על ידי בית המשפט פי שישה מאלה שהגישו עורכי דין אחרים באותה תקופה.

עם קבוצה נבחרת זו נמנים עורכי דין ששמותיהם אינם מוכרים לאזרחים מן השורה בארצות הברית, אך תשעת שופטי בית המשפט העליון יודעים היטב מי הם. מדוע? מפני שמחציתם עבדו עבורם או עבור שופטים לשעבר, וכמה מהם מיודדים עמם באופן אישי. זוהי הסלתה והשמנה של מגזר עורכי הדין. שיעורם בקרב עורכי הדין שהגישו ערעורים לבית המשפט העליון אינו עולה על 1%, אך הם היו מעורבים בכ־43% מהתיקים ששמע בית המשפט בשנים 2004־2012. התוצאה של מצב זה היא יתרון אדיר לתאגידים האמריקאיים, ובידוד גובר של בית המשפט העליון. מבין 66 עורכי הדין הללו, 51 עבדו בעבר בפירמות שייצגו בעיקר חברות גדולות. בתיקים המציבים תאגידים מול אזרחים, עובדים או לקוחות, הם נטו פי שלושה לצדד בעמדות התאגיד. כתוצאה מכך אנשים פרטיים שרוצים לקרוא תיגר על חברות גדולות נאלצים לחפש ייצוג בקרב מאגר מצומצם יותר ומצליח פחות (כקבוצה) של עורכי דין.

רויטרס

"עבודה עבור לקוחות תאגידיים היא מקור מחייתנו", אומר אשלי פאריש, שותף בקינד אנד ספאלדינג, ששיעור הצלחתו בהבאת תיקים לבית המשפט העליון מציב אותו באותו קומץ מוביל של עורכי הדין בארצות הברית. "כחברה כלל־ארצית יש לנו לרוב ניגוד עניינים בייצוג אנשים פרטיים וארגוני זכויות נגד חברות", הוא אומר. החברה מקבלת כמה תיקי הגנה פלילית פרו בונו, אך אלה היוצאים מן הכלל. "זה טבע העסקים", אומר פאריש.

 

הדלת המסתובבת של 
בית המשפט העליון

השופט העליון ג'ון רוברטס נמנע מתגובה לניתוח של רויטרס, אך מראיונות בלעדיים עם שמונת השופטים הנותרים בבית המשפט העליון כיום, עולה כי מרביתם מקבלים בברכה את קבוצת העילית הזו. לטענתם, יש יתרון עבור בית המשפט בכך שעורכי דין מנוסים מטפלים בתיקים, ללא עלות משמעותית. ייצוג אפקטיבי — ולא גיוון בקרב עורכי הדין — הוא מה שמשרת את הצדק בצורה הטובה ביותר, לטענתם.

קבוצת עילית זו היא הומוגנית להפליא: מבין 66 עורכי הדין, 63 הם לבנים, ורק שמונה נשים. הקבוצה גם משכפלת את עצמה – 31 מחבריה עבדו בעבר עבור אחד משופטי בית המשפט העליון, ו־25 מהם עבדו במשרד התובע הכללי של ארצות הברית, שעורכי הדין שלו מייצגים את הממשל האמריקאי בפני בית המשפט העליון. רוברטס עצמו הוא הדוגמה הטובה ביותר לכך: בטרם מונה לשופט בעליון הוא עבד במשרד התובע הכללי, ולאחר מכן הקים זרוע משגשגת שטיפלה בתיקי בית המשפט העליון בחברת הוגן לאבלס. בשנים 1989־2002 הוא הופיע בפני בית המשפט 39 פעמים.

 

 

הכתבה מתפרסמת גם באפליקציה של מגזין TheMarker 

באייפד או בטאבלטים מבוססי אנדרואיד

 

 

עלייתה של קבוצת עילית זו החלה באמצע שנות ה־80. אז הצטרף התובע הכללי של הנשיא רייגן, רקס לי, למשרד סידלי אוסטין. באותן שנים גדל מאוד הביקוש לעורכי דין שיוכלו לסייע לתאגידים להסיג רגולציות סביבתיות וצרכניות ששורשיהן בשנות ה־60 וה־70, ולי הקים בסידלי אוסטין מחלקה שהתמקדה בייצוג לקוחות עסקיים בפני בית המשפט העליון. תוך שנתיים הוא הציג בפני בית המשפט שמונה תיקים.

