מרצים וסטודנטים תחזיקו חזק: האקדמיה הישראלית הולכת לעבור טלטלה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרצים וסטודנטים תחזיקו חזק: האקדמיה הישראלית הולכת לעבור טלטלה

מנכ"ל המועצה להשכלה גבוהה, גדי פרנק, מתכנן לנער את האקדמיה המאובקת ■ מכללות ייסגרו והאוניברסיטאות ייאלצו להתייעל

73תגובות

כמה ימים לאחר פיגועי הטרור בפריז בחודש שעבר, פורסמה בעיתונים היומיים בישראל מודעת ענק ברוח השעה: Je Suis Hermelin, נכתב בכותרת, ומתחתיה המשפט: "המל"ג מבצע חיסול של המכללה האקדמית להנדסה אורט הרמלין". המודעה האגרסיבית והשנויה במחלוקת היתה חלק מקמפיין שניהלה המכללה נגד החלטת המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לסגור אותה, על רקע הישגים אקדמיים חלשים במיוחד, וכן בגלל חשש שלא תוכל לשאת את עצמה ברמה הפיננסית.

מנכ"ל המל"ג־ות"ת גדי פרנק סירב להתייחס אז לפרובוקציה או להיכנע לקמפיין, והמכללה הוותיקה שבה 300 תלמידיה עתרה לבג"ץ, בניסיון למנוע את סגירתה. "אורט הרמלין הוכיחה גם חולשה אקדמית וגם הסתמכות פיננסית וניהולית מוחלטת על רשת אורט ישראל", מסביר פרנק לראשונה את המניעים מאחורי ההחלטה. "במצב כזה אי אפשר להמשיך להחזיק מכללה תחת פיקוח המל"ג. ברגע שלא ניתן אישור אקדמי וגם לא תקצוב, המכללה נסגרת".

הדרישה לאיתנות פיננסית תביא להיעלמותם של עוד מוסדות.

"דה־פקטו, יש יותר ויותר שיח בשטח על מיזוגים. כך למשל התמזגה מכללה בנצרת עם אוניברסיטת חיפה, והשיח חזק הן בין המכללות להוראה והן בין מוסדות לא מתוקצבים אחרים".

אייל טואג

אתם בעצם דוחקים לפינה מוסדות לא עצמאיים או לא איתנים.

"לא. זה לא התפקיד שלי. התפקיד שלי הוא להבטיח שסטודנטים שנכנסים למערכת ילמדו ברמה טובה, במוסד שמתנהל באופן תקין לאורך זמן. בשנתיים האחרונות המציאות הראתה שהסיכוי הזה קטן ממה שהיה לפני כמה שנים. יועצים משפטיים אומרים לנו שאנחנו משנים מדיניות, אבל אם לא נעשה את זה אני אמעל באמון הציבור והסטודנטים".

האוניברסיטה העברית היא מוסד מתוקצב ותיק, שסובל מחוסר איתנות מובהק.

"האוניברסיטה העברית לא תקרוס בשנים הקרובות, אבל בטווח הארוך היא עלולה להתנוון. מודל התקצוב החדש שלנו מבוסס על תפוקות מחקריות, ואם היא תהיה מרוכזת יותר בתשלומי פנסיה, היא לא תהיה ממוקדת מחקר. הדרך לפתור את זה היא עיסוק משמעותי משני כיוונים: אחד של האוניברסיטה, למשל דרך מימוש נכסים — ולאוניברסיטה יש נכסים גדולים מאוד — ובמקביל מחויבות של המדינה לגיבוי. כיום המדינה מתקצבת את הפנסיה, אבל היא לא מתחייבת להמשיך לעשות את זה".

יכול להיות שהמדינה תזרים מאות מיליוני שקלים, והאוניברסיטה תמשיך להחזיק בנדל"ן הרב שבבעלותה?

