פוליטיקאי, יזם ומאכער: כך נהפך נחום לנגנטל לאיש מפתח בכמה פרשות מפוקפקות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פוליטיקאי, יזם ומאכער: כך נהפך נחום לנגנטל לאיש מפתח בכמה פרשות מפוקפקות

חביב, כריזמטי, חרוץ, פשרן, שאפתן ומעגל פינות ■ לנחום לנגנטל, לשעבר ח"כ מטעם המפד"ל, היה כל מה שצריך כדי להציל את המפלגה הדועכת ■ אבל הוא לקח את כל היכולות האלה ואת הקשרים הטובים שבנה - והלך לעשות כסף

44תגובות

בעשור שחלף מאז שפרש עו"ד נחום לנגנטל מפעילות פוליטית כח"כ מטעם המפד"ל, הוא היה פעיל בעיקר בענף הנדל"ן. כבעל ניסיון רב, מומחיות וקשרים בתחום, הוא ייעץ לחברות בנייה גדולות כגון קרדן, קבוצת שרי אריסון ועוד. מלבד זאת, הוא עשה לא מעט עסקים כיזם פרטי ברכישת קרקעות או בניינים במקומות שונים בארץ.

לפני כחמש שנים היה לנגנטל שותף בקניית בניין ברחוב פנחס רוזן 7 בתל אביב. זהו קוטג' דו־משפחתי המיועד לשתי דירות של 5.5 חדרים בלבד, אך לנגנטל ושותפיו פיצלו אותו, והוא נהפך לעסק משגשג של 18 יחידות דיור קטנות, שבכל אחת מהן מטבחון ומקלחת. בגין כך הורשע לנגנטל לפני חצי שנה בעבירה על חוקי התכנון והבנייה, הרשעה שנותרה בעיניה גם אחרי ערעור שנדחה לפני שלושה שבועות. לנגנטל נקנס ביותר מ–100 אלף שקל (חלק מהסכום הוא היטל השבחה). השופטת נועה תבור מתחה בפסק הדין ביקורת על גרסתו של לנגנטל, שטען כי הוא היה בעל זכויות בנכס לזמן קצר בלבד, וקבעה שהוא מסר הצהרות סותרות לרשויות המס. כמו כן, היא מתחה ביקורת על הקשרים שניסה לנגנטל להפעיל בעיריית תל אביב דרך חבר המועצה הוותיק שמואל גפן, כדי להיחלץ מהפרשה.

דודו בכר

לפי עדותו של לנגנטל בבית המשפט, בעת שהיה ח"כ, גפן היה "נציג של המפלגה שלי בעירייה". גפן אמר בעדותו כי "נחום פנה אלי ודיבר אתי שנוצר מצב קפקאי... הוא דיבר אתי על מבנה שעשו שם פיצול דירות, וכשהתברר לו שמשהו שם לא בסדר הוא דאג לצאת מהשותפות. אחרי שהוא יצא מהשותפות הזמינו אותו לשימוע. ישבתי אתו והוא הסביר לי את העניין שלו, והבנתי מדבריו שבעצם הוא לא קשור לעניין, ולפי הבנתי לא היה שום צורך להזמין אותו לשימוע ולהאשים אותו. אני חבר מועצת עיריית תל אביב. צילצלתי לרבינוביץ' (הממונה על הפיקוח על הבנייה, ש"ש) קבעתי אתו פגישה, הסברתי לו את העניין לפי מה שאני מבין, והוא אמר לי שהוא לא צריך לבוא והעניין מוסדר... לאחר מכן היה עניין שבעצם כעבור חצי שנה בערך הוא בא אלי ואמר לי שמעמידים אותו לדין. התקשרתי לשלי וייל, שהיא אחראית על התביעות בגין עבירות בנייה. ישבנו אתה, יחד עם נחום, והיא הסבירה לו שאם יסדיר כמה דברים העניין מבוטל. אמרתי לנחום שיסדיר את זה וזהו".

דברים אלה לא נעמו לאוזניה של השופטת נועה תבור, שכתבה בהכרעת הדין: "התנהלות זו פסולה, אינה ראויה ויש בה לעורר דאגה בקרב כל מי שמינהל ציבורי תקין לנגד עיניו. גם אם בסופו של דבר אופן הטיפול באמצעות בעלי הקשרים לא השיג את התוצאות המקוות מבחינתו של הנאשם (לנגנטל, ש"ש), הרי שהגישה הישירה של בעלי עניין פוליטי לגורמי האכיפה וניהול משא ומתן בחסות אותם קשרים, בין חשודים לבין רשויות התביעה, הוא פסול מכל פסול. לא רק חשש לטוהר ההחלטות עולה מאופן ניהול ההליך בין הצדדים, אלא פער בלתי נסבל בין אזרח מן השורה לאזרח בעל מהלכים במועצת העיר".