באמצעות הערעורים שכותבים חבריה, מסייעת קבוצת העילית לשופטים לסנן את מספר התיקים שהם שוקלים. לרוב, מסכים בית המשפט העליון לשמוע רק כ־5% מהערעורים שמגישים עורכי דין פרטיים. מבין התיקים שמגישים 66 עורכי הדין המובילים, הוא שומע כ־21%.

רויטרס
רויטרס

הנטייה הפרו־עסקית של בית המשפט תחת הנהגתו של רוברטס אינה מפתיעה את מי שעוקב אחר פסיקות העליון. בתשע השנים הראשונות של רוברטס, לפי ממצאי רויטרס, פסק בית המשפט לטובת הצד העסקי בכ־60% מבין כ־1,500 מקרים שבהם היתה התנגשות בין אינטרסים של חברות לאלה של עובדים, לקוחות או אזרחים. בתשע השנים האחרונות, תחת הנהגת השופט העליון ויליאם רנקוויסט, עמד שיעור זה על 48%. תאגידים הגישו 55% מהערעורים במקרים שבהם התנגשו אינטרסים תאגידיים באינטרסים של אנשים פרטיים. עורכי דין מקבוצת העילית הגישו כשביעית מכלל הערעורים האלה – מרביתם לטובת התאגידים.

חלק מהשופטים טוענים כי התפיסה שלפיה יש לבית המשפט נטייה גוברת לפסוק לטובת התאגידים נובעת בין השאר מטיב התביעות. בית המשפט מטפל כיום ביותר מקרי קניין רוחני, שטיבם עסקי יותר. הוא גם נדרש למקרים רבים הקשורים לחוקים שהועברו בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 וכרוכים בנושאים רגולטוריים. כמו כן, חלק מפעילי זכויות האזרח והאדם אינם מעוניינים להביא תיקים מסוימים לבית המשפט בהרכבו הנוכחי, הנחשב לשמרני, מחשש כי החלטה המנוגדת לאינטרסים שלהם תקבע תקדים לאומי בלתי רצוי. אותם שופטים מציינים גם כי יש עורכי דין מובילים שדווקא מייצגים אנשים פרטיים בתביעות נגד תאגידים. לראיה הם נוקבים בשמותיהם של שני עורכי דין כאלה: ג'פרי פישר ודייוויד פרדריק.

פישר עומד בראש הקליניקה המשפטית לבית המשפט העליון של בית הספר למשפטים של סטנפורד, קבוצה המייצגת נאשמים פליליים, עובדים, צרכנים ואנשים פרטיים אחרים. קליניקות משפטיות שאינן גובות תשלום מלקוחותיהן נוצרו כדי להעניק לסטודנטים ניסיון מעשי בבתי משפט לערעורים. פישר הופיע בפני בית המשפט העליון בכשני תריסר תיקים. עם זאת, קליניקות משפטיות כאלה אינן יכולות לשמש כמשקל נגד לקבוצת העילית, שכן מרביתן זעירות וכוללות שני מרצים וקבוצת סטודנטים מתחלפת. כמה מהן אף קשורות בעצמן לעורכי דין תאגידיים, ולכן נמנעות מייצוג מקרים שעלולים להביא אותן לכדי ניגוד עניינים. "יש גבול למה שאנחנו מסוגלים לעשות", אומר פישר.

פרדריק, לשעבר פקיד בבית המשפט העליון ועורך דין במשרד התובע הכללי, הוא אחד מעורכי הדין הפרטיים שהופיעו הכי הרבה פעמים בפני בית המשפט העליון בעשור האחרון. אולם פרדריק הוא אדם אחד, המטפל בקומץ תיקים בשנה, ואילו התאגידים אחראיים ליותר ממחצית מהתיקים. פרדריק מציין כי אף הוא מייצג לעתים תאגידים בפני בית המשפט העליון. "האם אנחנו אלטרנטיבה תקפה? אנחנו בהחלט יכולים לטפל היטב בכמה מקרים, אך בהתחשב בכמות הגדולה שהנתונים שלכם מצביעים עליהם, אין זה ריאלי לקרוא לנו 'אלטרנטיבה'", הוא אומר.

 

הכסף הגדול הוא לא בעליון

בבוקר אחד של מארס 2011 עמד עורך הדין טד בוטרוס באולם בית המשפט העליון. בוטרוס ייצג את הקמעונאית הגדולה בעולם, וולמארט, באחד התיקים המתוקשרים והנצפים ביותר בעולם העסקי זה שנים: ערכאה נמוכה יותר אישרה תביעה ייצוגית של יותר מ־1.5 מיליון עובדות שטענו כי בוולמארט נהוגה אפליה מגדרית מערכתית, והרשת היתה עלולה להפסיד עשרות מיליארדי דולרים אם הנשים היו זוכות בתביעתן.

