למה עובדים שגונבים בטוחים שיוכלו לסגור עסקה עם הבוס? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מושחתים אנונימיים

למה עובדים שגונבים בטוחים שיוכלו לסגור עסקה עם הבוס?

בזמן שראשי עיריות, שרים וח"כים מושחתים נחקרים במשטרה, מורשעים ונכנסים לכלא, מצליחים עובדים לא פחות מושחתים בחברות פרטיות לסגור עסקה עם המעסיקים: שתיקה תמורת החזרת חלק מהכסף הגנוב, בלי קלון ובלי שמישהו יידע מזה

10תגובות

אתי אלון, שגנבה 250 מיליון שקל מהבנק למסחר וגרמה להתמוטטותו, כבר כמעט התחילה לארוז את חפציה ולתכנן את שארית חייה מחוץ לכלא, אחרי 12 שנות מאסר. אלא שבית המשפט המחוזי מרכז־לוד ניפץ את תקוותיה, והחליט לפני כשבועיים לקבל את ערעור המדינה על החלטת ועדת השחרורים לשחררה מוקדם מהצפוי, וקבע כי היא תמשיך לרצות את מאסרה עד 2019.

ועדת השחרורים, שהסתמכה על התנהגותה הטובה של אלון בכלא ועל כך שריצתה יותר משני־שלישים מהזמן שנקצב לה, לא ראתה סיבה להמשיך להחזיק אותה מאחורי הסורגים, ובדצמבר 2014 אישרה את שחרורה לפני הזמן שנקבע. אבל הפרקליטות סירבה לקבל את ההחלטה ועתרה לבית המשפט בנימוקים שונים.

ההחלטה הזאת מעוררת אי־נוחות אצל רו"ח עופר אלקלעי, שותף בפירמת רו"ח אלקלעי מונרוב, המתמחה בחקירת עבירות צווארון לבן. "איך היא מסכנת את הציבור?", הוא תמה. "מי בדיוק יעסיק אותה כשתשתחרר? היא אולי תעבוד כמנקה, ואז מה היא תוכל לגנוב, חומרי ניקוי?"

ליאור מזרחי / באובאו

"כשבית המשפט הטיל עליה את העונש הוא בוודאי הביא בחשבון את האפשרות של קיצור שליש", מוסיף עו"ד עפר ברטל ממשרד ברטל כהן, שמתמחה בעבירות צווארון לבן. "לכן היה צריך לשחרר אותה. אם משחררים אנשים שביצעו עבירות אלימות קשות, אפשר היה לקצר גם את תקופת המאסר שלה".

אלקלעי בטוח שאלון תישא את הקלון בגין העבירות שלה עוד שנים רבות, ולא תוכל למצוא עבודה. אבל המקרה של אלון, כפי שיעידו כל המתמחים בעבירות צווארון לבן, חריג ולא מייצג, בעיקר בגלל היקף העבירה, העונש החמור והתהודה הציבורית שנוצרה סביב הפרשה.

"באופן כללי, עבירות צווארון לבן מתקבלות בסלחנות יחסית בישראל", אומר אלקלעי. "מספיק להסתכל על שורת הזמרים שנעצרו בחשד להעלמות מס, שוחררו וחזרו לעבוד באין מפריע. תראי את אייל גולן שהורשע בעבירות מס ונגזרו עליו עבודות שירות, הוא ממשיך לעבוד כאילו דבר לא קרה".

כך, בזמן שהשחיתות במערכת הציבורית זוכה לחקירות משטרתיות עם פרופיל תקשורתי גבוה, ראשי עיריות וח"כים מושחתים מורשעים בבית המשפט ונכנסים לכלא, ושיחות מפלילות בין ראש ממשלה לשעבר למנהלת לשכתו מקבלות תהודה ציבורית, מצליחים עובדים לא פחות מושחתים בחברות פרטיות להתחמק מהקלון הנלווה לעבירה, בעיקר מכיוון שחלק לא מבוטל מהמעילות לא מדווחות למשטרה ונסגרות בתוך החברה.

