"הספרים יקרים מדי - לספריות אין כסף לספרי ילדים חדשים, חיילים לא יכולים לקנות" - צרכנות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הספרים יקרים מדי - לספריות אין כסף לספרי ילדים חדשים, חיילים לא יכולים לקנות"

רוב הסופרים מאמינים כי חוק הספרים, שהעלה את מחירם וחתך את המכירות, פוגע בענף ■ מנגד, סופרים אחרים דווקא מרוצים: "כשהרשתות הגדולות מצהירות כי החוק רע, כנראה שמשהו פה בסדר"

42תגובות

אם יש קהל שקולו נשמע פחות מכל בהקשר לחוק הספרים, אלו הם הסופרים עצמם. מנהלי רשתות הספרים התבטאו מעל כל במה, חלק מהמו"לים אמרו את דברם, אך מאז לכתו של יורם קניוק - שהיה מהתומכים הנלהבים של החוק - אין אף סופר שמשמיע קול חזק וברור ביחס לחוק.

בכתבה שפורסמה כאן בשבוע שעבר הוצגו נתוני המכירות המאכזבים בשוק הספרים במלאות שנה לחוק, שנכנס לתוקפו בפברואר 2014 כהוראת שעה לשלוש שנים. החוק קובע תקופת הגנה לספר ב–18 החודשים הראשונים לאחר הוצאתו לאור, שבו חנויות הספרים לא יורשו למכור אותו במחיר נמוך מהמחיר הקטלוגי שמוטבע עליו.

בניגוד להנחת המחוקק, שלפיה כללי השוק החופשי יכתיבו למו"לים לקבוע מחירים סבירים, של כ–50 שקל לספר - מחירם של הספרים שיוצאים כיום גבוה בהרבה, ומרביתם נמכרים ב–68–78 שקל. הנתונים שאספנו מראים כי הצרכנים עדיין פונים בעיקר לספרים שנמכרים במבצע, אך בהיעדר ספרים חדשים המשולבים במבצעים, היקף צריכת הספרים נפגע, והשוק כולו חווה ירידה של 15% במכירות (דיווחים אלה אינם משקללים עלייה מסוימת שחלה באפיקי מכירה אחרים, כגון ספרים דיגיטליים וחנויות פרטיות).

חגי ליניק, סופר בהוצאת הספרייה החדשה וחתן פרס ספיר 2011 על ספרו האחרון "דרוש לחשן", סבור כי את הנתונים צריך לקרוא אחרת. לדבריו, אין קשר בין הירידה בקניית ספרים לבין החוק. "הירידה החלה עוד לפני שהחוק נכנס לתוקפו, והיא כנראה היתה נמשכת אלמלא היה חוק", אומר ליניק. "זו תוצאה בלתי־נמנעת של שנות המבצעים המטורפים: אנשים מילאו את בתיהם בספרים שהם לא רצו לקרוא, ואכן לא קראו. היה ברור שיום אחד ייגמר להם המקום בבית, והם יגידו לעצמם 'עוד לא קראתי את הספרים שיש לי, למה לי לקנות ספרים חדשים?'"

רעות גלעד

אך הסופרים הישראלים נחלקים, כמעט כמו הוצאות הבית שלהם, לשני מחנות. הקול השכיח יותר הוא דווקא זה שמייצג ליעד שהם, מחבר ספרי מתח פופולריים מהוצאת כנרת־זמורה ביתן, שמצהיר כי הוא ממתין לביטול החוק. לדבריו, החוק הוא מכת מוות עבור סופרים לא מוכרים, והוא טוען כי מבצעי "ארבעה ספרים ב–100 שקלים" הם שסייעו לו לפרוץ לתודעה. "כשהתחלתי להוציא ספרי מתח ב–2007, הייתי בסך הכל עוד שם על ערימה של דפים. בהתחלה אנשים קנו את הספר בגלל שהמחיר היה אטרקטיבי", אומר שהם. "המכירות שלי עלו מספר לספר. הספר הראשון שלי מכר 7,500 עותקים אחרי חצי שנה. יחד עם השני כבר עברתי את ה–35 אלף. זה מה שמאפשר לי היום, אחרי כניסת החוק, להיפגע בצורה מתונה יחסית עם הספר החדש - 'אם המושבות'.