לפני כשבועיים נחשפה פרשת שחיתות חדשה שבה חשוד לנגנטל, וכן ראש רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן. השניים חברים ותיקים, ובעבר אף היו שותפים במשרד עורכי הדין שבבעלותו של לנגנטל. על פי החשד, לנגנטל נעזר בליברמן כדי לקדם עניינים של חברת קרדן, שלה הוא ייעץ, כמו הארכת זכות החכירה של בניין החברה בתל אביב. סוגיה נוספת שבה נחקרים לנגנטל וליברמן נוגעת לקרקעות המלח באילת ובעתלית: לנגנטל היה חבר בצוות המשפטי של חברת תעשיות מלח, שניהל מגעים עם רשות מקרקעי ישראל בנוגע לעתידן של הקרקעות. תעשיות מלח, יצוין, אינה חשודה בפרשה.

ליברמן, שגם הוא היה בעבר יועץ של קרדן, חשוד בעבירה של הפרת אמונים, מכיוון שעל פי החשד פעל בניגוד להסכם ניגוד עניינים שעליו חתם לפני שנכנס לתפקידו ברשות. לנגנטל חשוד בפרשה זו בעבירה של סיוע להפרת אמונים. מרשות מקרקעי ישראל נמסר כי "בנצי ליברמן מנוע מהתייחסות לשאלות המצויות בחקירה". קרדן אינה חשודה בפרשה. עוה"ד נוית נגב ואיריס ניב־סבאג, המייצגות את לנגנטל, מסרו: "מאחר שלנגנטל פעל בתום לב, אין לו ולא היה לו מה להסתיר, הוא שיתף פעולה בחקירה והשיב בפירוט לכל שאלה שעלתה".

הסוגיה המרכזית שבגינה מתקיימת החקירה נוגעת להפרה חמורה של הסכם ניגוד העניינים שעליו חתם ליברמן, ובו התחייב שלא יעסוק בענייניה של קרדן. בהסכם זה היה פירוט ספציפי בנוגע לפרויקט של החברה בשכונת רמת אלישיב שבלוד, שבו הועסק בעבר כיועץ. על פי החשד, ליברמן כינס ישיבה ברשות מקרקעי ישראל, שבה הוחלט לאשר לקרדן למכור את זכויותיה בחלק מהקרקע. בקרקע, שאותה רכשה קרדן תמורת 180 מיליון שקל, אפשר לבנות כ–350 יחידות דיור. לאחר שבנתה כ–250 דירות ביקשה החברה להעביר את זכויותיה ביתרת הקרקע לחברה אחרת - עסקה שהיתה מניבה לה רווח נקי של כ–50 מיליון שקל. לשם כך נדרש אישור של רשות מקרקעי ישראל, דבר שהגיע לאחר הישיבה שכינס ליברמן. ללנגנטל היה עניין נוסף בפרויקט: הוא עומד בראש חברת אל־הר הנדסה, חברה בת של קרדן, השותפה עם חברת מסיקה־חסון - שותפתו של לנגנטל בלא מעט עסקי נדל"ן - שמונתה לקבלן המבצע של הפרויקט.

ליאור מזרחי באובא

"מוכשר כמו שד"

לנגנטל הוא איש בעל קסם אישי רב, שעוד בצעירותו ידע לנווט בין עסקנות ציבורית לעשייה לביתו, כעורך דין ואיש עסקים. בגיל 23 כבר כיהן כחבר המועצה המקומית גבעת שמואל, וכעבור כעשור שימש סגן ראש המועצה. במקביל עסק כעורך דין בענייני נדל"ן בעיר, ובמקרה מסוים (כפי שיפורט בהמשך) משפחתו ומקורביו הרוויחו מהפשרת קרקעות שעליה ידע כתוצאה מתפקידו הציבורי. במשך השנים היה גם פעיל פוליטי בולט במפד"ל, כיהן כיו"ר הדור הצעיר במפלגה ולאחר מכן כמזכיר המדיני. לזירה הלאומית נכנס ב–1996 כמנכ"ל משרד התחבורה, וכעבור שלוש שנים נבחר לכנסת מטעם המפד"ל. הוא כיהן כח"כ קדנציה אחת בלבד, עד 2003.