"צריך להסדיר את הנושא הזה לאורך זמן. מדובר בעניין של תיאום: מצד אחד נדרשת מוכנות של המדינה להתחייב לאורך זמן, ומהצד השני מחויבות של האוניברסיטה ושל הסגל לוותר על דרישות שונות, וכמובן למכור נכסים".

לא נרדמתם בשמירה?

"אם היינו נרדמים בשמירה, היינו רואים קריסה כמו שהתרחשה בהדסה. בהדסה היה גירעון גדול כל כך בשוטף שהיה צורך בהסדר חוב. בעברית זה לא יגיע למצב כזה, כי אנחנו מוודאים שהם מתאזנים כל שנה, אבל הם יכולים להיחלש אם לא נחיש את התהליך הזה. כיום אנחנו לא מייצרים אכיפה אופטימלית, כי המערכת לא היתה מרוכזת באכיפה ב–60 שנות קיומה, אבל זה משתנה".

ומתקיים משא ומתן אינטנסיבי בנושא?

"בהחלט".

המועצה לא עמדה ביעד שהציבה לעצמה להגדלת גיוס אנשי הסגל, וכיום עדיין מרגישים את המחסור במוסדות. איך זה קרה?

"בתוכנית החומש הנוכחית התכוונו לגייס 2,000 מרצים, ונפספס בכמה מאות. כאמור, רוב המכללות מגיעות ליעד, האוניברסיטאות לא, אבל עדיף לא לקלוט אנשים אם הם לא ברמה הכי גבוהה, כי אם אתה קולט אנשים לא מתאימים אתה מזיק לעצמך ב–30 השנים הבאות. באוניברסיטאות נצטרך לטפל בנושא יחס סגל־סטודנטים במתכונת כזאת או אחרת בתוכנית החומש הבאה.

"לקראת תשע"ו אנחנו צריכים לעדכן את מודל התקצוב. המצב שבו ות"ת עידכנה את המודל פעם ב–18 שנה לא הגיוני, כי המציאות משתנה מהר יותר. במודל התקצוב האחרון השינוי הותאם לגידול במספרי סטודנטים, מגידול במספר הסטודנטים לשמירה על האיכות. בין היתר הצבנו יעד להגדיל את מספר אנשי הסגל, מודל גיוס סגל ושמירה על איכותו. כיום ברור לנו שהמכללות השיגו את יעדי גיוסי הסגל, האוניברסיטאות עדיין לא".

"רגולציה היא לא קללה"

פרנק נמצא בתפקיד מנכ"ל המל"ג־ות"ת פחות משנה, וכבר הוא מוצא את עצמו בעמדה לא פשוטה. יו"ר המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) הוא באופן מסורתי שר החינוך, אלא שזה התפטר לפני חודשים, והתיק נוסף לתיקיו הרבים של ראש הממשלה. במקביל הודיע יו"ר ות"ת (ועדת תכנון ותקצוב), פרופ' מנואל טרכטנברג, על הצטרפות לפוליטיקה, והשאיר את הכיסא ריק. מכיוון שמערכת הבחירות לא מאפשרת אפילו להקים ועדת איתור לתפקיד, נותר פרנק, יחד עם סגנית היו"ר פרופ' חגית מסר־ירון, ללא הנהגה.

"המצב הזה אינו מאוזן", הוא מודה. "כראש הצוות המינהלי אני צריך לרסן את עצמי, כי אין פידבק יום־יומי. יתרה מזאת, יוני־יולי הם זמן העבודה על תקציב השנה הבאה, ובלתי אפשרי לעשות זאת ללא יו"ר ות"ת, שייכנס לתפקידו בעוד חצי שנה לפחות. גם תוכנית החומש של ההשכלה הגבוהה, המסתיימת בעוד 18 חודשים, נמצאת בסיכון מסוים. מניסיון העבר, נדרשת לפחות שנה של עבודה על תוכנית חדשה".