"זה קורה קודם כל בגלל הלחץ הגדול שיש על המשטרה", אומר אשר שמיר, יועץ לחברות בהונאות בנקים ולקוחות. "אני רואה הרבה מקרים שבהם הולכים למשטרה עם החומר, והמשטרה אומרת, 'תעשה אתה את העבודה הראשונה, תחקור קצת, תביא דברים מסודרים, ואז נטפל'. המשטרה עסוקה מעל הראש, בעיקר בחקירת ראשי עיריות ונבחרי ציבור. אם אדם מגיע ואומר שיש חשד לעבירה בחברה שאינה ממשלתית, המשטרה שולחת אותו לעבוד".

ומדובר בהרבה מאוד עבודה. סקר שערכה ב–2013 הלשכה העולמית לבוחני הונאות (Association of Certified Fraud Examiners), גוף בינלאומי שחוקר את תחום העבריינות בעולם התאגידי, העריך כי ארגונים בעולם הפסידו בשנה זו 3.5 טריליון דולר בהונאות ומעילות - 5% מהכנסתם.

בישראל אין נתונים לגבי היקף ההונאות, משום שחלקן הגדול נסגרות כאמור בתוך החברה, ולא מדווחות למשטרה או למשקיעים. "מדובר בהיקפים גדולים", אומר ברטל. "זו יכולה להיות גניבה מהקופה הקטנה או גניבה בחברה ציבורית במיליוני שקלים".

"אי אפשר לדעת מה גודל השוק", מסתייג רו"ח בועז יפעת, מומחה לחקירת מעילות והונאות, לשעבר סגן ניצב ביחידה הארצית לחקירות הונאה. "יש כל מיני השערות. נכון שבדרך כלל אופי האדם מחפש את הפרצה, אבל לא כולם גונבים. צריך לזכור שבארגונים הפרטיים יש יותר בקרות, אז כל מספר יכול להיות נכון או לא נכון. מה שבטוח הוא שזה קיים, שיש גניבות בארגונים פרטיים".

זו אולי הסיבה שלתוך הנישה של הונאות בתוך ארגונים, נכנסו רואי חשבון, עורכי דין ואנשי משטרה לשעבר, שמספקים מערך של בדיקה, חקירה וניהול משא ומתן עם החשודים בהונאה, שנועד להחזיר כמה שיותר מהסכום שנגנב. "בכל מקרה שבו יש חשד למעילה בחברה וההנהלה רוצה לחקור, היא מזמינה אותנו או משרדים אחרים שמתמחים באותו תחום", אומר אלקלעי. "אנחנו בודקים כמה כסף נגנב, מה היו הכשלים במערכת הבקרה, איך אפשר לפתור את הבעיה. למעשה, אנחנו נהנים מכך שמשטרת ישראל לא מתפקדת".

"צמח פה עסק די משגשג", אומר שמיר, ששימש בעבר ראש מפלג חקירות במשטרה. "משרדי רואי חשבון נותנים מענה לדבר שהמשטרה לא נותנת לו מענה. החברה רואה את האינטרס שלה, היא רוצה את הכסף בחזרה. כשהולכים למשטרה התיק יוצא מהחברה, ולכן היא לא רואה את הכסף". אלקלעי מוסיף: "קחי לדוגמה את אתי אלון - היא גנבה 250 מיליון שקל, החזירה 2,500 שקל, ובזה זה נגמר".

מוטי קמחי

מתי בכל זאת פונים למשטרה?

אלקלעי: "ככל שהמעילה גדולה יותר, כך גוברת הנטייה ללכת למשטרה. אם המעילה היתה ב–7 מיליון שקל, ברור שההנהלה לא תצליח לקבל את הכסף בחזרה, ולכן רוב הסיכויים שהיא תפנה למשטרה. אבל במעילה של מיליון שקל רוב הסיכויים שזה ייגמר בהסדר ולא יגיע למשטרה. לפני כמה שנים טיפלתי בתיק שעסק בהונאה של קשישים. הוגשה תלונה למשטרה לפני שלוש שנים, ועד היום עוד לא עשו עם זה כלום".