"הוא מוכשר כמו שד, וגם שחצן לא קטן", אומר אדם שמכיר אותו שנים ארוכות. "אני זוכר אותו כאדם שכל הזמן אצה לו הדרך, בחיים הפוליטיים ובכלל. בן אדם שכל הזמן מתרוצץ, 24 שעות ביממה. אם תשב מולו תראה שהוא כבר חושב על הפגישה הבאה, תמיד תמיד ממהר, תמיד חושב צעד אחד קדימה".

לאחר פרישתו מהכנסת נכנס לנגנטל במלוא המרץ לעולם העסקים. בין היתר הוא שיתף פעולה במיזמים עם איש העסקים אלי עזור. חודשים ספורים לאחר פרישתו מהכנסת מונה לדירקטור אצל שניים מהטייקונים החזקים ביותר של אותה תקופה - בחברת כלל תעשיות של קונצרן אי.די.בי, אז בשליטת נוחי דנקנר, ובאפריקה ישראל שבשליטת לב לבייב. מאוחר יותר, ב–2011, דנקנר אף מינה אותו לדירקטור בעיתון "מעריב". כמו בכלל ההשקעות, גם ב"מעריב" הוא שימש דירקטור חיצוני, אבל הוא לא זכור כאופיזציונר תקיף בתקופה שבה העיתון הידרדר. ""ממה שאני שמעתי והבנתי, הוא היה בדיבור עם דנקנר ואנשיו, עניין שכשלעצמו אין בו פסול, ולעתים הוא אף עוזר לדח"צ", אומר עו"ד אלעד מן, בעל מניות מיעוט ב"מעריב". "הרושם שנוצר אצלי היה שהוא לא היה דירקטור מאוד לעומתי, גם במקומות שבהם הוא שאל שאלות והעלה תהיות. השורה התחתונה היתה הצבעה בעד מה שהוצע והתבקש. הרושם שלי היה שלא היה משהו עקרוני שהוא עלה על הבריקדות עבורו. הוא הצביע, למשל, בעד השכר המופרז של טל רז, שמונה למנכ"ל בתקופה קשה לעיתון מבחינה כלכלית ואף ששאל שאלות בעניין. הוא גם הצביע בעד המכירה לבן צבי והקפאת ההליכים, אף שגם שם הביע, לפרוטוקול לפחות, התנגדות חזקה ביותר".

לדברי גורם שהכיר את לנגנטל בתקופה ההיא, בשלב מסוים הוא התלונן על שכרו הנמוך כדירקטור ב"מעריב", לעומת מקומות אחרים שבהם כיהן כדירקטור. "אני זוכר שהוא אמר לי, 'פה אני עושה 15 אלף שקל ברבעון, ובמקום אחר אני יכול לעשות 50 אלף שקל, אבל במעריב יש הרבה יותר עבודה'". לנגנטל היה דירקטור במקומות נוספים: בבנק מרכנתיל ובחברת אגרי אינווסט. כמו כן הוא משמש כאמור יו"ר אל הר־הנדסה, חברה בת של קרדן, ודירקטור ברדיו קול חי, שגם בו מחזיקה החברה.

הישיבה בדירקטוריונים היא רק אמצעי אחד שבו לננגטל עשה לביתו במהלך השנים. סמוך לפרישתו מהכנסת הוא נכנס לענף המוניות, והחל לרכוש רישיונות לקווים של מוניות שירות. הוא ביסס את עסקיו גם בתחום הנדל"ן. לדברי חבר שמכיר אותו מגיל צעיר, התרחשה אצל לנגנטל תפנית גדולה כאשר מונה למנכ"ל משרד ממשלתי. "הדגדוג באצבעות בכל הנוגע לצד העסקי התחיל אצלו במשרד התחבורה", אומר אותו אדם. "נכון, גם קודם הוא עסק בענייני נדל"ן, אבל בגיל צעיר מאוד, 36, הוא פגש פתאום אנשים עם כסף גדול. החיבורים העסקיים וההתקשרויות התחילו שם. זה כבר לא איזה עסקן מהמפד"ל שבא להתעניין ברכישת מגרש בפתח תקוה. כאן הוא פתאום פגש מנכ"לים ובעלים של חברות גדולות בתחום התשתיות, התחבורה והתעופה. פתאום הוא מכיר את לבייב, שייסד אז את דרך ארץ כדי להקים את כביש שש, או את דנקנר, שבדיוק התחיל אז עם ישראייר. זו גם היתה התקופה שבה יזמים התחילו לדבר על הכסף הגדול וההזדמנויות שיש בכלכלה הישראלית, שהתחילה להיפתח. התרשמתי שכל זה השפיע עליו מאוד".