אורן דאי

"כבר קניתי לי שם וקהל, והמכירות עדיין גבוהות. חבל לי שיש אוכלוסיות שפעם היו קוראות אותי, והיום לא - כמו חיילים וסטודנטים. גם אלה שקנו את הספרים שלי בעבר יצאו בתחושה שהם עשו עסקה כלכלית יותר טובה, וזה היה נחמד. הספר יצא בעין הסערה, על רקע מבצע צוק איתן וקצת אחרי שסטימצקי עברה בעלים, והוא תומחר במחיר סביר והוגן של 54 שקל. אבל מאז המחירים בענף עלו, אז מה הועיל כל החוק הזה?"

מנגד, ליניק טוען כי "מבצע הארבעה ב–100 לא הוכיחו את עצמם. למיטב זיכרוני, אף סופר צעיר שכותב ספרות יפה לא צמח מתקופת המבצעים, וצריך להביא בחשבון שנתוני המכירות לא מדווחים על נתוני הקריאה".

הסופרת דלית אורבך (ידיעות אחרונות) שהוציאה את ספרה האחרון, "חתיכת סיפור", לאחר כניסתו לתוקף של החוק, מאוכזבת מאוד: "אני לא רואה שהחוק הזה עושה טוב למישהו", היא אומרת. "הספר שלי עומד על המדף במחיר מלא, ולידו עומדים ספרים במבצע, אז מי שלא בא לחנות במיוחד כדי לקנות את הספר שלי יעדיף את האחרים במבצע. אני פשוט יוצאת מנקודת הנחה שאם ממילא לא מרוויחים במקצוע הזה אז לפחות שאנשים יקראו את הספרים שלי. עוד שנה וחצי, כשהוא יהיה במבצע, אף אחד כבר לא יזכור אותו.

ידיעות ספרים

"דיברו על זה שהמחירים שהיו קודם הם זילות הספר, אבל הזילות הזאת גרמה לאנשים לקרוא. 80 שקל זה כבר סכום שאפשר לקנות איתו חולצה, אז את אומרת לעצמך 'אני כבר אקנה חולצה, ואלווה ספר מחברה'. אני לא יודעת מה העלות של ייצור ספר, ומי מרוויח מה בדרך, אבל אני כן יודעת שהמחיר של ספר כיום גבוה מדי. מחיר סביר זה 40 שקל", הוסיפה אורבך.

סופרת ספרי הנוער הוותיקה, גלילה רון־פדר־עמית (מודן) מצטרפת לדברים: "הביטוי 'זילות הספר' הוא פשוט מגוחך, כי מה שקובע אם משהו טוב או לא זה לא המחיר שלו. זה כמו שיגידו שזו זילות התיאטרון אם מוכרים כרטיסים להצגה לוועדי עובדים. זה חוק אנטי־חברתי, ואני לא מבינה איך החבר'ה של המחאה החברתית לא יצאו נגדו".

ואולם, ליניק מוחה גם על קביעה זו: "ברור שמדובר בזילות התיאטרון - כי אז עושים הצגות שימצאו חן בעיני ועדי העובדים, ולא הצגות שמאתגרות את טעם הקהל. אלו הצגות מכורות מראש". לדבריו, "יצאו הרבה דברים חיוביים מהחוק הזה - הוא החזיר לרשימת רבי המכר ספרים ישנים, שלא היה להם מקום במדף קודם לכן; הוא קבע מגבלות על שטחי התצוגה, כדי שיוצגו בהם מגוון הוצאות; והוא גם הגביר את כוחן של החנויות הפרטיות ושל הוצאות קטנות שנמכרות דרכן. למעשה, כשהרשתות הגדולות מצהירות כי החוק רע, כנראה שמשהו פה דווקא בסדר".

גם הסופרת דורית רביניאן (עם עובד) נשמעת אופטימית. ספר הפרוזה השלישי שלה, "גדר חיה", יצא לאור ב–2014 (ספר הפרוזה האחרון שכתבה יצא לפני 15 שנה). לדבריה, "הספר ראה אור ביוני 2014, לקראת שבוע הספר, ונכנס ישר לרשימות רבי המכר. הוא גם נכנס ישר לתוך המשבר בסטימצקי ולימי המלחמה. בשבועות הראשונים והקריטיים הוא היה חסר על המדפים ביותר מחצי מהחנויות בישראל. קיץ 2014 היה בערך התזמון הכי גרוע שסופר שיוצא עם רומן חדש יכול לבקש לעצמו, ואף על פי כן, ולמרות החוק, בתוך חצי שנה הוא כבר הגיע למעמד של ספר זהב ונמכר ב–20 אלף עותקים. שמעתי מישהו אומר שאילולא החוק הייתי מוכרת הרבה יותר, אבל מבחינתי זה סבבה. זמן המבצעים עוד יגיע".