"גם כשאין הסכמה בין הבעלים למועלים, לא ממהרים לפנות למשטרה ומנסים להגיע בכל זאת להסכמות, או שמגישים תביעה אזרחית", אומר ברטל. הוא מספר על מעילה באחת החברות הפרטיות הגדולות במשק, שבה הצדדים לא הגיעו להסדר והנושא הועבר לתביעה אזרחית.

"מרבית הארגונים מעדיפים לסגור את זה בבית, מחשש לפגישה במוניטין", מסביר אלקלעי. "אף אחד לא רוצה שהשם שלו יופיע בעיתון. לא רק זה, אלא שמנכ"ל חברה מבין שאם יגיש תלונה למשטרה, רוב הסיכויים שהוא לא יראה את הכסף שנגנב. לכן הוא מעדיף להתנהל באופן ישיר מול הגנב. על השולחן תמיד מונח האקדח שנקרא משטרת ישראל, אבל האינטרס של כולם הוא לסגור את זה בלעדיה".

לדברי ברטל, ההחלטה אם לפנות למשטרה או לא תלויה בגורם נוסף - עד כמה בכיר העובד שמעל. "כאשר הגנב הוא עובד זוטר יש יותר נכונות לפנות למשטרה, מתוך מחשבה שהפעילות המשטרתית תרתיע גנבים אחרים. אבל אם מדובר בעובד בכיר, הנטייה היא לא לפנות למשטרה כדי לא לפגוע במוניטין של החברה". ברטל מוסיף כי לצד הפגיעה במוניטין, פנייה למשטרה חושפת את דרכי הפעולה של החברה, המחשבים, הסודות המסחריים - ועלולה גם לפגוע בפרטיות של לקוחותיה, דבר שהחברות מנסות להימנע ממנו. "אף אחד לא רוצה לסבך לקוחות", הוא אומר. "היה לנו מקרה של גניבה בהיקפים גדולים בחברה בורסאית. הגנב, שהיה רופא, נתפס והתיק הגיע לפרקליטות. בינתיים החברה הגיעה להסדר עם הגנב וביקשה מהפרקליטות לסגור את התיק".

כמה מהמועלים מחזירים את הכסף?

ברטל: "מניסיוני, כאשר הראיות מוצקות יש סיכוי טוב שהכסף יוחזר. ההיקפים משתנים, כל מועל מחזיר לפי יכולתו, יש כאלה שנעזרים במשפחה ובחברים ומחזירים הכל, ויש כאלה שלא - הכל תלוי ביכולת שלהם וביכולת ניהול המשא ומתן".

יש נטייה לעמוד בהסכמים שנחתמו?

ברטל: "יש פה למעשה הסכם ג'נטלמני בין המועל לחברה. ההסכם אינו חוקי, כי הוא נוגד את תקנת הציבור. כל צד יכול לבטל אותו או לא לעמוד בו".

למה הוא לא חוקי?

ברטל: "כי כתוב שם שהצדדים מתחייבים שלא לפנות למשטרה, והסעיף הזה נוגד את תקנות הציבור, כך שהחברה עדיין יכולה לפנות למשטרה אם היא תרצה — כי ההסכם לא חוקי. זה פשוט כמו לחיצת יד".

יפעת מסתייג מההצהרות האלה: "יכול להיות שיש מקרים שבהם זה באמת לא מגיע למשטרה", הוא אומר. "העובד מחזיר את הכסף והתביעה מסתיימת בהליך אזרחי. אבל יש לא מעט תביעות שכן מוגשות למשטרה. מאז שפרשתי מהמשטרה לפני הרבה שנים, הגשתי לא מעט תלונות למשטרה בשם חברות שגילו מעשי מעילה בקרב עובדים או ספקים או נותני שירות, ואפילו תביעות של בעל מניות אחד נגד בעל מניות אחר". לדבריו, "כאשר התלונה מוגשת נכון, המשטרה כן חוקרת וכן מגלה עניין, ולא מנסה לסגור את התיק בעילה של חוסר עניין לציבור".

לא עדיף לסגור את זה בבית?