לנגנטל צבר לא מעט קשרים כעורך דין, כחבר מועצה וכפעיל במפד"ל, אבל במשרד התחבורה הוא עשה קפיצת מדרגה. בתקופה זו הוא הכיר את ראש השב"כ דאז, אבי דיכטר (כיום מועמד הליכוד לכנסת), כאשר השניים עסקו בסוגיות הקשורות לאבטחת מטוסים וכלי תחבורה אחרים. "הוא אדם חברותי מאוד, לבבי וחביב, שתמיד יודע לפתוח בשיחה ולייצר קשרים", אומר ח"כ לשעבר, שהיה מיודד אתו בזמן ששניהם ישבו בכנסת. "כשהיה ח"כ, לא היית רואה אותו רב עם אנשים. היה לו סגנון משלו - הוא לא נקלע לקונפליקטים, אלא ידע לחבר".

חלק מהקשרים של לנגנטל באים לידי ביטוי במה שמכונה פורום שביל ישראל, חבורה הנוהגת לטייל מדי כמה חודשים בקטעים שונים של שביל חוצה לישראל, ולעתים נוסעת לטיולים בחו"ל. בחבורה הזאת, שאת דבר קיומה חשף העיתונאי תומר אביטל, נמצאים מנכ"ל הוצאת ידיעות ספרים, דב איכנוולד; מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר ומקורבו של אביגדור ליברמן, משה ליאון (וכיום בעצמו חשוד בפלילים בפרשת ישראל ביתנו); האפוטרופוס הכללי לשעבר שלמה שחר; פרופ' ידידיה שטרן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה; ואורן מוסט, ממייסדי סלקום וכיום בכיר בגולן טלקום. לחבורה הצטרפו מדי פעם אורחים מזדמנים כמו איש העסקים צבי יוכמן. לנגנטל נחשב לרוח החיה בפרלמנט הזה, האיש שחיבר בין החברים, רובם תושבי גבעת שמואל.

ב–2011 היה לנגנטל מועמד לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מינוי שבסופו של דבר לא יצא אל הפועל. הקשרים של לנגנטל עם בנימין נתניהו החלו להירקם באמצע שנות ה–90, כאשר שימש מנכ"ל משרד התחבורה. הוא הכיר את נתניהו דרך שניים מחבריו: איכנוולד, שכנו מגבעת שמואל, שעד לכניסת שלדון אדלסון לזירה לפני כמה שנים נחשב מקורב למשפחת נתניהו (ידיעות ספרים אף פירסמה את ספריו של אביה של שרה נתניהו), וליאון, שהיה מנכ"ל משרד ראש הממשלה תחת נתניהו. "אנשים פחות מודעים לזה, אבל הוא מחובר לנתניהו בקשר היסטורי ורב שנים", אומר אדם שעבד בעבר בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה.

פורום שביל ישראל מחבר בין העולם העסקי של לנגנטל לעיסוק בענייני תרבות ותקשורת ופעילות ציבורית בעמותות ובמכוני מחקר. לנגנטל יושב בהנהלת עמותת צו פיוס, שנועדה לקרב בין חילונים לדתיים. בעבר הוא היה יועץ במשרה חלקית של המכון הישראלי לדמוקרטיה (שהמשנה לנשיא שלו הוא ידידיה שטרן מפורום שביל ישראל), הידוע בשכר הנדיב שהוא מעניק לבכיריו. ב–2009 זכה המכון הישראלי לדמוקרטיה בפרס ישראל על מפעל חיים. לנגנטל היה יועץ של ועדת הפרס במשרד החינוך, הרכיב את ועדת השופטים שהחליטה על מתן הפרס למכון והשתתף בה כמשקיף.

הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הגיש עתירה לבג"ץ, בדרישה לבטל את הענקת הפרס למכון, ושופטי העליון קבעו שלנגנטל פעל בתום לב. בפסק הדין נכתב: "מהלך הדברים המתואר אינו מצביע על חשש לחוסר תום לב בפעולתו (של עו"ד לנגנטל), אף כי בראייה לאחור טוב היה עושה... אילו היה נמנע ממעורבות כלשהי בהליך הנוגע להענקת פרס ישראל למפעל חיים, לאור סמיכות הקשר המקצועי המתמשך שלו עם המכון... מאחר שקשר זה היה גם בעל היבט כספי". במאי 2010 מתח מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס ביקורת על משרד החינוך, לנגנטל והמכון בדו"ח שפירסם. הביקורת, שכללה סוגיות אחרות הקשורות למתן פרס ישראל, אף הובילה להקמת ועדה ציבורית שהמליצה על שינוי תקנון פרסי ישראל, ובכלל זה דרישה משופטי הפרס לחתום על טופס ניגוד עניינים.

לננגטל פעיל גם בתחומי התקשורת והתרבות. הוא היה אחד העורכים האחראיים בפרויקט עם הספר, שבו הוציאה הוצאת ידיעות אחרונות, שבניהול אייכנוולד, קלאסיקות ספרותיות. כמו כן, הוא חיבר ספרים עם הרב יונה מצגר ועם עוזרו לשעבר, שוקי פרידמן. בעבר הוא גם הגיש תוכניות בענייני מסורת בטלעד ובערוץ הראשון. "לננגטל הוא לא בדיוק הטיפוס של סופר או עורך ספרותי", אומר חבר המכיר אותו לא מעט שנים. "אני מניח שבעבודה על הספר עם מצגר, הרב היה היה הדמות הדומיננטית. העיסוק בתרבות ובתקשורת נובע מכך שהוא אדם שאוהב להתפרסם, אבל אולי גם מתוך הבנה שהפרסומים האלה מוסיפים לו מעגלי היכרויות שבסופו של דבר מועילים לו".

עוף מוזר בשביל המפד"לניקים

לנגנטל, 55, נולד למשפחה מוכרת בציונות הדתית. אביו הוא בן ציון לנגנטל, עורך דין מבוסס שהיה פעיל במפד"ל ובמשך שנים חבר במרכז המפלגה. אמו לאה ניהלה תיכון לבנות בבני ברק. אחיו הוא שמואל טל, ראש ישיבת תורת החיים ביישוב יד בנימין, הנחשבת לקיצונית, והיה אחד ממתנגדיה החריפים של ההתנתקות מגוש קטיף. אחותו יפה נשואה לפעיל הימין הידוע יהודה גליק, הפעיל בסוגיות הקשורות להר הבית.

לנגנטל גדל בבני ברק, בשכנות לזבולון המר, שבשנות ה–70 היה ממנהיגי הדור הצעיר במפד"ל. המר טיפח את שכנו עוד מנעוריו, והיה פטרונו הראשון במפלגה, כאשר השתלב בה מיד לאחר שחרורו מהצבא. לנגנטל נחשב להבטחה גדולה במפד"ל: הוא נתפש כח"כ פעלתן, שבלט בעיסוק בסוגיות חברתיות ונחשב לליברלי ומתון, במיוחד בסוגיות דת ומדינה. בזמן שכיהן כח"כ הוא אף ניסה לקדם הצעת חוק שביקשה לשנות את הסטטוס־קוו ביחסי דתיים־חילונים לכיוון המתון והחילוני. כמו כן הוא עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לנושא תאונות הדרכים, ויזם תיקוני חוק שונים בתחום התחבורה.

הוא גילם את דמותו של הצעיר הדתי החדש - בורגני יותר, לא כזה שמתרוצץ על הגבעות ביהודה ושומרון, אלא אחד שמבקש לבנות לעצמו חיים נוחים. היישוב שבו הוא מתגורר, גבעת שמואל, נחשב למעוז של הציבור החדש הזה - דתיים בעלי מקצועות חופשיים, מהמעמד הבינוני־גבוה. לא במקרה מכונה העיר, שבשנים האחרונות נהנתה מתנופת בנייה אדירה, "רמת אביב של הדתיים". לנגנטל התבסס ביישוב: תחילה גר בדירה סטנדרטית, אחר כך בבית צמוד קרקע ולאחר מכן בווילה ברחוב חד־סיטרי קטן, שיש תושבים המכנים אותו בפשטות "הרחוב של לנגנטל". לנגנטל מרבה לעסוק בספורט ובכושר גופני, ובין היתר רץ במרתונים של רומא וטבריה. באחרונה, כשחוקרי המשטרה הגיעו לביתו, הם נאלצו להמתין עד שיסיים את אימון הכושר במכון הכושר הולמס פלייס הסמוך.