רויטרס
רויטרס

במובן מסוים בוטרוס זכה בניצחון משמעותי עוד בטרם החל לדבר: כתוצאה מעבודתו על התיק נהפכה וולמארט לאחת הלקוחות הגדולים של הפירמה שלו, גיבסון, דאן אנד קראצ'ר. כיום מנהלת גיבסון דאן את ענייניה המשפטיים של וולמארט בתחומי נדל"ן, נירות ערך ומשפט תאגידי וסביבתי, ולדברי מקורות המקורבים לחברה, הכנסותיה כתוצאה מכך מסתכמות בכ־50 מיליון דולר. פירמות נוספות הפכו אף הן את ההופעות בבית המשפט העליון למכרה זהב. כך למשל, אחרי ייצוגה של איביי בעליון, בתביעת פטנט, רשם משרד עורכי הדין סידלי אוסטין הכנסות לא קשורות בסך 10 מיליון דולר לפחות מהקמעונאית המקוונת, לדברי מקורות.

בדיקה שערכה סוכנות רויטרס מראה כי עורכי דין בכתריסר חברות עריכת דין, בהן גיבסון דאן וסידלי אוסטין, צברו מיומנות יוצאת דופן בהצגת תיקים בפני בית המשפט העליון. עורכי הדין של פירמות אלה הצליחו להשמיע 18% מהערעורים שהגישו לבית המשפט העליון, וכשליש מהתיקים ששמע בית המשפט יוצגו על ידן. כ־60% מהערעורים שהוגשו מצד תאגידים הוגשו על ידי תריסר חברות אלה. בסך הכל, היו 31 חברות אחראיות לכ־44% מכלל הערעורים ששמע בית המשפט העליון.

ערעורים לבית המשפט העליון לרוב אינם רווחיים באופן ישיר כמו סוגים אחרים של ליטיגציה, מכיוון שהם דורשים לרוב פחות עורכי דין ופחות מחקר מאשר משפטים גדולים, שעשויים לייצר שכר טרחה של יותר ממיליון דולר בחודש. לרוב, חברות גובות סכום קטן בהרבה עבור ערעור בפני בית המשפט העליון — בין 50 אלף דולר ל־500 אלף דולר, ורק לעתים רחוקות מיליון דולר או יותר. אלא שכמה עורכי דין הודו בשיחות פרטיות כי לעתים קרובות השגת ערעור לבית המשפט העליון חשוב לחברה שלהם לפחות כמו ניצחון בבית המשפט. באתרי האינטרנט של הפירמות ושל עורכי דין פרטיים מוצגים לעתים קרובות נתונים אודות מספר התיקים שהגישו לבית המשפט העליון ומספר הערעורים שהגישו, ושזכו לשימוע, אולם רק לעתים נדירות מוצג גם שיעור הניצחונות שהשיגו בערכאה העליונה. עצם ההופעה בפני בית המשפט העליון היא שמניבה יוקרה ויחסי ציבור המסייעים לחברות אלה לגייס לקוחות ועורכי דין חדשים.

בנוסף לערעורים, הפירמות המובילות מגישות גם פניות נגד שנועדו להניא את בית המשפט העליון משמיעת ערעור במקרים הפוכים — שבהם הלקוחות שלהן זכו בערכאות הנמוכות יותר ועלולים להיפגע מקבלת הערעור. הן גם מגישות לעתים קרובות מסמכים מטעם "ידיד בית המשפט", המשקפים את האינטרסים של התאגידים האמריקאיים שמעסיקים אותן. רוב הפירמות המובילות הגישו כמה עשרות מסמכים כאלה בתקופה שנבחנה על ידי רויטרס.

החברות גם משתמשות בעורכי דין עם ניסיון ממשרד התובע הכללי כדי לשווק עבודה רגולטורית וחקיקתית ללקוחות. לא חריג שחברה שטיפלה בערעור לבית המשפט העליון תמשיך להיות מעורבת בענייני הלקוח זמן רב לאחר קבלת החלטה בנושא, כאשר הערכאות הנמוכות יותר מיישמות את הפסיקה, וכאשר הצד המפסיד עוסק בשתדלנות בקונגרס כדי לשנות או להפוך את ההחלטה בחקיקה. פירמות עריכת דין הן מוכוונות רווח ויש להן מטרות אחרות מארגוני לובי אחרים — קבוצות הפועלות למען זכויות אדם, למשל — אולם פעילותן בבית המשפט העליון לרוב עולה בקנה אחד עם האינטרס האידיאולוגי הבסיסי שהוא עיצוב החוק לטובתם של הלקוחות, כלומר התאגידים.

