תקדים: עיצוב מוצר שלא שווק יכול לזכות במוניטין - בתנאי שקיים בו מוטיב עיצובי - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקדים: עיצוב מוצר שלא שווק יכול לזכות במוניטין - בתנאי שקיים בו מוטיב עיצובי

חברה המייצרת מצעים לתינוקות העבירה למפעל בסין עיצוב של דגם חדש, אך לא המשיכה בייצורו - והמפעל הציג את הדגם לסוחר אחר שייצר ושיווק אותו בישראל

4תגובות

האם עיצוב של מוצר שעדיין לא שווק יכול ליהנות ממוניטין של היצרן? התשובה על כך תהיה לרוב שלילית. הרי מוניטין הם נכס בלתי מוחשי, שקם רק אחרי שהמוצר רכש את אמונם של הלקוחות. ואולם פסק דין תקדימי שניתן באחרונה קובע הלכה תקדימית, שלפיה אם העיצוב של מוצר חדש הוא המשך של קו מוצרים קיים ומתאפיין בקווים עיצוביים זהים, עשויים המוניטין של היצרן להישמר גם אם עדיין לא נחשף לציבור. כלומר, המוניטין של מעצבי מוצר ואופנה תקפים גם לגבי פריטים שנמצאים בתהליכי פיתוח או ייצור, בתנאי שקיים בפריטים אלה מוטיב עיצובי המאפיין את יצירותיהם עד כה.

במקרה המדובר יצרה חברת ציפי דבש, שעוסקת בייצור ושיווק בגדים ומצעים לתינוקות, קשר עם מפעל בסין, שהתחיל לייצר עבורה מצעי תינוקות בעיצוב החברה. בשלב מסוים העבירה החברה למפעל עיצוב של דגם חדש עם דמויות של שני דובונים באחו, בין פרחים, ומעליהם חגים שני פרפרים ("דובוני היער").

בנובמבר 2009 הגישה דבש בקשה לרישום מדגם - הדרך המשפטית לזכות בהגנה על עיצובים תעשייתיים - לגבי דגם "דובוני היער". התנאים לרישום מדגם הם היותו "מדגם חדש או מקורי, שלא נתפרסם קודם לכן בישראל". עם זאת, בסופו של דבר החליטה ציפי דבש ב–2009 לא לייצר את הדגם.

טס שפלן

משכך, הציג המפעל הסיני את דגם "דובוני היער" לסוחר אחר. בתחילת 2012 התחיל יצחק סופר לעסוק לראשונה ביבוא ושיווק מצעי תינוקות, שאותם רכש במפעל הסיני המקורי של חברת דבש. בין העיצובים שהגיעו במשלוח הראשון היה גם "דובוני היער", שיוצר על פי הזמנתו של סופר לאחר שהדגם הוצג לו בחדר התצוגה במפעל, לטענתו מבלי שידע שהוא שייך לדבש. במפעל סברו כי לדבש אין זכויות על עיצוב זה, מכיוון שלא התקבלה מהחברה תשובה אם לייצר את המוצר הזה.

בשלב מאוחר יותר, כשדבש רצתה לייצר את דגם "דובוני היער" במפעל אחר, היא גילתה כי הוא כבר נמכר בישראל - על ידי סופר. בסך הכל נמכרו כ–100 יחידות לפני שהסיפור גלש להליכים משפטיים. דבש תבעה מסופר 2 מיליון שקל בגין נזקים שנגרמו לה ובשל פגיעה במוניטין. היא טענה להפרה של מדגם רשום, התעשרות שלא כדין על חשבונה, גניבת עין, הטעיית צרכנים והפרה של סימן מסחרי מוכר היטב.