איליה מלניקוב

"המגוון לילדים בספריות נפגע"

התחום שככל הנראה ספג את המכה הקשה ביותר כתוצאה מחוק הספרים הוא ספרי הילדים והנוער, וקיימת תמימות דעים רחבה ביותר לגבי הצורך בהחרגתם מהחוק. לדברי שהם, שהוציא ספר ילדים לאחר כניסת החוק ("הגול הראשון שלי"), החוק גרם ליצירת כשל שוק. ספר הילדים הקודם שלו, "אבא בונה עוגה", נמכר בכ–4,700 עותקים בחצי השנה הראשונה לצאתו - ואילו זה שיצא לאור בספטמבר נמכר עד כה ב–1,940 עותקים.

ספרים חדשים לילדים נמכרים ב–50–65 שקל, לעומת 30 שקל בממוצע במסגרת מבצעים.סופרת ילדים שביקשה להישאר בעילום שם היטיבה לתאר את התחושות שמקננות אצל סופרים וצרכנים בתחום: "לאנשים קשה מאוד לקנות ספר ילדים - גם אם מספיקים לקרוא אותו בחנות זה הימור, כי זה לא מבטיח שהילדים ייהנו ממנו. לשלם 60 שקל בשביל ספר שלא צפוי להיקרא המון פעמים זה קשה".

רון־פדר־עמית מודה כי תחום ספרות הילדים נפגע מהחוק - אף שהיא אומרת כי ברמה האישית החוק הגדיל את הכנסותיה. זאת, מפני שנקבעה בו עמלה מינימלית לסופר, שנגזרת ממחירו הקטלוגי של הספר, ולא ממחירו בפועל אחרי מבצעים (כפי שהיה מקובל בעבר). "יש לי ספרים חדשים שהם חלק מסדרות פופולריות, אז קונים אותם, אבל ההכנסה האישית שלי לא מפצה על הפגיעה הגדולה בילדי ישראל. במשך הרבה שנים ניסו לגרום לילדים לקרוא, ואין דבר שעזר לזה יותר מהמבצעים שהיו כאן. לילדים היו יכולים להיות ארבעה ספרים במחיר נגיש ליד המיטה.

תומר אפלבאום

"גם הספריות נהנו מהמבצעים", מוסיפה רון־פדר־עמית. "אני נמצאת בשטח, ובספריות מספרים לי שהם צריכים עכשיו לבחור אילו ספרים לשים על המדף, כי הספרים עולים הרבה כסף. כלומר, המבחר שממנו ניתן לבחור הצטמצם. בא משרד התרבות ואמר למעשה שלילדי אופקים אין זכות לקנות ספרים, כי חשוב יותר להגן על קומץ סופרים, שהם חשובים יותר מילדי ישראל".

"לכתיבה שלי אין זיקה לפוטנציאל מכירות"

ההוצאות המעטות שממשיכות לתמוך בחוק סבורות כי יש מקום להתערבות חקיקתית נוספת בשוק הספרים. ההוצאות ביקשו להגביל את עמלת הרשתות ל–42% מהמחיר לצרכן לכל היותר, כפי שנהוג בעולם. הצעה זו נבלמה על ידי יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, בטענה שהדבר יוביל לכך שכל המו"לים יקבלו מהרשתות את אותם התנאים. כיום, המו"לים מוכרים את ספריהם לרשתות בהנחות של 55%–60%.

סעיף נוסף שאבד בנוסח הסופי של החוק הוא ההבחנה בין מכירה מתווכת, באמצעות חנות, לבין מכירה ישירה של המו"ל. בהוצאת הספרייה החדשה מספרים כי החוק שהתקבל גרם להוצאה לאבד עוד קצת מהטריטוריה הקטנה שבה יכלה למכור את ספריה באופן עצמאי, ובמחיר נמוך משמעותית, ללא תלות באינטרסים של רשת או חנות.

סופרים שתומכים בחוק ומוכנים להתראיין על כך בגלוי הם מיעוט - ומתוך אלה מעטים אף יותר הם סופרים בתחילת דרכם שתומכים בחוק. אורית וולפיילר היא אחת כזו. ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "שווייצריה זה כאן", יצא בנובמבר בהוצאת אחוזת בית ומוגן תחת החוק. "ברור שספר חדש יימכר הרבה פחות תחת חוק שכזה, על אחת כמה וכמה ספר ביכורים", אומרת וולפיילר. "הכינו אותי לרמת המכירות של ספר מוגן, ובכל מקרה לכתיבה שלי אין שום זיקה לפוטנציאל מכירות כזה או אחר.

