״פוליטי זאת לא מלת גנאי. אנחנו 
משפטנים שחיים במרחב פוליטי" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

״פוליטי זאת לא מלת גנאי. אנחנו 
משפטנים שחיים במרחב פוליטי"

במחלקת החקיקה במשרד המשפטים מלווים תהליכי חקיקה שמשפיעים על חיי כולנו ■ "אנחנו אלה שמאפשרים את המסגרת הנכונה", אומרים עורכי הדין במחלקה ■ כתבה שלישית בסדרה

תגובות

לעו"ד ליאת בן מאיר־שלום, האחראית על תחום הפרטיות במשרד המשפטים, אין חשבון פייסבוק. הסיבה לכך כנראה היא שהיא עוסקת מדי יום בהשלכות של הפגיעה בפרטיות, ומבינה עד כמה הפרטיות הולכת לנו לאיבוד כשאנחנו מתחברים לרשתות חברתיות כמו פייסבוק. "חברות פרטיות מחזיקות כיום מידע עצום ורגיש מאוד - ואנשים ביוזמתם, במודע או שלא במודע, חושפים הרבה", היא אומרת.

בן מאיר־שלום היא חלק ממחלקת החקיקה במשרד המשפטים, שבראשה עומדת המשנה ליועץ המשפטי אורית קורן. לפני שהגיעה למחלקה, עבדה בן מאיר־שלום בכמה ארגונים חוץ־ממשלתיים ובקרנות 
פילנתרופיות בירושלים, שימשה יועצת משפטית ועבדה גם בכנסת. "היכולת לעשות טוב במחלקת החקיקה היא גדולה מאוד", היא אומרת.

לדבריה, יש כיום הרבה דרישה לעיסוק בנושאים של פרסום באינטרנט. זאת מכיוון שהאיזונים שנקבעו בעבר, לא הביאו בחשבון את המאפיינים הייחודים של האינטרנט — למשל, העובדה שהאינטרנט לא שוכח דברים, ושאפשר לקבל הרבה מאוד מידע על אנשים באמצעות חיפוש פשוט של השם שלהם. "הטכנולוגיה מביאה לכך שצריך להסתכל מחדש על שאלות שבעבר לא התחדדו. למשל, זה כשנה וחצי מינויים ברשומות מתפרסמים, בעקבות הנחיה שלנו, ללא מספרי זהות — מתוך הבנה שמספר זהות הוא מפתח להעלאת מידע אישי רגיש אחר, והשחרור שלו באינטרנט מעלה קושי", אומרת בן מאיר־שלום.

בהקשר זה קמה בתחילת 2013 ועדה בראשות שופט העליון בדימוס יצחק אנגלרד — שבה חברה גם בן מאיר־שלום — שעוסקת בשאלה שעולה מפרסום פרטים מזהים בפסקי דין שמשפיעים על הפגיעה בפרטיות. המדיניות, שתגובש בחקיקה בעקבות מסקנות הוועדה, עשויה לחולל מהפכה בנגישות למידע על כל אדם או חברה שהיו מעורבים אי פעם בהליך משפטי בישראל.

לדברי בן מאיר־שלום, לפרסום ברשת של פרטים מזהים אודות חשודים ונאשמים, שאפשר להגיע אליו בכמה הקשות מקלדת, יש השלכות מרחיקות לכת. "זה נושא שיש לגביו הרבה פניות ציבור", היא אומרת. "בתביעות שקשורות בנזקי גוף, למשל, לא יפורסמו בכלל השם ומספר הזהות". לאחר הקמת הוועדה התבקש הציבור להביע את עמדותיו בכתב בסוגיות השונות, כך שזרמו לידי הוועדה עמדות של גופים שונים, כמו התנועה לזכויות דיגיטליות והסנגוריה הציבורית.

במקביל לפעילות הוועדה, הורתה הנהלת בתי המשפט באוקטובר לאתרים המחזיקים מאגרים של פסקי דין לאסור גישה של מנועי החיפוש האינטרנטיים, כולל גוגל, לפסקי דין ולהחלטות של בתי המשפט. בהוראה נמסר כי הסיבה לכך היא "הרצון להגן על פרטיות המתדיינים, שמידע פרטי אודותיהם נחשף ברחבי הרשת לכל דורש". משמעות ההחלטה היא כי הנהלת בתי המשפט סבורה שהמצב שבו שמות של צדדים בהליכים משפטיים מתפרסמים באינטרנט, משנה את האיזון שבין הזכות לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת ועקרון פומביות הדיון — לטובת הפרטיות.