בציבור הדתי יש המשווים את לנגנטל למנהיג אחר שהצליח לתפוס אחיזה בציבור הדתי־לאומי, נפתלי בנט. כמו בנט, הוא היה לפני קצת יותר מעשור מנהיג צעיר שמכיר את ההוויה החילונית ויודע להתחבר אליה, לעומת הדור המבוגר של המפד"ל שהיה מסוגר בדל"ת אמותיו. "הוא היה אז נסיך, דמות שהערצתי", אומר פעיל לשעבר במפד"ל, שכיום עוסק בייעוץ אסטרטגי. "צעיר דתי מצליח שיודע לייצג את הדור החדש של הכיפות הסרוגות, כמו בנט של היום. המפד"ל היתה מפלגה זקנה הרבה מאוד שנים, ופתאום הגיע מישהו חדש. לדעתי, אם הוא היה נשאר בפוליטיקה הוא היה יכול להגיע רחוק".

אלא שלנגנטל לא היה אהוב כל כך בקרב הדור המבוגר של המפלגה. באוקטובר 2001 העניק ראיון ל"ידיעות אחרונות", וסיפר על משבר גיל ה–40 שחווה ועל המסע שלו להודו, ודיבר בפתיחות על העיסוק במדיטציה וברוחניות. בראיון אף אמר שלא אכפת לו אם חברים אוכלים לידו שרצים. פעילים ותיקים של המפלגה זוכרים את הראיון ההוא עד היום, במיוחד את החלק שבו ביטא גם את עמדותיו בענייני דת ומדינה, דבר שבהחלט לא הוסיף לו נקודות. "זה באמת היה קטע מוזר", אומר אדם המכיר אותו מקרוב. "אני זוכר שיום אחד הוא התנתק, נסע להודו, ואנשים אמרו, 'נחום התחרפן'. אולי באותה תקופה הוא חווה משברים אישיים".

באוקטובר 2002, לקראת הבחירות, הודיע לנגנטל על פרישה מהחיים הפוליטיים. רבים הופתעו מההחלטה, מאחר שהיה אז בן 42 בלבד, פוליטיקאי מבטיח שעתידו לפניו. "הוא היה ח"כ מצטיין", אומר אדם שהרבה לעבוד אתו בתקופה ההיא. "כשהוא פרש מהכנסת זו היתה עבורי הפתעה גדולה. אני זוכר שהייתי בהלם, כי הוא אדם מוכשר שידע לקדם החלטות. כנראה שהוא היה קצת עוף מוזר בשביל המפד"לניקים".

במסיבת עיתונאים שכינס אז הודיע לנגנטל שהוא פורש בגלל סיבות אישיות, אך נראה שזה לא היה הכל. משיחות עם אנשים שהכירו אותו בתקופה ההיא עולה שיש שתי גרסאות לנסיבות הפרישה. האחת גורסת שלמרות היותו הבטחה, לנגננטל הבין שבשל מיעוט המנדטים שצפוי למפד"ל בבחירות והעובדה שאישים ותיקים ובכירים היו לפניו ברשימה לכנסת, סיכויו להתברג נמוכים, והוא העדיף שלא להתמודד. בכירים במפד"ל של אז מצביעים על סיבה נוספת: כמה חודשים לפני שהודיע על התפטרותו פירסם קלמן ליבסקינד ב"מעריב" תחקיר על פעילותו של לנגנטל כחבר מועצה בגבעת שמואל בענייני נדל"ן. לפי התחקיר, מקורבים ובני משפחה של לנגנטל קנו אדמות חקלאיות שהופשרו לאחר מכן, הפשרה שלנגנטל ידע עליה מתוקף תפקידו הציבורי. "במפלגה סברו שיש קשר בין התחקיר לפרישה", אומר בכיר לשעבר במפד"ל. "לדעתי, הוא הבין שאם הוא ממשיך בפוליטיקה לא יעזבו אותו. הוא באמת היה כוכב עולה, אדם מוכשר מבחינת יכולות, אבל כנראה שנותנים לצעירים יותר מדי כוח, אז מסתנוורים. אני זוכר אותו כמין מערבב כזה, אחד שתמיד יודע לסובב סיבובים ולבשל כל מיני דברים".