סיגל איילנד שילמן

"אני בעד החוק, מכיוון שבשוק הקפיטליסטי החזירי בישראל 'סחורה תרבותית' משווקת באותן שיטות שבהן משווקים מוצרי מזון - וספרים, שמהווים את פסגת 'הסחורה התרבותית' משווקים כמלפפונים חמוצים במלח. אם לגורמים המסחריים, כמו גם למרבית הצרכנים, אין את המודעות הנדרשת להבחין בין ספר למשקה בטעם בננה, אז המדינה צריכה לקחת אחריות וללמד את שאר הגורמים על ההבדלים, באמצעות חקיקה. לא ייתכן שספר יימכר במבצעים משולחי רסן", קובעת וולפיילר.

היא ערה ליחסו של הציבור הרחב לחוק הספרים: "הציבור כועס על החוק, והוא הצביע ברגליים. הוא הפסיק לפקוד את חנויות הספרים לאחר כניסת החוק, וגם אם פקד - הוא רכש במכוון רק ספרים ישנים במבצע. הדבר שמפתיע ומאכזב הוא שאנשים עושים שיקול כספי בבואם לרכוש ספר. קשה לי לדמיין מישהו מתעניין בספר חדש ומחליט בגלל החוק לחכות עוד שנה כדי לרכוש אותו במבצע. אפילו בשביל נעליים נחשקות קשה לחכות לסוף עונה. אני לא מדברת חלילה על אנשים שידם אינה משגת, אלא על אנשים שבשביל ספר שהם רוצים הם יחכו, אבל בשביל סלולר מתקדם אין להם את הסבלנות לחכות".

הסופרת הלנה מגר־טלמור, שגם לה ספר ביכורים מוגן, "לא יכולה לשתוק" (הוצאת רימונים), הודפת טענות מסוג זה. לדבריה, אסור להתעלם מהשיקול הכספי: "תמיד קניתי ספרים. אני זוכרת היטב את התקופה שבה ספר עלה כפי שהוא עולה היום - לפני 20 שנה ויותר. אני זוכרת איך הייתי מקציבה לעצמי סכום מסוים בתכנון מראש, כדי שאוכל לקנות ספר אחד בחודש. כמה עצוב להיווכח שזה מה שקורה היום. אז אולי ארבעה ספרים במאה שקל היה מבצע של בועת החמדנות שהתפוצצה - אבל סופר רוצה יותר מכל שיקראו את הספרים שלו כמה שיותר אנשים.

"בזמנו ניסיתי להביע דעה כנגד חוק הספרים, כפי שהתגבש לקראת סיום העבודה עליו. לא היה עם מי לדבר. אסור לשכוח שהפגיעה בענף הספרים היא פגיעת דומינו. נפגעים גם מאיירים ומתרגמים, מעצבים, מגיהים ועורכים לשוניים וספרותיים. נוצר מצב אבסורדי שבו הוצאות הספרים עושות לכאורה הקפדת יתר בבחירת הספרים - אך הגורם המרכזי לשיקוליהן הוא פוטנציאל מכירות. בד בבד, נוצרת הצפה מגוחכת של כתבי יד בפורמט דיגיטלי, כמפלט לכל מי שכותב והמליצו לו שלא לעבור את הדרך המייגעת בהוצאות לאור בתקופה זו", מוסיפה מגר־טלמור.

פאבל ווינקלר

"צריך להחזיר את השוק לממדים האמיתיים שלו", אומר ליניק. "אפשר היה לתקן את השוק הזה גם בדרך אחרת, ללא חקיקה. אם סופרים גדולים בהוצאות שונות היו נוקטים עמדה מהרגע הראשון, מכריזים שספריהם לא יימכרו במבצעים או בכלל ברשתות - והרשתות היו מתכופפות. אך מדוע הם לא מרימים קול צעקה? מכיוון שההכנסות שלהם ממילא כבר מגיעות ממכירות של תרגומים בחו"ל. השוק המקומי פחות מעניין אותם - הוא קטן עליהם. יש סופרים שכבר התחילו לכתוב ישירות בשפה זרה, והעברית יוצאת נפסדת מכך. בכל המקרה, החוק הוא זמני לשלוש שנים, אז מה הוויכוח הגדול?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#