"מלווים כל בג"ץ שיש לו אספקט חוקתי"

מחלקת החקיקה שקורן עומדת בראשה אחראית בין היתר על גיבוש נוסח החוק והבטחת סגנון מדויק ואחיד בהצעות החוק של הממשלה ובחקיקת משנה, ובהנחיה של משרדי הממשלה בענייני חקיקה.

אוליבייה פיטוסי

קורן עצמה, שמכהנת בתפקידה מאז 2007, הגיעה ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, שבה ייצגה את המדינה בעתירות רבות בעלות חשיבות ציבורית — למשל, בעניין גדר ההפרדה. היא הגיעה למשרד המשפטים ב–1989, ולפני כן עבדה כעורכת דין במשרד פרטי. ב–1998–1999 היא שימשה יועצת משפטית של משרד המסחר והתעשייה (שלימים נהפך למשרד התמ"ת, וכיום נקרא משרד הכלכלה).

משפטני המחלקה מטפלים גם בנושאים משפטיים שנמצאים באחריותם של גופים ממלכתיים ומשרדי ממשלה אחרים — נשיא המדינה, הכנסת, מבקר המדינה, משרדי הגנת הסביבה, הביטחון, הבריאות, החינוך והרווחה, משרד ראש הממשלה — וכן בחקיקה הנוגעת לתכנון ובנייה.

מחלקת החקיקה מורכבת משלושה אשכולות: אשכול ציבורי־חוקתי, שכולל את זכויות האדם וחוקי היסוד המשטריים, ובו עוסקים למשל בחופש הביטוי, חופש המידע וחופש הקניין; אשכול המופקד על המשרדים החברתיים, שעוסק בדיני עבודה, חוזים אישיים וקיבוציים, ובעניינים שקשורים בביטוח לאומי וברווחה, בבריאות ובחינוך; ואשכול שלישי, המופקד על המעמד האישי, שעוסק בענייני ילדים ומשפחה ואחראי על מערכת בתי המשפט ובתי הדין הדתיים.

"יש לנו אחריות כוללת להליך החקיקה — לשאלות כלליות בנוגע להליך החקיקה ולהתנהלות בכנסת ובממשלה", אומרת קורן. "אנחנו מלווים הצעות חוק, מטפלים בהצעות חוק פרטיות, נותנים ייעוץ למשרדי ממשלה ומענה לפניות הציבור ומלווים הליכים משפטיים — כל בג"ץ שיש לו אספקט חוקתי, כל תיק חשוב של בית הדין הארצי לעבודה, תיקים בבתי דין שמערבים שאלות חוקיות. לפחות רבע מהיום של כל אחד מאתנו עוסק בליווי של הליכים משפטיים".

מה אתם יותר - חסם בתהליכי החקיקה, או גוף שמאפשר פתרונות?

קורן: "יש אצלנו עבודה מאוד קונסטרוקטיבית מול משרדי הממשלה בכל התחומים. אולי לפעמים אנחנו גורם שמעכב, אבל אנחנו גורם שמאפשר מסגרת נכונה".

עו"ד יעקב פרידברג, שעוסק במחלקת החקיקה בכמה תחומים, שהעיקרי בהם הוא החינוך, אומר כי דיני החינוך מורכבים ופזורים, ולכן צריך עורך דין במשרד המשפטים שיתמוך בכל תהליכי החקיקה וילווה אותם. "אנחנו עוסקים בנושאים של שוויון בחינוך ונותנים ייעוץ שוטף למשרד החינוך בכל ההיבטים המשפטיים של המדיניות", הוא אומר. "מעבירים לנו חוזרי מנכ"ל, וכמעט כל בג"ץ שמוגש נגד משרד החינוך — שולחים אותו גם אלי".

אתם מעורבים גם בנושא של בתי ספר פרטיים?