דרור ארצי

השבוע זכתה המל"ג לפרסום שלילי, כשהתפרסם דו"ח הוצאות שלה, והתברר שבין היתר המועצה הוציאה כ–900 אלף שקל על טיסות ואירוח במלונות יוקרה של משלחות אקדמיות מחו"ל, ארוחה במסעדות, ומאות אלפי שקלים על כיבוד לישיבות המועצה.

על רקע צליעתה הכפויה של המל"ג־ות"ת, מרשימה עוד יותר נחישותו של פרנק, רק בן 34, לשנות את כיוונו של הגוף המרכזי הזה, החולש על 64 מוסדות אקדמיים, יותר מ–300 אלף סטודנטים, ומחלק תקציב של יותר מ–9 מיליארד שקל בשנה. "אנשי אקדמיה מתקשים להוציא את המלה רגולטור מהפה", אומר פרנק, "אלא שרגולטור היא לא מלת גנאי ורגולציה היא לא קללה. תפקיד המל"ג הוא להיות מפקח ואוכף חזק מאוד. מוסד אקדמי שלא פועל על פי הכללים שקבעה המדינה צריך לפגוש אלה גדולה".

הטענה נגדכם היא שגיליתם אימפוטנציה רבת שנים, תוך התמקדות בתוכניות לימודים במקום בניהול מערכת ההשכלה הגבוהה.

"אני מסכים שבתקופות מסוימות המל"ג לא עשתה את תפקידה מספיק טוב, אלא שלא מדובר בגוף אימפוטנטי. יש לה שיניים, צריך רק לדעת להפעיל אותן. חשוב לזכור שעם הקמת המל"ג ב–1958 והצטרפות ות"ת ב–1972, שני הגופים האלה היו צריכים לפקח על שבע־שמונה אוניברסיטאות, זה הכל. בתחילת שנות ה–90 הוקמו המכללות המתוקצבות ולאחר מכן המכללות הלא מתוקצבות. זה יצר מציאות אחרת, שהמל"ג לא היתה מוכנה לה".

הרגולטור נרדם בשמירה.

"זה לא מדויק. היה ברור שהמכללות תופסות מקום חשוב בהשכלה הישראלית. הן איתגרו, ועדיין מאתגרות, את האוניברסיטאות, ויוצרות גיוון של שיטות הוראה ושל יחס אחר לסטודנטים. בהרבה מובנים מדובר בתחרות בין נושאות המטוסים לאוניות הקטנות. אם אתה, כרגולטור, רוצה ששוק כזה יתפתח ולא יעצור בשלב העוברי, צריך לתת לו מרחב נשימה מסוים. אני חושב שנכון שעשו את זה ככה. עם זאת, מגיע השלב שבו צריך לעצור ולבחון את המדיניות, ולרגולטור מותר לעצור ולהגיד: הסביבה השתנתה ולכן הפיקוח צריך להשתנות".

אלא שזה קרה מאוחר מדי.

"אני חושב שזה צריך היה לקרות באמצע שנות ה–2000, ולא ב–2011, חמש־שבע שנים לפני ההתעוררות הסופית".

למה זה קרה באיחור?

"בדיעבד קל לנתח את נקודת האיזון — את נקודת המעבר מהתקופה שבה אתה נותן לשוק להתפתח ועד המעבר חזרה לשליטה. את הרגע הזה קשה לכל אדם, בכל תפקיד, לזהות בזמן אמת".

אייל טואג

בזמן שישנתם השוק הוצף בבעלי מקצוע שאין להם עבודה, כמו עורכי דין, רואי חשבון, בוגרי תואר במינהל עסקים.