סופר הודה כי הוא הזמין, ייבא ושיווק את דגם "דובוני היער", אך טען שעשה זאת בתום לב, שכן לא ידע שמדובר בדגם של דבש. עוד הוא טען כי המדגם שנרשם לטובת דבש צריך להתבטל, שכן העיצוב אינו מקורי, אינו חדשני או ייחודי, ולא ייוצר על ידי דבש. בנוסף, במענה לטענה על גניבת עין והטעיית צרכנים, הוא טען כי הדגם כלל לא שווק בישראל, ולכן לא ניתן לרכוש לגביו מוניטין.

השופט פרופ' עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, קבע כי לדבש אינטרס מוגן הן בעיצוב (בדמות מדגם) והן במוניטין (המוגן באמצעות העוולה של גניבת עין). לגבי האינטרס הראשון, סופר לא עמד בנטל לשכנע שהעיצוב של "דובוני היער" אינו ראוי להגנה כמדגם. "בדורשנו חדשנות או מקוריות ממדגם, אין בכוונתנו לכך שהעיצוב יהיה כזה שיפתיע ויהמם את המתבונן, או שיהווה פריצת דרך אומנותית. הגנת המדגם נועדה לאפשר לעוסקים לפתח עיצובים תעשייתיים הייחודיים להם ומאפיינים אותם. עיצוביה של דבש אינם יוצאי דופן, ואולם העובדה שמדובר בעיצובים שגרתיים אינה הופכת אותם לבלתי ראויים להירשם כמדגם", חזר גרוסקופף על ההלכה הקיימת.

לגבי האינטרס השני, המוניטין, שבו נקבעה ההלכה התקדימית, השאלה שעלתה היא אם הם תקפים לגבי דגם שלא שווק. לטענת דבש, הצרכנים הפוטנציאליים של מצעי תינוקות מייחסים ערך חיובי למוצריה, ומזהים מוצרים הנושאים עיצובים מסוימים כמו "דובוני היער" כמוצריה.

גרוסקופף קבע כל מי שיתבונן בדגמים אחרים של דבש יתרשם בקלות בדמיון בינם לבין "דובוני היער", וניתן להניח ברמת ודאות גבוהה כי רבים מאלה המודעים למוניטין של דבש יניחו גם למראה דגם זה כי הוא עיצוב שלה, ולכן יש בסיס לטענה של גניבת עין. הוא השווה זאת ליוגורט פירות בטעם חדש של יצרן מוכר, המצטרף לקו מוצרים קיים ומשתמש באותם מרכיבים עיצוביים המאפיינים את היצרן.

בנוגע לטענה של סופר לתום לב, קבע גרוסקופף כי ניתן להניח שהוא ידע, או לפחות חשד, כי העיצוב הוכן על ידי דבש או למענה. עם זאת, גרוסקופף היה הרבה פחות נדיב בעניין גובה הפיצוי, וקבע כי זה יסתכם ב–50 אלף שקל בלבד (פיצוי בלא הוכחת נזק) וללא הוצאות.

לירז פאנק

עו"ד יותם וירז'ינסקי ממשרד דרורי־וירז'נסקי־אורלנד כתב עם עו"ד יונתן דרורי את הספר "דיני מדגמים ועיצוב תעשייתי", וייצג את דבש בתיק. לדבריו, החידוש בפסק הדין מאפשר למעצבים להגן על עצמם באמצעות עוולת גניבת העין, הדורשת הוכחת שני רכיבים: מוניטין וחשש להטעיה ביחס לזהות המעצב. עוולה זו באה לאפשר למי שלאו דווקא רשם את העיצוב כמדגם רשום ברשות הפטנטים, לקבל פיצוי ללא הוכחת נזק של עד 100 אלף שקל.

"כעת, מעצבים שיש להם קו מוצרים עם מאפיין עיצובי דומה, יכולים להוכיח את העוולה באופן פשוט יותר, שכן הדגש יהיה על הדמיון המטעה בין המוצר המקורי למוצר המפר, בעוד שעניין הוכחת מוניטין של מוצר מסוים הוא מלאכה הרבה יותר מורכבת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#