כמה חודשים לאחר אותו שימוע של בוטרוס בפני בית המשפט העליון פסק בית המשפט לטובת וולמארט ברוב של חמישה נגד ארבעה שופטים. בית המשפט קבע כי קבוצה של 1.5 מיליון נשים היא גדולה מכדי להוכיח דפוס של אפליה. עורך הדין שייצג את הנשים, ג'וזף סלרס מחברת כהן מילשטיין, אמר כי ההחלטה הפכה על פיה 40 שנה של הליכי תביעות ייצוגיות. הקהילה העסקית בירכה על ההחלטה ככזו שתצמצם משמעותית תביעות רחבות. גיבסון דאן, החברה של בוטרוס, שלחה בעקבות הפסיקה מכתב ללקוחותיה, שבו הצהירה כי זהו "ניצחון חשוב במיוחד עבור כל החברות, גדולות כקטנות, ועבור עובדיהן". בסמינר משפטי, כמה חודשים לאחר הניצחון, הציגה גיבסון דאן מצגת שבה נראו סמליהן של החברות שתמכו בוולמארט בתביעתה, בהן פדקס, בנק אוף אמריקה, מיקרוסופט, קימברלי־קלארק, דופון, ג'נרל אלקטריק ופפסי.

רויטרס
רויטרס

 

8 עורכי הדין שכדאי 
לבחור לערעור לעליון

בסתיו האחרון, כ־30 שניות לאחר תחילת השמעת טיעוניו בפני בית המשפט העליון, נקטעו דבריו של עורך הדין פול קלמנט על ידי שאלה מפי השופטת אלנה קייגן, הנחשבת לליברלית. שאלתה נגעה ללב הערעור, אך בעת שקלמנט השיב לה הפריע לו שוב שופט אחר: הבוס שלו לשעבר, השופט השמרני אנטונין סקאליה, שהציע תשובה אחרת לשאלה שהציגה עמיתתו. קלמנט הבין את הרמז: "בהחלט אפשר לומר כך, השופט סקאליה", אמר. "אפשר לא רק לומר כך – נראה שזה נכון", השיב סקאליה. "עוד יותר טוב, אם כך", סיכם קלמנט, וחילץ צחוק קל מהקהל הרציני לרוב.

חילופי דברים אלה מדגימים את טיבה של ההיכרות האישית המבדילה את קומץ עורכי הדין המשתייכים לקבוצת העילית משאר עורכי הדין — יותר מ־1,000 — שהופיעו בפני בית המשפט העליון בשני העשורים האחרונים. קבוצה זו עוד יותר מצומצמת מהקבוצה שהודגשה קודם, של עורכי דין שערעוריהם מגיעים לבית המשפט בשיעור גבוה. שלב הטיעונים בעל פה, שיח ישיר עם השופטים, הוא ההזדמנות האחרונה להטות את הכף, וקשר טוב עם השופטים חיוני לו. בדיקת רויטרס העלתה כי קבוצה של שמונה עורכי דין בסך הכל, כולם גברים, היתה אחראית כמעט לחמישית מכלל הטיעונים בפני בית המשפט מצד עורכי דין מהמגזר הפרטי בעשור האחרון. כעשור קודם לכן מנתה קבוצה זו 30 עורכי דין.

רויטרס

רבים מהשופטים מברכים על ההתמחות הגוברת בקרב עורכי הדין, ומרעיפים שבחים על אלה שמופיעים בפניהם שוב ושוב. הם מסבירים את תמיכתם בכך שעורכי דין אלה מסייעים להם להבין נושאים משפטיים מורכבים. "בערעור קשה דרושים עורכי דין טובים ממש, שישמיעו את הטיעונים הטובים ביותר", אומר השופט קלרנס תומס. לדברי השופט אנתוני קנדי, טיעוני עורך הדין יכולים להשפיע על התוצאה — לא לעתים תכופות, אך לעתים תכופות מספיק — שכן הם עשויים להציג זוויות שהשופטים לא חשבו עליהן.