יפעת: "אם חברה גילתה מעילה של עובד שמודה מיד ומחזיר את הכסף, אז באמת אין סיבה להגיש תלונה במשטרה. היא לא תביא את הכסף בחזרה, אלא רק תספק את יצר הנקמנות. אבל אם המצב קצת מסתבך והחברה מחליטה להגיש תביעה אזרחית, במקרים רבים היא תלווה בפנייה למשטרה. אם היא לא תגיש תלונה, השופט בתביעה האזרחית יכול להביע תמיהה על כך שלא פנו למשטרה למרות המעשים החמורים".

מה לגבי החשש מפגיעה בפרטיות החברה?

יפעת: "הוא לא מונע את הפנייה. כששירתתי ביאח"ה נתקלנו בעובד שגנב מהמעביד שלו ידע, והמעביד הגיש תלונה במשטרה. המשטרה יודעת ומסוגלת לטפל בתלונות, אבל הן צריכות להיות מוגשות כראוי".

החקירה: בודקים מיילים
 של העובדים

מרגע שעולה חשד למעילה, מתחילה בדיקה בחברה: תחילה בדיקה פנימית, ולאחר מכן בדרך כלל בדיקה בסיוע משרדים שמתמחים בתחום. לדברי יפעת, הבדיקה כוללת שיחות עם עובדים, איסוף מסמכים, בדיקת מחשבים, ובמקרה הצורך גם בדיקת מיילים.

יפעת מציג כדוגמה מקרה שאירע בקיץ 2007. "התקשר אלי עורך דין בכיר ממשרד גדול, שמייצג את בעל מניות הרוב בחברת נדל"ן. הוא חשד שבעל מניות המיעוט (20%) גונב מהחברה. הוא וידא שאני לא מכיר את החשוד, ואז תיאר באופן כללי את החשדות. בעל מניות הרוב, שהוא תושב חוץ, לא הבין איך ייתכן שהחברה מממשת נכסים והוא לא מקבל דיווידנדים. הוא חשד שבעל מניות המיעוט, שהיה המנכ"ל, גונב כסף. במוצאי שבת התייצבתי עם מומחה מחשבים ועם בעל מניות הרוב והחשב שסייע לבעל החברה. איש המחשבים התחבר למחשב של הנהלת החשבונות, הוריד דיווחים של כמה שנים אחורה, לקחנו קלסרים, העתקנו את מחשב המנכ"ל ומיילים ובדקנו את הכל. כך גילינו שהוא שילם שכר מנופח לעצמו ולקרובים לו, הוציא הרבה מאוד כסף על הוצאות, ובקיצור גנב מהחברה. לאחר התייעצות עם בעל המניות דיווחנו למשטרה, האיש נעצר ונלקח למעצר בית. החקירה הופסקה לאחר שהוא התאבד".

העובדים שיתפו פעולה?

יפעת: "חלקם, אבל ממילא לא היה צורך בזה, כי כל החומר היה ברשומות שבדקנו. ברגע שהמנהל נותן הוראה לשתף אתנו פעולה, הם עושים זאת. מטבע הדברים, אלה שאינם חשודים מדברים יותר".

אלקלעי מוסיף בעניין זה, שאמנם אין להם סמכות חוקית לחקור עובדים כי הנושא אינו מוגדר - "לא צריך הכשרה בשביל לחקור עובדים במסגרת פרטית, אין תואר במשרד המשפטים שמסמיך אותנו" - אבל שיתוף הפעולה נובע ממערכת היחסים בין החברה לעובד. הוא מספר על מקרה שבו סמנכ"ל כספים נחשד בהתחזות ובגניבה של מאות אלפי שקלים מהחברה. "הדבר התגלה במקרה", הוא מספר, "מנהל הכספים הסתכסך עם מנהל התפעול, שגילה כי מנהל הכספים ביקש להעביר את משכורתו לאשתו, שנשאה שם משפחה שונה משלו. הדבר עורר חשד, והצלבה מהירה בין שמו הפרטי של סמנכ"ל הכספים לשם המשפחה של אשתו העלתה שם של אדם שנחשד בעבר בהונאה בהיקף של 7 מיליון שקל, הורשע וריצה שנות מאסר. פה אנחנו נכנסנו לתמונה, חקרנו את הנושא ואת האיש, שהושעה בינתיים. גילינו את ההיסטוריה שלו וגם גילינו שהוא הספיק לגנוב מהחברה הנוכחית".