"יש אינסוף הליכים משפטיים שמתרחשים כל הזמן", אומר פרידברג, ומתייחס בין היתר לעניין בית הספר הפרטי חברותא שהוקם בעמק חפר. משרד החינוך עמד בסירובו לתת רישיון לבית הספר, שגובה שכר לימוד של 35 אלף שקל בשנה לתלמיד, ואף היה מוכן להיאבק על עמדתו בשלוש ערכאות. ואולם בערכאה האחרונה, בבית המשפט העליון, המשרד משך את עתירתו. "עולות שאלות לא פשוטות באיזון בין האוטונומיה של ההורים לבין רצון המדינה לשוויון בחינוך. שאלות מורכבות, כמו עד כמה המדינה יכולה לכפות על הורים שלא להשקיע בחינוך", אומר פרידברג.

מיכל פתאל

ואיפה העמדה שלכם על הסקאלה הזאת?

קורן: "אנחנו יודעים לתחום את גבולות הגזרה, שבהן לגיטימי למשרד הנוגע בדבר לגבש עמדה".

מה עמדתכם בנוגע ללימודי ליבה בבתי הספר?

קורן: "זה נושא פשוט יותר, כי הוא כבר נקבע בשנים קודמות על ידי יועצים משפטיים — אבל אנחנו מנסים לעזור ביישום. משרד החינוך יבוא אלינו וישאל, למשל, מהן גבולות הגזרה כדי שנוכל לקדם את היישום של לימודי הליבה".

פרידברג, ששילב בין לימודי משפטים ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, הגיע למחלקת החקיקה אחרי ששאל את המנחה שלו בלימודי העבודה הסוציאלית איפה כדאי לו להתמחות במשפטים, וקיבל את התשובה "אצל ד"ר פרץ סגל" (אחראי תחום דיני משפחה במחלקה, שפרש באחרונה לגמלאות). פרידברג שלח לסגל מייל — וקיבל הזמנה להגיע להתמחות במחלקה. אחרי שעשה ב–2007 הפסקה של שנתיים כשליח הסוכנות היהודית בניו ג׳רסי, הוא חזר למחלקה.

לפני שמונה שנים ריכז פרידברג את הוועדה הציבורית לבחינת סוגיות שונות הנוגעות לאחריות הורית בגירושים (ועדת שניט), שמטרתה המרכזית היתה לבחון את האפשרות להכניס שינויים בכל הקשור למשמורת ילדים בישראל.

אחת ההמלצות של הוועדה היתה לבטל את חזקת הגיל הרך, שקבעה כי ילדים עד גיל שש יימסרו באופן אוטומטי לחזקת האם. החקיקה שבאה ליישם את דו"ח ועדת שניט בעניין אחריות הורית בגירושים הונחה על שולחן הכנסת והיתה אמורה לעבור בקריאה ראשונה — אך בדיוק באותו יום פוטרה שרת המשפטים ציפי לבני מהממשלה, ולכן הצעת החוק לא עברה בינתיים. זאת רק דוגמה אחת מני רבות לדרך האטית שבה מתנהלים תהליכי חקיקה.

מה שנחשב בעיני פרידברג לחלק הכי מרתק בעבודה הוא דווקא עבודתו במועצה הלאומית לספורט. "העובדה שיושב נציג של משרד המשפטים במועצה הלאומית לספורט — זה דבר חדש", הוא אומר. "מטרתי לוודא שהספורט בישראל פועל באמצעות הקצאות תקינות — וזה דבר חשוב. גם נושא של אלימות במגרשים מגיע למועצה. עד לפני חצי שנה, לא ידעתי אפילו מה זה דרבי".

"לדאוג גם לפונדקאיות"

מי שהחליפה את סגל כראש תחום דיני משפחה במחלקה היא עו"ד מוריה כהן (בקשי), שהגיעה מתחום החינוך. היא למדה משפטים, חינוך ותנ"ך באוניברסיטה העברית, היתה מורה לתנ"ך במקביל לעיסוק במשפטים, עבדה גם במשרד הפנים, וחיפשה את השילוב של עבודה משפטית בתחום שעוסק בזכויות ילדים ומעמד אישי.