"במכללות מתוקצבות כמות הלומדים מינהל עסקים ומשפטים היא אפסית (לא מתוקצבות — מכללות פרטיות; מתוקצבות — מכללות ציבוריות; טח"ס ול"ד). בארץ יש 20 מכללות מתוקצבות, ויש בהן לימודי מינהל עסקים ומשפטים, אבל מעט מאוד, כי ות"ת לא נתנה לפתוח אותן במוסד מתוקצב. במוסד לא מתוקצב היכולת להגיד מה לפתוח ומה לא מאוד מוגבלת, מכיוון ששם אנחנו אחראיים רק על הרמה האקדמית, ואכן ההצפה באה מהמכללות הלא מתוקצבות, 14 במספר כיום, שחלקן מצוינות".

ברגע שאתם מאפשרים להן לרוץ קדימה אקדמית, אתם אחראים על ההצפה.

"זה נכון מעשית, אבל מבחינה חוקית אני לא יכול לעצור את זה".

נוח לך עם המספר העצום של עורכי הדין שיש כיום בשוק?

"גם אם אני חושב שיש בישראל יותר מדי עורכי דין. נשאלת השאלה אם התפקיד שלי הוא לקבוע לאדם בוגר ונבון בגיל 24 או 25 מה הוא רוצה ללמוד, כשהוא יודע את כל הנתונים. אישית אני חושב שיכולתה של המדינה לתכנן את שוק העבודה, במיוחד במקצועות חופשיים — ואני מוציא מכאן את תחום הבריאות והחינוך, שבו המדינה היא גם המעסיקה הגדולה ביותר — לא גבוהה. אני לא חושב שהמדינה יודעת לתכנן את השוק טוב מהשוק עצמו. השוק גם יודע לתקן: הצפה תתאזן כשהביקוש של סטודנטים למקצוע כמו משפטים יירד. אם המדינה תנסה לתכנן את השוק הפרטי באופן ריכוזי, היא תעשה טעות גדולה מאוד".

זה אומר שאנחנו קרובים לפתיחת המוסד הפרטי הבא, והשוק ינווט?

"לגמרי לא. בכל רגע נתון נמצאים על שולחן המל"ג־ות"ת שבעה עד עשרה מוסדות חדשים שמבקשים הכרה, אבל הסיכוי שמוסדות האלה ייפתחו נמוך הרבה יותר מבעבר. הסיבה פשוטה: כיום יש הקפדה גדול על הדרישות האקדמיות והפיננסיות, מתוך אחריות שלקחה על עצמה המדינה שסטודנט יסיים את לימודיו במוסד שבו התחיל. אחרי התמוטטות מוסדות כמו מרכז אקדמי דן ומכון לנדר, מקפידים הרבה יותר על היבטים פיננסיים ומנהליים, ואין התפשרות".

איך המוסדות מקבלים את הרוח החדשה של המל"ג?

"זה לא תמיד פשוט. כשאתה אומר 'חברים, עצרו, אני משנה את המדיניות ועובר לאכיפה יותר משמעותית, ומפעיל מסננת יותר חזקה עם כל הכלים שיש לנו', אתה נתקל בלא מעט התנגדויות, כולל לחצים פוליטיים ותקיפות משפטיות, אחרי שנים שבמהלכן אנשים התרגלו לפעול אחרת".

"הממשלה הזניחה את הפקולטה לרפואה בצפת"

פרנק הוא סוג של מטאור במגזר הציבורי הישראלי. הוא הגיע היישר מהאוניברסיטה לצוות הקמת המועצה לכלכלה וחברה במשרד ראש הממשלה, כשטרכטנברג עמד בראשה. זה קרה ב–2006. אחרי ששימש שם שנים ככלכלן ראשי הלך, שוב אחרי טרכטנברג, למל"ג־ות"ת, שם שימש סמנכ"ל התכנון והיה אחראי בין היתר על תוכנית החומש להשכלה הגבוהה. לפני כשנתיים, עם פרישתה של מנכ"לית המל"ג אביטל שטיין אחרי 11 חודשים בלבד בתפקיד, מונה לממלא מקום המנכ"ל, ובאוגוסט 2014 נהפך למנכ"ל הרשמי. מוסדות האקדמיה עוד לא לגמרי יודעים איך לאכול את האיש הצעיר, הנחוש אך לא מתלהם הזה. "עושה רושם שהוא בסדר", אומרים אנשי אקדמיה בכירים. "צריך לחלוף עוד קצת זמן כדי לגבש דעה סופית".