המקרה לא דווח למשטרה?

אלקלעי: "לא. האמת היא שהאיש הציע ללכת למשטרה, אבל אמר שאת הכסף לא יחזיר. הוא היה נחקר קשה ומנוסה, ולכן פנינו לרגש שלו, לפגיעה האישית בבוס שלו, וזה עבד".

אלמלא הסכסוך בין סמנכ"ל הכספים למנהל התפעול ייתכן שזה לא היה נחשף?

אלקלעי: "חלק גדול מהמעילות נחשפות במקרה".

החשיפה: חייבים כסף 
בשוק האפור

סקר שביצעה פירמת אלקלעי מונרוב, שניתח מדגמית 115 מקרי מעילה ב–2006–2013, גילה כי 42% מהמעילות מתגלות במקרה, כתוצאה מטעות או חוסר התאמות שמתגלות במהלך העבודה או בזמן שהעובד אינו נמצא או עובר תפקיד. על פי הסקר, רק כ–18% מהן מתגלות בעקבות פעולות בקרה. כ–24% מהמעילות התגלו בעקבות הלשנה או מידע שהגיע מגורמים חיצונים כגון ספקים, עובדים, רשויות המס או משטרה, כ–11% התגלו בעקבות בקרה שוטפת של מבקר הפנים בחברה וכ–5% התגלו בעקבות בדיקה שקיים רואה החשבון.

כך היה לפני שנה, כששאלה מקרית של מנהלת חשבונות בחברת yes הביאה לגילויה של הונאת ענק שביצעה פזית ולד, עובדת מצטיינת, חרוצה, ותיקה ואהובה. ולד, מנהלת חשבונות במחלקת הכספים, גנבה 31 מיליון שקל במשך 13 שנה, מבלי שאיש שם לב. השיטה היתה פשוטה יחסית: ולד פתחה חברות פיקטיבית בשמות שונים, ובהם שם משפחתה הקודם, ולשם הזרימה עשרות אלפי שקלים מדי חודש כנגד הוצאת חשבונית, פיקטיבית כמובן. מנהלת החשבונות פנתה למשטרה, ולד נעצרה, ולפני כשלושה חודשים דווח כי בהסדר טיעון סוכם שהיא תרצה שבע שנות מאסר ותשלם קנס סמלי של 7,000 שקל. yes הגישה תביעה אזרחית כנגד ולד על סך 25 מיליון שקל. אחד הדברים שבולטים במקרה זה וגם בזה של אלון הוא העובדה שהן נחשבו לעובדות מצטיינות, מסורות ואהודות.

ניר קידר

אפשר לשרטט פרופיל של גנב?

ברטל: "מניסיוני, מדובר בעיקר בגברים בכל הגילים, אך פרט לזה הטיפוסים הם רבים ושונים. ייצגנו אדם שגנב ארבע פעמים, דווח עליו במשטרה ועונשו הוחמר בכל פעם מחדש, אבל הוא ממשיך לגנוב ולספר סיפורים מדהימים באשר לסיבה שגרמה לו לגנוב. היה לנו לקוח שגנב במשך שנים ממקום העבודה שלו, בכל שנה 50 אלף שקל. הוא הגיע אלינו כי מצפונו הציק לו והוא ביקש להתוודות על הגניבה רגע לפני הפרישה. הגענו אתו ועם ההנהלה להסדר שתשלומי הפנסיה שלו יקוצצו בהתאם לגניבה. בעל החברה היה בהלם, כי הוא אהב מאוד את העובד הזה, שבעצמו אהב את המנכ"ל.