"איש עשייה שפעל ללא רבב"

הטענות בתחקיר "מעריב" היו לא פשוטות עבור לנגנטל. לפי התחקיר, ב–1990, כאשר היה סגן ראש מועצת גבעת שמואל, הוא ידע על תוכנית אב חדשה ליישוב, שהיה אז קטן מאוד וכמה מתושביו היו הבעלים של קרקעות חקלאיות. תוכנית האב כללה בין היתר הפשרת אדמות חקלאיות לבנייה. באוקטובר אותה שנה הקים אביו, גם הוא עורך דין, שתי חברות במטרה לרכוש קרקעות חקלאיות. בעלי המניות של החברה היו קרובי משפחה וחברים אישיים של לנגנטל. לפי התחקיר, חברים ומקורבים אחרים של לנגנטל רכשו גם הם אדמות בגבעת שמואל בתקופה ההיא. אחד מהם היה שותפו אז למשרד עורכי הדין, בנצי ליברמן.

בתחקיר נחשף שלנגנטל השתתף בישיבה שעסקה בתוכניות ההפשרה המתגבשות, אבל לא גילה לאיש שהוא בעל עניין. התחקיר חשף כי קבוצת המקורבים ללנגנטל קנתה מטע זיתים בן שבעה דונמים תמורת 300 אלף דולר, שערכו קפץ בתוך שש שנים ל–2.25 מיליון דולר, השווי שבו מכר אותה אביו של לנגנטל כקרקע מופשרת לבנייה. לנגטל טען בתגובה שפעל מתוך מטרה לבנות בגבעת שמואל קהילה דתית גדולה כחלק מתפקידו כאיש ציבור. לטענתו, לא היה זה ניצול של מידע פנים, כי גם אזרחים מהשורה בגבעת שמואל ידעו על התוכניות. תשובה זו לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שהקרקעות החקלאיות נמכרו למקורביו של לנגנטל במחירים נמוכים מאוד. לפי התחקיר, תושב גבעת שמואל הגיש תלונה בעניין לפני שלנגנטל מונה למנכ"ל משרד התחבורה, והמשטרה ערכה בדיקה מצומצמת וסגרה את התיק. לפי בקשת לנגנטל, שלח אליו אז היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מכתב המסכם את עבודת המשטרה ובו נכתב שהתיק בעניין תלונת התושב נסגר.

עורכות הדין המייצגות את לנגנטל מסרו בתגובה: "מדובר בנושא ממוחזר שנדון לפני מינויו של לנגנטל למנכ"ל משרד התחבורה ב–1996. העניין נבדק על ידי המשטרה, פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה דאז, ונקבע שלא נפל רבב ולא היתה כל מניעה מלמנותו למנכ"ל משרד התחבורה".

אחד מתחומי הפעילות הבולטים של לנגנטל הוא תחבורה, ובאופן ספציפי ענף מוניות השירות, שבו עסק במשרד התחבורה וכח"כ. זמן קצר לאחר שפרש מהכנסת התחיל לנגנטל לפעול כאיש עסקים בענף המוניות, והקים חברה עם איש העסקים אלי עזור. החברה נכנסה לשותפות עם אגד, והקימה חברה בת בשם אגד"ה, שפעלה בתחום מוניות השירות. כיום, ככל הידוע, עזור ולנגנטל אינם שותפים בתחום זה.

ב–2006 הגיש ארגון נהגי מוניות השירות עתירה לבג"ץ נגד משרד התחבורה וכמה פעילים אחרים, שלושה פקידים בכירים וכמה אנשי עסקים הפעילים בתחום המוניות, ובהם לנגנטל. העתירה תקפה את הרפורמה שביקש משרד התחבורה לערוך בענף, ובעיקר את כניסתה של אגד לתחום. לפי העתירה, לנגנטל, כמו אנשי העסקים אחרים בתחום המוניות, היו קשורים בקשרי הון־שלטון לפקידים בכירים במשרד התחבורה, שאת אחד מהם לנגנטל קידם כאשר כיהן כמנכ"ל המשרד.

"לנגנטל עשה בקשרי הענפים עם בכירי משרד התחבורה... קרדום לחפור בו", נכתב בעתירה. כדוגמה מצוין בעתירה שלנגנטל פעל לכך שחברת המוניות שי לי תקבל רישיון להפעיל קווי שירות, אף שמשרד התחבורה לא העניק רישיונות למוניות שירות לחברה כחלק מהקפאה - עד שהרפורמה תעוגן בחקיקה. לאחר מכן, כאיש עסקים, קיבל לנגנטל מניות בחברה זו. שותפו למהלך זה, נטען בעתירה, היה דוד כוכבא, שהיה בעבר בכיר במשרד התחבורה שקיבל גם הוא מניות בחברה. בעתירה נטען עוד שלנגנטל מנסה להסתיר את עסקיו בתחום המוניות, ורושם את בעלותו באמצעות שרשור של חברות, ולא באופן ישיר. כוכבא דוחה את הטענות: "הטענות שהעלו העותרים לגבי אינן נכונות. אני מכיר את לנגנטל, אבל מעולם לא היתה לנו שותפות עסקית עמו".