"אני רואה יתרון בכך שבאתי ממשרד הפנים, שהוא משרד שטח, למשרד המשפטים", אומרת כהן (בקשי). "אני בקשר צמוד עם המשרדים ברמה של פקידי סעד, ומלווה תיקי אימוץ עקרוניים.

"ישבתי בזמנו כנציגת משרד המשפטים בוועדת מור יוסף, שעסקה בחוק הפונדקאות ולפתחה הונח גם הנושא של בני זוג מאותו מין. מצד אחד רצינו לקדם שוויון זכויות של בני זוג מאותו מין וזוגות חשוכי ילדים שרוצים להשתמש בטכנולוגיות חדשות, ומצד שני אני כרפרנטית של משרד המשפטים צריכה לחשוב איפה דואגים גם לפונדקאיות, לסחר בבני אדם — יש כאן שיקולים של משרדי הפנים, הבריאות והרווחה. אנחנו צריכים למנוע מצב שבו הורים שהזמינו ילד באמצעות פונדקאית בחו"ל ינטשו אותו אם הוא יהיה חולה, למשל. לא תמיד העין של משרד הבריאות מספיקה. אנחנו משרד שגם מעגן דיונים של מחלקות שונות וגם דואג לזכויות בני אדם".

אפשר להניח שבתחום של דיני משפחה מגיעות אליכם הרבה פניות ציבור.

כהן (בקשי): "זה נכון, יש הרבה פניות של הציבור בכל הנושאים. אני אוהבת את הנגיעה האישית. זאת השליחות שאני רואה בעבודה שלי. מצד שני, צריך לפעמים לנטרל כוחות ארגוניים וכוחות אחרים. ועדות ציבוריות אמנם מאטות את העבודה, אבל הן מאפשרות את שמיעת הציבור בשלב ראשוני.

"למשל, בעניין של תזכיר החוק של הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שעבדתי עליו הרבה זמן. החוק עוסק בשאלה איך במקום שימנו לאדם אפוטרופוס כשהוא כבר אינו מסוגל לעשות זאת, הוא ייתן ייפוי כוח מיוחד שיגיד איך הוא רוצה שיטפלו בו בהמשך חייו — מי ומה הדרך. מעין צוואה על החיים. הצעת החוק עברה קריאה ראשונה ונמצאת כעת בוועדת החוקה. זה היה אטי יחסית, כי עשינו עבודת עומק — ישבנו עם ארגונים, ערכנו דיונים בשולחן עגול גם אחרי תזכיר החוק, וחשבנו איך לשפר.

"יש הרבה אג'נדות בתחומים האלה. אחד הדברים היה לחשוב איך אנחנו במשרד המשפטים דואגים מצד אחד לאוטונומיה ומצד שני לניצול אפשרי. הסבב הבא יהיה בכנסת, וגם שם נשמע קולות. בתוך הדבר הזה צריך לנטרל עמדות כוח ולהגיע למשהו מאוזן. זה נכון באופן כללי למחלקות ייעוץ וחקיקה".

"הרבה עבודה 
בנושאי שוויון"

עו"ד איל זנדברג, ראש תחום משפט ציבורי, שחזר למחלקת החקיקה אחרי שבילה כמה שנים בלשכה המשפטית בכנסת, ממחיש את אופיה המגוון של העבודה. לדבריו, לעתים היא דורשת מתן תשובה מיידית בעניין מסוים (כי ראש הממשלה או שר המשפטים מעוניינים), בדיקה של הדין בניו זילנד, למשל, או הסבר למשרד האוצר מה חייבים לשנות בחוק.

"כל חוק עובר שינוי", הוא אומר. "אנחנו מקבלים תוצר שחשבו עליו אנשים, שהסתכלו על המדיניות בצורה מסוימת. אנחנו יותר מרוחקים — ומסתכלים במבט כולל יותר. התפקיד שלנו למצוא דרך לחוקיות ויעילות, ולעתים יש מתחים והתנגשויות".