"יש גם מקרים שבהם מעורבות המשפחות. היה לנו מקרה של אדם מוסלמי שגנב מהחברה, קיבל התקף לב בגיל 48 ומת. פנינו למשפחה, ליורשים, דיווחנו על הגניבה וחשבנו שאין שום סיכוי שיחזירו את הכסף. אבל אחרי כמה ימים קיבלנו טלפון מהבן הבכור, שהסביר שלפי האמונה המוסלמית, לנשמה לא תהיה מנוחה אם הכסף לא יוחזר. כשראה הוכחות לגניבה, שילם את הכסף".

אלקלעי מוסיף: "מדובר בדרך כלל באנשים נורמטיבים. שואלים אותי מה הפרופיל של עובד עבריין, ואני אומר שזה בדיוק הפרופיל של עובד מצטיין".

אז מה גורם להם לחצות את הקווים?

אלקלעי: "סיבות רבות, אבל בעיקר מצוקה כלכלית. בשנים האחרונות קשה יותר לחיות פה. אנשים מתקשים לעמוד בהוצאות ולוקחים הלוואות. בשלב הראשון הם פונים לבנקים ולאפיקים סולידיים, ובשלב הבא חלקם נאלצים לפנות לשוק האפור. הפער בין ההכנסות להוצאות מקשה עליהם לעמוד בתנאי ההלוואה, הם נתונים למערכת לחצים אלימה, וחלקם לא רואים ברירה אלא לגנוב. בחקירות רבות שקיימנו הציגו העובדים הודעות SMS מגורמים בשוק האפור שבהן מאיימים על חיי העובד ומשפחתו. היה לנו מקרה של עובד שגנב כספי פדיון של מכירת כלי רכב והעביר אותם לשוק האפור אף שהיה לו ברור שהמעילה תתגלה. הוא סיפור שהתחייב להחזיר לשוק האפור 200 אלף שקל בתוך כמה ימים, והעדיף לגנוב מאשר להיפגע על ידם".

ברטל: "זה לא נובע רק ממצוקה. ברור שכשאדם נמצא עם הגב לקיר הוא יעשה מה שהוא יוכל להחזיר את הכסף, אבל אצל כל אחד הקיר הוא שונה. ראיתי הרבה שגנבו רק כי הם היו יכולים ולא כי סבלו ממצוקה".

פרטי מול ציבורי: דרעי עוד יהיה השר הממונה על המשטרה

בזמן שכולם עסוקים בשחיתות במגזר הציבורי, הנורמות במגזר הפרטי מקולקלות לא פחות, רק שאיש לא מדבר על זה. "בחוק העונשין אין חובה לדווח על מעילה, אלא אם כן אתה שומע על עבירה שעתידה להתבצע, ולכן החברות לא מדווחות אם הן לא חייבות", מסביר אלקלעי. "הסיבה לכך שהזרקור מופנה לעבר נבחרי ציבור היא שהם היחידים שמגיעים למשטרה. בשוק הפרטי יש לא פחות מעילות, אבל זה לא מגיע למשטרה או לכותרות, למעט במקרים חריגים".

יש הבדל בין שחיתות ציבורית לפרטית?

אלקלעי: "במגזר הפרטי מדובר יותר בניצול פרצות מצד אדם שנמצא בתפקיד מסוים ויכול לעשות את זה. במעילות בגופים פרטיים יש מניע, למשל הסתבכות בחובות או עם השוק האפור, בעיות רפואיות. השחיתות נובעת לרוב מצורך. נבחרי הציבור, לעומת זאת, מרגישים שזאת האווירה. נבחר הציבור נכנס למשרד ואומר לעצמו, 'איך אני עושה פה לביתי? תראו כמה כוח והשפעה יש לי, אז אני אחיה מ–35 אלף שקל בחודש כשאני יכול להרוויח מיליונים?'".

"משהו בנורמות הידרדר", אומר שמיר, "אנשי ציבור צריכים את הכוח. הם חושבים שמגיע להם יותר ושהם צריכים לקבל יותר".

אז במקרה הזה לא מדובר בבצע כסף?

אלקלעי: "זה גם הכסף. ראש עיר שמסתובב עם קבלנים שמרוויחים פי 20 ממנו, רוצה גם. כל המערכת משחיתה. תסתכלי מה שקורה ברשויות. לכל אישור מחכים שנים, מעבירים אותך ממחלקה למחלקה. מספיק שאדם מעביר את הבקשה שלך מתחתית הרשימה לראש הרשימה וזה שווה הרבה כסף, אז אנשים מתפתים לדרוש. הנורמה היא פסולה, הגישה היא סלחנית".