במהלך הראיון מגלה פרנק נכונות להודות בטעויות ועל הדרך לבקר גורמים פוליטיים. כך למשל, כשהוא נשאל אם ייתכן שתקום פה עוד אוניברסיטה, הוא עונה ללא היסוס: "הכי קל לגזור סרטים ולהרוויח הון פוליטי", כשהוא נוקב בשמם של שני מוסדות שקיבלו רוח גבית חזקה מפוליטיקאים — הפקולטה לרפואה בצפת ואוניברסיטת אריאל. "הממשלה מזניחה פרויקטים באמצע הדרך, גם כאלה שהיו חשובים לה והיא קידמה. חשוב לזכור שבצד ההקמה צריך לתקצב את המוסדות האלה, שנלחמים כל שנה לקושש תקציב מהגורן ומהיקב. לפני שפותחים מוסדות חדשים — צריך לדאוג לבסס את הקיימים".

אז אין סיכוי להקמת עוד אוניברסיטה, למשל בצפון הרחוק.

"אין מקום לפרויקט גרנדיוזי כמו הקמת אוניברסיטה נוספת. לצערי, שני הניסיונות הגדולים האחרונים שלנו מראים שאי אפשר לצאת לדרך בהבטחה שיהיה תקציב, כי בסופו של דבר הוא לא הגיע".

שר האוצר הקודם יובל שטייניץ הבטיח לתקצב את אריאל ב–100 מיליון שקל.

"התקציב שהממשלה העבירה מאז לאריאל מצטבר לפחות מחצי מהסכום שהובטח, ואני מזכיר שעם הקמתה הממשלה הבטיחה שהתקצוב שלה לא יבוא על חשבון גופים קיימים. בינתיים אנחנו לא יכולים לתת לאוניברסיטה לבנות ולהתפתח מתוך דאגה לאיתנות הפיננסית שלה".

טעיתם כשנתתם לשני הפרויקטים האלה לקום בלי תקציב קבוע?

"בדיעבד כן, אבל נרתמנו לפרויקט לאומי כי הממשלה רצתה לצאת לדרך כמה שיותר מהר, מתוך ציפייה שאם הפרויקט כל כך חשוב לממשלה — המשרדים יסתדרו ביניהם".

יש סכנה שהפקולטה לרפואה בצפת או אוניברסיטת אריאל ייפלו?

"אני חושב שיש סכנה שהן לא יתרוממו מספיק. ללא משאבים תוספתיים משמעותיים בתקציב רב־שנתי, הפקולטה לרפואה לא תחזיק מעמד, גם אם היא תגייס המון תרומות. אריאל לא תיפול אבל לא תתרומם מספיק. אם מישהו התכוון שהיא תיהפך לאוניברסיטת מחקר — אז זה לא עובד ככה".

אמיל סלמן

לעומת זאת, כפי שכבר ציינת, יהיו איחודים.

"בהחלט. אני צופה שבשנים הקרובות במקום 64 מוסדות יהיו פחות מ–60".

אוניברסיטת אריאל קיבלה מכם לאחרונה מכתב שבו אתם מזהירים מפני העמקת תואר דוקטור ופרופסור. האם זה חלק ממדיניות היד החזקה?

"למל"ג יש אחריות טריטוריאלית, והיא אינה יכולה לפעול ביהודה ושומרון, לכן הוקמה מל"ג יו"ש — והיא זו המפקחת עליה. אני לא אחראי על מל"ג יו"ש, אבל חידדנו למוסד את המסר שעליו לפנות לרגולטור בנושא הזה".

עד כמה החלוקה הזאת, בין מל"ג ישראל ומל"ג יו"ש, בעייתית בעיניך?