זנדברג מתייחס גם ללחצים הפוליטיים שמלווים את העבודה המשפטית: "כשהייתי רפרנט של משרד החינוך לפני 14 שנה, אחד הח"כים הצביע עלי בכנסת, נקב בשמו של שר החינוך, וראה בי מייצג של מדיניות הממשלה הפוליטית הכי שנואה עליו. מאז הבנתי שאנחנו חיים בעולם מאתגר. אנחנו אנשי מקצוע שחיים בתוך מרחב פוליטי — ופוליטי זה לא מלת גנאי. לפעמים לא עושים את ההבחנות, ורואים אותנו כמייצגי מדיניות הממשלה".

ואתם באמת מסוגלים להפריד בין מקצועי ופוליטי?

זנדברג: "אני חושב שכן. עם זאת, לפעמים גם העמדה המקצועית לא מתקבלת".

הסיפור האישי של עו"ד חלי גיא־אלדר, שמטפלת במחלקה במשפט עבודה קיבוצי, בטיחות בעבודה ופרטיות עובדים, הוא אולי המפתיע ביותר. היא למדה ניהול וכלכלה באוניברסיטת 
בן־גוריון ועבדה במשרד יחסי הציבור של יפה אפרתי.

"ניהלתי לקוחות במשרד יחסי הציבור", מספרת גיא־אלדר. "נהניתי ולמדתי הרבה, ותוך כדי למדתי משפטים ומאז עשיתי גם תואר שני", היא מספרת. ובכל זאת, היא לא הרגישה שהעבודה מספקת אותה, ולכן עשתה הסבה מקצועית — וכך הגיעה למשרד המשפטים. "אני יודעת שזה נשמע מליצי, אבל המטרה היתה לתרום", היא אומרת. היא עובדת במחלקת החקיקה מאז 2008, עם הפסקה שבה עבדה בכנסת.

גיא־אלדר מסבירה כי השיח המשפטי בנושאים של זכויות ההתאגדות וועדי עובדים עם כוח מונופולי, הוא בעיקר בשאלות באיזה סוג סכסוך מדובר — כלכלי, משפטי או פוליטי. למשל, האם זה לגיטימי לשבות, והאם התערבות היא בגדר הסמכות של בית הדין לעבודה. המחלקה גם עוסקת בנושאים של שוויון בעבודה, בין היתר בקשר לעובדים בעלי מוגבלויות ונושאים שקשורים בגיל הפרישה. "הרבה עבודה מושקעת בנושא של שוויון", היא אומרת.

גיא־אלדר מציינת שדווקא העיסוק בבטיחות בעבודה, שעל פניו אינו "סקסי" או מעניין, יכול להיות עניין של חיים ומוות וטומן בחובו הרבה עניין. "זה תחום שעוסק בעובדים הכי שקופים, מבלי שעוסקים בו מספיק וללא מודעות של הציבור", היא אומרת. "החוקים ישנים, והעבודה מורכבת. ישבתי בשנים האחרונות בוועדה ציבורית בראשות אלוף (מיל') אודי אדם לקידום הבטיחות בעבודה בישראל, ואף אחד בכלל לא יודע שהוועדה קיימת. המנעד שלה היה רחב — לדון בבטיחות בעבודה. הגשנו באפריל 2014 דו"ח עב כרס, שעניינו שינוי מסיבי של החקיקה וסמכויות יותר רחבות — ואני מקווה שהדו"ח ימצא את מקומו".

אתם מחויבים להצעה שהיא האמת שלכם, ואז באות קבוצות אינטרס, דווקא בנושאים לא סקסיים כמו בטיחות בעבודה. התקשורת לא נוכחת שם — ואז נעשים המחטפים.

קורן: "לפעמים דברים מתעכבים, ולא לטובה. אבל בסך הכל, בדרך כלל כשמדובר בהצעת חוק ממשלתית ויש אפשרות לגייס את הרוב הקואליציוני — רוב הדברים נעשים בסדר".

גיא־אלדר: "בדרך כלל כשהחוק מגיע לכנסת, הוא עבר כבר את ההידברות ונעשתה עבודה. לא תמיד לקבוצת אינטרס יש אינטרס לא נכון. בדרך כלל לא קורה שנתקלים בהתנגדות לא צפויה".

זה לא מתסכל שהכל זז כל כך לאט?

גיא־אלדר: "זה לוקח שנים, אבל בסוף זה זז. בסופו של דבר, העבודה שאנחנו עושים מזיזה יותר מאשר במקומות אחרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#