לפי העתירה, ללנגנטל היה קשר עסקי עם אברהם פריד, חבר מרכז ליכוד מחיפה, שבשלב מסוים החזיק 280 רישיונות למוניות שירות באזור הצפון. "לנגנטל קנה חברה, שגם אני הייתי שותף בה, שהיו לה 100 רישיונות. ממה שאני זוכר, הוא כבר לא פעיל בחברה הזאת", אומר פריד. בכתבה שהתפרסמה ב–2006 ב"ידיעות אחרונות" דחה לנגנטל את הטענות נגדו, וטען שהוא לא עבר על חוקי הצינון, שאין לו קשר עסקי עם פריד, ושפעילותו עם אגד נעשית בהתאם להנחיות הממונה על ההגבלים עסקיים.

העתירה לבג"ץ שהגיש ארגון נהגי מוניות השירות נדחה. עזור, לנגנטל ואגד המשיכו לפעול בחברת אגד"ה אחרי פסק הדין, אך לפני יותר משבע שנים התפרקה השותפות ולנגנטל פנה לדרכו. כיום לא ידוע מה היקף פעילותו בענף. לפי רשם החברות, לנגנטל החזיק 40% משי לי מוניות, אך היא נמצאת כיום בפירוק מרצון. לפי רשם החברות, לנגנטל הוא כעת דירקטור בחברה שאותה קנה אז מפריד (ב.ה קווי תחבורה עירוניים), ושמוחזקת על ידי יוסי מסיקה, שותפו בכמה עסקים. לפי עתירה שהוגשה לבית המשפט ב–2007, לנגנטל גם שלט בעבר בחברת מוניות באזור ראש העין.

רמז לפעילותו של לנגנטול בענף המוניות אפשר למצוא בפסק דין שניתן ב–2013, בסכסוך עסקי בין חברת יומנטרה השקעות, שבבעלות לנגנטל, לבין נהג מוניות משפרעם בשם סאלח חליפה. לנגנטל תבע את חליפה על סך 375 אלף שקל, לאחר שלטענתו רכש 40% מהחברה שלו, אך לא קיבל שום זכויות בניהול ולא ברווחים. לפי פסק הדין, הנכס של החברה של חליפה היה 40 רישיונות להפעלת מוניות שירות וזיכיון להפעלת קווי שירות מוניות. לפי טענותיה של יומנטרה, כפי שעולות בפסק הדין, כוכבא היה שותף של לנגנטל בעסקה זו, שנערכה ב–2004, כיועץ עסקי מיוחד לעסקה תמורת 5.7% ממניות החברה. לנגנטל זכה בפסק הדין בסכום שביקש, אך נקבע שלא יועברו אליו הזכויות בחברה.

עורכות הדין המייצגות את לנגנטל מסרו בתגובה: "לנגנטל הוא איש עשייה שפעל ללא רבב בעבר בתפקידיו הציבוריים, וכך הוא נוהג גם כיום כאדם פרטי. מרבית הדברים המובאים בכתבה נדלו במיוחד לצורך מיחזור טענות שווא והכפשות שנדחו בעבר. אנו מציעים להמתין עם חריצת דינו של אדם מוערך ובעל הישגים רבים, עוד בטרם שהעניין הגיע לידי בדיקה משפטית אמיתית. לעניין הגשת תוכניות בטלוויזיה: לנגנטל לא מראיין בטלוויזיה יותר משבע שנים. התוכניות משודרות בשידור חוזר, כמו הרבה תוכניות עבר בערוץ הראשון. לעניין סיום החיים הפוליטיים: עזיבתו של לנגנטל את החיים הפוליטיים נבעה בעיקר מסטייתה של המפד"ל ההיסטורית לימין היותר קיצוני. לעניין סכסוכי ארגוני המוניות: גם כאן מדובר בעניין שעלה לפני שנים רבות. נטענו טענות שווא נגד לנגנטל, אשר נדושו כבר בתקשורת. לנגנטל לא מחזיק באף רישיון למונית יותר משבע שנים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#