"החלוקה הזאת יוצרת בעיות מסוימות כשהסטנדרט לא זהה. בהרבה תחומים מל"ג יו"ש שומרת על הסטנדרט של מל"ג ישראל, אבל השאלה היא אם גם בהחלטות עקרוניות, כמו קריטריונים להענקת דוקטור ופרופסורה, הם ייצמדו להחלטות שלנו. בעולמות התארים הראשון ושני המערכת מתואמת. המכתב הציף את העניין שאנחנו לא רוצים להגיע לפינות בעייתיות בעולם הדוקטורט".

על איזה בסיס תתכננו את המערכת בשנים הקרובות?

"הוא צריך יהיה להיבנות בעולם בו המכללות פועלות על פי מודלים חדשים, שנותנים להם מרחב פעולה. כיום הן תקועות בעולם ההוראה, אבל גם מרצה במכללה צריך סוג מסוים של מחקר כדי להישאר עדכני. לדעתי יש לתת למכללות אופקים אחרים שעל פיהם הן יתוקצבו, כמו העמקת מחקר יישומי. חלק מהמכללות כבר עושות את זה, למשל חממת הסטארט־אפים של מכללת אפקה, שהיא אחת המכללות היותר טובות במערכת".

נכון להחיל על המכללות את מודל המחקר התיאורתי של האוניברסיטאות?

"לא. כן צריך לתת להן מודל שיאפשר למצוא בידול: מחקר יישומי, פיתוח חומרי הוראה, הנגשת ההשכלה הגבוהה לשכבות המוחלשות בפריפריה. אתה יכול לתקצב מכללות לפי מספר פטנטים, או לפי בסיס המעמד הכלכלי־חברתי של הסטודנטים. אנחנו מתחילים לעשות את זה, ובוחנים איך לשכלל את המודל".

עזרא לוי

מה יקרה אם במסגרת הבידול מכללת ספיר תחליט לפתוח מחלקה לפחחות, למשל? תאשרו?

"בספיר רוצים ללמד הנדסה מזה זמן רב, ואנחנו אומרים לא. אנחנו רוצים שהמכללות יהיו מבודלות ושיהיה תחום שבו הן מתמחות. יש מכללות להנדסה ולמדעים, יש מכללות למדעי החברה, יש מכללות שמתמקדות בעולם מדעי הרוח ויש כאלה שחוצות תחומים כמו רופין, למשל, אבל גם אז התחומים הן הנדסה רכה. ספיר היא המכללה הגדולה ביותר בין המכללות הציבוריות. יש לה חוזקות רבות בתחום מדעי החברה והאמנויות. יש לה נגיעות של מדעי המחשב, זה בסדר גמור, אבל לפתוח שם לימודי הנדסה כשמכללת סמי שמעון ממוקמת ליד, זה לא בידול, אלא הכפלת תשתיות".

אלא שבישראל חסרים כיום הנדסאים וגם מהנדסים. למה לא לפתוח עוד מסלולים?

"הנדסאים הם באחריות משרד הכלכלה, ולטעמי מדינת ישראל משקיעה בנושא הזה מעט מדי. תחום ההנדסאים צריך לעבור רפורמה גדולה, אם כי לא בטוח שיש להעביר את זה למל"ג. האקדמיה לא תמיד יודעת לעשות הכל טוב. מהצד השני, המדינה משקיעה הרבה מאוד במהנדסים. התחומים שיש בהן חוסר גדול הם הנדסת אלקטרוניקה, מחשבים וחשמל, ואנחנו נותנים לאוניברסיטאות תקציבים מיוחדים כדי שיגדילו את הכמויות בשנים מסוימות. זה לא יעזור אם בצד השני לא יהיו בוגרים של תיכונים שילמדו חמש מתמטיקה, חמש יחידות אנגלית, חמש יחידות פיזיקה וחמש יחידות כימיה שירצו לבוא ללמוד. אני יודע שמשרד החינוך עושה מאמצים, אבל יחלוף זמן עד שנראה את זה קורה".