צ'רלס אוגלטרי, פרופסור בבית הספר למשפטים בהרווארד, אינו מסכים: "אני חושב ששמיעת קולות שונים, ובין השאר קולותיהם של יותר נשים ומיעוטים, היתה יכולה לשנות את האופן שבו בית המשפט בוחן ערעורים", הוא אומר.

לשמונת עורכי הדין הנמנים עם הקבוצה המצומצמת הזאת יש לקוחות מגוונים. כך, עורך הדין טד אולסון ייצג לא רק את ג'ורג' וו. בוש בערעורו המפורסם של אל גור על תוצאות הבחירות בשנת 2000, אלא גם ערעורים לטובת נישואים חד־מיניים; עורך הדין סת וקסמן ייצג הן את בנק אוף אמריקה והן ערעורים של נידונים למוות. אולם, כמו קלמנט, עורכי דין אלה, כקבוצה, מייצגים בעיקר את התאגידים האמריקאיים. בעשור האחרון מחצית מטיעוניהם היו פרו־עסקיים.

כשאולסון נישא ב־2006, השופט קנדי והשופטת בדימוס סנדרה דיי או'קונור נמנו עם המוזמנים לטקס. אולסון וסקאליה נמצאים מדי שנה באותה ארוחת ערב קטנה לרגל ראש השנה החדשה בביתה של השופטת רות ביידר גינסבורג. בשנה שעברה הוזמנה גם קייגן. אין כללים לגבי חברויות בין השופטים לעורכי הדין המופיעים בפניהם, ושופטים אינם פוסלים עצמם מערעורים בעליון. גם כאשר הם עושים זאת, המניע הוא לרוב פיננסי ולא חברתי. ב־1942, בילה שופט בית המשפט העליון אז, רוברט ג'קסון, סוף שבוע עם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט. כעבור כחודש הוא שמע ערעור בתיק שהיה קשור בהתנהלות הממשל, ומאוחר יותר כתב חוות דעת לטובת הנשיא. ב־1963 בילה שופט בית המשפט העליון ביירון וייט חופשת סקי עם שר המשפטים, רוברט קנדי, וכעבור כמה שבועות עמד קנדי אישית בפני וייט ויתר שופטי העליון. "אני לא רואה פסול בחברות של וייט וג'קסון", כתב סקאליה במזכר יוצא דופן מ־2004, בעקבות מסע ציד שלו עצמו עם סגן נשיא ארצות הברית אז, דיק צ'ייני, בתקופה שבה בית המשפט העליון עסק בתביעה של פעילי סביבה נגד ועדה בראשה עמד צ'ייני. התובעים קראו לסקאליה לפסול עצמו. הוא סירב.

רויטרס

לדברי סקאליה, פסילה צריכה להיות נדירה, מכיוון שלא ניתן להחליף שופטים על ספסל בית המשפט, ושינוי ההרכב עלול להטות את הכף לרעת המערערים, שיתקשו להשיג את ארבעת הקולות הנחוצים להבאת הערעור לשימוע בפני בית המשפט ואת חמשת הקולות הדרושים לשם קבלת הכרעה לטובתם.

עורכי דין שאינם נמנים עם קבוצת העילית מסכימים לעתים לקבל עזרה מאלה שכן שייכים אליה. לדברי שופטי העליון, אי הסכמה לכך היא רשלנות כלפי לקוחותיהם. בוב מרקוס, עורך דין מסנט לואיס שייצג עובד מסילות נגד חברת הרכבות CSX, קיבל שיחת טלפון מדייוויד פרדריק, אחד מעורכי הדין המובילים הבודדים, כאמור, המייצגים לרוב לקוחות לא־תאגידיים. עיתוי השיחה היה כשבוע לפני השמעת הטיעונים. "שלוש המילים הטובות ביותר ששמעתי בכל התיק היו בשיחה זו, כשפרדריק אמר: 'אני אעשה זאת'", אומר מרקוס. לדבריו, פרדריק ניסח מחדש ושיפר מאוד את התיק, ובסופו של דבר הביא לכך שעמדת העובד התקבלה בבית המשפט ברוב של חמישה קולות נגד ארבעה. מה שהרשים את מרקוס לא פחות היה אירוע שהתרחש דקות אחדות לפני תחילת הטיעונים. בטרם נכנסו ללשכת בית המשפט ראה מרקוס את פרדריק מדבר בנינוחות עם אשה שלא הכיר. לאחר מכן שאל את פרדריק מי זו היתה. "אה", ענה פרדריק ביובש, "זו היתה אשתו של השופט אליטו". 

 

תרגום: מיכל רמתי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#