איפה יש יותר קלון, אם בכלל?

אלקלעי: "כנראה שרק במקרים קיצוניים מאוד כמו זה של אלון. יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, שהורשע בעבירות צווארון לבן ויושב בכלא, יכול לצאת ולעשות עסקים ואף אחד לא יגיד כלום. שלומי לחיאני, שהיה ראש עיריית בת ים והורשע בהפרת אמונים, נחשב לראש עיר מצוין. אומרים עליו שהוא עשה קומבינות, אבל פיתח את בת ים. במקרה של ראש הממשלה אריאל שרון — בכל מקום בעולם פרשת האי היווני לא היתה עובדת בשתיקה, אבל פה כלום. למה? כי כולם עושים את זה, אז אין בעיה".

"תראי את דרעי", אומר שמיר. "מי זוכר שהוא ישב בכלא? הוא עוד יהיה השר הממונה על המשטרה".

שמיר, שהצטרף למשרד אלקלעי מונרוב כיועץ, חקר את ראש ממשלה לשעבר אולמרט, ראשי עיריות שנחשדו בגניבה, ח"כים ושרים.

אולי הענישה קלה מדי או לא קיימת?

שמיר: "לא, עובדה שהם נענשים. העניין הוא שכולם עושים את זה, אז ראש עיר שמחליט לבצע עבירה מרגיש שהוא חלק מכלל".

איך נפתחת חקירה לגבי איש ציבור?

שמיר: "מגיע מידע מכל מיני מקורות מודיעיניים, ואז מתחילים לחקור, עושים בדיקה. בניגוד לאנשים פרטיים, נבחרי ציבור אי אפשר לעצור כך סתם, צריך לקבל אישור מפרקליטת המדינה או מהיועץ המשפטי. מנהלים חקירה חשאית, אוספים חומרים, מביאים אותם בפני היועץ המשפטי, ורק אחרי שהחקירה נגמרת אפשר להזמין אותו לתת עדות".

דניאל בר און

ואם הוא לא נבחר ציבור?

שמיר: "אז התהליך הרבה פחות עמוק. במקרה של נבחר ציבור צריך לעבור תהליך משמעותי להשגת ראיות, אדם מהיישוב הרבה יותר קל לזמן לחקירה ולעצור".

וזה נראה לך הגיוני?

שמיר: "במקרים של ראשי עיריות וח"כים יש הרבה מתחרים פוליטיים שרוצים להפליל אותם, ולכן יש לנקוט משנה זהירות".

איך אפשר להילחם בתופעת השחיתות?

ברטל: "זה טבע האדם. שני את טבע האדם ואולי זה יפסיק, או שחברות צריכות להקפיד על מערכת אבטחה הכי טובה שיש, שלא יהיו פרצות. כשיש פרצות, אנשים גונבים כסף".

אוליבייה פיטוסי

אז בסופו של דבר זה הכל כסף?

אלקלעי: "לרואי החשבון שעוסקים בתחום יש בדיחה. אדם מגיע לאחיו העורך דין ואומר לו, 'אחי, מעדתי ומעלתי בכספי החברה'. משיב לו אחיו, 'בכמה מעלת?'. 'במיליון שקל', עונה הגנב. 'תוכל לגנוב עוד מיליון?', שואל העורך דין, והאח משיב בחיוב. הוא גונב את הסכום הנוסף ומגיע לאחיו. זה מתקשר למנכ"ל ואומר לו, 'יש לי בשורה טובה ובשורה רעה בשבילך. הרעה היא שהעובד שלך גנב מהחברה 2 מיליון שקל'. 'והטובה?', שואל המנכ"ל ההמום. משיב העורך דין: 'שהצלחתי בדרך לא דרך להשיב מיליון שקל, בוא נסגור עסקה'. המנכ"ל משיב בהתרגשות: 'בוודאי, רק תביא'". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#