"אין שיטה טובה מזו שבה 
פועלת המל"ג"

מה האתגר הגדול בתחום האכיפה?

האתגר הגדול אינו ברמה האקדמית, שם אנחנו מסודרים לרוב, אלא דווקא בשליטה על המבנה התאגידי. בנושא הזה אין לנו מספיק כלים, ויותר קשה להתמודד מול ניגודי עניינים של ועד מנהל או חבר נאמנים שמתערבים בפעילות המנכ"ל או הנשיא, ופועלים שלא על פי תקנון המוסד. לשם כך צריך להדק קשר עם רשם התאגידים, וגם לשקול לייצר כלי חוקי שיאפשר למל"ג להתערב במצבי קיצון. כיום, למשל, אני לא יכול לפזר חבר נאמנים גם אם הוא מזיק מאוד למוסד".

אתם גוף קטן. אתה זקוק לעוד אנשים כדי להעמיק את האכיפה?

"ממש לא. יכול להיות שהייתי עולה מ–107 ל–120 עובדים בתהליך של חמש שנים, אבל לא יותר מזה. קל להגיע ל–200 עובדים, אבל זה יהיה אסון למערכת ההשכלה הגבוהה. מנכ"ל של מוסד ממשלתי תמיד אומר — יש לי מחסור באנשים ובתקנים. זה חלק מהבעיה של המגזר הציבורי בישראל, הגישה של משרדי הממשלה כאילו הם צריכים להיות גדולים בשביל לפקח. אני מעדיף לעשות את מה שאני עושה עם 107 עובדים גם אם אני יודע שאני מגיע ל–85% מהפעילות הנחוצה, מכיוון שעל מערכת גדולה יותר קשה מאוד לשלוט".

גם כיום יש קולות הטוענים שצריך לסגור את המל"ג כי אין בה צורך. מה אתה אומר לאנשים האלה?

"אני אומר להם שהם טועים. נדרשים שינויים, אבל השיטה הטובה ביותר לבקרה על מוסדות אקדמיים היא דרך Peer Review, הערכת עמיתים. כמו שדמוקרטיה היא השיטה הפחות גרועה לניהול מדינה, גם כאן אין שיטה טובה יותר מזאת שבה פועלת המל"ג. חשוב רק לשמור עליה חזקה. כשמל"ג־ות"ת נתפשו כרגולטור חלש, הן היו חלשות גם ביכולת להביא הישגים מול הממשלה. כשהאוניברסיטאות דיברו מעל הראש של מל"ג, ישירות עם האוצר, המערכת רק הפסידה".

איך היית רוצה שיזכרו את המשמרת שלך?

"הייתי רוצה שיזכרו את העשור השני של שנות ה–2000 כעשור שבו המערכת התחזקה ויצאה לדרך חדשה אחרי עשור אבוד, שבו נחלשה וספגה מהלומות, והיתה מסוכסכת בינה לבין עצמה".

מה התפקיד הבא שלך? תיכנס יום אחד לפוליטיקה?

"אני לא בנוי לפוליטיקה. אני לא אדם שמדבר, אלא מתמקד בתהליכים, ולכן אני לא חושב שפוליטיקה היא משהו נכון ומתאים לי. בטווח הנראה לעין המגזר הציבורי קרוב ללבי".

טרכטנברג משך אותך למועצה לחברה וכלכלה, ואחר כך גם למל"ג. יש סיכוי שתעזוב בקרוב, למשל למשרד האוצר?

"במצב הנוכחי, ללא יו"ר מל"ג ויו"ר ות"ת, יהיה חוסר אחריות מצדי לעזוב. אנחנו עושים עבודה חשובה, ואני כאן".

מה דעתכם על המהפכה המתוכננת באקדמיה?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#